יום רביעי, ספטמבר 17, 2014

מאמר של יעקב רייפמן - ראשון (?) חוקרי המגן דוד

מקור: יעקב רייפמאן, "השחר", שנה שנייה, וינה, תרל"א [1871]
כותרת: מגן דוד
{בסוגריים מרובעים מובאות הבהרות של זאב ברקן לטקסט]

בכל ספרינו הראשונים והאחרונים אשר מהם תצא תורה אין זכר לתמונת מגן דוד*. כי אם בספרי קבלה מעשית. יעוין ספר שושן סודות (ד"ה סוד גלומי עולה בגי' [בגימטריה] פ"ט, וידעת ג"כ [גם כן] כי וכו' והוא לנצח כל אויב ורוצח ואם תעשה הטבעת מן כסף צרוף ביום ה' בשעת צדק ותמלאה בצבע תכלת ותהיה הטבעת עשויה על צורת מגן דוד וכראותך האויבים אמור וכו'. ע"כ וכזה עוד בספרים רבים [כאלו].


דרודענפוס (פנטגרמה) במחוז ארווילר, גרמניה, משנת 1639
מקור התמונה: 

ואתה דע לך, כי התמונה הזאת היתה עוד אצל כהני ורופאי הצרפתים הקדמונים אשר היו מכונים
Druiden
המורה לפי דעת מקצת דורשי לשונות על מכשפים, ומהם למדו הגרמנים הקדמונים לחרות התמונה הזאת אשר פיהם יקבוה
Drudenfuss
על ערשי הילדים הקטנים, ולהאמין כי כח יש בה לשמרם מכל רע, וביחוד מכישוף. ועוד בימינו יש נוצרים רבים העושים ככה. וכן הוא חרותה על דגל החופש אשר נתן הקיסר קאראלוס להיהודים אשר בפראג בשנת 1317 למספר הנוצרים [לספירה] הנה הוא שמה בבית התפלה הנקראה בשם: אלטניישול. וידידי החכם הגדול מו"ה [מורנו הרב] רפאל קירכהיים מפ"פ ענ"מ (מפרנקפורט על נהר מיין] כתב לי: ועוד היום תמונתו [של מגן דוד) עומדת בגלילותינו לציור ולסימן לכל בתי משתאות
Wirthshauser
(של הגרמנים) וגם בעירי לפנים לבעלי עגלות המביאים שכר ממקום למקום עכ"ל [עד כאן לשונו]. ובספר תמים דעים (ספ"נ) : וכן תבנית שני משולשים הפוכים ונעוצים זה בתוך זה המצויה בינינו היתה מפורסמת מאד אצל כת הגנאסטיקער הנ"ל וכִנו אותה בשם: חותם המלך והתפארו לעשות בה פלאים גדולים (מאנטפויקאן טאבעללא 60 ואורגינוס בספרו נגד צעלאס ספר ששי פרק כ"ה סי' [סימן] 649). והיותר נפלא מה שתמונה זו מכונה בין אחינו בני ישראל בשם: מגן דוד שהיודע רמזי הגנאסטיקער יבין שהוא מכוון לרמזיהם שאין כדאי להזכירם. ואצל עם האשכנזים הקדמונים שהיו עובדים לאליל טיס היתה כת כהני האליל הזה שנקראו בשם טרוטען. היתה על מנעליהם מצויירת תמונה זו והיתה נקראה בשם: טרוטענפוס. ר"ל [רוצה לומר] רגל הטרוטען. וכן תבנית משולש ובתוכה וסביבותיה כתובות אותיות: אבראקאדאברה הג"ל היתה מפורסמת בין העמים מאד, ומצאנו אותו בספר סגולות שחבר הרופא המיוחד של הקיסר וואלענטיאן כשלש מאות שנה אחרי החרבן (עיין שפרעגגעל ח"ב פ' ששי סי' 6 בהערה 35) ע"ש. וכן אצל המחמדים [המוסלמים] אמון התמונה ההיא אשר יכנוה בשם: חותם שלמה. והיא חטובה על המעטפה אשר תחת כר סוס הסולטאן. וג"ל כי חותמות הנזכרות בהל' [בהלכות] תפלין ומזוזה (פ"ד ה"ד] היא תמונת מגן דוד הנקראה בשם: חותם המלך או: חותם שלמה כג"ל. מן מוצא כל הדברים והאמת האלה נקל לך לדעת ולהשכיל אשר התמונה הזאת היא זמורת זר בכרם בית ישראל. וכבר אמר בן ישי: ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק"ו ל"ה). ובן אמוץ: כי נטשת עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים וכילדי נכרים ישפיקו (ישעיה ב' ו'). ובס' [ובספר] חסידים (סימן תתש"א): כמו שמנהג הגוים כן מנהגי היהודים ברוב המקומות וכו' עכ"ל [עד כאן לשונו]. ואל תתמה על אשר הביאו את התמונה הזאת בספריהם בעלי קבלה מעשית כי אולי מגדל [מגודל] אהבתם לסגלות ולדברים הנשגבים מדעת האדם חשבוה אם לדבר אמת אשר ראוי לקבלו מכל מי שיאמרו כידוע, ואם לדבר חכמה אשר כל האומרו אפילו באומות העולם נקרא חכם. ככתוב במגלה (ט"ז א'): אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם ע"כ. ובגלל זה קבל רבי יוחנן דבר בחכמת הרפואה מההיא מטרוניתא , ואביי ורב פפא מההוא טייעא (ע"ז כ"ח א' וכ"ט א'). ורבי אמר על שני דברים: דבר זה למדני אנטונינוס (סנהדרין צ'א ב') ועוד חכמים רבים מעמנו מביאים בספריהם דברים מחכמי העמים, ראה למשל את הכתוב בהקדמת ס' [ספר] מלמד התלמידים ובספר מנחה בלולה (פרשת שופטים פסוק וחבר חבר) וגם חכמי הקבלה מביאים ומעתיקים דברים מספרי חכמי העמים כאשר אראך הלאה בתשובתי על אדות ספר צל העולם. וחין ערך התמונה הזאת בעיני בעלי הסגלות הוא לדעתי בעבור היות לה שש קצות. כי מספר ששה הוא יקר ונכבד מאד, ככתוב בסוף הקדמת ספר צמח דוד לר' דוד גאנז עי"יש. [עיין שם]. ועשית [ועשיית] התמונה ההיא בבתי כנסיות (על הפרוכת ועל מעטפת ס"ת) היא לדעתי למען תשמר את הבאים בו מכל רע וביחוד מכשוף. והיא ע"ד [על דרך] מעשה העמים בערשי הילדים הקטנים הנ"ל. ואשר תֵעָשֵה אך בבתי כנסיות ולא בבתים אחרים היא בלי ספק בעבור היותם בלי מזוזות המסוגלות לשמירה מכל רע. ככתוב בירושלמי (פאה פ'א ה'א): שלח לי חד מזוזה**.
וכו' ואנא שלחית לך מילה (דבר) דאת דמך והיא מנטרה לך ע"כ [עד כאן]. ובבבלי (ע"ז י"א א'): חזא מזוזתא וכו' הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ וכו' ושם (מנחות ל"ג ב') כי היכי דתנטריה. ודע כי לדעת הרמב"ם בהלכות תפלין ומזוזה (פ"ה ה"ד) אין המזוזה עצמה מסוגלת לשמור כי אם קיום מצותה עי"יש [עיין שם] ובכ"מ [ובכמה מקומות] והוא מתאים עם שיטתו בדבר הקמעות הידועה.

הערות של יעקב רייפמן בשולי הטקסט:
* מדי זכרי שם "מגן דוד" אעיר על הכתוב בספר עקדת יצחק (פרשת אמור מצות ספירת העומר) אשר על מגן דוד המלך ע"ה [עליו השלום] היה חרות מזמור ס"ז מס' [מספר] תהלים בצורת מנורה עי"ש [עיין שם] כי הוא תלוי על בלימה, וכי כתיבת המזמור הזה בצורת מנורה היה אך המצאת המקובלים האחרונים, דרוש אחר זה היטב ותמצא דברי כנים.
** הערה זו מרחיבה את הדיון בעניין המזוזה ואינה מוסיפה לעניין המגן דוד ולכן אינני מביא אותה כאן.

הערות של זאב ברקן:
1. יעקב רייפמן הוא אולי הראשון שהחל לחקור את מקורו של סמל המגן דוד. הממצאים שהוא גילה, והמסקנות אליהן הגיע, שימשו את החוקרים שבאו אחריו. גרשם שלום בספרו "מגן דוד תולדותיו של סמל" (בהוצאת משכן לאמנות עין חרוד, 2008) מזכיר את יעקב רייפמן (בעמוד) 30 במשפט אחד ("קל להבין אותה אנחה שיצאה מלבו של המלומד בן שלהי תקופת ההשכלה העברית, יעקב רייפמן, לפני כמאה שנה, שהביא ראיות "אשר התמונה הזאת היא זמורת זר בכרם ישראל", ועל הסמליות שהודבקה לה הוא קרא את הפסוק ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם) אבל הוא הולך בעקבותיו בכמה וכמה עניינים נוספים:
רייפמן הוא הראשון שהצביע על מקורו של המגן דוד בקבלה.
ספר שושן סודות מהמאה ה- 16 מאת רבי משה בן יעקב מקיוב נזכר בספרו של גרשם שולם בעמוד 41.
הקיסר קאראלוס ומגן דוד של פראג נזכרים בספרו של גרשם שולם בעמודים 49 -51.
עניין המוסלמים שמכנים את המגן דוד בשם חותם שלמה - נזכר בספרו של גרשם שולם בעמוד 33.
דעת הרמב"ם לגבי המזוזה נזכרת בספרו של גרשם שולם בעמוד 35.
ספר עקדת יצחק ומגן דוד כשמו של מזמור ס"ז בתהילים נזכרים בספרו של גרשם שולם בעמוד 40.

2. ספר עקדת יצחק מאת רבי יצחק בן עראמה בן המאה ה-13, נדפס בלבוב, 1868 (לספר ויקרא, פרשת אמור, שער שבעה וששים) עמ' 226-227: "והנה לדעתי סוד הכתוב הזה וצורך העניינים המיוחסים אל השמאל לסיוע פעולת הימין וצורתם ותבניתם צויירו ונרשמו במזמור נכבד ומעולה היה המנהג לאומרו בימי הספירה [ספירת העומר] והוא: 'אלוהים יחננו ויברכנו' וגומר (תלים ס'ז) שבא בקבלה שהיה מצוייר במגן דוד כדמות מנורה שלשה קני מנורה מצדה האחת והם ג' פסוקים רצופים: 'אלוהים יחננו'; 'לדעת בארץ'; 'יודוך עמים'; ושלשה קני מנורה מצדה הב' והם: 'יודוך עמים'; 'ארץ נתנה יבולה'; 'יברכנו אלהים'; והקנה האמצעי הוא פסוק 'ישמחו וירננו לאומים' העומד באמצע כי הוא ארוך מכולם".

3. רפאל קירכהיים, חוקר יהדות (1889-1840).


4. ספר חסידים: "בני אדם שמהלכים בארץ למצוא מקום לגור שם יעיינו ביישובי הארץ באותה העיר מה עניין הגוים אם גדורים בערוה. דע אם ידורו יהודים באותה העיר גם בניהם ובנותיהם יהיו עושים כיוצא בהם כאותם גוים כי כל עיר ועיר כמנהג הגוים כן מנהג היהודים שעמהם ברוב המקומות".

אין תגובות: