תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק ג (ג) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד. פרק זה דן במשמעות המשולשים שמרכיבים את המגן דוד. התמונה היא באדיבות ביביג'יאן שפרסם אותה בפליקר, והיא עברה אצלי טיפול פוטושופ כדי להדגיש את המגן דוד שחבוי בתוך פסיפס מן המאה השלישית, שנמצא כיום במוזיאון ברדו בטוניסיה. פסיפס זה מתאר ששה קיסרים רומיים שמסמלים את ימות השבוע מקיפים את האל סטורן שמסמל את השבת
הטבע שופע שלישיות, למשל שמש, כוכבי לכת וירח; או פרוטונים, נויטרונים ואלקטרונים שנמצאים בכל אטום; או שלוש התכונות של חלקיקים אלה: מסה, מטען ותנע זוויתי; או שלושת מצבי החומר: מוצק, נוזל וגז. נוכל להוסיף לכאן גם את ארבעה היסודות, אדמה, אוויר, מים ואש, כי האש היא רק תהליך של המרת אנרגיה ואיננה למעשה יסוד כמו שלוש היסודות הקודמיםבהקשר זה, כדאי לציין שלאדמה עצמה הוענק הכוח להתפתח, כפי שאנחנו לומדים מההיסטוריה שלה, וכפי שנאמר בתנ”ך: בשני הימים הראשונים של הבריאה רק הבורא פועל בזמן שכל מה שנברא עד אז נשאר במצב המקורי הפרימיטיבי שלו, למרות שטמונות בו אפשרויות ההתפתחות. המצב הזה משתנה - בודאי לא באופן מקרי- ביום השלישי, כאשר הבורא מטיל על האדמה את התפקיד להצמיח דשא ופרי. לגבי מלכות הצומח, אנו קוראיםוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוובנוגע למלכות המים אנו קוראיםוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּהובאשר למלכות בעלי החיים אנו קוראיםוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהנרמזת כאן התחלה כלשהי של עצמאות של הדברים הנבראים. לגבי האדם, שנברא ביום השישי, עצמאות זו מגיעה לשיאה ברצון החופשי שהוא יכול לתרגל במידת מהכאשר מתבוננים במשולש אחד כמסמל את שלושת ימי הבריאה הראשונים ובמשולש השני כמסמל את שלושת ימי הבריאה השניים, הימים הרביעי החמישי והשישי, האחדות שלהם יכולה להיות מיוצגת על ידי ההשתלבות ההרמונית של ההקסגרמה. אנחנו יכולים לזהות באופן מיידי את המשושה שבמרכז ההקסגרמה כמסמל היטב את היום השביעי, השבת. בעצם השבת לא נבראה - היא הוטבעה בתוך הבריאה והיא מציינת את השלמתה. אנחנו, בני האדם, כמי שנבראו ביום השישי כפופים לחוקי הנבראים. איננו כפופים לשבת. אנו מקבלים אותה כחלק מהחופש שיש לנו לקיים אותה ו"לעשותה" לחלק מהחופש המקודש שלנו (שמות לא, ט"זהיעוד להתפשט ולהתפתח נגמר בפסוקים השני והשלישי בפרק ב בספר בראשיתשבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשותלמען הבהירות, הבה נהרהר לרגע בפסוק המוכר אך הקשה להבנה הזה. הוא מבטא כביכול שני צדדים של אותה מטבע. אחרי ששת ימי הבריאה או שש תקופות הבריאה, אלוהים נח, אם לדבר במונחים אנושיים, מעבודתו, וראה שהיא טובה מאוד: הכוחות הכאוטיים קיבלו כיוון למשחק הרמוני; השמש והירח קובעים את הימים, השנים, והעונות; האדמה נועדה לגדל צמחים ויצורים חיים; ובני האדם נבראו בצלמו של הבורא עצמו. כל זה נברא כדי שהאדם יכבוש את האדמה, ישלוט עליה בצלם הבורא, ויחיה בהתאמה לדמותו של ה' ובהתאמה לתוכנית המקורית, שתוארה בספר בראשית א בפסוק עשרים וששנעשה אדם בצלמנו כדמותנותהליך זה של בריאת האדם, שעליו חל הפסוקאשר ברא אלוהים לעשותלא נגמר אחרי התנעתו. אלוהים שבת מכל מלאכתו כדי שהאדם ישלים אותה בעשייתומיד לאחר הפסוק שאומר שאלוהים שבת מכל מלאכתו אנחנו קוראים שהוא נפח באפיו של אדם את נשמת החיים, ובכך העניק לו את הציוד הרוחני למשימה של עיבוד הגן. לאחר מכן אלוהים נטע גן בעדן, בנה אישה מהצלע של אדם, גירש ושלח אותם משם כדי שיעבדו את האדמה, הציל את נוח מהמבול, שינה את שמו של אברם לאברהם, העניש את מצרים והוציא ממנה את בני ישראל; נתן את עשר הדיברות; כל זה קרה על פני האדמה אשר היא, לפי התנ"ך, בתור אחת מהיצירות של הבורא, שדה כוח דינאמי הפועל במסגרת חוקיו הנצחיים של הבורא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה