האות צדי בתוך מגן דוד- מי יודע מה זה

צלחת ומשני צדיה האות צדי בתוך מגן דוד

והפסוק 

 שמות טז, ד: "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים"

מי שיודע מה זה מוזמן להעיר בתחתית הכתבה

אותה צלחת מרחוק

המגן דוד, האפס, והמעגל או הנקודה

מעגל בתוך ומעגלים סביב מגן דוד בכפר נחום

צילם: גבי גולדמן, בנו של ד"ר זאב גולדמן ©

מגן דוד מוקף בעיגולים ומקיף עיגול 

ציור מדרכה בחג האורות ההודי דיוואלי

צילם: בן פיבן ©

החל מן המאות הראשונות לפני הספירה מופיע המעגל בתרבויות שונות כסמל של אחדות האל.

המספר אפס הוא המצאה הודית מהמאה החמישית לספירה. האפס נכתב אז בצורת נקודה ונקרא בינדו (שהוא המילה ההינדית לנקודה). בפילוסופיה ההודית בינדו היא הנקודה שממנה החלה הבריאה והיא מסמלת את כוליות העולם [1].

הפיתגוראים אלף שנים קודם לכן, במאה החמישית לפני הספירה, קראו למעגל בשם מונאד [2] והוא ייצג אצלם את האל או את הישות הראשונה או את הכל, או את האחדות שלפני הפיצול.

המגן דוד והמעגל מופיעים יחד במגוון של אפשרויות חיבור כמו:

מגן דוד ובתוכו נקודה או מעגל

מגן דוד וסביבו נקודות

מגן דוד חסום בעיגול

מגן דוד עשוי מנקודות

העיגול העסיק לאורך שנים רבות את מורי, ד"ר זאב גולדמן, ובעזבונו ישנן דוגמאות רבות של סוגי עיגולים (או נקודות) בממצאים ארכיאולוגיים יהודיים ונוצריים קדומים, כגון גלוסקמות, סרקופגים, על חומות ירושלים, ביד אבשלום, במסגד אל אקצה, על סורגי שיש של כנסיות, על מזבחות...

להלן קטע ממאמר שלא הספיק לסיימו:

"מגוון הצורות של סמל המעגל והיקפו העצום מעידים על כך שלסמל זה, ליד כל יתר הסמלים, הייתה משמעות דתית רבה בקהל המאמינים. לעיגול, כסימן יסוד גיאומטרי של הסמל, ישנה הצורה האחידה והשלמה ביותר בין כל יתר סימני הגיאומטריה... בדת היהודית עיקרון האחדות האלוהית הוא העיקרון הראשי שהוכרז עליו בתפילה: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", ולכן סמל העיגול מהווה את ההבעה הויזואלית של האחדות האלוהית".  

-----

[1] עמוד 171 בספר

Khanna, Madhu (1979). Yantra: The Tantric Symbol of Cosmic Unity. Thames and Hudson.

[2] הערך Monad  בויקיפדיה באנגלית

מקורו המקראי של רעיון אחדות הניגודים

סימלי ארבעת היסודות  1. אש. 2. אדמה 3. מים. 4. אוויר
תמונת CC
מויקיפדיה ערך ארבעת היסודות

המגן דוד נחשב כסמל של אחדות הניגודים. באיורים בספרי אלכימיה יש המחשה גראפית מפורסמת לרעיון זה:

יסוד האש סימנו משולש שקדקודו פונה מעלה

יסוד המים סימנו משולש שקדקודו פונה מטה

מגן דוד הוא השילוב של שני המשולשים הנ"ל זה בזה. מאמצע המאה השבע-עשרה שימשה ההקסגרמה לאלכימאים גם כסמל לחומר ההיולי ממנו הופקה הכספית שהיא היסוד העיקרי של אבן הפילוסופים.

המלה "אלכימיה" היא מלה ערבית כמו "אלגברה" ו"אלכוהול" אבל לא ברור לחוקרים מה משמעות המלה "כימיה" בערבית. שני מחברי ספרי האלכימיה המוסלמים הידועים ביותר היו ג'ביר אל חייאן (Jābir ibn Hayyān) וזכריה אל ראזי Zakariya al-Razi (שהיה יהודי מומר). למרות שהשם אלכימיה ערבי ידוע כיום לכל בעקבות מחקרו של רפאל פטאי ( The Jewish alchemists, 1994, Princeton Universiti Press ) שראשוני האלכימאים היו יהודים מהתקופה ההלניסטית (מאה השלישית לפני הספירה- מאה ראשונה לספירה), והידועה שבהם הייתה מריה מאלכסנדריה. 
רעיון שילוב האש והמים (בלי האיור הגרפי שצוין לעיל) מופיע במסורת היהודית פעמים רבות:

במדבר רבה פרק ז: "שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה באש ובמים".

רש"י לבראשית א- "השמים מאש ומים נבראו"
מסכת חגיגה דף יב- מַאי "שָׁמַיִם"? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא, שֶׁשָׂם מַיִם. בְּמַּתְנִיתָא תָּנָא (בברייתא שינן), אֵשׁ וּמַיִם, מְלַמֵּד שֶׁהֵבִיאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּטְרָפָן זֶה בָזֶה וְעָשָׂה מֵהֶן רָקִיעַ.
בראשית רבה פרשה ד- "ויקרא אלוהים לרקיע שמים, רב אמר אש ומים, רבי אבא בר כהנא אמר משום רב נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים... דבר אחר: שמים שהבריות משתוממים עליהן, לאמור של מה הן? של אש הן? של מים הן? אתמהא"
"שערי שמים בלולי אש ומים" (מתוך תחינה שמיוחסת לרבי שמעון בן יצחק ממגנצא שהיה דודו  של רש"י).
ספר יצירה, ג, ג: "שלש אמות אמ"ש בעולם אויר מים אש שמים נבראו תחלה מאש, ארץ נבראת ממים, האוויר אויר נברא מרוח מכריע בינתיים" ("מכריע"- מתווך; "בינתיים"- ביניהם, בין האש לבין המים).

ספר יצירה חובר במאה הראשונה לספירה. ליאונורה ליט (Leonora Leet  )(1929–2004) דנה בספרה  (The Universal Kabbalah, 2004) באריכות באספקטים שונים של סמל ההקסגרמה (מגן דוד). לדבריה, בספר יצירה האות האם שי"ן מייצגת  את האש ואת הראש, האות האם מ"ם- את המים ואת הבטן; האות האם אל"ף את האוויר (שמתווך בין הניגודים אש ומים) ואת החזה שבין הראש לבטן. 

אחד התוצרים של רעיון  אחדות הניגודים הוא שהמגן דוד מסמל בתרבות הודו את אחדות הניגודים של זכר ונקבה, ובתרבות ישראל – נישואין.

נוהגים לייחס את המקור לרעיון זה לכתבי הפיתגוראים [1] שדימו את המספרים למולידים ולנולדים. המספרים הזוגיים נחשבו אצלם כנקביים והפרדיים כזכריים. המספר הזוגי הראשון היה 2. הפרדי הראשון - 3. המספר 6 נולד מהכפלה של  2 (אמו) ב 3 (אביו) ולכן הוא נחשב אצל הפיתגוראים לסמל הנישואין, כמו גם המספר חמש שהוא חיבור של "האב" המוליד הראשון (3) עם האם הראשונה (2).

אבל אם משווים את הדימוי הפיתגוראי לפסוק "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד) נדמה שהפיתגוראים העתיקו את הרעיון מהיהודים. תומכת ברעיון זה האגדה על פיתגורס שלמד גיאומטריה מהנביא יחזקאל.

הניגודים אש ומים נזכרים בתיאוריית הניגודים (אש ומים, אוויר ואדמה) שמיוחסת לפילוסוף היווני אמפדוקלס (מאה חמישית לפנה"ס).  אריסטו (מאה 4 לפנה"ס) אימץ תיאוריה זו, והוסיף לה את צמדי הניגודים חום וקור, יובש ולחות. לרעיון זה הייתה השפעה רבה מאד על המדע המערבי במשך כאלפיים שנה ועקבותיו ניכרים עד היום הזה באסטרולוגיה, שכן המזלות מתחלקים לפי היסודות למזלות-אש, מזלות-מים, מזלות-אוויר, מזלות-אדמה.

ארבעת היסודות הללו מופיעים מיד בפתיחה לספר בראשית [2]

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוהִים אֵת הַשָּׁמַיִם (אויר) וְאֵת הָאָרֶץ  (אדמה) (בראשית א,א)

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תוהוּ וָבוהוּ וְחושֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלוהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (בראשית א,ב)

ג וַיאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי אוֹר" (אש) (בראשית א,ג)

רבי אברהם אבן עזרא אסף בספרו "יסוד מורא וסוד תורה", השער האחד עשר)כמה וכמה פסוקים שעניינם ארבעת היסודות:

"ככה דברים רבים במקרא צריכים פירוש כמו שהזכיר קהלת הארבעה שרשים שהם שמים וארץ ורוח ועפר והנה [קהלת א] וזרח השמש כנגד שמים [קהלת א] והארץ לעולם עומדת [קהלת א] וסובב סובב הולך הרוח ואיננו בא כלל [קהלת א] וכל הנחלים הולכים אל הים. 

ואלה ארבעתם נזכרים בפרשת בראשית [בראשית א] את השמים ואת הארץ ורוח א·להים מרחפת על פני המים. 

וככה [ישעיהו מ] מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן כל בשליש עפר והארץ מי תכן את רוח ה'. 

וככה [תהלים קד] נוטה שמים כיריעה יסד ארץ על מכוניה עושה מלאכיו רוחות המקרה במים. 

וככה [תהלים לג] כונס כנד מי הים יראו מה' כל הארץ 

וככה הזכיר [תהלים לג] בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם 

וככה [איוב כח] לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה. 

וככה [משלי ל] מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ. 

וככה כתוב [איוב יא] ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. וכתוב אחר אומר [איוב לה] התכוננת עד רחבי ארץ והכל נכון למשכיל. 

וככה דברים רבים כאשר נזכר בסוף ספר תהלות. כי אש וברד מהארץ וזה אמת בראיות ברורות 

וככה המים על השמים ואיך הם המאורות והכוכבים ברקיע אחד והכל אמת". 

מאחר ורוב החוקרים מסכימים שהתנ"ך נכתב לפני המאה החמישית לפנה"ס נראה שאף מקורה של תיאוריית הניגודים מקראי. מסקנה זו מחזקת את סברתם של חוקרים כמו אורי אופיר, ד"ר זאב גולדמן ואיילת השחר הראובני שמקורו של המגן דוד מקראי.

[1] פילון האלכסנדרוני, בריאת העולם, סעיף 99 בתרגום יצחק מן, ירושלים, תרצ"א ("היחידה אמנם מולידה כל המספרים בזה אחר זה ואינה נולדת משום מספר...ברם המספר שמונה נולד מארבע פעם שתים"...).

[2] ראו מאמר בנושא זה: "מארג הבריאה" מאת: הרב משה קליין

המגן דוד כסמל מקודש

לכאורה המגן דוד הוא סמל חילוני שאין בו שמץ של קדושה. הוא היה סמלה העיקרי של התנועה הציונית החילונית [1], שהורישה אותו למדינת ישראל החילונית, שקבעה אותו במרכז דגלה. המגן דוד מעורר בנו אמנם, לעתים, רגש של גאווה לאומית, אבל אילו היה סמל קדוש לא היינו רואים כל כך הרבה דגלים מוזנחים וקרועים, לא היה כלל צורך שהכנסת תחוקק חוקים למניעת ביזוי הדגל, וללא ספק לא היו העיתונים מדווחים מדי שנה על חרדים אנטי ציוניים ששרפו דגלי ישראל.

את המשמעות החילונית של הסמל עיצבו ככל הנראה שני גורמים עיקריים: האגדות שמייחסות את הסמל למלך דוד או למלך שלמה, וראשוני חוקרי הסמל.
 כבר בימי הביניים החלו להתפשט גירסאות רבות של אגדות שלפיהן היה לדוד המלך מגן בצורת כוכב בעל ששה קדקודים, או שהיה מצויר על מגנו כוכב שכזה, או שהיתה לשלמה המלך טבעת ועליה כוכב שכזה, ובאמצעותה שלט בשדים. אגדות אלה שימשו אז ומשמשות גם כיום כהסבר הבסיסי לכך שצורת שני המשולשים המשתלבים נקראת בשם זה. הדומיננטיות של הסבר זה גרמה לכך שהסמל ייצג מלכות או שלטון אך לא ייצג קדושה.

חוקרי הסמל הראשונים הגיעו למסקנה שמקורו אינו יהודי [2], ורבים מן החוקרים שהלכו בעקבותיהם אימצו את מסקנותיהם, וחזרו עליהן בספריהם ובמאמריהם. היו חוקרים, ואפילו רבנים, שהטיפו להפסיק להשתמש במגן דוד כי מקורו בעבודת כוכבים ומזלות [3]. לפני כמה עשרות שנים התיר פוסק הלכה ידוע את השימוש בסמל בבתי כנסת מן הטעם שקודמיו לא אסרו אותו, ולא מן הטעם שמדובר בסמל קדוש [4].

עם זאת ישנם סדקים בחומת המשמעות החילונית של הסמל:

כל יהודי דתי מכיר את הביטוי "מגן דוד" כשם של תפילה, ואת הביטוי "מגן דוד" כתואר של האל, שהרי האל מופיע בתנ"ך כמגנו של דוד המלך גם בפרשה המתארת את מלחמת דוד בגוליית, וגם בכמה וכמה פסוקים בספר תהילים, שחיבורו מיוחס לדוד המלך. אמנם התחברות השם "מגן דוד" לצורתו קרתה, ככל הנראה, רק בימי הביניים, אבל לא יעלה על הדעת שהיו מצמידים שם כל כך קדוש לצורה שאינה הולמת אותו.

ישראלים רבים מתפלאים לגלות בטיוליהם ברחבי העולם שמגן דוד מתנוסס לא רק על בתי תפילה יהודיים [5], אלא גם על מקומות קדושים לדתות אחרות כמו כנסיות [6] מסגדים [7] ומקדשים בודהיסטים [8]. מאחר והסמל משותף לארבע הדתות הגדולות בעולם מדובר בסך הכל במיליארדי אנשים שמייחסים לכוכב בעל ששת הקדקודים משמעות של קדושה.

מבחינה היסטורית ניתן להסביר תופעה זו בכך שלמרות שצורת המגן דוד הייתה מוכרת במסופוטמיה למעלה מאלף שנים לפני שדוד המלך נולד, הוא לא שימש כסמל לפני שאימצה אותו היהדות. מן היהדות התגלגל כסמל לנצרות וממנה לאיסלם. להודו הגיע, כנראה, כתוצאה מכיבושה בידי אלכסנדר מוקדון במאה הרביעית לפנה"ס. לאלכסנדר מוקדון הגיע הסמל ככל הנראה באמצעות יורדי הים הפיניקים, שהכירו אותו משכניהם היהודים.

כאמור חוקרי הסמל הראשונים הגיעו למסקנה שמקורו אינו יהודי. הם חיפשו את הביטוי "מגן דוד" במקרא אך לא מצאו אותו שם. לעומתם גילו חוקרי הסמל בשנים האחרונות (איילת השחר הראובני, ד"ר זאב גולדמן ואורי אופיר) שהמגן דוד מופיע במקרא בשם "שושן" או "שושנה", ואכן כל המתבונן בפרח השושן מלמעלה יסכים מיד שעלי הכותרת שלו הם בצורת מגן דוד.

אורי אופיר מסביר [9] שמקורה היהודי של צורת המגן דוד במנורת המשכן, שהרי נכתב בספר שמות (כה, לג) שהמנורה הייתה עשויה "כפתור ופרח", והמפרשים (אונקלוס רש"י ואברהם אבן עזרא) מבינים בביטוי "כפתור ופרח" את המלה "פרח" כ"שושן". על פי המדרש המנורה היא יצירה אלוהית ולא אנושית, ולכן מקודשים גם היא וגם המגן דוד שהוא חלק ממנה. בבית המקדש קישט השושן גם את עמודי יכין ובועז ואת ברכת הנחושת. אך בנוסף להיותו קישוט מקודש קיבל השושן גם משמעות של סמל מקודש, כי עם ישראל נמשל לשושן לא רק בתנ"ך [10] אלא גם במאות פיוטים [11].

זאת ועוד, החל מן המאה העשירית ועד לימינו אלה נהוג לכלול מגני דוד בין עיטורי ספרי תורה [12]. הנוכחות הרצופה של המגן דוד לאורך תקופה כה ארוכה על גבי ספר הספרים המקודש, כמו גם על גבי תשמישי קדושה למיניהם, מעידה שייחסו לו קדושה לאורך הדורות. אפילו הדגל הציוני מקורו בטלית [13].

בגניזה בקהיר נמצא דף ללימוד אלפבית מן המאה העשירית לספירה שעליו צוירו מגני דוד ומנורה. לכאורה אין שום טעם לגנוז דף שכזה, שכן אין בו דברי תורה, אבל ככל הנראה הבינו בני אותה תקופה שהמגן דוד הוא סמל מקודש, ולכן גנזו את הדף... וכך גם ראוי לנהוג כיום בדגלים שנתבלו.

----

[1] גרשם שלום טוען שהציונים בחרו בסמל זה בגלל שהיה ידוע לכל, ובגלל שלא הייתה בו שום קדושה :"כך חסרונו נעשה מעלתו! הוא אינו בא להביע את זכר העבר, אלא את תקוות העתיד" (גרשם שלום, מגן דוד: תולדותיו של סמל, משכן לאמנות עין חרוד, 2008, עמוד 55). לדבריו מדינת ישראל אימצה סמל זה רק בגלל שנתקדש בתקופת השואה "הסימן שנתקדש בימינו בייסורים ועינויים, ראוי הוא שיאיר את דרך החיים והבניין. ירידה צורך עלייה היא, ובמקום שפלותו שם אתה מוצא גדולתו" (שם)

[2] לדברי הרב יעקב רייפמן, שחי במאה ה 19, המגן דוד הוא בבחינת "זמורת זר בכרם ישראל". (השחר תרל"א עמוד 435-436).

[3] יהודה ליב גורדון (1831–1892) בפיליטונים מן הסדרה "צלוחית של פלייטון": "אין לתמונת מגן דוד שום קדוּשה ושום סימן של ממש לא בדת ישׂראל ולא בקורות ימיו. כל עיקר מוצאה של התמונה הזאת היא מאגדה ערבית, האומרת שתמונה כזאת היתה בחותמו של שלמה המלך, ובכוחה שׂם באזיקים את אשמדאי שׂר השדים. משם לקחוה המקוּבלים הראשונים והביאוה לגבול ישׂראל, וגם המעוֹננים והמנחשים אצל הטייטאנים הקדמונים השתמשו בלהטיהם בתמונה הזאת, הנודעת אצלם בשם דרואידענפוּסס; אבל בספרי קדמונינו לא נמצא שום רמז וזכר שתהיה התמונה הזאת ממקור ישׂראל, ושהיתה באמת מצוירת על מגנו של דוד או על מגנם של המכּביים, כמו שאחרים משערים.

[4] הרב משה פיינשטיין ( 1895- 1986) בספרו שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ג סימן טו, תחת הכותרת "אם יש קפידא להסיר הצורה שקורין מגן דוד מפרוכת"

[5]) לדברי החוקר אוגמה מגני דוד החלו להתנוסס על בתי כנסת מעץ בפולין, שהראשונים שבהם הוקמו בתחילת המאה ה 17
(G.S. Oegema, Realms of Judaism. The history of the Shield of David, the birth of a symbol (Peter Lang, Germany, 1996)

[6] המגן דוד נקרא בנצרות בשם כוכב דוד STAR OF DAVID והוא מסמל את ישו או כוכב חכמי המזרח STAR OF THE MAGI ---הכוכב שהנחה את שלושת המלכים לסגוד לישו בבית לחם לאחר לידתו. השושן הצחור שצורת עלי הכותרת שלו ,כאמור, צורת מגן דוד, מסמל עבור הנוצרים את הבתולה מרים, אם ישו.

[7] מדובר במסגדים רבים מספור ברחבי העולם (כולל בהר הבית בירושלים). המגן דוד נקרא באיסלם בשם חותם שלמה. שלמה המלך ודוד המלך מוכרים בקוראן כנביאים.

[8] בהודו המגן דוד נקרא בשם ינטרה, והוא בין היתר סמלו של האל גנש (Ganesha)

 [9] אורי אופיר, מקורו היהודי של המגן דוד, עיתון הצופה 9.5.2000

[10] "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" (הושע י"ד,ו); "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (שיר השירים ב, ב) ופירש הרד"ק: "אמר כשושנה לפי שנמשלה כנסת ישראל לשושנה".

[11] עקיבא צימרמן "שושנה בין הפיוטים"

http://www.vbm-torah.org/vtc/0058704.html

[12] גרשם שלום, שם, עמ' 42: "מן המזרח נדד השימוש בעיטורים כאלה, בכתבי יד של התנ"ך, גם לאירופה".

[13], בעיתון הצפירה, 1907 כתב דוד וולפסון איך נולד הדגל הראשון בקונגרס הציוני הראשון: "ומחשבה ניצנצה במוחי והרי יש לנו דגל וצבע כחול לבן לו. טלית זו שאנו מתעטפים בה היא הסמל העברי, עלינו להוציא את הדגל המקופל מתיקו והיה לנו לנס ולגאון, לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים. ציוויתי לעשות דגל לבן תכלת, ולציין בו מגן דוד. כך נולד דגלנו הלאומי".

הסבר לביטוי חותם שלמה

המגן דוד נקרא ביהדות [1] במשך מאות שנים בשם חותם שלמה, וכך גם באיסלם מראשיתו ועד היום. בדרך כלל מייחסים החוקרים את מקורו של השם "חותם שלמה" לאגדות יהודיות [2] וערביות [3] על טבעת חותם (שעליה היה חקוק כוכב בעל ששה קדקודים) שבאמצעותה שלט שלמה המלך על שדים, אך מהתבוננות בממצאים ארכיאולוגיים יתכן שההסבר לשם זה נעוץ בעובדה שסמל זה מופיע לראשונה על גבי חותמות גליל, חותמות אבן, ושאר חותמות כגון:

1.              זכריה סיצין ומיכאל הייזר פרסמו תמונות "מגן דוד" על חותמי גליל משנת 2500 לפנה"ס שנמצאים במוזיאון במזרח ברלין.

2.              הארכיאולוג היהודי ממוצא איטלקי דורו לוי גילה בארמון פסטוס בכרתים "מגני דוד" על חותמות אבן שגילן לכל המאוחר 1700 לפנה"ס (כי זה המועד שבו חרבה התרבות המינואית). "מגני דוד" אלה מוצגים במוזיאון הרקליון בכרתים.

3.              אוצר נמרוד כולל 613 פריטים מארמונות מלכי אשור במאות 9-8 לפנה"ס. אחד מהם הוא חותם עשוי זהב שבו מעוצב "מגן דוד".

4.              הילדגרד לוי [4]  כתבה במאמרה על מקור המגן דוד שיש שתי חותמות אשוריות בכתב יתדות, ששמורות כיום במוזיאון הלובר; על האחת מופיעה הקסגרמה לצד מנורה. על השניה הקסגרמה לצד כוכבי לכת. לוי טוענת שההקסגרמה אצל האשורים היא כוכבו של סטורן, ושאגדותיהם הן המקור לאגדה שלפיה שלמה המלך שלט על שדים באמצעות טבעת חותם שעליה הקסגרמה. בשל כך נקראת ההקסגרמה מאז בשם חותם שלמה

5.              חותם מן המאה השביעית לפנה"ס שהיה שייך ליהושע בן עשהיהו נתגלתה בצידון שבלבנון.

6.              במוזיאון המסים בירושלים מוצג כוכב ירושלים מן המאות הרביעית עד הראשונה לפני הספירה, שהוא חותם בצורת מגן דוד שהוטבע על ידית חרס שנתגלתה בחפירות בקיבוץ רמת רחל בירושלים.

[1] גרשם שלום, מגן דוד: תולדותיו של סמל" הוצאת עין חרוד 2010 עמוד 23

[2] בתלמוד הבבלי במסכת גיטין דף ס"ח

[3] "אלף לילה ולילה"

 [4] Hildegard Lewy, Origin and Significance of the Magen Dawid

Archiv Orientalni, Vol. 18, 1950, 330-65

מגן דוד בעיטורים

 התמונות הבאות הן מתוך אוסף אותות ועיטורים של אלי מוסקוביץ והן מתפרסמות כאן באדיבותו 

 מגן דוד בעיטור אסיר ציון

  מגן דוד בעיטור הגבורה

צבע וצורת עיטור הגבורה נבחר ככזה בגלל הזיקה לטלאי הצהוב ולכן עיטור הגבורה (העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל) הינו בצורת מגן דוד צהוב.

  מגן דוד בעיטור הלוחם בנאצים

בעיטור זה יש 2 צורות של מגן דוד. אחד הוא מגן דוד רגיל כנגד המגן דוד של מדינת ישראל, והשני הוא "מלא" כנגד הטלאי הצהוב. גם צבע הפארה שלו הינו כנגד עיטור צלב הברזל, עיטור גרמני, בתוספת של 2 פסי תכלת.

 מגן דוד (סמל צה"ל) בעיטור נספח שירות בישראל 

הקסגרמה בבלית בהקשר אסטרונומי

רישום של האשורולוג הבריטי תיאופילוס פינצ'ס

Theophilus Pinches 

1856 -1934

מלוח שנה בבלי מהמאה השמינית לפנה"ס מספריית אשורבניפל בנינוה שמתויג במוזיאון הבריטי

Sm. 162 (from CT 33 11)

מגן דוד נקרא במקרא בשם שושן

בויקיפדיה טוען מחבר הערך "תהילים" כי ברבים ממזמורי תהילים מתארת הכותרת (כמו "למנצח על") את צורת הניגון שלוותה לאמירתו. לא ברור עד כמה פירוש זה תקף, שהרי אין מי שיעיד על כך עדות ישירה, אך גם אם הפירוש תקף ייתכן שבכל הנוגע למלה "שושן" הבינו אותה במהלך הדורות לא כמייצגת כלי נגינה אלא כמייצגת מגן דוד, שהרי צורת השושן היא צורת מגן דוד.

צורת השושן היא צורת מגן דוד

התמונה באדיבות עודד ישראלי

בכל הפעמים שמופיעה המלה "שושן" בכותרת המזמור קודמת לה המלה "למנצח":  

"למנצח על שושנים" (פרקים מה, סט)

"למנצח על שושן עדות" (פרק ס)

"למנצח אל שושנים עדות" (פרק פ)

במקורות אחדים [1] נאמר כי המלך דוד ניצח במלחמותיו כי היה לו מגן שעליו היה חרות מזמור תהילים ס"ז. פרק ס"ז פותח אף הוא במלה "מנצח", אמנם לא במלים "למנצח על שושן" אלא במלים "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינוֹת", אך ברור כי היה לאורך הדורות קשר בין ניצחון לבין מזמור תהילים לבין מגן לבין דוד, ומאחר ופרח השושן צורתו צורת מגן דוד סביר להניח כי החיבור הזה היה ברור לכל יהודי.

טיעון זה מתווסף לטיעוניהם של חוקרים אחדים[2]:

א. אורי אופיר חקר ומצא כי מקור המגן דוד במנורת המשכן, שהרי אונקלוס רש"י ואבן עזרא מתרגמים את המלה "פרח" בביטוי "כפתור ופרח" כ"שושן".

ב. ד"ר זאב גולדמן גילה במחקרו שמקורו היהודי של  השושן בציץ שעל ראש הכהן הגדול, שהתגלגל לסמל השושן בעל שלושת העלים במטבעות יהודיים אחדים מן התקופה הפרסית, שאחד מהם הועתק למטבע השקל.

ג. איילת השחר הראובני הייתה משוכנעת שמקור המגן דוד בפרח השושן. להלן קטע מדבריה:

"...ראשי הפרקים בתהילים מה, ס, סט, פ, שכולם מתחילים במלים "למנצח על שושנים"; או "למנצח על שושן" בפרק ס. כל המזמורים האלה עוסקים בתפילה לד' המנחה את צבא ישראל במלחמותיו עם האויב ומתוך תוכן הדברים ברור שכאן כשהמדובר בשושנים הכוונה היא לעם ישראל נושא "מגן השושן" הסמלי לקראת המלחמה".  

בנוסף, בדגל המדפיס של טוביה פואה מסביונטה שבאיטליה (משנת 1551) מופיע סמל מגן דוד מוקף בארבעה פסוקים מתהילים, שבכולם מופיעה המלה "מגן" - רמז ברור לכך שצורת המגן דוד מקורה במזמורי תהילים, שאת חיבורם מייחסת המסורת לדוד המלך. כאשר דוד פונה לאל בתפילתו כאל מגנו נוצר החיבור בין המגן (האל) לבין המתפלל (דוד). [3]

סמל מגן דוד מוקף בארבעה פסוקים מתהילים

תמונת CC שהעלה דניאל ונטורה © לויקיפדיה

במחקר האקדמי של המגן דוד מקובלת הטענה שמקורו של המגן דוד כסמל לאומי של היהודים במאתיים השנים האחרונות, אך נדמה כי החוקרים התעלמו עד כה מן הקשר שבין סמל זה לבין השושן, שנזכר במקרא פעמים רבות. ממצאים ארכיאולוגיים של ההקסגרמה מתקופות שקודמות לתקופת המקרא הם בסך הכל שניים: האחד משומר, שם היא מופיעה ככוכב או כשמש בשמים, משורטטת באופן מגושם סביב עיגול ולא כשני משולשים משולבים. השני מכרתים (מהתרבות המינואית) שבו אמנם מופיעים שני משולשים משולבים, אבל לא ברור אם ההקסגרמה שימשה שם כצורה דקורטיבית או כסמל.

על פי התאוריה המפורטת לעיל נדמה שהמגן דוד מופיע כסמל לראשונה ובאופן ברור... במקרא.

[1] לראשונה בכ"י ספרדי (ותיקן 214 דף 54 א-ב) מהמאה ה 14
בספרו של יצחק עראמה "עקדת יצחק" מהמאה ה 15

וראו "גרשם שלום: תולדותיו של סמל" הוצאת מוזיאון עין חרוד 2010 עמ' 41-40, 
==

החיד"א בספרו "מדבר קדמות"; הרמ"א בספרו "תורת העולה"; בעל "ספר הרוקח" - וראו: "ספר הצופן" של הרב זמיר כהן עמ' 136- 132
==

בעבר אך גם בימינו יש שנוהגים לצייר מזמור זה בצורת מנורה, כמו ציור של הצייר והמרצה לקבלה אברהם לוונטל שפורסם בבלוג זה.

[2] טיעוניהם של שלושת החוקרים מופיעים בהרחבה בבלוג זה.
המאמר של איילת השחר הראובני נתפרסם בעיתון "היום" 1-7-1966 תחת הכותרת  מצמחי התנ"ך והתלמוד השושן ומגן-דוד LILIUM CANDIDUM

[3] Dr. Asher Eder The Star of David, Rubin Mass, 1987 p. 15
==
הערה של אורי אופיר

בנוסף,  גם עם ישראל כונה שושן: "שושנת יעקב צהלה ושמחה"; "שושן עמק איומה" מימים נוראים.

אם כך גם  קיים קשר משולש:  עם ישראל, שושן ומגן דוד... והחוט המשולש לא במהרה יתנתק.

הערה של אהובה קליין

גם אני חושבת שיש קשר  הדוק בין השושן הצחור למגן הדוד.

המתבונן בפרח-  ישר מבחין בצורת מגן הדוד באופן ברור ביותר.

השושן הצחור הוא אחד מפרחי הבר היפים של ארץ ישראל.

מעניין  כי במקדש שלמה עיטרו בשושנים את כותרות העמודים:"יכין" ו"בועז" וגם את שפתו של ים הנחושת [מל"א ז:י"א, כ"ו: דהי"ב ד:ה]

גם בשיר השירים ישנה תזכורת לפרח המיוחד:""אני...שושנת העמקים  "[שיר השירים ב,א]

מקור נוסף:"כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות: [שיר השירים ב, ב]

"דודי לי ואני הרועה בשושנים"[שיר השירים ב, ט"ז]

"לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים.." [שם  ה, י"ג]

"דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות  בגנים וללקוט שושנים אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים" [שם ו,ב- ג]

מעניין מאד כי הושע הנביא מדמה את תקומת ישראל דווקא לפריחת השושנה באומרו:"אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" [הושע י"ד,ו]

ליד ביתי נפתחה  ,לפני כמה שבועות, חנות חדשה של דברי מאפה ושמתי לב כי מאז יום פתיחת החנות יש- סמוך לחלון הראווה- באופן קבוע אגרטל ובו פרחי שושן צחור.

נראה שהם רואים בזה סימן של  הצלחה וברכה לעסק.

מגן דוד וטלאי צהוב על בול

בול של רשות הדואר משנת 2005

לרגל ששים שנה לסיום מלחמת העולם השנייה

עיצב: רונן גולדברג

יעל ברתנא

 בעבודת וידאו "מור אי ווייז'ה" (בפולנית: חומה ומגדל), 2009,  מראה יעל ברתנא איך היהודים חוזרים לפולין, ומקימים שם במהירות "חומה ומגדל". על המגדל הם תולים דגל חדש בצבע אדום, ועליו מתנוסס מגן דוד עם הנשר הפולני. על הזרוע הם נושאים סרט בד ועליו אותו הסמל. ראו:

http://www.youtube.com/watch?v=GGmTMZ4bMRo

האגודה למען ירושלים

מושל ירושלים רונלד סטורס (1881 - 1955) הקים בשנת 1918, את ''האגודה למען ירושלים'' 

(The Pro-Jerusalem Society) 

לשימור ולשיקום ירושלים. בסמל האגודה שולבו הצלב הפרנציסקני (''שומרי ארץ הקודש''), מגן דוד וסהר מוסלמי, כביטוי לשיתוף הבין-עדתי. 

סמיע

בחפירות בכפר הגלילי סמיע, 28 ק"מ מזרחית לעכו, שמזוהה עם היישוב היהודי הנזכר בתלמוד בשם כפר סמא או כפר סימא, שהיה מיושב בימי בית שני, נמצאו בין היתר אבנים שעליהן חקוק מגן דוד, חנוכיות, וצלבים.

מהדורה מקוונת של ספרי על תולדות המגן דוד

בשנת 2008 הוצאתי לאור במהדורה פרטית ספר על תולדות המגן דוד, שהיה מבוסס על הבלוג "אלבום מגן דוד". מאז נוסף חומר רב ולכן מצאתי לנכון לפרסם מהדורה מקוונת ומעודכנת והריהי לפניכם בקישורית   

http://www.flickr.com/photos/zeevveez/sets/72157618408300028/

 במתכונת זו ניתן לתקן כל טעות ולהמשיך ולעדכן.

במהדורה המקוונת, כמו בספר המודפס, כל כתבה מופיעה בדיוק במקומה הנכון לפי השתלשלות האירועים בצורה כרונולוגית - בהבדל מן הבלוג שבו הכתבות מסודרות לפי תאריך העלאתן לרשת.

הטקסט למהדורה העברית נמצא בהערה שמתחת לכל תמונה. אני מקווה שהמתענינים בסמל שיודעים שפה נוספת יוסיפו תרגום בהערה שמתחת, או שישלחו לי את התרגום לכתובת האימייל שבפרופיל שלי ואני אוסיף אותו בעצמי.

החידוש העיקרי שבאתר זה הוא ויזואלי, מאחר ועד כה לא פורסמו תמונות של ממצאי הסמל באיכות כזאת ובהיקף שכזה, ומי שרצה לראות על מה מדברים החוקרים נאלץ לכתת רגליו לספריות בשביל לעיין בכל תמונה בנפרד.

כאן ניתן לראות כל תמונה בהגדלה

או לראות את כל האלבום כמצגת אוטומטית

או לראות את כל האלבום כמצגת אוטומטית עם כתוביות

או לראות כל תמונה על המסך כולו עם אפשרות לניווט לתמונה הבאה/הקודמת

מגן דוד כסמל פוריות

על המשולש שקדקודו מעלה אותיות המלה "פרו"

על המשולש שקדקודו מטה אותיות המלה "רבו"

על המשושה שמחבר ביניהם וו החיבור

עבודה שלי בפוטושופ

האבן שעליה מסותת המגן דוד היא אבן חופה מהמאה השש עשרה מבית כנסת מיכלבך שבגרמניה. החתן היה מנפץ את הכוס באמצעות זריקתה על אבן החופה, ולא באמצעות דריכה עליה.

מצוות פרו ורבו מקורה בפסוק מבראשית א, כב 

"וַיְבָרֶךְ אותָם אֱלוהִים לֵאמור פְּרוּ וּרְבוּ וּמִילְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ"

הימצאות מגן דוד בבתי כנסת בגרמניה בהקשר של חתונה רומזת למשמעותו כסמל פוריות. מגן דוד הוא גם קישוט שכיח בכתובות ובהזמנות לחתונה. אלכסנדר מישורי כתב בספרו, "שורו הביטו וראו" (עם עובד, אופקים 2000 עמוד 124), שהנישואין הם מושלמים כאשר עדיין מבחינים במשולשים המקוריים שיצרו את המגן דוד.

זוהי גם אחת המשמעויות שמיוחסת לו בתרבות ההודית, שגם בה משולש אחד מסמל את הזכר והשני את הנקבה.

השתלבות הקווים בסוג מסוים זה של מגני דוד מביעה גם היא תקווה לחיבור מוצלח בין בני הזוג, כאמור בבראשית ב, כד: "עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד".
==

תמונת CC מויקיפדיה בגרמנית לערך  Synagoge Michelbach an der Lücke

השחתת יצירה של האמנית סבינה סעד ביד לבנים בראשון לציון

מ 19.12.2010 ועד  30.1.2011 מוצגת ביד לבנים בראשון לציון תערוכתה של סבינה סעד: "הטלאי הצהוב, דיאלוג עם סמל".

התערוכה הוצגה בעבר במזכרת בתיה וביד-לבנים ברעננה. חלק מן ההדפסים של העבודות מוצגים דרך קבע בבית וואלין בגבעתיים, שהוא שלוחה של בית הספר להוראת השואה של "יד ושם". התערוכה כוללת כ-80 עבודות שדנות במשמעויות של הטלאי הצהוב עבור העם היהודי. במסגרת התערוכה האמנית נפגשת בהתנדבות עם קבוצות של תלמידים, ניצולי  שואה ומבקרים. בתערוכות הקודמות רוב הביקורות היו חיוביות אם כי היו פה ושם כמה מבקרים שהביעו הסתייגויות מילוליות. בתערוכה מוצגות שלוש עבודות הכוללות צלבי קרס. ליד כל התמונות כתוביות המסבירות את מהות העבודה.

 אתמול, ב 22.1.2011 טלפנה מנהלת המקום, הגב' שרה אשר, לאמנית ודווחה לה שבמוצאי שבת התקיים ביד לבנים אירוע באודיטוריום הסמוך לתערוכה. בזמן ההפסקה הקהל ביקר בתערוכה. אחד המשתתפים ניגש למנהלת ודרש ממנה להסיר את העבודה "והיינו כבובות על חוט". לטענתו אין מקום ביד לבנים לצלב קרס. המנהלת הזמינה אותו לכתוב בספר האורחים את הביקורת שלו, הסבירה לו שזאת עבודת אמנות, והציעה שיקרא את  לקרוא את הכתובית שלצד העבודה:

"בזמן השואה היהודים נתנו לנאצים לעשות בהם כחפצם, וחוץ  ממקרים בודדים, כגון בגטו ורשה, לא התנגדו להם. מה שהשאיר עלי רושם עז זה תמונות של חיילים נאצים בודדים שמשכיבים או מעמידים שורה של יהודים ויורים בהם בלי שהם מתנגדים או אומרים מלה".

האיש מצא לנכון להתלונן בפני מבקרים  נוספים שנכחו במקום, אבל דרישתו לסלק את היצירה מבית יד-לבנים לא נענתה. הקהל חזר להמשך התוכנית באודיטוריום. אחרי שכולם עזבו המנהלת שמה לב ש"מישהו" ריסק את העבודה לחתיכות.

אין זה נכון שבארץ תרבותית אדם יפגע ביצירת אמנות שאיננה לרוחו. בארץ דמוקרטית מותר להביע דעה בצורה מילולית, מותר למחות, אבל אסור להשתמש בכוח. הוגשה תלונה במשטרת ראשון לציון נגד "האלמוני", שזוהה על ידי אנשים שמכירים אותו.

 אחרי ההשחתה

(c)

 לפני  ההשחתה צילום מרחוק 

(c)

 לפני  ההשחתה - צילום מקרוב 

(c)

מצורפת קישורית לכל הסדרה של העבודות:

http://www.flickr.com/photos/zeevveez/sets/72157616210054035/with/3813956997/