יום חמישי, נובמבר 30, 2006

בית הכנסת היהודי לשעבר בדבנטר, הולנד


מגן דוד מופיע בויטראז' של בית הכנסת היהודי לשעבר בדבנטר, הולנד. התמונה היא באדיבות רוגירו שפרסם את התמונה לראשונה בפליקר וכתב שם שכמעט כל יהודי הולנד נשלחו למחנות ההשמדה בפולין ואלה ששרדו לא הצליחו לגייס את האמצעים הדרושים לשיקום בית הכנסת החרב. הוא נמכר לכנסייה פרוטסטנטית שאנשיה מכבדים את המורשת היהודית של המקום

רימונים בעבודת המקדש


צילמתי פרח רימון זה בבוסתן המופלא של ידידי מייק. לי הפרח הזה נראה דומה מאד למגן דוד

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק ל"ה בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה


כיצד נתן משה רבנו ביטוי לרעיונות שפורטו לעיל לגבי עזיבת מצרים, לא רק מצרים הגיאוגרפית, כדי שיוכל להשתמש בהם בעתיד לבניית הארץ בהשגחת האל ובהתאמה לחוקי התורה, בלי להכחיש לחלוטין את כוחות הטבע? האם היה למשה סמל פשוט שיכול היה לבטא שאיפה זאת? אם היה סמל כזה, כיצד ניתן היה להמחיש אותו בלי להוביל את העם לכך שיסגוד לו?
שנים רבות תהיתי על הסיבה למצווה להתקין רימונים ופעמונים בשולי מעילו של הכהן הגדול.
הרימון הוא אחד משבעת המינים שנמנו בספר דברים ח: ח ביחס לארץ ישראל. זהו הפרי היחיד שצורתו שימשה בקביעות בעבודת המקדש. רימונים הותקנו על מעילו של הכהן הגדול על פי הוראות משה

ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר. ויעשו פעמני זהב טהור ויתנו את הפעמונים בתוך הרמנים על שולי המעיל סביב בתוך הרמנים. פעמן ורמן, פעמן ורמן על שולי
המעיל סביב
שמות ל"ט, כד-כו 

רבים יכלו לשמוע את קול הפעמונים, אך מעטים יכלו לראות את הרימונים הקטנים והצבעוניים. אולי זו הסיבה לכך שעשו רימונים בראשי העמודים בועז ויכין בבית המקדש של שלמה, כי כך הם נתגלו לעיני הכל
מבוְאֶת-הָרִמֹּנִים אַרְבַּע מֵאוֹת...לְכַסּוֹת אֶת-שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָעַמּוּדִים
מלכים א ז

בתרבות העממית מקשרים את הרימון לחכמה; אומרים למשל: שירבו מצוותיך כרימון. ככל הנראה רק צורתו העגולה של הפרי ועלי הגביע שלו היו נראים, וקרוב לוודאי שעלי הגביע הם הם אלה שבגללם נעשה הרימון ראוי לשמש ככלי בעבודת המקדש המתמדת, ויכול היה לסמל את האמור לעיל. אנחנו יכולים להסיק זאת מרימון שנהב מהמאה השמינית לפנה"ס שהוצג במוזיאון ישראל בירושלים. בממצא זה ישנו גביע פרח מוגזם בגודלו ובו ששה עלי גביע שמתוכם ארבעה נשארו ושניים נשברו, אבל עדיין ניתן להבחין בהם; ועליו חרות
לבית יהוה קודש כהנם

אמנם ממצא זה נתגלה כמזויף אבל המסר שלו ראוי לעיון. האומן שעיצב את רימון השנהב הזה, קיבל את ההשראה לכך מצורת הפרי הצעיר כפי שהיא נראית בתחילת התפתחותו. מרשים שהאמן בחר בעיצוב הזה, ושבנוסף הדגיש במיוחד את גביע הפרח. אולי לכן קיבלו את הזיוף כאמיתי. זאת ועוד, רימון השנהב הזה עם ששת גביעי הפרח שלו שונה מאוד מממצאים דומים מאותה תקופה, המאה השתים עשרה עד השישית לפנה"ס, שגם הם מוצגים במוזיאון ישראל. לרימון כנעני יש חמשה או שבעה גביעי פרח ומידתו רגילה, ואילו לרימון אדומי מקידמית שבנגב הצפוני, התלוי במבער של קטורת, אף הוא מהמאה השביעית-שישית לפנה"ס, יש ארבעה עלי גביע, ומידתו רגילה
אנחנו יכולים להסיק שהיה זה ככל הנראה גביע הפרח שעשה את הרימון ראוי למקום של קבע בבית המקדש, על שולי מעילו של הכהן הגדול. כל מספרי עלי הגביע שלעיל הם בהתאם לטבע; כי מספר עלי הגביע שיוצרים את כוס פרח הרמון נע בין ארבעה לתשעה. שכיחים ביותר הם אלו שיש להם חמשה, ששה או שבעה עלי גביע. לפיכך גביע הפרח של הפרי יכול להיות גם הוא בעל חמשה, ששה, או שבעה קצוות. נראית מאוד משמעותית העובדה שלגביע הפרח הכנעני יש חמשה או שבעה קצוות, ולזה מאדום יש ארבעה קצוות (עד עכשיו, לא ידוע על ממצא בעל ששה קצוות), בזמן שלממצא הנדון, שהוא כנראה עברי, יש ששה עלי גביע. המספרים חמשה ושבעה יכולים להתייחס לתופעות בטבע, כגון חמש האצבעות, חמשת החושים; הכוכבים המחומשים של הדרואידים ושל הבבלים ומה שהם מסמלים; שבעת הצבעים; שבעת הצלילים במוסיקה וכו'. המספר ארבע יכול פשוט להיות סימטרי, או קישוטי, או להתייחס לארבעת הכיוונים של הוורד
ניתן להראות בקלות שששת הקצוות של עלי הגביע יוצרים הקסגרמה סימטרית, עיצוב גיאומטרי שאנחנו מכירים בשם מגן דוד. כפי שראינו בפרקים הקודמים של הספר, ההקסגרמה מכילה שני משולשים משתלבים שווי צלעות שיכולים לסמל את הקטבים של הבריאה כאשר הם בפעולה ובאיזון. למשל, יוצר ויצירה; זכר ונקבה; רוח וחומר; שמיים וארץ. עד עכשיו, לא נותר דבר מבית המקדש הראשון ועדיין, האם זה יראה תלוש מדי להסיק מהממצא הנ"ל של תקופת בית המקדש הראשון שהעברים התייחסו באהבה לרימון בעל ששת עלי הגביע? ומשום כך התקינו רימונים בראשי העמודים יכין ובועז, עיצוב שיכול היה להיראות לבאי המקדש; ומשום כך התקינו רימונים על שולי בגדי הכהן הגדול ששרת בבית המקדש

אם כך, הרימון כאחד משבעה המינים עם ששת עלי הגביע שלו יכול היה להזכיר לאנשים את הקוטביות הזאת, ולהסב את תשומת הלב שלהם אל מה שמעבר לעולם הפיסי שמסומל על ידי הפירמידה ובאמצעות המספרים הקוסמיים שהיא מכילה. הרימון, כמרכיב קבוע בעבודת המקדש, יכול היה לעזור להביא את המתפלל למודעות שהאדם הוא היצור היחיד שבו מתמזגים שני האספקטים, רוח וחומר, למן היום שאלוהים נפח באדם הראשון את הנשמה, הנפש האלוהית. התבוננות ברימונים שהיו מורכבים על שולי בגדי הכוהן הגדול ובעמודים יכין ובועז, אם היו בעלי גביע של שש קצוות, היו עשויים להביא את המתפלל להרהר בכל אותה קוטביות שבו ושסביבו, ולהרהר באלוהים, יוצר הכל, שבו המתפלל מכיר בתפילתו כאחד

שלט של קצבים

יאיר דוידי שלח לי הסבר מקורי על מקורו של המגן דוד

שמעתי היום מרבי משה רבוביץ' בשכונת שערי חסד בירושלים, ששוחטים כשרים באירופה במאות השנים האחרונות תמיד השתמשו בשלט עם סימן של מגן דוד מחוץ לחנויותיהם כדי להודיע שיש להם משולשים כשרים של בשר
הוא סבור שהסיבה לכך נמצאת בתלמוד במסכת ביצה דף כח:א שם נאמר ששוחטים כשרים נהגו לחתוך בשר כשר בצורת משולש כדי שיהיה ניתן להבחנה מבשר לא כשר במקרה שקיים חשש לבלבול ביניהם. המגן דוד הוא בעצם שתי חתיכות בשר כאלה שמונחות זו על זו

בדקתי ומצאתי

אמר רב הונא: מותר לעשות סימן בבשר, שלא יחליפהו הנושאו
כי הא: דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא (כשהיה משלח הבשר לביתו - היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלש קרנות, וכבר היו מכירין אנשי ביתו שזה היה סימן שלו

מקור נוסף
מחתך אתלת קרנתא, חולין, צה - היינו בצורה של משולש

יום רביעי, נובמבר 29, 2006

אמן אוריגמי - 1


לפניכם מגן דוד עשוי מקיפולי נייר מורכבים במיוחד על ידי אמן האוריגמי "אריקזרד", שפרסם את התמונה בפליקר

אמן אוריגמי


 אריק הוא אמן אוריגמי שמגלה יחס חם במיוחד כלפי המגן דוד שמופיע ברבות מיצירותיו. כל הדבר המסובך שאתם רואים כאן בתמונה עשוי מדף אחד של נייר צ'יוגאמי . אני לא מבין דבר וחצי דבר ביצירות אוריגמי אבל בדבר אחד אני בטוח - שאני אוהב את הקיפול המסויים הזה- הוא מזכיר לי קימונו

התמונה היא באדיבות
EricGjerde
 שפרסם אותה בפליקר

סמלו של האדם


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק ל"ג בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה
שהודפסה


בניסיון להתחקות אחר ההיסטוריה של סמלנו גילינו שהוא היה ידוע
לאנשים שונים בימי קדם. עקבנו אחר קורותיו בימי הביניים עד שאומץ בתקופתנו כסמל יהודי
ספציפי ועד לשיבוצו בדגל של מדינת ישראל.
למרות זאת המובן הסמלי שלו נשאר אוניברסלי. קיטוב כזה מקסים כאשר הוא מתגלה בטבע, אבל מעל לכל מתגלים בו מאפיינים רבים של החיים האנושיים.

מזווית זו סמלנו היה אולי ידוע כבר לאדם הראשון. כאשר הוא שמע את הקול האלוהי מתיר לו לאכול מכל עצי הגן לבד מעץ הדעת טוב ורע, כמסופר בספר בראשית ב: י"ז, ולאחר מכן כאשר שמע את הנזיפה, אייכה? הוא חייב היה להיעשות מודע לקיומו של עולם רוחני שנמצא מעבר לעולם הפיסי שבו היה, ולהבין שהעולמות האלה חודרים זה לתוך זה. בחייו הארוכים, מתוך שצפה בגרמי השמים ונוכח בהשפעתם על החיים על פני האדמה, יכול היה בהחלט לפתח את הבסיסי לסטטיסטיקה, מתמטיקה, גיאומטריה, ואסטרונומיה, כולל המשולשים.

במילים אחרות, הסמל שלנו יכול היה לשמש כסמל אוניברסלי מלכתחילה; אין כל צורך להגבילו ליהודים ולמדינתם. היהודים הם הכוהנים של האנושות. הם מצביעים על הדרך למלכות החסד והצדק האלוהיים על פני אדמות, כפי שהכריז עליהם לפני 3,000 שנים דוד המלך, שהסמל שלנו נקרא על שמו. המגן דוד שלנו יכול בהחלט לשמש כסמל לכל המין האנושי. הוא יכול להיעשות שוב לסמלו של האדם

יום שלישי, נובמבר 28, 2006

תבנית קפלים של אוריגמי


אחרי שסרקתי תמונות רבות של אוריגמי התרשמתי שיש לאמני אוריגמי רבים נטייה לעסוק במגני דוד , ככל הנראה בגלל הסימטריה המושלמת שיש לצורה זו. אמני אוריגמי שיש להם יצירות שמשתמשות בסמלנו הלאומי מוזמנים לפרסמן כאן

הרמוניה של המשולשים


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק ל"ב בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
על התחברות שני המשולשים בכוכב סימטרי להיות הרמונית, בין אם הם מייצגים את מערכת היחסים בין אלוהים לאדם, או את זו שבין זכר לנקבה, ישראל לעמים, או דת למדע. אם אחת משתי הישויות, שמיוצגות על ידי המשולש, מתעקשת שרק התפיסה שלה תקפה וברת תוקף לא נקבל כוכב אלא נקבל משולש בודד שמונח על בסיסו בדומה לפירמידה. שאיפה כזו כלפי מעלה של מישהו למה שנקרא עולם טוב יותר תצמצם את המשולש עד שצדדיו יתחברו

כשם שנקודה אינה יכולה להיות מוגדרת באופן מתמטי או אחר, כך הנקודה הזאת של ההצטלבות לא יכולה להיות מוגדרת, אבל היא יכולה לסמל קנאות מבודדת, או דיבוק, תופעות שקורות כאשר התלהבות או רודנות מוחלטת מחליפות את התובנה. את גורלו של משולש יחיד כזה ניתן להשוות לבנאי מגדל בבל, שרצו שהבסיס הרחב והחלק העליון הצר יגיעו עד לשמיים. שני הצדדים של משולש כזה פועלים כמקלט רדיו שמסנן כל השפעה מלמעלה וגורמים לבלבול הבבלי. כאשר גישה כזו משתלטת, ומישהו מצליח לכפותה על האחרים, המשולשים של ההקסגרמה אינם משתלבים. מה שקורה הוא שמשולש אחד כופה עצמו על האחר מדכא אותו ודוחף אותו לרקע
התוצאה היא שמי שמחזיק בהשקפה כזו, יחד עם כל מי שמשתכנע להאמין בה ולוותר על השקפתו האישית, ימצאו עצמם בהתנגדות לאלוהים בורא הכול ובמחלוקת זה עם זה, כי מקומו הנכון של כל אחד בתוכנית הכללית הוא ייחודי ממש כמו טביעת האצבעות שלו, ואינו בר שינוי
לכן כשהמגדל עולה ונעשה צר המיוחדות של היחיד מוצאת עצמה יותר ויותר מכווצת; מתחים מתעוררים, ולבסוף מתפרצים. בסופו של דבר כאשר כל אישיות מביעה עצמה מתברר שעל אף שכל משתתף עמל לקראת השגת המטרה שלו והיה נאמן לה, המטרה שלו היתה שונה מזו של הזולת והתוצאה הבלתי נמנעת היתה בלבול וכאוס
לפיכך סמל שכזה אינו מסמל אחדות ושלום אלא מתח וכפייה. אלה מצדם מדרבנים התמרדות. ההסטוריה עד כה אמנם היתה הסטוריה של התמרדויות של המדוכאים נגד העריצים. כמובן שהמטרה של ההסטוריה אינה לגרום כפייה ודיכוי, ולא משנה אם הסיבות לדיכוי דתיות, פיאודליות, פוליטיות, תעשייתיות או אחרות
כפי שאלוהים אינו כופה עצמו על האדם כך האדם אינו אמור לכפות עצמו על אחרים או לדכאם
במבט על הנושא הנוכחי שלנו, דת ומדע, זה אומר ששני הצדדים צריכים לראות עצמם כמשרתים את האלוהים ואת אחיהם, את הבורא ואת הברואים, כאשר כל אחד תורם ומקבל את המגיע לו וכאשר כל אחד מסכים לתפקיד של הזולת, כך שהם פועלים בשיתופיות משלימה, שסימלה המגן דוד
במגן דוד הסימטרי שלנו השתלבות שני המשולשים מסמלת את העיקרון האלוהי של הדדיות הרמונית ושל השלמת שדות אנרגיה, ואפילו מלמדת אותו. שלום אמיתי, בין אם הוא ברמה התרבותית, הסוציאלית, האישית, או הפוליטית - יושג רק אם נוכל להרים את המודעות שלנו מן הרמה האנוכית עד לרמה ההוליסטית, שבה כל אחד ממלא את חלקו במכלול השלם
המלה שלום פירושה גמירה. היא נגזרת, באופן מילולי וסמלי, מהשורש שלם. כפועל "שלם" פירושו לפצות, לשלם חוב, לעשות שלם. לפיכך המלה שלום מגלה אמת אוניברסלית: יהיה לנו שלום רק כאשר נשלם את מה שאנחנו חייבים זה לזה, כמו גם לבוראנו ולברואיו האחרים. ק .ג. יונג אמר שחייבים לשלם גם עבור הדרך הנכונה וגם עבור הדרך הלא נכונה. ההבדל הוא, שעבור הדרך הנכונה עלינו לשלם למפרע, תוך שאנו מצייתים לתובנה שלנו, ואילו עבור הדרך הלא נכונה עלינו לשלם בסוף, ואז המחיר הרבה יותר גבוה ומכאיב
אבל מה על הכוכב המחומש שמסמל את המדע? המדע מגדיר עצמו כמי שעוסק בעולם התופעות: סופר אותו, שוקל אותו. המדע מודד את הנברא ומצמצם את ממצאיו לחוק
יכולנו לשים את הכוכב המחומש בתוך התחום האמצעי של ההקסגרמה, אך זה לא היה תורם דבר, כי גם המגן דוד וגם התחום האמצעי שלו, שמבטא את האיזון ההרמוני של האספקטים החומריים והרוחניים של היקום על ידי שני המשולשים שלו, לא צריכים כל תוספת; הם שלמים כשלעצמם
בשנים האחרונות נעשה אופנתי לתאר את ההקסגרמה בצורות שונות: משולשים עם צדדים לא שווים; משולשים מוארכים; אחד משני המשולשים מוחלף ביונה שדומה למשולש; הפיכת אחד מצדי משולש או שניהם לאותיות וכו'. על אף שהתוצאה שובת עין עלינו לזכור שלסמלים, כולל למגן דוד, יש מסרים חזקים וספציפיים שלא כדאי להתעסק אתם

עוגיות לחנוכה


התמונה של עוגיות בצורת מגן דוד היא באדיבות "בריהרטוויג"  שפרסמה אותה בפליקר
אני מעריך שהמילוי הכחול והמסגרת הלבנה נועדו להזכיר לאחינו שבגולה הדוויה את צבעי הדגל הישראלי

יום שני, נובמבר 27, 2006

הלוגו של מכוניות דודג' 1935

התמונה היא באדיבות
cameradawktor
שפרסם אותה בפליקר
אומרים שהאחים הורס וג'והן דודג' היו יהודים ולכן מופיע מגן דוד על הלוגו של המכוניות הראשונות שלהם
ראו עוד תמונות של סמל זה בגלריה שלי בפליקר

מסגד ישו בדמשק


התמונה היא באדיבות ד. ג'אבי שפרסם אותה לראשונה בפליקר וכתב בתאור התמונה שהאגדה מספרת שביום הדין ישו ינחת בנקודה זו. כפי שניתן לראות צריח המסגד מקושט בהקסגרמה. המסגד נמצא בעיר העתיקה של דמשק והוא נבנה על ידי הכליף אל-וואליד אבן עבדול מלק מבית אומיה בשנת שבע מאות וחמש לספירה

התחברות המשולשים

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות והוא לקוח מפרק ל"א בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

התחברות המשולשים

התחברות המשולשים באופן הרמוני במגן דוד, כסמלים של שני שדות אנרגיה, מוטלת באופן טבעי, בראש ובראשונה עלינו כאן בישראל. עלינו לפתור את הבעיות שנוצרו לעם היהודי בגלות, ואת אלו שנוצרו כאן כשהפרדנו דת ממדע (כולל סוציאליזם כסוג של מדעי המדינה). עתידנו ועתיד העולם תלויים בפתרון בעיה זו. אולי קטע מסידור התפילה היהודי יכול לסמן לנו את הדרך. בתפילת עמידה נאמר
השב את העבודה לדביר ביתך

הפירוש הרגיל הוא: השב את הפולחן לחלק הפנימי ביותר בבית מקדשך. הבה נבדוק את הקטע מלה במלה
השב, החזר, או אפילו חדש

עבודה, פולחן, טקס, אבל ניתן להבינה גם במובן רחב יותר כמו למשל בבראשית ב:ה וכפי שהראינו בפרק הקודם על עבודה ומלאכה
כלומר שעלינו לכוון את כל המאמצים שלנו, עבודה ומלאכה, כדי להיות מודרכים על ידי החלק הפנימי ביותר בבית המקדש. במצב הנוכחי של ישראל, חלק גדול מן האוכלוסייה הדתית, מצד האחד, נוטה לראות עבודה רק במובן של טקס, תפילה, גמילות חסדים וכדומה; בזמן שהסוציאליסטים מצד שני חושבים שפירושה היחיד הוא מלאכה, עמל, מלאכת יד, עסק. עקב כך, הם קוראים למפלגתם בשם מפלגת העבודה, בחיקוי לתנועת העבודה הבינלאומית. אף על פי כן, שתי קבוצות אלה נמצאות על צד הצורה של עץ הקבלה, ולכן הן מתנגשות לעיתים קרובות. עדיין, הקטע הזה של תפילת עמידה יכול להיות מובן כתחינה להשבת שתי הקבוצות האלה למקור המשותף שלהן

הדביר. דביר ביתך, הוא החלק הפנימי ביותר מבין שלושת החלקים של בית המקדש. רבי הירש מתאר זאת כבית של המלה, הדיבור האלוהי, שדרכו האלוהים מסביר לנו את רצונו
התפילה מכוונת אותנו לא רק לבית המקדש במובן הרחב, אלא למקום הקדוש הפנימי ביותר שלו. כי בכניסה לדביר נמצא ההיכל, שהוא משכן הגבורה. זה מכיל את מנורת שבעת הקנים מצד ימין, ואת המזבח מצד שמאל, כסמלים של נאורות רוחנית ושל רווחה חומרית. בצורה גרפית, דביר, מנורה ושולחן, יוצרים משולש בדומה למשולש של בינה-חכמה-כתר שראינו בעץ הקבלה
ללמדנו שהחזרה לדביר מושלמת לא רק דרך הבינה או דרך הצורה שמסמל המזבח. בין אם המלה יוצאת מהדביר, ובין שאנו מכוונים עצמנו אל הדביר, המעבר הוא תמיד דרך ההיכל, כאשר המזבח והמנורה מסמלים את האספקטים החומריים והרוחניים. התפילה שלנו מזכירה לנו את החשיבות השווה שיש לשני האספקטים האלה
את החשיבות של חיבור שני האספקטים האלה נוכל לבטא על ידי המגן דוד כאשר הוא מתייחס לעבודה ולמלאכה. משולש אחד יכול לייצג את העבודה במובן הדתי-טקסי, ומשולש שני את אספקט המלאכה. החיבור של שני המשולשים בדביר מסמל את העבודה, השירות במובן הרחב יותר. מלאכה לפיכך היא חלק אינטגראלי משירות הבורא, לא פחות מאשר תפילה ומנהגים דתיים אחרים. זה, כמובן, נכון לא רק לגבי ישראל אלא לגבי כל האומות; מכיוון שבית המקדש הוא דימוי נראה לעין של החוקים ושל סדר הבריאה הבלתי-נראה לעין הגשמית. מפרספקטיבה זו הרס בית המקדש היווה אסון לא רק ליהודים אלא גם לגויים. זו הסיבה לכך שהנביא ישעיהו אומר לגבי חידוש בית המקדש
כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים
ישעיהו נ"ו, ז
כטל-חרמון, שירד על-הררי ציון כי שם צוה ה' את-הברכה; חיים, עד-העולם

תהלים קלג: ג
כאשר העמים יכירו באמת הנצחית שבוטאה על ידי בית האלוהים, הם יתמקדו בו ויירפאו. אז ושם המדון יסתיים והמשולשים יתחברו

יום ראשון, נובמבר 26, 2006

חוכמה טיבטית


התמונה היא באדיבות איגור אלקנוביץ' שפרסם אותה לראשונה 
Webshots
היא לקוחה מטרק שלו שבמהלכו הגיע לכפר בשם מרפה בנפאל (שנמצא תחת השפעה תרבותית טיבטית). בתמונה מגן דוד בפתח ספרייה שממחיש את המשמעות "חוכמה" שהטיבטים מיחסים לסמל זה

חכמה ויקום בנפאל


התמונה היא באדיבות איגור אלקנוביץ' שפרסם אותה לראשונה ב
Webshots
איגור כתב לי שצילם תמונה זו בקטמנדו, נפאל, בכניסה לבית ספר ברובע טמל. להערכתו בדת ההינדית מגן דוד משמעו חכמה וצלב קרס משמעו יקום ולכן נהוג לתלות שלטים כאלה בפתחי בתי ספר

יום שבת, נובמבר 25, 2006

ארבעה מגני דוד


ארבעה מתוך שבעה מגני דוד על אנדרטת הרצל בכניסה להרצליה. אני אוהב את הצילום הזה כי ענפי הדקל עוטרים את דמותו של הרצל כמו קרני שמש, מוטיב שהיה שכיח בציורים מראשית הציונות 

שבעה מגני דוד


הרחוב המוביל לאנדרטת הרצל בכניסה להרצליה נקרא שדרות שבעת הכוכבים, על שם שבעת הכוכבים שהרצל הציע שיהיו בדגל המדינה. כוכבים אלה נועדו לסמל שבע שעות עבודה ליום , כמות השעות שהרצל איחל לפועל העברי במדינת היהודים. בתמונה גם חלק משלט נוסף שהכיתוב עליו הוא מדינת היהודים, כשם ספרו של חוזה מדינת היהודים. בין שלושת הכוכבים לבין ארבעת הכוכבים שעל האנדרטה כתובת: הרצליה אגדה של עיר, שנשענת על האמירה המפורסמת של הרצל

אם תרצו אין זו אגדה

שלושה מגני דוד


שלושה מתוך שבעה מגני דוד על האנדרטה להרצל בכניסה להרצליה. תמונה זו צולמה מהצד האחורי של האנדרטה שנראה משום מה פחות טוב מהצד הקדמי

יום שישי, נובמבר 24, 2006

בית המשיח ברחוב עזרא 19 בירושלים


מגני דוד על בנין הארמון המפואר שבנו אלישע יהודיוף וישראל חפץ בין
1903-1914
  כדי שיהיה למשיח איפה לגור ולקבל אורחים כאשר יבוא סוף סוף לירושלים, כך לפחות מספרות האגדות. המגן דוד הוא סמל משיחי מעצם העובדה שהוא נקרא על שם דוד, שהרי אחד מסימני המשיח הוא שמוצאו מבית דוד. זוהי אולי ההצדקה לריבוי מגני דוד על בנין מיושן זה. בתוך הבנין ישנם על התקרה מגני דוד נוספים מגבס ובתוכם המלה ציון, וכן חלון בצורת מגן דוד. כיום הכניסה לבנין היא רק לבנות חב"ד שלומדות שם 

בית המשיח ברחוב עזרא בירושלים - 2

זוהי תמונה שניה שמתפרסמת כאן של מגני דוד  בבית המשיח ברחוב עזרא בירושלים שמשמש כיום כבית ספר לבנות חב"ד - תנועה שהיא, דרך אגב, מפורסמת, יותר מתנועות דתיות אחרות, בהבלטת רעיון המשיח. בכל אופן במקור זה ביטאו מגני דוד אלה את שאיפת ראשוני תושבי ירושלים לגאולה 

בית המשיח ברחוב עזרא בירושלים - 1

מגני דוד בכרכוב חלון בבית המשיח ברחוב עזרא בירושלים מבטאים את הקשר שבין הכוכב בעל שש הקצוות לבין רעיון הגאולה באחרית הימים  

יום חמישי, נובמבר 23, 2006

משגב לקשיש


מגן דוד שמורכב מן האותיות מ"מ וקו"ף שהן ראשי התיבות של משגב לקשיש, שירות סיעוד בבית ושיקום קהילתי, שמשרדו ברחוב בני ברית בירושלים

הדת והמדעים


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק כ"ט בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

לקראת המגן דוד: הדת והמדעים 
אין להבין את הייעוד של הכוכב המחומש, כוכב של שלמה, או חותם שלמה, כרמז לכך שחכמת שלמה שקולה לחכמת הכשדים (הבבלים), כשם שאין להשוות את חוקי חמורבי לחוקי משה
חכמת הכשדים עוסקת בחוקי הטבע, שנחשבו לשליטי האדם, בזמן שחכמת שלמה חיפשה אחר האמת שמונחת ביסוד תופעות הטבע, ולכן פתחה עצמה לבורא העולם ולחוקיו. הספרים שמיוחסים לשלמה במסורת: שיר השירים, משלי וקהלת, מעידים על כך עדות מספקת
העובדה שהחכמה הרוחנית של שלמה הקיפה גם את התחום החומרי יכולה בהחלט להיות הסיבה לכך ששני סוגים אלה של חכמה, חכמת שלמה וחכמת הכשדים, מצאו את ביטויים הגרפי באותו סימן, הכוכב המחומש
רוח וחומר (או דת ומדע, אם נשתמש במונחים מודרניים כדי לאפיין ישויות אלה) אינם חייבים להיות בעימות, כשני מחנות אויבים. עימות מתעורר כאשר הדת מנסה להציג את הדוגמות ואת הטקסים שלה כתשובות בלתי-משתנות לשאלות החיים; או כאשר המדע, על בסיס תצפית ומחקר בלבד, מתיימר להשתלט על הכל, ולקחת לעצמו חופש בלתי-מוגבל, בדומה לאומנות למען האומנות של האמנים/הפסלים. המדע מנסה לקעקע את המסורת והדתות ולהציגם ככבלים שהתאבנו; הוא מציג עצמו כאורו החדש של העולם; אך לבסוף הוא עלול להיעשות למפלצת דורסנית שאנשים חייבים לשרתה, ובידיים שאינן נאורות כלל וכלל הוא מאיים לנפץ את הכל
כמה אמיתיים דברי איינשטיין

דת בלי מדע - צולעת, ומדע בלי דת - מסריח

אחרי אושוויץ, הירושימה, והקמת מדינת ישראל, שלושה אירועים שהתרחשו בפרק זמן של חמש שנים, הדת והמדע לא יכולים יותר להישאר מופרדים זה מזה. עד חורבן בית שני, בני ישראל התמודדו עם הדתות הפגניות. אחרי החורבן הנצרות והאיסלאם חלחלו בעולם, כמו שמרים בבצק, וישראל היה נדחה ומושפל. במשך תקופה ההיא, שלוש הדתות האלה התמקדו, מסיבות שונות, כל אחת בפולחן משלה, והשיגו בטחון מסוים עבור חסידיהן. זה היה הכרחי לגידול המוקדם שלהן, אבל הגיע זמנן להתבגר
התעוררות המדע וההשכלה ריסקו את מסגרות ההתייחסות, תחילה של הנצרות, אחר כך של היהדות, ועכשיו של האיסלאם, על אף התנגדות השמרנים. אבל המדע לבדו אינו יכול להעניק לאנושות את ההדרכה הפנימית שלאורה תתנהל ההתנהגות הרוחנית והמוסרית. מדע, כולל מדעי הרוח, מבוסס על מחקר ולימוד שמספקים לנו ידע על עולם התופעות. לימוד ומחקר הם א-מוסריים מעצם טיבעם, אף על פי שהם יכולים, חוץ מגילוי חוקי הטבע ותיאורם, להועיל במידת מה בניתוח ובתיאור תהליכים והשפעות של תפילה, רחמים, אהבה וציות לכוח עליון. במקרה הטוב, המדע יכול להמליץ על פעולות כאלה, אבל אין בכוחו לייצר אותן- זו המשימה של הדת
דת אמיתית צריכה לחנך; עליה לכוון את האנושות אל יעוד כלל אנושי שכולל מערכת יחסים ראויה הן עם הבורא ועם עם יתר הנבראים. זהו שילוב של המידע שמשיגים המדעים עם תורת הנביאים וחז"ל, וניתן לסמל שילוב זה באמצעות הכוכב שלנו. מעתה ואילך דת תהיה הדרך לחנך את המין האנושי ולהעלותו על הדרך לעצמי היותר גבוה, לאפשר לאנושות להשיג הבנה של הכוליות, ושל עצמה כחלק אינטגראלי ממנה, ולשאת באחריות בהתאם. הטקסים של העתיד, חוץ מהערך הפנימי שלהם, יקדמו מטרה זו. אמונה לא תובן יותר כאמונה עיוורת בדברים שלא ייאמנו, אלא יותר כנאמנות לדבר האל, שניתן לנו על ידי נביאיו על מנת להדריכנו בדרכנו. אמונה תובן כתורת חיים
כמובן שלהדריך מישהו אל העצמי היותר גבוה שלו אין פירושו להפוך אותו לדתי אלא להדריך אותו בפיתוח ערכים פנימיים שטבועים בכל אחד מאתנו מאז אדם הראשון הבה נשווה זאת לעבודה של גנן בפרדס. תפקידו איננו לצמצם את הגן לסוג אחד של עצים, או לגדל רק כמה עצים גבוהים מאוד, אלא לשדל כל צמח לבטא את יופיו המיוחד, על ריחו ופריו, ולנכש את העשבים השוטים, כלומר לתקן את טעויותינו

ג. וו. אלפורט, במחקר על מהותם של ערכים, מדבר על ששה סוגים של ערכים עיקריים שלדבריו נמצאים בכולנו במידה זו או אחרת
· תאורטיים
· כלכליים
· אסתטיים
· חברתיים
· פוליטיים
· ודתיים
אם אנחנו משבצים אותם במגן דוד שלנו, כל סוג יכל להיות מיוצג על ידי אחד מששת המשולשים החיצוניים, אבל זה לא יהיה מספק, כי אלפורט ייחס את הערכים הדתיים לסגפנים, נזירים ומיסטיקנים. נראה שהוא התרשם ממצב עניינים שכיח זה, שנוטה להוציא את הדת מכלל יתר הפעילויות האנושיות. מדוע צריכה הדת להיות מוגבלת לסגפנים, נזירים ומיסטיקנים? מדוע עליה להוות רק אחד מתוך ששה סוגים של ערכים? האין היא מקיפה יותר, בכל הנוגע למה שהופך אותנו לאנושיים באמת, מכל אחד מחמשת הסוגים האחרים של ערכים? דת מכסה על הכל באותה מידה. אנחנו יכולים לבטא זאת באורח סמלי כדלהלן: כשם שאינשטיין פיתח את תיאוריית האיחוד שלו כדי לעזור להסביר את היקום הפיסי, דתות יגיעו להשקפת עולם מאוחדת שאלוהים האחד במרכזה, והאדם, שותפו, גדל בכיוון דמות האל שלו
ישראל סובלת כיום מאותה הפרדה של דת ומדע שמייסרת את יתר העולם. אך ישראל לא אמורה לחקות את מה שקורה ביתר חלקי העולם. עליה לרפא את העולם על ידי מתן פתרון לבעיותיו בהתאם לתורה האלוהית שהוענקה לה. אם נחזור למה שאמרנו על אושוויץ, הירושימה, והתחייה של ישראל, שקרו תוך חמש שנים, ניעשה יותר ויותר מודעים לכך שאלה היו האירועים המזעזעים ביותר בהיסטוריה האנושית מאז המבול. באורח סמלי, ובמידה רבה באורח פיסי, העולם הישן והערכים שלו נשרפו והפכו לאפר. דתות, אם הן חפצות להילקח מעתה, אחרי אושוויץ, ברצינות, אינן יכולות להמשיך בדרכיהן הנושנות כאילו דבר לא קרה. הירושימה ונגסאקי מציינות מצד אחד את שיא המדע החומרני הבלתי מרוסן על ידי ערכי מוסר של דת אמיתית; אבל מצד שני, פצצת האטום יכולה גם לציין את התנפצות המחסומים הפנימיים שלנו ואת פריצת הדרך אל התחומים היותר גבוהים בנפשותינו. תחייתה של ישראל מן האפר, כמו עוף החול המפורסם, בולטת בעולם הנבוך כסמל, ואפילו כעדות, לאמיתות ולאמינות הנבואות ותורת האל העליון, שיכולים לכוון אותנו לעצמי האמיתי שלנו, ולכן לשלום אמתי ולרווחת הכלל

סמל לאדם הטבעי


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק כ"ה בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

לאחרונה מרבים להשתמש בכוכב המחומש כסמל לאדם הטבעי, כאשר חמשת הענפים שלו נראים כמו שתי רגליים, שתי ידיים וראש
לכן, מוכר הכוכב המחומש באירופה בשם רגל הדרואידים או בשם כוכב קלטי. כאשר הוא הפוך, ויש נקודה אחת בתחתיתו, הוא נחשב כסמל מאגי לרוע. עמים רבים השתמשו בכוכב המחומש, בדגלים שלהם. כולל מצרים, סין, לוב, צפון קוריאה, סוריה ותימן. הוא גם הופיע ככוכב האדום בדגל הקודם של ברה"מ. בדגל של ארצות הברית כל מדינה חברה מיוצגת על ידי כוכב מחומש. לאחרונה, הפרלמנט האירופאי בחר עיגול בעל שנים עשר כוכבים מחומשים כסמלו. מעניין שהארצות האלה הן המובילות בעולם בתחומי מדעי הכוכבים, ממש כמו הכשדים באימפריה של בבל העתיקה

התמונה של מטבע ממרוקו באדיבות
shikasta
מפליקר

יום רביעי, נובמבר 22, 2006

שמש בתוך מגן דוד


שמש בתוך מגן דוד בלוגו של בית החולים הירושלמי הוותיק ביקור חולים
הפסוק לקוח ממלאכי ג:כ

וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ

מגן דוד בתוך משולש


זאת הפעם הראשונה שאני רואה מגן דוד בתוך משולש, עיצוב שמזכיר לנו שסמל זה מורכב ממשולשים. הכיפה היא מקהילת חסד מנורה ביקטרינבורג,רוסיה
התמונה באדיבות
Meshuge Corrida
מפליקר

הגניזה בקהיר


התמונה ברשות נציג ספריית אוניברסיטת קיימבריג', שם היא מקוטלגת
T-S_K5.13
תאור התמונה באתר האינטרנט של הספריה של אוניברסיטת קמבריג' הוא כדלהלן

דף מאוייר מתוך ספר ללימוד אלפבית לילדים, מצרים, ככל הנראה מן המאה האחת עשרה לספירה, על גבי קלף. כלי עזר צבעוני זה ללימוד עברית מעוצב במטרה לעניין ולהלהיב ילדים. זהו אחד מני כמה פרגמנטים מגניזת קהיר שמתארים את עולם הילדים באמצעות השירבוטים ותרגילי הכתיבה בעברית שלהם. שימוש כה מוקדם במגן דוד ביחד עם סמלים יהודיים אחרים הופך מסמך זה למעניין במיוחד

תרגום קטע זה מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק א (ח) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
ממצא שמראה את הכוכב בעל ששת הקצוות ביחד עם סמלים אופייניים יהודיים אחרים הוא תרגיל בכתיבה בבית ספר מן המאה העשירית לספירה שנמצא בגניזה של קהיר. בנוסף לתרגיל באלפבית העברי מוצגת על אותו הנייר מנורת שבעה קנים עם שני כוכבים של שש קצוות ליד בסיסה
לא סביר שהתלמיד שצייר את הציור הזה הצמיד את הכוכבים למנורה על דעת עצמו. אנחנו יכולים להסיק שהוא נתן ביטוי לגישה שרווחה בקהילה שלו, גישה שראתה את הכוכב כשוה ערך למנורה. ועדיין, למרות גישה זו, אין בכוחנו להסיק שהכוכב היה אז סמל יהודי ספציפי, מאחר והשימוש בו היה נרחב גם אצל המוסלמים

בעמוד ארבעים ושנייים בספר חותם שלמה בעריכת ד"ר רחל מילשטיין בהוצאת מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים, מצאתי פיסקה מעניינת מאד על הקשר שבין המגן דוד למנורה
הצירוף של חותם שלמה או מגן דוד עם כלי מאור מופיע גם באמנות היהודית, זכר לבית המקדש בירושלים. הדוגמה הקדומה ביותר שנשתמרה היא זו של ציור סכימטי בספר לימוד האלפבית העברי מהמאה העשירית במצרים. בתוך קשת על שני עמודים נראית מנורת שבעת הקנים של בית המקדש, שתי הקסגרמות ומנורה תלויה. הקומפוזיציה כמעט זהה לזו של מצבת הקבורה האיסלאמית אלא שבמקום מנורת שבעת הקנים מופיע זוג פמוטים. הציור היהודי הזה שבו משתקפת מסורת ארוכה של אמנ ות יהודית, מוקדם יותר מכל דוגמה איסלאמית מוכרת וסביר להניח שתדמית בית המקדש של האמנות היהודית חדרה ללשון הסמלים האיסלאמית

ובעמוד חמישים ותשע שם
עם זאת לא מן הנמנע שהקסגרמה שימשה כבר בשלב מוקדם של התפתחותה סמל לבית המקדש. הציור העברי מהמאה העשירית שבו מופיעה ההקסגרמה כחלק מתיאור סכימטי של בית המקדש הוא הדוגמה המוקדמת ביותר לקשר בין שני הסמלים ואין לדעת אם מקורה במסורת עברית קדומה יותר או שהיא משקפת קשר עם אמנות האיסלאם. אפשר גם שצירוף ההקסגרמה עם כלי המאור והמחראב היה מעוגן במסורת האסלאמית על מקדש שלמה ואגב כך אולי שיקף מסורת יהודית קדומה. הסוגיה עודה פתוחה ואפשר רק להצביע על העובדה שאין חותם שלמה או מגן דוד קשורים במקורם ליהדות כלאום

יום שלישי, נובמבר 21, 2006

שלט של בית מרקחת


מגן דוד על שלט של בית מרקחת ברחוב עזה בירושלים עם לוגו התאחדות הרוקחים בישראל


הכוכב המחומש בהיסטוריה ובימינו אלה


תרגום קטע זה מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק כז א בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד
התמונה צולמה על ידי ד"ר אשר אדר בכפר נחום
בימי קדם ובימי הביניים, הכוכב המחומש, או הפנטגרמה, נקרא אף הוא בשם מגן דוד, ואילו הכוכב בן שש הקצוות נקרא לעתים בשם חותם שלמה. בפרק זה נעסוק בקצרה בסמל הכוכב המחומש
ככל הידוע לנו, מלומדים מביזנץ מן המאה השישית לספירה היו הראשונים שקראו לכוכב המחומש בשם מגן דוד, ואילו בימי הביניים השתמשו בשם הזה לעתים יהודים ומוסלמים
על פי עדויות ארכאולוגיות, אומנים ציירו כוכבים מחומשים הרבה לפני שציירו כוכבים משושים. בג'מדד נאסר (כיום עיראק) נמצא אחד הממצאים העתיקים המפורסמים ביותר, כד טיט מן האלף הרביעי לפנה"ס שעליו צבוע כוכב מחומש
עיצובים דומים נמצאו במגידו: אחד בחותמת מהמאה התשע עשרה לפנה"ס, האחר על כד של טיט, מן המאה השבע עשרה לפנה"ס
ממצא אחר שראוי לציון הוא חותמת של כוכב מחומש על ידית של כד. זוהי כנראה חותמת רשמית (אולי אפילו מלכותית) ממלכות יהודה. בזויות של חותמת זו מופיעה המלה "ירושלים" באותיות עבריות עתיקות. דוגמאות שמורות היטב נמצאו גם בסיכות נוי קלטיות
בהריסות של כפר נחום נמצא כוכב מחומש מגולף באבן, עם עיגולים בחמש הזויות שלו. אף על פי שלא מוכר עיצוב ידוע אחר מסוג זה, יתכן שחמשת העיגולים בזויות של כוכב זה מסמלים את חמשת כוכבי הלכת שהיו ידועים בימי קדם, ורומזים על ההקשר האסטרונומי של עיצוב זה
בימי קדם, הכוכב המחומש אכן היה סימנם של אלה שהוכנסו בסוד חכמות האסטרונומיה והאסטרולוגיה. כוהנים בעלי ידע זה חישבו את לוח השנה על עונותיו החקלאיות והדתיות. זו הסיבה לכך שהבבלים הקדמונים נקראו כשדים, - מלה שעדיין משמשת ככינוי לאסטרולוגים, כיוון שהדת שלהם התבססה על חישובים אלה.

באופן כוללני ניתן לראות בכוכב המחומש סמל לטבע, כלומר לאספקט הגשמי של הבריאה. מסייעת למסקנה זו העובדה שניתן לצייר כל כוכב מחומש בלי להרים את העט מהנייר, בזמן שלצורך ציור ההקסגרמה המשולבת, המתארת ניגודים מאוזנים, יש לצייר כל אחד משני המשולשים בנפרד. (נכון שניתן לצייר תחילה את המשושה ואז להוסיף את ששת המשולשים החיצוניים בלי להרים את העט, אבל אין בזה כדי לשקף נכונה את המובן של הסמל). מעניין שהפיתגוראים קראו לכוכב המחומש בשם "בריאות". זה היה כנראה לפני שהסמל הזה נכנס לשימוש במאגיה. נכון שגם ליהודים בפולחנם הדתי היה צורך לפתח לוח שנה ככתוב:

המְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיֹּום וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמֹועֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים׃ (בראשית 1:14).

לכן אין זה מפתיע שהכוכב המחומש עם חמשת העיגולים נמצא בבית הכנסת בכפר נחום ליד הכוכב המשושה; וגם אין זה מפתיע שהכוכב המחומש נקרא לעיתים קרובות בשם חותם שלמה. התנ"ך אומר ששלמה היה מפורסם בחכמתו גם בעניינים ארציים וגם בענייני השמים, וזה יכול להסביר מדוע הכוכב המחומש כסמל של חכמה מיוחס אליו, ונקרא על שמו. אף על פי כן, עלינו לזכור שבמונח "מגן", משתמשים בהקשר לאברהם ולדוד, ואילו במונח חותם, משתמשים בהקשר לשלמה, כאשר השם "חותם שלמה" חל גם על כוכב המחומש וגם על מגן דוד

שירים של שלום ושמחה


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק כ"ו בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

שלום ושימחה ישררו אז בארץ, כי בני האדם יבינו את רצון האל וישתתפו בו; וכל הטבע, החי והדומם, שהיום סובל מהאיוולת ומהאלימות של בני אדם שלבם רחוק מאלוהים, יצטרף בשיר של שימחה
אִמְרוּ בַגּוֹיִם, ה' מָלָךְ-- אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל-תִּמּוֹט; יָדִין עַמִּים, בְּמֵישָׁרִים. יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם, וְתָגֵל הָאָרֶץ; יִרְעַם הַיָּם, וּמְלֹאוֹ. יַעֲלֹז שָׂדַי, וְכָל-אֲשֶׁר-בּוֹ; אָז יְרַנְּנוּ, כָּל-עֲצֵי-יָעַר. לִפְנֵי ה' תהילים צו: י-יב


מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ-- כִּי-נִפְלָאוֹת עָשָׂה; הוֹשִׁיעָה-לּוֹ יְמִינוֹ, וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ. הוֹדִיעַ ה', יְשׁוּעָתוֹ; לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, גִּלָּה צִדְקָתוֹ. זָכַר חַסְדּוֹ, וֶאֱמוּנָתוֹ-- לְבֵית יִשְׂרָאֵל: רָאוּ כָל-אַפְסֵי-אָרֶץ-- אֵת, יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ. הָרִיעוּ לַה', כָּל-הָאָרֶץ; פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ. זַמְּרוּ לַה' בְּכִנּוֹר; בְּכִנּוֹר, וְקוֹל זִמְרָה. בַּחֲצֹצְרוֹת, וְקוֹל שׁוֹפָר-- הָרִיעוּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'. יִרְעַם הַיָּם, וּמְלֹאוֹ; תֵּבֵל, וְיֹשְׁבֵי בָהּ. נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ-כָף; יַחַד, הָרִים יְרַנֵּנוּ. לִפְנֵי ה


ואז גם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. תהילים ק"ד:לא

ההרמוניה והשלום ייעשו אפשריים כתוצאה מתובנה משופרת של הבריות ומהבנה חדשה את חוקי הנביאים, שסימלה, המגן דוד, ייעשה למציאות. פרנץ רוזנצוויג מדבר עליו בצדק כעל כוכב הגאולה

יום שני, נובמבר 20, 2006

אימוץ התנ"ך לחוקת יסוד האו"ם

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק כ"ה בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

האו"ם הוא ניסיון של מנהיגי העולם למצוא דרכים לעשיית שלום בר קיימא. מצבת זיכרון לפני מנהלת האו"ם בעיר ניו-יורק מבטאת תקווה זו; חרות עליה הפסוק
וכתתו חרבותם לאתים

עד כה, הבטחה זו לא נשאה פרי. ברוב חלקי העולם, אנשים עדיין מתכוננים למלחמה במקום לשלום. הגוש הקומוניסטי ניסה ליצור גן עדן של פועלים באמצעות מהפכה עולמית בגיבוי צבאי, ונכשל. כוחות מערביים ניסו לשלוט בעולם על ידי פיתוח מה שהם קוראים פצצות אטומיות נקיות וכו'. הערבים מנהלים מה שהם קוראים מלחמה קדושה להשמדת ישראל ולהתפשטות התפיסה הנוכחית שלהם של האיסלאם
מצד שני, רוב תנועות השלום, שמונעות על ידי עייפות ופחד ממלחמה שנפוצו ברבים, אומרות לא לאלימות, אבל נכשלות בסיפוק אלטרנטיבה מעשית לה. אף ועידה לפירוק הנשק ואף תוכנית כלכלית גדולה לא תוכל לשנות תמונה עצובה זאת, כי כולם מוותרים על התנאי המהותי ביותר להשגת המטרה של שלום ושפע: הנביא ישעיהו מדגיש את הצורך ללמוד את החוק האלוהי שינבע מייסוד מחודש של ציון, ורק אז הוא אומר את המלים הידועות היטב
וכתתו חרבותם לאתים

הבה נראה מה הנביא ישעיהו אומר לנו בהקשר הזה :
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלָיִם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. בֵּית, יַעֲקֹב--לְכוּ וְנֵלְכָה, בְּאוֹר ה' - פרק ב:ב

יוצא שהשלום הוא פריו של הצדק שתקף בעיני אלוהים ולא של צדק בייצור עצמי שתקף בעיני המשליט את רצונו על הזולת. במילים אחרות, אנחנו יכולים לומר שקבלת התנ"ך כחלק אינטגראלי של החוקה של האו"ם עשויה להוות תמרור בדרך לשלום אמיתי. אם אכן יקרה הדבר - המלים האחרונות בחזון הנביא ישעיהו לעיל

בֵּית, יַעֲקֹב--לְכוּ וְנֵלְכָה, בְּאוֹר ה
תהיינה ישימות לא רק לבית יעקב, אלא לכל העמים אשר, בשותפות עם ישראל, יתאמצו ללכת באור ה
כִּי-הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, וָאָרֶץ חֲדָשָׁה; וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת, וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל-לֵב. ישעיהו סה:יז

גם ישראל תתחדש כפי שנאמר באחת מתפילותינו העתיקות

אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו

שבע מצוות בני נוח, אז ועכשיו

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק כ"ד בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

קבלת התנ"ך ולימוד דרכי אלוהי יעקב אין פירושם שעמים יצטרכו להמיר דתם ליהדות
היום, לפי חז"ל, גויים אמורים להתחייב על שבע מצוות בני נח שאוסרות על

עבודת אלילים
חילול השם
רצח
גילוי עריות
גנבה
אכילת אבר מן החי
אכילת הבשר יחד עם הדם
חוקים אמורים להיגזר מעקרונות היסוד האלה
במבט ראשון, אולי נחשוב שהכללים האלה כבר נשמרים. אבל אם זה היה כך- האם העולם לא היה במצב מסודר יותר
קחו בחשבון את העובדה שעבודת אלילים אין פירושה רק השתטחות לפני פסלים או מסירות מוגזמת לגורו של איזו כת. בעברית, המונח עבודת אלילים מתאר כל גישה שבאמצעותה דברים, רעיונות, בני אדם או חשיבות עצמית נעשים ליותר חשובים מאלוהים. זה כולל, לכן, את הסגידה לחפצים חומריים ואת הסגידה למדינה. האמרה 'ארצי לטוב או לרע' משקפת את הגישה של בני עמים רבים, לעיתים קרובות בכזאת עוצמה שאלוהים נראה כמשרת את המדינה במקום שזה יהיה להפך. פולחן הכוח והאישיות שסומל בימי קדם על ידי מאדים עדיין דומיננטי
יש נוצרים ומוסלמים רבים שרוצים להשליט על היהודים עקרונות דת ופולחן משלהם, וזאת למרות העובדה שזה לא תמיד מתאים אפילו לכתבי הקודש שלהם עצמם, שלא לדבר של התנ"ך. האם הנציגים של גישה זו אינם מודעים לכך שהם יוצרים אלוהים מדמיונם ומפירושיהם הזדוניים? הנביא שמואל גינה זאת כעבודת אלילים כשאמר
הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. שמואל א, טו: כב; דברים יג:ב-ה, יח:יח-כב

באופן דומה, פונדמנטליסטים דתיים רבים בוחרים להם קטעים מסוימים מכתבי הקודש שלהם שמדברים אל חשיבותם העצמית הנפוחה, והופכים אותם לבסיס לעקרונות הדת ולמעשיהם. ויש אחרים שעבורם אקזיסטנציאליזם הוא פסגת סדר העדיפויות של האדם. בגלל שיהודים לא יכלו למחול על עבודות האלילים האלה, הם הואשמו כקשי עורף, מיושנים, מקפידים על דקדוקי עניות וכו', וכו', ונרדפו על נאמנותם לברית שאלוהי שמים וארץ כרת אתם
חילול השם מתבצע כאשר מגדפים את הזולת, שהרי כולנו נבראנו בצלם אלוהים, או כאשר מדברים בצורה אפיקורסית על אלוהים עצמו. להתייחס לאל עליון כאל אלוהי התנ"ך, או אלוהי נקם, בניגוד לאלוהי האהבה של הברית החדשה פירושו לנאץ; כך גם הקטנת האל כאלוהים של היהודים, שהתפתח מאלוהים שבטי לאלוהים עירוני ולבסוף נעשה לאלוהים לאומי
אף על פי שעמים מחוקקים חוקים שאוסרים על פשעים כמו רצח, גילוי עריות וגניבה, החוקים האלה אינם מתרחבים בהשפעתם אל מעבר לפשעים שבוצעו על ידי אזרחים נגד החברות שלהם. כאשר מלחמה, או מהפכה עקובה מדם, מצליחה, תומכיה לא רק שאינם נענשים אלא שהם מורמים לדרגת גיבורים, ולא משנה כמה אנשים הם שדדו והרגו. דם יהודי נשפך חינם, והרוצחים ואלה שקוראים להשמדת העם היהודי מתקבלים בכינוסים בינלאומיים כאדונים נכבדים. יתר על כן, הסתה והסכמה לרצח גרועים באותה מידה כמו הפעולה הנפשעת עצמה. לעשות זאת בשם אללה, בתחפושת הג'יהאד שתרגומו מלחמה קדושה- גם אלה נחשבים לניאוץ. אנטישמיות, הוצאת דיבה על יהודים, משמעם הנחת בסיס להריגת יהודים. כך גם לגבי השמצת כל קבוצה אתנית. הסטיות האלה הן התוצאות של עבודת אלילים, שגורמת לעמים לעבור על חוקים או החלטות לפי הנוחות הזמנית שלהם, או פשוט לא לציית לחוקים שהם עצמם קבעו
למרות איסורים מוחלטים בבראשית ט: ד ובברית החדשה, מעשי השליחים טו: כ עמים לא שומרים על האיסור לאכול את הבשר יחד עם הדם. הדם הוא הנפש. על ידי אכילת דם, או אכילת בשר עם הדם שלו, אדם מערבב את הנשמה האלוהית שלו עם זו של יצור שנברא מהאדמה. על ידי כך הוא מפחית בערך המורשת האלוהית שלו ופותח עצמו להשפעת האינסטינקטים של בעל החיים שאכל. עד כה, עמים לא היו מוכנים לבוא אל הר האלוהים ללמוד את דרכי אלוהי יעקב. איך הם יכולים לעשות זאת אחרי שהם החריבו את בית המקדש הקדוש; אחרי שהשתמשו בהר הבית כמקום להשלכת אשפה; אחרי שהם גידפו את האל
שם אלוהים עדיין נסתר מעיני העולם. שבע מצוות בני נח אינן נשמרות כיוון שלעמים חסרה תובנה אמיתית של חוקים אלה. המחסור הזה מתבטא בגישות שננקטות כלפי המגן דוד שנעות בין אי ודאות וחשד לבין דחייה מכל וכל. איך עמים יכולים להוקיר את הסמל הזה אם הם לא יודעים את שם אלוהי השמים והארץ, ואם הם לא מקבלים אותו כמגן שלהם
לפי הנביאים, השם שלו יתגלה בתחיית המתים של ישראל. אז יכירו העמים את האמת של התורה שנמסרה באמצעות משה והנביאים. הם ייעשו מודעים לקיומו של אלוהים: הבנה חדשה ועמוקה יותר תשתרר עליהם. הם יפתחו תשוקה ללמוד את דרכי אלוהי יעקב וייהנו מהברכות הנלוות אליהן. הם ישימו לב לשבע מצוות בני נח והם יתעוררו על ידי הקריאה: אני האלוהים. עמים יתחילו לכבד את המצוות האחרות של התורה, אף על פי שאלה לא תהיה כפויות עליהם. יראת האל ואהבתו יחלחלו ללבבם והם ירצו לתקן את דרכיהם ולציית למצוות האלה. למשל, שמירת שבת היא גם מצווה וגם סימן לברית עם בני ישראל. הגויים לא חייבים לכבד את היום הזה. אבל הם יתחילו לשמור שבת כיום מנוחה, מתוך כבוד לישראל, כי הם יבינו שזה היום השביעי שברך אלוהים
עמים גם יכירו בתפקיד של ישראל ככוהן; תפקיד שהחל מאז ימי אברהם. במקום גאווה תהיה להם יראת כבוד ; במקום שנאה, אהבה ; במקום חוסר הרמוניה- הסכמה. הם יתחילו להכיר מה זה אומר כאשר ישראל נקרא בשם האלוהים. שני המשולשים של הבלבול, אם רואים אותם כמייצגים את ישראל והעמים, ישתנו למגן דוד הרמוני

נדן לחנית של שכירי חרב ברברים


התמונה היא באדיבות יאיר דווידי ורואים בה הקסגרמה על נדן לחנית מן המאה הרביעית לספירה שנתגלה בשנת
1885
בחפירות ארכיאולוגיות בורמן, צפון מערב צרפת, בקבר של שכירי חרב ברברים בשרות רומי
הנדן מוצג כעת במטרופוליטן בניו יורק

יום ראשון, נובמבר 19, 2006

ירושלים, האימא של הכל


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק כ"ב בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
ככל שנדמה לנו שאנחנו רחוקים מאחדות ומשלום, בל נחשוב שירושלים, במובן העמוק של המלה, היא רק חלום באספמיא. ירושלים היא עיר נוכחית וממשית, וכל אחד נתקל לפחות בכותרות שהיא עושה בעיתונות העולם. בעצם קיומה, במישור הארצי והשמימי כאחד, ירושלים מהווה אבן פינה ואבן בוחן למחשבות ולמעשים של כולנו, אנשים ועמים. יתר על כן, היא משמשת כאנדרטה לדור חדש שמאופיין על ידי הבנה, אחדות ושלום. מסיבה זו ציון איננה רק תורת מוסר רוחנית, אלא גם ביטוי לאחדות העם, הארץ ואלוהים, כפי שמגלה התורה
מה שנאמר עד עכשיו לגבי בת ציון, עם ישראל, שריר בסופו של דבר לגבי כל העמים, כי כולנו צאצאים של אדם. מלבד אב קדמון משותף זה, יש לתושבי כדור הארץ לימוד משותף שמקורו בירושלים והוא נפוץ הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב. אמנם הנצרות והאיסלאם, שחסידיהן מהווים למעלה מחצי ממספר האוכלוסייה בעולם, נחשבות בדרך כלל כדתות-בנות של היהדות, אך מעט מאוד אנשים מודעים להשפעות אחרות של הלימוד האלוהי על העולם. אנחנו קוראים, למשל, שאברהם נתן מתנות לשבעת הבנים שהיו לו מאישתו השניה, ושלח אותם למזרח. אפילו אם המתנות האלה היו רק מתנות חומריות, כפי שחלק מהמלומדים סבורים, אנחנו יכולים להיות בטוחים שבנים אלה נשאו אתם את החינוך שקיבלו בבית אביהם, והביאו אותו לארצות אליהן הוביל אותם גורלם
מאוחר יותר נעשתה חכמת שלמה המלך ידועה כדי כך

ויבואו, מכל-העמים, לשמוע, את חכמת שלמה--מאת כל-מלכי הארץ, אשר שמעו את-חכמתו - מלכים א פרק ה: יד

אנחנו יכולים להניח בבטחה שאלה שבאו לשמוע את חכמת שלמה מסרו לאנשיהם את מה שלמדו ממנו. חירם מלך צור ראוי להיות מוזכר במיוחד בהקשר זה

וישלח חירם מלך-צור את-עבדיו, אל-שלמה, כי שמע, כי אותו משחו למלך תחת אביהו: כי אוהב, היה חירם לדויד--כל-הימים - מלכים א פרק ה: טו

עבדי חירם, שהיו בנאים מומחים, עזרו לשלמה לבנות את בית המקדש; מצד שני ודאי למדו משלמה. כתוצאה מכך התפתח מה שידוע ככתב הפניקי, שמצדו השפיע השפעה מכרעת על האלפבית היווני, כפי שכבר ראינו
אירוע אחר שתועד באופן מפורט הוא הפגישה של מלכת שבא עם שלמה המלך. מפגישה זו הביאה עמה מלכת שבא הביתה לא רק את מה שלמדה מחכמת שלמה אלא גם, לפי המסורת האתיופית, בן, שנקרא מנלק הראשון, שייסד את השושלת האתיופית שהמשיכה עד הילה סלסי, שהיה המלך המאתיים חמישים ושביעי בשושלת זו שתחילתה, כאמור, בשלמה. איננו יודעים אם היו גם יוונים בין אלה שבאו לשמוע את חכמת שלמה אבל ברור מאוד שהיו יוונים בתקופת בית המקדש הראשון שהכירו את סגנון הכתב העברי של האלפבית והפכו אותו לאלפבית שלהם, כפי שנרמז בפרק השניים עשר לעיל, או שהשיגו את הידע הזה באמצעות הפיניקים

הרבה מאות שנים לאחר מכן, השבטים הפזורים של המלכות הצפונית של ישראל וודאי הפיצו ברחבי העולם את הלימוד שמקורו בירושלים. הנביא הושע מבליט עניין זה בפרק ב: כד-כה כאשר הוא משווה את ישראל ליזרעאל, זרע אלוהים, שיהיה זרוע באדמה. מרשים מאד שמאות שנים לאחר גלות שבטי ישראל הופיעו מורים מצוינים בחלקים שונים של העולם. אנחנו יכולים להניח שמורים אלה עיצבו את המסר היהודי בהתאם לתרבויות בהן שכנו, תרבויות שהתחילו עם שלושה בני נוח. המימרה המפורסמת "צדק יסוד שלטון", איננה המצאה רומאית, כפי שסבורים לעיתים קרובות; מקורה בלימוד הרבה יותר קדום של המלכים דוד ושלמה
צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאֶךָ - תהילים פט:טו

אחרי שכל הניצוצות האלה, ורבים שכמותם, יצאו מירושלים ונזרעו בעולם, הגיע הזמן להיפוך הכיוון, לקראת ירושלים, כאשר עם ישראל חזר בימינו אלה לאדמת אבותיו. התמקדות העולם בירושלים, אף כי מקורה לעיתים קרובות בהתנגדות לישראל, היא חלק מתהליך תיקון העולם, השבת העולם לסדר האלוהי שלו. מאחר וירושלים כבר הגשימה פעם את מלכות אלוהים על פני אדמות, ניתן להתייחס אליה כאל בית המקדש, אל ארץ ישראל כאל ירושלים ואל ארץ ישראל כאל העולם. התפקיד של ישראל בין העמים יהיה אז דומה לזה שהיה לכוהנים וללוויים בקרב בני ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים. כלומר, העמים יכירו ויקבלו את התפקיד של ישראל כממלכת כוהנים (שמות יט:ו; ישעיהו סא:ו). עם ישראל הוא הבן הבכור של אלוהים ובעתיד הוא יבנה, ביחד עם העמים האחרים שיוולדו אחריו, את האחווה של האנושות בחסות אביהם שבשמיים.

לציונות המודרנית אותה מטרה, כי השגתה מחדש של הארץ איננה מטרתה היחידה; עליה לשלב זאת עם התפתחות מוסר המושתת על תורת המידות ועל האמונה כפי שמלמדת התורה. בנין חברה, שדוקטור תאודור הרצל הציב לפנינו כיעד, הוא תהליך תמידי, אתגר עיקרי לכל דור. לחלוצים הראשונים היה רעיון שהתבטא בסיסמה: בבניין הארץ אנחנו בונים את העצמיות האמיתית שלנו. ניתן לומר גם שבבניין העצמיות האמיתית שלנו נבנה את הארץ. אין להסיק מכאן שכל תושבי כדור הארץ, או אפילו כל תושבי ישראל, ייהפכו לישויות טהורות. ציונות איננה חלום אוטופי. הדחף שלה, מתבטא באמונה ובתקווה, שביום מן הימים רוח האמת והצדק של אלוהים יחליפו את רוח הבלבול, הרוע וההרס. אי הצדק אולי לא ייעלם, אך כפי שנאמר בתהילים ק"ז: מ"ב כל עוולה תקפוץ את פיה ולא תהיה מסוגלת יותר להתעות

סבון


דומה שאין גבול למוצרים שמתבססים על מגן דוד כמקדם שיווק. את הסבון הזה קיבלתי מן החברה של ידידי ארנון שביקרה בביתי, התרשמה מפריטי מגן דוד שכבר יש לי, והחליטה להוסיף לי עוד אחד לאוסף

ירושלים כמרכז העולם


התמונה היא באדיבות 
pianoforte
שפרסם אותה בפליקר שם כתב שצילם אותה בספרייה הציבורית של בוסטון, מסצ'וסטס מתוך מפת קלובר שצוירה בידי הינריך בנטינג בשנת אלף חמש מאות שמונים וחמש. הצביעה של המפה נעשתה שנים רבות לאחר הכנתה

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק כ [ב] בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

למרות שהחיבור הגיאוגרפי בין החלק העליון של עיר דוד לחלקה התחתון מובן מאליו, דוד המלך העניק לו מימד רוחני. בזמן הבית הראשון ושני, יהודים עלו מעיר דוד להר הבית, שיכול לייצג את ירושלים השמימית. הכל תלוי בה: ירושלים הארצית, חקלאים ורועים, מזרח ומערב, צפון ודרום
יש מידה ניכרת של אמת במפה מימי הביניים שמראה את ירושלים כמרכז העולם
אנחנו יכולים לטעון שלירושלים אין משמעות אחרת מזו שהעניק לה המלך דוד. האופי הכפול הזה של ירושלים משתקף גם בשמה בעל הסיומת יו"ד מ"ם שיכול לסמן כפילות. אף על פי כן זו בעצם איננה סיומת דקדוקית אלא שייכת לשורש המלה "שלם". בכל זאת, המבטא תומך בכפילות. ואמנם, האם יש עיר אחרת שמסוגלת בעצם קיומה לחבר את האספקטים השונים שנזכרו לעיל, ובראשם חיבור הארצי עם השמימי?. החלק הראשון של המילה ירושלים, ירו, הוא העתיד ברבים של הפועל יורה, שניתן לפרשו כלירות, כמו לירות חץ, ללמד, להצביע על, או להניח בסיס. על פי המובנים האלה, וגם על פי ההיסטוריה הסוערת שלה, קשה לומר שירושלים היא כבר עכשיו עיר השלום, אף על פי שנוהגים לעיתים קרובות לפרש כך את שמה. השם ירושלים מרמז שהיא בסיס של אלוהים ללימוד שלום, להצבעה בכיוון השלום, כאשר המלה שלום מובנת לא רק כהעדר מלחמה, אלא כמצב של אחדות בין הארצי והשמימי בתוכנו ומסביבנו. לפיכך, המונח ירו בצורתו העתידית מבטא את התקווה לשלום זה
אותו רעיון מבוטא על ידי המלה ציון. השורש שלה נותן מקור למילים כמו לצוות, לציין. זה אומר שציון, בפקודת אל עליון, היא מצבת זיכרון לשמו ולריבונותו. זה גם מציין את המוקד הרוחני שבאדם, והוא ביטוי לכמיהה הרוחנית הפנימית ביותר שלו. לכן, זה סמל של הרמוניה ושלום שנובע מן התחייה הרוחנית של עם ישראל אחרי הגלות ושל עמים בעקבותיו, עליה שר מחבר התהילים בפרק פז
אֹהֵב יְהוָה שַׁעֲרֵי צִיּוֹן; מִכֹּל, מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב...וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר, אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד־בָּהּ; וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן׃ יְהוָה, יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים; זֶה יֻלַּד־שָׁם סֶלָה׃

כאשר אנחנו מבינים את ציון כאיחוד של הזמני עם האלוהי, ובבוא היום כאיחוד של העמים עם ישראל, אנחנו יכולים להבין שאין אף סמל אחר שיכול לבטא את הרעיון הזה באופן כה מדויק וכה יפה כמו המגן דוד שלנו עם המשולשים השלובים שלו. הסמל הזה נקרא בצדק על שם דוד המלך, מייסד ציון, משיח האל. כל זה יכול ללמד אותנו שחלוקת ירושלים או חלוקת הארץ, לא יכולה להשיג שלום. להפך

יום שבת, נובמבר 18, 2006

אבות האומה


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק כ"א [ב] בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
הטבע הכפול של מאבקי דוד נעשה אפילו ברור יותר כאשר אנחנו משווים את המונח מגן דוד עם המונח מגן אברהם. נכון שהמונח מגן מתייחס בשני המקרים לאלוהים ההבדל נעוץ בעובדה שלאברהם הארץ רק הובטחה ולכן לא נאלץ למעשה להלחם עליה ( אף על פי שלא היסס להשתתף במלחמה כדי להציל את לוט), בזמן שדוד נאלץ להלחם במלחמות רבות כדי לאבטח את הארץ לפיכך, למונח מגן אברהם אין סמל גרפי מתאים; כיוון שאלוהים אינ יכול להיות מתואר על ידי צורה כלשהי, אפילו לא על ידי עיצוב מופשט. מצד שני, המגן דוד לא ממש מתאר את אלוהים, אלא יותר את הקוטביות האנושית האלוהית בהיותה מאוזנת. במקרה של דוד, זה כולל את מערכת יחסים שבין העם הארץ והאל
מסורת יהודית עתיקה שראוי להזכיר כאן מספרת שהמלך דוד שאל מדוע התנ"ך מדבר על מגן אברהם, המגן של אברהם, אבל לא מזכיר את המונח מגן דוד? בתשובה האלוהית נאמר שאברהם עמד היטב בכל הפיתויים והניסיונות בעוד דוד נכשל כמה פעמים, כמו בפרשת בת שבע. למרות זאת אלוהים המשיך להגן על דוד בגלל שחזר בתשובה. דוד המלך עשה מעשה יוצא דופן כאשר ייסד את ציון, האיחוד המאוזן של הארצי והשמימי תחת ריבונות היוצר. המלך דוד היה ודאי מודע לכך שאם יתן עדיפות לארצי התוצאה תהיה לאומנות, ואילו דגש על רוחניות ישמיט את הקרקע מתחת לרגלי אנשיו
עד כה, ההיסטוריה אנושית אכן מאופיינת על ידי מצבים דו ערכיים שכאלה. לכל אורך חייו, שמר דוד על האיזון הזה בנפשו, באמצעות חרטה עמוקה ותשובה כל אימת שהפר אותו. הוא היה ככל האדם בכל ענייניו האישיים אך היה יוצא דופן כמחבר תהילים, כלוחם, וכמדינאי, עד כדי כך שבעץ הקבלה ספירת מלכות יכולה להיות מתוארת על פי אישיותו

לשאיפתו של דוד לבנות את בית המקדש היתה משמעות כבדה עוד יותר. בית המקדש הוא התחום של הכוהנים. בנכונותו להעביר אותו אליהם, הוא זנח למעשה חלק גדול מן הכוח שהיה לו כשליט אבסולוטי. הנכונות שלו להקשיב לכוהנים ולנביאים מובאת כמה פעמים בתנ"ך, הדוגמה הכי ידועה היא קבלת תוכחה מנתן הנביא
אנחנו יכולים לומר שבית המקדש שירת, בין היתר גם כסוכנות לתיקון המערכת הפוליטית של העם. הגרף שלנו, המגן דוד, מראה באופן מושלם שחלוקת הכוחות, שמסומנת על ידי שני המשולשים, תוצאתה הרמוניה ואחדות אם היא נשלטת על האלוהים
אף על פי שאין עדות היסטורית או ארכיאולוגית להוכיח שהמגן דוד אמנם שימש כסמלו האישי של דוד הסמל מראה את הרוח של שלמות, ולכן של קדושה, כפי שצלחה על דוד ישנו רמז אחד שראוי לציון שהמגן דוד היה ידוע לדוד. הפסוקים של שבעה מפרקי תהילים שחיבר נכתבים בסדר אלפביתי והנושאים של כל אחד מהם משקפים סדר שבנוי כתבנית גיאומטרית מיוחדת. התבנית של מזמור תהילים קמ"ה שמאפיינת את מחשבות דוד, מציעה מגן דוד מושלם עם עיגול במרכז. כשלוקחים כל זאת בחשבון, אנחנו יכולים לראות עכשיו למה שדוד התכוון כאשר דיבר על אלוהים כמגן שלו : המגן הוא לפני כל מי שמחזיק בו. כפי שאמר בתהילים ט"ז ח
שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד: כִּי מִימִינִי, בַּל-אֶמּוֹט

אף על פי כן, דוד לא התרכז רק בכוח ההגנתי של אלוהים. אלוהים היה התוכן של חייו עד כדי כך שהוא יכול היה לתת ביטוי למערכת יחסים הזאת בשירי תהילה, בהם הוא משבח את אלוהים פעמים רבות

יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר. כ"ג: א
סַלְעִי וּמְצוּדָתִי-- וּמְפַלְטִי י"ח: ג
אַךְ-הוּא צוּרִי, וִישׁוּעָתִי ס"ב:ח
עַל-אֱלֹהִים, יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי; ס"ב: ח
צוּר-עֻזִּי מַחְסִי, בֵּאלֹהִים ס"ב: ח
הֱיֵה לִי, לְצוּר מָעוֹן לָבוֹא ע"א:ג
צוּר-לְבָבִי וְחֶלְקִי--אֱלֹהִים לְעוֹלָם ע"ג: כ
"וחַסְדִּי וּמְצוּדָתִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי-לִי: קמ"ד: ב
אֶל-אֵל, שִׂמְחַת גִּילִי מ"ג: ד

זה מראה שרוח של אלוהים היתה בתוך דוד ומסביבו
מכוונות ומגוננת עליו כמו חליפה של שריון אלוהי. ברוח הזאת, דוד נלחם את מלחמות האלוהים ואנשיו גם שמרו על קדושתם לאלוהים אפילו כאשר השתתפו במערכות נוראיות.
הסמל שלנו יכול גם להציג את אבות האומה : אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד. כל אחד מהם הרים את תרומתו לעם , אך דוד היה זה שאיחד את כל התרומות האלה בייסדו את ציון. לכן הוא נקרא מלך ישראל
הגרף שלנו, המגן דוד יכול להיות מיושם למצבים שונים בחיינו. למשל. בפרקים קודמים קראנו שהתחום האמצעי שלו יכול לתאר את העולם הנראה; או את שבט לוי; בהקשר לעיל, אנחנו יכולים ליחס אותו לייסוד מלכות דוד, עם ששת אבות האומה האחרים שמסמלים המשולשים שמסביב לתחום האמצעי הרעיון שמבטא עיצוב זה מתאים לזה שמבוטא בעץ הקבלה. ראו פרק שביעי

מגן דוד, המגן של דוד


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק כ"א [א] בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
רבים רואים את המגן דוד כראשי תיבות של שמו של המלך דוד. הם מצביעים על כך שהשם דוד מורכב מהאותיות, דל"ת ו"ו דל"ת, כאשר הו"ו היא ו"ו החיבור: דל"ת ודל"ת. בכתב העברי העתיק, מהמאה העשירית עד השישית לפנה"ס, היתה לאות דל"ת צורה של משולש קטן, בדומה לאות דלתא של הכתב היווני העתיק. השילוב של שתי אותיות הדל"ת שיוצר מגן דוד יכול לבטא היטב את ההישג של דוד בחברו את השבטים הצפוניים של ישראל (יוסף) עם השבטים הדרומיים של יהודה תחת שלטון האל האחד; או את השאיפה האדירה שלו לאחד את הארצי עם השמימי תחת ריבונות אלוהים. כל זה מודגש על ידי השם העברי של הסמל מגן דוד, שמתורגם לאנגלית ככוכב של דוד
לפי המסורת היהודית היה חרות מגן דוד על מגן הקרב של המלך דוד, וששת המשולשים החיצוניים ייצגו את שש התכונות של רוח אלוהים

רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה

מסורת ערבית עתיקה, שככל הנראה מסתעפת מכאן, אומרת שלמגן הקרב של דוד היתה צורה של כוכב בעל ששה קצוות

המובן היותר פנימי ועמוק של המסורות האלה הוא שדוד, במאבקיו האישיים, כמו גם והלאומיים, שיוה תמיד את אלוהים לנגדו והיה תחת הגנתו אפילו כאשר חטא. במקביל, הנשק של דוד לאבטחת הארץ כלל גם את התכונות של רוח האל וגם את החרב

ירושלים/ ציון

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק כ [א] בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

סיפורה של עיר כל כך היסטורית זו מתחיל בימי מלכיצדק, מלך שלם, כוהן לאל עליון, שלפי המסורת היהודית, היה שם, אחד מבני נוח. בשלם, שנקראת כיום בשם ירושלים פגש אברהם את מלכיצדק. מאז אותם ימים רחוקים ירושלים נעשתה מוקד לצאצאי אברהם, ומשקל נגד לבבל. אבל זאת ועוד- דוד המלך, המשיך את המסורת של אברהם ואישר את ירושלים כעיר ההכרה באלוהים וכעיר שמכריזה על מלכות האל בישראל ובעמים
ניטיב להבין הכרזה זו כאשר נבין את משמעות המיקום הגיאוגרפי של ירושלים. העיר נמצאת על רכס הרים שנמשך מצפון לדרום כאשר שיפוליו המערביים נהנים משפע של גשמי חורף, ובהם אדמה פורייה לחקלאים, ואילו שיפוליו המזרחיים צחיחים, ומהווים אדמת מרעה. הטריטוריה של שבט יהודה כוללת את שני החלקים האלה, וכשבט השולט עליו לאזן את האינטרסים השונים של חברות הרועים והאיכרים ואת התרבויות שכל אחת מהן פיתחה - קין והבל בתחילת ההיסטוריה האנושית; ובימינו אנו, נצרות ממערב ומצפון לירושלים, ואסלם ממזרח ומדרום; על שבט יהודה הוטל לכונן שלום המושתת על החוק האלוהי
לפיכך ירושלים היא אכן הפסגה של עבודת האל בהדרכת האנושות ובחינוכה. מזמורי התהילים של דוד ולאחריו הוראות הנביאים – כל אלה מכוונים לחגיגה הראויה של ריבונות האל על פני תבל. שלמה המלך, המשיך את מפעלי דוד אביו ובנה בירושלים את בית המקדש כבית האלוהים, כמשכן הנראה לעין לשמו. מאז ימי דוד ושלמה, ירושלים נקראה גם בשם "עיר הקודש" או "ציון". השמות האלה מרמזים שירושלים הארצית היא הבסיס האיתן, שאינו ניתן לשינוי, של ירושלים השמימית. כך הוא הדבר לרווחת האנושות כולה
מדהים לגלות זאת בטופוגרפיה של ירושלים: ירושלים הארצית התחילה ליד מעין הגיחון, שהוא הנקודה הנמוכה ביותר בכל האזור. היא נבנתה על גבעה קטנה בין עמק קדרון לעמק “עושי הגבינה”, כינוי שהומצא בתקופת היוונים, שכיום כמעט מלא בחצץ. הגבעה הזאת הכילה את עיר דוד, כפי שירושלים נקראה לאחר שדוד כבש אותה. למעשה, זו בליטה, או "עופל", שיוצאת מהר המוריה. גיאוגרפית וגיאולוגית, עיר דוד והר המוריה, הידוע גם בשם הר הבית, יוצרים יחידה אחת, כאשר עיר דוד נמצאת בחלק התחתון והר הבית בחלק העליון. [כאן מופיע בספר איור שמראה את הקווים הטופוגרפיים של האזור ואיור שמראה את עיר דוד המוקפת חומה עם הר הבית ברקע, כפי שניתן לראות בקנה מידה של אחד לחמישים במודל שהיה מחוץ למלון הולילנד וכעת הועבר למוזיאון ישראל]

יום שישי, נובמבר 17, 2006

ישראל והעמים


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק י"ט בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
מבחינות רבות ישראל הוא עם ככל העמים, גוי ככל הגויים, ש"נבחר" והובדל כדי שתוטל עליו משימה מיוחדת. בעיני העולם זה נראה כאילו עם ישראל נפרד ממנו. כפי שאמר הנביא הנוכרי בלעם
הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב

עם ישראל לא הפריד עצמו משאר האומות מתוך התפארות, כפי שיש מי שטוענים; המיוחדות שלו היא תוצאה טבעית מבריתו עם האלוהים ומקיום הדיברות המיוחדות הנחוצות לצורך שירותו בקודש. אל לנו לשכוח שמי שסטה מהסדר שקבע נוח היה נמרוד, שעל ידי ייסוד בבל ניסה להסתדר בלי שם ועבר ובלי התורה האלוהית שהם מייצגים. לפיכך היציאה של אברהם מבבל היתה צעד הכרחי בתהליך ריפוי העולם.
במסגרת תהליך הריפוי הזה ישראל נקראים "ממלכת כוהנים, וגוי קדוש" כלומר, עם ישראל ממלא תפקיד של כוהן עבור האומות האחרות שנשבו לתורת נמרוד ולסיסמתו "נעשה לנו שם", נגד ובמקום ה'; מאחר ושרות זה נעשה בשם האל, יתברך שמו, ישראל הם גם "עם קדושים". כך ששם האל מונח על כתפי היהודים והם עוברים בהיסטוריה כנושאי השם, שמים, עדים גלויים לעין לברית האלוהית. אין בחטאי היהודים וגם לא בעיוורונם די בכדי לפרק את הברית או בכדי לבטל את תפקידם ככוהנים. רק התמזגות עם תרבויות אחרות יכולות להאבידם, כפי שלמדנו מגורל עשרת השבטים ה”אבודים” של הממלכה הצפונית, שפנו עורף לירושלים, בנו בתי המקדש משלהם, אימצו אידיאולוגיות זרות ופולחנים נוכריים, נבללו באומות, ונעלמו זמן קצר לאחר שהוגלו על ידי אשור
סכנת ההתבוללות הדאיגה מאד את הנביאים, והם חזרו והזהירו מפניה. במהלך ההיסטוריה, היהודים סבלו רבות מן הניסיונות לקעקע את בריתם עם האל. לעתים באו ניסיונות אלה מתוך העם, ולעתים מחוצה לו, כמו, למשל, כאשר חמור בן שכם הציע שבני ישראל יצטרפו לעמו. דוגמאות אחרות כוללות את התחבולות הערמומיות של בלעם, את המיסיונריות המודרנית, ואת הניסיון לקרוע מאחיזת היהודים את הר הבית וחלקים אחרים ממולדתם העתיקה. יש במזמור תהילים פג פסוקים שלוש עד אחד עשרה תאור מדהים של ניסיון שכזה
כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ
עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ.
אָמְרוּ--לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד

בהקשר זה צריך להדגיש שעם ישראל, שלא כמו הקתולים והפרוטסטנטים, הוא לא רק קהילה דתית אלא גם אומה מסוימת שקשורה לארץ מסוימת, עם כל ההשלכות הנלוות לכך, כמו הצורך לפתח את הארץ, לנהל אותה ולהגן עליה. עם ישראל לא אמור להישאר מרוחק מן העולם; להפך, הוא צריך להיות מעורב בו באופן מלא, אבל בלי לאמץ את מושגיו אל חיקו. עם ישראל גם לא אמור להטיף מוסר לאומות האחרות. עליו ללמד על ידי דוגמה אישית, ולפתור את כל הבעיות האנושיות במסגרת המשפחה שלו ולאור התורה האלוהית. מפרספקטיבה זו החיים בארץ ישראל חיוניים להגשמה עצמית של עם ישראל, ולריפוי העולם
ארץ הקודש היא עבור היהודים ארץ המקדש, ארץ המוריה וארץ העברים. מונחים אלה משרתים כדי לזהות אותנו כאשר אנחנו קוראים להגשמה עצמית, ומספקים בסיס לחלק ניכר מן התפקידים של ישראל ככוהני האנושות. זו הסיבה שאלוהים חילק לבני ישראל את ארץ ישראל כירושה נצחית.
במסגרת תפקידו ככוהן האנושות נאלץ עם ישראל לרדת שלוש פעמים לעולם: תחילה למצרים, לאחר מכן לבבל, ולאחרונה לכל רחבי העולם, ולחזור לארץ האבות, לארץ התורה, לארץ הנביאים. לירידות ולעליות אלה חשיבות רבה שכן הן מעידות על אצבע אלוהים בהיסטוריה. התגלות מתמשכת זו מעניקה בעצם מובן וכיוון להיסטוריה, שאחרת היתה מופיעה כשרשרת של מקרים אקראיים, או כדוגמה נוספת לעובדה שהחזקים טורפים את החלשים. יתר על כן, היא מוכיחה לעולם את קיומו ואת כוחו של האל. לכן, שיבת ישראל לאדמת אבותיו אינה צריכה בשום פנים ואופן להיראות ככיבוש. עם ישראל ראוי יותר לתיאור של הנביא ירמיהו, שמונה להיות נביא לגויים

שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק; וְאִמְרוּ, מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ, כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ... וּבָאוּ, וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן
פרק לא פסוק ט-יא
הכוונה היא שהאנושות באה להכיר את אלוהיה ובוראה האמיתי, ולהכיר בחוקים שלו בתחומים הפיסיים והרוחניים כאחד, כדי לעובדו שכם אחד למען השלום והרווחה לכל. ידיעת האל כרוכה עם שלום ועם רווחה. למטרה זו

וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם, לְעֵינֵיהֶם
יחזקאל לו כג

אם נשתמש במונחי הסמל שלנו, עם ישראל, שנושא את שם האל, יכול להיות מיוצג היטב על ידי משולש אחד, והעמים על ידי המשולש השני. על שניהם להצטרף למגן דוד ההרמוני, המרוכז באל

יום חמישי, נובמבר 16, 2006

מגן דוד משוקולד


הצילום הוא באדיבות ג'ין פלמינג, משוקולד דבי
אשר ביחד עם ג'סיקה בארד מפסלת שוקולדים בהזמנה . אחד העיצובים שהן מציעות ללקוחותיהם הוא מגן דוד משוקולד ויש אגף מיוחד באתר האינטרנט שלהן שמספר באופן מאוד חינני את סיפורו של סמל זה. הנה הקטע האהוב עלי

מסופר שהמגן דוד קישט את המגן של דוד, המלך לעתיד של ישראל, שבו השתמש כאשר, כנער, נאבקנגד גוליית הענק בשדה קרב בעמק האלה. אבל, כל אחד שמכיר את הסיפור הזה גם יודע שדוד הביס את הענק ללא הגנה - היו לו פשוט מקלעת ואמונה. כמובן, שכאן המגן באמת נכנס לסיפור: המגן שלו לא היה חפץ פיסי עם לוגו, האמונה שלו היא היא שהגנה עליו

מחלק אחר, שמסביר את הפילוסופיה שמאחורי העשיה הזאת הבנתי שהמגן דוד שייך למשפחה של סמלים של שמאפיינות אותם התכונות הבאות

אהבה ומותרות, שימחה ואושר, חמלה, שלום ושלווה, רפואה ופוריות של הגוף והדמיון

מזוזה


ישנן מזוזות רבות שעליהן מגן דוד. להערכתי הדבר נובע מן הכוח ההגנתי שמייחסים לשניהם. המזוזה שומרת על דלתות הבית ואם יש אות אחת פגומה במגילה שבתוכה מאמינים שמזל רע עלול לנחות על בעלי הבית. מגן דוד כשמו כן הוא - מגן מפני עין רעה ושאר מרעין בישין

התהוותו של עם ישראל




תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק יח בספרו של דר אשר אדר מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת 1987. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה.


 מוכר וידוע הסיפור התנכי אודות אברם העוזב את בבל ונעשה לאברהם, אב המון גויים; פחות ידוע הרקע לסיפור זה. חקירת רקע זה תעזור לנו להבין את המיקום של עם ישראל במשפחת האדם, ובהקשר זה נוכל גם להבין את משמעות המגן דוד, סמלו של עם ישראל.
אחרי המבול קבע נוח לאנושות סדר מסוים, באמצעות שלושת בניו שם, חם, ויפת. בנים אלה הם האבות הקדמונים של העמים ושל השבטים השונים, אבל הם מייצגים גם את שלושת האספקטים האנושיים היסודיים ; רוח, רגש ושכל.
אחד הצאצאים של שם (שם גם במובן של כינוי וגם במובן של עיקרון רוחני) נקרא עבר, שפירושו מי שחי את חייו לפי העקרונות של שם, מי שנושא את השם האלוהי. בן גילו של עבר, צאצא של חם (חום רגשי, וגם עיקרון הרגש) נקרא נמרוד, שפירושו נתמרד. המרד של נמרוד, שהתבטא בפנייתו לאגו של האנשים ולתשוקות של כל אחד ואחד מהם, כוון נגד שם, נושא השם האלוהי והאב הקדמון של שבט הכוהנים המשרת את העמים האחרים בקודש, ונגד עבר, האב קדמון של העברים. נמרוד הקים את מלכות בבל, בעקבות המרד. המלה בבל בשפה הבבלית משמעה הדלת של אלוהים. נמרוד התהלל, בעצם מתן שם זה לממלכתו, בגישה ישירה לאלוהים, ללא הצורך בהדרכה של שם ועבר, ובלי האיכויות שהם ייצגו; ורצה שאנשיו יקבעו בעצמם מה טוב ומה רע. רעיון זה בא לידי ביטוי בסיסמת בבל:
וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶהלָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ, שֵׁם
בכך החליפו הבבלים את שם האל בשמם הם בניסיון לנכס את מלכות האלוהים לעצמם
אבל כאשר הדוקטרינות התיאולוגיות והאידיאולוגיות, הכל כך שגויות ומבוססותאגו, נעשו לעקרונות של חיים, הן פיתו את חסידיהם לבצע פעולות שנראו להם מוצדקות אבל לא היו מוצדקות בעיני הבורא של הכול, מה שהוביל להתנגשות בין חסידי נמרוד לבין חוקי האל, כמו גם בינם לבין עצמם, ובאורח בלתי נמנע גם בינם לבין העם שנקרא ממלכת הכוהנים. ניסיונו של נמרוד לבסס את מלכותו הרוחנית גרם לפילוג בעולם, ועבר ציין זאת באמצעות נתינת השם פלג לאחד מבניו
וּלְעֵבֶר יֻלַּד, שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ, וְשֵׁם אָחִיו, יָקְטָן 
עם זאת הפילוג הזה לא התרחש רק בין שם ועבר, מצד אחד, לבין חסידי נמרוד מצד שני. חסידי נמרוד היו מפולגים בינם לבין עצמם, ועדיין הם מפולגים. אל לנו לחשוב שהתפלגות זו התרחשה כתוצאה מקללה אכזרית שקלל מקור שמחוץ לכדור הארץ. מדובר בתוצאה ישירה ומאוד טבעית של עבודת אלילים במקום לעבוד את האל האחד; מדובר בתוצאה של ביסוס עקרונות שאו שהם האלהה של כוחות טבע, או שהם פשוט השתקפויות האגו של ממציאיהם, ולעיתים קרובות בכסות דתית. אנשים שונים מבטאים את ההבנה שלהם ואת הדעות עליהם בדרכים שונות, אך מאחר ואף אחד מהם אינו מהווה סמכות מוחלטת, לבסוף הם נפרדים, מתחרים, מתקוטטים, מתבלבלים ומבלבלים אחרים. אברהם ראה את חוסר התועלת שבמשימות בבל. הוא היה הראשון שנענה לקריאה האלוהית ועזב את בבל. אלוהים כרת עמו ברית וכך מתחילה ההיסטוריה של עם ישראל.
במהלך פרשת אברהם אנחנו קוראים בבראשית יז ה, ששמו המקורי, אברם, שונה לאברהם באמצעות הוספת האות הא, כאמור. באופן דומה השם של שרי שונה לשרה, באמצעות החלפת האות יוד באות הא. האות הא מייצגת את התכונות האלוהיות של חסד ורחמים; כאשר היא מופיעה בסוף מלה, היא מסמנת מגמה או כיוון. אברהם, הדמות התנכית הראשית בקרב האנושות שאחרי המבול, מאופיין על ידי אות זו, וגם שרה אישתו, וגם יהודה, השבט הראשי בעם ישראל
מיד מתחילת התהוותו נקרא עם ישראל להיות עם סגולה (שמות יט ה). עזיבת בבל, או מאוחר יותר עזיבת מצרים אין בה די כדי לייסד את עם ישראל כעם מיוחד או כעם סגולה. למשל, גם אשור עזב את בבל, אבל הוא לא נעשה עם סגולה. במקרה של ישראל, ההליכה לכיוון הר סיני ולארץ היעד היא שגרמה למיוחדות עם ישראל והיא שהעניקה תפנית חיובית לעזיבת בבל ומצרים. בלי תפנית זו לא היה עם ישראל שונה בהרבה מכל עם אחר
ביטוי מכריע לתפנית זו אנחנו מוצאים בשבט לוי ובמה שהוא מייצג. על מנת להיטיב להבין עניין זה, הבה נתבונן במבנה של עם ישראל. כידוע, עם ישראל מושתת על שנים עשר בני יעקב (בראשית לה כב). המספר שנים עשר יכול להתייחס לשנים עשר סימני גלגל המזלות ולמלאות של עולם החומר שהוא מייצג. גם מספר זה אינו הופך את עם ישראל לעם סגולה. עמים רבים אחרים מתייחסים למלאות הזאת, ואפילו ישמעאל מוזכר כמי שיוליד שנים עשר נשיאים (בראשית יז כ ; כהטז), בלי שנעשו לעם סגולה. עם ישראל לא אמור להשתעבד לכוח של גלגל המזלות ולעולם החומר שהוא מייצג; הוא מיועד להיות נאמן לאלוהים, הבורא של הכל, באמצעות דבקות בדיברות המיוחדות שניתנו לו באמצעות משה בהר סיני – ראו שמות יט5; ויקרא יא מגמה; דברים כח ה; ובמקומות רבים אחרים.
כידוע, משה היה בן לשבט לוי. בני שבט זה נבחרו לשרת ככוהנים עבור בני ישראל. בשל יעוד זה לא ירשו נחלה. משפחותיהם חולקו בין השבטים האחרים על מנת לשרת שם בזמן שלא עבדו בבית המקדש. הוצאת שבט לוי מהקצאת הנחלות עלולה היתה להקטין את מספר השבטים יורשי הנחלה משנים עשר לאחד עשר. מחסור זה אוזן באמצעות חלוקת יוסף לשני שבטים, אפרים ומנשה, ובהכללתם ברשימת מקבלי הנחלה בהתאם לברכה המיוחדת שברך אותם יעקב. כך נשאר המספר שנים עשר בתוקף. לפיכך שבט לוי הוא חלק מכל השבטים. באמצעותם יש לו חלק בנחלה ומצד שני הוא מיועד לחלוטין לשרת בקודש בלי להיות קשור לנחלה מסוימת
לאחר שבני ישראל נכנסו לארץ באו לידי ביטוי ייחודי משמעות שבט לוי ומיקומו בין השבטים. ששה שבטים עלו להר גריזים להכריז משם את הברכות, בעוד ששת השבטים האחרים עלו להר עיבל להכריז את הקללות שיפלו על ראשי מי שיפרו את המצוות, ואילו שבט לוי נשאר בעמק שבין שתי גבעות אלה. ליתר דיוק לא כל שבט לוי ניצב בעמק אלא רק אלו שהיו בתפקיד פעיל ככוהנים או לוויים. לוי גם נזכר כאחד השבטים שעלו להר גריזים, ואילו אפרים ומנשה מופיעים במקרה זה לא כשני שבטים אלא כשבט אחד, יוסף. מכאן אנו למדים שלוי, למרות שהיה שבט כוהנים, לא נותק מן הארץ, וגם לא מן העם. הוא לא ירש נחלה כמו השבטים האחרים, אלא משפחות לוויים קיבלו אדמות (סוג של נכסים קטנים) בשטחים של השבטים האחרים, היכן שחיו ועבדו כאשר לא שרתו בקודש
מה שנאמר כאן על שבט לוי, תופס באופן דומה לגבי עם ישראל במיקומו כמלכות כוהנים בין העמים. המגן דוד שלנו מאפשר, או אפילו מתבקש, להדגים את הסגולה הזאת להפליא. אנחנו יכולים לשים את השמות של ששת השבטים שהיו בהר גריזים ליד ששת הקודקודים של המגן דוד, ואת השמות של ששת השבטים האחרים בששת הזוויות החיצוניות שביניהם ולשים את אלה משבט לוי ששירתו בקודש במשושה שבמרכז. הדגמה זו תבליט היטב בצורה גרפית את הסגולה של ישראל.
לסיכום, מיקום עם ישראל ומשימתו בהתבסס על המשנה האלוהית, מלאכי פרק ב פסוק ז אומר
כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא 
בלי לוי, ישראל בכלל, או כל אחד מהשבטים שלו בפרט, הם ככל העמים ; לעומת זאת לוי בלי ישראל הם בגדר כת נפרדת. הביחד האחדותי הפנימי הזה של שבטי ישראל, כולל לוי, הוא שעושה אותם לעם סגולה, לממלכת הכוהנים של האנושות כולה. סגולה זו קיימת בין אם העם בגלות ובין אם הוא באי, אלא שכאשר העם בגלות תפקידו כמשרת בקודש נעשה חלקי ומקוצץ

הערות דר אדר

המלה הבבלית באבאל מופיעה בעברית כבבל שאותה ניתן לפרש בתוך בל, שהוא שם של אלוהות בבלית. ראו ירמיהו נ ב; נא מד. פרוש אחר ב בלי, בכלום
על פי תורה שבעל פה כאשר האזרחים של בבל בנו את המגדל שלהם, הם לא דאגו אם אחד מהפועלים נפל ומת, אבל אם אחת מהלבנים היקרות נשברה, הם היו הורגים את האחראי לכך. סיפור פשוט זה הראה שהם העריכו ערכים חומריים יותר מאשר חיים של בני אנוש
הפצרה, דחיפת האגו קדימה היא בבחינת עבודת אלילים. ראו שמואל א טו כג
גם אשור עזב את בבל. הוא לא הצטרף לבבל, וגם לא לאברהם. הוא חיפש דרך שלישית , ובנה את נינוה. ראו בראשית ייא. מאחר ואין דרך שלישית,, אשור נעשה אויב לישראל ממש כמו בבל. האמרה מי שאינו אתנו יהיה נגדנו הוכיחה את אמיתותה במשך אלפי שנים