להלן הסבר של גלי נחום מתוך תכנית טיול בחיפה
הנקודה הזו היא ה"שפיץ" של רכס הכרמל, ומכאן הוא פשוט "נופל" לתוך היםבמאה השתים עשרה נוסד מסדר הרואה באליהו הנביא את הנזיר האולטימטיבי, וכך נקרא המסדר כרמליטים. בסוף המאה השבע עשרה מחדש האב פרוספר, נזיר שיושב באחת המערות בסביבה, את המסדר, ובונה את המנזר מחדש, מבנה קטן ופשוט. באלף שמונה מאות שלושים ואחת, בימי השלטון המצרי בארץ, הם מקבלים אישור לבנות מבנה גדול, וזהו המבנה אותו אנו רואים היום. זהו המבנה הגדול שנבנה אז בא"י. הקומה התחתונה כמעט ללא חלונות, והוא בנוי כמבצר. הוא בנוי ע"ג מערה שנקראה בימי הביניים מערת אלישע. היום מבנה זה הוא המרכז הכרמליטי העולמי. במקום חיים כשבעה נזירים, ויש אגף מלון לצליינים נוצריים. לימים הם הוסיפו אגף הנמצא ממערב לכביש. הבריטים חכרו את האגף המערבי, והופכים אותו למגדלור עם רדאר המאתר ספינות מעפילים. היום יושב פה חיל הים...הסמל על הדלת: הצלב עולה בהדרגה כמו הכרמל, המגן דוד הוא בעצם כוכב. הם מחוייבים בנדריהם לשלושה דברים, שתיקה, התבודדות ותפילה. יד אוחזת בלפיד, היא ידו של אליהו קנא קנאתי לדבר ה' מבחינת התיאולוגיה הנוצרית, ראשך ככרמל בשיר השירים מסמל את מרים, ולכן היא מופיעה על הדלת הגדולה
יורם מלצר כתב במאמר על מסתרי חיפה
אך מי שנכנס לכנסיה, מוצא בה מספר תבליטי גבס, ואחד מהם מכיל פניה למחוז קרוב-רחוק עד כאב. התבליט המוקדש לאדית שטיין, המועמדת להיות מוכרזת כקדושה קתולית. היהודיה שהמירה דתה לנצרות ונספתה באושוויץ כיהודיה - הגרמנים לא היו רגישים להמרת דת - הצטרפה למסדר הכרמליטי. התבליט, שבבסיסו הקדשה בגרמנית מטעם חברת הצלב, כולל מגן-דוד בצורת הטלאי הצהוב וזוג ידיים האוחזות בספר, חייה של תרסה הקדושה מאווילה, בת למשפחת יהודים מומרים שייסדה את המסדר הכרמליטי, אשר גם העסיקה מאוד את אדית שטיין בכתביה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה