מאמר על המגן דוד בכתב העת המאסף משנת 1885

חקרי לב ﬠל ציור המגן דוד

מאת

ישראל בהרב ידידיה יפה

ש"צ ונאמן בק"ק קאליש  

במכתב ﬠתי "הדבורה" נומר 33 שנה [ש]ﬠברה, ראיתי מאמר מן יודישע ליטרטור בלאטט ﬠל דבר ציור המגן דוד, אמר שם, כי הוא לקוח מﬠובדי האלילים הקדמונים דרודﬠנפוסס, ﬠקסﬠנפוסס למצרים, או ﬠלפﬠנפוסס להטיטאנﬠן הקדמונים אשר השתמשו בהם לﬠבודתם. לא לנו לבוא במשפט, ולהתווכח ﬠם אלה המבקרים החדשים, אשר אם רק יריחו ריח עבודה זרה במנהגי ישראל העתיקים, ימהרו ויּחליטו כי עובדי האלילים נספחו ﬠל בית יﬠקב וישמחו לעולל בעפר מנהגי ישראל, ולא זכרו את מאמרי התלמוד במס' סנהדרין ובמס' ﬠבורה זרה, כי "חוקה דכתיבא באורייתא אנן מינייהו לא גמרינן". הד"ר דוד העקסטﬠר במ"ע "הדבורה" שנה [ש]ﬠברה נומר 40 כתב להצדיק את הציור מגן דוד להﬠמידו על במתי דת ישראל, אך לא חקר עד תכליתו. פתר אותו בחידות וסימבאלען [סמלים] הפורחים באוויר. לכן אמרתי להציג גם אנכי את אשר רחש לבי, ואחשבה כי ציור המגן דוד ששת הקצוות הוא רומז לאמונת ישראל הטהורה. הן אנחנו ﬠם ה' מאמינים כי כל המציאות, בכל המרחקים הנוראים, אשר מצאו חוקרי הטבע החדשים במיקרוסקאפען וﬠל ידי טﬠלﬠסקאפען, בכל זאת המציאות והאוניפﬠרזום [העולם] הוא מוגבל

ויש לו תכלית, וכן אמרו חז"ל במס' חגיגה למה נקרא שמו של הקב"ה שדי, מפני שאמר לעולמו די, כן בשיר הייחוד ליום שלישי יאמר, "כי כל הברואים בגבול שמתם", גם המלאכים לדﬠת החכם הפילוסוף רמבמ"ן , מביאו קייזערלינג, המה מוגבלים ומורכבים מחומר וצורה, יאמר שמה, כיְ מן הנמנﬠ הוא אשר המלאך הרוחני המוגבל, יהיה ﬠרום בלא לבוש, וגם הוא עוטה מעיל ומﬠטפה (איינﬠ הילעע), והמﬠטפה הזאת היא דקה וזכה אלפי רבבות פﬠמים מדקות "האיתיר" [האתר] המרחף על המציאות והאוניפﬠרזום [העולם] , וכן הסכימו חכמי הקבלה, כעדות הרמב"ן ז"ל פ' וירא, והתורה הקדושה הודיעה לנו כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, רומז על מקום וזמן מוגבלים "רוים אונד צייט" [מקום וזמן ביידיש], כי המקום והזמן המה ממאמר המצטרף "רﬠלאטיוע... [חסרה מילה...]" והמה רק כﬠצם המשיג בטבע בפילוסופיה; גדר המוגבל הוא ששת קצוות: מﬠלה, מטה, ארבﬠ רוחות הﬠולם. האמונה הזאת אמונת ישראל הטהורה היא להפך משיטה העתיקה , אשר גם קרטעזיוס [דקרט] ושפינאצא [שפינוזה] החזיקו בה לאמר, כי האל והמציאות הוא אחד בלתי גבול ותכלית, התפשטות והשכלה בלתי תכלית; אבל אמונת ישראל היא, כי ה' לבדו הוא מחויב המציאות ובלתי תכלית, וכל אשר ברא מאין ליש, יש להם גבול ותכלית, ולכן הניפו משה ואהרן את הלוויים תנופה לשׁשת הקצוות מעלה ומטה וארבע רוחות העולם, כן הניפו את הקורבנות; וכן נענועי הלולב גם עתה לשׁשת הקצוות, הכל להתנגד לשיטה הﬠתיקה. והנה בזמן שבית המקדש היה קיים לא נצרכו אז ישראל לציור מוחשי וגשמי, ציור ששת קצוות, כי הכוהנים והלוויים המה הבינו את העם והכינו לבבם אל האמונה הטהורה הזאת בהביאם קורבנותיהם , אך אחרי אשר בﬠוונינו חרב בית קדשנו, בטלו הקורבנות, ואין לנו כוהנים בעבודתם, ולכן נלחצו אז חכמי ישראל להדר את ציור הששה קצוות ציור המגן דוד, לרקום ולארוג ציור גשמי על הכלים המקודשים, וﬠם ה' ישווה לנגדם תמיד את התמונה הזאת וקראו לו "מגן דוד", למרות כי בן דוד, המלך המשיח המתואר בששה תארים קדושים ﬠל ידי ישעיהו הנביא (י"א, ב') ונחה עליו רוח ה' ,

א) רוח חכמה

ב) ובינה

ג) רוח עצה

ד) וגבורה

ה) רוח דעת

ו) ויראת ה',

הוא המשיח , ﬠוד יבוא ויגאלנו. גם לרמוז לששת הצדיקים אשר מגזע דוד המלך יצאו, כולם מעוטרים, כל אחד בששה תארים קדושים, כאשר אמרו חז"ל מס' סנהדרין דף צ"ג , ובמדרש רות רבה על הפסוק "וימד שש שעורים", ואם נצרף לזה גם לימודי חכמת הקבלה, אשר כעדות החכם מוהרנ"ך בס' מונה"ז השתמשו בה גם בזמן התנא ר' עקיבא והגנאסטיקער [הגנוסטיקאים] המה ﬠקשו את הישרה לדעתם הלא יכוון הרמז מאד, והוא כי ששת הספירות חג"ת [חסד גבורה ותפארת] נה"י [נצח, הוד, יסוד] אשר בהם ינהיג הקב"ה את עולמו להשפיﬠ ולהשגיח ﬠל המציאות על ידי ספירת המלכות, ואשר בה ועל ידה יתגלה כבוד הבורא‏ לנבראיו. היא מיוחסת, לדוד המלך, לכן קראו את התמונה הזאת בשם‎ ‎"מגן דוד". מלבד הטעם הראשון אשר גם עתה הוא ניצב כצור מעוז נגד הפאנטאיסמוס, גם היום רבים אשר נלכדו ברשתה, ועתה נוכל למצוא פשר דבר, גם לאשר הביאו בעלי אסופות, כי מסורה קדומה בפי הערביאים, אשר המלך שלמה חותמו היה ציור המגן דוד ששת הקצוות, ובכוח זה אסר באזיקים את האשמדאי מלך השדים; והיא חידה צחה ומליצה נעימה, להורות כי בכוח אמונת ישראל הטהורה הזאת, נצח את כל הדעות הנשחתות, להנחות את כולם במעגלי צדק.

 ----

הערת זאב ברקן: תודה לברוך ברנדל מספריית רשות העתיקות במוזיאון רוקפלר בירושלים וליאיר מיש ששלחו לי את המאמר הזה.  ‎ ‎ ‏‏

‏