מקורו הגיאומטרי של סמל המגן דוד

אוקטגרמה עם מגני דוד חרותות על מצבה ערבית 

מן המאה השמינית או התשיעית

שמוצגת במוזיאון קהיר

מקור: סיגנום סלומוניס מאת ליטה וסקונסלוס, 1918, עמוד 79

  חוקרים רבים משערים שמקורו של המגן דוד טבעי, מוחשי. ייתכן, הם אומרים, שמקורו בצורת הכוכב שבשמים, או בפרח בעל ששה עלים, או ב"כתר" הרימון, או בפתית השלג... אך מה שמשותף לכל הדוגמאות האלה הוא שהן אינן מורכבות משני משולשים משתלבים, שמהם נובע ייחודו של סמל זה, ומהם יונקת משמעותו העיקרית, ולכן, לדעתי, לאחר שחקרתי סמל זה ברציפות במשך חמש שנים, יש עדיפות להשערה שמקור צורתו בגיאומטריה, כלומר במופשט. אני מתאר לעצמי שמישהו, מתישהו, חילק את המעגל לשניים, ואחר כך לארבע ולשמונה. כאשר חיבר כל נקודה שנייה בקו נוצרה האוקטגרמה, שהיא צורה של שני ריבועים משולבים זה בזה (ראו בתמונה לעיל). הפעולה הזאת פשוטה כל כך שאפילו איננה מצריכה סרגל ומחוגה. השילוב של הריבועים מצא חן בעיני כל מי שראה אותו, כי יש לו מסר צלול וחד של אחדות הנפרדים, של האחדות שבריבוי, של השתלבות השניים לאחד, בבחינת "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב כד)".
לאחר זמן מישהו ניסה לגלות אם יש צורות משתלבות אחרות שנוצרות מחלוקת המעגל למספרים אחרים. ואכן, כאשר חילק את המעגל לששה חלקים, וחיבר כל  נקודה שנייה בקו, נוצרה לנגד עיניו המשתאות  ההקסגרמה (המגן דוד), שהיא צורה של שני משולשים משולבים זה בזה. ההבדל בין הריבועים המשתלבים לבין המשולשים המשתלבים הוא שמשולש הוא הצורה הגיאומטרית הבסיסית ביותר, הוא אבן יסוד שממנה מורכבות צורות אחרות, כמו האטום. למסר של השתלבות הנפרדים, נוספה משמעות של השתלבות אבני היסוד, של התחלתיות, כי המורכבות מתחילה בשניים, למרות שהתנאי לקיומה הוא האחד.  

פנטגרמה

הכוכב המחומש (הפנטגרמה) והכוכב המשושה (ההקסגרמה) משמשים כסמלים בתרבויות רבות. ההיסטוריה שלהם מתנהלת בקווים  מקבילים, ולעתים קרובות הם החליפו זה את זה. אצל היהודים הם נקראו חותם שלמה ומגן דוד- אך שמות אלה מרחיקים את משמעות הסמלים האלה מן המקור הגיאומטרי שמשותף להם. לעומת זאת היוונים, שהגיאומטריה הייתה אחד מעיסוקיהם העיקריים, קראו לפנטגרמה בשם פנטאלפא, חמש אותיות אלפא (מאוחר יותר נקראה צורה זו בשם פנטנגל שמשמעו חמש זוויות). הפנטגרמה שימשה גם כסמלם של הפיתגוראים. למגן דוד קראו ביוונית הקסאלפא, שמשמעותו שש אותיות אלפא. ואכן הצורה של הכוכב המחומש מורכבת מחמש זוויות, ושל הכוכב המשושה משש זוויות. הפנטגרמה מבוססת על המחומש וההקסגרמה על המשושה. 

המחומש מחלק את 360 מעלותיו של המעגל לחמש, ומייצר סביב מרכז המעגל חמש זוויות בנות 72 מעלות כל אחת. המשושה מחלק את 360 מעלותיו של המעגל לשש, ומייצר סביב מרכז המעגל שש זוויות של 60 מעלות. המכנה המשותף לשני מספרים אלה הוא 12. כל זווית פנימית במחומש היא:

6.12=72

ואילו כל זווית במשושה היא:

5.12=60

בנוסף, כל זווית מחמש זוויות הפנטגרמה היא בת 36 מעלות שהן

36=3.12

וכל זווית משש זוויות ההקסגרמה היא בת 60 מעלות שהרי היא מורכבת משני משולשים שווי צלעות, שכל אחת מזוויותיהם היא בת 60 מעלות.

מגן דוד שבנוי משש אותיות A

האות היוונית אלפא נראית כמו האות האנגלית A ומקורה באות אל"ף הפיניקית, שהיא A ששוכבת כשראשה כלפי שמאל. כך או כך כולן נראות במו המחשה למושג הזווית, וגם כיום כאשר אנחנו רוצים להראות למישהו לאיזו זווית אנחנו מתכוונים אנחנו מחברים את זרועותיה בקו. האל"ף היא האות הראשונה באלפבית הפיניקי והעברי, וה- A היא האות הראשונה באלפבית הלטיני, ולכן הן מסמלות התחלה, וכך גם הזווית, קודמת לכל צורה הנדסית, לכל מצולע, ובאה לפני המשולש, הריבוע, המחומש, המשושה ודומיהם. פלוטרך מספר בספרו "מוראליה" (ענייני מוסר) שהיוונים קיבלו את האלפבית שלהם מפיניקי בשם קדמות (שם שמעיד אף הוא על התחלה) שהיה תושב העיר היוונית תביי.  גם בברית החדשה מופיעה האות אלפא במובן של התחלה: "אני אלפא ואומגה, ההתחלה והסוף, הראשון והאחרון" (ספר התגלויות, 22 13).

בעצם ההתחלה אצל היוונים מגולמת במספר הראשון, אחד. בגיאומטריה מקבילה לו צורת המעגל, שקראו לה ביוונית בשם מונאדה. כל המספרים הם תולדה של חיבור האחד עם עצמו שוב ושוב. החמש הוא חיבור של האחד עם עצמו ארבע פעמים. השש הוא  חיבור של האחד עם עצמו חמש פעמים. המעגל הוא סמל לשלמות ולכוליות, וחלוקתו היא המחשה לחלוקה, לפיצול ולריבוי. המצולעים המשוכללים מוקפים במעגל, שהוא מקורם. המעגל הוא גם מקורם של המגן דוד, הכוכב המחומש, והריבועים המשולבים, ואולי אפילו של הצלב, שמחלק את המעגל לארבעה חלקים שווים.

למגן דוד נלווים לעתים קרובות סמלים אחרים שמדגישים את מקורו הגיאומטרי. לעתים קרובות הוא חסום בעיגול או חוסם עיגול, חסום במשושה או חוסם משושה, משמש כמסגרת לשושן, רוזטה בת ששה "עלים", שהם תוצר של חלוקת המעגל באמצעות מחוגה לששה מעגלים שווי גודל. הדמיון בין הרוזטה הגיאומטרית  לבין פרחים בעלי ששה עלים כמו השושן הצחור, השפיע על מעצבי הסמלים להמיר לעתים את הרוזטה המופשטת בפרח המוחשי, אך לדעתי זהו פיתוח מאוחר. לעומת המגן דוד, הפנטגרמה והאוקטגרמה שמקורם גיאומטרי-מופשט באופן מובהק, סמל השושן הצחור, ה- FLEUR DE LIS, מקורו טבעי-מוחשי באופן מובהק. לשושן הצחור ל"כתר הרימון" לכוכבים, ולפתית השלג, יש לעתים קו מתאר בצורת מגן דוד (ללא הקווים שיוצרים שני משולשים משולבים), אבל זה כבר צירוף מקרים מדהים, שפותח פתח לסימול אחדות הניגודים מופשט ומוחשי.   

  

ציור לקראת יום העצמאות

הציור מבוסס על הפסוק:

"כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות"/ 

ציירה: אהובה קליין © 

[שמן על בד]

[שיר השירים ב, ב]

אחד הפירושים אומר כי: "כדרך ששושנה זו נאה- כך ישראל נאים במעשיהם מכל האומות"

סמל בסקי-נוצרי

למעלה מימין שרטוט של מגן דוד מן המאה ה-17

מבית קברות בנווארה התחתונה

מתוך ספרו של הארכאולוג  לואיס קולס   (1869-1929)

Louis Colas, La Tombe Basque, 1923

שתיעד  בהרחבה מצבות של הבאסקים

 למטה משמאל- שרטוט של מגן דוד מן המאה ה-17

מבית קברות בנווארה התחתונה

צלבים בשאר הדגמים  

כריכת ספרו של הארכיאולוג  לואיס קולס

 למטה משמאל- מגן דוד שבמרכזו צלב

צילום של מגן דוד מוקף בצלבים בבית קברות בנווארה התחתונה

http://www.flickr.com/photos/24271543@N03/6111202741/ 

עם צלב במרכזו

עם שושן במרכזו

מגן דוד מייצג את מוצאה של מרי מבית דוד

חמישה מגני דוד מתנוססים על כיפת הכנסייה הגדולה של וושינגטון, שהיא הכנסייה הקתולית הגדולה ביותר בארצות הברית, הבניין הדתי השמיני בגודלו בעולם, והבניין הגבוה ביותר בוושינגטון. מעריכים שמיליון איש מבקרים בה בכל שנה. בנייתה החלה ב1920 ונסתיימה ב 1959.

הכנסייה מוקדשת למרי. כל אחד ממגני דוד אלה מקיף סמל אחר: שושן צחור שמסמל טוהר ומלכותיות של מרי, ארז הלבנון שמסמל טוהר מידות... והמגן דוד שמייצג את מוצאה של מרי מבית דוד. 

מקור: מסמך רשמי של כנסייה זו 

תמונת CC שצולמה בידי 

marrngtn (Manuel)

מפליקר

השושן כסמל מלוכה

1180

תחילת השימוש בשושן

Fleur de Lis

כסמל מלוכה צרפתי

החותם של פיליפ השני 

(1180-1214)

=

Fleur de Lis

הוא היטל צד של שושן שצורתו כצורת המגן דוד

מאמר חדש של פרופסור משה אידל בנושא מגן דוד

בתמונה: מגן דוד בספר הקבלי שורשי השמות מאת משה זכות בן המאה ה- 17

בימים אלה יצא לאור מאמר חדש ורחב יריעה של פרופסור משה אידל בנושא סמל המגן דוד

 נחמיה בן שלמה הנביא על מגן דוד והשם טפטפיה:

ממגיה יהודית, לקבלה מעשית, ולקבלה עיונית.

 תא שמע א (תשע"ב) 1-76

 2011

להלן כמה עניינים שמשכו את תשומת לבי במאמר זה- ולאחריהם הערותיי.

*

משה אידל מציין בתחילת מאמרו כי חוקרי סמל המגן דוד לדורותיהם לא הזכירו בשם את ר' נחמיה בן שלמה הנביא מארפורט, מקובל מן העשורים הראשונים של המאה הי"ג בגרמניה, שהיה הראשון שחיבר בין הביטוי "מגן דוד" לבין האגדה על מגן הזהב שהיה לדוד המלך, למרות שככל הנראה לא הכיר את צורת הכוכב המשושה של המגן דוד. יעילות ההגנה של המגן דוד נובעת, לדברי ר' נחמיה, מן השימוש בשם האל בן שבעים ושתיים האותיות שהיה חקוק על אותו מגן של דוד המלך. בנוסף הייתה חקוקה עליו גם המילה טפטפיה, שהיא אחד משבעים שמותיו של המלאך הגדול מטטרון. ר' נחמיה חיבר את המילה טפטפיה שערכה בגימטרייה 193 לביטויים  "על מגן" ו"צוה פחד" שכל אחד מהם ערכו 193. אידל מראה במאמרו כיצד רעיונות מודולריים אלה שהרכיב ר' נחמיה שימשו מקובלים נוספים רבים שחיו אחריו,  ואלה הוסיפו עליהם רעיונות אחרים. בסופו של דבר הפכו דברי ר' נחמיה לנוסחה מאגית שהתגלגלה לקמעות שבהם משתמשים גם בימינו. [1]

*

אחת מן התוספות החשובות לרעיונותיו של ר' נחמיה קושרת את המגן דוד לטבעת ולדגל. באחד מכתבי היד של ספר הגבול של רבי דוד בן יהודה החסיד (מן המאה ה 14) "נמצאים ציורים של שני מגני דוד ומתחתם נכתב השם טפטפיה בניקוד,  ולצדו המשפט: "זה השם היה דהע"ה  [דוד המלך עליו  השלום] משתמש בו כשהיה יוצא  למלחמה והיה כתיב בטבעתו  ובדגלו". אידל משער שעניין הדגל הנ"ל היה מוכר לרבי דוד בן יהודה החסיד מן הדגל של קהילת יהודי פראג, מן המאה ה 14, שמגן דוד התנוסס עליו. מתקופות מאוחרות יותר יש עדויות לכתיבת שמות הן על טבעות והן על דגלים.  [2]

*

במובאה אחרת מוסיף ר' נחמיה שמגנו של דוד עבר בירושה עד ליהודה המכבי, והיה חקוק עליו "מי כמוך באלים יה" (פסוק מספר שמות ט"ו, א, שראשי התיבות שלו: מכב"י). בסוף הפרק השני במאמרו מעיר אידל כי אמנם המגן דוד של ר' נחמיה, ושל המקובלים שהשפיע עליהם, אינו סמל שמייצג את העם היהודי "אולם יש לשים לב בכל זאת כי דמויות כגון דוד ויהודה המכב"י, היו דמויות מנהיגות כלל יהודיות". [3]

*

בפרק השמיני מדגיש אידל כי מקובלים לדורותיהם החשיבו את הכיתוב שליווה את צורת המגן דוד (כגון טפטפיה והגימטריות הקשורות אליו) יותר מאשר את צורתו הגיאומטרית או את החומר (כגון זהב) ממנו היה עשוי.  [4]

*

בהערה 121 מצביע אידל על העדרו של המגן דוד כחפץ מן הספרות הזוהרית ומכתבי ר' משה די ליאון. [5]

 הערות 

[1] קמעות בנויים משכבות שכבות של הגנות. בנוסף להגנה הרוחנית שמעניקה ההתייחסות לאל, למלאכים, לדוד המלך, יש בקמעות גם הגנה שמעניקים מספרים (באמצעות הגימטריה) והגנה שמעניקות צורות באמצעות הסימטריה. זאת הסיבה לכך שיש קמעות שיש בהן ריבועי קסם שמכילים אותיות או מספרים בסידור סימטרי. זאת גם הסיבה לכך שיש קמעות שבהן מקיפים את הקמע בעיגול, שהרי העיגול מגן על תוכו מכל הכיוונים. יש חשיבות  במילה טפטפיה לחזרה על ההברה טפ שיוצרת סימטריה בין מרכיביה (טפ = טפ). רעיון ההגנה באמצעות הסימטריה מגיע לשיאו בצורת המגן דוד שהרי צדו הימני זהה לשמאלי, צדו העליון לתחתון, וצדו האחורי לקדמי.

[2] במשך מאות שנים בימי הביניים התחרה השם מגן דוד בשם חותם שלמה. השם חותם שלמה מבוסס על האגדה (במסכת גיטין דף סח) לפיה הייתה לשלמה טבעת, ועליה היה חקוק השם המפורש, ובאמצעותה שלט בשדים. מעניין לשים לב שטבעת צורתה עגולה, ולעיגול, כפי שהזכרתי בהערה הקודמת, תפקיד חשוב בהגנה מפני התקפות של מזיקים מכל הכיוונים. האגדות על המגן של דוד ועל החותם של שלמה זהות במהותן. בשתיהן מדובר בחקיקה של כתב על גבי חפץ לצורכי הגנה. בשתיהן נשענים מחברי האגדות על מלכים מקראיים שחיו בתקופת שגשוג עצמאות ואחדות של העם. בבבלי פסחים קיז ע"ב מופיע דיון תלמודי קצר בביטוי "מגן דוד" שבמהלכו מופיעה המילה "חותמין" שלש פעמים. ייתכן שזהו המקור שממנו שאבו השראה יוצרי  האגדה על חותם שלמה.

[3] גרשם שלום בספרו "מגן דוד: תולדותיו של סמל" הבחין בין מגן דוד כסמל של העם היהודי לבין מגן דוד כסמל שיהודים השתמשו בו. לדבריו, יהודים השתמשו במגן דוד מהמאה השביעית לפני הספירה, אבל המגן דוד משמש כסמל של העם היהודי כולו רק במאתיים השנים האחרונות. הערתו של אידל מקדימה את ההתכוונות למגן דוד כסמל לאומי למאה הי"ג - לימיו של ר' נחמיה.

[4] לאורך ההיסטוריה חלו שינויים רבים כל כך בצורתו של המגן דוד עד שאין אפשרות לקבוע מהי הצורה הנכונה שלו. למשל, הוא יכול להיות עשוי מקו מתאר ריק או מלא, מקווים, מנקודות, מאותיות, הוא יכול להקיף צורות גיאומטריות אחרות או להיות מוקף בהן, להקיף סמלים אחרים או להיות מוקף בהם. הוא יכול אפילו לשמש כחלק מסמל אחר (כמו סמל צה"ל). בקמיעות של מקובלים נלוות אליו לעתים קרובות מלים (כמו טפטפיה או קרע שטן), וזה מה שמאפיין את המגן דוד מהסוג הזה. מעניין לציין שגם באסלם נלוו לעתים מלים קדושות או פסוקים מן הקוראן (בערבית) לצורת הכוכב המשושה. בנוסף, חשוב לשים לב אם המגן דוד מופיע לבד או בחברת סמלים אחרים. למגן דוד בתרבות שומר נלוו כוכבים, ואלה מרמזים לחוקרים על משמעותו האסטרונומית/אסטרולוגית; אל מגני הדוד בבית הכנסת בכפר נחום (מהמאה הרביעית לספירה) נלווים סמלי הגנה אחרים כמו גם סמלים יהודיים טיפוסיים - ואלה מדגישים את משמעותו ההגנתית של הסמל, וקושרים אותו לסביבה יהודית או יהודו-נוצרית. בספרות הקבלה נלווות למגן דוד או מחליפות אותו צורות שונות כגון משולשים או הכוכב המחומש. תופעה זו מחזקת את הטענה שלצורתו של המגן דוד לא יוחסה חשיבות בלעדית בעיניי המשתמשים בו. חשוב לזכור שגם כיום אין המגן דוד הסמל היחיד שמייצג את היהדות או את ישראל או את הציונות.

שני משולשים כסמל אלטרנטיבי למגן דוד בקמיע מספר רזיאל המלאך (מאה 12)

[5] לאחר הקמת המדינה הצביעו כמה חוקרים על פרח השושן הצחור כמקורו של המגן דוד. לפרח זה יש צורה של מגן דוד כשמסתכלים עליו מלמעלה, וצורה של Fleur de Lis כשמסתכלים עליו מהצד. אם אכן נכונה טענה זו השושן הוא שמו המקראי של המגן דוד. שושן זה שימש, בין היתר, כעיטור בבית המקדש. חשיבות זו של מקור הסמל יכולה להסביר באור חדש מדוע ה Fleur de Lis  שימש כסמל של כמה בתי מלוכה באירופה. מגן דוד מופיע בספר  הקבלי שושן סודות (שנכתב סמוך לשנת 1506) שבו נכתב: "וכבר ידעת שהשושנים נקראים בשם שושנים כי יש לה שש עלים הרומזים בשש קצוות שעימהם מנהיג עולמו. ועל זה נקראת כ"י כשושנה בין החוחים יען כי הוא כלולה בשש קצות"...

פרופסור זאב גריס כתב במאמר שראה אור בחוברת הראשונה של העיתון "מראה", ספטמבר 2006, (בהוצאת מכללת אריאל) כי רבי עזרא מגירונה, שהיה המקובל הראשון שפירש את מגילת שיר השירים, במאה ה-13, פירש את הביטוי "שושנת העמקים" במילים: "קבלנו כי הוא צמח הנקרא לירי (LIRRI)". גריס העיר ש"הכוונה לשושן הצחור בעל ששה עלי הכותרת הנקרא בספרדית המודרנית LIRIO ולא לורד, שכבר בדרושים אשר בראשית ספר הזוהר משמש, על 13 עלי הכותרת שלו, סמל ל 13 האצילויות שכנגד 13 מידות הרחמים של הקב"ה שנזכרות בתלמוד במסכת ראש השנה יז ע"א".

מעניין יהיה לחקור את מוטיב השושן בקבלה לאורה של תובנה זו. 

שושן צחור בבית גידול טבעי

להלן שש תמונות של שושן צחור בבית גידול טבעי שצילמה חובבת הפלורה הישראלית אראלה הרי במצוקי נחל כלח ב- 12 למאי

התמונות מתפרסמות באדיבותה

אודות הקשר בין השושן הצחור למגן דוד כתבתי פעמים רבות בבלוג זה
אנא ראו קישורית "שושן" מתחת לכתבה זו

המגן דוד כסמל מקודש

לכאורה המגן דוד הוא סמל חילוני שאין בו שמץ של קדושה. הוא היה סמלה העיקרי של התנועה הציונית החילונית [1], שהורישה אותו למדינת ישראל החילונית, שקבעה אותו במרכז דגלה. המגן דוד מעורר בנו אמנם, לעתים, רגש של גאווה לאומית, אבל אילו היה סמל קדוש לא היינו רואים כל כך הרבה דגלים מוזנחים וקרועים, לא היה כלל צורך שהכנסת תחוקק חוקים למניעת ביזוי הדגל, וללא ספק לא היו העיתונים מדווחים מדי שנה על חרדים אנטי ציוניים ששרפו דגלי ישראל.

את המשמעות החילונית של הסמל עיצבו ככל הנראה שני גורמים עיקריים: האגדות שמייחסות את הסמל למלך דוד או למלך שלמה, וראשוני חוקרי הסמל.
 כבר בימי הביניים החלו להתפשט גירסאות רבות של אגדות שלפיהן היה לדוד המלך מגן בצורת כוכב בעל ששה קדקודים, או שהיה מצויר על מגנו כוכב שכזה, או שהיתה לשלמה המלך טבעת ועליה כוכב שכזה, ובאמצעותה שלט בשדים. אגדות אלה שימשו אז ומשמשות גם כיום כהסבר הבסיסי לכך שצורת שני המשולשים המשתלבים נקראת בשם זה. הדומיננטיות של הסבר זה גרמה לכך שהסמל ייצג מלכות או שלטון אך לא ייצג קדושה.

חוקרי הסמל הראשונים הגיעו למסקנה שמקורו אינו יהודי [2], ורבים מן החוקרים שהלכו בעקבותיהם אימצו את מסקנותיהם, וחזרו עליהן בספריהם ובמאמריהם. היו חוקרים, ואפילו רבנים, שהטיפו להפסיק להשתמש במגן דוד כי מקורו בעבודת כוכבים ומזלות [3]. לפני כמה עשרות שנים התיר פוסק הלכה ידוע את השימוש בסמל בבתי כנסת מן הטעם שקודמיו לא אסרו אותו, ולא מן הטעם שמדובר בסמל קדוש [4].

עם זאת ישנם סדקים בחומת המשמעות החילונית של הסמל:

כל יהודי דתי מכיר את הביטוי "מגן דוד" כשם של תפילה, ואת הביטוי "מגן דוד" כתואר של האל, שהרי האל מופיע בתנ"ך כמגנו של דוד המלך גם בפרשה המתארת את מלחמת דוד בגוליית, וגם בכמה וכמה פסוקים בספר תהילים, שחיבורו מיוחס לדוד המלך. אמנם התחברות השם "מגן דוד" לצורתו קרתה, ככל הנראה, רק בימי הביניים, אבל לא יעלה על הדעת שהיו מצמידים שם כל כך קדוש לצורה שאינה הולמת אותו.

ישראלים רבים מתפלאים לגלות בטיוליהם ברחבי העולם שמגן דוד מתנוסס לא רק על בתי תפילה יהודיים [5], אלא גם על מקומות קדושים לדתות אחרות כמו כנסיות [6] מסגדים [7] ומקדשים בודהיסטים [8]. מאחר והסמל משותף לארבע הדתות הגדולות בעולם מדובר בסך הכל במיליארדי אנשים שמייחסים לכוכב בעל ששת הקדקודים משמעות של קדושה.

מבחינה היסטורית ניתן להסביר תופעה זו בכך שלמרות שצורת המגן דוד הייתה מוכרת במסופוטמיה למעלה מאלף שנים לפני שדוד המלך נולד, הוא לא שימש כסמל לפני שאימצה אותו היהדות. מן היהדות התגלגל כסמל לנצרות וממנה לאיסלם. להודו הגיע, כנראה, כתוצאה מכיבושה בידי אלכסנדר מוקדון במאה הרביעית לפנה"ס. לאלכסנדר מוקדון הגיע הסמל ככל הנראה באמצעות יורדי הים הפיניקים, שהכירו אותו משכניהם היהודים.

כאמור חוקרי הסמל הראשונים הגיעו למסקנה שמקורו אינו יהודי. הם חיפשו את הביטוי "מגן דוד" במקרא אך לא מצאו אותו שם. לעומתם גילו חוקרי הסמל בשנים האחרונות (איילת השחר הראובני, ד"ר זאב גולדמן ואורי אופיר) שהמגן דוד מופיע במקרא בשם "שושן" או "שושנה", ואכן כל המתבונן בפרח השושן מלמעלה יסכים מיד שעלי הכותרת שלו הם בצורת מגן דוד.

אורי אופיר מסביר [9] שמקורה היהודי של צורת המגן דוד במנורת המשכן, שהרי נכתב בספר שמות (כה, לג) שהמנורה הייתה עשויה "כפתור ופרח", והמפרשים (אונקלוס רש"י ואברהם אבן עזרא) מבינים בביטוי "כפתור ופרח" את המלה "פרח" כ"שושן". על פי המדרש המנורה היא יצירה אלוהית ולא אנושית, ולכן מקודשים גם היא וגם המגן דוד שהוא חלק ממנה. בבית המקדש קישט השושן גם את עמודי יכין ובועז ואת ברכת הנחושת. אך בנוסף להיותו קישוט מקודש קיבל השושן גם משמעות של סמל מקודש, כי עם ישראל נמשל לשושן לא רק בתנ"ך [10] אלא גם במאות פיוטים [11].

זאת ועוד, החל מן המאה העשירית ועד לימינו אלה נהוג לכלול מגני דוד בין עיטורי ספרי תורה [12]. הנוכחות הרצופה של המגן דוד לאורך תקופה כה ארוכה על גבי ספר הספרים המקודש, כמו גם על גבי תשמישי קדושה למיניהם, מעידה שייחסו לו קדושה לאורך הדורות. אפילו הדגל הציוני מקורו בטלית [13].

בגניזה בקהיר נמצא דף ללימוד אלפבית מן המאה העשירית לספירה שעליו צוירו מגני דוד ומנורה. לכאורה אין שום טעם לגנוז דף שכזה, שכן אין בו דברי תורה, אבל ככל הנראה הבינו בני אותה תקופה שהמגן דוד הוא סמל מקודש, ולכן גנזו את הדף... וכך גם ראוי לנהוג כיום בדגלים שנתבלו.

----

[1] גרשם שלום טוען שהציונים בחרו בסמל זה בגלל שהיה ידוע לכל, ובגלל שלא הייתה בו שום קדושה :"כך חסרונו נעשה מעלתו! הוא אינו בא להביע את זכר העבר, אלא את תקוות העתיד" (גרשם שלום, מגן דוד: תולדותיו של סמל, משכן לאמנות עין חרוד, 2008, עמוד 55). לדבריו מדינת ישראל אימצה סמל זה רק בגלל שנתקדש בתקופת השואה "הסימן שנתקדש בימינו בייסורים ועינויים, ראוי הוא שיאיר את דרך החיים והבניין. ירידה צורך עלייה היא, ובמקום שפלותו שם אתה מוצא גדולתו" (שם)

[2] לדברי הרב יעקב רייפמן, שחי במאה ה 19, המגן דוד הוא בבחינת "זמורת זר בכרם ישראל". (השחר תרל"א עמוד 435-436).

[3] יהודה ליב גורדון (1831–1892) בפיליטונים מן הסדרה "צלוחית של פלייטון": "אין לתמונת מגן דוד שום קדוּשה ושום סימן של ממש לא בדת ישׂראל ולא בקורות ימיו. כל עיקר מוצאה של התמונה הזאת היא מאגדה ערבית, האומרת שתמונה כזאת היתה בחותמו של שלמה המלך, ובכוחה שׂם באזיקים את אשמדאי שׂר השדים. משם לקחוה המקוּבלים הראשונים והביאוה לגבול ישׂראל, וגם המעוֹננים והמנחשים אצל הטייטאנים הקדמונים השתמשו בלהטיהם בתמונה הזאת, הנודעת אצלם בשם דרואידענפוּסס; אבל בספרי קדמונינו לא נמצא שום רמז וזכר שתהיה התמונה הזאת ממקור ישׂראל, ושהיתה באמת מצוירת על מגנו של דוד או על מגנם של המכּביים, כמו שאחרים משערים.

[4] הרב משה פיינשטיין ( 1895- 1986) בספרו שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ג סימן טו, תחת הכותרת "אם יש קפידא להסיר הצורה שקורין מגן דוד מפרוכת"

[5]) לדברי החוקר אוגמה מגני דוד החלו להתנוסס על בתי כנסת מעץ בפולין, שהראשונים שבהם הוקמו בתחילת המאה ה 17
(G.S. Oegema, Realms of Judaism. The history of the Shield of David, the birth of a symbol (Peter Lang, Germany, 1996)

[6] המגן דוד נקרא בנצרות בשם כוכב דוד STAR OF DAVID והוא מסמל את ישו או כוכב חכמי המזרח STAR OF THE MAGI ---הכוכב שהנחה את שלושת המלכים לסגוד לישו בבית לחם לאחר לידתו. השושן הצחור שצורת עלי הכותרת שלו ,כאמור, צורת מגן דוד, מסמל עבור הנוצרים את הבתולה מרים, אם ישו.

[7] מדובר במסגדים רבים מספור ברחבי העולם (כולל בהר הבית בירושלים). המגן דוד נקרא באיסלם בשם חותם שלמה. שלמה המלך ודוד המלך מוכרים בקוראן כנביאים.

[8] בהודו המגן דוד נקרא בשם ינטרה, והוא בין היתר סמלו של האל גנש (Ganesha)

 [9] אורי אופיר, מקורו היהודי של המגן דוד, עיתון הצופה 9.5.2000

[10] "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" (הושע י"ד,ו); "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (שיר השירים ב, ב) ופירש הרד"ק: "אמר כשושנה לפי שנמשלה כנסת ישראל לשושנה".

[11] עקיבא צימרמן "שושנה בין הפיוטים"

http://www.vbm-torah.org/vtc/0058704.html

[12] גרשם שלום, שם, עמ' 42: "מן המזרח נדד השימוש בעיטורים כאלה, בכתבי יד של התנ"ך, גם לאירופה".

[13], בעיתון הצפירה, 1907 כתב דוד וולפסון איך נולד הדגל הראשון בקונגרס הציוני הראשון: "ומחשבה ניצנצה במוחי והרי יש לנו דגל וצבע כחול לבן לו. טלית זו שאנו מתעטפים בה היא הסמל העברי, עלינו להוציא את הדגל המקופל מתיקו והיה לנו לנס ולגאון, לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים. ציוויתי לעשות דגל לבן תכלת, ולציין בו מגן דוד. כך נולד דגלנו הלאומי".

מגן דוד נקרא במקרא בשם שושן

בויקיפדיה טוען מחבר הערך "תהילים" כי ברבים ממזמורי תהילים מתארת הכותרת (כמו "למנצח על") את צורת הניגון שלוותה לאמירתו. לא ברור עד כמה פירוש זה תקף, שהרי אין מי שיעיד על כך עדות ישירה, אך גם אם הפירוש תקף ייתכן שבכל הנוגע למלה "שושן" הבינו אותה במהלך הדורות לא כמייצגת כלי נגינה אלא כמייצגת מגן דוד, שהרי צורת השושן היא צורת מגן דוד.

צורת השושן היא צורת מגן דוד

התמונה באדיבות עודד ישראלי

בכל הפעמים שמופיעה המלה "שושן" בכותרת המזמור קודמת לה המלה "למנצח":  

"למנצח על שושנים" (פרקים מה, סט)

"למנצח על שושן עדות" (פרק ס)

"למנצח אל שושנים עדות" (פרק פ)

במקורות אחדים [1] נאמר כי המלך דוד ניצח במלחמותיו כי היה לו מגן שעליו היה חרות מזמור תהילים ס"ז. פרק ס"ז פותח אף הוא במלה "מנצח", אמנם לא במלים "למנצח על שושן" אלא במלים "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינוֹת", אך ברור כי היה לאורך הדורות קשר בין ניצחון לבין מזמור תהילים לבין מגן לבין דוד, ומאחר ופרח השושן צורתו צורת מגן דוד סביר להניח כי החיבור הזה היה ברור לכל יהודי.

טיעון זה מתווסף לטיעוניהם של חוקרים אחדים[2]:

א. אורי אופיר חקר ומצא כי מקור המגן דוד במנורת המשכן, שהרי אונקלוס רש"י ואבן עזרא מתרגמים את המלה "פרח" בביטוי "כפתור ופרח" כ"שושן".

ב. ד"ר זאב גולדמן גילה במחקרו שמקורו היהודי של  השושן בציץ שעל ראש הכהן הגדול, שהתגלגל לסמל השושן בעל שלושת העלים במטבעות יהודיים אחדים מן התקופה הפרסית, שאחד מהם הועתק למטבע השקל.

ג. איילת השחר הראובני הייתה משוכנעת שמקור המגן דוד בפרח השושן. להלן קטע מדבריה:

"...ראשי הפרקים בתהילים מה, ס, סט, פ, שכולם מתחילים במלים "למנצח על שושנים"; או "למנצח על שושן" בפרק ס. כל המזמורים האלה עוסקים בתפילה לד' המנחה את צבא ישראל במלחמותיו עם האויב ומתוך תוכן הדברים ברור שכאן כשהמדובר בשושנים הכוונה היא לעם ישראל נושא "מגן השושן" הסמלי לקראת המלחמה".  

בנוסף, בדגל המדפיס של טוביה פואה מסביונטה שבאיטליה (משנת 1551) מופיע סמל מגן דוד מוקף בארבעה פסוקים מתהילים, שבכולם מופיעה המלה "מגן" - רמז ברור לכך שצורת המגן דוד מקורה במזמורי תהילים, שאת חיבורם מייחסת המסורת לדוד המלך. כאשר דוד פונה לאל בתפילתו כאל מגנו נוצר החיבור בין המגן (האל) לבין המתפלל (דוד). [3]

סמל מגן דוד מוקף בארבעה פסוקים מתהילים

תמונת CC שהעלה דניאל ונטורה © לויקיפדיה

במחקר האקדמי של המגן דוד מקובלת הטענה שמקורו של המגן דוד כסמל לאומי של היהודים במאתיים השנים האחרונות, אך נדמה כי החוקרים התעלמו עד כה מן הקשר שבין סמל זה לבין השושן, שנזכר במקרא פעמים רבות. ממצאים ארכיאולוגיים של ההקסגרמה מתקופות שקודמות לתקופת המקרא הם בסך הכל שניים: האחד משומר, שם היא מופיעה ככוכב או כשמש בשמים, משורטטת באופן מגושם סביב עיגול ולא כשני משולשים משולבים. השני מכרתים (מהתרבות המינואית) שבו אמנם מופיעים שני משולשים משולבים, אבל לא ברור אם ההקסגרמה שימשה שם כצורה דקורטיבית או כסמל.

על פי התאוריה המפורטת לעיל נדמה שהמגן דוד מופיע כסמל לראשונה ובאופן ברור... במקרא.

[1] לראשונה בכ"י ספרדי (ותיקן 214 דף 54 א-ב) מהמאה ה 14
בספרו של יצחק עראמה "עקדת יצחק" מהמאה ה 15

וראו "גרשם שלום: תולדותיו של סמל" הוצאת מוזיאון עין חרוד 2010 עמ' 41-40, 
==

החיד"א בספרו "מדבר קדמות"; הרמ"א בספרו "תורת העולה"; בעל "ספר הרוקח" - וראו: "ספר הצופן" של הרב זמיר כהן עמ' 136- 132
==

בעבר אך גם בימינו יש שנוהגים לצייר מזמור זה בצורת מנורה, כמו ציור של הצייר והמרצה לקבלה אברהם לוונטל שפורסם בבלוג זה.

[2] טיעוניהם של שלושת החוקרים מופיעים בהרחבה בבלוג זה.
המאמר של איילת השחר הראובני נתפרסם בעיתון "היום" 1-7-1966 תחת הכותרת  מצמחי התנ"ך והתלמוד השושן ומגן-דוד LILIUM CANDIDUM

[3] Dr. Asher Eder The Star of David, Rubin Mass, 1987 p. 15
==
הערה של אורי אופיר

בנוסף,  גם עם ישראל כונה שושן: "שושנת יעקב צהלה ושמחה"; "שושן עמק איומה" מימים נוראים.

אם כך גם  קיים קשר משולש:  עם ישראל, שושן ומגן דוד... והחוט המשולש לא במהרה יתנתק.

הערה של אהובה קליין

גם אני חושבת שיש קשר  הדוק בין השושן הצחור למגן הדוד.

המתבונן בפרח-  ישר מבחין בצורת מגן הדוד באופן ברור ביותר.

השושן הצחור הוא אחד מפרחי הבר היפים של ארץ ישראל.

מעניין  כי במקדש שלמה עיטרו בשושנים את כותרות העמודים:"יכין" ו"בועז" וגם את שפתו של ים הנחושת [מל"א ז:י"א, כ"ו: דהי"ב ד:ה]

גם בשיר השירים ישנה תזכורת לפרח המיוחד:""אני...שושנת העמקים  "[שיר השירים ב,א]

מקור נוסף:"כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות: [שיר השירים ב, ב]

"דודי לי ואני הרועה בשושנים"[שיר השירים ב, ט"ז]

"לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים.." [שם  ה, י"ג]

"דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות  בגנים וללקוט שושנים אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים" [שם ו,ב- ג]

מעניין מאד כי הושע הנביא מדמה את תקומת ישראל דווקא לפריחת השושנה באומרו:"אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" [הושע י"ד,ו]

ליד ביתי נפתחה  ,לפני כמה שבועות, חנות חדשה של דברי מאפה ושמתי לב כי מאז יום פתיחת החנות יש- סמוך לחלון הראווה- באופן קבוע אגרטל ובו פרחי שושן צחור.

נראה שהם רואים בזה סימן של  הצלחה וברכה לעסק.

סמלים נלווים למגן דוד

ריכוז מידע שאספתי בבלוג הזה בחמש השנים האחרונות
סמל מגן דוד מופיע לעתים קרובות לצד סמלים אחרים, או בתוכם, או כשאחד מהם מופיע בתוכו.
להלן שמות הסמלים לפי סדר אלפבית עם דוגמא או שתיים לכל סמל.

סמלים נלווים למגן דוד

א. אום - הסמל ההודי.

ב. אטום – לוגו של מכון מדעי טכנולוגי

ג. אנך - בסמל של האגודה התיאוסופית.

ד. אריה - בהצעת הרצל לסמל הקונגרס הציוני. על ארונות קודש בבתי כנסת.

ה. אשוח – הקסגרמה היא קישוט שכיח לחג המולד.

ו. ברכת כוהנים - באיור של אפרים משה ליליין.

ז. דגל- לצד דגל ארה"ב על גבי כריכת הספר "היהדות באמריקה" מאת יונתן סרנה.

ח. דיוקן - מקיף את דיוקן הרצל (כרזה מאוסף חיים שטייר). סביב ראשו של הזמר בוב מרלי בציור קיר באמסטרדם.

ט. חי – מוטיב מקובל בתכשיטים.

י. חמסה- על ידית לדלת באי היווני קאפאלוניה.

יא. יונה - בכרזה של סבינה סעד ליום ירושלים 1994.

יב. טטרקיס – סמל פיתגוראי, על גבי קלף טארוט.

יג. טלאי צהוב- על בול "משואה לתקומה" שיצא לאור בשנת 2003 בעיצובו של גדעון שגיא.

יד. ישו - בכנסייה הקתולית סנט אגנס באמסטרדם.

טו. כתר - על גבי מזוזה שצילם חיים שטייר בבית הכנסת העזוב שבקיבוץ רגבים.

טז. לב- על בול שבעים שנה לג'וינט שיצא לאור בשנת 1984. עיצוב: אריה הכט.

יז. לוחות הברית במוזיאון ראלי בקיסריה.

יח. לוטוס - בסמל של הארגון של הפילוסוף המשורר והגורו ההודי שרי אוריבינדו.

יט. מנורה - בסמל הקונגרס הציוני, וכן בקטלוג של ברטולד בעריכת יוסף צ'רקסקי, ברלין 1924.

כ. מספר- בלוגו של "פרוייקט תגלית".

כא. מעויין- על דלת כנסייה באלמרייה, אנדלוסיה, ספרד.

כב. מפת ארץ ישראל- על כריכת עיתונו של הרצל "די וועלט". וכן בקעקוע.

כג. מרדכי היהודי שרוכב על סוס בלבוש מלכות בצבע תכלת בציור של רון כהן.

כד. משולש - חרות באבן על עמוד בכניסה למקדש הודי בקרלה. וכן באמצע מגדל פעמונים לזכר מרוות'ר במרכז עיר הבירה של פקיסטן.

כה. משושה- על דלת כנסייה באלמרייה, אנדלוסיה, ספרד

כו. נפטר - תמונה של נפטר בבית קברות בארה"ב.

כז. נשר – במשרד דואר בניו יורק.

כח. סהר- בבית הגפן בחיפה, וכן בחזית בנין ישן בשכונת עין כרם בירושלים.

כט. עוגן - על חותמת משרד הדואר על ספון הספינה "קדמה" משנת 1949.

ל. עיגול- בצילום של שבעה מטבעות. וכן בתבליט ממלוכי על חומת העיר העתיקה.

לא. פלטה PELTA - "מגן האמזונות" - בפסיפסים רומיים.

לב. פנטגרמה – על סמל צלב הוורד של מסדר שחר הזהב. על מטבע מרוקאית משנת 1953.

לג. צה"ל - לצד סמלי צה"ל (מטוסים, אניות, טנקים, משה דיין, רבין, חיילים צועדים) על גבי שנות טובות.

לד. צלב - בציור של ג'ולי רץ. ב- 1656 על אבן הגבול שבין שכונת היהודים בווינה לבין הרבעים הנוצריים. על תליון. על מטבע זהב של טונגה משנת 2196. בחלון כנסיית סן מרקו במילאנו. מתקן צליבה ברישום של אהוד שחורי.

לה. צלב קרס בלוגו של התנועה התיאוסופית, וכן בכמה בתי כנסת עתיקים בישראל, ובלוגו של תנועת אננדה מרגה שנקרא בפיהם בשם פרטיק PRATIK.

לו. קוביה- בציור של יעקב קשמכר.

לז. קוף - על גבי הזמנה למסיבת יום העצמאות בשנת 1997, מאוסף חים שטייר.

לח. רוזטה –בכמה כנסיות.

לט. ריבוע קסם - בספר אלכימיה מאת אתנסיוס קירשר, אריתמולוגיה, שפורסם בשנת 1665.

מ. רימונים- על מודעה של להקת שוטי הנבואה.

מא. שבט - בויטראז בקבר מאיר בעל הנס בטבריה.

מב. שושן צחור במפות ימיות ישנות כסימן לצפון. וכן על מחיצת שיש מחורבת הכנסייה בסופה שבנגב ועל בול יובל הצופיות העברית מ- 21/08/1968.

מג. שמש - בלוגו של בית החולים הירושלמי הוותיק ביקור חולים.

מד. תג יחידה (של הנדסה קרבית) בחדר הנצחה.

מה. תורה על גבי שנה טובה מאוסף חיים שטייר. וכן על גבי מודעה שפורסמה לרגל אזכרה לבנימין וטליה כהנא.

מו. תחנת רוח בתוך מגן דוד בלוגו של אל"ה, ארגון שעוסק בעזרה סוציאלית ופסיכולוגית לעולי הולנד.

.
כמסגרת ל"דברים חשובים"

מז. טטרגרמטון - שם האל - בחזית בית כנסת בבואנוס איירס.

מח. כשר - בחותמות כשרות

מט. מזרח –בקישוט המכונה "מזרח" ומציין את מיקומה של ירושלים ביחס למתפללים

נ. צדק - המלה "צדק" - על גבי מדליה מטעם נשיא ארה"ב שהונפקה לכבוד הרברט להמן.

נא. ציון - למלה "ציון" - בירושלים, בכמה בתים מתחילת המאה הקודמת)

נב. שדי- המלה "שדי" על משקולת לנייר.

נג. שלום - למלה "שלום" על גבי הזמנה לכנס ל העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל.

נד. שם- שם של נפטר- על מצבות רבות.

נה. שנה- שנת בניין בית - בירושלים, בכמה בתים מתחילת המאה הקודמת.


כמרכיב בסמלים אחרים

נו. אגודה ישראלית לסוכרת

נז. אל על

נח. בית חולים שערי צדק

נט. גלי צה"ל

ס. דגל המדינה

סא. האגודה למען החייל

סב. הדסה

סג. ההסתדרות הציונית העולמית

סד. הלוגו הישן של המכס

סה. הסוכנות היהודית

סו. הסתדרות הרופאים הווטרינרים

סז. הפניקס- חברה לביטוח

סח. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

סט. התאחדות הרוקחים

ע. התאחדות ישראלית לברידג'

עא. התנועה ליהדות מתקדמת

עב. זק"א

עג. חיל האוויר

עד. מגן דוד אדום

עה. מכב"י

עו. מכבי האש

עז. מכבייה

עח. ממס"י

עט. מערכות – הוצאת ספרים

פ. משטרת ישראל

פא. סמלי ערים (אשקלון, בת ים, הרצליה, נתניה, רמלה, רמת גן, תל אביב-יפו)

פב. עמותת הקריקטוריסטים בישראל

פג. צים

פד. רשות האוכלוסין

פה. שק"ם

פו. תנועת הנוער עזרא

פז. תנועת הצופים

פח. תנועת כך (עם אגרוף)

פט. תנועת נאמני הר הבית (חומת העיר העתיקה בצורת מגן דוד)

שושן על מצבת המהר"ל מפראג

אחת המשמעויות העיקריות המיוחסות למגן דוד היא אחדות הניגודים. 

המהר"ל מפראג (1520 -1609) עסק רבות בנושא זה אלא שלניגודים קרא "הפכים"

למשל, הוא מתייחס אל המספר שניים כמייצג "שתי קצוות של הפכים שאינם יכולים להתאחד ולהתחבר" ולעומתו השלוש "כמו ממוצע בין שניהם" הוא האמצע שמאחד את ההפכים שלפניו, והוא אלוהי, נצחי וקדוש. (בספר דרך חיים - פרק ג' משנה ג‏') 

כמו כן הוא קובע שישראל נמשלים לאש והאומות למים, ואם מתערבים אלה באלה -המים מכבים את האש, ואם מתרחקים - האש מייבשת את המים. (בספר "נצח ישראל", פרק כה, עמ' קכח). הצגת האש והמים כניגודים מזכירה לי את המגן דוד כסמל אלכימי של מי אש (אש ומים).

צורת המגן דוד היא צורת עלי הכותרת של פרח השושן הצחור במבט מלמעלה, אך במבט מהצד היא נראית כמו סמל ה- FLEUR DE LIS

סמל השושן  מופיע כמה פעמים על מצבת המהר"ל מפראג 

שושן על מצבת המהר"ל מפראג-פרט

התמונות לעיל הן תמונות CC

שהעלה לויקיפדיה 

MKPiekarska

(c)

סמל השושן: מקורו, משמעותו ותולדותיו בימי קדם

מאת דוקטור זאב גולדמן

חלק א

פרק א מתוך 23  פרקים

מטבע יהד מפחוות יהודה בתקופה הפרסית מאה 4 לפנה"ס

 תמונת CC

מויקיפדיה ערך

מקור    

Michael Avi-Yonah (ed.), Sepher Yerushalayim (Vol. I), Jerusalem, 1956

מטבע חשמונאי-סלבקי שהוטבע בירושלים בימי הורקנוס הראשון ואנטיוכוס השביעי

מטבע משותפת של הורקנוס ואלכסנדר סידטס שנת 130-132 לפנה"ס

 

מטבע שושן של הורקנוס הראשון 134- 104 לפנה"ס

 

מטבע שושן של המלך אלכסנדר ינאי 104 -76 לפנה"ס

4 התמונות לעיל באדיבות יהושע זלוטניק 
(c)

פרח השושן הוא אחד הסמלים הקדומים והנפוצים ביותר באמנות ובהראלדיקה

 של ארצות אירופה (לוחות XVI-XIV). עוד כיום משמש סמל זה

כעיטור כתר ושרביט של בתי מלוכה אירופיים של אנגליה למשל

 (לוח XVI, 3) – וכאות הראלדי של משפחות אצולה רבות 

וכן של קהילות עירוניות כגון פירנצי (לוח XVI, 2).

במחקר רווחת הדעה כי סמל השושן הוא עיטור אירופי במקורו,

ואמנם התפשטותו המרבית החלה ללא ספק באירופה. 

ברם הופעתו על מטבעות מתקופת החשמונאים (לוח I, 3),

 על גלוסקמאות מאזור ירושלים (לוח I, 4), 

על רצפות פסיפס מהתקופה הביזנטית (לוחות I, 5; XIII, 1, 2),

באורנמנטיקה האיסלאמית, ועוד כהנה וכהנה, מלמדת כי עיטור זה היה מקובל גם במזרח.

על כך מעיד במיוחד מטבע כסף קטן הנושא את הכתובת 'יהד'

בכתב עברי עתיק מהמאה הרביעית לפנה"ס; המטבע מוצג במוזיאון ישראל

בירושלים ושייך לאוסף בסין (קנדה). ¹ בצידו האחורי צוין נשר חזיתי,

בעל כנפיים פרושות, לידו הכתובת 'יהד' (יהודה) באותיות עבריות עתיקות,

ובצד הפנים – סמל השושן ² (לוח I, 1).

זוהי, על פי הידוע עד כה, הופעתו הקדומה ביותר של הסמל 

על פני מטבע יהודי כאות רוממות מדיני.

 = = = = = = = = 

• מאמר זה הוא הרחבה ועריכה מחדש של מאמרי המקורי Archiv fur, 'Das Symbol der Lilie' 247-299, (1975),
   57, Kulturgeschichte.הוא תורגם בזמנו לעברית על ידי ידידי המנוח, מאיר פלס, חיפה.והמאמר הנוכחי מתבסס על תרגום זה.
  מלבד השושן המאמר עוסק גם במספר אותות וסמלים אחרים
   כמו הנשר, מטה אהרן, הציץ,עיטורי בית המקדש, הנזר וכו'.
  הללו עומדים בצירופים שונים עם סמל השושן, ולכן מן ההכרח היה להסב את הדיבור עליהם. למרות זאת שמרתי על הכותרת המקורית המזכירה אך ורק את השושן,
  הואיל והוא – או האב טיפוס שלו, הציץ – הנושא המרכזי של המאמר. 
  מאמר זה פורסם בעברית בתוךשנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום,מאגנס תשנ"ז ע' 197 -221)
  לתקציר באנגלית
  כאשר נמסר מאמר זה לפרסומו הראשון בגרמנית,נתגלתה דוגמה נוספת של מטבע כסף ועליו שושן ונשר והכתובת 'יהד'. מטבע זה נמצא כיום במוזיאון ע"ש ראובן ועדית הכט, חיפה,בינתיים נתגלו עוד דוגמאות אחרות נוספות.יעקב משורר פרסם לראשונה את המטבע. ראה בספרו:מטבעות היהודית בימי בית שני, תל אביב 1966, לוחות I, X.
  
  

פרח השושן בגינה

ששה עלים בצורת מגן דוד

באדיבות עודד ישראלי 

©

פרח השושן בגינה במבט מהצד

ששה עלים בצורת מגן דוד

Fleur de Lis 

באדיבות עודד ישראלי 

©

אותו פרח השושן בגינה במבט מהצד

סימון באדום: שלושה עלים בצורת שושן

Fleur de Lis 

באדיבות עודד ישראלי 

©

הערה:

אני מציע את השם

שלושן

(שלושה עלי שושן)

לסמל ה-  

Fleur de Lis

פרח השושן על מטבע ישראלי  עכשווי בערך של שקל חדש אחד

צילום שלי