מקורו המקראי של רעיון אחדות הניגודים

סימלי ארבעת היסודות  1. אש. 2. אדמה 3. מים. 4. אוויר
תמונת CC
מויקיפדיה ערך ארבעת היסודות

המגן דוד נחשב כסמל של אחדות הניגודים. באיורים בספרי אלכימיה יש המחשה גראפית מפורסמת לרעיון זה:

יסוד האש סימנו משולש שקדקודו פונה מעלה

יסוד המים סימנו משולש שקדקודו פונה מטה

מגן דוד הוא השילוב של שני המשולשים הנ"ל זה בזה. מאמצע המאה השבע-עשרה שימשה ההקסגרמה לאלכימאים גם כסמל לחומר ההיולי ממנו הופקה הכספית שהיא היסוד העיקרי של אבן הפילוסופים.

המלה "אלכימיה" היא מלה ערבית כמו "אלגברה" ו"אלכוהול" אבל לא ברור לחוקרים מה משמעות המלה "כימיה" בערבית. שני מחברי ספרי האלכימיה המוסלמים הידועים ביותר היו ג'ביר אל חייאן (Jābir ibn Hayyān) וזכריה אל ראזי Zakariya al-Razi (שהיה יהודי מומר). למרות שהשם אלכימיה ערבי ידוע כיום לכל בעקבות מחקרו של רפאל פטאי ( The Jewish alchemists, 1994, Princeton Universiti Press ) שראשוני האלכימאים היו יהודים מהתקופה ההלניסטית (מאה השלישית לפני הספירה- מאה ראשונה לספירה), והידועה שבהם הייתה מריה מאלכסנדריה. 
רעיון שילוב האש והמים (בלי האיור הגרפי שצוין לעיל) מופיע במסורת היהודית פעמים רבות:

במדבר רבה פרק ז: "שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה באש ובמים".

רש"י לבראשית א- "השמים מאש ומים נבראו"
מסכת חגיגה דף יב- מַאי "שָׁמַיִם"? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא, שֶׁשָׂם מַיִם. בְּמַּתְנִיתָא תָּנָא (בברייתא שינן), אֵשׁ וּמַיִם, מְלַמֵּד שֶׁהֵבִיאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּטְרָפָן זֶה בָזֶה וְעָשָׂה מֵהֶן רָקִיעַ.
בראשית רבה פרשה ד- "ויקרא אלוהים לרקיע שמים, רב אמר אש ומים, רבי אבא בר כהנא אמר משום רב נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים... דבר אחר: שמים שהבריות משתוממים עליהן, לאמור של מה הן? של אש הן? של מים הן? אתמהא"
"שערי שמים בלולי אש ומים" (מתוך תחינה שמיוחסת לרבי שמעון בן יצחק ממגנצא שהיה דודו  של רש"י).
ספר יצירה, ג, ג: "שלש אמות אמ"ש בעולם אויר מים אש שמים נבראו תחלה מאש, ארץ נבראת ממים, האוויר אויר נברא מרוח מכריע בינתיים" ("מכריע"- מתווך; "בינתיים"- ביניהם, בין האש לבין המים).

ספר יצירה חובר במאה הראשונה לספירה. ליאונורה ליט (Leonora Leet  )(1929–2004) דנה בספרה  (The Universal Kabbalah, 2004) באריכות באספקטים שונים של סמל ההקסגרמה (מגן דוד). לדבריה, בספר יצירה האות האם שי"ן מייצגת  את האש ואת הראש, האות האם מ"ם- את המים ואת הבטן; האות האם אל"ף את האוויר (שמתווך בין הניגודים אש ומים) ואת החזה שבין הראש לבטן. 

אחד התוצרים של רעיון  אחדות הניגודים הוא שהמגן דוד מסמל בתרבות הודו את אחדות הניגודים של זכר ונקבה, ובתרבות ישראל – נישואין.

נוהגים לייחס את המקור לרעיון זה לכתבי הפיתגוראים [1] שדימו את המספרים למולידים ולנולדים. המספרים הזוגיים נחשבו אצלם כנקביים והפרדיים כזכריים. המספר הזוגי הראשון היה 2. הפרדי הראשון - 3. המספר 6 נולד מהכפלה של  2 (אמו) ב 3 (אביו) ולכן הוא נחשב אצל הפיתגוראים לסמל הנישואין, כמו גם המספר חמש שהוא חיבור של "האב" המוליד הראשון (3) עם האם הראשונה (2).

אבל אם משווים את הדימוי הפיתגוראי לפסוק "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד) נדמה שהפיתגוראים העתיקו את הרעיון מהיהודים. תומכת ברעיון זה האגדה על פיתגורס שלמד גיאומטריה מהנביא יחזקאל.

הניגודים אש ומים נזכרים בתיאוריית הניגודים (אש ומים, אוויר ואדמה) שמיוחסת לפילוסוף היווני אמפדוקלס (מאה חמישית לפנה"ס).  אריסטו (מאה 4 לפנה"ס) אימץ תיאוריה זו, והוסיף לה את צמדי הניגודים חום וקור, יובש ולחות. לרעיון זה הייתה השפעה רבה מאד על המדע המערבי במשך כאלפיים שנה ועקבותיו ניכרים עד היום הזה באסטרולוגיה, שכן המזלות מתחלקים לפי היסודות למזלות-אש, מזלות-מים, מזלות-אוויר, מזלות-אדמה.

ארבעת היסודות הללו מופיעים מיד בפתיחה לספר בראשית [2]

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוהִים אֵת הַשָּׁמַיִם (אויר) וְאֵת הָאָרֶץ  (אדמה) (בראשית א,א)

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תוהוּ וָבוהוּ וְחושֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלוהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (בראשית א,ב)

ג וַיאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי אוֹר" (אש) (בראשית א,ג)

רבי אברהם אבן עזרא אסף בספרו "יסוד מורא וסוד תורה", השער האחד עשר)כמה וכמה פסוקים שעניינם ארבעת היסודות:

"ככה דברים רבים במקרא צריכים פירוש כמו שהזכיר קהלת הארבעה שרשים שהם שמים וארץ ורוח ועפר והנה [קהלת א] וזרח השמש כנגד שמים [קהלת א] והארץ לעולם עומדת [קהלת א] וסובב סובב הולך הרוח ואיננו בא כלל [קהלת א] וכל הנחלים הולכים אל הים. 

ואלה ארבעתם נזכרים בפרשת בראשית [בראשית א] את השמים ואת הארץ ורוח א·להים מרחפת על פני המים. 

וככה [ישעיהו מ] מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן כל בשליש עפר והארץ מי תכן את רוח ה'. 

וככה [תהלים קד] נוטה שמים כיריעה יסד ארץ על מכוניה עושה מלאכיו רוחות המקרה במים. 

וככה [תהלים לג] כונס כנד מי הים יראו מה' כל הארץ 

וככה הזכיר [תהלים לג] בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם 

וככה [איוב כח] לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה. 

וככה [משלי ל] מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ. 

וככה כתוב [איוב יא] ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. וכתוב אחר אומר [איוב לה] התכוננת עד רחבי ארץ והכל נכון למשכיל. 

וככה דברים רבים כאשר נזכר בסוף ספר תהלות. כי אש וברד מהארץ וזה אמת בראיות ברורות 

וככה המים על השמים ואיך הם המאורות והכוכבים ברקיע אחד והכל אמת". 

מאחר ורוב החוקרים מסכימים שהתנ"ך נכתב לפני המאה החמישית לפנה"ס נראה שאף מקורה של תיאוריית הניגודים מקראי. מסקנה זו מחזקת את סברתם של חוקרים כמו אורי אופיר, ד"ר זאב גולדמן ואיילת השחר הראובני שמקורו של המגן דוד מקראי.

[1] פילון האלכסנדרוני, בריאת העולם, סעיף 99 בתרגום יצחק מן, ירושלים, תרצ"א ("היחידה אמנם מולידה כל המספרים בזה אחר זה ואינה נולדת משום מספר...ברם המספר שמונה נולד מארבע פעם שתים"...).

[2] ראו מאמר בנושא זה: "מארג הבריאה" מאת: הרב משה קליין