לידה שרת-מסד שימשה כאוצרת בתערוכת "דגל לאום דגל" שהתקיימה בפירמידה: מרכז לאמנות עכשווית, חיפה, בשנת
1998
וערכה קטלוג של התערוכה
להלן קטעים מן הקטלוג
הדגל הלאומי מעורר תגובה רגשית באמנים היוצרים כמו גם באנשים בכלל. ביצירות בהן נוכח דימוי הדגל, עוסקים האמנים בשאלות של זהות, הגדרה עצמית, מוות, פיגועי טרור, אלימות חיילים ושלטון על עם זר. הדגל הוא בעצם סמל חילוני אך השימוש שנעשה בו בשנים האחרונות הפך אותו לסמל ללאומנות דתית, כוחנית וקנאית, כמעט לסמל קדוש. העיסוק בדימוי הדגל באומנות מוריד אותו ממעמד הקדושה שלו ומעניק לו מהות אחרת. לפעמים נושא לבוז, לכעס, להומור, לאירוניה או להתרסה. בהתייחסות האמנים הישראלים לדגל הלאום יש מידה רבה של אנרכיה, דרך לשבור כל מיתוס ולפרק כל מוסכמה, לתהות ולשאול את כל השאלות הבסיסיות הראשוניות. מאז שנות השבעים הדקונסטרוקציה היא אולי התפיסה האינטלקטואלית המשמעותית ביותר באמנות. האמנים עוסקים בפירוק סמלים, מנסים להבין מה הוא מייצג...בעבודתו בתערוכה בונה ירון רוזנר משפט ויזואלי שהולך ונבנה או מתפרק (תלוי בכיוון ההסתכלות, מימין או משמאל). המשפט הוא דימוי מגן דוד שהוא פרגמנט מתוך הדגל. רוזנר עוסק בשנים האחרונות בבנייה של נופים מדבריים הרריים שוממים על שולחן בסטודיו. העבודה נוצרה בתוך המעבדה בעזרים טכניים של חשיפה וחומרי פיתוח כימיים, על אף שהיצירה מתארת חוץ- רצפת חצץ וצבע לבן שמותז עליה, היא בעצם מיושמת באפלת חדר הפיתוח. רוזנר עוסק בבניה או בפירוק של מגן דוד, אחד הסמלים הטעונים ביותר ומעלה סימני שאלה לגבי הרס והרכבה של דימויים לאומניים והגבול שקיים או נעלם ביניהם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה