"קטנה ונמוכה הקלויז שלנו ופרוצה מכל
רוחותיה, החלונות שבורים והקירות מתקלפים. אבל בחג
השבועות היא מלבבת כיער, ועל התקרה מתוחים
חוטים חוטים בצורת מגן דוד, ועלים ירוקים תלויים
עליהם ומפריחים כל מיני ריחות טובים,
וזגוגיות החלונות מקושטות בניירות המגוונים, מהם קלועים
בדמות ציצים ופרחים, מהם בדמות ציפרים
ועופות שמים, מהם בדמות חיות ובהמות, חייכם אפילו
שר של יער לא ראה דוגמתם". (סיפור נאה
מסידור תפילתי, אלו ואלו).
*
"הארון נפל אבל שום אבר לא נפגם בו ושום חוליא לא נשברה והיה מוטל בין ניצני הגינה שם אחורי החלון. שושנים ופרחים מתנדנדים עליו כאבלים על קברו של מת. הלילה פרש פרוכת משי שחורה על כל הארון. הלבנה יצאה מבין העבים ורקמה כעין נימין של כסף כמראה דמות מגן דוד על הפרוכת". (עגונות, אלו ולאו, תשי"ג, עמוד ת"ט).
לדברי דינה שטרן בספרה "עגנון
המכוסה מן העין" (עמוד 50) "לשון התאור "כמראה דמות מגן דוד"
מכוונת אותנו לדברי הנביא יחזקאל "כמראה הקשת אשר יהיה בענן... מראה דמות
כבוד ה' " (יחזקאל א', כ"ח). והרי לפנינו הקבלה טעונה ביותר, החושפת
השוואה סמויה בין מגן דוד ובין כבוד ה', לאמור: הציונות, שסימלה הוא מגן דוד, היא
שתפסה את מקום כבוד אלוקי ישראל. מגן דוד הוא סמל של עם ישראל, ובמיוחד - סמלה של
הציונות, שהפכה אותו לאות לאומי על הדגל... עגנון רואה את התנועה הציונית החילונית
כמקור סכנה לעם ישראל, מפני שהיא מציעה מעין אלטרנטיבה משיחית-לאומית לדת".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה