תמונה של גלויה צבעונית משנות הששים מן האוסף של חיים שטייר ועליה הלוגו של שבעת מגני הדוד של צים שמתנוסס על ארובת האנייה תאודור הרצל. מעניין שהרצל היה זה שהציע את שבעת הכוכבים כסמל לקונגרס הציוני הראשון. איך שדברים מתגלגלים. עולם קטן. לאור הפיסקה הבאה אודות המניע הציוני שמאחורי לוגו זה מעניין שעדיין חברת צים לא החליפה את הלוגו הציוני "המיושן" שלה
כשמביטים בכל רשימת השמות של האניות הישראליות ניתן לראות בבירור שהשמות שניתנו לאניות הושפעו מרוח התקופה ומתאימים להתפתחות הארץ. בשמות של האניות הישראליות אפשר לראות בודאות שלוש תקופות בולטות: ציוניות, ישראליות, מסחריות. התקופה הראשונה מתבטאת בשמות ציוניים משנת 1948 עד 1960 בהשראת קום המדינה כמו למשל: "תאודור הרצל", "ציון", "ישראל". משנת 1960 עד 1972 שמות האניות היו מאופיינים בישראליות שלהם כמו: "תימנה", "רחל" או "הר מירון". משנת 1972 ועד שנת 2002 בברור אפשר לראות שהשמות של האניות מקבלים צביון מסחרי כלל עולמי המתאים לשאיפה הגלובלית כמו: "צים אלכסנדריה", "צים צ'ינה" ועוד. מעניין כיצד יהיו השמות של האניות הישראליות בעוד עשרים שנה.
חוק שימור האנרגיה הרוחנית
הרצל הציע שבעה כוכבים מזהב עבור דגל ישראל אך כידוע לכל הצעתו לא נתקבלה וישנו רק כוכב אחד כחול במרכז דגל המדינה. שבעת הכוכבים האלה מופיעים על הסמל של צים ועל הסמל של עיריית הרצליה וזוהי הוכחה לחוק שימור האנרגיה הרוחנית שקובע שרעיונות טובים לא נעלמים, הם רק משנים כיוון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה