"דיאלוג עם סמל" בשלוחת "יד ושם" בגבעתיים
ביום שישי 12 פברואר 2010 התקיים אירוע-פתיחה לתערוכת-הקבע של סבינה סעד: "דיאלוג עם סמל" (טלאי צהוב) בהיכל יהדות ווהלין, רחוב כורזין 10 גבעתיים, שבו שוכנת, מזה 35 שנה, שלוחת "יד ושם" של "המרכז להוראת השואה". מדובר בהעתקים של היצירות המקוריות, שהודבקו כשקפים לחלונות העליונים של אולם התצוגה.
האוצרת, ד"ר פרומי שחורי, מנהלת המקום, בחרה 19 מתוך 85 יצירות שיצרה סבינה במהלך השנתיים האחרונות, וסידרה אותן בקפידה משמאל לימין, כך שהן מספרות על המעבר משואה לתקומה, מאסון לתחייה.
להלן קטעים מדברים שאמרה ד"ר פרומי שחורי במהלך הטקס:
"החלונות נבחרו משום שהם מאפשרים צפייה במיצגים מבפנים ומבחוץ, אינם חשופים לפגעי מזג האוויר, ומשקיפים לחצר הפנימית.
היצירות חולקו לחמישה חלונות, כשלכל אחד נושא, ויחד הם יוצרים מכלול.
החלון הראשון מתחיל בסימן השאלה הגדול של השואה: מדוע?.
אחריו עולה שאלת המספר של הקורבנות.
החלון השני עוסק בטלאי הצהוב ובצורתו.כשסבינה טוענת בשני המיצגים שלה, שהטלאי, שצורתו כמגן דוד, לא היה להם למגן, וכשמשולשיו הופכים לרכבת, שהקרון שלה נושא את הספרה "6", אנו חשים בקונוטציה הברורה למשלוחים למוות.
התמונה הבאה עוסקת בשאלת חוסר הוודאות.
החלון המרכזי מוקדש לילדים ולבני הנוער. זהו הנושא המרכזי בימי הלמידה בשלוחה.
החלון הרביעי מציג את מדד הזוועה. תובנה של מדד הזוועה עשויה להביא יחיד ועם לשלב האבל, לקרוע קריעה, ולהתחיל להתמודד עם התקומה האישית ועם התקומה הלאומית. אולם ההתמודדות אינה חדה, יש לה שתי פנים: מאחורי הכחול של המגן דוד נמצא הטלאי, מאחורי הטלאי-השחור מבצבץ האור.
החלון האחרון הוא חלון התקומה. מתוך נר התמיד, הבוכה, צומחת תמונת התחייה של הדגל- המסר הנפלא של "עם ישראל חי", ולמרות שצל העבר מרחף, עולה [מגזע העץ המת, הכרות] נצר התחייה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה