בתמונה: מגן דוד בספר הקבלי שורשי השמות מאת משה זכות בן המאה ה- 17
בימים אלה יצא לאור מאמר חדש ורחב יריעה של פרופסור משה אידל בנושא סמל המגן דוד
נחמיה בן שלמה הנביא על מגן דוד והשם טפטפיה:
ממגיה יהודית, לקבלה מעשית, ולקבלה עיונית.
תא שמע א (תשע"ב) 1-76
2011
להלן כמה עניינים שמשכו את תשומת לבי במאמר זה- ולאחריהם הערותיי.
*
משה אידל מציין בתחילת מאמרו כי חוקרי
סמל המגן דוד לדורותיהם לא הזכירו בשם את ר' נחמיה בן שלמה הנביא מארפורט, מקובל מן העשורים הראשונים של המאה הי"ג
בגרמניה, שהיה הראשון שחיבר בין הביטוי "מגן דוד" לבין האגדה על מגן הזהב שהיה לדוד המלך, למרות שככל הנראה לא הכיר את צורת הכוכב המשושה של המגן
דוד. יעילות ההגנה של המגן דוד נובעת, לדברי ר' נחמיה, מן השימוש בשם האל בן שבעים
ושתיים האותיות שהיה חקוק על אותו מגן של דוד המלך.
בנוסף הייתה חקוקה עליו גם המילה טפטפיה, שהיא אחד משבעים שמותיו
של המלאך הגדול מטטרון. ר' נחמיה חיבר את המילה טפטפיה שערכה בגימטרייה 193
לביטויים "על מגן" ו"צוה
פחד" שכל אחד מהם ערכו 193. אידל מראה במאמרו כיצד רעיונות מודולריים אלה שהרכיב
ר' נחמיה שימשו מקובלים נוספים רבים שחיו אחריו,
ואלה הוסיפו עליהם רעיונות אחרים. בסופו של דבר הפכו דברי ר' נחמיה לנוסחה
מאגית שהתגלגלה לקמעות שבהם משתמשים גם בימינו. [1]
*
אחת מן התוספות החשובות לרעיונותיו של
ר' נחמיה קושרת את המגן דוד לטבעת ולדגל. באחד מכתבי היד של ספר הגבול של רבי דוד
בן יהודה החסיד (מן המאה ה 14) "נמצאים ציורים של שני מגני דוד
ומתחתם נכתב השם טפטפיה בניקוד, ולצדו המשפט: "זה השם היה דהע"ה [דוד המלך עליו השלום] משתמש בו כשהיה יוצא למלחמה והיה כתיב
בטבעתו ובדגלו". אידל
משער שעניין הדגל הנ"ל היה מוכר לרבי דוד בן
יהודה החסיד מן הדגל של קהילת יהודי פראג, מן המאה ה 14, שמגן דוד התנוסס עליו. מתקופות מאוחרות
יותר יש עדויות לכתיבת שמות הן על טבעות והן על דגלים. [2]
*
במובאה אחרת מוסיף ר' נחמיה שמגנו של דוד עבר בירושה עד ליהודה המכבי,
והיה חקוק עליו "מי כמוך באלים יה" (פסוק מספר שמות ט"ו, א, שראשי התיבות שלו: מכב"י). בסוף הפרק השני במאמרו מעיר אידל כי אמנם המגן דוד של ר' נחמיה, ושל המקובלים שהשפיע עליהם, אינו סמל שמייצג את העם היהודי
"אולם יש לשים לב בכל זאת כי דמויות כגון דוד ויהודה
המכב"י, היו דמויות מנהיגות כלל יהודיות". [3]
*
בפרק השמיני מדגיש אידל כי מקובלים לדורותיהם החשיבו את הכיתוב שליווה
את צורת המגן דוד (כגון טפטפיה והגימטריות הקשורות אליו) יותר מאשר את צורתו
הגיאומטרית או את החומר (כגון זהב) ממנו היה עשוי. [4]
*
בהערה 121 מצביע אידל על העדרו של המגן דוד כחפץ מן הספרות הזוהרית ומכתבי ר' משה די ליאון. [5]
[1] קמעות בנויים משכבות שכבות של הגנות. בנוסף להגנה הרוחנית שמעניקה
ההתייחסות לאל, למלאכים, לדוד המלך, יש בקמעות גם הגנה שמעניקים מספרים (באמצעות הגימטריה)
והגנה שמעניקות צורות באמצעות הסימטריה. זאת הסיבה לכך שיש קמעות שיש בהן ריבועי קסם
שמכילים אותיות או מספרים בסידור סימטרי. זאת גם הסיבה לכך שיש קמעות שבהן מקיפים את הקמע בעיגול, שהרי העיגול מגן
על תוכו מכל הכיוונים. יש חשיבות במילה
טפטפיה לחזרה על ההברה טפ שיוצרת סימטריה בין מרכיביה (טפ = טפ). רעיון ההגנה באמצעות
הסימטריה מגיע לשיאו בצורת המגן דוד שהרי צדו הימני זהה לשמאלי, צדו העליון
לתחתון, וצדו האחורי לקדמי.
[2] במשך מאות שנים בימי הביניים התחרה השם מגן דוד בשם חותם שלמה.
השם חותם שלמה מבוסס על האגדה (במסכת גיטין דף סח) לפיה הייתה לשלמה טבעת, ועליה היה חקוק השם המפורש, ובאמצעותה שלט בשדים. מעניין לשים לב שטבעת צורתה עגולה, ולעיגול,
כפי שהזכרתי בהערה הקודמת, תפקיד חשוב בהגנה מפני התקפות של מזיקים מכל הכיוונים.
האגדות על המגן של דוד ועל החותם של שלמה זהות במהותן. בשתיהן מדובר בחקיקה של כתב
על גבי חפץ לצורכי הגנה. בשתיהן נשענים מחברי האגדות על מלכים מקראיים שחיו בתקופת
שגשוג עצמאות ואחדות של העם. בבבלי פסחים קיז ע"ב מופיע דיון תלמודי קצר בביטוי "מגן
דוד" שבמהלכו מופיעה המילה "חותמין" שלש פעמים. ייתכן שזהו
המקור שממנו שאבו השראה יוצרי האגדה על חותם שלמה.
[3] גרשם שלום בספרו "מגן דוד: תולדותיו של סמל"
הבחין בין מגן דוד כסמל של העם היהודי לבין מגן דוד כסמל שיהודים השתמשו בו.
לדבריו, יהודים השתמשו במגן דוד מהמאה השביעית לפני הספירה, אבל המגן דוד משמש כסמל
של העם היהודי כולו רק במאתיים השנים האחרונות. הערתו של אידל מקדימה את ההתכוונות למגן דוד כסמל לאומי למאה הי"ג - לימיו של ר' נחמיה.
[4] לאורך ההיסטוריה חלו שינויים רבים כל כך בצורתו של המגן דוד עד
שאין אפשרות לקבוע מהי הצורה הנכונה שלו. למשל, הוא יכול להיות עשוי מקו מתאר ריק
או מלא, מקווים, מנקודות, מאותיות, הוא יכול להקיף צורות גיאומטריות אחרות או
להיות מוקף בהן, להקיף סמלים אחרים או להיות מוקף בהם. הוא יכול אפילו לשמש כחלק מסמל אחר (כמו
סמל צה"ל). בקמיעות של מקובלים נלוות אליו לעתים קרובות מלים (כמו טפטפיה או
קרע שטן), וזה מה שמאפיין את המגן דוד מהסוג הזה. מעניין לציין שגם באסלם נלוו לעתים
מלים קדושות או פסוקים מן הקוראן (בערבית) לצורת הכוכב המשושה. בנוסף, חשוב לשים לב אם
המגן דוד מופיע לבד או בחברת סמלים אחרים. למגן דוד בתרבות שומר נלוו כוכבים, ואלה מרמזים לחוקרים על משמעותו האסטרונומית/אסטרולוגית; אל מגני הדוד בבית הכנסת בכפר נחום (מהמאה
הרביעית לספירה) נלווים סמלי הגנה אחרים כמו גם סמלים יהודיים טיפוסיים - ואלה מדגישים את משמעותו ההגנתית של הסמל, וקושרים אותו לסביבה יהודית או יהודו-נוצרית. בספרות הקבלה
נלווות למגן דוד או מחליפות אותו צורות שונות כגון משולשים או הכוכב המחומש. תופעה זו מחזקת את הטענה שלצורתו של המגן דוד לא יוחסה חשיבות בלעדית בעיניי המשתמשים בו. חשוב לזכור שגם כיום אין המגן דוד הסמל היחיד שמייצג את היהדות או את ישראל או את הציונות.
שני משולשים כסמל אלטרנטיבי למגן דוד בקמיע מספר רזיאל המלאך (מאה 12)
[5] לאחר הקמת המדינה הצביעו כמה חוקרים על פרח השושן הצחור כמקורו של
המגן דוד. לפרח זה יש צורה של מגן דוד כשמסתכלים עליו מלמעלה, וצורה של Fleur de Lis כשמסתכלים עליו מהצד. אם אכן נכונה טענה זו השושן הוא שמו המקראי של המגן דוד. שושן זה שימש, בין היתר, כעיטור בבית המקדש. חשיבות זו של מקור הסמל יכולה להסביר באור חדש מדוע ה Fleur de Lis שימש כסמל של כמה בתי
מלוכה באירופה. מגן דוד מופיע בספר הקבלי שושן
סודות (שנכתב סמוך לשנת 1506) שבו נכתב: "וכבר ידעת שהשושנים נקראים בשם שושנים כי
יש לה שש עלים הרומזים בשש קצוות שעימהם מנהיג עולמו. ועל זה נקראת כ"י כשושנה
בין החוחים יען כי הוא כלולה בשש קצות"...
מעניין יהיה לחקור את מוטיב השושן בקבלה לאורה של תובנה זו.
פרופסור זאב גריס כתב במאמר שראה אור בחוברת הראשונה של העיתון
"מראה", ספטמבר 2006, (בהוצאת מכללת אריאל) כי רבי עזרא מגירונה, שהיה המקובל הראשון שפירש את מגילת שיר השירים,
במאה ה-13, פירש את הביטוי "שושנת העמקים" במילים: "קבלנו כי הוא
צמח הנקרא לירי (LIRRI)". גריס העיר ש"הכוונה לשושן הצחור בעל ששה עלי
הכותרת הנקרא בספרדית המודרנית LIRIO ולא לורד, שכבר בדרושים אשר בראשית ספר הזוהר משמש,
על 13 עלי הכותרת שלו, סמל ל 13 האצילויות שכנגד 13 מידות הרחמים של הקב"ה
שנזכרות בתלמוד במסכת ראש השנה יז ע"א".
מעניין יהיה לחקור את מוטיב השושן בקבלה לאורה של תובנה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה