בעיות בהוראת השואה

מתוך

http://www.amalnet.k12.il/MEIDA/SIFRUT/alon/asi12001.htm

הוראת ספרות השואה - בעיות יסוד. מאת פרופ' בן-עמי פיינגולד, הכשרת מורים, אוניברסיטת תל-אביב

ספרות השואה היא אחד הנושאים המרכזיים בתכנית הלימודים בספרות בבית-הספר. הנושא עלה על סדר היום של מערכת החינוך עוד בשנות הארבעים, בשלהי מלחמת העולם, כאשר החלו להגיע ליישוב העברי בארץ-ישראל הידיעות הראשונות על ממדיה והיקפה של השואה... אז עדיין לא דיברו על 'ספרות השואה', אלא על חידוש הקשר עם הגולה ועם ספרות העיירה כתגובה ראשונה, ספונטנית, למאורעות. במהלך השנים, ככל שתודעת השואה השתרשה במחשבה החינוכית והציבורית, וככל שנכתבו יותר ויותר יצירות על נושא השואה, נכנס הנושא לתכנית הלימודים - לראשונה בהצעת תכנית הלימודים לחטיבה העליונה (משרד החינוך, תשכ"ד, תשכ"ח)... הוראת ספרות השואה היא סוגיה שבעיות בצדה. מדובר ביחידת הוראה, שהוכנסה לתכנית הלימודים מסיבות ערכיות ולאומיות והיא מעמידה קשיים בפני המורה ובפני התלמיד. הוראת ספרות השואה מחייבת את המורה להביא בחשבון בשיקול הדעת הדידקטי והפדגוגי שלו בחינות שונות של הנושא, כגון הבחינה ההיסטורית, החינוכית והבחינה הספרותית, שהן אמנם רלבנטיות לכל תחום אחר של הוראת הספרות, אולם במקרה שלפנינו יש לדברים משקל מיוחד, ויש לתת את הדעת למאפיינים הייחודיים של הנושא ולהשלכותיהם ולהוראה וללמידה של החומר. מבחינה היסטורית יש ללמד את ספרות השואה בהקשר היסטורי ומתוך זיקה לעובדות ולאירועים. הרקע החוץ-ספרותי, שניתן אולי להתעלם ממנו לצורך הוראת נושאים אחרים, הוא במקרה זה רלבנטי וחיוני. הוראת ספרות השואה היא תמיד הוראה אינטרדיסציפלינרית. גם כאשר המורה אינו נוקט באבחנות של היסטוריון, הוא חייב להכיר את הרקע ההיסטורי ולהקנות לתלמידיו את הכלים המתאימים לשם הבנת הזיקה בין הטקסט הספרותי לבין המציאות ההיסטורית באותו שיעור ובאותה מידה של רלבנטיות, שהטקסט הנדון מעלה בכל מקרה לגופו. מלים ומושגים כמו 'גטו', 'אושוויץ', 'אקציה', 'פתרון סופי', 'מחנה ריכוז', 'טלאי צהוב', אינם סמל, מטונימיה מטפורה, אלא היסטוריה, אף-על-פי שמבחינה ספרותית הם עשויים להיות 'אמצעי אמנותי' ככל אמצעי אחר...