באתר ממר"י מצאתי תרגום מערבית של קטעים מתוך מאמר של האני נקשבנדי, סופר ועיתונאי סעודי
הייתי עם חבר בדובאי וביקרנו בתערוכת ציורי שמן של צורות הנדסיות. למעשה, זהו בית קפה קטן שבתוכו היו כמה מן הציורים הללו. לפתע, נעצר חברי כמסומר מול אחד הציורים ונתקף חרדה ממראהו. הבטתי בציור וידעתי מה מצויר בו, אך לא ידעתי מה גרם לחרדתו של חברי. היה זה ציור של צורות הנדסיות בצורת כוכב משושה, כלומר מגן דוד. צבעיו היו יפים, השרטוט סימטרי ומימדיו מושלמים. אמרתי זאת לחברי, אך הוא כעס ושאל: איך אנו נותנים למגן דוד של היהודים להיכנס לבתינו? עניתי לו: ראשית, חברי היקר, לא אני ציירתי את המגן דוד. שנית, זה שמוצא חן בעיני ציור של מגן דוד, אין פירושו שאני אוהב את היהודים. שלישית, זהו מגן דוד, ואם אינני טועה, הרי דוד, עליו השלום, הוא נביא[מוכר באיסלאם... רביעית, הציור באמת יפה. חברי לא היה מרוצה מארבעת טיעוני ההגנה שלי, והתעקש על כך שנוכחותו של מגן דוד היא חטא... נותרה עוד נקודה אחרונה – מדוע אנו פוחדים מהסמל? מדוע אנו פוחדים ממגן דוד? מדוע אנו פוחדים מהצלב הנוצרי? אני אומר "אנו" משום שמעולם לא ראיתי יהודי או נוצרי הפוחד מחצי הסהר של המוסלמים. אינני יודע מה משמעותו של חצי הסהר ומה ערכו, מבחינתי הוא רק עוד סמל, לא יותר מכך. אהבת הסמל הזה לא תוביל אותנו לגן העדן, ואי ההכרה בו לא תוביל אותנו לגיהינום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה