מגן דוד שבנוי ממטוסי חיל האוויר במפגן של יום העצמאות
באדיבות סטפני קומפורט
(c)
(c)
במסיבת בר המצווה של הכיתה התבקשנו להכין קטע אישי על אחת מהדמויות החשובות בהיסטוריה של עם ישראל, שיש לה השפעה על חיינו גם היום.
עברו לי בראש כל מיני אנשים, אבל פתאום נזכרתי במצעד הצבאי בירושלים, ובמגן הדוד שהמטוסים עשו בשמים.
בהתחלה המחנך אמר מה פתאום, מציגים דמויות, לא צורות או סמלים. אמרתי שהדמות שלי היא מגן דוד, וכשהוא ראה שאני מתעקש, הוא הסכים.
סבא שלי הכין לי בנגריה מגן דוד מעץ, וקשר לי אותו לגוף בצורה כזו שיכולתי גם ללכת. צבענו את העץ בכחול ולבן, לבשתי מכנסיים כחולים וחולצה לבנה, ועל הראש שמתי כובע שהיה כולו מכוסה במגני דוד קטנים שיעלי עזרה לי להדביק.
כשרצו לאפר אותי לפני המסיבה אמרתי שמגן דוד לא מתאפר ולא התאפרתי.
המון מבוגרים באו ושאלו אותי מה הדמות שלי, כאילו שלא ראו, ואז אמרו "איזה יופי, איזה רעיון מקורי." בהתחלה עניתי לכולם, אבל בסוף נגמרה לי הסבלנות, אז אמרתי "דוד המלך," והם אמרו "איזה יופי, איזה רעיון מקורי."
אחר כך הצגנו את הדמויות על הבמה וכל אחד היה צריך להגיד משהו על הדמות שלו. לפני היו כמה ילדים שעלו ודיברו על הדמות אותה בחרו, אבל לא יכולתי להקשיב כי נורא התרגשתי.
ואז הגיע תורי.
עדנה, המורה לתנועה, הכינה איתי ריקוד שבו ציירתי מגן דוד דרך התנועה של הגוף על הבמה. סימנו מראש את ששת הקודקודים במדבקות. האנשים חיכו שעוד ילד יעלה וידבר, אבל אני רק נעתי בהליכה שקטה, לא איטית ולא מהירה, ועדנה ליוותה אותי בפעימות קצובות של תוף מרים. ציירתי מגן דוד, כל פעם מקודקוד חדש, וככה יצא שציירתי שישה מגני דוד, שזה מה שבאמת מסתתר בתוך מגן דוד אחד.
בסוף עמדתי בשקט ואמרתי "אני מגן דוד," וירדתי מהבמה, כי מה עוד יכול להגיד מגן דוד, וכולם צחקו, ומחאו לי כפיים, למרות שאמרתי את זה ברצינות.
בבת אחת כל המתח השתחרר לי מהגוף, ומגן הדוד שלי לחש לי שפעם ראשונה שיוצא לו להצחיק אנשים, ושמחתי, כי הייתי בסך הכול מגן דוד פשוט, בלי איפור ובלי מילים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה