יום שבת, ספטמבר 27, 2014

המגן דוד מקורו ומשמעויותיו

המגן דוד חסום בעיגול
וכל קדקוד שלו משמש מרכז לעיגול בעל רדיוס זהה לזה של העיגול המרכזי
מיקרוגרפיה משנת 1824 מעשה ידי ברוך בן שמריה
שכלולה באוסף המיקרוגרפיות של בית המדרש לרבנים באמריקה

המגן דוד מקורו גיאומטרי, מופשט. הוא בנוי משני משולשים שמשתלבים זה בזה באופן כל כך ייחודי, עד כי 
נדמה, למרות היותם דו ממדיים, שכל צלע במשולש האחד נכנסת מעל או מתחת לצלע של המשולש האחר. רושם דומה מותיר על הצופה הסמל שבנוי משני ריבועים משתלבים. מקורם של שני הסמלים האלה בעיגול. אם יש על העיגול שמונה נקודות ומחברים כל נקודה שניה - מקבלים את הריבועים המשתלבים, ואם יש על העיגול שש נקודות ומחברים כל נקודה שניה - מקבלים את המגן דוד.

החשיבות של אבחנה זו היא בכך שהיא דוחה צורות טבעיות, מוחשיות, שנקראות מגן דוד, ונראות כמו מגן דוד, אך לא רואים בהן את שני המשולשים המשתלבים. פתית השלג אינו מגן דוד למרות שיש לו ששה קדקודים, וכך גם כתר הרימון, פרח השושן, הכוכב שבשמים, ומין מסוים של קקטוס שמתגלה בו מגן דוד כשחותכים את גבעולו לרוחב.

מקורו הגיאומטרי המופשט של המגן דוד, תואם לרעיון שאותו מבטא הסיפור המקראי של מלחמת דוד בגוליית. תחילה דוחה דוד את המגן ואת השריון ששאול מציע לו. לאחר מכן הוא אומר לגוליית: אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן [שהם מוחשיים], וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ (שמואל א, י"ז, מ"ה). המגן של דוד בפרשה זו הוא האל, וכך גם בספר תהילים, שחיבורו מיוחס לדוד. דוד פונה שם כמה פעמים לאלוהים כאל מגנו, כמו למשל : "מגני וקרן ישעי" (תהלים י"ח ג').

ישנן גם צורות מופשטות שנקראות מגן דוד, ונראות כמו מגן דוד, אך אין בהן שני משולשים משתלבים:
"מגני דוד" מלאים כמו הטלאי הצהוב, או כמו שבעת הכוכבים שבלוגו של חברת צים, או "מגני דוד" ריקים, שמופיע בהם רק קו המתאר החיצוני, כמו בסמל של צה"ל.

שני המשולשים של המגן דוד אינם משתלבים גם כאשר מניחים שני משולשים הפוכים זה לזה זה על זה. המשולש שקרוב אל הצופה יכול להיות זה שקדקודו כלפי מעלה או זה שקדקודו כלפי מטה, והמשמעות שייחסו בני הדת הזורואסטרית לסמלים אלה היא או של ניצחון הטוב על הרע או של ניצחון הרע על הטוב.

אצל היוונים בולט מקורו הגיאומטרי של המגן דוד כי שמו, הקסגרמה (צורה של שש), הוא חלק מסדרה של שמות של צורות גיאומטריות שנגמרים בסיומת "גרמה" (צורה) שכוללת את צורת החמש, פנטגרמה את צורת השבע, ספטגרמה, ואת צורת השמונה, אוקטגרמה (שני הריבועים המשתלבים).

הפנטגרמה וההקסגרמה בנויות לא רק מצורות שמשתזרות זו בזו, אלא גם ממשולשים הבנויים על מסגרת פנימית: משושה משוכלל במקרה של ההקסגרמה, ומחומש משוכלל במקרה של הפנטגרמה. לא פלא שאנשים התבלבלו ביניהן, ובמקרים רבים נתנו להן את אותו השם: חותם שלמה.

המנורה סימטרית: מה שרואים בה מימין רואים בה משמאל, ומה שרואים מלפנים רואים מאחור, אבל המנורה היא מנורה כל עוד היא עומדת, ואילו המגן דוד הוא מגן דוד גם אם מעמידים אותו על ראשו, או אם מטים אותו על צדו. תכונה זו של המגן דוד תורמת למשמעות של אחדות הניגודים כי משתלבים בו הניגודים: ימין ושמאל, מעלה ומטה, פנים ואחור.

המנורה מוחשית מהמגן דוד, כי היא העתק של כלי שמשמש לתאורה, בעוד שהמגן דוד - מופשט שבמופשט.

 ידוע לכולם שמגן דוד הוא סמל שקשור לדוד המלך, אבל רבים אינם יודעים שסמל זה קדם לדוד המלך במאות ואולי באלפי שנים. הוא מופיע במלוא הדרו בכמה וכמה חותמות מן התרבות המינואית שנוצרו לכל המאוחר בשנת 1700 לפנה"ס. [1] חותמות אלה נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות בארמון פסטוס בכרתים. מאוחר יותר המגן דוד מופיע בתרבויות שונות בארמונות נוספים ועל גבי חותמות נוספות. בזכות הופעתו בארמונות מקבל המגן דוד משמעות של מלכותיות, ואילו הופעתו על גבי חותמות מתגלגלת לשמו הנרדף של המגן דוד, חותם שלמה, שמקורו מיוחס למלך שלמה. חותם שלמה הוא גם שמו של הכוכב המחומש, הפנטגרמה.

מגן דוד על כובעו של מלך נפאל
שטר של רופי אחד משנת 1985

שלמה מתואר בתנ"ך כחכם מכל החכמים שקדמו לו. עם או בלי קשר לשלמה המלך מופיע המגן דוד כסמל לחכמה ולהשכלה בתרבות הנפאלית, שם הוא מתנוסס על שלטים בבתי הספר הממלכתיים כשבתוכו ציור של ספר פתוח.

בספר קהלת, שחיבורו מיוחס לשלמה מופיע הפסוק (ב' ח') : "עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת". חכמי התלמוד הבינו מפסוק זה שחכמת שלמה כללה שלטון על השדים. באגדות נוספות מופיע האמצעי ששימש את שלמה לשליטה בשדים - טבעת שעליה היה חקוק מגן דוד, או כוכב מחומש, או שם האל. השם הנרדף של טבעת מלכותית הוא טבעת חותם. התנ"ך מספר גם על חטאי שלמה שבנה מקדשים לאלילי נשותיו הנוכריות הרבות, ולכן נקשרה לחותם שלמה לאורך הדורות גם משמעות של עבודת כוכבים ומזלות, שמתחזקת בגלל השם הנוצרי של המגן דוד Star of David, כוכב דוד. האתיופים מאמינים שמייסד שושלת המלוכה שלהם היה בנם של מלכת שבא ושלמה המלך, ולכן אימצו את המגן דוד כאחד מסמלי בית המלוכה, וקבעו את הכוכב המחומש על דגלם.

המשמעות של מלכותיות משתלבת עם המשמעות של קדושה. גם האל וגם המלך מהווים מרכז אחד, יחיד ונעלה שאליו נשואות עיני הני העם, וממנו הם שואבים את אחדותם. שילוב מלכות וקדושה מתבטא בתפילה היהודית בכינויי האל: "אל מלך נאמן", "אבינו מלכנו" "ומלך מלכי המלכים". מחזקת משמעות זו של קדושת המגן דוד הופעתו כקישוט בבתי כנסת, בכנסיות ובמסגדים החל מן המאה החמישית לספירה ובאיורים לתנ"ך ולקוראן החל מן המאה העשירית לספירה. מלכותיות וקדושה, משרתות את משמעותו העיקרית של המגן דוד כסמל של הגנה, כי בני העם מצפים מן האל ומן המלך שיגנו עליהם מפני אויביהם. השם העברי "מגן דוד" אף הוא מחזק משמעות זו, שהרי מגן הוא כלי נשק שנועד להגנה. לא במקרה הגנה היא גם משמעותו העיקרית של הלוגו של מגן דוד אדום. מעניין שדמותו של דוד (בלי מגן ובלי מגן דוד, רק עם שמו) מופיעה בתקופה היוונית רומית (בלי מגן) על גבי קמיעות שנועדו להגנה. קמיעות שכאלה התפתחו בחוגי הקבלה, כאשר נוספה להן "חבילת הגנה" שכוללת שמות של מלאכים, שמות של האל, וצירופי אותיות.

למגן דוד כסמל של הגנה נקשרת גם משמעות של משיחיות בגלל הנבואה על משיח מבית דוד שיגן על עם ישראל באחרית הימים, כשם שהמלך דוד והמלך שלמה הגנו על עם ישראל בתקופת השגשוג שלו. על פי התלמוד רבי עקיבא דרש את הפסוק המקראי "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כ"ד, י"ז) כמנבא את הולדתו של בר כוכבא. בעקבותיו, ככל הנראה, פירשו הנוצרים את אותו פסוק כמנבא את בואו של המשיח שלהם, מייסד דתם, ישו.

המגן דוד קדם בהרבה לא רק להולדת דוד אלא אפילו להופעת היהדות. עובדת היותו שאול ומיובא מתרבויות שכנות, עוררה את חקר המגן דוד, כי ראשוני החוקרים, לא הבינו מי הרשה להכניס סמל שכזה לבתי הכנסת. הזיקה של חותם שלמה לעבודת כוכבים ומזלות עוררה אצלם את השאלה אם יהודי שעונד מגן דוד לצווארו אינו עובר עבירה. השאלות האלה כלל לא הטרידו את הציונים, שרובם היו חילונים. בזכותם, בסופו של דבר, יש לנו מגן דוד בדגלה של מדינת ישראל. ראוי לזכור שבמשך מאות השנים שקדמו לציונות היה המגן דוד נפוץ ואהוב על הדתיים, אך כאשר נעשה המגן דוד לסמל ציוני מובהק, היו מנהיגים דתיים שהתנגדו לציונות והורו לסלקו מבתי הכנסת. הציונים מצאו את המגן דוד בתוך בתי הכנסת ומעליהם, שם שימש כסמל של הגנה, ושינו את ייעודו לסמל לאומי. בתפר שבין הגנה ללאומיות המגן דוד שימש גם כמייצג של הדת היהודית, ובעיקר באמנות הנוצרית. הוא מופיע כמה וכמה פעמים ציור או על פסל של דמות נשית מכוסת עיניים שמייצגת את בית הכנסת, לצד דמות נשית שמייצגת את הכנסייה. משמעות דומה של אבחנה בין יהודים לנוצרים התגלגלה לנוהג של סימון קברים בבתי קברות משותפים לבני דתות שונות כאשר על קברים של חיילים יהודים התנוסס מגן דוד ואילו על קברי חיילים נוצרים התנוסס צלב.

כיום מעורר המגן דוד התנגדות בקרב רבים מערביי ישראל, שמרגישים שהמגן דוד מייצג את אזרחי המדינה היהודיים בלבד. לאחר מלחמת העצמאות נעשה המגן דוד לסמל מנודה בכמה ממדינות ערב המנוצחות, ורבים ממגני הדוד שהיו שם בעבר נשברו או הוסרו.

השתלבות המשולשים במגן דוד קיבלה אצל האלכימאים משמעות של אחדות הניגודים. אש ומים הם דוגמה לניגודים. המים מכבים את האש. האש מאדה את המים. אצל האלכימאים משולש אחד ייצג את האש והשני את המים. במגן דוד המשמעויות של אש ושל מים משלימות זו את זו במקום להלחם זו בזו. בכך נוספת לסמל זה המשמעות של שלום ושל השלמה, שניים שהם אחד, שני משולשים מנוגדים שיוצרים משהו חדש, מגן דוד, שמכיל את שניהם, אבל כל אחד מהם כשלעצמו אינו חצי ממנו. בעברית המלים שלום והשלמה, כמו גם שלמה (שבחותם שלמה) - מקורן באותו שורש.

מן המשמעות של אש ומים אצל האלכימאים התפתח בימי הביניים מגן דוד כסמל של משקאות אלכוהוליים ושל בתי יין, כי השם הנרדף של הברנדי היה יי"ש (יין שרף), והוא נחשב לשילוב של מים ואש (מי-אש). מעניין לציין שכאלפיים שנה קודם לכן כבר היו מגני דוד חרוטים על ידיות של קנקני יין בגבעון.

למעלה מאלף שנים לאחר הופעתו כסמל בודד בחותמת בארמון פסטוס בכרתים מופיע המגן דוד בעשרות ואולי במאות מופעים ברחבי האימפריה הרומית, כשהוא מלווה בשלל סמלים, וביניהם סמלי הגנה כמו הפֶּלְטָה (מגן האמזונות) והפנטגרמה. סמלי ההגנה שנלוו למגן דוד הרומי חיזקו את המשמעות שלו כסמל שנועד להגנה. הפנטגרמה שמשה אצל הפיתגוראים כסמל הבריאות, וסביב חמשת קדקודיה התנוססו אותיות המילה היוונית לבריאות, היגיאה, שממנה נגזרת המילה היגיינה, שכוללת בין אותיותיה, במקרה, את המילה הגנה.

התקופה הנוצרית חופפת את שלהי התקופה הרומית. המגן דוד הנוצרי ממשיך, לעתים קרובות, את הסגנון הרומי, ומופיעות בו ממש אותן חבורות סמלים, אבל בתוספת צלב.

בתקופה המוסלמית כבר ניתן למצוא מגני דוד בסגנון דומה שבמרכזם מופיע הסהר המוסלמי.
ואילו אצל ההודים אומץ רעיון המגן דוד כמסגרת והם הוסיפו למרכזו את אותיות ה"אום". גלגול נוסף של רעיון זה ניתן לראות בתקופה הציונית של המגן דוד, כאשר במרכזו המילה ציון. כל אלה ממשיכים רעיון גרפי נפוץ מאד בתקופה הרומית כאשר במרכז המגן דוד מופיעה לרוב רוזטה בעלת ששה עלים, - מוטיב צמחי שמקורו, ככל הנראה, בצורה גיאומטרית.

בקריקטורות אנטישמיות, נאציות, ואנטי ישראליות המגן דוד מופיע, לרוב, כשהוא משורטט באופן מגושם בציור ידני (לא באמצעות מחוגה וסרגל) על או על יד דמות נלעגת של יהודי או של ישראלי. מגן דוד זה מתפקד כמחליף של המילה יהודי או של המילה ישראלי. לעתים קרובות יש בקריקטורות האלה אלמנט של מקוריות והמצאה כמו, לדוגמה, מגן דוד שעשוי מקורי עכביש, או מגדרות התיל שמקיפות את עזה.

המצאת דגמים חדשים יש גם במגן דוד של המוסלמים. גם אצלם, כמו אצל היהודים, יש איסור על עשיית פסל ותמונה, והלהט האמנותי שלהם מצא ביטוי בקישוט הגיאומטרי, שכלל, בין היתר, מגני דוד.

דרך יהודית מקורית לעקוף את איסור עשיית הפסל והתמונה הייתה האיור המיקרוגרפי שבנוי בדרך כלל מפסוקים, ולא מקווים.

לסיכום, המגן דוד משמש כיום בעיקר כסמל יהודי, אך מקורו אינו יהודי. מדובר בסמל מופשט, גיאומטרי, שהמרכיב הבולט ביותר בו הוא השתלבות. מרכיב זה השפיע לאורך ההיסטוריה רק על תופעות שוליות באלכימיה ובתעשיית היין, אבל, ללא כל הסבר מוסכם, שימש המגן דוד באלפי השנים האחרונות בתרבויות שונות כסמל של הגנה. ביהדות שימש כסמל הגנה בעיקר בגלל שמו, מגן דוד, ולא בגלל צורתו. במאות השנים האחרונות השתנה ייעודו לסמל של דת, ולאחר מכן לסמל של לאום, וכיום הוא משמש בשתי המשמעויות האלה במקביל, כאשר למשמעות של ההגנה נותר זכר רק בשמו, מגן דוד. 

הערה
[1] ראוי להסתייג ולומר שהחותם המלכותי בכרתים הוא אחד מני אלפי חותמות שנתגלו שם, והארמון בפסטוס כלל גם שטחי מסחר, כך שהמלכותיות של מגני הדוד שנתגלו שם היא מזערית, וכך גם לגבי מגן דוד על חותמות אשוריים. לעומת זאת כאשר מדברים על חותם שלמה מדברים על חותם אחד שהיה לשלמה המלך, חותם מסוים, וגם כאשר מדברים על מגן דוד הכוונה היא למגן אחד מסוים שהיה בבעלותו של דוד המלך. 

אין תגובות: