על פי וואלפדיה, ארכיטיפ הוא תמונה כלל אנושית קמאית, שמגיעה מתת המודע הקולקטיבי, שמכיל זיכרונות ותכנים כלל אנושיים. יונג הסיק שהיחיד בחלומו מתחבר אל אוצר זיכרון קולקטיבי, ושללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא מודע של האנושות, לא ניתן להבין את עולמו הפנימי של היחיד על רבדיו השונים...אחת הדרכים היעילות ביותר לריפוי ולהשפעה על תת המודע, היא באמצעות סמלים אנרגטיים. דוגמה לסמל כזה היא המגן דוד. מגן דוד נחשב לסמל יהודי החל מימי הביניים, למרות היותו ארכיטיפ וסמל בתרבויות המזרח הרחוק ואפילו באיסלם, אלפי שנים קודם לכן. הילרים ומטפלים משתמשים במגן דוד להגנה וטיהור אנרגטיים. כדי לטהר חדר, למשל, כדאי פשוט לדמיין מגן דוד זוהר במרכז החדר ולבקש טיהור של החדר
בגב החנוכייה יצוקת הברונזה מפוסלת, ביד אמן לא ידוע, ספינת מעפילים. על תורן הספינה דגל עם מגן דוד. בצד ימין של המפרש תבליט דיוקנו של הרצל שפניו מופנות לעבר סמל הציונות, הדומה באופן מפתיע לסמל תנועת "השומר הצעיר" - עלי זית סביב למגן דוד. בחזית ממוקמים הבזיכים (בתי הנר), כשהשמש המוגבה מעט נמצא על הספינה כמו משקיף על נתיניו ממעל. החנוכייה הזו, אומר אבירם פז, נעשתה בעשור הראשון לקום המדינה, והיא כה נדירה עד שגם במוזיאון הרצל בירושלים לא ידעו על קיומה ולא הצליחו לצרף אחת כזו לאוסף הגדולהקשר של בנימין זאב הרצל עצמו לחנוכה (כאשר שם החג עוד לא היה קיים) בא לידי ביטוי בשיר שכתב בשנת אלף שמונה מאות תשעים ושבע, בעיתון האידי "די וועלט" שיצא לאור בגרמניה: "בראשית דלק אחד, ועוד אחד ועוד אחד, ועוד אחדים/ החושך יחלוף כליל/ מתוך הצעירים, בני דלת העם/ ירקע האור בראשונה./ ואחר ילוו אליהם האחרים, אוהבי הצדק והאמת/ החופש והקדמה האנושית, היופי/ ובהיות הנרות כולם דולקים/ ישתאו וישמחו על העבודה שנעשתה./ אין לך תפקיד חשוב ומביא אושר יותר/ מתפקיד השמש, משרות האור". אבירם פז, שמחזיק בשיר בצמוד לחנוכייה ההרצליאנית, טוען כי זהו שיר מטפורי, שהרצל עצמו נמשל בו לשמש, מדליק האור הציוני בלבבות
התמונה המצורפת כאן מתארת תווית של "החזית העממית לשחרור פלסטין". ארגוני הטירור נהגו להפיץ תוויות אלו ואנשים נהגו להדביק אותן על מכתבים בנוסף לבול רשמי. ההכנסות ממכירת התוויות היו קודש לארגוני הטירור ומאבקם בישראל. בתווית רואים נץ אוחז בנחש (ישראל) שראשו מגן דוד. ברקע מפת ישראל בה מופצצות הערים הראשיות... יש עוד הרבה בולים עם מגן דוד. סדרת השטנה המפורסמת ביותר הכוללת מגני דוד שלא הונפקה במדינה ערבית היא סדרה מסרביה תחת שלטון הנאצים. לא אוכל לצרף תמונה מכיוון ומסרתי את הבולים במתנה לאספנית יודאיקה. מלבד זאת יש עוד הרבה בולים עם מגיני דוד ואני מכיר אספן מהצפון שאוסף מגני דוד על בולים
הבול המצורף כאן הונפק ע"י עיראק לאחר טבח סברא ושתילא בלבנון ב1982 . בבול יונה פצועה נוטפת דם בתוך מגן דוד. בצד שמאל אנשים טבוחים
המלה מגן אינה אלא היפוכה של נג'ם הערבית שהיא כוכב(כשאתה קורא את המלה משמאל לימין)
ידוע, כי לכל אליל יש איזה דמות מן הבריאה, דמות חי או צומח או דומם או אחד מצבא השמים, ככתוב: צלמי טחריכם, צלמי עכבריכם, אשריכם חמניכם, ותמונת "מגן דוד" לא נמצא בבריאה על כן לא פסל צלם יוכל להקרא, גם לא נמצא כי בתמונה כזאת עבדו או קדשו איזו עבודה זרה, כמו כלים שונים, אשר היו לעכו"ם, כי נאמר לאסור איסר על המ"ד, על כן המ"ד דבר כשר הוא בלי שמצה, הוא אך אות או משל-רמז (וואפפען). מולידו הוא דוד המלך ע"ה, ויהי כאשר הצילו ה' משש סכנות: מפי הארי, מכפות הדוב, מיד גלית הפלשתי, מיד שאול, מיד אבשלום ומקרני ראם – ויעש על מגנו משל-רמז בעל ששה קצוות, האות הזה היה או מעשה מקשה כמו הכפתורים והפרחים, אשר היו על המנורה, או מפותח פתוחי חותם כעל אבני חשן ועל ציץ הזהב אשר להכהן הגדולה"מגן דוד" הזה עם האות (ריטטער וואפפען) פעל רב טוב על צבאות ישראל בהיותם במלחמה ודוד מלכם עם מגנו אתם, כי כאשר הביטו על המגן ועל האות תקעו ויריעו ויתקעו ויקראו בקול: אנא ה' הושיעה נא, מגן דוד עבדך עמנו! אנא ה' הצליחה נא, מגן דוד עבדך הגבור אתנו! – וילחמו כאריות וינצחו, כי האות חזק ואמץ לבבם, ויבאו באש ובמים בלי כל מורא ופחד בבטחונם, כי בזכות דוד מלכם ילחם ה' להם וידם תהיה בערף אויביהםוהיה בימי הבינים, כאשר לחץ עול הגלות את אחב"י מאד מאד ונגזרו עליהם גזרות קשות ושמד, ורבים מאחב"י המירו דתם להנצל מהצרות האיומות- אז התאמצו הרבנים החכמים לעורר את לבב אחב"י לאמונה שלמה, בנחמם אותם, כי בן דוד, משיח ד', יבוא ויגאלם וה' יקום על ידו דם עבדיו השפוך על פני חוצות כמים, ולחזק את לבב אחב"י הנרדפים והנדכאים תקנו לשום את האות בעל ששה קצוות על פרכת ארון הקדש ועל מעילי ספרי התורה ועל שקי טות"ף ויקראו את האות "מגן דוד", למען אשר יביטו עליו בעת תפילתם ויתחזק בטחונם, כי בוא יבוא בן דוד, בעל המגן , אשר אות גבורה עליו. ובאמת פעל התקון הזה רב טוב, כי בני ישראל התאמצו באמונתם ומסרו נפשם על קדוש השם, ומני אז נשאר המ"ד לאות על הגאולה, אך ברבות הימים נשכח עיקר הדברהרבנים החכמים למדו זאת ממשה רבנו, אשר עשה את נחש הנחשת וכתוב:והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחיעי' עץ חיים הישן ועץ חיים על ספר תהליםמכל האמור רואים אנחנו, כי מנהג מ"ד כשר הוא וחובבי ציון אשר רעיון הד"ר הרצל שלח שרשיו בלבם יכולים להתקשט בו; כי המ"ד אות גאולה ואין לדאוג כלל. וכן כל מנהגי ישראל טובים וישרים הם ושרשם בקדש ואם לא נביאים אנחנו בני נביאים אנחנו
ביחוד הנני שבע-רצון מעת שבא לידי "המליץ", נו' 11 וקראתי את המאמר "דבר כשר". בעל המאמר הוא בודאי יהודי כשר, ויחי מאה-ועשרים שנה בעד בשורתו הכשרה, הי התיר לנו... לא קטנית בפסח, לא ספק-ספקא של סירכא וגם לא את ישוב ארץ-ישראל, אלא דבר יותר נכבד מכל אלה. הוא התיר לנו את...המגן-דוד צריך אני להגיד לכם, חביבי, כי אני הנני ממעריציו ומקדישיו של המגן-דוד. מכל "דגל מחנה יהודה" נשאר לנו לפליטה רק המגן הזה. "האריות" ויתר "חיות הקדש" יש אשר הלכו שבי לפני צר, או מה שרע מזה, פשוט נתהפכו לשועלים מחבלים כרמים, ולא נשאר לנו ירושה בלתי אם המגן הזה. ולי מה יקר ומה חביב האות הזה! – כמה זכרונות קשורים בו לכל איש יהודי. מבר-מצוה עד החתונה, משלש-עשרה עד שמנה-עשרה שנה, מבחר ימי העלומים, מן התפילין עד הטלית – ה"מגן-דוד" ילונו על דרכנו. הסופר ספיר יאמר, כי בראותו כתונת בידי תופרת – ירים את כובעו לאות כבוד; כי כמה הרגשות וכמה אנחות וכמה דמעות נתפרו ונקשרו בהתפירות והקשרים האלה. ואם בתפירות פשוטות כך, בתפירות של מגן-דוד על נרתיק של תפילין ושל טלית – על אחת כמה וכמה. אמותינו וזקנותינו הטובות לא ידעו אופן אחר להביע את רגשותיהן ואהבתן זולת על ידי המגן-דוד... "אשה עבריה מי ידע חייך... עצבן ומשושך, שברך מאוייך"... קשורים ותפורים במגן-דוד של "נרתיק של טלית"... ולא רק אבותינו, כי גם אנחנו, אם נבקש היטב בצרור זכרונותינו, נמצא עוד אולי זכרונות נעימים קשורים במגן-דוד... והנה באו סופרים עריצים ויאמרו להרוס את מקדשי ולחלל את קדשי, ויוציאו לעז עליו, כי מוצאו מעם נכרי! אני מטבעי אינני אוהב חקירות כמו אלה, אשר לפי דעתי הן למותר לגמרי. כי אם נאמר לחפש אחר שרשיהם של הרבה ממנהיגנו, לבקש את אביהם ומחוללם, מי יודע עד אנה יובילונו חקירותינו... ולפיכך, יהודי פשוט כמוני מקבל את היהדות כמו שהיא ואינו שואל: מה לפנים ומה לאחור. ועל כן, כל אותן הימים שהרעישו סופרינו את מצודת המגן-דוד, הייתי שרוי בצער ולא ידעתי שלו בנפשי, עד שבא לידי "המליץ" נו' 11 והסיר אבן מעמסה מעל לבי, כי התיר לי את הכשר, וממש עין בעין הוכיח, כי המגן-דוד היה באמת מגנו של דוד. הלא כה יאמר:"המגן דוד מולידו הוא דוד המלך ע"ה, ויהי כאשר הצילו ה' משש סכנות: מפי הארי, מכפות הדוב, מיד גלית הפלשתי, מיד שאול, מיד אבשלום ומקרני ראם – ויעש על מגנו מגן-רמז בעל ששה קצות... עם האות הזה פעל רב טוב על צבאות ישראל בהיותם במלחמה ודוד מלכם עם מגנו אתם, כי כאשר הביטו על המגן ועל האות תקעו ויריעו ויתקעו ויקראו בקול: אנא ה' הושיעה נא, מגן דוד עבדך עמנו! אנא ה' הצליחה נא, מגן דוד עבדך הגבור אתנו! – וילחמו כאריות וינצחו".הלא "ברור כיום", כי המגן-דוד הוא מגנו של דוד באמת, ועל ידו נלחמו אנשי דוד כאריות וינצחו...לא זאת אמנם מגמת דברי, העיקר הוא, כמו שיאמר בעל המאמר בסוף דבריו: אשר מכל האמור רואים אנו בחוש, כי מנהג מגן דוד כשר הוא, וחובי-ציון, אשר רעיון הדוקטר הרצל שלח שרשיו בלבם יכולים להתקשט בו, כי הוא אות גאולה ואין לדאוג כלל
את צמח דוד עבדך מהרה תצמיחוקרנו תרום בישועתךכי לישועתך קווינו כל היוםברוך אתה ה' מצמיח קרן ישוּעההתמונה באדיבות מקס נתנס מקיבוץ מצובה
הנקודה הזו היא ה"שפיץ" של רכס הכרמל, ומכאן הוא פשוט "נופל" לתוך היםבמאה השתים עשרה נוסד מסדר הרואה באליהו הנביא את הנזיר האולטימטיבי, וכך נקרא המסדר כרמליטים. בסוף המאה השבע עשרה מחדש האב פרוספר, נזיר שיושב באחת המערות בסביבה, את המסדר, ובונה את המנזר מחדש, מבנה קטן ופשוט. באלף שמונה מאות שלושים ואחת, בימי השלטון המצרי בארץ, הם מקבלים אישור לבנות מבנה גדול, וזהו המבנה אותו אנו רואים היום. זהו המבנה הגדול שנבנה אז בא"י. הקומה התחתונה כמעט ללא חלונות, והוא בנוי כמבצר. הוא בנוי ע"ג מערה שנקראה בימי הביניים מערת אלישע. היום מבנה זה הוא המרכז הכרמליטי העולמי. במקום חיים כשבעה נזירים, ויש אגף מלון לצליינים נוצריים. לימים הם הוסיפו אגף הנמצא ממערב לכביש. הבריטים חכרו את האגף המערבי, והופכים אותו למגדלור עם רדאר המאתר ספינות מעפילים. היום יושב פה חיל הים...הסמל על הדלת: הצלב עולה בהדרגה כמו הכרמל, המגן דוד הוא בעצם כוכב. הם מחוייבים בנדריהם לשלושה דברים, שתיקה, התבודדות ותפילה. יד אוחזת בלפיד, היא ידו של אליהו קנא קנאתי לדבר ה' מבחינת התיאולוגיה הנוצרית, ראשך ככרמל בשיר השירים מסמל את מרים, ולכן היא מופיעה על הדלת הגדולה
אך מי שנכנס לכנסיה, מוצא בה מספר תבליטי גבס, ואחד מהם מכיל פניה למחוז קרוב-רחוק עד כאב. התבליט המוקדש לאדית שטיין, המועמדת להיות מוכרזת כקדושה קתולית. היהודיה שהמירה דתה לנצרות ונספתה באושוויץ כיהודיה - הגרמנים לא היו רגישים להמרת דת - הצטרפה למסדר הכרמליטי. התבליט, שבבסיסו הקדשה בגרמנית מטעם חברת הצלב, כולל מגן-דוד בצורת הטלאי הצהוב וזוג ידיים האוחזות בספר, חייה של תרסה הקדושה מאווילה, בת למשפחת יהודים מומרים שייסדה את המסדר הכרמליטי, אשר גם העסיקה מאוד את אדית שטיין בכתביה
עד הקמת הגדודים היהודיים במסגרת הרג'ימנט הפלשתינאי, היו מקובלים ביחידות היהודיות סמלי היחידות הבריטיות. אולם הנהגים ביחידות התובלה, למשל, נהגו בתחילה לצייר בגיר מגן-דוד על מכוניותיהם. במצרים נאסר עליהם סמל זה, ואז התחכמו החיילים ורשמו על המכוניות את שמות יישוביהם בעברית, בספרם לקצין הבריטי כי אלה הם שמות נערותיהם...עם צאת יחידת הנהגים החמישית למדבר המערבי, מיהרו החיילים וסימנו את מכוניותיהם במגן-דוד כחול-לבן, הפעם העלימו הקצינים עין
הציונות בלבושה הנוכחי, נקלעה לפרשת דרכים היסטורית. לרבים נדמה שנחוצה בחינה מחדש של ערכים. הצורך להתחדשות זועק לשמים. האם סמל המגן דוד, יכול לשרת את התחדשות הציונות? מגן דוד מוכר כיום בכל העולם כסמל ליהדות, ישראליות וציונות, והוא מתנוסס בגאווה במרכז הדגל הישראלי. בנוסף לכך, מככב המגן דוד בלוגו של ארגונים גדולים כגון צה"ל, המשטרה, הסוכנות היהודית, צים, והוא מופיע בכל בית כנסת ובכל בית קברות יהודי בארץ ובעולם. עד לפני כשבע שנים ישראלים בודדים ענדו מגן דוד קטן על שרשרת מתחת לחולצתם, אבל מאז החל גל אופנתי, המגן דוד הפך ללהיט, והישראלים החלו לענוד מגן דוד גדול יותר מעל לחולצה. מיליוני מגני דוד נמכרים כיום כתכשיטים וכאביזרים אחרים. ישנם חיילים המקעקעים מגן דוד על גופם, וישנם נהגים התולים במכוניתם מפיץ ריח בצורת מגן דוד כחול לבן...הסרט יתעד תהליכים בחייהן של עשר דמויות מרתקות שהמגן דוד קרוב ללבן, וכל אחת מהן, דרך הסיפור האישי שלה, תאיר בו פן אחר ותעלה שאלות ביחס למהותו:מהו סמלמהו מקורו של המגן דודמהו מקורו היהודי של המגן דודהאם הציונות סיימה את תפקידההאם "מיהו יהודי" זו שאלה דתית או פוליטיתהאם יש צורך לשנות את עיצוב הדגל הישראלמדוע החליט היטלר להשתמש במגן דוד בטלאי הצהוב
תאור נוסף של אותה אנדרטה
כשניגשתי לתכנן אנדרטה בעלת שני נושאים כה חזקים, כה קוטביים וכה משולבים זה בזה לגבי עם ישראל ולבטא את הנושא באופן חזותי-פלסטי ולא ספרותי, רציתי לבטא מועקה פיזית עמוקה המשתחררת ופורצת לשמחה. חשבתי על כלוב-כלא, הנפתח ונפרץ, פירמידה הפוכה, אשר הבא בתוכה כלוא בבסיסה הצר והמעיק, סורגי הכלא הולכים ונפתחים אל-על והכלוא מגלה מעליו את שמי התכלת, השמש והאור. בסיס האנדרטה הוא משולש צהוב, מעין "אות קלון" ענק ועליו, בהיסט של 60 מעלות, מוצבת הפירמידה ההפוכה (משולש על משולש יוצרים מגן דוד). בתוך אותה פירמידה יגלה הנכנס "אבן בוכה" שמימיה נקווים לתעלת מים… את האבן יקיף פסל פלדה. חיצונית מוגברת השתלבות האנדרטה בסביבתה ע"י ציפויה בדפנות זכוכית כהה, בה ישתקפו החיים סביב: ילדים, אנשים, בתים ומכוניות עוברות, הזריחה והשקיעה ישנו צלליה ויקנו לה ממד דינמי. בלילה תואר האנדרטה מבפנים".האנדרטה הושלמה באלף תשע מאות שבעים וחמש
הפירמידה העומדת על קודקודה יוצרת תחושת חוסר יציבות ומסמלת את המשבר. זרועותיה הפונות אל השמים מסמלות יחד עם זה תקווה ותקומה. שני המשולשים מהווים מגן דוד מפורק, סמל לעם היהודי וסמל לאומי של תקומה. המשולש הקטן התומך בגדול מסמלת את הגחלת שנשארה. האור החודר דרך הזכוכית הוא אור של תקווה וגאולה
ניסיתי לדמיין איך זה לחיות בשחור ולבן וצהוב. זה נראה כאילו יש שמש באמצע הלילה, כי השמיים היו שחורים, אבל באמצע שלהם הייתה שמש צהובה, והאדמה הייתה כולה מכוסה שלג לבן, והדגל שלנו היה רק לבן - כי לא היה כחול בשביל הפסים והמגן דוד בפנים. אני שונא מגן דודים, אני אף-פעם לא מצליח לצייר אותם יפה. מיכל, שיושבת לידי בכיתה, ראתה אותי מנסה לצייר דגל ביום העצמאות ואמרה לי "לא, לא ככה, נו, זה נורא קל! אתה עושה משולש אחד ישר, ומשולש אחד הפוך, ככה שכל הצ'ופצ'יקים יהיו באותו גודל. כולם מצליחים לצייר מגן דוד! זה הדבר הכי קל בעולם!" אבל לי תמיד יצא שהקו של משולש אחד היה בדיוק על הצ'ופצ'יק של משולש אחר, ויצא לי מגן דוד עם חמישה צ'ופצ'יקים וקו ארוך למעלה, בלי שום צ'ופצ'יק. לי לא היה קל לצייר מגן דודים. לי היה קל לצייר מטוסים
