יום שני, פברואר 16, 2015

מגן דוד כממצא ארכאולוגי

מבוא

הארכיאולוגים עוד לא גילו בחפירותיהם את המגן ששימש את דוד המלך במלחמותיו, כך שעדיין איננו יודעים אם המגן הזה היה בצורת מגן דוד, או אם היה חקוק עליו מגן דוד. הם גם לא גילו את חותם שלמה, כך שסביר להניח שעד בוא המשיח ניאלץ להיות נתונים לשליטת השדים במקום שהם יהיו ניתנים לשליטתנו. אבל בזכות הארכיאולוגים ידוע לנו כיום על ממצאים ארכאולוגיים רבים שיש עליהם מגן דוד, כמו: חותמות, תבליטים, רצפות פסיפס, קמיעות, כלי בית, מטבעות, מצבות, קערות השבעה.

בזכות הארכיאולוגים ידוע לנו כיום על ממצאים שקדמו להולדתו של המלך דוד במאות שנים לכל הפחות, כך שברור לכולם (מלבד לאלה שטוענים שהמגן דוד מופיע בתנ"ך בשם שושן) שצורת המגן דוד מקורה אינו יהודי. עם זאת, סמלים מורכבים לא רק מצורה אלא גם משם וממשמעות, ואת אלה סיפקו, הן למגן דוד והן לחותם שלמה, אגדות היהודים, שהרי הממצאים הארכיאולוגים מגיחים מתחת לערמות העפר ללא שם וללא משמעות.

באגדות היהודים המגן דוד מופיע לבדו. הוא המגן המסוים שאתו היה יוצא דוד להלחם, ובזכותו ניצח את אויביו, או שהוא חקוק על טבעת החותם המסוימת, האחת, שבאמצעותה שלט שלמה בשדים. אך, כפי שנראה להלן, בארכאולוגיה המגן דוד מופיע בדרך כלל כאחד מני סמלים רבים, או בשילוב עם סמלים אחרים, והסמלים האחרים האלה מבליטים משמעות אחת שלו על חשבון משמעויותיו האחרות.

ניתן לחלק את הממצאים הארכאולוגיים שיש עליהם מגן דוד לסוגים על פי
המקום שבו נתגלו כגון: בית כנסת, כנסייה או מנזר, מסגד;
על פי שפת הכיתוב שסביבם, כגון עברית, לטינית, ערבית, סנסקריט;
על פי הסמלים שסמוכים להם כגון: מנורה, צלב, חצי סהר.

להלן רשימת הסוגים על פי סדרם, מהמוקדם למאוחר:
א. מגני דוד ששימשו לצורכי מסחר או כקישוט.
ב. מגני דוד פגאניים.
ג. מגן דוד יהודי.
ד. מגן דוד נוצרי.
ה. מגן דוד מוסלמי.
ו. מגן דוד הודי.
בנוסף לאלה נתגלו גם:
ז. מגני דוד אשוריים
ח. מגני דוד בתרבות המאיה.

חוקרי המגן דוד מציינים בדרך כלל בשם "הקסגרמה" את המגן דוד שאינו יהודי. הקסגרמה היא שם שהומצא רק במאות האחרונות; כלומר, לא ידוע איך נקראו מגני הדוד שאינם יהודיים במשך אלפי שנים.  ביוונית המילה "הקס" משמעותה המספר שש, ו"גרמה" משמעותה צורה. גם השם הנוצרי של המגן דוד, "כוכב דוד" (Star of David), הוא שם שהומצא רק במאות האחרונות. המגן דוד המוסלמי נקרא תמיד בשם חותם שלמה, אך חותם שלמה שימש הן ביהדות והן באיסלאם גם כשמה של הפנטגרמה. המגן דוד ההודי נקרא בדרך כלל בשם ינטרה


א. מגני דוד ששימשו לצורכי מסחר או כקישוט

הפרסום [1] הראשון של מגן דוד כממצא ארכאולוגי היה, ככל הנראה, בשנת 1880, ולפיו  שימש המגן דוד בתקופת הברונזה כאחד מדגמי העיצוב העיקריים של כלים בבריטניה ובצרפת. די ברור שלא הייתה אז לממצא זה משמעות דתית או רוחנית, ושהוא לא שימש כסמל. מסקנה זו תואמת ממצאים מאוחרים יותר, שגם בהם היו למגן דוד שימושים לצורכי מסחר או כקישוט. וכך, לדוגמה, "ארמון" (פסטוס, כרתים) שבו גילה הארכיאולוג האיטלקי ממוצא יהודי דורו לוי [2] את המגן דוד של התרבות המינואית, שימש כמרכז מסחרי, והחותמות שנתגלו בו לא שימשו את המלך אלא את הסוחרים.

אפרים שטרן כתב ב"קדמוניות" (כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא) מתחת לצילומים של מגן דוד שהיה חרוט על ידית של קנקן יין מגבעון [3], ושל מגן דוד שבתוכו מצויירת ציפור:

גם סמלים של מגן דויד החרותים על ידיות מגבעון מימי בית ראשון ושל מגן שלמה שעל חותמות ירושלים משלהי התקופה הפרסית אינם אלא העתקים של סמלים יווניים מאותם המקומות – כיוס ותאסוס- ששימשו לציון יינות. מכאן עולה מסקנה מפליגה גם לגבי כל סמלי המלכות האחרים שבטביעות יהודה, שהרי אם אמנם היה סמל-המלכות כפי שנוהגים לחשוב, חיפושית ולאחר מכן גלגל חמה מכונף וצורותיהם הסכמאטיות- צורת האות עי"ן וצורת האות טי"ת – מה טעם ישתמשו ביב ובקרתגו בסמלים של מלכי יהודה?"

בצירוף מקרים מפליא לאחר כאלפיים שנה, בימי הביניים, המגן דוד שימש כסמל לחיבור של אש ומים באלכימיה, וכסמל למשקאות אלכוהוליים [שנקראו גם בשם "מי-אש") אצל מבשלי הבירה ומוכריה.

במוזיאון המסים בירושלים מוצג כוכב ירושלים מן המאות הרביעית עד הראשונה לפני הספירה, שהוא טביעת חותם בצורת מגן דוד שהוטבעה על ידית חרס שנתגלתה בחפירות בקיבוץ רמת רחל בירושלים. גם כאן נדמה שהמגן דוד שימש בתור לוגו של חברה מסחרית.

ההקסגרמה הישראלית הקדומה ביותר (מן השנים 1600 - 1400 לפני הספירה) נתגלתה בחפירות בגזר, מצוירת על גבי קערת חרס, כשהיא מקיפה עיגולים בתוך עיגולים [4]. מגן דוד זה נועד, ככל הנראה, לקישוט.

שימוש יום יומי היה גם לסדרה של חותמות אימות למניעת זיוף של מטבעות שהונפקו באי היווני אגינה [5], שאחת מהן, מוקפת במעגל עם נקודה באמצעה, מן המאה השישית לפני הספירה, היא בצורת מגן דוד.

המגן דוד הוא ממצא ארכאולוגי נדיר בתרבות יוון, לעומת הפנטגרמה שמופיעה שם פעמים רבות. יתכן שהיוונים העדיפו את הפנטגרמה על פני ההקסגרמה בגלל שהיא שימשה כסמלם של הפיתגוראים. לפיתגוראים מייחסים ההיסטוריונים את ביסוס הגיאומטריה כמדע. כך או כך יש מקור גיאומטרי מובהק לשני הסמלים האלה כמו גם לרבים מהסמלים המלווים אותם, כגון האוקטגרמה (תשליב של שני ריבועים שיש לו שמונה קדקודים], העיגול (סמל לנצחיות), והפרח בעל ששת עלי הכותרת.

ב. מגני דוד פגאניים

סביר להניח שהמעבר ממגני דוד מסחריים פרוזאיים למגני דוד מאגיים - פאגניים התרחש בהשפעת הפיתגוראים שייחסו לפנטגרמה סגולות של שמירה על הבריאות, והעמיסו על "הטטרקטיס הקדוש" (המשולש שמורכב מעשר נקודות) משמעויות דתיות. אצל הפיתגוראים לא הייתה הבחנה בין מתמטיקה לגאומטריה, והנקודות שבטטרקטיס היו בה בעת גם עשר הספרות שכל מספר מורכב מהן. הייתה אצלם הקבלה בין מספר לבין צורה לבין משמעות רוחנית. אמנם המגן דוד לא הופיע אצל הפיתגוראים, אבל בגלל שהוא הופיע קודם לכן (בתרבות המינואית) ולאחר מכן (בתרבות הרומית) ביחד עם הפנטגרמה, נדמה שהזיהוי של פנטגרמה עם משמעות של הגנה גלש גם לזיהוי של המגן דוד עם משמעות של הגנה
מרגע שהמשמעות המאגית דבקה במגן דוד כבר לא ניתן היה להפריד ביניהם, בין אם מדובר במגן דוד היהודי, הנוצרי, המוסלמי או ההודי.

השימוש המאגי במגן דוד בולט בהקסגרמה אטרוסקית [6] (שבמרכזה נקודה), שמתנוססת, בצד האחורי של מראה, על גבי כדור שמוחזק בידיה של אלילת גורלות. מראות שכאלה נוצרו בין השנים 530 ו 200 לפנה"ס. ממצא זה מאיר באור חדש את משמעותו המאוחרת יותר של המגן דוד כסמל של הגנה, כי מי שמחזיק בו יכול, לכאורה, לשנות את גורלו, ואם נגזרה עליו מיתה או מחלה הסמל הזה, כך האמינו, היה מסוגל להעניק לו הצלה.

בחפירות במגידו [7], במבנה של כת של עובדי כוכבים מן המאה התשיעית או השמינית לפנה"ס, נתגלה מגן דוד שהיה חרוט על קיר בקו כפול. בכיר חוקרי המגן דוד, גרשם שלום, הציע לא להתייחס לממצא זה בגלל שהוא

"מופיע בתצלום מטושטש כל כך מחמת פגעי הזמן, עד שאפשר לייחס את הזיהוי הזה במידה רבה לדמיונם של החופרים ולטעון שהשחזור מוטעה" [7א].

אבל האשורולוגית הילדגרד לוי כללה ממצא זה כאחת מן ההוכחות לטענתה [8] שהמגן דוד היה סמל אסטרונומי/אסטרולוגי שמייצג את כוכבו של סטורן.

כאחד מני סמלים רבים מופיע המגן דוד עשרות ואולי מאות פעמים ברחבי האימפריה הרומית. הריכוז העיקרי של מגני דוד שכאלה הוא בספרה (1930) של מריון בלייק, שצילמה ותיעדה במשך שנים את רצפות הפסיפס של פומפיי [9].
בפומפיי מופיע המגן דוד לראשונה גם בתבניות אינסופיות, כלומר, כשאותו מגן דוד מופיע כאחד מני רבים שכמותו [10].

השימוש בפסיפסים אינו המצאה רומית אבל נדמה שהם היו הראשונים ששילבו מגני דוד בפסיפסיהם. את הפסיפסים הרומיים ניתן לחלק לתקופה מוקדמת ולתקופה מאוחרת. התקופה המוקדמת כוללת בדרך כלל פסיפסים מפומפיי וסביבתה הקרובה (פומפיי חרבה בשנת 79 לספירה בהתפרצות של הר הגעש וזוב) והתקופה המאוחרת כוללת בדרך כלל פסיפסים מכל רחבי האימפריה הרומית.

אחד המאפיינים של הפסיפסים הרומיים שבהם מופיעים מגני דוד הוא שכל עיצוב הוא ייחודי. מאפיין זה מחזק את הסברה שהמגן דוד שימש כקישוט וביטא את החוש האמנותי של יוצרי הפסיפסים. מצד שני ריבוי סמלי הגנה בפסיפסים מחזק את הסברה שהמגן דוד שימש בתקופה הרומית כסמל של הגנה.

אמנם עיצובי המגן דוד בפסיפסים הם חד פעמיים אבל המוטיבים האמנותיים שמרכיבים אותם חוזרים על עצמם. לדוגמה, יש אלמנט קישוטי דמוי סרטים קלועים שנקרא גִיוש (Guilloche). במוזיאון מונסטרו באקיליאה שבאיטליה מוצגת רצפת פסיפס מן המאה הראשונה לספירה, ועליה מגן דוד עשוי מגיוש. מגן דוד זה דומה מאד למגן דוד שגילה בשנת 1993 ארכאולוג רשות העתיקות גרשון אדלשטיין [11] בוילה רומית מן המאה השנייה לספירה בעין יעל שבדרום ירושלים, ואף הוא עשוי מגיוש, וכמוהו גם מגני הדוד שגילתה הארכאולוגית מרים אבישר בשנת 1996 בלוד, ברצפת פסיפס רומית בגודל מאה ושמונים מטרים רבועים מן המאה השלישית-רביעית לספירה. מגן דוד עשוי מגיוש מוצג גם במוזיאון אל ג'ם בטוניסיה, ומופיע פעמים רבות בוילה רומנה דל קזאלה בסיציליה.

Guilloche בפסיפס עין יעל - צילם: זאב ברקן

Guilloche בפסיפס אקיליאה - תמונת CC שצילם gbertoia (c) מפליקר 

Guilloche בפסיפס לוד באדיבות עודד ישראלי (c)

ג. מגני דוד יהודיים

בחצר המוזיאון של טרנטום [איטליה] [12] מוצגת מצבה שחקוק עליה: "פה ינוח אשת לאון בן ✡  דויד מן מילו". מצבה זו היא לכל המאוחר מן המאה השישית לספירה. מן הכיתוב שעל המצבה הזאת הסיקו החוקרים שבמאה השישית לספירה כבר היה קשר בין השם מגן דוד לבין צורתו. זוהי המצבה היהודית הראשונה שעליה מופיע מגן דוד. בהמשך ההיסטוריה הופיע המגן דוד פה ושם [13] על גבי מצבות נוספות, עד שהפך לאחד המוטיבים המקובלים ביותר לציון קברים של יהודים.

כמעט כל חוקר מגן דוד מזכיר את "החותם מצידון" [14], אבל ראוי להזהיר שעל אף שהחותם נרכש בצידון הוא היה שייך, לפי הכיתוב שחקוק עליו, ליהודי בשם יהושע בן עשיהו שחי בארץ ישראל בתקופת המלוכה המאוחרת - המאה השישית לפנה"ס. בממצא זה המגן דוד, אם זה בכלל מגן דוד, מופיע באופן חלקי ומטושטש. גרשם שלום הכריז על ממצא זה כעל "הופעתו הקדומה ביותר" של המגן דוד ביהדות. הספרן שלמה צוקר העיר (בשולי הדף בספרו של שלום) שזיהוי הציור שבחותם זה כמגן דוד אינו וודאי, כי הוא נעשה "לפי פרשנות מסוימת", והפנה לספר שבו טוען המחבר, דירינג'ר [15], שהמגן דוד שמופיע בחותם מצידון היה מוטיב דקורטיבי, ושניתן להסיק ממנו שהמגן דוד היה סימן ששימש את היהודים כבר בתקופה קדומה זו.

גם במצבה מטרנטום וגם בחותם מצידון המגן דוד אינו מופיע לבד - הוא מופיע ביחד עם מילים בעברית, והוא מובן על רקע ההקשר שמילים אלה יוצרות עבורו.

"החותם מצידון" מקורו, ככל הנראה, בארץ ישראל, ואילו המצבה מטרנטום נתגלתה מחוץ לארץ ישראל, בגלות איטליה. לגילויי מגן דוד בארץ ישראל יש חשיבות מיוחדת כי הם  עשויים לאמת את האגדה (שמופיעה לראשונה בימי הביניים) על המגן שהגן על דוד המלך במלחמותיו. לכאורה סמל המגן דוד הוא יהודי, ואם מגלים אותו בחפירות בתחומי מדינת ישראל הוא אמור להיות יהודי, אך מתוך ממצאי מגן דוד בישראל יש רוב דווקא להקסגרמות נוצריות, שנתגלו בכנסייה או במנזר או סמוך לצלב. סידרה זו כוללת ממצאים מעכו, מחירבת א- ריבה, מחירבת כרמל ליד חברון, מרוגלית שבנגב, משילה. בפסיפס של מנזר אבטימיוס מופיע סהר במרכז המשושה הפנימי ומעיד על השפעה מוסלמית או על עיצוב מוסלמי של הפסיפס.

ממצאים שמקורם ללא ספק בארץ ישראל הם שלושה תבליטים של מגן דוד, חקוקים באבן, שגילו הארכיאולוגים הגרמנים קוהל ווצינגר בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בכפר נחום [16] שעל שפת הכינרת. לצדם נתגלו גם, בין היתר, תבליטים של מנורה, ארון קודש על גלגלים, פנטגרמה, פֶּלטָה ("מגן אמזונות") וצלב קרס. קוהל ווצינגר העירו בספרם על בתי הכנסת העתיקים בגליל שמקורו של המגן דוד הוא אמנם פגאני, ושמשמעותו אצל הפגאנים הייתה מאגית, אבל הופעתו המדהימה בין קישוטי בתי כנסת בישראל מלמדת שהיהודים אימצו אותו כאחד מסמליהם, למרות שההנהגה הרוחנית שלהם התעלמה ממנו במסגרת מלחמתה בעבודת האלילים. גרשם שלום, לעומתם, הסיק מאותם ממצאים את המסקנה ההפוכה. לדבריו:

"הציור של שני המשולשים נפוץ בכמה עמים, גם כקישוט וגם כסימן מאגי וכישופי. גם הופעתו כקישוט פה ושם לא הייתה מקנה לו ערך של סמל "יהודי", והרי אפילו בבחינת קישוט סתם – כמעט שאינו נמצא כלל בדברי עתיקות שלנו. אפשר וימצאו אותו פעם בין המוטיבים המשמשים לקישוט בניינים קדמוניים, ואפילו של בתי כנסיות [הכוונה לכפר נחום], אך עד עתה לא נמצא, גם לאחר שכבר גילו את צלב הקרס במונומנטים של עברנו הרחוק [הכוונה לכפר נחום], ואיש לא יחשוד בו שמשום כך נהפך לסמל יהודי.
[17]

לאחרונה תארכה הארכאולוגית פרופ' ג'ודי מגנס, מאוניברסיטת צפון קרוליינה, את בניית בית הכנסת בכפר נחום למחצית הראשונה של המאה השישית לספירה [18].

האוכלוסייה של כפר נחום הייתה מעורבת מצאצאי הנוצרים הראשונים (שנקראו ביהדות בשם מינים) ומיהודים, ולא לגמרי ברור לאיזו משתי הקבוצות השתייך בית הכנסת. כלומר, לא לגמרי ברור אם מדובר במגני דוד יהודיים או נוצריים.

בכפר נחום המגן דוד מופיע כחלק מקבוצה גדולה של סמלים. כך הוא מופיע גם בתרבות המינואית. כבר שם הוא מופיע לצד הפנטגרמה (הכוכב המחומש) שתלווה אותו לכל אורך ההיסטוריה שלו. גם בפסיפסים רומיים רבים ולאחריהם בפסיפסים נוצריים המגן דוד מופיע כחלק מקבוצה גדולה של סמלים. אחד ממגני הדוד של כפר נחום מופיע בשילוב עם סמל הפֶּלטָה (מגן האמזונות), שאף הוא סמל של הגנה. הפֶּלטָה מפרידה בין כל שני קדקודים שלו. שילוב של שני סמלי הגנה מדגיש את המשמעות של ההגנה שיש לכל אחד מהם בנפרד. גם הפנטגרמה, שמופיעה ביחד עם מגני הדוד בכפר נחום, שימשה אצל הפיגוראים כסמל של הגנה (על הבריאות) והם תחבו לעתים בין קדקודיה את המילה היוונית לבריאות ("היגיאה") שממנה יש לנו כיום בעברית את המילה היגיינה.

מגן דוד שמצוייר רק מקווי המתאר החיצוניים שלו (כמו בסמל צה"ל) מופיע מעל לאיור של בית המקדש [19] במטבע כסף מתקופת בר כוכבא (132-135 לספירה). מדובר באחד מני מטבעות רבים שבהם איור זה אינו מופיע. בצד השני של המטבע המלים שנה ב' לחרות ישראל, לולב ואתרוג. ממצא זה מעיד על המשמעות המשיחית של המגן דוד, שבולטת גם כשהוא חקוק במצבות של נפטרים בשם מנחם, כי מנחם הוא אחד משמותיו הנרדפים של המשיח. מצבות רבות שכאלה נתגלו בבית הקברות של פראג.

כיתוב שמופיע על גבי קערת השבעה [20] מהמאה השנייה או השלישית לספירה, שנמצאה בשנת 1853 מדרום לכינרת ושימשה להגנה על תינוק שטרם נולד, כולל את המילים "מגן דוד" (בלי צורת המגן דוד):

"ובחטרה דמשה ובציצה דאהרן, כהנא רבה, ובעזקתא דשלמה ובמג[נה] דדויד, ובקופתה דמרבה אפ[ר]שת"

תרגום: "במקלו של אהרן ובציץ הכהן הגדול אהרן, ובטבעת שלמה ובמגן דוד ובמצנפת הכהן הגדול ביטאתי את המילה".

ממצא זה ממחיש את המשמעות המאגית של המגן דוד ושל טבעת [חותם] שלמה. מעניין לשים לב שהממצאים הארכאולוגיים שבהם מופיע המגן דוד כסמל מאגי הם מעטים יחסית לאחרים. לעומת זאת בעדויות הספרותיות משמעות זו תופסת מקום מרכזי. מכיוון שמחברי המאמרים בסוף המאה ה-19 לא הכירו ממצאי מגן דוד ארכאולוגיים, ונשענו לרוב על עדויות ספרותיות, הם קבלו את הרושם המעוות שהמגן דוד הוא "זמורת זר בכרם ישראל", ושהוא חיקוי של הגרועות שבאמונות התפלות של הגויים. לעומת זאת בפני מקבלי ההחלטה על קביעת המגן דוד במרכז דגל מדינת ישראל כבר עמדו ממצאים ארכאולוגיים רבים, שהחלישו את ההתנגדות לקביעת המגן דוד כאחד מסמלי היהדות העיקריים

תבליט של מגן דוד שחוסם רוזטה חקוק באבן-קשת שנתגלתה בחפירות בית הכנסת (מן המאה השישית לספירה) בחורבת שורה [21]  בגליל העליון. מגן דוד זה הוא ככל הנראה הממצא הארכאולוגי היחיד, מהמאות הראשונות לספירה, שנתגלה בארץ ישראל, שיהדותו אינה שנויה במחלוקת.

להלן ציטוט מן העיתון "מחזיקי הדת" מיום 25 פברואר 1898:

"ווינה, ערב ראש חודש אדר.
ראיתי את המציאה אשר מצאו החופרים במעבה אדמה ברחובות המגרש לעאפאלדשטאדט להניח שם קני מאורות הגז, בקצה רחוב גראסע שיף - וקורומבוים נגלתה לעיניהם בעומק אבן שלמה, ארוכה, וראשה עגול, כעין מצבה, עליה חרותה צורת שתי וערב [הערה: הכוונה לצלב] מלמעלה ושנת 1656 ומחציה ולמטה ש' תט"ז לפ"ק ותחתיה צורת מגן דוד. מה הציון הלז יש לשער שהוא נעשה לשם מצר וגבול (גרענצשטיין) לסמן מושב בני ישראל לאמר: עד פה תבואו ולא תעבירון מזה, כי קרוב הוא לרחוב "אויף דער היידע" (כעת ייקרא איס ווערד) ונודע ששם היה בעת ההוא ביה"ק ליהודים (וכהנים זקנים יראי ה' עודם נזהרים מעבור דרך הרחוב הזה והקארמעליטער פלאטץ) ומשם והלאה נחשב חוץ לתחום".

ממצא זה של אבן גבול בווינה שימש לחוקרי המגן דוד כאחת מן ההוכחות העיקריות לשינוי במשמעותו של המגן דוד מסמל דתי שהתנוסס על חפצי פולחן יהודיים לסמל לאומי של היהדות.

ד. מגני דוד נוצריים

בשנת 1904 פרסם יוסף סטרזיגובסקי קטלוג ובו איורים של כמה מגני דוד קופטיים [22] שראה במוזיאון בקהיר [23]. באחד מהם נראה מגן דוד בתוך עיגול שחוסם "פרח" בעל ששה עלי כותרת, באחר נראה מגן דוד בתוך עיגול שחוסם משולש, באחר- מגן דוד שחוסם צלב, שהוא, על פי וינקלר, מן המאות 4-7 לספירה [24]. העיגול והמשולש הם צורות גיאומטרית מובהקות, אך כך גם ה"פרח" בעל ששת העלים, שמתקבל מציור של ששה עיגולים בעלי אותו גודל שחופפים חלקית זה את זה (שני עיגולים בעלי אותו גודל שחופפים חלקית זה את זה יוצרים את הסמל הנוצרי הנקרא Vesica piscis .

ה"פרח" הגיאומטרי

הדמיון בין ה"פרח" הגיאומטרי לבין ציור נטורליסטי של פרחים מסוימים שיש להם ששה עלים הוא מדהים. נדמה כאילו פרחים אלה נבראו באמצעות מחוגה. בתנ"ך מנוסחת ההשתאות על השימוש במחוגה לצורך בריאת העולם בין היתר במשלי ח, פסוקים כב, כז:

ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז...בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם.

ה"פרח" בעל ששת העלים ממחיש את ההבדל שבין האלוהי לאנושי, בין הטבעי למלאכותי. בהבדל מן האל, האדם אינו יכול לברוא, הוא יכול רק לתאר את הבריאה, והתיאור יכול להיות מילולי או גרפי, והגרפי והמילולי יכולים להמיר זה את זה.

מגן דוד מתחת לצלב מופיע [25] במשחק שולחן רומי, מן התקופה הנוצרית, שנתגלה בחפירות ברומא. זהו הממצא ראשון מני רבים בהם המגן דוד מופיע לצד הצלב או כמסגרת לצלב. הצלב משנה את משמעותו של המגן דוד, ואם בלעדיו הוא היה, נאמר, סמל של הגנה בלבד, בשילוב עם הצלב הוא כבר מגן על הנצרות, או משמש כמסגרת להבלטתה. חוקרי המגן דוד לדורותיהם נטו להתעלם מן השינוי במשמעותם של הסמלים כשהם משולבים זה בזה. המגן דוד הנוצרי הוא סמל בפני עצמו, שנבדל מן המגן דוד הפגאני, שנבדל מן המגן דוד היהודי, שנבדל מן המגן דוד המוסלמי, שנבדל מן המגן דוד ההודי... למגן דוד הנוצרי יש שם משלו (כוכב דוד) ומשמעות משלו. ההתייחסות רק לצורתם של כל מגני הדוד, למכנה המשותף שלהם, כאילו היו סמל אחד, תורמת לבלבול שאופף את חקר המגן דוד.

בחפירות כנסיית עבד אל קדיר נתגלתה הקסגרמה נוצרית מימי הביניים (בהשפעה ביזנטית) שמימינה ומשמאלה מופיע סהר מוסלמי - על כתרו של שליט ממלכת דונגולה שבנוביה (דרום מצרים וצפון סודן). הנובים התנצרו במאה השישית לספירה. ממצא נוצרי-נובי [26] זה מבליט את המשמעות המלכותית של המגן דוד, שבאה לידי ביטוי כבר בשמו: מגן [המלך] דוד ובשמו הנרדף: חותם [המלך] שלמה.

מגני דוד מן המאה ה-17 נתגלו בבית קברות באסקי-נוצרי בנווארה התחתונה [27]. באחד מהם המגן דוד מוקף בששה עיגולים שמוקפים בעיגול. עיצוב זה, שהוא עיצוב נפוץ גם באיורים של כתבי יד יהודיים מימי הביניים, מרמז על מקורו הגיאומטרי של המגן דוד. באיור באסקי-נוצרי אחר מופיע מגן דוד שבמרכזו צלב.

ה. מגני דוד מוסלמיים

מגני דוד מופיעים, החל מן המאה התשיעית לספירה, על גבי מטבעות מוסלמיים רבים מתורכיה, מפרס, ממצרים, מאפגניסטן, ממרוקו, מתוניס וממקומות נוספים [28]. במטבעות אלה מופיע המגן דוד בדרך כלל בשילוב עם סמל העיגול, (מוקף בעיגול ומקיף עיגול קטנטן). מוטיב זה אינו מקורי כי הוא הופיע קודם לכן בתרבות המינואית, ולאחריה, גם אצל היוונים. לעומת זאת, מוטיב מוסלמי מקורי הוא המגן דוד שחוסם מגן דוד שמופיע על מטבע מטורקיה מהמאה התשיעית. בעקבות עיצוב זה הופיעו במאה העשרים במרוקו מטבעות שעליהם מגן דוד שחוסם פנטגרמה. מגן דוד שחוסם מגן דוד שחוסם מגן דוד קבוע בחומת ירושלים (ליד השער החדש) שנבנתה על ידי סוליימן המפואר בין השנים 1535-1538.

את האהדה הרבה שלה זכה המגן דוד אצל המוסלמים (שקראו לו חותם שלמה) ניתן להסביר בכך שהדחף האמנותי שלהם לא יכול היה להתבטא בציור או בפיסול של אנשים ובעלי חיים, שאסורים לפי הדת המוסלמית, אך פרץ בציור עיטורים צמחיים וגיאומטריים, שאותם הדת המוסלמית מתירה. המוסלמים הצטיינו גם במתמטיקה ובגיאומטריה, ואך טבעי היה שישלבו גם את צורת המגן דוד בין שלל הצורות הגיאומטריות שהעסיקו את דמיונם. ההשפעה המוסלמית על היהודים בולטת בריבוי בדגמים גיאומטריים של מגני הדוד באיורי הקודקסים של התנ"ך שנתגלו בגניזה בקהיר.

מגן דוד מוסלמי [29] מופיע בעשרה מתוך כמאה וארבעים תבליטים הקבועים בחומות ירושלים. חומת העיר היא הקו שבו נפגש הפנים הזקוק להגנה עם החוץ המסוכן. כסמל של הגנה מופיע המגן דוד גם בחומות ערים אחרות כגון: ביבלוס בלבנון, דיארבקיר בתורכיה וניש ביגוסלביה.

יוסף סטפנסקי ועמנואל דמתי פרסמו בשנת 1995 [30] אבני בזלת מעוטרות בתבליטים שנתגלו במהלך עבודות שימור בטבריה במאוזוליאום מוסלמי מהמאה ה-13 לספירה, שנקרא בימינו בשם קבר רחל אשת ר' עקיבא. אבן אחת נושאת תבליט של מנורה בעלת שבעה קנים. השניה מעוטרת במגן דוד אשר גולף בתבליט רדוד בקוטר שלושים ס"מ ודומה לזה שנתגלה בבית הכנסת של חורבת שורה שברמת כורזים. לא ברור לחוקרים אם ממצא זה הוא יהודי או מוסלמי.  

ו. מגני דוד הודיים ואתיופיים

ינטרה [31] (מגן דוד הודי) חצובה בסלע נתגלתה ליד רכס-אדם בסרי לנקה. התושבים המקומיים מספרים שהיא בת עשרת אלפים שנה, אבל המגן דוד הגיע להודו והתפשט בה, ככל הנראה, רק עם המוסלמים בתחילת המאה ה-11. מעידה על ההופעה המאוחרת של המגן דוד בהודו נדירותם של הממצאים הארכאולוגיים של המגן דוד שם. הודו לא הייתה חלק מן העולם הרומאי ולא הייתה חלק מן העולם הנוצרי, שבהם שגשג המגן דוד. אלכסנדר מוקדון הגיע אמנם במאה הרביעית לפני הספירה לפקיסטן, שהייתה אז חלק מהודו, אבל, כאמור, בתרבות היוונית שאלכסנדר מוקדון היה חלק ממנה, הייתה העדפה לפנטגרמה, וממצאי מגן דוד היו נדירים בה כמו בהודו.

ניגוד דומה בין האגדות לבין הנדירות של ממצאים ארכאולוגיים קיים באתיופיה, שם מספרת האגדה המקומית על כך קבלת המגן דוד, או ליתר דיוק על קבלת חותם שלמה, לאחר  שמלכתם, מלכת שבא, הרתה לשלמה המלך, וייסדה את שושלת בית המלוכה האתיופי, שהמגן דוד הוא אחד מסמליו

ז. מגני דוד אשוריים

בשנת 1937 פרסם [32] האשורולוג יוליוס לוי שתי חותמות אשוריות בכתב יתדות שבאחת מהן שסימנה במוזיאון הלובר בפריזAO.8758 , מופיע סמל ההקסגרמה לצד מנורה ובשניה, AO.8781, לצד סמלי כוכבי הלכת כגון השמש והירח. על סמך ממצאים אלה ואחרים בססה מאוחר יותר אשתו של יוליוס לוי, הילדגרד לוי, את טענתה שהמגן דוד הוא סמל אסטרולוגי/אסטרונומי.

ממצא נוסף שבו יתכן שהמגן דוד הוא סמל אסטרולוגי/אסטרונומי הוא רצפת פסיפס רומית מהמאה הראשונה לספירה, שמוצגת כיום במוזיאון בארדו בטוניסיה. הרצפה מורכבת ממשושה גדול שבתוכו מגן דוד שבמרכזו האל הרומי סטורן שמייצג את יום השבת (באנגלית השבת נקראת על שמו Saturn=Saturday), סביבו האלים הרומיים המייצגים את שאר ימי השבוע, וסביבם גלגל המזלות.

ח. מגני דוד בתרבות המאיה

מגן דוד חרוט על צוק סלע באוקסמל [33], יוקטן, מכסיקו, נתגלה בהריסות עיר של תרבות המאיה, בערך משנת אלף לספירה, דהיינו לפני גילוי אמריקה על ידי קולומבוס. מגני דוד נוספים שכאלה נתגלו באתר של המאיה בקופן שבהונדורס (תבליט אבן של חצי מגן דוד], בטיקאל בגוואטמלה, בקמפצ'ה במקסיקו. בנוסף יודעים החוקרים שבתרבות המאיה השתמשו בתבניות עץ בצורת מגן דוד לצורך ייצור מלח [34]. ממצאים מעין אלה מחדדים את השאלה על אפשרות הקיום של סמלים ארכיטיפיים שבה דן הפסיכיאטר קארל יונג (1875-1961) בספריו.


הערות למגן דוד כממצא ארכאולוגי

 [1] Dakwins William Boyd., Early Man in Britain and His Place in the Tertiary Period, London, 1880, p. 378

[2]
Levi Doro, Festos ela Civilta Minoica tavole I, Roma, 1976
וראו איורים של מגני דוד ושלל עיצובים אחרים מאותו ארמון ב:
Yule Paul, Early Cretan seals: a study of chronology (Marburger Studien zur Vor- und Frühgeschichte, Bd. 4 Mainz) 1981, Table 19-20
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לברוך ברנדל, מנהל ספריית רשות העתיקות במוזיאון רוקפלר בירושלים, על שהפנה אותי לספרו של פול יוּל.

[3]
אפרים שטרן ארץ-ישראל בשלהי תקופת המלוכה : סקירה ארכיאולוגית, קדמוניות ו’, תשל"ג 1973.

[4] R. A. Stewart Macalister, The Excavation of Gezer, London 1912, Vol. III. PI. 159, Nr. 12.

[5] Ernest Babelon, Traité des monnaies grecques et romaines. II, 1 (Paris 1907) p. 661.

[6] Jeremias A., Handbuch der altorientalischen Geisteskultur, 1929, p. 196, Abb. 115.

[7] May, Herbert G., Material Remains of the Megiddo Cult, (Chicago 1935, p. 6.)

[7א] שלום ג., מגן דוד - תולדותיו של סמל, לוח הארץ תש"ט (1948/9), עמ' 29.

[8] Lewy Hildegard, Origin and Significance of the Magen Dawid, Archiv Orientalni, Vol. 18, 1950, 330-65

[9] Blake Marion, The Pavements of the Roman Buildings of the Republic and Early Empire in Memoirs of the American Academy in Rome, 1930
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לד"ר זאב גולדמן שהפנה אותי לספר זה, ולספרים רבים אחרים שעוסקים במגן דוד כממצא ארכאולוגי. 

[10]
מריון בלייק, שם
מגני דוד בפסיפסים רומיים נוספים על אלה שפרסמה מריון בלייק הם:
שני פסיפסים רומיים מגליה (צרפת) מהמאות הראשונות לספירה שפורסמו ב
Inventaire de mosaique de la Gaule et de L'Afrique, Edition Leroux, Paris, 1922

במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק מוצג מגן דוד על נדן של חנית רומית מהמאה הרביעית שנתגלה בורמאנד שבצרפת.

על מטמון מילדנהול המוצג במוזיאון הבריטי ראו:
(Painter, K.S., The Mildenhall Treasure. Roman Silver from East Anglia , London 1977)
מטמון זה התגלה בשנת 1943 בעיירה הקטנה מילדנהול שבסאפוק, אנגליה. הוא היה קבור שם מאז המאה ה-4. מגן דוד שחוסם פרח בעל ששה עלי כותרת מופיע שם במרכז קערת כסף בקוטר: 40.8 סנטימטרים.

אחד מן המוצגים במוזיאון השומרוני הטוב, במסגרת תערוכה של פסיפסים מטעם רשות העתיקות, הוא תבליט אבן של מגן דוד [רומי?) חסום בעיגול ומקיף עיגול ובו פרח בן ששה עלים. ממצא זה נתגלה בתל צמדי, בין יריחו לגשר אדם.

מגן דוד על מקטע של פסיפס רומי מוצג במוזיאון הארכיאולוגי בקוונצ'ה, ספרד.

מגן דוד (מהתקופה הרומית?) עשוי מששה מעויינים שנפגשים בעיגול מוצג במוזיאון בלד (Bled ) בסלובניה.

מגן דוד רומי שמקיף משושה ומוקף במשושה, בצורות גיאומטריות ובעיגול מוצג במוזיאון לאמנויות ולארכאולוגיה בבזנסון, צרפת.

ד"ר רחל מילשטיין, כתבה בספרה "חותם שלמה" בהוצאת מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים, 1994, על מגן דוד רומי מהמאות 2-4 מבעל בק שבלבנון: "תקרת הפריסטיל של מקדש בקכוס בבעל בק מציגה לעומת זאת דגם מורכב של הקסגרמות ומעוינים כשבמרכז ההקסגרמות קבועים פסלי אלים. אותו צירוף מעובד ומותאם לפניה הקעורות של כיפה מופיע במערה בודהיסטית מספר XI בבמיאן שבמרכז אסיה ללא ספק תחת השפעה אמנותית רומית".
[במיאן נמצאת במרכז אפגניסטן וממצאי המערות שבה הם מהמאה השביעית לספירה].

[11] Edelstein G., Vila Romit b’Ein Yael. Qadmoniot, vo. 26, 3-4 1993, pp. 114-119

[12] H. M. Adler, The Jews in Southern Italy, JQR XIV (1902) p. 111

[13]
מצבות מפורסמות נוספות שעליהן מופיע מגן דוד: על קבר מנחם  בן משה בפראג ב 1529; על קבר דוד גנץ, בפראג,  ב 1613; על קברו של משה לניארו בעיר בורדו שבצרפת ב- 1731; על קברו של רבה של פראג, דוד אופנהיימר, ב-1736, על מצבת שמואל פאלק, הבעל שם מלונדון, לונדון 1782.

[14] Torrey, Charles C., Semitic Epigraphical Notes, Journal of the American Oriental Society, Vol. 24 (1903), pp. 205-226

[15] Diringer, D., Le Iscrizione antico-ebraiche Palestinesi, Florence 1934, p. 187.

[16] Kohl, Heinrich; Watzinger, Carl., Antike Synagogen in Galilea, Leipzig 1916, p. 185.

[17]
שלום ג., מגן דוד - תולדותיו של סמל, לוח הארץ תש"ט (1948/9) עמ' 29.


[18]
מגנס ג'ודי, מתי נבנו בתי הכנסת הגליליים?, "קתדרה" 101, אוקטובר 2001, עמ' 70-39

[19]
שמואל רפאל (רפאלוביץ), "מטבעות היהודים" ירושלים תרע"ג, 1913, עמ' קע"ה

[20] Montgomery J. A., "Some Early Amulets from Palestine", Journal of the American Oriental Society, 31 (1911), p. 273

[21
פרסטר גדעון, "חדשות ארכיאולוגיות" גיליון פב, 1983

[22] J. Strzygowski, Koptische Kunst, Catalogue general des Antiquites Egyptiennes du Musee du Cairo, Bd. XII, Wien 1904, p. 140, 231.

[23] Al. Gayet, L'art Copte, Paris 1901, p. 98
המגן דוד שם מופיע בשילוב עם עיגול (שהוא סמל לנצחיות) ועם פרח בעל שמונה עלי כותרת.

[24] Winkler, H. A., Siegel und Charaktere in der Muhammedanischen Zauberei, 1930, p. 125.

[25] Rich Anthony, Dictionary of Greek and Roman Antiquities, 1883. Entry Abacus

ראו על מגן דוד בחורבת סופה שבצפון הנגב בתבליט על לוח שיש מגולף ששימש כסורג בכנסייה משלהי התקופה הביזאנטית ועליו זר שמקיף מגן דוד שחוסם שושן. מספר מוצג במוזיאון ישראל- IAA 54-684:
Reich Ronny, On some Byzantine remains, Atikot 17, 1985, pp. 205-206

במוזיאון ישראל, בכניסה, תלוי פסיפס מכפר אל מאכר שליד עכו, ועליו צלב לצד סמלים גיאומטריים כולל מגן דוד.

ראו על מגן דוד שמופיע ביחד עם כמה צלבים ועם כמה סמלים אחרים בפסיפס בכפר יאסיף:
Ben Zvi, J., Historical Survey of the Jewish Settlement in Kefar -Yasif, The Journal of the Palestine Oriental Society. Vol. 5, 1925

במוזיאון הבריטי מוצגות ארבע קערות מהמאה השביעית שנתגלו בשנת 1939 באתר סאטון הו, [Sutton Hoo], שבמחוז סאפולק, אנגליה, ועליהן חרוט מגן דוד כאשר במשושה המרכזי שלו יש פרח בעל שמונה עליי כותרת, בתוך כל משולש שעל גבי המשושה של המגן דוד מופיע סמל השושן (Fleur De Lis), ובין המשולשים מרחפות ציפורים. המגן דוד הוא במרכז צלב גדול שעשוי מששה עשר מעוינים] שכל אחד מהם מוקף במעגל - כך שמדובר, ככל הנראה, במגן דוד נוצרי.

 [26] Shinnie P.L., Medieval Nubia, Sudan Antiquities Service, 1954, Fig. 5

[27] Louis Colas, La Tombe Basque, 1923

[28] Valentine, W. H. William H., Modern copper coins of the Muhammadan states of Turkey, Persia, Egypt, Afghanistan, Morocco, Tripoli, Tunis, etc., 1911

[29[ מגני דוד מוסלמיים נתגלו בארץ גם בהר הבית, ברמלה, ביריחו ובחברון.

ראו על מגני דוד מוסלמיים מן המאה ה 18 על תקרת כנסייה יוונית אורתודוקסית (סנט תאודוסיה) שבתקופה העות'מאנית הפכו אותה למסגד שנקרא מסגד השושנים (גול קמי):
Ebersolt Jean , Thiers Adolphe, Les Eglises de Constantinople, Paris, 1913

ראו על מגן דוד מגולף בעץ מן העיר העירקית תקרית מהמאה ה-9:
Dimard Maurice, Ars Islamica, 1937, p. 296

בארכיון הצילומים של רשות העתיקות בהר חוצבים יש צילומים רבים של מגני דוד מוסלמיים שנתגלו בארץ (על משקולות, על צלחות, על טבעות, על ידית קנקן).

במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק מוצגים:
א. מגן דוד שחוסם טקסט בערבית ומוקף בעיגולים עם כיתוב בערבית מופיע בקמיע מצרית מן המאה ה 11.
ב. קערה מסביבות המאה ה 12 מן העיר האפגאנית Ghaznavid ועליה מגן דוד עם קישוט ייחודי (מדהים!).

[30]
יוסף סטפנסקי ועמנואל דמתי, "חדשות ארכיאולוגיות" קד, 1995.

[31] Wirz Paul, Kataragama the Holiest Place in Ceylon (originally published in German), 1954, p. 13-15

[32]
 Lewy J., Tablettes Coppadociennes, 3me serie, 3me partie (Musee de Louvre, Departement de Antiqitees Orientales, Texts Cuneinformes, Vol XXI, Paris 1937, Pl. CCXXXV, NO. 74 and ibid Pl. CCXXIII no. 48
במוזיאון הלאומי בבגדד הוצגה לפני המלחמה תערוכה בשם "אוצר נמרוד" שכללה 613 פריטים מארמונות מלכי אשור במאות 9-8 לפנה"ס. אחד מהם הוא חותם עשוי זהב שבו מעוצב "מגן דוד" שהקווים שלו עשויים מנקודות. חותם זה היה ככל הנראה בשימוש מסחרי.  

[33] Second Annual Report Of the Bureau of Ethnology for 1880-1881, 1883, pp. 174-305.

[34] Andrews P. Anthony, Maya salt production and trade, University of Arizona, 1983    

יום חמישי, ינואר 29, 2015

מזוזה מאגית מתקופת הגאונים

מקור התמונה: דף ממאמרו של אפטוביצר:
Aptowitzer, V., "Les noms de dieu et des anges dans la mezouza. Contributions a l'histoire de la mystique et de la cabbale", in: Revue des études juives LX (1910), 35-52

להלן פרפרזה (א) וציטוט (ב) מתוך עמוד 231 במאמר בשם "המזוזה - בין מצווה לקמיע מאת הלל אביעזר: (כתב העת: מעליות יט, תשנ"ז).

א.
לספר "הלכות גדולות" מאת הרב יהודאי גאון (757-761), (הוצאת מקיצי נרדמים) יש שני כתבי יד עיקריים: כתב יד מילאנו וכתב יד ברלין. "סידור המזוזה" המופיע בו בסוף הלכות מזוזה מופיע רק בכתב יד מילאנו. ב"סידור מזוזה" זה מצויים בחלק הפנימי של המזוזה שמות מלאכים שונים וחותמות שונות, וביניהם סימני מגן דוד למיניהם, ועוד תגים רבים ומגוונים.

ב.
 "ב - 1936 פירסם אפטוביצר מאמר בספר היובל לש. קרויס (עמודים 96-102) תחת הכותרת
"מספרות הגאונים". מדובר במספר קטעים מכתב יד הראבי"ה שיצאו לאור זו הפעם
הראשונה... מצטט הראבי"ה מתשובות הגאונים. בתשובה זו, שנכתבה כנראה ע"י רב שרירא גאון, ניתן למצוא הדרכה מפורטת לכתיבת המזוזה, והנה בחלק הפנימי מצויים שמות מלאכים, חותמות, סימונים ועוד!  הגאון מוסיף ומסביר את הטעם מאחורי כל תוספת:
י' חותמות שבהם למה - העשויים ה' זויות קרי חותם - לפי שיש בכל חותם ה' זויות, נ' כנגד נ' שערי בינה, ז' מלאכים וג' שמות ונ' זויות של ו' חותמות, הרי ס' כנגד ששים גבורים סביב לה, נ' זויות כנגד נ' יום שמיציאת מצרים עד מתן  תורה... מזוזה זו מכילה בסה"כ 15 "שמות יה", 6 שמות מלאכים, ו - 17 חותמות גיאומטריות, כל זה בתוך הטקסט המקורי של המזוזה. בנוסף, מתחת לטקסט ניתן למצוא 10 שמות מלאכים, 3 חותמות גיאומטריות ופסוקים. אפטוביצר שעסק רבות במחקרי מזוזה מגיב בהתלהבות
על הממצא וכותב "ועתה הנה אנחנו רואים שהיא מזוזה של הגאונים. והנה אחד הגאונים דורש רשימות המזוזה וחותמיה. מזה יוצא שכבר בימיו הייתה המזוזה הסודית עניין ידוע משכבר הימים, דבר פשוט ומובן מבלי פקפוק ונדנוד".


יום רביעי, ינואר 28, 2015

ביבליוגרפיה למגן דוד

שנה
א. סקירות כלליות
1902
Vajda, B., "On the History of the Shield of David" (Hungarian), in: Magyar Zsidó Szemle XVII (1900), 310-322
1907
אייזנשטיין י.ד. , אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק 1907-1913
1916
Güdemann, M., "Der>Magen David< oder Davidschild", in: Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums 60 (=24) (1916), 135-139
1938
Nussenblatt, T., "מגן דוד", in: YIVO-Bleter 13 (1938), 460-476
1947
Grunwald, M., "The Magen David [Translated from the German by Hilde Kisch]", in: Historia Judaica 9 (1947), 178-188
1948
Scholem, G. "מגן דוד - תולדותיו של סמל" , in: Luah Haaretz, Tel Aviv 1948-1949, 148-163
1972
Scholem, G., Art. on "Magen David", in: Encyclopedia Judaica, Vol. XI, Jerusalem 1971 ff., 687-697
1990
קוסטה מ., "חתך הזהב חותם שלמה ומגן דוד", פועלים, 1990
1991
Plaut, W.G., The Magen David. How the Six-pointed Star Became an Emblem for the Jewish People, Washington D.C. 1991
1996
Oegema, G.S., The History of the Shield of David. The Birth of a Symbol
(Realms of Judaism 62). Frankfurt a/M 1996.
2000
הלל רויטר כתב בהרחבה בצרפתית בחוברת קונטרס, באפריל אלפיים, על המקורות הלא יהודיים של הסמל מנקודת מבט חרדית (אנטי ציונית).
2007
ברקן, ז. , מגן דוד שחור לבן, הוצאה פרטית, 2007. הספר מסכם את הבלוג "אלבום מגן דוד".


שנה
ב. צורת הסמל
2007
ברקן, ז. , מגן דוד שחור לבן, הוצאה פרטית, 2007
1990
קוסטה מ., "חתך הזהב חותם שלמה ומגן דוד", פועלים, 1990
1990
Illuminations from Hebrew Bibles of Leningrad. Originally Published by D. / Günzburg and V. Stassoff. Facsimile of the 27 Original Large Colour Plates Accompanied by a New Introduction with 25 Additional Plates by B. Narkiss , Jerusalem 1990
1886
Gunzburg, D.; Stassof, V. L'ornement hébreux, Berlin 1905 (= Ornamentation des anciens manuscris hébreux, St. Petersburg 1886)
1974
Avrin, L., The Illumination of the Moshe ben Asher Codex of 895 C.E. , Diss. Univ. Michigan 1974


שנה
ג. שם הסמל
500
המקור הקדום ביותר לביטוי חותם שלמה נמצא בתלמוד בבלי, גיטין ס"ח, שם מובאת אגדה המספרת שלשלמה המלך הייתה טבעת חותם שבאמצעותה שלט בממלכת השדים.
500
הביטוי מגן דוד מוזכר לראשונה בתלמוד בבלי, (מסכת פסחים, דף קי"ז, ב) כשם של הפטרה
1956
Preisendanz, K., Art. on "Salomo", in: Paulys Realencyclopädie der Classischen Wissenschaft Supplement 8, Munich 1956, cols. 660-704
1997
גולדמן זאב, סמל השושן: מקורו, משמעותו ותולדותיו בימי קדם, שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום,מאגנס תשנ"ז ע' 197 -221)
2000
אורי אופיר, כתב במחקרו (בעיתון הצופה ב - 9.5.2000. בעיתון מקור ראשון ב - ‏23/4/2004. בירחון "זמן ומקום" – באייר תשס"א) על מקורו היהודי של המגן דוד, כי בתקופת יציאת מצרים אלוהים ברא את המגן דוד במנורת המשכן. אורי אופיר הוכיח על פי מפרשים מסורתיים שהמגן דוד היה בצורת פרח שושן צחור.
1991
Klagsbald, V., "'Comme un lis entre les chardous'. De la symbolique de la fleur de lis aux origines du Magen Dawid", in: Revue des études juives CL.1-2 (January-June 1991), 133-150
1966
איילת השחר הראובני מציגה במאמרה (התפרסם בעיתון "היום" 1/7/1966: "מצמחי התנ"ך והתלמוד, השושן ומגן-דוד") תיאוריה לפיה בתקופת דוד היה המגן הקרוי על שמו עשוי מחודים שאותם היה החייל נועץ בקרקע באמצעות דריכה ברגלו בבחינת התגשמות נבואת בלעם "דרך כוכב מיעקב". לטענתה המגן דוד נבנה בצורת השושן (ליליום קנדידום)- הוא נרקיס העמקים.

שנה
ד. משמעות הסמל
1922
Grotte, A. (and H. Vorwahl), "Eine neue Hypothese über den Ursprung des Magen David" (and "Das Hakenkreuz"), in: Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums 66 (=30) (1922), 1-11
1934
Michaelis, J., "Das Davidschild. Ein Versuch zur Wiederauffindung des Symbolinhaltes", in: Der Morgen (1934), 80-85
1950
Wachseler, T., (טוביה וכסלר) 'המגן דוד משמעותו ומוצאו', in: Ha-Olam 26.1.50, 323-324 and 2.2.50, 339
1953
Diamant, P. I., "?כיצד הפך מגן דוד סמל היהדות" , in: Reshummot 5 (1953), 93-103
1970
כוכב הגאולה, פראנץ רוזנצווייג, ירושלים: מוסד ביאליק ומכון ליאו בק, תש"ל. הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג נתן פירוש ייחודי למגן דוד, כשטען שיש משולש בסיסי שמאפיין את מוקדי המחשבה הפילוסופית בעולם: אלוהים, אדם, עולם, בעוד המשולש השני מסמל את שלשת עקרונות היסוד של היהדות: בריאה התגלות וגאולה.
1987
Eder, A., The Star of David. An Ancient Symbol of Integration, Jerusalem 1987


שנה
ה. שימוש בסמל
נוצרים קופטיים
1904
J. Strzygowski, Koptische Kunst,
Catalogue general des Antiquites Egyptiennes du Musee du Cairo,
Bd. XII, Wien 1904, p. 140, 231.
מוסלמים
1994
ד"ר רחל מילשטיין, חותם שלמה, בהוצאת מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים, 1994
קבלה
2011
אידל משה, נחמיה בן שלמה הנביא על מגן דוד והשם טפטפיה: ממגיה יהודית, לקבלה מעשית, ולקבלה עיונית. תא שמע א (תשע"ב) 1-76, 2011
קבלה
2008
גרשם שלום, "מגן דוד: תולדותיו של סמל", בהוצאת משכן לאמנות עין חרוד, 2008
ציונות
1896
Herzl, Th., Der Judenstaat. Versuch einer modernen Lösung der Judenfrage, 1896, reprint Berlin 1918
אנטישמיות
2001
סקירה כללית מנקודת מבט אנטישמית
 O. J. Graham, Six-Pointed Star: Its Origin and Usage, 2001.
אנטישמיות
1976
Hirsch Goldberg The Jewish Connection. NY: Stein & Day, 1976
.סקירה כללית מנקודת מבט אנטישמית

Notes
שנה
ו. סמלים נלווים
טלאי צהוב
1996
Oegema, G.S., The History of the Shield of David. The Birth of a Symbol
(Realms of Judaism 62). Frankfurt a/M 1996.
טלאי צהוב
2008
ברקן ז., אלבום הטלאי הצהוב, הוצאה פרטית, ירושלים 2008
פנטגרמה
1930
Winkler H. A., Siegel und Charaktere in der Muhammedanischen Zaubere
פנטגרמה
1918
José Leite de Vasconcelos, Signum Salomonis, 1918
דגל ישראל
1991
אליק מישורי, לקורותיו של דגל מדינת ישראל, קתדרה, 62, תשנ"ב, 1991, 155-171.
מנורה
1998
רחל ארבל,‫ בין המנורה והמגן-דוד: סמל ציוני בהתגבשותו לאור המנורה, קטלוג תערוכה, ירושלים: מוזיאון ישראל, תשנ"ח, 1998, עמ' 187-190 .
מנורה
1999
Rachel Arbel In the light of the Menorah, 1999. - p. 205-209.The book concludes with a discussion of the relationship between the menorah and the Magen David, a symbol that has accompanied the menorah since the late middle Ages, sometimes even taking its place.


ממצא
שנה
ז. ממצאים אחדים
אבן גבול בווינה
1913
גרונוואלד מ., געשיכטע דער יודען אין ווין 1625-1740 , וינה 1913
אבני חופה
1991
Wiesemann, F., "Der Davidstern auf Hochzeitssteine", in: Der Davidstern. Zeichen der Schmach - Symbol der Hoffnung, Stegemann, W.: Eichmann.J. (Ed.). Dorsten 1991, 86-91
אגינה, אי ביוון
1907
Ernest Babelon, Traite des monnaies grecques et romaines. II, 1 (Paris 1907) p. 661.
בולים
1957
Tolkowsky, E., "The Magen David on Stamps", in: The Holy Land Philatelist 111.33 (July 1957), 738-739
גבעון
1973
 אפרים שטרן ארץ-ישראל בשלהי תקופת המלוכה : סקירה ארכיאולוגית, קדמוניות ו’, תשלג 1973.
מובאות שם תמונות של חרסים מגבעון מהמאה השמינית לפנה"ס ועליהם מגן דוד.
דגלי מדפיסים
1943
Yaari, A., Printer's Marks. From the Beginning of Hebrew Printing to the End of the 19th Century (Hebrew and English), Jerusalem 1943
הגניזה בקהיר
1886
Gunzburg, D.; Stassof, V. L'ornement hébreux, Berlin 1905 (= Ornamentation des anciens manuscris hébreux, St. Petersburg 1886)
הקסגרמה אטרוסקית
1929
Jeremias A., Handbuch der altorientalischen Geisteskultur, 1929, p. 196, Abb. 115.
הקסגרמה נבטית מחפירות גזר
1912
Macalister, R.A.S., The Excavations at Gezer, Vol. III, London 1912
חותם מצידון
1934
Diringer, D., Le Iscrizione antico-ebraiche Palestinesi, Florence 1934
חותמות
1987
Friedenberg, D. M., Medieval Jewish Seals from Europe , Detroit 1987
חותמות מהתקופה המינואית בכרתים
1981
Yule, Paul, Early Cretan seals: a study of chronology (Marburg studies of Pre- and Early History, Vol. 4)
Mainz 1981
כפר נחום
1916
Kohl, H.; Watzinger, C., Antike Synagogen in Galilea, Leipzig 1916
לוח זמנים
1990
קוסטה מ., "חתך הזהב חותם שלמה ומגן דוד", פועלים, 1990
מגידו
1935
Herbert G. May, Material Remains of the Megiddo Cult, (Chicago 1935, p. 6.)
מצבה בטרנטום
1902
Adler, H.M., "The Jews in Southern Italy", in: Jewish Quarterly Review 14 (1902), 111-115
סמל בירה
1990
Freimark, P., "Davidschild und Brauerstern. Zur Synonymie eines Symbols", in. Jahrbuch 1990 der Gesellschaft für die Geschichte und Bibliographie des Brauwesens e.V., Berlin 1990, 49-69
פומפיי
1930
Marion Blake, The Pavements of the Roman Buildings, 1930
צרפת ובריטניה בתקופת הברונזה
1880
Dakwins William Boyd., Early Man in Britain and His Place in the Tertiary Period, London, 1880, p. 378,