לפני חודשים אחדים נחנכה בשדרות בגין בעיר מודיעין אנדרטת בגין שעיצב הפסל הנתנייתי חן וינקלר. במרכזה מגן דוד חצוב בשני סוגי אבן שונים.
צילם בלילה באמצעות מבזק (כך שהחלל במגן דוד נראה שחור):
אמיר רוגל © 2010
אלבום תמונות זה (מאת זאב ברקן) מוקדש למגן דוד, למקורו, לעברו, למשמעויות השונות שמיוחסות לצורתו בתרבויות שונות, ולשימושים המגוונים בהם הוא מככב. תמצאו בו אלפי תמונות של מגן דוד, הקסגרמה, חותם שלמה, טלאי צהוב. החומר שמרוכז כאן שימש להוצאה לאור של חמישה ספרים ולהצגת ארבע תערוכות אמנות
לפני חודשים אחדים נחנכה בשדרות בגין בעיר מודיעין אנדרטת בגין שעיצב הפסל הנתנייתי חן וינקלר. במרכזה מגן דוד חצוב בשני סוגי אבן שונים.
צילם בלילה באמצעות מבזק (כך שהחלל במגן דוד נראה שחור):
אמיר רוגל © 2010
יצירה חדשה של סבינה סעד © לזכר האמנים שנספו בשואה
טכניקה: תלת ממד, אקריליק על פלטת צבעים חתוכה מעץ ומכחולים
גודל: 45 על 29 על 10
העבודה מיועדת להצגה בתערוכה לצד קנבס ריק - וזאת בכדי לעורר את הצופה לחשוב על הכמות העצומה של עבודות שלא זכינו להן כי האמנים נרצחו, או בגלל שעבודותיהם הושמדו על ידי הנאצים.
קונספט:
המקום בפלטה שבו מונחים הצבעים מכוסה בטלאים צהובים שנחתכו ונעקרו ממקומם.
ראוי לציין כי הצבע השולט ברוב עבודותיהם של האמנים שלא נספו בזמן השואה (למעט מקרים בודדים) הוא הצבע השחור.
הקוראים מוזמנים להוסיף כהערה שמות של אמנים שנספו בשואה
להלן תמונות של כפתורים בצורת מגן דוד מתוך כמאתיים אלף כפתורים שאספה האמנית רחלי רוגל. הכפתורים שבתמונות הבאות מיועדים לעבודה שהיא מכינה בנושא הטלאי הצהוב שצורתו, כידוע, צורת מגן דוד.
העבודות של רחלי רוגל הן לכאורה אסתטיות ועליזות, אך שמתחת לפני השטח הן מזמינות את המתבונן להיזכר בנספים שבתקופת השואה ובנופלים במלחמות ישראל.
בתקופת השואה שימשו כפתורים כמטבע, החביאו בהם דברים יקרי ערך, ילדים שיחקו בהם כדורגל. בגטו לודז' ילדים עבדו בתפירת כפתורים, וזו הצילה את חייהם' כי הם נחשבו ליצרנים.
נציין גם שיהודי בולגריה סומנו על ידי הנאצים באמצעות כפתור צהוב בצורת מגן דוד, כפי שכבר כתבתי בבלוג זה.
התמונות באדיבות רחלי רוגל ©
צל של טלאי צהוב
צילמה רחלי רוגל וכל הזכויות שמורות לה
רחלי כתבה לי:
תערוכתי "כפתור וקרע" נפתחה במוזיאון בר דוד לאמנות יהודית ויודאיקה בקיבוץ ברעם
ביום השואה. בזמן ששהינו שם צילמנו את ההכנות לטקס המאוד מרגש. בדרכנו נקרה
זילבר לנזיני, בעלה של סול, אוצרת המוזיאון, כשהוא מוביל את הדמויות לטקס.
נס גדול היה כאן
כל הזכויות על הצילום ועל היצירה שמורות לסבינה סעד © 2010
sabinasaad AT gmail DOT com
דגל ישראל מורכב מרקע לבן, משני פסים כחולים וממגן דוד.
מעצב אמנותי שרוצה להביע את יחסו למדינה באמצעות הדגל יכול לשנות כל אחד מן המרכיבים האלה בנפרד.
הגרסה שמציעה כאן סבינה סעד משנה רק את המרכיב של המגן דוד, אבל היא משדרגת אותו מדו-ממד לתלת- ממד ומסטטי לדינמי, כי הוא יכול להסתובב.
הרעיון המקורי היה לייצר משחק כזה, אבל לאמנים קשה להיות סוחרים. הרעיון מוגש, לפיכך, כהצעה ליזם לייצר את המשחק בשיתוף פעולה עם סבינה, לקראת יום העצמאות בשנה הבאה...
להלן ההסבר של סבינה ליצירה:
טכניקה: אקריליק על עץ
גודל הדגל: 24*18קוטר הסביבון: 5.50כשגמרתי את העבודה "נס גדול לא היה שם" (סביבון בצורת טלאי צהוב) חשבתי על הנס הגדול שכן היה לנו כאשר קמה מדינת ישראל. כמו שאומרים שמדינת ישראל נולדה גם בגלל השואה - כך גם עבודתי החדשה נולדה בעיקבות העבודה ההיא על השואה.המגן דוד של הדגל הוא בצורת סביבון כמו שהמדינה:לפעמים פונה ימינה ,לפעמים שמאלה לפעמים היא בגבולותיה, לפעמים היא מחוץ לקוויה. לפעמים אנחנו מסובבים את עצמנו, ולפעמים המעצמות מסובבות אותנו... אבל תמיד תמיד ישראל היא המדינה שלנו!
ביום שישי 12 פברואר 2010 התקיים אירוע-פתיחה לתערוכת-הקבע של סבינה סעד: "דיאלוג עם סמל" (טלאי צהוב) בהיכל יהדות ווהלין, רחוב כורזין 10 גבעתיים, שבו שוכנת, מזה 35 שנה, שלוחת "יד ושם" של "המרכז להוראת השואה". מדובר בהעתקים של היצירות המקוריות, שהודבקו כשקפים לחלונות העליונים של אולם התצוגה.
האוצרת, ד"ר פרומי שחורי, מנהלת המקום, בחרה 19 מתוך 85 יצירות שיצרה סבינה במהלך השנתיים האחרונות, וסידרה אותן בקפידה משמאל לימין, כך שהן מספרות על המעבר משואה לתקומה, מאסון לתחייה.
להלן קטעים מדברים שאמרה ד"ר פרומי שחורי במהלך הטקס:
"החלונות נבחרו משום שהם מאפשרים צפייה במיצגים מבפנים ומבחוץ, אינם חשופים לפגעי מזג האוויר, ומשקיפים לחצר הפנימית.
היצירות חולקו לחמישה חלונות, כשלכל אחד נושא, ויחד הם יוצרים מכלול.
החלון הראשון מתחיל בסימן השאלה הגדול של השואה: מדוע?.
אחריו עולה שאלת המספר של הקורבנות.
החלון השני עוסק בטלאי הצהוב ובצורתו.כשסבינה טוענת בשני המיצגים שלה, שהטלאי, שצורתו כמגן דוד, לא היה להם למגן, וכשמשולשיו הופכים לרכבת, שהקרון שלה נושא את הספרה "6", אנו חשים בקונוטציה הברורה למשלוחים למוות.
התמונה הבאה עוסקת בשאלת חוסר הוודאות.
החלון המרכזי מוקדש לילדים ולבני הנוער. זהו הנושא המרכזי בימי הלמידה בשלוחה.
החלון הרביעי מציג את מדד הזוועה. תובנה של מדד הזוועה עשויה להביא יחיד ועם לשלב האבל, לקרוע קריעה, ולהתחיל להתמודד עם התקומה האישית ועם התקומה הלאומית. אולם ההתמודדות אינה חדה, יש לה שתי פנים: מאחורי הכחול של המגן דוד נמצא הטלאי, מאחורי הטלאי-השחור מבצבץ האור.
החלון האחרון הוא חלון התקומה. מתוך נר התמיד, הבוכה, צומחת תמונת התחייה של הדגל- המסר הנפלא של "עם ישראל חי", ולמרות שצל העבר מרחף, עולה [מגזע העץ המת, הכרות] נצר התחייה".
היום התפרסמה כתבה בעיתון הארץ שכותרתה: "ביקורת באוסטריה על מגזין שגייס את הטלאי הצהוב לקמפיין למען הפיטבולים" ובה מסופר על מגזין Wuff שפרסם תמונה של כלב פיטבול כשעל חזהו טלאי צהוב, במטרה לעורר פרובוקציה, ולבקר חוק חדש שמחייב את בעלי הפיטבולים לקבל אישור לגידולם. בעקבות הסקנדל הוחלף הטלאי הצהוב בסרט אדום, ומערכת העיתון התנצלה.
תודה לדובוש שהפנה אותי לכתבה זו