.jpg)
.jpg)
מודעת האבל על מותו של חיים שטייר
סרקה: ניצה וולפנזון
חיים שטייר, ידידי ושותפי היקר לחקר סמל המגן דוד ולחקר השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל, הובא למנוחות ביום חמישי 8 ליולי.
במהלך ארבע השנים האחרונות פרסמתי באינטרנט אלפי תמונות ששלח אלי, חלקן צילומים של פריטים שאסף במשך שנים רבות (בנושאים כגון מגן דוד, שנות-טובות, יום העצמאות, הרצל) חלקן צילומים של "מצב האומה" כגון ההפגנה למען שייטת 13, הפעילות למען גלעד שליט, הפעילות האמנותית ברחוב מסדה בחיפה, החיים בחיפה, גרפיטי, יד ושם, בוקר יום הזיכרון לשואה, מצב הרוח הלאומי בזמן מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 בתל אביב, ככר מלכי ישראל מיד לאחר רצח רבין. בנוסף פרסמתי מקבץ קטן של עבודות גרפיות של תלמידיו באקדמיה לעיצוב ויצ"ו בחיפה, וכמה עבודות גרפיות שיצר בעצמו.
אני מודה לך, חיים שטייר, על שיתוף הפעולה הפורה בינינו, על התלהבותך המדבקת, על צניעותך, על חביבותך, על האמון שנתת בי, על העצות הטובות, על התמיכה.
מנורה לצד צלבי קרס בבית כנסת עתיק
המנורה לעיל צולמה בבית כנסת בגולן באתר בדרום רמת הגולן בשם אום אלקנטיר (אם הגשרים)
התצלום הוא של מרים בן חיים
(c)
והוא מתפרסם כאן ברשותה ובאדיבותה
ד"ר יגאל בן נון כתב לי את הדברים הבאים:
"בתצלום אפשר לראות בבירור את המנורה לצד שני צלבי קרס.
האם בגלל זה יהפכו צלבי קרס שנמצאו גם בבית כנסת וגם לצד המנורה לסמלים יהודיים?
משמעות הימצאותם של כוכבים בעלי שישה קדקודים בבתי כנסת בודדים זהה למשמעות הימצאותם של צלבי קרס בבתי כנסת עתיקים".
בהרצאה שנשא ד"ר יגאל בן נון לפני ימים אחדים, בפתיחת תערוכת "ראשון מגן דוד", הוא התייחס גם לצלב קרס שנמצא בבית הכנסת של כפר נחום לצד כמה מגני דוד וסמלים אחרים - וגם לגבי כל הסמלים האלה יפה כוחו של הטיעון שהוא מעלה, שהימצאות מגן דוד באתר ארכיאולוגי יהודי אינה הוכחה חד משמעית ליהדותו של הסמל.
עם זאת, מאחר ואין בידינו כל ראיות של ממש לגבי משמעותם של כל אותם סמלים במאות הראשונות לספירה, לא נוכל לקבוע את זרותם ליהדות באופן חד משמעי של סמלים כגון צלב קרס, מגן אמזונות, שושן, פנטגרמה, כי אז ניאלץ לשקול מחדש את זהותם היהודית של סמלים כגון גפן, רימון, מחתה ושופר, שאף הם נלווים לממצאי המגן דוד והמנורה באתרים יהודיים עתיקים.
ראוי לציין כי בהודו שימש בעת העתיקה (ומשמש עד ימינו אלה) צלב הקרס כסמל של שפע. השימוש של הנאצים בסמל זה אינו מוחק את משמעויותיו הקודמות האחרות, למרות שיהודי ששומע את הטיעון של ד"ר יגאל בן נון עלול לקבלו כנכון בגלל שיש ההתנגדות רגשית אוטומטית ליהודים ביחס לכל מופע של צלב קרס.
נציין גם שנמצאו צלבי קרס ברחבי הארץ גם באזור הר הבית, בבית כנסת מהמאה השלישית לספירה בעין גדי, בבית כנסת מהמאות רביעית-ששית ליד מעוז חיים, ובבית הכנסת בגמלא.
דמותו של המתבונן משתקפת במראה - שהיא דגל - כך שהצופה הוא גם הנצפה, ובה בעת הוא גם מחליף את סמל המגן דוד שבדגל, וממלא את מקומו במשמעות של אחריות אישית לגורל המדינה.
זהו גם פירוש אידאליסטי למשפט הציני שמיוחס ללואי הארבע עשרה
L'etat c'est moi
(המדינה זה אני)
יורש שלח אלי את ההסבר הבא:
בוצע לראשונה ב 1988 דהיינו לפני יותר מעשרים שנה, לקראת התערוכה [שלי] במוזיאון ישראל,
נרשם מדגם, שהוא מעין פטנט, והופיע ברשומות. הרעיון נכלל בספר שלי ["דגל ישראל- וריאציות על הנושא"] בעמוד 64.
ב 1988 הודפסו בדפוס משי, על גבי מראות מפרספקס, חמש גרסאות בחמישה פורמטים ובמידות שונות:
עם הטקסט: "המדינה זה אתה" ב 21 שפות:
מראה גדולה שהוצגה במוזיאון בגודל 100/150 ס“מ.
מראה בינונית שהוצגה בתערוכות שונות ומוצגת גם בראשון בגודל 48/65 ס“מ
מראה קטנה בגודל 22/30 ס“מ
גלוית דואר על מראה (בגודל 61/01 ס“מ) שנמכרה במשך שנים רבות בחנויות המוזיאון.
סיכה בגודל כ 3/4 ס“מ שנענדה על דש הבגד - שי לאורחים עם הכניסה בערב הפתיחה במוזיאון.
דגל משוחזר במוזיאון לפי פאני ובלקינד
להלן תמונות והסברים ששלחה אלי ניצה וולפנזון (c)
הדגל בראשון לציון הוא הדגל הציוני הראשון עם מגן דוד ופסי תכלת שהונף בא''י, בשנת 1885. בנס ציונה הניף מיכאל הלפרין ב1891 דגל ''שאו נס ציונה'' כשהוא רכוב על גבי סוס, והנס ציונים טוענים שלהם זכות הראשוניות, למרות שזה קרה שש שנים לאחר ראשון לציון. הנס ציונים השכילו וערכו טקס מיוחד עם הנפקת בול ב- 24.6.2003 לזכר המאורע, והציבו פסל של הסוס ורוכבו עם שלט מתאים בגן ציבורי - ובתודעת הציבור נקבע שזה הדגל הראשון. משום הקשר המשפחתי שלי לדגל בראשון לציון ניסיתי להילחם בסילוף, אבל הכוחות הציבוריים גדולים ממני.
מה שמעניין הוא שדוד וולפסון, סגנו של הרצל, לא הכיר כלל את שני הדגלים הנ''ל, והציע 12 שנים יותר מאוחר, בקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 את הדגל בדמות הטלית, כאילו אף אחד לא הגה את הרעיון לפניו.
אני מצרפת את תמונת הדגל העשוי מטלית שהיה מוצג במוזיאון ראשון לציון, עד שמישהו עיין במכתבו של בלקינד- שציטטה ממנו מובאת להלן - ושם לב שהוא לא כתב שהכינו דגל על טלית אלא על יריעת בד. מצורפת תמונה של הדגל המשוחזר שמוצג היום במוזיאון. אחת העובדות נתנה לי את רשותה להעתיק את התמונה מהחוברת של המוזיאון שהיא האחראית להוצאתה לאור. (גם בתמונה זו נותנים את גרסת הסיפור המשפחתי עם הטלית).
להלן ציטוט ממכתבו של מנהיג הביל''ויים ישראל בלקינד משנת 1885, כשתיאר את הכנת הדגל לחגיגות 3 שנים לראשון לציון (כמובן הרבה לפני הקונגרס הציוני הראשון):
"ואני ופני מאירוביץ' היינו טורחים בינתיים בעשיית דגל. וזו דמות הדגל אשר עשינו: יריעת אריג לבנה, שתים שתים רצועות של תכלת משני קצותיה דוגמת הטלית שלנו ומגן דוד של תכלת באמצע."
במכתנו של בלקינד יש תאור ארוך ומפורט של החגיגות ותהלוכת התלמידים עם הדגל שהונף על ידי רוכב על חמור בראש התהלוכה.
פאני מאירוביץ היא אחות סבי ואשתו של מנשה מאירוביץ ''אחרון הביל''ויים'' מראשון לציון. במוזיאון ראשון היה חדר לזכרו של מאירוביץ והיה בו מגן דוד ממתכת ששימש לציור הנ''ל. סיפור הדגל הזה הוליד סיפור משפחתי לפיו הדגל נעשה על טלית של אביה של פאני, זאב אברמוביץ (אני נינה שלו. היה אחד ממייסדי ראשון) ושנים ארוכות היה מוצג טלית עם מגן דוד במוזיאון... והיום מוצג דגל אחר במוזיאון.
לדברי חבר פורום אוספים ואספנות שכינויו
pembencipolisi
מסביב : שמות מלאכים : עזראאיל = מלאך המות
בצד ימין , ולמעלה : ג'בראאיל הכוונה לגבריאל ,
משמאל מכאאיל (לא ברור) , הכוונה למיכאל ,
למטה = אצראפיל ,
בטבלה יש בין היתר הספרות 7 ו 8.
ד"ר זאב גולדמן (אפריל 1905 - יוני 2010) הקים בשנת 1954 את מוזיאון עכו במבנה החמאם התורכי בעיר העתיקה וניהל אותו עד סוף שנות השבעים.
בעשרות השנים האחרונות התגורר בבית האבות "נופים" בקריית יובל בירושלים וחקר סמלים יהודיים
את טיוטת מחקרו על סמל המגן דוד ניתן לקרוא באתר שלו:
http://zeevgoldmann.blogspot.com/
את מחקרו על השושן פרסם בשנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כרך יא, עמ' 197-221 כרך יב עמ' 105- 143
פרסם עם אשתו, אווה, ספר על ההיסטוריה של העם היהודי שיצא לאור בכמה מהדורות בגרמנית וגם באנגלית:
Goldmann, Eva. & Goldmann, Zeev, & Wimmer, Hedwig, 1968 A history of the Jewish people and their promised land [by] Eva Goldmann [and] Zeev Goldmann; with 79 black-and-white illustrations, 12 maps and 70 colour plates by Hed Wimmer; translated from the German by Betty Ross Thames & Hudson, London,
Israel :seine Legende und seine Geschichte
Luzern : C. J. Bucher, 1974
