לגרשם שלום [1982- 1897] היה עניין גדול במגן דוד, עניין שליווה אותו במשך עשרות השנים האחרונות לחייו. הוא קרא כל ספר, כתב יד, עיתון או כתב עת שיכול היה להניח עליו את ידו, והתכתב עם מומחים בכל רחבי העולם.
בשנת 1949 פרסם ב"לוח הארץ" מאמר בשם "מגן דוד – תולדותיו של סמל". המאמר נתפרסם ללא מראי מקום, ככל הנראה במגמה להגיע לידיעת הציבור הרחב שמעבר לחוגי האקדמיה. מה גם שפרסום זה היה סמוך להחלטה על קביעת המגן דוד במרכז דגל ישראל, כאשר העניין בתולדות המגן דוד היה בשיאו. מאמר זה גרר תגובות רבות בארץ ובעולם, ושימש כמקור עיקרי שעליו מסתמכים חוקרי הכוכב בעל ששת הקצוות מאז ועד היום.
גרסא מקוצרת ומעודכנת של המאמר, אף היא ללא מראי מקום, אך עם כמה תמונות, נתפרסמה בערך על המגן דוד שפרסם גרשם שלום בשנת 1972 ב"אנציקלופדיה יודאיקה".
המאמר מ"לוח הארץ" פורסם מחדש לאחרונה (2008, בהוצאת משכן לאמנות עין חרוד) עם מראי מקום שהוסיף שלמה צוקר, ספרן בספרייה הלאומית.
מקורו היהודי של המגן דוד
התמונה מתוך:
Torrey, Charles C., Semitic Epigraphical Notes,
American Oriental Society (JAOS) 1903, pp 205
גרשם שלום קבע בהחלטיות (עמ' 29 בספרו) כי המגן דוד הראשון בשימוש של יהודי הופיע בתקופת המלוכה המאוחרת (כ-600 לפנה"ס) על גבי חותם של יהושע בן עשיהו שנתגלה בצידון. קביעה זו מסתמכת על תיאור החותם בספרו של דוד דירינג'ר בעמ' 187
Le Iscrizioni Antico-ebraiche Palestinesi
שיצא לאור בשנת 1934.
הספרן שלמה צוקר העיר בדש ספרו של שלום כי מדובר ב"פרשנות מסוימת לציור שבחותם זה". כלומר – לא כל מי שיבחן את הממצא הזה ישתכנע שמדובר במגן דוד.
הממצא הבא בתור בספרו של שלום הוא חריטה בצורת מגן דוד על אבן בקיר של מבנה במגידו מתקופת המלוכה, שאותה פוסל שלום מלשמש כראייה למקורו של המגן דוד (עמ' 29) בטענה שהצילום מטושטש כדי כך "שאפשר לייחס את הזיהוי הזה במידה רבה לדמיונם של החופרים, ולטעון שהשחזור מוטעה".
הממצא הבא בתור הוא מגן דוד שמופיע בסביבה יהודית, בבית כנסת בכפר נחום, מהמאה השניה-שלישית לספירה (עמ' 29) אך בגלל שלצדו מופיע צלב קרס מסביר שלום כי "איש לא יטען שמשום כך אפשר לראות גם בו סמל יהודי". (שם). ראוי לציין כי על פי תגליות ארכיאולוגיות צלב הקרס היה בשימוש של יהודים בעת העתיקה:
א. הארכאולוג יובל ברוך גילה באזור הר הבית שברי כרכובים ועליהם צלב קרס.
ב. צלב קרס נתגלה בבית כנסת מהמאה השלישית לספירה בעין גדי. (כיום במוזיאון רוקפלר).
ג. צלב קרס נתגלה בבית כנסת מהמאות רביעית-ששית ליד מעוז חיים.
ד. צלב קרס נתגלה בבית הכנסת בגמלא על שרידיו של עמוד שתמך כנראה את הגג.
לפיכך, ככל הנראה הממצא היהודי הראשון שמביא גרשם שלום אשר יש בו מגן דוד ללא צל של ספק הוא המגן דוד שחקוק במצבה שעל קברה של אשת ליאון בן דוד. ממצא זה מתוארך לכל המאוחר למאה השישית לספירה. המצבה נמצאת בטרנטוס שבאיטליה הדרומית.
שלום דחה את כל הניסיונות לייחס את כניסתו של המגן דוד ליהדות להשפעת ספר הזוהר שנכתב במאה ה-13, או למקובל הגדול ר' יצחק לוריא במאה ה-16, שמקורם, לדעתו, בדמיון פורה יתר על המידה. לדברי שלום (אנצ' יודאיקה) לא ברור אם המושג "מגן דוד" כציון למגן בעל כוחות מאגיים נוצר בחוגים יהודיים, או מוסלמיים (כי הקוראן מתייחס אל דוד המלך כאל הראשון שייצר כלי נשק להגנה).
ראוי לציין ששיטתו של גרשם שלום היא שיטה מדעית, אך יש לצדה גם שיטות לא-מדעיות, שמייחסות את מקורו היהודי של המגן דוד לדברים או לאישים אחרים כמו למשל:
לפסוק הראשון בספר בראשית (על פי ניתוח מספרי-נומרולוגי-גימטרי של ד"ר יצחק חיות-מן);
למנורת המשכן באוהל מועד (אורי אופיר, על פי חכמי ישראל);
לדוד המלך או לבנו שלמה (אגדות יהודיות);
לעבודת כוכבים ומזלות בתקופת שלמה, (ד"ר או. ג'י. גרהאם);
לבר כוכבא (הרב הציוני משה גסטר מלונדון);
לדוד אלרואי (אברהם פולק בספרו כזריה, תש"ג);
לדוד הראובני (ר' יוסף סמברי בספרו "דברי יוסף").
מקורו הלא יהודי של המגן דוד
גרשם שלום הבחין בין המגן דוד (היהודי) לבין צורת ההקסגרמה (הלא יהודית). במחקריו בחר להתרכז בתולדות המגן דוד בחוגי היהדות, והסתפק בהערות אגביות באשר להקסגרמה. בעמ' 29 בספרו קבע כי צורת ההקסגרמה מקורה אינו יהודי, והיא מקובלת בעמים רבים בתקופות שונות ובחוגי תרבות שונים. ב"אנצ' יודאיקה" הרחיב ופרט שממצאי מגן דוד נתגלו החל מתקופת הברונזה ברחבי העולם במחוזות מרוחקים כמו מסופוטמיה ובריטניה. "דוגמאות מתקופת הברזל מוכרות מהודו ומחצי האי האיברי, עוד מלפני הכיבוש הרומי".
הגדרת צורת הסמל
שלום הגדיר בספרו את צורת הסמל במלים הבאות: "שני משולשים הנעוצים זה בזה במהופך". בערך "מגן דוד" ב"אנציקלופדיה יודאיקה" ניסח שלום את הגדרתו מחדש: "שני משולשים שווי צלעות בעלי אותו מרכז שמונחים בכיוונים הפוכים זה לזה".
הגדרות אלה צרות מדי, שהרי בסמל צה"ל המבוסס על המגן דוד מופיעים רק קווי המתאר החיצוניים של המגן דוד בעוד שמרכזו ריק, ואילו בסמל חיל האוויר הישראלי (כמו גם בסמל צים) המבוסס אף הוא על קווי המתאר החיצוניים של המגן דוד, מופיע המגן דוד בלי הקווים הפנימיים, כשמרכזו מלא. ניתן גם להגדיר את המגן דוד כמשושה שמוקף על ידי ששה משולשים, או כשלושה מעויינים. היוונים ראו בו שש פעמים את האות אלפא וקראו לו לכן בשם הקסאלפא.
סמל של היהודים או סמל של היהדות
גרשם שלום הבחין (עמ' 28) בין המגן דוד כסמל שהיה בשימוש של יהודים לבין המגן דוד כסמל שמייצג את היהדות. כאמור, הוא זיהה את המופע הראשון של המגן דוד כסמל שהיה בשימוש של יהודים באותו חותם של יהושע בן עשיהו שנתגלה בצידון. אך מתוקף הבחנה חדשה זו הוא ניסה לענות גם על השאלה ממתי ניתן לומר שהמגן דוד מסמל את היהדות.
לדבריו (עמ' 51), ניתן לראות ניצנים לכך בדמות האלגורית שמייצגת את בית הכנסת (סינגוגה) שמופיעה באמנות הנוצרית בדרך כלל ביחד עם הדמות האלגורית של הכנסייה (אקלסיה). הדוגמה שהוא מביא היא מתוך איור לכתב יד קטלוני מן המאה ה-14 שם מופיע המגן דוד על דגל שאוחזת אותה הדמות האלגורית. שלמה צוקר בהערה לעניין זה מפנה למגן דוד שתלוי על צווארה של סינגוגה בפסל מן המאה השלוש עשרה בקתדרלת באמברג שבגרמניה.
הנגדה ברורה של מגן דוד וצלב כסמלים של שתי דתות מוצאים אנו לראשונה ב- 1656 על אבן הגבול שבין שכונת היהודים בווינה לבין הרבעים הנוצריים, אך עדיין מדובר בסמל מקומי.
[פול דיאמנט, "כיצד הפך המגן דוד לסמל היהדות" בתוך רשומות, מאסף לדברי זכרונות לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל, תשי"ג עמ' 101 מציין שצילום האבן מופיע בספרו של ד"ר מ. גרונוואלד בספרו געשיכטע דער יודען אין ווין 1625-1740"]
גרשם שלום קבע (עמ' 55-53) כי המגן דוד כסמל שמייצג את היהדות מקורו בתקופת האמנציפציה (מאה 19) והוא נובע מיצר החיקוי של הצלב הנוצרי: "הרצון להציג מעל לבית התפילה היהודי סימן היכר השווה בערכו לצלב, הוא שהעלה את המגן דוד היהודי למעמדו הרם במאה ה-19". שלמה צוקר העיר שבעצם כבר בשנת תצ"ח (1738) צייר יוסף בן דוד מלייפניק בהגדה של פסח לאחד הגבירים בעיר אלטונה את בית המקדש כשבראשו מגן דוד של זהב.
אבל ההקסגרמה איננה סמל יהודי ייחודי. במקביל להופעתה בחוגים יהודיים היא מופיעה גם בחוגי תרבות ודת אחרים:
סמל של הנוצרים
(עמ' 30) בימי הביניים הקדומים מופיעה ההקסגרמה כעיטור בכנסיות (בעיקר בספרד) במקביל להופעתה בבתי כנסת יהודיים. כמו למשל בקתדרלות של בורגוס, ולנסיה ולרידה. במאמרו ב"אנציקלופדיה יודאיקה" הוסיף שלום את המופעים הבאים:
מלכי נווארה (צפון ספרד) השתמשו בהקסגרמה בחותם שלהם במאות 11-10. לעתים קרובות השתמשו בהקסגרמה נוטריונים (נוצרים ויהודים) בספרד, צרפת, דנמרק, וגרמניה. לפעמים ציירו אותה בקווים עקומים בכנסיות ביזנטיות מוקדמות, וגם בהרבה כנסיות באירופה של ימי הביניים, כמו למשל, על אבן בכנסייה בטבריה (האבן שמורה במוזיאון העירוני שם).
(עמ' 42) "מן הראוי לציין שבימי הביניים נהגו לרוב להציב את כוכב שש הפינות באלכסון דווקא, הן כמרכיב עיטורי בכנסיות נוצריות, הן בכתבי יד עבריים. בצורתו זו מעוטר בו כס ההגמון העשוי שיש בקתדרלה של אנאניי, [שבאיטליה] שנבנתה בשנת 1226 לערך".
נוצרים (או משומדים) פיתחו מדליה בשם "מגן דוד ואברהם" (בלי צורת מגן דוד כלל), וכבר בשנת 1617 יצא קונטרס שמסביר את הסודות הנוצריים שבמדליה זו.
הדוגמא הקדומה ביותר לשימוש בהקסגרמה בחותמות מופיעה אצל נוטריון נוצרי בברצלונה בשנת 1190. לאחריה בחותמת של נוטריון נוצרי מארגוניה בשנת 1226.
סמל של המוסלמים
(עמ' 42) החל בתקופה הערבית הקדומה משמשת ההקסגרמה "כקישוט גרידא בסגנון עיטורים החביב כל כך על הערבים".
סמל של ההודים
במאמרו ב"אנצ' יודאיקה" כתב שלום כי הקסגרמות נמצאו בהודו בתקופת הברזל. (בלי לציין את המקור למידע זה)
השם מגן דוד
גרשם שלום הבחין בספרו (עמ') בין צורת המגן דוד לבין שמה. איננו יודעים מה היה שמם של המופעים הראשונים של צורת המגן דוד שהיתה בשימוש של יהודים. השאלה ששלום שואל בספרו היא מתי נתחברה צורת ההקסגרמה לשם מגן דוד. התשובה מסובכת מאד בגלל שמצד אחד צורת ההקסגרמה נקראה גם בשמות אחרים, ומצד שני השם מגן דוד נתחבר גם לצורות אחרות.
שם עצמאי (לא שם של צורה כלשהי)
שלום קבע כי מקורו של השם "מגן דוד" (בלי קשר לצורה) באגדה (עמ' 35) מימי הביניים, שמופיעה לראשונה בספר "פירוש כ"ב שמות של מטטרון" שנשתמר בכמה כתבי יד. שלום מצטט ממנו את המשפט: "לפי שמגן אחד היה לו לדוד המלך וחקוק עליו השם הגדול של ע"ב אותיות".
מקור:
ע' שמות דמטטרון - גרף, משה בן מנחם, 1650-1705
(עמ' 38) לדעת שלום אין קשר בין הכינוי של הקב"ה כ"מגן דוד" בברכת ההפטרה לבין האגדות על כוחו הסגולי של מגנו של דוד.
השם הקסגרמה כשם של צורות אחרות
לדברי שלום (עמ' 29) ששה רדיוסים היוצאים מנקודה אחת מופיעים לעתים קרובות בחותמות אשוריות, ומאוחר יותר גם בחותמות צידוניות ועבריות, "ונמצאו מחברים שטעו לראות בו הקסאגרם, למרות שמבחינה גיאומטרית מדובר כאן בתבנית שונה לגמרי".
ראוי לציין כי הקסגרמה הוא גם שמה של צורה שניתן לשרטט ברצף אחד:
Unicursal hexagram
הקסגרמה הוא גם שמה של כל אחת מששים וארבע דיאגרמות היין-יאנג שבספר התמורות הסיני הנקרא אי-צ'ינג.
בנוסף זהו גם שמה של מטבע כסף ביזנטית מן המאה השביעית לספירה שהנפיקו הקיסרים הרקליוס, קונסטאנס השני, וקונסטנטין הרביעי.
השם מגן דוד כשם של פרק ס"ז בתהילים כשהוא מצוייר בצורת מנורה
(עמ' 40-41) במקביל למסורת המקובלת, לפיה למלך דוד היה מגן ועליו חקוקה צורת הכוכב בן ששת הקדקודים, הייתה גם מסורת לפיה מגן דוד היה שמו של מזמור ס"ז בתהילים, כאשר הוא מצוייר בצורת מנורת שבעת קנים. (מספר הפסוקים שבעה כנגד קני המנורה, מספר המלים ארבעים ותשע כנגד ימי ספירת העומר, ומספר האותיות שווה על פי חישוב מסוים לשם האל). לדברי שלום, מקור ראשון למסורת זו הוא כתב יד ספרדי בענייני קבלה משנת 1394, שם נכתב כי לדוד המלך היה טס של זהב ובו היה חקוק מזמור זה בצורת מנורה, "וכאשר היה יוצא למלחמה היה מתכוון בסודו ונוצח". מנהג זה התפשט מאד במאה החמש עשרה ונהגו לתלות ציור כזה בבתי הכנסת.
השם מגן דוד כשם של משולש בודד
(עמ' 35) בספר "פירוש כ"ב שמות של מטטרון", שנשתמר בכמה כתבי יד, מדובר על אלף-בית מאגי שהרבו להשתמש בו בקמעות, המכונה בשם "כתב כוכבים" והוא מיוחס למטטרון, העליון על כל שרי המלאכים. על אחת מאותיותיו, האות נ, שצורתה V (כמו V לטינית, שלשלושת קודקודי המשולש שהיא יוצרת הוצמדו מעגלים זעירים) נאמר שהיא צורת מגן, "לפי שמגן אחד היה לו לדוד המלך, וחקוק עליו השם הגדול של ע"ב אותיות"- צירוף של שמות קדושים שבהם, לפי אגדה שנמצאת ב"בראשית רבה" מד, יט, גאל הקדוש ברוך הוא את בני ישראל ממצרים "ולעולם היה מנצח, והיה חקוק עליו מי כמוך באלים ה' – כלומר פסוק מן התורה שראשי תיבותיו מצטרפות למכב"י ו"הוריש אותו המגן עד מכב"י יהודה", גיבור מלחמת החשמונאים.
חותם שלמה כשם של הקסגרמה
(עמ 33) הכינוי "חותם שלמה מקורו "במאגיה היהודית מלפני היות האיסלאם... הכינוי קשור כמובן באגדה היהודית על שלטון המלך שלמה על השדים, ועל הטבעת שלו, שהשם המפורש היה חקוק בה, שנזכרה בתלמוד (בבלי, גיטין נח, ע"א-ע"ב) והיתה ידועה אף ליוספוס פלביוס (קדמוניות היהודים, ספר ח, 147). אחד המקורות הראשונים לסיפור על טבעת שלמה הוא הספר "צוואת שלמה", "מדריך יווני עתיק מאד למאגיה יהודית ויהודית נוצרית" (עמ' 34).
גרשם שלום מביא בספרו דוגמאות רבות לשימוש של יהודים בשם חותם שלמה כשם של הקסגרמה, למשל: על גבי "קמיע לכל צער" שמופיע בכתב יד של ר' משה יונה משנת 1586 (על גבי שער הייחודים שנדפס בלבוב) מופיע ציור של הקסגרמה עם כיתוב שמתייחס אליה כאל חותם שלמה: "צריך שתיקח קלף של צבי טהור מעובד לשמור ולעשות בו ציור חותם שלמה כזה [כאן מופיע ציור ההקסגרמה] משש קצוות לבד והקווים לא יהיו קווים מדיו רק מן אותיות של השמות". (עמ' 23).
מגן דוד כשם של פנטגרמה
(עמ' 37) בכ"י משנת 1600 מופיע הביטוי מגן דוד של חמש קצוות.
החיבור של השם מגן דוד לצורת ההקסגרמה
בדרך כלל נוהגים לייחס את הופעתו הראשונה של המגן דוד למאה ה- 12 לספירה, כי הוא מופיע בספרו של הקראי יהודה בן אליהו הדסי, (אשכול הכופר דף 92 ), אך גרשם שלום טוען שהמגן דוד שם הוא הוספה מאוחרת, ובעצם ההופעה הראשונה של המגן דוד היא ב"ספר הגבול" שנכתב על ידי נכדו של הרמב"ם במאה ה-14.
משמעות הסמל
מיד בתחילת ספרו תוקף גרשם שלום את המדענים והפובליציסטים שכל אחד דורש את משמעות הסמל על פי דמיונו: סמל היהדות; סמל הממלכתיות היהודית; סמל למלחמות מלכות בית דוד; סמל להרמוניה לשלום וסמל להתאחדות ההפכים. ב"אנצ' יודאיקה" דוחה שלום את התיאוריה של הילדגארד-לוי לפיה המגן דוד הוא סימנו של כוכב שבתאי, ואת ניסיונה לחבר אותו לאבן קדושה בירושלים שלפני דוד המלך. לדעתו המגן דוד שימש תחילה לקישוט בלבד (עמ' 28) ולא היתה לו כל משמעות. מאוחר יותר שימש כאמצעי התגוננות מאגי (עמ' 28, 36) כמו למשל במזוזות מתחילת ימה"ב עד המאה ה-14, וכן בקמעות נגד שרפות (עמ' 38) החל מהמאה ה-16.
משמעות הסמל באלכימיה
(עמ' 44) במאה ה18- משולש אחד סימל מים והשני אש, ואילו שילובם סימל את ההרמוניה שבין ההפכים.
משמעות הסמל- מלכות בית דוד
(עמ' 44) רבי אברהם חיים הכהן מניקולשבורג בספרו "ארך החיים" (הודפס בשנת 1750) דרש את המגן דוד כסמל למלכות בית דוד:
"כי הנה היה חילוק בין מגני מלכי ישראל למלכות בית דוד כי למלכי ישראל היה המגן בעל שלש קצוות כזה" [בצד מופיע ציור של משולש שקדקודו כלפי מטה] "ולמלכות בית דוד היה של ששה קצוות להורות שיש לו אחיזה במידת מלכות ומקבל שפע מן ששה קצוות ודוד הוא השביעי כזה" [בצד מופיע מתחת לציור של המשולש שקדקודו כלפי מטה ציור של מגן דוד].
סמל חזון הגאולה של השבתאים
(עמ' 51) בקמעות של ר' יהונתן אייבשיץ היו חבויים בכתב סתרים מסרים כגון: חותם משיח בן דוד שבתי ז"ל.
סמלים נרדפים
א. מנורה
מן התקופה ההלניסטית נשתמרו סמלים יהודיים במספר רב ובראשם המנורה. (עמ' 30). המנורה והאריות מייצגים סימבוליקה יהודית אמיתית, ואילו המגן דוד הוא בבחינת "זמורת זר בכרם ישראל". לדברי שלום, האריות הם סמל מאוחר, יחסית למנורה, והם מופיעים כשומרים על עץ החיים, או על ארון הקודש שבו נתונה התורה, שהיא על פי משלי ג, יח "עץ חיים למחזיקים בה". בהערה חשובה של הספרן שלמה צוקר נכתב כי ציור שכזה מופיע כבר בקטקומבות היהודיות ברומא, ועוד לפני כן בתבליט שומרי.
ב. פנטגרמה
מופיעה על "חותמות כדי שמן מן המאה החמישית לפנה"ס אשר יתכן שהיו שייכים לאוצר המקדש הירושלמי"
(עמ' 29)
ג. אריות מחזיקים את עץ החיים
(עמ' 34) תמונת שני אריות (ראו התחתית הקמע) היא במקורה מוטיב יהודי שמאוחר יותר אימצו אותו לעצמם גם הנוצרים.
השם חותם שלמה מופיע לראשונה על קמע זו שהיא מן המאה ה-6 לספירה
הקמע היא יהודית נוצרית גנוסטית והשם חותם שלמה כתוב בה ביוונית
כמה קמעות שכאלה שמורים במוזיאון הבריטי ובלנינגרד
תולדות הסמל
חריטה באבן בקיר מגידו מאה 9 לפנה"ס
חותם יהושע בן עשיהו צידון מאה 6 לפנה"ס
תבליט אבן כפר נחום מאה 2-3
כתובת על מצבה טרנטוס איטליה מאה 6
מיקרוגרפיה (דוגמאות בספרם של גינצבורג וסטסוף) מאה 11
"אשכול הכופר" של הקראי יהודה בן אליהו הדסי (הוספה מאוחרת) איסטנבול מאה 12
בית הכנסת אל טרנזיטו טולדו, ספרד מאה 13
"ספר הגבול" לר' דויד בן יהודה החסיד נכד הרמב"ן - מגן דוד נזכר לראשונה ותחתיו טפטפיה גרמניה? מאה 14
הגדת שוקן- ציור מצה ועליה מגן דוד איטליה מאה 14
על בית כנסת בודוויס, בוהמיה 14
כ"י מחזור מנהג ספרד מנורה ס"ז ותחתיה נכתב מגן דוד גרמניה מאה 14
על קירות בית כנסת בבודוויס שנתגלו בחפירות בוהמיה מאה 14
הגדת שוקן- ציור מצה ועליה מגן דוד מאה 15
"עקדת יצחק", הרב יצחק ארמה מגן דוד = תהלים ס"ז בצורת מנורה מאה 15
ספר "שורשי השמות" לר' משה זכות/ קמע מגן דוד עם טפטפיה מאה 17
קונטרס מנורת הזהב: מגן דוד=מזמור ס"ז בתהילים פראג מאה 17
המגן דוד ולא חותם שלמה הוא שם ההקסגרמה מאה 18
חותם קהילת וייסקירכן מאה 18
חותם הקהילה האשכנזית אמסטרדם מאה 18
החלו מחקרים בנושא מהות ומשמעות המגן דוד מאה 19
בחותמת של גזבר יהודי 1233
בחלון גג בית כנסת לשעבר שעומד עדיין על תלו בעיר המלין גרמניה 1250
על כיסא של בישוף בכנסיית אנאניי איטליה 1266
על בית כנסת המלין, גרמניה 1280
יוסף ג'יקטילה המקובל הראשון שמזכיר את המגן ששימש את דוד במלחמותיו (בלי הצורה) שערי צדק 1280
מוקף בעיגול על כריכת ספר לרישום הלוואות בעיירה PUIGCERDA ספרד 1286
כ"י (שמור בפריז) של המקרא עם מיקרוגרפיה של מגן דוד אשכנז 1294
על שטר אשכנז 1326
חותמו של יהושע בה"ר יצחק מרבורג 1366
חותמו של דוד ב"ר יוסף רגנסבורג 1371
כ"י: מגן דוד= מזמור ס"ז בתהילים ספרד 1394
תנ"ך אלבה תמונה של יהושע כובש את עי- על דגל קסטיליה 1423
מגן דוד=מזמור ס"ז בתהילים איטליה 1441
תנ"ך קניקוט- מיקרוגרפיה ספרד 1476
דגל עם כוכבי זהב של יהודי בודה הבירה הונגריה 1476
דגלי מדפיסים- האחים ר' דוד ור' שמואל בן נחמיאש קושטא 1493
"שושן סודות" לר' משה בן יעקב- טבעת בצורת מגן דוד (בלי תאור הצורה) קיוב 1506
סידור תפילה פראג 1512
סידור תפילות כל השנה פראג 1522
יוצרות מכל השנה פראג 1526
דגל הקהילה פראג 1527
כתב יד ששון 290 –סימן של ו קצוות הוראות למחתת קטורת יוון או טורקיה 1530
גביע שער בסגנון רנסנס בביכ"נ פנקס פראג 1535
שער ספר ארבעה טורים לר יעקב בן אשר פראג 1540
כ"י ליד שני לבבות צמודים איטליה 1550
דגלי מדפיסים של משפחת פואה איטליה 1551
כ"י ליקוטי קבלת האר"י 1586
כ"י של ר' משה יונה: הקסגרמה עם כיתוב שמתייחס אליה כאל חותם שלמה 1586
כ"י – מגן דוד של חמש קצוות 1600
מצבת דוד גאנץ פראג 1612
חותם הקהילה פראג 1627
גילוף בארון קודש בבית הכנסת של וולפה פולין 1643
חותם הקהילה ווינה 1655
אבן גבול ווינה 1656
חוקר יהדות נוצרי יוהאן כריסטוף ואגנזייל: הקסגרמהבפי יהודי גרמניה = חותם שלמה 1674
ר' יוסף סמברי בספרו "דברי יוסף" – המגן דו של דוד הראובני 1676
חותם הקהילה קרמזיר/מורביה 1690
על כתב הרבנות של אספן הספרים ר' דוד אופנהיים 1702
בכתבי פולמוס ברוח האלכימיה ויטנברג 1708
נדפס ספר רזיאל ("תולדות אדם") שמקורו עתיק ובו הוראה לצייר מגן דוד מאותיות 1720
מעיל של ספר תורה ברסלאו 1720
"סוד הטבע הנרמז במגן דוד"- ברוח האלכימיה ברלבורג גרמניה 1724
בהגדה של פסח שצייר לאחד הגבירים בעיר אלטונה יוסף בן דוד מלייפניק 1738
רבי אברהם חיים הכהן מניקולשבורג דרש את המגן דוד כסמל למלכות בית דוד 1750
פרוכת של ארון קודש ברסלאו 1751
בקמעות ר' יהונתן אייבשיץ 1752
צלחת למצות גרמניה 1770
מצבת הבעל שם מלונדון לונדון 1782
סימן ליהדות בתחריט אנטישמי 1799
דגל מדפיס של ישראל יפה מקאפוסט רוסיה 1804
מגן משפחת רוטשילד 1822
מצבות בהמבורג גרמניה 1828
"אשכול הכופר" של הקראי יהודה הדסי (הוספת המדפיס) 1836
היינריך היינה חותם במגן דוד במקום בשמו 1840
גרשון וולף כתב שיהודים חרדים מתייחסים למגן דוד לשמירה ולא כסמל לאומי ווינה 1854
"פחד יצחק" שנתחבר בידי יצחק למפרונטי: "קשר של שלמה ומגן דוד" איטליה 1871
בראש גיליון די וועלט בעריכת תיאודור הרצל 1892
פרנץ רוזנצוויג כוכב הגאולה 1921
ביבליוגרפיה
א. "סיגנום סלומוניס"
גרשם שלום כותב בספרו (עמ' 29) על המונוגרפיה של לייטה דה וסקונסלוס "סיגנום סלומוניס" שנדפסה בשנת 1918 שהיא "כמעט לא זכתה לתשומת לב" ושהיא "כוללת חומר רב ומגוון על התפשטותו של חותם שלמה [כלומר: הן הפנטגרמה והן ההקסגרמה] בתקופות שונות ובחוגי תרבות שונים, דווקא מחוץ ליהדות, הן באשר לשימושו כאמצעי התגוננות מאגי והן כקישוט בלבד".
ב. ספרו של וויליאם ולנטין
ב"סיגנום סלומוניס" מפנה וסקונסלוס לספרו של וויליאם ולנטין משנת 1911 Modern copper coins of the Muhammadan states of Turkey, Persia, Egypt, Afghanistan, Morocco, Tripoli, Tunis, etc. שממנו שאב מספר איורים, מתוך למעלה מעשרים מטבעות שעליהן מופיע הכוכב בן ששת הקצוות.
ג. ספרו של גודאינף
שלום טוען (עמ' 29) כי ההקסגרמה נעדרת לחלוטין מציורי הסמלים היהודים הרבים מן התקופה ההלניסטית כגון אלה שמביא גודאינף. יתכן שהגדרתו הצרה את הסמל כשני משולשים מהופכים הוציאה מדיונו
1. כמה וכמה תרשימים שבאותו ספר שבהם מופיעים קמעות מהתקופה היוונית רומית שעליהם כוכבים בני שש קצוות.
2. על מטבע רומית משנת 29 לפנה"ס מופיע מגן של מלך, שעליו חרוט סמל הכוכב בעל ששת הקדקודים, אלא שהמלך הזה הוא מלך רומאי, אוגוסטוס.
3. במוזיאון המסים בירושלים הוצג כוכב ירושלים מן המאות הרביעית עד הראשונה לפני הספירה, שהוא חותם בצורת מגן דוד שהוטבע על ידית חרס שנתגלתה בחפירות בקיבוץ רמת רחל בירושלים. כוכב זה מופיע לא כשני משולשים משולבים אלא כקו המתאר של ההקסגרמה המקיף רבוע קטן שנמצא במרכזו.
4. פיטרס ותירש (Peters and Thiersch, Tombs of Marissa, p. 60) פרסמו בשנת 1905 ממצאים ממערות קבורה הלניסטיות (מן המאות השניה או השלישית לפנה"ס) מתל מרשה, שכיום הוא בתחומי הגן הלאומי של בית גוברין. הם מזכירים שם פנטגרמות והקסגרמות כמו אלה שהיו בשימוש כסימני ברכה באגודות סתר, כגון אלה של הפיתגוראים.
5. בנוסף על גבי ספל חרס יווני מן המאה השישית לפני הספירה שמוצג כיום במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק נאבק הרקולס באמזונה. ממש באמצע קרקעית הספל מתגלה מגן ועליו הקסגרמה שמקיפה שושן. מלבד ההקסגרמה הפנימית הקומפוזיציה של הציור עצמו מנסה לחקות שני משולשים שווי צלעות, כאשר האחד מורכב מהזרועות ומבהונות הרגליים של שתי הדמויות, בעוד השני מורכב מהקווים הדמיוניים המחברים את הראשים והברכיים.
ד. גינצבורג וסטסוף
(עמ' 42) "בכתבי יד מיקרוגרפיים של נוסח המסורה של התנ"ך כתובים לעתים קטעים בסגנון עיטורים החביב כל כך על הערבים כגון בעיטורים שהעתקיהם נמסרו על ידי גינבורג וסטסוף בספרם L’ORNAMENT HEBREU משנת 1905".
ראוי להוסיף כי מיקרוגרפיה היא אמנות יהודית ייחודית שהחלה בטבריה במאה התשיעית לספירה ונמשכת מאז ברציפות עד ימינו אלה. המגן דוד המיקרוגרפי, העשוי מאותיות הפסוקים של התנ"ך, מופיע מן המאה העשירית (בקודקס לנינגרד). עצם הנוכחות שלו על גבי הספר הקדוש ליהודים מעידה על הקדושה שייחסו לו, שמתבטאת גם במופעים לאין ספור על גבי תשמישי קדושה לאורך הדורות.
ה. אברהם יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים תש"ד
ו. בצלאל רות, האמנות היהודית, רמת גן 1974
ז. רובנס, איקונוגרפיה יהודית
ח. פול דיאמנט, "כיצד הפך המגן דוד לסמל היהדות" בתוך רשומות, מאסף לדברי זכרונות לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל, תשי"ג עמ' 93 ואילך
ט. בפתק מעיזבונו מפנה שלום לספרו של פירקוביץ, אברהם בן שמואל,"אבני זכרון" :המאסף רשימות המצבות על קברי בני ישראל בחצי האי, ווילנא, תרל"ב. הספר אינו כולל תצלומים של מגני דוד.
י. אברהם פולק, כזריה, תש"ג
יא. צבי אבנרי, חותמות עבריים אצל יהודי אשכנז בימי הביניים דברי הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות כרך ב תשכט ירושלים עמ' 163-169
E. Turkowski magen david on stamps the Holy Land philatelist vol III July 1957 p. 738-739
Hildegard –Lewi, Archiv Orientalni, Vol. 18, 1950, 330-65
Max Grunewald, Judische mystik, in:Jahrbuch fur Judischen Volkskunde 25 (1923) p.392
Vajda, Bela, "Menora, Davidsschild und Salomos Siegel," MJV, LIX (1918), 33-42
Alfred Grotte Moantsschirt fur Geschichte und Wissenscahft des Judentums 66 (1922) p.1
Hildegard –Lewy, Archiv Orientalni, Vol. 18, 1950, 330-65
Gunzburg and Stassoff, L'ornement hebraique, 1905
Heinrich Loewe, Juedischer Feuersegen, 1930)
