לכאורה המגן דוד הוא סמל חילוני שאין בו שמץ של קדושה. הוא היה סמלה העיקרי של התנועה הציונית החילונית [1], שהורישה אותו למדינת ישראל החילונית, שקבעה אותו במרכז דגלה. המגן דוד מעורר בנו אמנם, לעתים, רגש של גאווה לאומית, אבל אילו היה סמל קדוש לא היינו רואים כל כך הרבה דגלים מוזנחים וקרועים, לא היה כלל צורך שהכנסת תחוקק חוקים למניעת ביזוי הדגל, וללא ספק לא היו העיתונים מדווחים מדי שנה על חרדים אנטי ציוניים ששרפו דגלי ישראל.
את המשמעות החילונית של הסמל עיצבו ככל הנראה שני גורמים עיקריים: האגדות שמייחסות את הסמל למלך דוד או למלך שלמה, וראשוני חוקרי הסמל.
כבר בימי הביניים החלו להתפשט גירסאות רבות של אגדות שלפיהן היה לדוד המלך מגן בצורת כוכב בעל ששה קדקודים, או שהיה מצויר על מגנו כוכב שכזה, או שהיתה לשלמה המלך טבעת ועליה כוכב שכזה, ובאמצעותה שלט בשדים. אגדות אלה שימשו אז ומשמשות גם כיום כהסבר הבסיסי לכך שצורת שני המשולשים המשתלבים נקראת בשם זה. הדומיננטיות של הסבר זה גרמה לכך שהסמל ייצג מלכות או שלטון אך לא ייצג קדושה.
כבר בימי הביניים החלו להתפשט גירסאות רבות של אגדות שלפיהן היה לדוד המלך מגן בצורת כוכב בעל ששה קדקודים, או שהיה מצויר על מגנו כוכב שכזה, או שהיתה לשלמה המלך טבעת ועליה כוכב שכזה, ובאמצעותה שלט בשדים. אגדות אלה שימשו אז ומשמשות גם כיום כהסבר הבסיסי לכך שצורת שני המשולשים המשתלבים נקראת בשם זה. הדומיננטיות של הסבר זה גרמה לכך שהסמל ייצג מלכות או שלטון אך לא ייצג קדושה.
חוקרי הסמל הראשונים הגיעו למסקנה שמקורו אינו יהודי [2], ורבים מן החוקרים שהלכו בעקבותיהם אימצו את מסקנותיהם, וחזרו עליהן בספריהם ובמאמריהם. היו חוקרים, ואפילו רבנים, שהטיפו להפסיק להשתמש במגן דוד כי מקורו בעבודת כוכבים ומזלות [3]. לפני כמה עשרות שנים התיר פוסק הלכה ידוע את השימוש בסמל בבתי כנסת מן הטעם שקודמיו לא אסרו אותו, ולא מן הטעם שמדובר בסמל קדוש [4].
עם זאת ישנם סדקים בחומת המשמעות החילונית של הסמל:
כל יהודי דתי מכיר את הביטוי "מגן דוד" כשם של תפילה, ואת הביטוי "מגן דוד" כתואר של האל, שהרי האל מופיע בתנ"ך כמגנו של דוד המלך גם בפרשה המתארת את מלחמת דוד בגוליית, וגם בכמה וכמה פסוקים בספר תהילים, שחיבורו מיוחס לדוד המלך. אמנם התחברות השם "מגן דוד" לצורתו קרתה, ככל הנראה, רק בימי הביניים, אבל לא יעלה על הדעת שהיו מצמידים שם כל כך קדוש לצורה שאינה הולמת אותו.
ישראלים רבים מתפלאים לגלות בטיוליהם ברחבי העולם שמגן דוד מתנוסס לא רק על בתי תפילה יהודיים [5], אלא גם על מקומות קדושים לדתות אחרות כמו כנסיות [6] מסגדים [7] ומקדשים בודהיסטים [8]. מאחר והסמל משותף לארבע הדתות הגדולות בעולם מדובר בסך הכל במיליארדי אנשים שמייחסים לכוכב בעל ששת הקדקודים משמעות של קדושה.
מבחינה היסטורית ניתן להסביר תופעה זו בכך שלמרות שצורת המגן דוד הייתה מוכרת במסופוטמיה למעלה מאלף שנים לפני שדוד המלך נולד, הוא לא שימש כסמל לפני שאימצה אותו היהדות. מן היהדות התגלגל כסמל לנצרות וממנה לאיסלם. להודו הגיע, כנראה, כתוצאה מכיבושה בידי אלכסנדר מוקדון במאה הרביעית לפנה"ס. לאלכסנדר מוקדון הגיע הסמל ככל הנראה באמצעות יורדי הים הפיניקים, שהכירו אותו משכניהם היהודים.
כאמור חוקרי הסמל הראשונים הגיעו למסקנה שמקורו אינו יהודי. הם חיפשו את הביטוי "מגן דוד" במקרא אך לא מצאו אותו שם. לעומתם גילו חוקרי הסמל בשנים האחרונות (איילת השחר הראובני, ד"ר זאב גולדמן ואורי אופיר) שהמגן דוד מופיע במקרא בשם "שושן" או "שושנה", ואכן כל המתבונן בפרח השושן מלמעלה יסכים מיד שעלי הכותרת שלו הם בצורת מגן דוד.
אורי אופיר מסביר [9] שמקורה היהודי של צורת המגן דוד במנורת המשכן, שהרי נכתב בספר שמות (כה, לג) שהמנורה הייתה עשויה "כפתור ופרח", והמפרשים (אונקלוס רש"י ואברהם אבן עזרא) מבינים בביטוי "כפתור ופרח" את המלה "פרח" כ"שושן". על פי המדרש המנורה היא יצירה אלוהית ולא אנושית, ולכן מקודשים גם היא וגם המגן דוד שהוא חלק ממנה. בבית המקדש קישט השושן גם את עמודי יכין ובועז ואת ברכת הנחושת. אך בנוסף להיותו קישוט מקודש קיבל השושן גם משמעות של סמל מקודש, כי עם ישראל נמשל לשושן לא רק בתנ"ך [10] אלא גם במאות פיוטים [11].
זאת ועוד, החל מן המאה העשירית ועד לימינו אלה נהוג לכלול מגני דוד בין עיטורי ספרי תורה [12]. הנוכחות הרצופה של המגן דוד לאורך תקופה כה ארוכה על גבי ספר הספרים המקודש, כמו גם על גבי תשמישי קדושה למיניהם, מעידה שייחסו לו קדושה לאורך הדורות. אפילו הדגל הציוני מקורו בטלית [13].
בגניזה בקהיר נמצא דף ללימוד אלפבית מן המאה העשירית לספירה שעליו צוירו מגני דוד ומנורה. לכאורה אין שום טעם לגנוז דף שכזה, שכן אין בו דברי תורה, אבל ככל הנראה הבינו בני אותה תקופה שהמגן דוד הוא סמל מקודש, ולכן גנזו את הדף... וכך גם ראוי לנהוג כיום בדגלים שנתבלו.
----
[1] גרשם שלום טוען שהציונים בחרו בסמל זה בגלל שהיה ידוע לכל, ובגלל שלא הייתה בו שום קדושה :"כך חסרונו נעשה מעלתו! הוא אינו בא להביע את זכר העבר, אלא את תקוות העתיד" (גרשם שלום, מגן דוד: תולדותיו של סמל, משכן לאמנות עין חרוד, 2008, עמוד 55). לדבריו מדינת ישראל אימצה סמל זה רק בגלל שנתקדש בתקופת השואה "הסימן שנתקדש בימינו בייסורים ועינויים, ראוי הוא שיאיר את דרך החיים והבניין. ירידה צורך עלייה היא, ובמקום שפלותו שם אתה מוצא גדולתו" (שם)
[2] לדברי הרב יעקב רייפמן, שחי במאה ה 19, המגן דוד הוא בבחינת "זמורת זר בכרם ישראל". (השחר תרל"א עמוד 435-436).
[3] יהודה ליב גורדון (1831–1892) בפיליטונים מן הסדרה "צלוחית של פלייטון": "אין לתמונת מגן דוד שום קדוּשה ושום סימן של ממש לא בדת ישׂראל ולא בקורות ימיו. כל עיקר מוצאה של התמונה הזאת היא מאגדה ערבית, האומרת שתמונה כזאת היתה בחותמו של שלמה המלך, ובכוחה שׂם באזיקים את אשמדאי שׂר השדים. משם לקחוה המקוּבלים הראשונים והביאוה לגבול ישׂראל, וגם המעוֹננים והמנחשים אצל הטייטאנים הקדמונים השתמשו בלהטיהם בתמונה הזאת, הנודעת אצלם בשם דרואידענפוּסס; אבל בספרי קדמונינו לא נמצא שום רמז וזכר שתהיה התמונה הזאת ממקור ישׂראל, ושהיתה באמת מצוירת על מגנו של דוד או על מגנם של המכּביים, כמו שאחרים משערים.
[4] הרב משה פיינשטיין ( 1895- 1986) בספרו שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ג סימן טו, תחת הכותרת "אם יש קפידא להסיר הצורה שקורין מגן דוד מפרוכת"
[5]) לדברי החוקר אוגמה מגני דוד החלו להתנוסס על בתי כנסת מעץ בפולין, שהראשונים שבהם הוקמו בתחילת המאה ה 17
(G.S. Oegema, Realms of Judaism. The history of the Shield of David, the birth of a symbol (Peter Lang, Germany, 1996)
(G.S. Oegema, Realms of Judaism. The history of the Shield of David, the birth of a symbol (Peter Lang, Germany, 1996)
[6] המגן דוד נקרא בנצרות בשם כוכב דוד STAR OF DAVID והוא מסמל את ישו או כוכב חכמי המזרח STAR OF THE MAGI ---הכוכב שהנחה את שלושת המלכים לסגוד לישו בבית לחם לאחר לידתו. השושן הצחור שצורת עלי הכותרת שלו ,כאמור, צורת מגן דוד, מסמל עבור הנוצרים את הבתולה מרים, אם ישו.
[7] מדובר במסגדים רבים מספור ברחבי העולם (כולל בהר הבית בירושלים). המגן דוד נקרא באיסלם בשם חותם שלמה. שלמה המלך ודוד המלך מוכרים בקוראן כנביאים.
[8] בהודו המגן דוד נקרא בשם ינטרה, והוא בין היתר סמלו של האל גנש (Ganesha)
[9] אורי אופיר, מקורו היהודי של המגן דוד, עיתון הצופה 9.5.2000
[10] "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" (הושע י"ד,ו); "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (שיר השירים ב, ב) ופירש הרד"ק: "אמר כשושנה לפי שנמשלה כנסת ישראל לשושנה".
[11] עקיבא צימרמן "שושנה בין הפיוטים"
[12] גרשם שלום, שם, עמ' 42: "מן המזרח נדד השימוש בעיטורים כאלה, בכתבי יד של התנ"ך, גם לאירופה".
[13], בעיתון הצפירה, 1907 כתב דוד וולפסון איך נולד הדגל הראשון בקונגרס הציוני הראשון: "ומחשבה ניצנצה במוחי והרי יש לנו דגל וצבע כחול לבן לו. טלית זו שאנו מתעטפים בה היא הסמל העברי, עלינו להוציא את הדגל המקופל מתיקו והיה לנו לנס ולגאון, לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים. ציוויתי לעשות דגל לבן תכלת, ולציין בו מגן דוד. כך נולד דגלנו הלאומי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה