מקורו הנוצרי של המגן דוד

בתמונה: ד"ר זאב גודלמן

בספריית מוזיאון רוקפלר בירושלים לפני כשנתיים

צילום שלי

מקורו הנוצרי של המגן דוד

סיכום התיאוריה[i] של ד"ר זאב גולדמן [1]

מאת זאב ברקן בעל הבלוג

"אלבום מגן דוד"

בעקבות מחקריו של פרופ' גרשם שלום בנושא המגן דוד ידוע לכל שסמל המגן דוד מופיע לעתים נדירות בעת העתיקה, וכי אינו מופיע כלל באמנות היהודית העתיקה. נדירות מפתיעה זו של מופעי הסמל ניתן לייחס לכך שמקורו של המגן דוד הוא, ככל הנראה, נוצרי (כפי שיוסבר להלן), ולהתנגדות היהודים לראשוני הנוצרים שיצאו מקרבם.

מדינת ישראל אימצה את סמל המגן דוד הציוני, שאימץ את המגן דוד היהודי, שמקורו בתנועה המסורתית, שאימצה אותו מן המוסלמים, שאימצו אותו מן הנוצרים הביזאנטים, שאימצו אותו מן הנוצרים הראשונים ממוצא יהודי, שנקראים בשם "כנסיית הנימולים"[ii].

ניתן לחלק את הנוצרים הראשונים לשלוש קבוצות:

א. נוצרים ממוצא יהודי

ב. נוצרים ממוצא שומרוני

ג. נוצרים ממוצא פגאני

לכל קבוצה היה סמל משלה:

א. סמלם של הנוצרים ממוצא יהודי היה מגן דוד (משולש-כפול)

ב. סמלם של הנוצרים ממוצא פגאני היה ריבוע-כפול

ג. סמלם של הנוצרים ממוצא שומרוני היה לולאה-משולשת שדומה במקצת למגן דוד אלא שקוויה מעוגלים יותר.

הנוצרים ממוצא פגאני לא קיבלו את מנהגי היהודים, כגון ברית המילה, ולכן, ככל הנראה, לא קיבלו גם את המגן דוד. הם אימצו לעצמם סמל נפרד שנוצר ככל הנראה לראשונה באנטיוכיה, שם התנצרו הפגאנים לראשונה.

גם הנוצרים ממוצא שומרוני לא קיבלו את המגן דוד, ככל הנראה בהשפעת הדת השומרונית, שמאמיניה דוחים את ספרי הנביאים והכתובים (שבהם מופיעה דמותו של המלך דוד).

הסמל של הנוצרים ממוצא שומרוני מופיע פעמים רבות בממצאים ארכיאולוגיים ברחבי ישראל[iii].

הנוצרים הראשונים היו כת נרדפת, ולכן המופעים של המגן דוד מתקופתם נדירים למדי. גילוי צורת המגן דוד על ידי השלטונות בשטח הבית או העסק יכול היה לסכן את חיי הבעלים. מצד שני יתכן שבמקרים אחדים שימש המגן דוד כסימן מזהה שהקל על חברי הדת החדשה לזהות זה את זה.

משהפכה הנצרות לדת האימפריה הרומית במאה הרביעית תפס הצלב את מקומם של סמלי שלוש הקבוצות הנ"ל, והפך בהדרגה לסמל של הנוצרים כולם, ללא קשר לדת שממנה יצאו.

עשרות מגני דוד נתגלו באיטליה[iv], רובם בפומפיי[v]. מאחר ופומפיי חרבה בשנת 79 לספירה ניתן לתארך את הולדת הסמל בין מותו של ישו בשנת 28-29 לספירה לבין תאריך זה. מאיטליה הגיע הסמל באמצעות הצבא הרומי לישראל ולמקומות אחרים ברחבי האימפריה הרומית. בישראל נתקלו הנוצרים הראשונים בהתנגדות חזקה במיוחד מצד היהודים[vi], מה שמסביר את מספרם המועט של ממצאי מגן דוד מראשית הנצרות בארץ, לעומת שפע יחסי של ממצאים מחוצה לה.

במוזיאון מונסטרו באקיליאה שבאיטליה מוצגת רצפת פסיפס מן המאה הראשונה לספירה, ועליה מגן דוד שדומה מאד לזה שנתגלה בוילה רומית מן המאה השנייה לספירה בעין יעל שבדרום ירושלים. בוילה זו שכנה, ככל הנראה, קהילה נוצרית שהשתמשה בבריכה שבמקום להטבלת המאמינים החדשים.

המגן דוד של עין יעל דומה מאד לאחד משלושה מגני דוד שנתגלו בבית הכנסת של כפר נחום. בית הכנסת של כפר נחום אינו נזכר במקורות היהודיים למרות שהיה מבנה מפואר, וזאת, ככל הנראה, משום שהיה שייך לנוצרים הראשונים, אויביהם, ומשום שנבנה על ידי קצין רומי, כפי שמסופר בברית החדשה[vii]. מאוחר יותר התפצלה הקהילה המעורבת מיהודים ונוצרים: הנוצרים הקימו לעצמם מבנה משלהם (באותה חלקה), ואילו היהודים נותרו במבנה המקורי. על אחד משלושת סמלי המגן דוד בכפר נחום ניכרים סימני השחתה שאותם סביר לייחס ליהודים שהחזיקו בבית הכנסת לאחר שנפרדו מהנוצרים. ריבוי המופעים של סמל המגן דוד בכפר נחום מעיד על חשיבותו, ועל רצונם של מקימי בית הכנסת להפיץ את הסמל.

אל המגן דוד של עין יעל נלווה סמל שנקרא מגן האמזונות (PELTA), שנלווה גם למגן דוד של כפר נחום. סמל זה נתגלה במקומות ספורים ברחבי ישראל. למשל, בסרקופג בבאר יעקב שבאזור שכם, לצד צלב יווני. מגן-אמזונות אחר נמצא חקוק על סרקופג מתחילת המאה השנייה לספירה בכפר סכנין שבגליל התחתון ולצדו כיתוב שמזהה את בעל הארון כיעקב המין (הנוצרי ממוצא יהודי).

חיזוק לטענה שהמגן דוד היה סמלם של הנוצרים הראשונים ניתן למצוא בסדרה של מגני דוד מן המאות הראשונות לספירה שנתגלו ברחבי ארץ ישראל בהקשר נוצרי מובהק[viii].

על משמעות המגן דוד בעיני הנוצרים הראשונים ניתן ללמוד ממגן דוד מיוחד במינו מן המאה הראשונה שמופיע בפסיפס שנתגלה בטוניסיה[ix]. המאה הראשונה היא תקופת-מעבר מן העת העתיקה לימי הביניים. בתקופה זו השפעת המיתולוגיה היוונית נחלשת, ובפסיפס יש לכך המחשה בעובדה שהגוף האנושי מוצג באופן חלקי ולא במלואו, כפי שהיה בתקופת השיא של השפעה זו. הפסיפס נשלט על ידי צורת המגן דוד. משובצים בו דיוקנאות אלים המייצגים את ימות השבוע, סימני גלגל המזלות שמייצגים את החודשים, וציורי חיות אחדות. ניתן ללמוד מפסיפס זה שהמגן דוד מייצג את האל ששולט על הנבראים ועל הזמן. מקום השכינה עבר במהלך הדורות מאוהל מועד לבית המקדש שבירושלים, אך עם חורבן המקדש וחורבן ירושלים, השכינה שורה, לפי תפיסת הנוצרים הראשונים, בעולם כולו. המשולש העליון במגן דוד מייצג את האל-האב ואילו התחתון את האל-הבן.


[1]

ד"ר גולדמן (אפריל 1905 - יוני 2010) הקים בשנת 1954 את מוזיאון עכו במבנה החמאם התורכי בעיר העתיקה וניהל אותו עד סוף שנות השבעים. בעשרות השנים האחרונות התגורר בבית האבות "נופים" בקריית יובל בירושלים וחקר סמלים שונים.

[i]
ראו באנגלית: http://zeevgoldmann.blogspot.com/

[ii]

לא ידוע כיצד הגיע סמל זה לידיהם, אך ידוע כי היה בשימוש כבר בתרבות השומרית לפני כחמשת אלפים שנים, וממנה התגלגל לתרבויות שונות.

[iii]

כמו כן הוא מופיע בתחילת המאה האחת עשרה בקודקס לנינגרד כשבמרכזו המלים של ברכת כוהנים.

[iv]

למשל בוילה קזלה דל רומאנה בסיציליה בפסיפסים מהמאה השנייה והרביעית

[v]
למשל, ברצפת הכניסה לשני חדרים וברצפה של כמה חדרים בבית טריטולמו כפי שמפרטת בספרה
M.E. Blake,’ The pavements of the Roman buildings of the Republic and the Early Empire’, Memoirs of the American Academy in Rome, Vol. VIII, 1930
[vi]

למשל, מסופר בברית החדשה על סקילת סטפנוס הקדוש בידי יהודים, ועל מעורבות היהודים בהסגרת ישו לרומאים

[vii]

קצין רומי נוסף שהיה מקורב לנצרות ושנזכר בברית החדשה הוא קורנליוס מקיסריה שבחצרו הטביל פטרוס המוני יהודים וגויים

[viii]

א. בעכו, לצד צלב יווני, ככל הנראה מן המאה השלישית לספירה. ראוי לציין כי ידוע מהברית החדשה שהייתה קהילת מינים בעכו כבר במאה הראשונה, ויש מסמכים שמתעדים רצף של שמונה בישופים שחיו בעכו לאחר מכן.

ב. בחירבת א- ריבה לצד צלב יווני

ג. בחירבת כרמל ליד חברון נתגלה מגן דוד שבמרכזו צלב יווני.

ד. בפסיפס מן המאה החמישית- ששית בכפר אל- מאכר שליד עכו, לצד סמלים גיאומטריים אחרים כולל צלב.

ה. ברצפת פסיפס ברוגלית שבנגב לצד סמלים גיאומטריים אחרים כולל עץ החיים.

ו. ברצפת פסיפס בכנסייה בשילה.

ז. במחיצה משיש בכנסייה בחירבת סופה שבצפון הנגב

ח. ברצפת פסיפס במנזר סנט. אבתימיוס במעלה אדומים


[ix]
ואשר מוצג כיום במוזיאון ברדו בעיר הבירה טוניס