רקמה של שוש שגב

בתערוכת אמנים ישראלים מציירים מגן דוד שנפתחה אתמול ביבנה במעמד ראש העיר צבי-גוב-ארי הציגה שוש שגב עבודת רקמה וסיפרה לי את הספור שמאחורי התמונה, שלו הענקתי את הכותרת

בד נעלם

לפני חודש ושבוע התקשר אלי רוני ראובן, אוצר התערוכה, וביקש ממני עבודה על מגן דוד. אמרתי לו תן לי שבוע לחשוב. לא ידעתי מה אני עושה עם זה. אני נולדתי במלחמת השחרור. מבחינתי יומולדת שלי זה עם המדינה. הסמל בטח נורא חשוב. לא ידעתי מה לעשות. בסוף- יש לי פה ביבנה תלמידה, אתי נהרי, שבשנתיים האחרונות נלחמה בסרטן המעי הגס, היא תימניה- אמרתי לעצמי: אני הולכת לרקום משהו תימני כדי לעודד אותה; עיצבתי תכשיט תימני, קצת יותר מודרני כי הוספתי פה מגני דוד, וכשגמרתי לרקום הבאתי את העבודה לרוני שייתן הערות, להוסיף, להוריד. הוא אמר לי אל תגעי, כמו שזה זה מקסים. בדרך לאוטו ראיתי לוח מודעות פה בחוץ ליד השער: אתי נהרי איננה. הייתי צריכה להתיישב על הכסא, הרגליים רעדו לי, ולא ידעתי מה אני עושה עם עצמי. נסעתי ישר לבית המשפחה. מסתבר שהיא נפטרה ארבעה ימים קודם לכן. לא יכולתי לספר למשפחתה מה יושב לי באוטו. זאת אומרת, בהשראה שלי היתה אתי נהרי. בכל אופן שלחתי את העבודה למסגור ולבסוף הראיתי אותה לאחותה של אתי, ואמרתי לה: "עכשיו זה כבר יהיה לזכרה". וזה מרגש אותי גם עכשיו המקריות של הדבר הזה. אז הם לא יבואו היום המשפחה לפתיחה, אבל הם יבואו בשבוע הבא והם רוצים שאני אהיה פה גם

יש ברקמה דבר כזה שנקרא בד נעלם. רקמתי עליו את החוליות ורקמתי את המגן דוד לחוד, והחוליות האלה זה בחוט יותר דק, מתחתי את הבד הנאלם על קלקר והטבעתי בסיר מים, ואז הבד נעלם ונשארת לך רק התחרה ביד. ויש כאן אבן סברובסקי שהיא אבן שמשתמשים בה יצרני החרוזים והתכשיטים כאבן מחליפה לאבנים טובות. מהאינטרנט חברה הוציאה לי הוראות איך לעשות את המגן דוד בחרוזים ועשיתי