יום שבת, ספטמבר 27, 2014

המגן דוד מקורו ומשמעויותיו

המגן דוד חסום בעיגול
וכל קדקוד שלו משמש מרכז לעיגול בעל רדיוס זהה לזה של העיגול המרכזי
מיקרוגרפיה משנת 1824 מעשה ידי ברוך בן שמריה
שכלולה באוסף המיקרוגרפיות של בית המדרש לרבנים באמריקה

המגן דוד מקורו גיאומטרי, מופשט. הוא בנוי משני משולשים שמשתלבים זה בזה באופן כל כך ייחודי, עד כי 
נדמה, למרות היותם דו ממדיים, שכל צלע במשולש האחד נכנסת מעל או מתחת לצלע של המשולש האחר. רושם דומה מותיר על הצופה הסמל שבנוי משני ריבועים משתלבים. מקורם של שני הסמלים האלה בעיגול. אם יש על העיגול שמונה נקודות ומחברים כל נקודה שניה - מקבלים את הריבועים המשתלבים, ואם יש על העיגול שש נקודות ומחברים כל נקודה שניה - מקבלים את המגן דוד.

החשיבות של אבחנה זו היא בכך שהיא דוחה צורות טבעיות, מוחשיות, שנקראות מגן דוד, ונראות כמו מגן דוד, אך לא רואים בהן את שני המשולשים המשתלבים. פתית השלג אינו מגן דוד למרות שיש לו ששה קדקודים, וכך גם כתר הרימון, פרח השושן, הכוכב שבשמים, ומין מסוים של קקטוס שמתגלה בו מגן דוד כשחותכים את גבעולו לרוחב.

מקורו הגיאומטרי המופשט של המגן דוד, תואם לרעיון שאותו מבטא הסיפור המקראי של מלחמת דוד בגוליית. תחילה דוחה דוד את המגן ואת השריון ששאול מציע לו. לאחר מכן הוא אומר לגוליית: אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן [שהם מוחשיים], וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ (שמואל א, י"ז, מ"ה). המגן של דוד בפרשה זו הוא האל, וכך גם בספר תהילים, שחיבורו מיוחס לדוד. דוד פונה שם כמה פעמים לאלוהים כאל מגנו, כמו למשל : "מגני וקרן ישעי" (תהלים י"ח ג').

ישנן גם צורות מופשטות שנקראות מגן דוד, ונראות כמו מגן דוד, אך אין בהן שני משולשים משתלבים:
"מגני דוד" מלאים כמו הטלאי הצהוב, או כמו שבעת הכוכבים שבלוגו של חברת צים, או "מגני דוד" ריקים, שמופיע בהם רק קו המתאר החיצוני, כמו בסמל של צה"ל.

שני המשולשים של המגן דוד אינם משתלבים גם כאשר מניחים שני משולשים הפוכים זה לזה זה על זה. המשולש שקרוב אל הצופה יכול להיות זה שקדקודו כלפי מעלה או זה שקדקודו כלפי מטה, והמשמעות שייחסו בני הדת הזורואסטרית לסמלים אלה היא או של ניצחון הטוב על הרע או של ניצחון הרע על הטוב.

אצל היוונים בולט מקורו הגיאומטרי של המגן דוד כי שמו, הקסגרמה (צורה של שש), הוא חלק מסדרה של שמות של צורות גיאומטריות שנגמרים בסיומת "גרמה" (צורה) שכוללת את צורת החמש, פנטגרמה את צורת השבע, ספטגרמה, ואת צורת השמונה, אוקטגרמה (שני הריבועים המשתלבים).

הפנטגרמה וההקסגרמה בנויות לא רק מצורות שמשתזרות זו בזו, אלא גם ממשולשים הבנויים על מסגרת פנימית: משושה משוכלל במקרה של ההקסגרמה, ומחומש משוכלל במקרה של הפנטגרמה. לא פלא שאנשים התבלבלו ביניהן, ובמקרים רבים נתנו להן את אותו השם: חותם שלמה.

המנורה סימטרית: מה שרואים בה מימין רואים בה משמאל, ומה שרואים מלפנים רואים מאחור, אבל המנורה היא מנורה כל עוד היא עומדת, ואילו המגן דוד הוא מגן דוד גם אם מעמידים אותו על ראשו, או אם מטים אותו על צדו. תכונה זו של המגן דוד תורמת למשמעות של אחדות הניגודים כי משתלבים בו הניגודים: ימין ושמאל, מעלה ומטה, פנים ואחור.

המנורה מוחשית מהמגן דוד, כי היא העתק של כלי שמשמש לתאורה, בעוד שהמגן דוד - מופשט שבמופשט.

 ידוע לכולם שמגן דוד הוא סמל שקשור לדוד המלך, אבל רבים אינם יודעים שסמל זה קדם לדוד המלך במאות ואולי באלפי שנים. הוא מופיע במלוא הדרו בכמה וכמה חותמות מן התרבות המינואית שנוצרו לכל המאוחר בשנת 1700 לפנה"ס. [1] חותמות אלה נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות בארמון פסטוס בכרתים. מאוחר יותר המגן דוד מופיע בתרבויות שונות בארמונות נוספים ועל גבי חותמות נוספות. בזכות הופעתו בארמונות מקבל המגן דוד משמעות של מלכותיות, ואילו הופעתו על גבי חותמות מתגלגלת לשמו הנרדף של המגן דוד, חותם שלמה, שמקורו מיוחס למלך שלמה. חותם שלמה הוא גם שמו של הכוכב המחומש, הפנטגרמה.

מגן דוד על כובעו של מלך נפאל
שטר של רופי אחד משנת 1985

שלמה מתואר בתנ"ך כחכם מכל החכמים שקדמו לו. עם או בלי קשר לשלמה המלך מופיע המגן דוד כסמל לחכמה ולהשכלה בתרבות הנפאלית, שם הוא מתנוסס על שלטים בבתי הספר הממלכתיים כשבתוכו ציור של ספר פתוח.

בספר קהלת, שחיבורו מיוחס לשלמה מופיע הפסוק (ב' ח') : "עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת". חכמי התלמוד הבינו מפסוק זה שחכמת שלמה כללה שלטון על השדים. באגדות נוספות מופיע האמצעי ששימש את שלמה לשליטה בשדים - טבעת שעליה היה חקוק מגן דוד, או כוכב מחומש, או שם האל. השם הנרדף של טבעת מלכותית הוא טבעת חותם. התנ"ך מספר גם על חטאי שלמה שבנה מקדשים לאלילי נשותיו הנוכריות הרבות, ולכן נקשרה לחותם שלמה לאורך הדורות גם משמעות של עבודת כוכבים ומזלות, שמתחזקת בגלל השם הנוצרי של המגן דוד Star of David, כוכב דוד. האתיופים מאמינים שמייסד שושלת המלוכה שלהם היה בנם של מלכת שבא ושלמה המלך, ולכן אימצו את המגן דוד כאחד מסמלי בית המלוכה, וקבעו את הכוכב המחומש על דגלם.

המשמעות של מלכותיות משתלבת עם המשמעות של קדושה. גם האל וגם המלך מהווים מרכז אחד, יחיד ונעלה שאליו נשואות עיני בני העם, וממנו הם שואבים את אחדותם. שילוב מלכות וקדושה מתבטא בתפילה היהודית בכינויי האל: "אל מלך נאמן", "אבינו מלכנו" "ומלך מלכי המלכים". מחזקת משמעות זו של קדושת המגן דוד הופעתו כקישוט בבתי כנסת, בכנסיות ובמסגדים החל מן המאה החמישית לספירה ובאיורים לתנ"ך ולקוראן החל מן המאה העשירית לספירה. מלכותיות וקדושה, משרתות את משמעותו העיקרית של המגן דוד כסמל של הגנה, כי בני העם מצפים מן האל ומן המלך שיגנו עליהם מפני אויביהם. השם העברי "מגן דוד" אף הוא מחזק משמעות זו, שהרי מגן הוא כלי נשק שנועד להגנה. לא במקרה הגנה היא גם משמעותו העיקרית של הלוגו של מגן דוד אדום. מעניין שדמותו של דוד (בלי מגן ובלי מגן דוד, רק עם שמו) מופיעה בתקופה היוונית רומית (בלי מגן) על גבי קמיעות שנועדו להגנה. קמיעות שכאלה התפתחו בחוגי הקבלה, כאשר נוספה להן "חבילת הגנה" שכוללת שמות של מלאכים, שמות של האל, וצירופי אותיות.

למגן דוד כסמל של הגנה נקשרת גם משמעות של משיחיות בגלל הנבואה על משיח מבית דוד שיגן על עם ישראל באחרית הימים, כשם שהמלך דוד והמלך שלמה הגנו על עם ישראל בתקופת השגשוג שלו. על פי התלמוד רבי עקיבא דרש את הפסוק המקראי "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כ"ד, י"ז) כמנבא את הולדתו של בר כוכבא. בעקבותיו, ככל הנראה, פירשו הנוצרים את אותו פסוק כמנבא את בואו של המשיח שלהם, מייסד דתם, ישו.

המגן דוד קדם בהרבה לא רק להולדת דוד אלא אפילו להופעת היהדות. עובדת היותו שאול ומיובא מתרבויות שכנות, עוררה את חקר המגן דוד, כי ראשוני החוקרים, לא הבינו מי הרשה להכניס סמל שכזה לבתי הכנסת. הזיקה של חותם שלמה לעבודת כוכבים ומזלות עוררה אצלם את השאלה אם יהודי שעונד מגן דוד לצווארו אינו עובר עבירה. השאלות האלה כלל לא הטרידו את הציונים, שרובם היו חילונים. בזכותם, בסופו של דבר, יש לנו מגן דוד בדגלה של מדינת ישראל. ראוי לזכור שבמשך מאות השנים שקדמו לציונות היה המגן דוד נפוץ ואהוב על הדתיים, אך כאשר נעשה המגן דוד לסמל ציוני מובהק, היו מנהיגים דתיים שהתנגדו לציונות והורו לסלקו מבתי הכנסת. הציונים מצאו את המגן דוד בתוך בתי הכנסת ומעליהם, שם שימש כסמל של הגנה, ושינו את ייעודו לסמל לאומי. בתפר שבין הגנה ללאומיות המגן דוד שימש גם כמייצג של הדת היהודית, ובעיקר באמנות הנוצרית. הוא מופיע כמה וכמה פעמים ציור או על פסל של דמות נשית מכוסת עיניים שמייצגת את בית הכנסת, לצד דמות נשית שמייצגת את הכנסייה. משמעות דומה של אבחנה בין יהודים לנוצרים התגלגלה לנוהג של סימון קברים בבתי קברות משותפים לבני דתות שונות כאשר על קברים של חיילים יהודים התנוסס מגן דוד ואילו על קברי חיילים נוצרים התנוסס צלב.

כיום מעורר המגן דוד התנגדות בקרב רבים מערביי ישראל, שמרגישים שהמגן דוד מייצג את אזרחי המדינה היהודיים בלבד. לאחר מלחמת העצמאות נעשה המגן דוד לסמל מנודה בכמה ממדינות ערב המנוצחות, ורבים ממגני הדוד שהיו שם בעבר נשברו או הוסרו.

השתלבות המשולשים במגן דוד קיבלה אצל האלכימאים משמעות של אחדות הניגודים. אש ומים הם דוגמה לניגודים. המים מכבים את האש. האש מאדה את המים. אצל האלכימאים משולש אחד ייצג את האש והשני את המים. במגן דוד המשמעויות של אש ושל מים משלימות זו את זו במקום להלחם זו בזו. בכך נוספת לסמל זה המשמעות של שלום ושל השלמה, שניים שהם אחד, שני משולשים מנוגדים שיוצרים משהו חדש, מגן דוד, שמכיל את שניהם, אבל כל אחד מהם כשלעצמו אינו חצי ממנו. בעברית המלים שלום והשלמה, כמו גם שלמה (שבחותם שלמה) - מקורן באותו שורש.

מן המשמעות של אש ומים אצל האלכימאים התפתח בימי הביניים מגן דוד כסמל של משקאות אלכוהוליים ושל בתי יין, כי השם הנרדף של הברנדי היה יי"ש (יין שרף), והוא נחשב לשילוב של מים ואש (מי-אש). מעניין לציין שכאלפיים שנה קודם לכן כבר היו מגני דוד חרוטים על ידיות של קנקני יין בגבעון.

למעלה מאלף שנים לאחר הופעתו כסמל בודד בחותמת בארמון פסטוס בכרתים מופיע המגן דוד בעשרות ואולי במאות מופעים ברחבי האימפריה הרומית, כשהוא מלווה בשלל סמלים, וביניהם סמלי הגנה כמו הפֶּלְטָה (מגן האמזונות) והפנטגרמה. סמלי ההגנה שנלוו למגן דוד הרומי חיזקו את המשמעות שלו כסמל שנועד להגנה. הפנטגרמה שמשה אצל הפיתגוראים כסמל הבריאות, וסביב חמשת קדקודיה התנוססו אותיות המילה היוונית לבריאות, היגיאה, שממנה נגזרת המילה היגיינה, שכוללת בין אותיותיה, במקרה, את המילה הגנה.

התקופה הנוצרית חופפת את שלהי התקופה הרומית. המגן דוד הנוצרי ממשיך, לעתים קרובות, את הסגנון הרומי, ומופיעות בו ממש אותן חבורות סמלים, אבל בתוספת צלב.

בתקופה המוסלמית כבר ניתן למצוא מגני דוד בסגנון דומה שבמרכזם מופיע הסהר המוסלמי.
ואילו אצל ההודים אומץ רעיון המגן דוד כמסגרת והם הוסיפו למרכזו את אותיות ה"אום". גלגול נוסף של רעיון זה ניתן לראות בתקופה הציונית של המגן דוד, כאשר במרכזו המילה ציון. כל אלה ממשיכים רעיון גרפי נפוץ מאד בתקופה הרומית כאשר במרכז המגן דוד מופיעה לרוב רוזטה בעלת ששה עלים, - מוטיב צמחי שמקורו, ככל הנראה, בצורה גיאומטרית.

בקריקטורות אנטישמיות, נאציות, ואנטי ישראליות המגן דוד מופיע, לרוב, כשהוא משורטט באופן מגושם בציור ידני (לא באמצעות מחוגה וסרגל) על או על יד דמות נלעגת של יהודי או של ישראלי. מגן דוד זה מתפקד כמחליף של המילה יהודי או של המילה ישראלי. לעתים קרובות יש בקריקטורות האלה אלמנט של מקוריות והמצאה כמו, לדוגמה, מגן דוד שעשוי מקורי עכביש, או מגדרות התיל שמקיפות את עזה.

המצאת דגמים חדשים יש גם במגן דוד של המוסלמים. גם אצלם, כמו אצל היהודים, יש איסור על עשיית פסל ותמונה, והלהט האמנותי שלהם מצא ביטוי בקישוט הגיאומטרי, שכלל, בין היתר, מגני דוד.

דרך יהודית מקורית לעקוף את איסור עשיית הפסל והתמונה הייתה האיור המיקרוגרפי שבנוי בדרך כלל מפסוקים, ולא מקווים.

לסיכום, המגן דוד משמש כיום בעיקר כסמל יהודי, אך מקורו אינו יהודי. מדובר בסמל מופשט, גיאומטרי, שהמרכיב הבולט ביותר בו הוא השתלבות. מרכיב זה השפיע לאורך ההיסטוריה רק על תופעות שוליות באלכימיה ובתעשיית היין, אבל, ללא כל הסבר מוסכם, שימש המגן דוד באלפי השנים האחרונות בתרבויות שונות כסמל של הגנה. ביהדות שימש כסמל הגנה בעיקר בגלל שמו, מגן דוד, ולא בגלל צורתו. במאות השנים האחרונות השתנה ייעודו לסמל של דת, ולאחר מכן לסמל של לאום, וכיום הוא משמש בשתי המשמעויות האלה במקביל, כאשר למשמעות של ההגנה נותר זכר רק בשמו, מגן דוד. 

הערה
[1] ראוי להסתייג ולומר שהחותם המלכותי בכרתים הוא אחד מני אלפי חותמות שנתגלו שם, והארמון בפסטוס כלל גם שטחי מסחר, כך שהמלכותיות של מגני הדוד שנתגלו שם היא מזערית, וכך גם לגבי מגן דוד על חותמות אשוריים. לעומת זאת כאשר מדברים על חותם שלמה מדברים על חותם אחד שהיה לשלמה המלך, חותם מסוים, וגם כאשר מדברים על מגן דוד הכוונה היא למגן אחד מסוים שהיה בבעלותו של דוד המלך. 

יום רביעי, ספטמבר 24, 2014

דגל אדום עם מגן דוד שעשוי משלשה פסים כפולים

יצירה של אהוד שחורי וכל הזכויות עליה שמורות לו

זה הזכיר לי את הרשת האין סופית של מגני דוד
אלא שאצלם זה בא באוטומטית ואצל אהוד שחורי בבודדת 

יום שני, ספטמבר 22, 2014

מולקולה חדשה בצורת מגן דוד


להלן תרגום שלי לאימייל ששלח לי פרופסור דייב ליי מאוניברסיטת מנצ'סטר:

זאב היקר,

אני כימאי סינטטי - לא יהודי - אבל אני מקווה שתיהנה מהמבנה של המולקולה שפרסמתי זה עתה, שיש לה צורה וטופולוגיה של מגן דוד:


אנו דנים בכך גם בדף האינטרנט של הקבוצות שלי:


תראה שם ששמנו קישור לדף האינטרנט שלך, כאשר אנו דנים במגן דוד בצורותיו השונות (ויש גם הערה לגבי הקשר בין הכימיה במנצ'סטר לבין חיים וייצמן). דף האינטרנט שלך היה שימושי מאוד עבורי למציאת תמונות של מגן דוד בהקשרים שונים כדי להמחיש את ההרצאות שלי בנושא מולקולה זו, אז תודה על כך!
כל טוב

Dave Leigh

__/__/__/__/__/__/__/__/__/__/__/__/__/
Prof. David A Leigh FRS FRSE FRSC
Sir Samuel Hall Chair of Chemistry
School of Chemistry
The University of Manchester
Oxford Road
Manchester M13 9PL
United Kingdom
email: david.leigh@manchester.ac.uk 
Tel: +44 161 275 1926
Homepage: http://www.catenane.net



יום חמישי, ספטמבר 18, 2014

מגן דוד ראשון (?) מתקופת הברונזה בבריטניה ובצרפת



מגן דוד מופיע כאחד מהדגמים העיצוביים העיקריים של תקופת הברונזה בבריטניה ובצרפת
מקור:
Early Man in Britain and His Place in the Tertiary Period by William Boyd Dakwins, p. 378, London, 1880

תקופת הברונזה בבריטניה מ- 2200 לפנה"ס עד 700 לפני הספירה.

יום רביעי, ספטמבר 17, 2014

מאמר של יעקב רייפמן - החוקר השני של המגן דוד

מקור: יעקב רייפמאן, "השחר", שנה שנייה, וינה, תרל"א [1871]
כותרת: מגן דוד
{בסוגריים מרובעים מובאות הבהרות של זאב ברקן לטקסט]

בכל ספרינו הראשונים והאחרונים אשר מהם תצא תורה אין זכר לתמונת מגן דוד*. כי אם בספרי קבלה מעשית. יעוין ספר שושן סודות (ד"ה סוד גלומי עולה בגי' [בגימטריה] פ"ט, וידעת ג"כ [גם כן] כי וכו' והוא לנצח כל אויב ורוצח ואם תעשה הטבעת מן כסף צרוף ביום ה' בשעת צדק ותמלאה בצבע תכלת ותהיה הטבעת עשויה על צורת מגן דוד וכראותך האויבים אמור וכו'. ע"כ וכזה עוד בספרים רבים [כאלו].


דרודענפוס (פנטגרמה) במחוז ארווילר, גרמניה, משנת 1639
מקור התמונה: 

ואתה דע לך, כי התמונה הזאת היתה עוד אצל כהני ורופאי הצרפתים הקדמונים אשר היו מכונים
Druiden
המורה לפי דעת מקצת דורשי לשונות על מכשפים, ומהם למדו הגרמנים הקדמונים לחרות התמונה הזאת אשר פיהם יקבוה
Drudenfuss
על ערשי הילדים הקטנים, ולהאמין כי כח יש בה לשמרם מכל רע, וביחוד מכישוף. ועוד בימינו יש נוצרים רבים העושים ככה. וכן הוא חרותה על דגל החופש אשר נתן הקיסר קאראלוס להיהודים אשר בפראג בשנת 1317 למספר הנוצרים [לספירה] הנה הוא שמה בבית התפלה הנקראה בשם: אלטניישול. וידידי החכם הגדול מו"ה [מורנו הרב] רפאל קירכהיים מפ"פ ענ"מ (מפרנקפורט על נהר מיין] כתב לי: ועוד היום תמונתו [של מגן דוד) עומדת בגלילותינו לציור ולסימן לכל בתי משתאות
Wirthshauser
(של הגרמנים) וגם בעירי לפנים לבעלי עגלות המביאים שכר ממקום למקום עכ"ל [עד כאן לשונו]. ובספר תמים דעים (ספ"נ) : וכן תבנית שני משולשים הפוכים ונעוצים זה בתוך זה המצויה בינינו היתה מפורסמת מאד אצל כת הגנאסטיקער הנ"ל וכִנו אותה בשם: חותם המלך והתפארו לעשות בה פלאים גדולים (מאנטפויקאן טאבעללא 60 ואורגינוס בספרו נגד צעלאס ספר ששי פרק כ"ה סי' [סימן] 649). והיותר נפלא מה שתמונה זו מכונה בין אחינו בני ישראל בשם: מגן דוד שהיודע רמזי הגנאסטיקער יבין שהוא מכוון לרמזיהם שאין כדאי להזכירם. ואצל עם האשכנזים הקדמונים שהיו עובדים לאליל טיס היתה כת כהני האליל הזה שנקראו בשם טרוטען. היתה על מנעליהם מצויירת תמונה זו והיתה נקראה בשם: טרוטענפוס. ר"ל [רוצה לומר] רגל הטרוטען. וכן תבנית משולש ובתוכה וסביבותיה כתובות אותיות: אבראקאדאברה הג"ל היתה מפורסמת בין העמים מאד, ומצאנו אותו בספר סגולות שחבר הרופא המיוחד של הקיסר וואלענטיאן כשלש מאות שנה אחרי החרבן (עיין שפרעגגעל ח"ב פ' ששי סי' 6 בהערה 35) ע"ש. וכן אצל המחמדים [המוסלמים] אמון התמונה ההיא אשר יכנוה בשם: חותם שלמה. והיא חטובה על המעטפה אשר תחת כר סוס הסולטאן. וג"ל כי חותמות הנזכרות בהל' [בהלכות] תפלין ומזוזה (פ"ד ה"ד] היא תמונת מגן דוד הנקראה בשם: חותם המלך או: חותם שלמה כג"ל. מן מוצא כל הדברים והאמת האלה נקל לך לדעת ולהשכיל אשר התמונה הזאת היא זמורת זר בכרם בית ישראל. וכבר אמר בן ישי: ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק"ו ל"ה). ובן אמוץ: כי נטשת עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים וכילדי נכרים ישפיקו (ישעיה ב' ו'). ובס' [ובספר] חסידים (סימן תתש"א): כמו שמנהג הגוים כן מנהגי היהודים ברוב המקומות וכו' עכ"ל [עד כאן לשונו]. ואל תתמה על אשר הביאו את התמונה הזאת בספריהם בעלי קבלה מעשית כי אולי מגדל [מגודל] אהבתם לסגלות ולדברים הנשגבים מדעת האדם חשבוה אם לדבר אמת אשר ראוי לקבלו מכל מי שיאמרו כידוע, ואם לדבר חכמה אשר כל האומרו אפילו באומות העולם נקרא חכם. ככתוב במגלה (ט"ז א'): אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם ע"כ. ובגלל זה קבל רבי יוחנן דבר בחכמת הרפואה מההיא מטרוניתא , ואביי ורב פפא מההוא טייעא (ע"ז כ"ח א' וכ"ט א'). ורבי אמר על שני דברים: דבר זה למדני אנטונינוס (סנהדרין צ'א ב') ועוד חכמים רבים מעמנו מביאים בספריהם דברים מחכמי העמים, ראה למשל את הכתוב בהקדמת ס' [ספר] מלמד התלמידים ובספר מנחה בלולה (פרשת שופטים פסוק וחבר חבר) וגם חכמי הקבלה מביאים ומעתיקים דברים מספרי חכמי העמים כאשר אראך הלאה בתשובתי על אדות ספר צל העולם. וחין ערך התמונה הזאת בעיני בעלי הסגלות הוא לדעתי בעבור היות לה שש קצות. כי מספר ששה הוא יקר ונכבד מאד, ככתוב בסוף הקדמת ספר צמח דוד לר' דוד גאנז עי"יש. [עיין שם]. ועשית [ועשיית] התמונה ההיא בבתי כנסיות (על הפרוכת ועל מעטפת ס"ת) היא לדעתי למען תשמר את הבאים בו מכל רע וביחוד מכשוף. והיא ע"ד [על דרך] מעשה העמים בערשי הילדים הקטנים הנ"ל. ואשר תֵעָשֵה אך בבתי כנסיות ולא בבתים אחרים היא בלי ספק בעבור היותם בלי מזוזות המסוגלות לשמירה מכל רע. ככתוב בירושלמי (פאה פ'א ה'א): שלח לי חד מזוזה**.
וכו' ואנא שלחית לך מילה (דבר) דאת דמך והיא מנטרה לך ע"כ [עד כאן]. ובבבלי (ע"ז י"א א'): חזא מזוזתא וכו' הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ וכו' ושם (מנחות ל"ג ב') כי היכי דתנטריה. ודע כי לדעת הרמב"ם בהלכות תפלין ומזוזה (פ"ה ה"ד) אין המזוזה עצמה מסוגלת לשמור כי אם קיום מצותה עי"יש [עיין שם] ובכ"מ [ובכמה מקומות] והוא מתאים עם שיטתו בדבר הקמעות הידועה.

הערות של יעקב רייפמן בשולי הטקסט:
* מדי זכרי שם "מגן דוד" אעיר על הכתוב בספר עקדת יצחק (פרשת אמור מצות ספירת העומר) אשר על מגן דוד המלך ע"ה [עליו השלום] היה חרות מזמור ס"ז מס' [מספר] תהלים בצורת מנורה עי"ש [עיין שם] כי הוא תלוי על בלימה, וכי כתיבת המזמור הזה בצורת מנורה היה אך המצאת המקובלים האחרונים, דרוש אחר זה היטב ותמצא דברי כנים.
** הערה זו מרחיבה את הדיון בעניין המזוזה ואינה מוסיפה לעניין המגן דוד ולכן אינני מביא אותה כאן.

הערות של זאב ברקן:
1. יעקב רייפמן הוא כנראה החוקר השני של המגן דוד של מקורו של סמל המגן דוד. קדם לו יחזקאל בן יעקב הלוי בספרו "ביקורת התלמוד" עמוד 280 שנדפס בוינה בשנת 1863. הממצאים שרייפמן גילה, והמסקנות אליהן הגיע, שימשו את החוקרים שבאו אחריו. גרשם שלום בספרו "מגן דוד תולדותיו של סמל" (בהוצאת משכן לאמנות עין חרוד, 2008) מזכיר את יעקב רייפמן (בעמוד) 30 במשפט אחד ("קל להבין אותה אנחה שיצאה מלבו של המלומד בן שלהי תקופת ההשכלה העברית, יעקב רייפמן, לפני כמאה שנה, שהביא ראיות "אשר התמונה הזאת היא זמורת זר בכרם ישראל", ועל הסמליות שהודבקה לה הוא קרא את הפסוק ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם) אבל הוא הולך בעקבותיו בכמה וכמה עניינים נוספים:
רייפמן הוא הראשון שהצביע על מקורו של המגן דוד בקבלה.
ספר שושן סודות מהמאה ה- 16 מאת רבי משה בן יעקב מקיוב נזכר בספרו של גרשם שולם בעמוד 41.
הקיסר קאראלוס ומגן דוד של פראג נזכרים בספרו של גרשם שולם בעמודים 49 -51.
עניין המוסלמים שמכנים את המגן דוד בשם חותם שלמה - נזכר בספרו של גרשם שולם בעמוד 33.
דעת הרמב"ם לגבי המזוזה נזכרת בספרו של גרשם שולם בעמוד 35.
ספר עקדת יצחק ומגן דוד כשמו של מזמור ס"ז בתהילים נזכרים בספרו של גרשם שולם בעמוד 40.

2. ספר עקדת יצחק מאת רבי יצחק בן עראמה בן המאה ה-13, נדפס בלבוב, 1868 (לספר ויקרא, פרשת אמור, שער שבעה וששים) עמ' 226-227: "והנה לדעתי סוד הכתוב הזה וצורך העניינים המיוחסים אל השמאל לסיוע פעולת הימין וצורתם ותבניתם צויירו ונרשמו במזמור נכבד ומעולה היה המנהג לאומרו בימי הספירה [ספירת העומר] והוא: 'אלוהים יחננו ויברכנו' וגומר (תלים ס'ז) שבא בקבלה שהיה מצוייר במגן דוד כדמות מנורה שלשה קני מנורה מצדה האחת והם ג' פסוקים רצופים: 'אלוהים יחננו'; 'לדעת בארץ'; 'יודוך עמים'; ושלשה קני מנורה מצדה הב' והם: 'יודוך עמים'; 'ארץ נתנה יבולה'; 'יברכנו אלהים'; והקנה האמצעי הוא פסוק 'ישמחו וירננו לאומים' העומד באמצע כי הוא ארוך מכולם".

3. רפאל קירכהיים, חוקר יהדות (1889-1840).


4. ספר חסידים: "בני אדם שמהלכים בארץ למצוא מקום לגור שם יעיינו ביישובי הארץ באותה העיר מה עניין הגוים אם גדורים בערוה. דע אם ידורו יהודים באותה העיר גם בניהם ובנותיהם יהיו עושים כיוצא בהם כאותם גוים כי כל עיר ועיר כמנהג הגוים כן מנהג היהודים שעמהם ברוב המקומות".

מגן דוד בסיפור של אברהם שלום פרידברג

"בין תלמידי ר' עקיבה אשר נאספו לשתות בצמא את דבריו היו רבים מבני משפחתנו הגדולה בישראל.  בהם הכי נודע איש צעיר לימים ושמו שמעון בן יעקב, שבא מעסיא ללמוד תורה על טהרת הקדש. לו היה חותם "מגן דוד" בדמות שני משולשים אחוזים זה בזה – הוא חותם בית דוד המלך, שעליו התיחש הלל, אבינו הזקן. אך הלל הזקן וצאצאיו הנשיאים שהיו אחריו נזהרו מהשתמש בחותם הזה, פן יחשדום הרומאים כי חושבים הם להסב את המלוכה אליהם. רק בבית יהודה אחי רבן גמליאל הזקן, אשר גר מעבר לגבול ארצנו, עוד נשמר החותם לדורותיו".


מקור: סיפור בשם  הַנָּעַל מאת אברהם שלום פרידברג (1902-1838)

יום שלישי, ספטמבר 16, 2014

אגרת של יהודה לייב גורדון בענין המגן דוד

Drudenfuss
תמונת CC באדיבות 
שכתבה מתחת לתמונה 
שקראה בספר שמדובר בסמל שנקרא
Sechsstern Drudenfuss


אגרות יהודה לייב גורדון, כרך שני, ורשה, דפוס גולדנברג, שנת תרנ"ה 1894
אגרת מאתים ועשרים וחמש
כ"ה א"ש תרמ"ג ספ"ב [1883]
להד"ר ש. רובין
ידידי הנכבד!
מתלמידיו של א"א [אברהם אבינו] כמוך גם אני, משתדל לכתת הפסילים ולהעביר הגלולים מקרב עמנו. זה כמה אנכי נלחם כנגד כת המשכילים המשכילים האומרים להעמיד צלם של מגן דוד על ביהכ"נ אשר עתידים אנחנו לבנות בזה. נלחמתי אתם עד כה בכה"ע בל' רוסיא ואתה [צריך להיות ועתה] אנכי עורך מאמר בלה"ק [לשון הקודש] ע"ד [על דבר] המ"ד [המגן דוד], מקורו ומוצאיו מהבלי הגוים ובואו לקהל ה'. העליתי במצודתי כי תמונת המ"ד [המגן דוד] היא היא תמונת הדרואידענפוסס שהשתמשו בה המכשפות בימי עולם, כמו שהיא נמצאת חרותה על הגעמען והאבראקאסשטיינע הנמצאים במוזעען [במוזיאון], ובספרי ישראל נזכרה התמונה הזאת ראשונה בספר רזיאל. אפס כי תמונת הדרואידענפוסס בעלת חמשה קצוות ואין בידי לבאר מי שנה אותה לבעלת ששה קצוות במחנה ישראל*, אולי יש אתך באור השאלה הזאת או בכלל הדברים הנוגעים לענין הזה ומראה מקומות בספרים המדברים על אדות [אודות] זאת אבקשך להודיעני ע"י מוקדם.
והנני ידידך ומוקירך יל"ג  
את "צפרניך" קבלתי אבל עוד לא הסתכלתי בם.

[הערת שוליים בתחתית העמוד]:
*לפי"ד [לפי דעת] החכם ר"י רייפמאן הוא בעבור שמספר ששה הוא יקר ונכבד מאד ככתוב בסוף הקדמת ס' [ספר] "צמח דוד" לד"ר גאנז, יעוי' [יעויין] ב'השחר' שנה ב' מאמרו ע"ד [על דבר] המגן דוד בכלל ומ"ש בם ה' קירכהיים בפרט. העורך.


מתוך ספר צמח דוד, פראג שנ"ב, מאת דוד גנז

יום רביעי, ספטמבר 10, 2014

עד ראייה לגילוי אבן הגבול עם המגן דוד בחפירות בוינה


מקור הצילום: בספרו של ד"ר מ. גרונוואלד בספרו געשיכטע דער יודען אין ווין 1625-1740"]

להלן ציטוט מן העיתון "מחזיקי הדת" מיום  25 פברואר 1898:
"(ווינה, ערב ראש חודש אדר). ראיתי את המציאה  אשר מצאו החופרים במעבה אדמה ברחובות המגרש לעאפאלדשטאדט להניח שם קני מאורות הגז, בקצה רחוב גראסע שיף - וקורומבוים נגלתה לעיניהם בעומק אבן שלמה, ארוכה, וראשה עגול, כעין מצבה, עליה חרותה צורת שתי וערב* מלמעלה ושנת 1656 ומחציה ולמטה ש' תט"ז לפ"ק ותחתיה צורת מגן דוד. מה הציון הלז יש לשער שהוא נעשה לשם מצר וגבול (גרענצשטיין) לסמן מושב בני ישראל לאמר: עד פה תבואו ולא תעבירון מזה, כי קרוב הוא לרחוב "אויף דער היידע" (כעת ייקרא איס ווערד) ונודע ששם היה בעת ההוא ביה"ק ליהודים (וכהנים זקנים יראי ה' עודם נזהרים מעבור דרך הרחוב הזה והקארמעליטער פלאטץ) ומשם והלאה נחשב חוץ לתחום".

* הערה: צורת שתי וערב - הכוונה לצלב של הנוצרים



יום שלישי, ספטמבר 09, 2014

מגן דוד ביצירה של ש"י עגנון

"קטנה ונמוכה הקלויז שלנו ופרוצה מכל רוחותיה, החלונות שבורים והקירות מתקלפים. אבל בחג
השבועות היא מלבבת כיער, ועל התקרה מתוחים חוטים חוטים בצורת מגן דוד, ועלים ירוקים תלויים
עליהם ומפריחים כל מיני ריחות טובים, וזגוגיות החלונות מקושטות בניירות המגוונים, מהם קלועים
בדמות ציצים ופרחים, מהם בדמות ציפרים ועופות שמים, מהם בדמות חיות ובהמות, חייכם אפילו
שר של יער לא ראה דוגמתם". (סיפור נאה מסידור תפילתי, אלו ואלו).

*
"הארון נפל אבל שום אבר לא נפגם בו ושום חוליא לא נשברה והיה מוטל בין ניצני הגינה שם אחורי החלון. שושנים ופרחים מתנדנדים עליו כאבלים על קברו של מת. הלילה פרש פרוכת משי שחורה על כל הארון. הלבנה יצאה מבין העבים ורקמה כעין נימין של כסף כמראה דמות מגן דוד על הפרוכת". (עגונות, אלו ולאו, תשי"ג, עמוד ת"ט).

לדברי דינה שטרן בספרה "עגנון המכוסה מן העין" (עמוד 50) "לשון התאור "כמראה דמות מגן דוד" מכוונת אותנו לדברי הנביא יחזקאל "כמראה הקשת אשר יהיה בענן... מראה דמות כבוד ה' " (יחזקאל א', כ"ח). והרי לפנינו הקבלה טעונה ביותר, החושפת השוואה סמויה בין מגן דוד ובין כבוד ה', לאמור: הציונות, שסימלה הוא מגן דוד, היא שתפסה את מקום כבוד אלוקי ישראל. מגן דוד הוא סמל של עם ישראל, ובמיוחד - סמלה של הציונות, שהפכה אותו לאות לאומי על הדגל... עגנון רואה את התנועה הציונית החילונית כמקור סכנה לעם ישראל, מפני שהיא מציעה מעין אלטרנטיבה משיחית-לאומית לדת".  

יום שישי, ספטמבר 05, 2014

מקורו הגיאומטרי של סמל המגן דוד


אוקטגרמה עם מגני דוד חרותות על מצבה ערבית 
מן המאה השמינית או התשיעית
שמוצגת במוזיאון קהיר
מקור: סיגנום סלומוניס מאת ליטה וסקונסלוס, 1918, עמוד 79

  חוקרים רבים משערים שמקורו של המגן דוד טבעי, מוחשי. ייתכן, הם אומרים, שמקורו בצורת הכוכב שבשמים, או בפרח בעל ששה עלים, או ב"כתר" הרימון, או בפתית השלג... אך מה שמשותף לכל הדוגמאות האלה הוא שהן אינן מורכבות משני משולשים משתלבים, שמהם נובע ייחודו של סמל זה, ומהם יונקת משמעותו העיקרית, ולכן, לדעתי, לאחר שחקרתי סמל זה ברציפות במשך חמש שנים, יש עדיפות להשערה שמקור צורתו בגיאומטריה, כלומר במופשט. אני מתאר לעצמי שמישהו, מתישהו, חילק את המעגל לשניים, ואחר כך לארבע ולשמונה. כאשר חיבר כל נקודה שנייה בקו נוצרה האוקטגרמה, שהיא צורה של שני ריבועים משולבים זה בזה (ראו בתמונה לעיל). הפעולה הזאת פשוטה כל כך שאפילו איננה מצריכה סרגל ומחוגה. השילוב של הריבועים מצא חן בעיני כל מי שראה אותו, כי יש לו מסר צלול וחד של אחדות הנפרדים, של האחדות שבריבוי, של השתלבות השניים לאחד, בבחינת "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב כד)".
לאחר זמן מישהו ניסה לגלות אם יש צורות משתלבות אחרות שנוצרות מחלוקת המעגל למספרים אחרים. ואכן, כאשר חילק את המעגל לששה חלקים, וחיבר כל  נקודה שנייה בקו, נוצרה לנגד עיניו המשתאות  ההקסגרמה (המגן דוד), שהיא צורה של שני משולשים משולבים זה בזה. ההבדל בין הריבועים המשתלבים לבין המשולשים המשתלבים הוא שמשולש הוא הצורה הגיאומטרית הבסיסית ביותר, הוא אבן יסוד שממנה מורכבות צורות אחרות, כמו האטום. למסר של השתלבות הנפרדים, נוספה משמעות של השתלבות אבני היסוד, של התחלתיות, כי המורכבות מתחילה בשניים, למרות שהתנאי לקיומה הוא האחד.  


פנטגרמה

הכוכב המחומש (הפנטגרמה) והכוכב המשושה (ההקסגרמה) משמשים כסמלים בתרבויות רבות. ההיסטוריה שלהם מתנהלת בקווים  מקבילים, ולעתים קרובות הם החליפו זה את זה. אצל היהודים הם נקראו חותם שלמה ומגן דוד- אך שמות אלה מרחיקים את משמעות הסמלים האלה מן המקור הגיאומטרי שמשותף להם. לעומת זאת היוונים, שהגיאומטריה הייתה אחד מעיסוקיהם העיקריים, קראו לפנטגרמה בשם פנטאלפא, חמש אותיות אלפא (מאוחר יותר נקראה צורה זו בשם פנטנגל שמשמעו חמש זוויות). הפנטגרמה שימשה גם כסמלם של הפיתגוראים. למגן דוד קראו ביוונית הקסאלפא, שמשמעותו שש אותיות אלפא. ואכן הצורה של הכוכב המחומש מורכבת מחמש זוויות, ושל הכוכב המשושה משש זוויות. הפנטגרמה מבוססת על המחומש וההקסגרמה על המשושה. 
המחומש מחלק את 360 מעלותיו של המעגל לחמש, ומייצר סביב מרכז המעגל חמש זוויות בנות 72 מעלות כל אחת. המשושה מחלק את 360 מעלותיו של המעגל לשש, ומייצר סביב מרכז המעגל שש זוויות של 60 מעלות. המכנה המשותף לשני מספרים אלה הוא 12. כל זווית פנימית במחומש היא:
6.12=72
ואילו כל זווית במשושה היא:
5.12=60
בנוסף, כל זווית מחמש זוויות הפנטגרמה היא בת 36 מעלות שהן
36=3.12
וכל זווית משש זוויות ההקסגרמה היא בת 60 מעלות שהרי היא מורכבת משני משולשים שווי צלעות, שכל אחת מזוויותיהם היא בת 60 מעלות.


מגן דוד שבנוי משש אותיות A

האות היוונית אלפא נראית כמו האות האנגלית A ומקורה באות אל"ף הפיניקית, שהיא A ששוכבת כשראשה כלפי שמאל. כך או כך כולן נראות במו המחשה למושג הזווית, וגם כיום כאשר אנחנו רוצים להראות למישהו לאיזו זווית אנחנו מתכוונים אנחנו מחברים את זרועותיה בקו. האל"ף היא האות הראשונה באלפבית הפיניקי והעברי, וה- A היא האות הראשונה באלפבית הלטיני, ולכן הן מסמלות התחלה, וכך גם הזווית, קודמת לכל צורה הנדסית, לכל מצולע, ובאה לפני המשולש, הריבוע, המחומש, המשושה ודומיהם. פלוטרך מספר בספרו "מוראליה" (ענייני מוסר) שהיוונים קיבלו את האלפבית שלהם מפיניקי בשם קדמות (שם שמעיד אף הוא על התחלה) שהיה תושב העיר היוונית תביי.  גם בברית החדשה מופיעה האות אלפא במובן של התחלה: "אני אלפא ואומגה, ההתחלה והסוף, הראשון והאחרון" (ספר התגלויות, 22 13).
בעצם ההתחלה אצל היוונים מגולמת במספר הראשון, אחד. בגיאומטריה מקבילה לו צורת המעגל, שקראו לה ביוונית בשם מונאדה. כל המספרים הם תולדה של חיבור האחד עם עצמו שוב ושוב. החמש הוא חיבור של האחד עם עצמו ארבע פעמים. השש הוא  חיבור של האחד עם עצמו חמש פעמים. המעגל הוא סמל לשלמות ולכוליות, וחלוקתו היא המחשה לחלוקה, לפיצול ולריבוי. המצולעים המשוכללים מוקפים במעגל, שהוא מקורם. המעגל הוא גם מקורם של המגן דוד, הכוכב המחומש, והריבועים המשולבים, ואולי אפילו של הצלב, שמחלק את המעגל לארבעה חלקים שווים.
למגן דוד נלווים לעתים קרובות סמלים אחרים שמדגישים את מקורו הגיאומטרי. לעתים קרובות הוא חסום בעיגול או חוסם עיגול, חסום במשושה או חוסם משושה, משמש כמסגרת לשושן, רוזטה בת ששה "עלים", שהם תוצר של חלוקת המעגל באמצעות מחוגה לששה מעגלים שווי גודל. הדמיון בין הרוזטה הגיאומטרית  לבין פרחים בעלי ששה עלים כמו השושן הצחור, השפיע על מעצבי הסמלים להמיר לעתים את הרוזטה המופשטת בפרח המוחשי, אך לדעתי זהו פיתוח מאוחר. לעומת המגן דוד, הפנטגרמה והאוקטגרמה שמקורם גיאומטרי-מופשט באופן מובהק, סמל השושן הצחור, ה- FLEUR DE LIS, מקורו טבעי-מוחשי באופן מובהק. לשושן הצחור ל"כתר הרימון" לכוכבים, ולפתית השלג, יש לעתים קו מתאר בצורת מגן דוד (ללא הקווים שיוצרים שני משולשים משולבים), אבל זה כבר צירוף מקרים מדהים, שפותח פתח לסימול אחדות הניגודים מופשט ומוחשי.   

  

יום שני, ספטמבר 01, 2014

מגן דוד בקוראן

מגן דוד מזהב מופיע בכתב יד של הקוראן שנתגלה בסין ומתוארך למאה ה 17 לכל המאוחר
מקור: