דן גזית, ארכיאולוג רשות העתיקות במרחב הדרום, כתב מאמר בעלון למורי הביולוגיה על בעיית הזיהוי של מוטיבים אומנותיים מעולם הצומח בעבדת הקדומה
להלן קטעים מן המאמר
ישנן תרבויות באזורנו אשר בהן הצמחים המתוארים באמנות העתיקה אינם בהכרח צמחי תועלת וההקשר שבו הם מופיעים הוא יותר מיסטי – דתי- עיטורי...מוטיב השושנת והוריאציות שלו נפוץ מאז שהומצא השימוש במחוגה, וזוהי הצורה הגראפית הבסיסית שניתן ליצור במחוגה, כאשר לאחר סימון העיגול מעבירים את רגל החוד שלה אל היקפו ומתחילים ל"שחק" בקשתות כשהרגל נודדת בנקודות המגע של הקשתות על גבי ההיקף. לשיא הוריאציות מגיע השימוש במחוגה ובשושנות בעיטורים האיסלאמיים האוסרים, בעיקרוןצורות אנשים ובעלי חיים ו"על חשבונם" מתפתחים העיטורים הגראפיים והצמחיים, וביניהם גם המגן-דוד ... המגן-דוד, כמו השושנת, הוא תולדה של "משחק" במחוגה, ולכן העיטור הזה מקביל בשימושו באמנות, מבחינה היסטורית, למוטיב השושנת. הוא הפך לסמל יהודי מובהק רק בשלהי ימי הביניים ויש להוציאו מהשיקול האמנותי כמוטיב דתי לגבי התקופה הביזנטית, ולהותיר רק את המנורה...
לעניות דעתי כאשר דן גזית מדבר כאן על מגן דוד הוא מתכוון לכוכב בן שש קצוות, הקסגרמה, שכן השם מגן דוד הוא, כפי שדן גזית עצמו אומר, יהודי מובהק ומאוחר
על פי המיתולוגיה היוונית המחוגה הומצאה על ידי פרדיקס, אחיינו של הפסל היווני דידאלוס
דידאלוס הרג את פרדיקס בשל קנאתו בו על המצאה זו. בכל אופן המצאת המחוגה היא בשחר ההסטוריה, או במלים אחרות: במועד בלתי ידוע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה