רבנים שהכשירו את המגן דוד

הרב משה פיינשטיין ( 1895- 1986) שהיה פוסק הלכה וכן יושב ראש מועצת גדולי התורה באמריקה כתב בספרו (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן טו) תחת הכותרת "אם יש קפידא להסיר הצורה שקורין מגן דוד מפרוכת" באגרת מיום ב' דר"ח אדר תשכ"ט) בתשובה לשאלה של משה קיימאן, "רב במאנטריי מעקסיקא", "בדבר הפרוכת שיש עליו צורת מגן דוד - אם יש בזה איזה חשש"
א. לא ידוע [במסורת היהודית] מקורה של צורת המגן דוד
ב.  לא ידוע [במסורת היהודית] מה הקשר בין דוד המלך לבין צורת המגן דוד
ג. יתכן שצורת הסמל בעל ששת הקדקודים מלמדת על מלכות האל בששת הכיוונים: ימין שמאל, קדימה אחורה, מעלה מטה. 
ד. הסמל שימש יהודים מאות שנים לפני הציונות וגדולי הדורות שלפני הציונות לא פסלו אותו.
ה. יהודים השתמשו בסמל גם על תשמישי קדושה.


להלן ההחלטה:

"הנה כפי שידוע זה מאות בשנים שעשו ציור מגן דוד על פרכות ועל מעילים ומטפחות ולא היה מי שיערער על זה, ואף שאין לנו מקור צורת המגן דוד אין בזה שום קפידא, וגם יש בזה ענין להזכיר שהשי"ת מלך למעלה ולמטה ולכל ד' רוחות השמים, ושייכות שם דוד לא ידוע, ואולי הוא סימן לדוד שבטח במלחמותיו על השי"ת שהוא מלך למעלה ולמטה ובכל רוחות השמים שלכן לא היה ירא ממלכי בשר ודם ומחיילותיהם כציוי התורה. אבל בכל אופן אף אם הוא בלא טעם איני רואה בדבר שעשו כן זה מאות בשנים קודם שהיו כת הציונים בעולם כלל ולא היו מינים וכופרים בבתי כנסיות כלל שיהיה בזה חשש איסור ואף לא משום מעשה לא טוב. ורשאין להניחן על כלי הקדש ואין צורך לקורען משם. ומה שכתבו גם תיבת ציון לא מתייחד זה להכת ציונים ולא מחלוקת טוב להסיר אותיות אלו כי צורת המגן דוד שעשו מכבר על כלי הקדש היה בלא תיבת ציון, אבל ענין איסור ליכא בזה כלל. ומש"כ בספר אוצר דינים ומנהגים שאסור לעשות ציור וכל דמות לאות אמונה אין לזה שום מקור ולא שום טעם לחלוק בזה על דורות שלפנינו שהניחו לעשות זה. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין".

תודה לאורי אופיר שהפנה אותי לשני המקורות הבאים:
א. מתוך 
http://rotter.net/forum/torah/10150.shtml

"וידוע מה שענה הרב הגאון רי"ד סולוביצ'יק על ששאלו אותו איך אני כיהודי מביט על דגל מדינת ישראל ואם יש לו בכלל ערך הלכתי, ועל זה ענה שהרי נפסק בשולחן ערוך שהרוג שנהרג על ידי גוי קוברין אותו בבגדיו, כדי שיראה את דמו ויקום, שנאמר ונקתי דמם לא נקיתי, זאת אומרת בגדי יהודי מקבלים קדושה מסוימת כשהם מוכתמים בדם קדוש, והדברים קל וחומר בן בנו של קל וחומר לדגל כחול לבן, שטבול בדמם של אלפי צעירים יהודים שנפלו במלחמות ישראל, בהגנתם על הארץ והישוב וברור שיש בו ניצוץ של קדושה, הנובע ממסירות נפש והקרבה עצמית וכולנו מצויים לכבד את הדגל ולהתייחס אליו בדרך ארץ". ב. מתוך:  אוניברסיטת בר-אילן הפקולטה למדעי היהדות לשכת רב הקמפוס ד ף   ש ב ו ע י מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות מספר 549 פרשת במדבר וחג השבועות, תשס"ד איש על דגלו – למשמעותו של דגל  הרב ד"ר יצחק קראוס "בשנת תשל"ח נשאל הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל על ידי קבוצת בחורי ישיבה "שאלה נבערה", בלשונו, על אודות היחס לדגל ישראל ולהלן תשובתו: נרעשתי ונכאבתי לראות דברי מכתבך ובשם חבריך, בשאלה הנבערה אם בהתיחסות הקדושה אל דגלה של מדינת ישראל יש בה משום 'בחוקותיהם לא תלכו'. אתם יקירַי צריכים לחזור בתשובה שלמה מן העקמומיות הזאת. כהוראת וכהדרכת קדשו של הרמב"ן, "אביהם של ישראל". תקומת מדינת ישראל לכיבוש הארץ ויישובה ושלטונה בידינו היא מצות-עשה של התורה. הכפירה בחלק של התורה היא ככפירה בתורה. מציאות דגלים להנהגת כלל ישראל, היא מפורשת בתורה, קדושה וחשובה. אשרינו שזכינו לכך בחסדי בורא-עולם וקורא דורותיו. ההתייחסות בחביבות ובחרדת קדש אל זכותנו לתקומת מצות-מדינתנו, ואל תפארת סידוריה וסמליה, היא הביטוי הבריא של קדושת עם ישראל המכיר ומודה ומברך חסדי השי"ת עלינו, והיא גם כן קדושה של ממש, וההתכחשות לזה היא חולשה חולנית של תחושת החיוניות הכלל ישראלית והאישיות הישראלית, וצריך להתקדש ולהיטהר ולהשתחרר לגמרי ממנה, ומתוך כך להגדיל ולהאדיר אהבה ואמונה של למוד תורה וקיומה, אשר מתוך כוננות ירושלים של מטה, מתרוממת ומתחזקת של מעלה".