מה למנורה ולמגן דוד

מגן דוד ומנורה (כמו גם לוחות הברית, מפת ישראל, דגל ישראל, הכותל המערבי) הם סמלים נרדפים שהתחרו בעבר ומתחרים גם כיום על ייצוג העם היהודי, הציונות ומדינת ישראל.

עד חורבן בית שני בשנת שבעים לספירה שימשה המנורה ככלי פולחן. מאז ועד היום היא משמשת כסמל לחורבן המקדש, לחורבן יהדות אירופה בתקופת השואה, ולמדינת ישראל המתחדשת. המגן דוד משמש אף הוא, בצורת הטלאי הצהוב, כסמל לחורבן יהדות אירופה בתקופת השואה, ובמרכז הדגל הישראלי – כסמל למדינת ישראל המתחדשת.

המנורה מסמלת את בריאת העולם בשבעה ימים; הקנה המרכזי מסמל את השבת. המגן דוד אף הוא מסמל (בין היתר) את ששת ימי הבריאה, ואילו המרכז הבלתי-נראה שלו מסמל את השבת.

מאחר והמגן דוד והמנורה מסמלים דברים דומים אין פלא שהם מתחרים על הבכורה. מצד שני מאחר וקשה להחליט במי משניהם להשתמש אין פלא שמחליטים "ללכת על בטוח" ולהשתמש בשניהם.

דוגמה בולטת לתחרות בין המגן דוד לבין המנורה בדור של מקבלי ההחלטות נוכל למצוא בדיוני ועדת הדגל והסמל בשנת 1948 שבסופם אמנם נבחרה המנורה לסמל המדינה, אך במהלכם עלו מספר פעמים הצעות לשלב לצדה גם את המגן דוד (שמצא דרכו למרכז הדגל הישראלי).

הויכוח במסורת היהודית באשר למקורו של המגן דוד מוכיח עד כמה חשוב היה לעם ישראל להחליט איזה משני הסמלים חשוב יותר. הגרסה המקובלת היא אכן שלדוד המלך היה מגן ועליו צורת מגן דוד, אבל היו במהלך ההיסטוריה גדולי ישראל שטענו שעל המגן של דוד היתה צורת מנורה. למשל: החיד"א בספרו "מדבר קדמות", יצחק ארמה בספרו "עקדת יצחק", רבי צבי אלימלך שפירא ממונקאטש בספרו "בני יששכר" ורבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בספרו "דברי תורה".

המנורה היתה במשך דורות המייצגת הבכירה של עמנו- ארכיאולוגים מצאו בחפירותיהם הרבה יותר מנורות מאשר מגני דוד. כיום דומה כאילו הוכרע הויכוח, והמגן דוד תופס את המקום הראשון בחשיבותו כסמל לאומי.

עמדה מעניינת בויכוח זה נוקט אורי אופיר שמוכיח (במחקרו על מקורו היהודי של המגן דוד על פי גדולי ישראל) ששני הסמלים האלה שווים בחשיבותם, שהרי בית  הפתילה במנורת המשכן היה בצורת מגן דוד, ומכיוון שהמנורה כולה לא נעשתה ביד אדם- משתמע שהקדוש ברוך הוא  אחראי  הן לצורת המגן דוד והן לצורת המנורה.

מספר דוגמאות להופעות משותפות של סמלים אלה:

בבתי כנסת ובבתי קברות יהודיים מגני דוד ומנורה מופיעים לעתים קרובות ביחד.

הופעה משותפת של שני סמלים אלה הייתה שכיחה באגרות שנה טובה ובאקס-ליבריס בשנים שלפני הקמת המדינה.

מגן דוד מנורה ולוחות הברית מופיעים ביחד במוזיאון ראלי בקיסריה למן אוקטובר 1993 מעל לפסלי השיש של מנהיגים שתרמו להקמת המדינה: בנימין זאב הרצל, חיים ויצמן, ארתור ג'יימס בלפור, הארי טרומן ודוד בן-גוריון.

באסטוניה, באנדרטה לזכר השואה, חצוב מגן דוד במחצית האחת של האבן ואילו במחצית השניה חקוקה מנורה.

באנדרטה לזכר השואה בביאליסטוק יש מגן דוד מחלוקי אבן למרגלות מצבת אבן עם מנורה.

מנורה ומגן דוד צהוב (לזכר הטלאי הצהוב?) מופיעים על גבי האנדרטה שהוקמה בהר הרצל לזכר הלוחמים היהודים בצבאות פולין ונפלו במהלך מלחמת העולם השניה. בנוסף יש בהר הרצל פסל גדול ממדים של מנורה על גבי מגן דוד.

מנורה בתוך מגן דוד משמשים כיסודות המרכיבים את הלוגו של הקונגרס הציוני העולמי.

בבול קק"ל בשם "לתורה ולתעודה" מופיעים מגני דוד ביחד עם מנורה ודגל.

בגלוית תעמולה נאצית נראה הנשיא האמריקאי רוזבלט אוחז בידו מנורה עם מגן דוד – רצו לומר: רוזבלט תומך ביהודים ומזדהה עימם.

המגן דוד והמנורה היו מוטיבים נפוצים באמנות בצלאל בתחילת המאה הקודמת.

אמן הברזל והאבן חנוך בן דוב הקים במעלות מנורה גדולה שבחלקה התחתון חצוב מגן דוד.

בחמישי לנובמבר 2007 התקיים בכיכר האומה (רחוב קפלן, בסמוך לבנין הכנסת בירושלים) טקס חנוכת הפסל "מנורת דוד" של האמן דוד סוזנה. הפסל מורכב ממנורה על גבי מגן דוד.

במספר יצירות של אביבה בייגל מופיעים סמלי זהות ישראליים רבים וביניהם מגן דוד ומנורה.

בכתבה במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות מעשרים לאפריל 2007 הביאה יסמין לוי הצעות של חמישה אמנים ישראלים מובילים לשינוי הדגל. יעקב אגם הציע שם להחליף את המגן דוד שבדגל בקשת שבענן מאחר והמגן דוד אינו סמל יהודי. לעומת זאת המנורה היא סמל יהודי מובהק, שמתגלה לעין כאשר הופכים את הקשת.

הלוגו של היהודים המשיחיים הוא שילוב של מגן דוד מנורה ודג.

בבית הכנסת הקראי במושב מצליח מופיעים ביחד מגן דוד, מנורה וספר תורה.

מה ללוגו של גילדת הבירה ולמגן דוד

ידוע היטב שהלוגו של מבשלות הבירה שמתנוסס על שלטים בפתחן (וכן על גבי שלטי בתי עסק שמוכרים בירה, על חביות בירה, על כוסות בירה וכן הלאה) נראה בדיוק כמו המגן דוד.

במחקר של תופעה זו בתקופה הראשונה סברו שאין קשר בין סמל זה לבין המגן דוד היהודי, כי למרות שכל מגן דוד עשוי מששה קדקודים לא כל כוכב שיש לו ששה קדקודים הוא מגן דוד, שהרי, כידוע, יש הקסגרמות מן הטבע כמו כוכבים, פתיתי שלג ופרחים, וכן גם הקסגרמות מלאכותיות כמו תגי משטרה ודמקה סינית.

ד"ר ג'יי ג'יי הירש עשה מהפכה בגישה מחקרית זו כאשר הדגיש במאמרו "הקסגרמה" [4] כי "אלמלא האנציקלופדיה של הבונים החופשיים, ה"חיבור היהודי" להקסגרמות על מבשלות הבירה ומעל לכניסות לבתי היין של גרמניה מעולם לא היה מתגלה. להלן קטע שהוא מביא במאמרו מן האנציקלופדיה של הבונים החופשיים ערך "חותם שלמה":

"בין ראשוני המקובלים העבריים חותם שלמה היה, כמובן, קמיע, שהבטיח להגן על בעליו מפני סכנת השריפה. בתקופות מאוחרות יותר היהודים, שעדיין האמינו ביכולות ההגנה של חותם שלמה כקמע, הציבו אותו על חזיתות הבתים ומבשלות-הבירה שלהם, שהיו חשופות במיוחד לסכנת השריפה. הגויים, שראו את הסמל התלוי מעל לכניסות לבתי הייצור והשיווק היהודיים של הבירה, סברו בטעות שהמשושה, או חותם שלמה, מסמל בירה. פירוש זה אומץ על ידי פונדקים גרמניים כסימן של בית מרזח"...

מטיאס טרום טוען בתזה שלו [1] שהתיאור הקדום ביותר של איש שמבשל שיכר הוא משנת 1425 מן העיר נירנברג שבגרמניה. בציור זה מופיע מגן דוד. 

ראוי להזכיר כי ישנן שתי עובדות אודות הקשר בין הקסגרמות לבין תעשיית הכוהל: הראשונה היא שג'יימס בנט פריצ'ארד מצא בחפירותיו בגבעון שבישראל כמה הקסגרמות חרותות בידיות של כדי יין מהמאה השמינית לפני הספירה [2]. השניה היא שארכיאולוגים גילו הקסגרמות ששימשו כסמלים יווניים לסימון יינות בתאסוס ובקרטגו [3].

הסבר חלופי הוא שבאלכימיה של ימי הביניים, מהתקופה של הגילדות, מקובל היה ששני המשולשים המרכיבים את ההקסגרמה מסמלים אש (המשולש שקדקודו כלפי מעלה) ומים (המשולש שקדקודו כלפי מטה). אש ומים, למותר לציין, הם הפכים. בהקסגרמה כל ההפכים האפשריים משתלבים ומתאחדים. ההקסגרמה היא בראש ובראשונה סמל של אחדות ההפכים, ובמקרה שלפנינו היא מסמלת את מי האש, את האלכוהול, ואת הברנדי.

על פי המסורת של מבשלי הבירה סמל הגילדה שלהם בנוי מששה קדקודים (כמו המגן דוד) כדי לסמל את ששת האספקטים של בישול הבירה: מים, צמח ההופ (המעניק לבירה טעם מריר), דגן, לתת, שמרים, ואש.

הערות:

[1] תזה [בגרמנית] עבור האוניברסיטה הטכנולוגית במינכן שכותרתה: תיאורים היסטוריים, שלטי גילדות וסמלי בישול שיכר

[2]

 The Water System of Gibeon, 1961, p. 47, 48 

[3] "קדמוניות", 1973, ישראל, עמודים 2-17

[4]

Dr. J.J. Hirsh, The Hexagram, The Shekel, vol. 14, no. 3, 1981

מה למגן דוד ולגלגל המזלות

פורסם באתר reader עד שהאתר הזה בוטל

=

מגן דוד הוא סמל מורכב במיוחד- יש לו משמעויות רבות בתרבויות רבות. בימינו מתייחסים אליו כאל סמל של היהדות (סמל פוליטי), אך בעבר ייחסו לו, בין השאר, משמעויות של הגנה, של השתלבות (פסיכולוגיה), של איחוד בין ניגודים, של הדמיון בין מיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס (פילוסופיה). בשפות לועזיות מכונה המגן דוד בשם כוכב דוד – שם שמביא אותנו לתהות על משמעותו האסטרולוגית של סמל זה בכלל, ועל הקשר שלו לגלגל המזלות בפרט.

הכוכב בעל ששת הקדקודים מוכר בתרבות היהודית כמגן דוד, בתרבות רומי כהקסגרמה, בתרבות הנוצרית ככוכב של מרי או ככוכב דוד, בתרבות המוסלמית כחותם שלמה ובתרבות הודו כינטרה. סמל זה היה ידוע כבר בשחר ההיסטוריה. במוזיאון המזרח הקרוב העתיק במזרח ברלין מוצגים חותמי-גליל אחדים מן האלף השלישי לפנה"ס ועליהם צורות של כוכבים בעלי מספר שונה של קדקודים (ששה, שבעה, שמונה ויותר). כוכבים אלה מופיעים שם בהקשר אסטרולוגי-אסטרונומי. ביניהם נמצא גם עיגול שמוקף בששה משולשים ונראה כמו מגן דוד. מאותה תרבות ומאותה מסגרת זמן ישנם ממצאים ארכיאולוגיים שונים שמוכיחים שהשומרים הכירו גם את גלגל המזלות [1]. המגן דוד וגלגל המזלות התפתחו מאז במקביל ובנפרד, לאורך הדורות, אך במקרים אחדים הצטלבו דרכיהם. להלן מספר דוגמאות:

בתוניס, במוזיאון ברדו, נמצאת רצפת פסיפס מן המאה השלישית לספירה שנתגלתה בחפירות באתר ביר חנה ליד זגואן שבמרכז תוניס. הפסיפס מציג מסגרת גדולה של מגן דוד שבמרכזה מוצגים שבעה קיסרים רומיים שמייצגים את ימי השבוע, או את כוכבי הלכת. סביבם החיות המקודשות להם: זאב, נשר, יונה, סוס, שור ותיש. סביבן - גלגל המזלות. לדברי ד"ר רחל מילשטיין: "פסיפס תוניסאי זה הוא הדוגמה היחידה שבה ההקסגרמה והכוכבים משתלבים לכלל קומפוזיציה בעלת משמעות סמלית". [2] יוצר פסיפס זה מציע את צורת המגן דוד כסמל גיאומטרי של מפת השמים.

על פי המסורת היהודית לאחר יציאת מצרים היו השבטים במדבר מסודרים בצורת מגן דוד [3]. בספרים רבים ניתן למצוא הקבלה בין שנים עשר השבטים לבין שנים עשר המזלות. למשל, ב"ספר הפליאה", המיוחס לרבי נחוניה בן הקנה, מובא התיאור המקראי של סדר חניית השבטים במדבר (לפיו היו אלה מסודרים בארבעה מחנות ולכל מחנה היה דגל משלו) בתוספת ההשוואה: "כנגד י"ב מזלות ונגד י"ב אבני אפוד"; וכן במדרש תנחומא (מהדורת בובר, ויחי טז): "השבטים על סדרו של עולם הוא, מהלך היום י"ב שעות, השנה י"ב חודשים, המזלות י"ב. לפיכך כל אלו שבטי ישראל שנים עשר". מובאות אלה מדגישות את המכנה המשותף המספרי שבין המגן דוד לבין גלגל המזלות: במגן דוד ישנם ששה קדקודים, אך ביניהם יש גם ששה קדקודי זוויות וביחד שתים עשרה נקודות (כמספר המזלות). בנוסף, את ששת המשולשים של המגן דוד ניתן לקפל פנימה, כך שכנגד כל משולש חיצוני ישנו משולש פנימי, וביחד- תריסר משולשים.

בספר "צוואת שלמה" (מן המאה הראשונה לספירה) מסופר ששלמה המלך לכד שד באמצעות חותם (חותם שלמה על פי המסורת הוא כוכב בן חמש או שש קצוות) שקיבל מן הקב"ה. באמצעות חותם זה הכריח שדים שונים לעזור לו במלאכת הקמת בית המקדש. בפסקה העשירית בספר זה שואל שלמה את השד לאיזה מזל הוא כפוף והלה עונה שהוא כפוף למזל דלי. בפסקה השבעים ושלישית מציג עצמו אחד המזלות בפני שלמה כראשון במזלות ששמו טלה.

בספרי אלכימיה מתקופת ימי הביניים מופיעות הקסגרמות לעתים תכופות כמייצגות של כוכבי לכת. למשל, באיור מתוך ספר שפרסם יוהן דניאל מיילוס בשנת 1618 מצויירת במרכז שמש מוקפת בהקסגרמה, שמוקפת בארבעה עיגולים, שעל החיצוני שבהם תריסר המזלות. בהקסגרמה זו מוקצה משולש נפרד לכל אחד מששת סימני כוכבי הלכת שמקיפים את השמש. המבנה הכללי של איור זה מזכיר מאד את המבנה הכללי של הפסיפס מביר חנה שהוזכר לעיל, למרות שמפרידות ביניהם כשלוש עשרה מאות שנים.

בקתדרלה של קולון שבגרמניה מוצג פסל של הבתולה מרים עם זר של שתים עשרה הקסגרמות שמייצגות את המזלות. הפסל נוצר בשנת 1749. סביר להניח שאת ההשראה ליצירה זו שאב האמן מן הפסוק הראשון בספר יוחנן פרק י"ב: "ואות גדול נראה בשמים: אישה אשר השמש לבושה, והירח תחת רגליה, ועל ראשה עטרת שנים עשר כוכבים" [4]

[1] Donald A. Mackenzie, Myths of Babylonia And Assyria, 1915, project Gutenberg, Chapter XIII- Astrology and Astronomy.

[2] בעמוד 37 בספר חותם שלמה בעריכת ד"ר רחל מילשטיין בהוצאת מגדל דוד המוזיאון לתולדות ירושלים.

[3] על פי מאמר של הרב ש.ז. כהנא ז"ל שמוקדש למשמעות המגן דוד ומופיע בדף אינטרנט של "מורשת".

[4] בתרגומו של פראנץ דעליטש.

הטלאי הצהוב לסוגיו - מאמר משנת 1942

להלן צילום מאמרו החשוב של י.צ. כנר 

"תחיית הכתם הצהוב"

שבו הוא מביא בפרטי פרטים את סוגי אותות הקלון של הנאצים,

ומדגיש את העובדה שהטלאי הצהוב היה רק אחד מהם.  

המאמר פורסם בעיתון "המשקיף" ב-23 ליולי 1942,

ובסופו נבואה מצמררת של הרצל

על צעדה עתידית של נשיא המדינה העברית

עם כתם צהוב על גבו

ביקורת של ד"ר א. שנייד על המאמר "מגן דוד" מאת נפתלי נוסנבלט

בעיתון הצופה הופיע ביום שישי, יוני 06, 1941 מאמר ביקורת של ד"ר א. שנייד על מאמר של נפתלי ("טולו") נוסנבלט בשם "מגן דוד" (שאותו פרסמתי כאן בבלוג ב-7 לדצמבר 2014).

"לסמלנו הלאומי" 

במאוחר הגיע לידי מחקר חדש ﬠל בעיית מגן דוד. הוא הופיע באחת החוברות האחרונות, שהמכון ײוו"א בווילנה הצליח להוציא לאור לפני פרוץ המלחמה. מחברו הוא ד"ר נפתלי ניסנבלאט. אמנם אין הוא מאריך בשאלת התהוותו ההיסטורית של הכוכב המשושה ובראשית הופעתו באורנמנטיקה. אבל הוא תורם תרומה רצינית ומקורית להבנת המוטיב כסמל בישראל ומשום זה ראוי המחקר לתשומת לב הקהל.

נקודת מוצאו במדבר, ב', שבו ניתן תיאור מחנות שבטי ישראל, ש"מנגד סביב לאוהל מועד יחנו". השבטים, אחרי חילוק שבט יוסף לשנים, מספרם שלושה עשר. מסביב לאוהל חנו, מסודרים בארבעה מחנות, כנראה לפי השקפות אסטרטגיות: במזרח חנה המחנה המורכב מיהודה באמצע ומיששכר וזבולון לשני אגפיו; בדרום בא מחנה ראובן ועל ידו שמﬠון וגד; במערב אפרים וﬠל ידו בנימין ומנשה: בצפון חנה דן, המנהיג את אשר ואת נפתלי. "ונסﬠ אוהל מועד, מחנה הלווים בתוך המחנות, כאשר יחנו כן יסﬠו, איש על ידו לדגליהם". בתווך, מסביב לאוהל, היה איפוא מקומו של שבט לוי ואותו הקיפו ארבעת המחנות המשולשים. בשימנו החוצה את הראשים של שני מחנות, זה ממול זה, ראשי שנים פנימה, ובקשרנו בקווים את שנים ﬠשר הקצוות של ארבעת המשולשים, הרי לפנינו צורתו השלימה של מגן דוד. לפיכך חושב המחבר לסמל התאחדותם של שבטי ישראל השומרים והלוחמים על קדשם המשותף.

השﬠרה מתקבלת על הדעת וצריכה הוספה.  דרכי התפתחות הצורות והסמלים אינן ישרות והיחסים בין מסבב למסובב בהשתלשלות ההיסטורית אינם פשוטים. אדרבה, ניסיוננו מלמדנו, שהופעה אחת מוצאה לפעמים ממקורות שונים. קשריה ההיסטוריים מסובכים, אף תכניה הרוחניים מורכבים. מניין, למשל, השם "מגן דוד“? המונח "מגן" רומז בלי ספק על קמיﬠ - תהא הוראה כזאת הקודמת ומסורה אפילו מתקופות פרהיסטוריות, תהא היאִ נוספת לצורה הגמורה והנוצרת מתוך כוחות מניעים  אחרים; גם הקשר לדוד המלך יתברר.  מגן דוד בעיגול מתפלג שטחו לשלושה  שה ﬠשר בקעים. הוסף עליהם את אוהל מוצר כתא מיוחד מרכזי, הרי סך-בכל של קטעי העיגול ארבעה ﬠשר. הגימטרייה של התיבה דוד. להסברת התופעה הצטברו, איפוא, שלושה גורמים ואין ביניהם סתירה.

וﬠוד מצד אחר נגיﬠ לידי אותה הצורה. צורת הכותרת, שבארץ ישראל ובמזרח הקרוב  קדמה לכותרת העמודים היוֹניים, מוצאה  מן הטבﬠ. כלומר דוגמתו הראשונה היא הפרח הנקרא היום (בעטות) חבצלת ובתנ"ך שושנה. ציץ הפרח הזה הוא בן ששה ﬠלים (ומכאן, כידוע, שמו). במראהו מכריעות ה"וולוטוֹת", היינו שבלוּליות. וזה היה בלי ספק סגנונן של כותרות עמודי בית שלמה, יכין ובועז, שנוצרו, לפי מלכים א',  ב"מﬠשה שושן". את דמות השושנה (במובן המקראי של המלה) נמצא גם בתיאורים פלסטיים מימי קדם. כגון בתבליטים הגלופים על גבי ארונות לליקוט ﬠצמות,  שנמצאו בהר הצופים. בקשר לתבליטים אלה נבין את הדוגמה ההנדסית  של ששת הﬠלים הממלאים עיגול כחצאי קטרים מסביב למרכזו: הדוגמה איננה אלא ציץ השושנה המסוגנן, כפי שהוא נראה מלמעלה. צורה זו ישנה נושנה היא. בוודאי היא-היא תחילתה של ה"שׂושׂנת" הנמצאת כבר בארם נהריים העתיקה. בשינויים רבים משחמר וחוזר המוטיב באמנות היהודית לכל צורותיה ביחוד על גבי מצבות. אף ה"רייזעלעך" וה"שבועות'לעך" אינן אלא בנות-המין עממיות. הסמל המשותף  לכל התופעות האלה הוא, כנראה, השמש. בקושרנו בקווים את ששת קצות הצורה היסודית שלושה-שלושה   לצורת מגן דוד. (ניזכר בהשערה הישנה החושבת את מספרם של שנים  עשר בני יעקב לרמז על חדשי השנה ונמחשב עם שתים ﬠשרה נקודות החיתוך של מגן דוד ונוסף ﬠל זה שלושה עשר או ארבעה עשר  קטﬠי-הﬠיגול. סמלנו המסורתי מסמן, איפוא, את אחדות ישראל, את השמירה מהרע, את המשיח, את השושנה ואת השמש.

מדוע נדחו סמלים חלופיים למגן דוד?

מקור: "הצפירה", 4 מרץ 1887  

קטע ממאמר שכותרתו: "בראש הומיות",

שבו מציג הכותב האלמוני סמלים חלופיים לסמל המגן דוד, 

שכל אחד מהם יכול היה לייצג את היהודים במקומו

(לוחות הברית, הכותל המערבי, נחש הנחושת),

ומנמק מדוע סמלים חלופיים אלה לא נבחרו.

מגן דוד בשיר של ישראל אפרת

להלן קטעים משיר של ישראל אפרת (1891 -1981) בספרו "נא שירי בת הלס", אחיעבר תרפ"א עמוד 5:

ליל תכלת זרוע כוכבים אז היה על שדמות בית לחם

ליל-דממה, הזאבים לא בכו, התנים לא נשאו קולם...

ונדמה היקום מטה אוזן ומקשיב ומקשיב ומחכה ומחכה...

ופתאום וכוכב פז מזהיר הופיע בפאתי המזרח

ויגדל הכוכב ויגדל, ראה! 'מגן דוד' של זהב...

קול רינה באהל, בית לחם, בן יולד משורש בן ישי

הלא הוא משיח ישראל וגאולת העולם בידו

וראו

דב סדן, על כוכב הגאולה, דבר, 16/9/1977 עמוד 15

חרב אבשלום

קטע מדיווח בעיתון הכרמל מיום 14/4/1863 אודות רכישת חרב עתיקה 

עם כתובת "מנחת גשור לאבשלום" ולידה צורת מגן דוד

תגובה של ערבי משכם למגן דוד משנת 1936

מגן דוד בבול הולנדי משנת 1933

מקור: כתב העת דואר היום 3/12/1933

הולנד בול עם מגן דוד 1933

המגן דוד של דונלד טראמפ

בציוץ של דונלד בטוויטר בשני ליולי הופיע ליד דיוקנה של הילרי קלינטון מגן דוד אדום על רקע של דולרים ועליו הטקסט הבא: "המועמדת הכי מושחתת אי פעם". האשימו את טראמפ באנטישמיות, והוא פרסם את התמונה מחדש בלי המגן הדוד, והעיר כי "התקשורת עושה את מיטב המאמצים כדי להציג כוכב בעל שישה קדקודים כמגן דוד, ולא כתג של שריף, למשל".

המקור:
http://www.kikar.co.il/203131.html

הסיפורים האטיולוגיים על סמל המגן דוד

סיפור אטיולוגי הוא סיפור שבא להסביר תופעה כלשהי. דוגמה ידועה לכך היא הסיפור המקראי שמסביר שהקשת בענן היא אות לכך שלא יהיה מבול נוסף.

במקרה של סמל המגן דוד הסיפורים האטיולוגיים אודותיו קבעו במידה רבה את משמעויותיו, והם משמשים להסבר ההבדל שבין משמעויותיו בתרבויות שונות.

צורת המגן דוד נקראת במסורת היהודית במקרים רבים גם בשם חותם שלמה. אצל המוסלמים היא מוכרת רק בשם חותם שלמה. אצל הנוצרים, לעומת זאת, נקרא הסמל בשם כוכב דוד.  

גרשם שלום ייחס [1] את מקורו של השם "מגן דוד" (בלי קשר לצורה) לאגדה מימי הביניים, שמופיעה לראשונה בספר "פירוש כ"ב שמות של מטטרון", שבה מופיע המשפט הבא: "לפי שמגן אחד היה לו לדוד המלך וחקוק עליו השם הגדול של ע"ב אותיות". הייתה גם מסורת לפיה מגן דוד היה שמו של מזמור ס"ז בתהילים, כאשר הוא מצוייר בצורת מנורת שבעת קנים. לדברי שלום, מקור ראשון למסורת זו הוא כתב יד ספרדי בענייני קבלה משנת 1394 שבו מסופר כי לדוד המלך היה טס של זהב ובו היה חקוק מזמור זה בצורת מנורה, "וכאשר היה יוצא למלחמה היה מתכוון בסודו ונוצח".

משני מקורות אלה התגבשה ככל הנראה האגדה המוכרת כיום שלפיה לדוד המלך היה מגן ועליו הייתה חקוקה צורת מגן דוד, ובזכות מגן זה ניצח במלחמותיו. לאגדה זו הייתה השפעה רבה על המשמעות של המגן דוד לאורך הדורות כסמל להשגחה האלוהית.

בתלמוד הבבלי מסופרת באריכות אגדה על שלמה המלך ואשמדאי. בין היתר נאמר שם כי שלמה המלך נתן לבניהו בן יהוידע שלשלת שחקוק עליה שֵׁם וטבעת שחקוק עליה שֵׁם, ובאלה קשר בניהו את אשמדאי והביאו לשלמה. שלמה החזיק בו עד שגמר לבנות את בית המקדש. יום אחד שאל שלמה את אשמדאי: במה השדים גדולים מבני האדם? אמר לו: הסר ממני את השלשלת ותן לי את חותמך ואראה לך את כוחי. לאגדה זו הייתה השפעה רבה על המשמעות של המגן דוד לאורך הדורות כסמל לשליטה בשדים.

אצל הנוצרים נקשר "כוכב דוד" לכוכב בית לחם שמוזכר בברית החדשה ככוכב שניווט את שלושת חכמי המזרח לבית מרי, כאשר הלכו לבשר לה על לידתו הממשמשת ובאה של ישו, בנה, שהיה, לפי המסורת הנוצרית, מבית דוד. [3]. לאגדה זו הייתה השפעה רבה על המשמעות של עבודת כוכבים ומזלות שייחסו חלק מהנוצרים למגן דוד.

  

===

הערות

[1]

גרשם שלום, "מגן דוד – תולדותיו של סמל" 2008, עמ' 35.    

[2] מסכת גיטין דף ס"ח

[3]

Matthew 2:1-12