מגן דוד - מאמר מאת נפתלי נוסנבלט

הקדמה מאת זאב ברקן:

ד"ר נפתלי - טולו נוסנבלט (Naftali - Tulo Nussenblatt), (1943- 4.3.1895) כתב כמה ספרים שעוסקים בתאודור הרצל. הוא נתפס על ידי הנאצים במהלך המרד בגטו ורשה (באפריל 1943) ונספה במחנה ריכוז בנובמבר 1943.

על מאמר זה התבסס, ביודעין ושלא ביודעין, כמעט כל מי שחקר את סמל המגן דוד.

המאמר הופיע במקור ביידיש בוינה ב"ייִדישער װיסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט" (YIVO-Bleter, 13 (1938), 460–76).

תרגמה: חוה אייזנשטיין

עריכה לשונית: זאב ברקן

מגן דוד

מאת נפתלי נוסנבלט

מגן דוד או הקסגרמה הוא שמו של הסימן ✡ הידוע כיום בעולם כסמל יהודי. כבר לפני זמן רב החלו היסטוריונים של אמנות, תיאולוגים, חוקרי היסטוריה, יהודים ונוצרים, להסביר סמל זה, ועם הזמן הצטבר אודותיו חומר רב, שלא קל להקיפו. במחקרים הקיימים נמצא כמעט תמיד התייחסות גם לפנטגרמה, ומדוע? כי רבים סבורים שלא זו בלבד שההקסגרמה והפנטגרמה דומות, אלא שמדובר באותו דבר עצמו: "בפולקלור פנטגרמה והקסגרמה מתחלפות זו בזו לעתים קרובות" [1]. וינקלר חושב שלמרות ששני הסימנים אינם נפרדים ניתן להבחין במגמה להשתמש יותר בהקסגרמה אצל המוסלמים, וגם בקרב היהודים [2]. ובכל זאת, אין ספק שיש לנו עניין עם שני סימנים נפרדים, שלכל אחד מהם יש היסטוריה משלו. נשאיר מחוץ למחקרנו את השאלה כיצד קרה שההקסגרמה והפנטגרמה, שהם כוכבים שונים בעלי חמש או שש זרועות, נחשבו במבט שטחי לסימנים דומים [3].

פנטגרמה והקסגרמה

הפנטגרמה נראית כך ★: "כשמסמנים חמש נקודות על קו של מעגל, עם רווחים שווים ביניהן, מתקבלת הפנטגרמה, שנקראת גם בשם פנטאלפא בגלל חמשת האותיות A המרכיבות אותה" [4]. תיאורים אחרים שלה הם: שהיא מורכבת ממחומש שעליו משולשים שווי צלעות, ושהיא ניתנת לרישום במשיכה אחת של הקולמוס [5]; זהו משולש עם קדקוד אחד כלפי מעלה; המשולש השני חותך [6] את הראשון רק מימין לשמאל ולא מלמעלה למטה. פנטגרמה שקדקודה פונה כלפי מטה נקראת בגרמניה "דרודנפוס" [Drudenfuss, רגל הטרוטען], "רגל כישוף" "רגל [של שד שנקרא] אלפּ" (Alpfuss), "חותם שלמה". בחלק מהמקומות נקראת גם ההקסגרמה "דרודנפוס". [7] ואת השם "חותם שלמה" אנו מוצאים לראשונה בפפירוס מלידן [שבהולנד], שאותו הוציא לאור דיטריך. פפירוס זה הוא מלפני הספירה הנוצרית, ומפורטים  בו סוגי הקמיעות הנהוגים בכישוף [8].

"חותם שלמה", "קשר שלמה", "טבעת שלמה" נחשבים לסימנים שונים למרות שבמאגיה המוסלמית מקובל כיום בדרך כלל לקרוא גם לפנטגרמה וגם להקסגרמה בשם חותם שלמה. אם כן – שואל וינקלר - כיצד ייתכן שאין במסמכים הקדומים ביותר אזכור לכך שחותם שלמה קשור עם הפנטגרמה או עם תחליפיה [9]? חותם טבעת בצורת פנטגרמה שמיועד לצורכי כישוף מוצג בחיבור האפוקריפי "צוואת שלמה" [10]. באסלם מציירים את ה"חאתאם סוליימאן" כהקסגרמה כלומר, "חותם שלמה המצויר ככוכב עם ששה קדקודים" [11] בדומה ל"חייתים סלימאניא", טבעת שלמה [12]. היין מציג בתור "קשר שלמה" סימן בצורת רוזטה קלועה העשויה מארבע חלקים בעלי גוונים שונים [13]. אצל שמואל אבולעפיא נקראת ההקסגרמה "חותם של שלמה". כדי לא לבלבל בין שני הסימנים מדברים במאה ה17 וה18 אודות "קשר של שלמה" ("שלמה'ס קנופ") שזוהי הפנטגרמה, כי ניתן לצייר אותה במשיכת קולמוס אחת, כמו קשר [14].  בשם חותם שלמה נקרא גם קמיע, המשמש לכישוף, ואשר לו תשע צלעות [15]. האתיופים קוראים לשני הסימנים [פנטגרמה והקסגרמה] בשם חותם שלמה. יש להם הקסגרמה זהובה על מדליה שנקראת חותם שלמה. גידמן כותב, שבחוגים יהודיים קוראים גם לפנטגרמה [16] בשם "מגן דוד", כי הסימנים פנטגרמה והקסגרמה מקבילים לשמות "מגן דוד" ו"חותם שלמה", [ו]על כך הצביע גרונוולד באופן מיוחד.

השמות "חותם שלמה" ו"מגן דוד" עבור הסמלים אינם מקריים. מאד מתקבל על הדעת שמתחת לשמות אלה מסתתרים סיפורים משלהם.

ההקסגרמה היא כעת עבורנו סמל מוכר מאד. ישנן הגדרות שונות עבורה. לפי דברי סטז'יגובסקי, ההקסגרמה היא חיתוך גיאומטרי של שני משולשים [17]. ולפי דברי גרוטה ההקסגרמה מורכבת ממשולשים אסופים [18]. מיכאליס מגדירה אותה כשני משולשים משובצים ברציפות [19]. [הוגו] וינקלר כשני משולשים לא קשורים [20]. לפי גרונוולד מורכב המגן דוד משני משולשים שווי צלעות, שבדרך כלל חותכים זה את זה כך שהם יוצרים ששה משולשים קטנים יותר, המתאספים סביב משושה [21]. כך מתאר את ההקסגרמה גם סטז'יגובסקי, במקום אחר, כששה משולשים סביב משושה [22].

פירושים

כשניסו החוקרים להבין מה מציינים שני הסמלים האלה, הם הסבירו אותם ביחד. ראו בהם: קוים למילוי הריק [23], איורים קוסמו-אסטרולוגיים [24], סימנים מיסטיים מהקבלה [25], מספרים או רישומים גיאומטריים [26], רישומים מתמטיים [27], סגולות לשמירה [28], סימנים של חוצבי אבן ושל קדרים [29], סמלים דתיים, סמל יהודי [30], חותם-משקולת ועיטורים. וינקלר סבור שיתכן שהתאימו לכל סמל שכזה כמה הסברים [31[.

ריבוי ההסברים נעוץ בעובדה, שהזכרנו לעיל, ששני הסמלים מתחלפים זה בזה. קשה להניח שמקורם אחד, או שהיה להם בתחילה פירוש זהה, על אף שהם נפגשו פה ושם במשך ההיסטוריה שלהם, המשתרעת על פני אלפי שנים.

ובכן, מן הביאורים הסותרים האלה לא ניתן להסביר על מה בעצם מצביע המגן דוד, המוכר כעת בתור הסמל היהודי. היכן האמת? ד"ר גידמן כתב אודות המגן דוד ש"משכילים יהודים אינם רשאים לקבל את העובדה שיהודים חופרים בעליית הגג של האמונות התפלות שלהם ומוציאים משם סמל שמשותף להם ולאורוות" [32]. דעה זו נכונה אולי בנוגע לפנטגרמה, אבל האם היא נכונה גם לגבי ההקסגרמה? פרופ' אלפרד גרוטה מספר ששאל את הרב הראשי [של ווינה], ד"ר גידמן, אם מותר להשתמש בסמל המגן דוד כשבונים בית כנסת חדש. התשובה הייתה שאין שום קשר בין המגן דוד לבין היהדות [33]. גרוטה עצמו החזיק בדעה ההפוכה, והתבסס על תוצאות החפירות בתל-הום, שאודותיהן דיווחו בפרטי פרטים [הארכיאולוגים] קוהל ווַטצינגר. גרוטה הגיע למסקנה, ש"מימי קדם התקבל המגן דוד כסמל יהודי, הגם שלא ידעו מה מקורו ומהי משמעותו". הוא גם מצביע על התיאוריות השונות שפיתחו נוטהינג ווָולף [34] לגבי המגן דוד. לדבריהם קשור סוד המגן דוד בבניית פירמידת כיאופס, או בסודות של בית המקדש בירושלים. גרוטה אינו מסכים עם דעתו של פרופ' שמואל קרויס [35] הסבור שהמגן דוד שימש כבר בזמן הקדום ביותר כסימן של חוצבי אבן. (ההקסגרמה שימשה כסימן של בנאים אצל הבונים החופשיים ודומיהם). ד"ר מ. גרונוולד, שכתב מחקרים רבים בנושא המגן דוד במשך 40 שנה, הגיע למסקנה שהמגן דוד הינו סמל מסתורי ואוניברסלי. קרל וטצינגר כתב בספרו, שעוסק במונומנטים בפלשתינה, את הדברים הבאים: "העובדה שבתל-הום יש פנטגרמות והקסגרמות על אפריז מוכיחה שכבר במאות הראשונות לספירה הכירו את הסמלים האלה כחותם שלמה וכמגן דוד" [36]. כבר ב-1901 העריך גרונוולד שכשאומרים חותם שלמה מתכוונים לפנטגרמה. אלא שניתן להניח שתיאוריה זו מתבססת על שמות הסמלים ולא על צורותיהם. ניסיונות שונים להסביר את הפנטגרמה וההקסגרמה ניתן למצוא בחיבורים שעוסקים באמונות טפלות [37]. ראוי לציין כי וינקלר אינו מסכים עם ההסבר שהציע רוברט אייזלר שהסמלים האלה הם סמלים אוניברסליים. גם גרוטה אינו מאמין בהסברים שכאלה. לדעתו ההקסגרמה מקורה בקבלה.

[האשורולוג אלפרד] ירמיאס רואה בפנטגרמה סמל אוניברסלי. כאשר מחלקים את כיפת השמים לחמשה חלקים מתקבלת פנטגרמה. לדבריו, כל [תרבויות] העולם הושפעו מסמל קדום זה, והוא משמש עד לימינו אלה, תחת שמות שונים, להגנה מפני השטן. ירמיאס מוכיח שמקורו של סמל זה בשוּמר. לדבריו ההקסגרמה, המגן דוד שלנו, נוצרת כאשר מניחים שני משולשים שווי צלעות בתוך עיגול, כך שצדדיהם חותכים זה את זה באמצע. בדרך זו מתחלק העיגול לששה חלקים שווים [38]. גרוטה בדעה, שהמגן דוד מבטא את אחדות הניגודים זכר ונקבה [39]. בעולם המוסלמי צייר אַל בוני [המאה ה13] תמונת אדם בתוך הפנטגרמה, כאשר חמשת הקדקודים שלה תוחמים את הראש, הידיים והרגלים [40].

אבל חייבים להפריד את השאלה כיצד התהווה המגן דוד מן השאלה כיצד הוא התקבל כסמל יהודי. השאלה אם יש להקסגרמה אופי אוניברסלי אינה תורמת לשאלה איך הוא התקבל כסמל של היהדות ושל עם ישראל [41].

היסטוריה של סמלים

מעטים הם הממצאים הארכיאולוגיים אודות ההקסגרמה בעבר היהודי.

את ההקסגרמה הקדומה ביותר הידועה עד כה (כשהיא מקיפה עיגולים בתוך עיגולים) מצאו בחפירות בגזר, מצוירת על גבי קערת חרס, והיא נוצרה לפני התקופה הישראלית, בין השנים 1600 - 1400 לפני הספירה [42]. גרו דנקן מעריך שממצא ארכיאולוגי זה הוא מן המאה ה-13 לפני הספירה [43]. לאחר מכן אנו מוצאים את ההקסגרמה במאה ה-7 לפני הספירה, על גבי חותמת בצידון. שם היא נמצאת בשורה השניה "למילוי המקום" [44]. אנו מוצאים פנטגרמות והקסגרמות על האפריז בבית הכנסת בתל-הום (כפר נחום). הקסגרמה מופיעה על גבי מצבה בטַרֶנט [איטליה] מן המאה השלישית לספירה. מאוחר יותר אנו מוצאים אותה אצל הקראים. ופעמים רבות היא מופיעה על גבי מצבות יהודיות במאה העשירית. בספר "אשכול הכופר" מאת הקראי יהודה בן אליה הדסי [שנכתב בסביבות 1148] נקראת כבר ההקסגרמה בשם מגן דוד. בקבלה, בפרט זו של האר"י, התקבל המגן דוד כסמל שאהוב על היהודים [45]. בכתבי יד עתיקים מתימן אנו מוצאים תכופות את ההקסגרמה [46]. במשך הזמן קיבלו הרבה קהילות יהודיות גדולות את המגן דוד כסמלן. החברה האמריקנית-יהודית להוצאה-לאור אימצה סימן זה כסמלה ב 1873. הביל"ויים אימצו אותו ב-1881. מאוחר יותר אימצו אותו חובבי ציון והציונים הפוליטיים מהרצל והלאה, והפיצו אותו כסמל של היהדות באופן כללי.

לדברי ירמיאס ההקסגרמה מופיעה בחוגים לא יהודיים בפעם הראשונה בבבל על קמיע מתקופת [המלך הכושי] קוריגלזו השלישי [1400 לפני הספירה] ככוכב בעל שש קרניים. מתקופה מאוחרת יותר, בערך ב- 1000 לפני הספירה, אנו מוצאים כוכבים בעלי שש קרניים ישרות. ירמיאס מביא בספרו איור של הקסגרמה של אלילת-גורלות על גבי מראה אטרוסקית [47]. במאה ה6 לפני הספירה אנו מוצאים הקסגרמה שבמרכזה נקודה כחותמת לאימות על מטבעות [מן האי היווני] אגינה [48]. בעיר אכמין-פנופוליס, מצאו חותמת-לחם עם הקסגרמה מן המאה הראשונה עד השלישית לספירה [49]. בכתבים נוצריים ולטיניים מאוחרים שנמצאו בצפון אפריקה, רומא וגאליה, אנו מוצאים את ההקסגרמה והפנטגרמה ביחד עם המונוגרם הנוצרי [50]. בכתבים קופטיים קדומים נמצאת ההקסגרמה עם שושנה במרכז על חותמות לחם וגם כדוגמאות ללימוד שרטוט [51]. אצל הקופטים מופיעה לעתים ההקסגרמה עם צלב באמצעה [52]. אצל הנוצרים הארמניים היא מופיעה ללא צלב [53]. בעולם המוסלמי מופיעה ההקסגרמה בכתב יד מהמאה ה-9 ובו תפילה נגד כת העלאווים, ועל גבי מצבות מאותה מאה [54]. על גבי מטבעות ערביים, או בכלל על מטבעות של עמים מוסלמיים, מוצאים לעתים תכופות הקסגרמה כבר מהזמנים הקדומים ביותר. מעין הקסגרמות נמצאו בפטרוגליפים בסהרה [55]. בסודן, משמשת עתה ההקסגרמה כסמל המלוכה [56].

בעולם המוסלמי מוצאים גם את הפנטגרמה. וינקלר, בבחנו את ההיסטוריה של הסמלים, מתייחס לשני סמלים אלה כאל סמל אחד, ומגיע למסקנה שהם לא התפתחו באופן עצמאי במקומות שונים. להערכתו מקור ההקסגרמה והפנטגרמה בארצות הים התיכון: סוריה, אסיה הקטנה, ואיי יוון. משם חדרו הסמלים לאיטליה, גליה ומצרים. האיסלאם אימץ אותם לפחות משני מקורות: מהקופטים ומהיהודים. וינקלר מסביר סמלים אלה בשלשה אופנים: כקמיע, כסמל על חותמות ומטבעות, ולצורכי הגנה [57]. קיים בילבול לא רק בין הפנטגרמה להקסגרמה אלא גם בינן לבין הספטגרמה, שהיא כוכב בעל שבעה קדקודים. לשתיהן, גם לפנטגרמה וגם לספטגרמה, ייחסו כוח של הגנה [58]. במסמכים עתיקים מעילם ועל גבי מזכרות עתיקות מבבל מופיעה הפנטגרמה כסימן אוניברסלי [59]. רוברט אייזלר מביא את הפנטגרמה כסמל למדרגות שמימיות, כאידיוגרמה וכקוסמוגרמה [60]. הצורה הקדומה ביותר של הפנטגרמה אמורה להיות זו שמופיעה בתרבות השומרית [61] . הפנטגרמה נמצאת גם על כלי חרס בגזר בתקופה הטרום ישראלית, על האפריז של בית הכנסת בתל-הום, אצל הפיתגוראים [כסמל של בריאות], על מטבעות מאסיה הקטנה [62], וכן אצל הנוצרים הראשונים, באסלם, ואצל עמים שונים עד עצם היום הזה. [ראו את הכוכבים בעלי חמשת הקדקודים על הדגלים של צ'ילי, קובה, פנמה, ליבריה, טורקיה, וראו את סמל האספרנטו]
[63]. הפנטגרמה משמעותה רקיע בכתב ההירוגליפי שהיה פעם בשימוש אצל כל השבטים האינדיאניים שהתגוררו בקנדה לפני שהאירופאים הגיעו לשם [64]. קפלר היה ככל הנראה הראשון שחשב שהפנטגרמה, בניגוד להקסגרמה, היא סימן מתמטי [65]. ניתן לשער, בצדק, שגם בקרב היהודים בארץ ישראל יש להקסגרמה וגם לפנטגרמה היסטוריה משלהן. שני הסמלים מחליפים אחד את השני, כי הם דומים זה לזה. אם מסתבר במשך ההיסטוריה, שאצל שבטי ישראל, ומאוחר יותר אצל היהודים בגלות, זכתה ההקסגרמה לחשיבות רבה יותר, נשאלת השאלה, מה היה הטעם לכך? מה ההגיון הטמון בהקסגרמה שיכול היה להשפיע על כך שסמל זה נשמר אצל היהודים במשך כמעט 3500 שנה, ולבסוף נעשה לסמל דתי-לאומי
[66] ?

מתי הפך המגן דוד לסמל היהדות? שאלה זו שייכת לכאן באופן בלתי ישיר. אפשר לדמיין ובצדק, שאם תתברר משמעותו של הסמל, תיראה התפתחותו באור שונה. איזה רעיון יכול לבטא המגן דוד שלנו? באיזה תקופה בהיסטוריה שלנו עלה רעיון זה? היכן יכולה להימצא לסמל זה הוכחה בכתבים העתיקים ביותר שלנו, כפי שיש למנורה שלנו?

הסבר חדש

כשמתבוננים בעיון רב במגן דוד, ולוקחים בחשבון כל הקוים המצטלבים, ניתן לגלות בקלות ששני המשולשים המונחים אחד על השני מעצבים שלש נקודות חיתוך. וכן אפשר לקבוע כעובדה, שאם מציירים מגן דוד בעיגול, אזי מתחלק השטח של העיגול ל-13 שדות. ונשאלת השאלה, האם בחלוקה זו ל-13 חלקים של העיגול אין כוונה מיוחדת? והאם אין לנו כאן עניין עם ציור שמסתיר בתוכו חשבון מיוחד, שבא להצביע על אירוע מסוים בהיסטוריה שלנו?

ידועה ומקובלת משמעות הספרה 12 בהיסטוריה שלנו, שהרי חשיבות מיוחדת שמורה למספר של שנים עשר השבטים. ומכיון ששבט יוסף התחלק לשנים, הפך המספר ל-13. כך מקבל המספר 13, לפי הבנתנו, משמעות מיוחדת. בהיסטוריה אכן מילאה חלוקת השבטים ל-13 תפקיד חשוב, וגם חלוקת שטח עיגול ל-13 חלקים, זהו השטח שבו השבטים היו צריכים להקים את המחנה שלהם. וזהו מחנה שבטי ישראל, כפי שהוא מתואר בספר במדבר בפרק ב'. שם כתוב: "איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו. והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וכו' ". מפירוש המילים בפרק זה ב"במדבר" ניתן להבין שהמחנה כולו היה בצורת מעגל. במציאות, הצורה הקדומה ביותר של מחנה צבאי היא המעגל. מחנה כזה בשדה נמצא על תבליט של אשורבניפל השני - ובמרכזו עומד אהל המלך [67]. ישנן הוכחות חשובות בתנ"ך לכך, ששבטי ישראל חנו במעגל: בשמואל א' י"ז כ' מובא מחנה כזאת: הוא נקרא שם 'המעגלה'. לותר טועה כשהוא  מתרגם מילה מילה זאת לWagenburg  [68]. ככל הנראה מדובר במונח טכני למחנה מבוצר  [69]. ואין ספק כלל ש'מעגלה' משמעותה מחנה עגול. מחנה עגול היה גם לשאול, לפי שמואל א', כ"ו, ה': "במעגל" [70]. פרופסור קראוס מצביע על שני הפסוקים האלה בשמואל א' כשהוא מתייחס ל"טבעת המחנה" [71].

כאשר בפרק ב' בבמדבר מצוין הסדר של מחנה ישראל כ"מנגד סביב לאהל מועד", הרי אין ספק שמדובר על מחנה עגול. במחנה עגול זה מסתדרים 13 שבטי ישראל כאשר המקדש, אהל מועד, נמצא במרכזו. שבט לוי חונה באמצע המחנה בכל ארבעת צדדיו, כלומר גם מסביב לאהל מועד. 12 השבטים גם הם חונים מנגד סביב [במרחק מסביב], בארבעת צדדיו של האוהל. ובכך נוצרת יחידה אחת מכל שלשה שבטים, כלומר, יחידה צבאית אחת, ולכל יחידה שכזאת יש תפקיד מיוחד משלה. לכן הם נקראים: דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, וכן הלאה. המחנה העגול, הוא גם מבוצר, או שיש לו חומה מסביב, או שהוא פתוח, אך עומד מבחינה אסטרטגית גבוה יותר מכל סוג אחר של מחנה. הכוח המגן על שטח עגול זקוק לפחות שטח מכפי שנדרש מכוח שמגן על מחנה מרובע. במחנה שכזה, שמועד למתקפות מכל הצדדים, יש לדאוג למקום לשמירת המלאי. וברור מן הפשט של הפסוק בספר במדבר, שבמרכז המחנה "בתוך המחנות" היה אוהל מועד, מסביבו היה "מחנה הלויים", שכלל, בצד מזרח, רק את משה, אהרן וילדיהם, ומדובר, מן הסתם, בהנהגה של השבטים. כך הוא הסדר בספר במדבר פרק ג'. לא יתכן ששאר השבטים הסתדרו במעגל, כי אפילו אם המספרים בחומש מובאים בגימטריות, היה צריך המחנה להיות בגודל שצריך לכלול בתוכו את כל 12 השבטים אחד ליד השני במעגל אחד - שזה מצב אסטרטגי גרוע, ובעצם בלתי אפשרי. מנקודת מבט אסטרטגית, חייבים לדאוג למלאי, זאת אומרת, שבטים אחדים במחנה העגול חייבים להתייצב לפני הקו האחרון, הם צריכים להיות הראשונים שנלחמים, ועליהם לעמוד בעמדה שממנה יוכלו להגן על המחנה כולו. לכן חייבים לחלק את 13 השבטים לנקודות האסטרטגיות שהזכרנו לעיל במחנה העגול, או פשוט, לחלק מעגל ל-13 גזרות. אנו כבר יודעים שהסמל שלנו, המגן דוד, מחלק מעגל ל-13 גזרות, ואם מנסים כעת לתאר את המערך של מחנה ישראל לפי המגן דוד, יוצא שסמל זה אכן מציג מחנה עגול, שבתוכו נכנסים בשני מעגלים ששה שבטים! [במרכז נמצא השבט ה- 13, לוי, עם אהל מועד]. השרטוטים להלן מראים זאת בבירור.

מותר לשער, עקרונית, שהמגן דוד הופיע במפת המחנה, ועזר לשמירה על הסדר, ועל המטרות האסטרטגיות. כמובן, שחובה להניח שתחילה הוצג הסמל באופן גס בלבד, ורק מאוחר יותר שוכלל לצורה המדויקת של המגן דוד.

כך, לפי מה שמתואר בבמדבר פרק ב', קם וניצב מחנה השדה, שבו חנו 13 השבטים בשלשה עיגולים, לצורך הגנה מיוחדת על המקדש הנמצא במרכז. (ניתן להשוות זאת לסוד של מטטרון לפי "ספר היצירה" וכינוי האל כ"המקום"!) [72]. במעגל האבטחה הראשון, יש מקום לששה שבטים, ובמעגל השני, המשמש כמאגר, נמצאים ששת השבטים האחרים, כלומר, יחסי הכוחות מחולקים שווה בשווה בכל מעגל. במרכז המעגל האחרון מיד לפני אהל מועד משמשים הלוויים כקו ההגנה האחרון, שמשמש גם כחיל משמר של משה. מקום הנהגת חבר השבטים הישראליים נמצא גם הוא ממזרח לאהל מועד, שם גם ניצבים משה אהרן ובניו. אין להכחיש, שמדובר פה במהלך אסטרטגי גאוני, המספק מגננה מצוינת לכל צדדי המחנה.

 יש כאן כיסוי הגנה נגד תקיפה מהכיוונים העיקריים מזרח, מערב, דרום וצפון, וכן בין הכיוונים: דרום-מזרח, דרום-מערב, צפון-מערב וצפון-מזרח. בנוסף, יש למבנה זה עוד יתרון: כל שלשה שבטים יוצרים קבוצת הגנה עצמאית תחת הנהגתם של יהודה, ראובן, דן וגד, שכל אחד מהם צריך קודם כל להגן על עמדתו שלו, ויכול, כשצריך, לבוא לעזרת הקבוצה השכנה, בלי לעזוב את משמרתו ובלי להעמיד בסכנה את הקבוצה ואת העמדה שלו. לפיכך, המגן דוד מהווה תמונה וסמל של איחוד שבטי ישראל בברית הקרב לצורך הגנה על המקדש המשותף.

מנקודת ראות זו, מקבלות ההוראות בספר במדבר פרק ב', שמחנה יהודה יששכר וזבולון צריך להיות בצד מזרח, משמעות מיוחדת. באותו צד הם בקשר ישיר עם "משה, אהרן ובניו", כלומר, עם הנהגת השבטים. באותו כיוון צועדים השבטים בראש. הקבוצה של יהודה היא גם הכי חזקה מבחינה מספרית. אחריה, מגיעה הקבוצה הדרומית, ראובן גד ושמעון. ניתן להבין את סדר הצועדים בפרשת "בהעלותך" רק על סמך הסדר שבמחנה. כסדר חנייתם, כך סדר צעידתם. על השאלה ששואלים רבים: כיצד ניתן לתאר צעדה בצורה מעגלית? קל לענות כאשר נתאר לעצמנו את סדר המחנה וצעדת השבטים, והאופן שבו הוא מורכב מ-4 קבוצות שבכל אחת מהן שלושה שבטים הקשורים ביניהם.

הכרזתנו בעניין מחנה ישראל, שהוא היה מחולק ל-13 גזרות, כפי שמציג סמל המגן דוד, מאפשרת לנו להבין מדוע העמידו את סדר השבטים כפי שכתוב בספר "במדבר". מרטין נוט [73] שאל לפי איזה עקרון חולקו השבטים. הוא העריך שחלוקת ארבע הקבוצות לארבעת הכיוונים העיקריים נעשתה לפי עקרון שאיננו יכולים לדעת אותו כעת, ושהרכב הקבוצות הבודדות נעשה על סמך חלוקה מכנית של השבטים ע"פ מספרם. שאלה זו  מקבלת את תשובתה לפי המסקנות שהבאנו עד כה: חלוקת השבטים אכן נעשתה מטעמים אסטרטגיים, הקבוצה תחת הנהגת יהודה הייתה החלוצה, היא חנתה בצד מזרח, משם הייתה צפויה ההתקפה העיקרית. בכיוון זה גם צעדו השבטים. הקבוצה השניה לפי דרגתה עמדה תחת הנהגת שבט דן, והיה עליה להגן על הדרום. כך, שסדר המחנה והצעידה התחיל מכיוון מזרח, והמשיך בצורה של טבעת לדרום למערב ולצפון. לעובדה זו של הסדר המתמיד של מחנה ישראל קישרו כוכבים [74]. אין ספק כלל שמדובר בעניין זה בהשפעה בבלית, אבל ניתן גם לקבל את ההשערה שהפירושים על פי הכוכבים לסדר חנייתם של השבטים והפירושים על פי הכוכבים למגן דוד – היו בגדר ניסיונות להתחבר לזיכרון הקדום הקושר בין צורת המגן דוד לבין סדר המחנות.

הזכרתי כבר קודם שהשם של הסמל שלנו, שנגזר מסדר המחנות של 13 השבטים, מקפל בתוכו סיפור משלו, שאותו יש עדיין לחקור. [על השאלה] מדוע סמל זה התקשר ע"י מסורת העם דווקא עם השם של דוד, ניתן אולי לענות שדוד היה בעצם זה שיצר את המלוכה, ואיחד את כל השבטים, וחידש עם צבאו את המסורת הפוליטית האבודה. כך יוצא, שבסמל המגן דוד טמון הגיון עמוק וחשוב: הוא הסמל של יחד שבטי ישראל, של הברית במלחמה ובהגנה מסביב על המקדש המשותף. הגיון עמוק ופנימי זה, הגם שנשכח במשך הזמן, יכול להיות ההסבר הטוב ביותר לגבי שרידותו של סמל זה בהיסטוריה שלנו.

זו גם הסיבה לכך שהרבה זרמים חדשים ביהדות קיבלו סימן זה כסמל או כסימן יהודי עתיק. כך למשל הקראים, ואחר כך הכיוון הדתי-לאומי הקסום של הקהילה, של חובבי ציון, ולאחרונה של הציונות הפוליטית. כל אלה הם רעיונות ותנועות, שבתורות ובמטרות שלהם לקחו בחשבון את כלל ישראל.

אבל גם בדתות החדשות שיצאו מהדת היהודית: מגן דוד מופיע אצל הנוצרים הראשונים ואצל המוסלמים הראשונים, אף כי הנוצרים הרחיקו אותו מהר מאד, בדיוק כמו המנורה, שגם היא הופיעה כסמל אצל הנוצרים הראשונים. לעומתם המוסלמים שמרו על המגן דוד מאז ועד עצם היום הזה. אצל חובבי ציון הוא התקבל בשנת 1881, כפי שניתן לראות ממכתבו של מרדכי בן הלל הכהן אל ז. ד. לבונטין [75] . שם נכתב: חברי הועדה נשאו מגן דוד שהמילה "ציון" רקומה בו.

בעת ההיא התפתח שוב ויכוח בנושא המגן דוד. במכתב של הפַּסל מרק אנטוקולסקי אל סטסוב משנת 1879 אנו קוראים: "מה ששייך לגורדון מסוים [הערת זאב ברקן: הכוונה לי.ל.ג.], שעליו אתם כותבים לי, שהוא תוקף אותנו על כך שאנו מפרשים את המגן דוד כסמל יהודי, אני משתומם באמת על הסרבול של מר גורדון. אבל לפי השקפתי לא משנה אם סמל זה היה בימי קדם אם לאו, ובסוגריים הייתי מוסיף, שהרי אם המגן דוד נוצר במאה ה-14, פחות או יותר, לא יתכן שהוא נוצר בימי דוד. בשבילי מספיק שהוא קיים מזה זמן רב, ושהוא מקובל על העם בצורה חזקה כל כך, כפי שישנם אצל כל עם כל מיני אגדות, סיפורים, מסורות וסמלים אפשריים" [76].

בתחילת הציונות הפוליטית שוב נשאלה השאלה איזה סימן ישמש לה כסמל. הרצל כתב ב[ספרו] "מדינת היהודים" על דגל יהודי שעליו מופיעים שבעה כוכבים מזהב כנגד שבע השעות של יום העבודה שלנו. אבל בקבוצות ציוניות שונות השתמשו כבר אז במגן דוד כסימן וסמל. בתחילה ציירו את שבעת הכוכבים של הרצל מסביב למגן דוד. דוד וולפסון מספר כיצד הוא הזמין את הדגל הציוני עבור הקונגרס הראשון בבזל, והוא זה שהורה להצמיד עליו את המגן דוד כסמל [77].

ב30 בנובמבר 1896, נפגש הרצל עם קולונל גולדסמית באנגליה. דמותו הרומנטית של הקולונל הרשימה מאד את הרצל. הרצל מספר על זה ביומניו. במקום אחד הוא כותב: "הוא הציג בפני את הדגל של חובבי ציון: סמלם של 12 השבטים" [78] .

במאי 1898 בדק הרצל בתכתובת עם ד"ר מקס בודנהיימר בפרוטרוט את שאלת המגן דוד, לאחר שקיבל ממנו מכתב שעליו היה מודבק בול ועליו איור של מגן דוד עם 12 כוכבים סביבו. הרצל כתב לו בעניין המגן דוד כך: "12 הכוכבים שלך שמסביב אינם נכונים, כי 12 השבטים כבר נמצאים בגוף המגן דוד עצמו" [79]. זוהי המורשת על משמעות המגן דוד, שהוא הסמל של 12 השבטים, שהגיעה להרצל באמצעות גולדסמית. ההשערה של הרצל, שהמגן דוד מסמל את 12 השבטים, עוררה אותי לחקירה זו אודות ההיסטוריה של המגן דוד ומשמעותו.

הערות

* חובה נעימה במיוחד היא לי להודות כאן, ראשית, להיסטוריון ד"ר קורלה גוטמן מקרקוב, שסייע בידי רבות בהנחיות חשובות ובהפניות לספרים חשובים; לידידי ד"ר ליאו אופנהיים, מהמחלקה לחקר המזרח באוניברסיטת וינה - על עצותיו בכלל ועל עצותיו לגבי התרבות השוּמרית בפרט. לד"ר פרנץ קובלר מווינה - על שהראה לי את המכתבים של אנטוקולסקי לסטַסוב אודות המגן דוד. בתודה ובאהבה אני מזכיר כאן את ההיסטוריון ד"ר מקס אייזלר ז"ל, שנפטר בדצמבר 1937, שבשיחותיו עמי הפגין את מעורבותו הלבבית בעבודה זו.

1. Die Religion in Geschichte und Gegenwart, 1930, Vol. I, p. 2014

2. H. A. Winkler, Siegel und Charaktere in der Muhammedanischen Zauberei, 1930, p. 120.

3. Hugo Prinz, Altorientalische Symbolik, Berlin, 1915, p. 21

ראה כוכבים בעלי חמש ושש זרועות על מטבעות עתיקות ובשלטי אצולה.

Reallexikon der Vorgeschichte Vol. 12, p. 432 ;

Dr. A. Wessely, Neue griechische ‫Zauberpapyri, ‫Wien 1893, p. 69, 70. ‫

4. Die Religion in Geschichte und Gegenwart,1930, IV p. 1065.

5. Lexikon fur Theologie und Kirche, 1931, Vol 3.

6. M. Grunwald, Jahrbuch fur judische Volkskunde, (J.j.V.) 1925.

7. Grimms worterbuch II, p. 1455.

8. ‫M. Grunwald, ‫Jahrbuch fur judische Geschichte und Literature (J.f.j.G.L.) 1901;

Alfred Grotte, Eine neue Hypothese uber den Ursprung des Magen Dawid, Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judenthums (M.G.W.), 1922, 1-3.

9. ‫H. A. Winkler, Siegel und Charaktere, p. 127, 137.

10. Leopold Low, Graphische Requisiten Und Erzeugnisse Bei Den Juden, Leipzig 1870, p. 57, 213. ‫ ‫‪

11.‫‪Enzyklopaedie des Islam, 1924, Vol. IV.

12. Winkler, Siegel und Charaktere, p. 121.

 ‫‪

13. Prof. Alois Raimund Hein, Künstliche Wirbeltypen, Wein kunstethnoraphischer Beitrag zur allgemeinen Ornament geschichte. Wien 1929,p, 100.

14.M . Grunwald, Ein altes Symbol in neuer Beleuchtung, J.f.j.G.L.1901, p. 123; Dr. B. Vajda, Menorah, Davidschild und Salomo-Siegel, M.G.W. 1918;

‫״המליץ״, 17 יוני 1889 מאמר של יפז (י. גאלדבלום) תלפיות 10, 164, 165;

‫15. Dr. W. Ahrens, Hebraische Amulette, Berlin 1916, p. 6. ‫

16. M. Gudemann, Der Magen David oder Davidschild, M.G.W. 1916,p. 135.

17. J. Strzygowski, Asiens Bildende Kunst in Stichproben, Augsburg 1930 p. 288.

18.Alfred Grotte, Eine neue Hypothese uber den Ursprung des Magen ‫‪ ‫‪David, M.G.W. 1922, 1-3.

19. J. Michaelis, Der Davidsschild, Der Morgen, 1934/1935.

20. H . Winkler, Altorientalische Forschungen, III, 192.

21. Alois Breier, Max Eisler, Max Grunwald, Holzsynagogen in Polen,

1933, Anhang, p. 19.

22. J . Strzygowski, Spuren indogermanischen Glaubens in der bildenden

Kunst, Heidelberg, 1936.

23. Mark Lidzbarski, Ephemeris fur semitische Epigraphik, 1908, Bd. II 145;

Adler, The Jews in Southern Italy, J.Q. R., XIV; Winkler, Siegel und Charaktere, p. 121.

24. M Grunwald, Judisches Lexikon; Breier, Eisler, Grunwald, Holzsynagogen in Polen. 1933, Anhang. ‫

שם מובאת רשימת עבודות של גרונוולד על הנושא  (1933— 1901)

 Robert Eisler, Weltenmantel und Himmelszelt, 1910, II, p. 322.

25. גרונוולד דצ"וו; גאסטר ב"רימון" 1923 מספר 3, ז' 30.

26. Johanna Michaelis, Der Dawidschild, Morgen, 1934—1935.

27. Kepler (Grunwald ‫ זע J.f.G.L. 1901, p. 125.

28. Grimm; Grunwald; Gudemann; Vaida; vide Religion in Geschichte und Gegenwart, 1930, IV, 1063; Franz J. Dolger, Die Fischdenkmaler in der fruhchristlichen Plastik, 1927, Tafel 225, Nr. 2.

29. Prof. Samuel Krauss, Die gallilaischen Synagogenruinen und die Halakha. M.G.W. 1921, p. 211;

Prof. S. Krauss, Hexagramm und Hakenkreuz in der Synagoge, Das Zeit, 1924; Winkler, Siegel und Charaktere, 1930, p. 121-122.

30. Alfred Grotte, Eine neue Hypothese uber den Ursprung des Magen ‫‪ ‫‪David, M.G.W. 1922, 1-3; Watzinger, Denkmaler Palastinas, 1935, II, p. 112.

31. H.A. Winkler, Siegel und Charaktere, 1930, p. 126.

32. M. Gudemann, Der Magen David oder Davidschild, M.G.W. 1916,p. 135.

33. Grotte, M.G.W 1922.

34. Dr. Fritz Nothling, Die kosmischen Zahlen der Cheopspyramide; O. Wolff, Der Tempel von Jerusalem, eine kunsthistorische Studie uber seine Masse und Proportionen, 1913.

35. Prof. S. Krauss, M.G.W., 1921 ; Das Zelt, 1924, Nr. 6.

36. Carl Watzinger, Denkmaler Palestinas, 1935, II, p. 112.

37. Handbuch des deutschen Aberglaubens, II, p. 180.

38. Alfred Jeremias, Handbuch der altorientalischen Geisteskultur 1929, p. 189.

39. Otto, Handbuch der kirchlichen Archaologie.

40. H. A. Winkler, Siegel und Charaktere, p. 120.

41. על שאלת הסמליות, ראה גם

Rahel Wischnitzer-Bernstein, Symbole und Gestalten der jüdischen Kunst, 1935;

Ernst Cohn-Wiener. Jüdische Kunst, 1929, p. 30; Robert Eisler, Weltenmantel und Himmelszelt, p 302 , הערה.

42. R. A. Stewart Macalister, The Excavation of Gezer, London 1912, Vol. III. PI. 159, Nr. 12.

43. J. Garrow Duncan, Corpus of Dated Palestinian Pottery, London 1930, p. 10, 7.

44. Mark Lidzbarski, Ephemeris für semitischen Epigraphik.

45. M. Grunwald, Judisches Lexikon 1929, III ; Breier, Max Eisler, M. Grunwald, Holzsynagogen in Polen, Jewish Encyclopedia; H A Wickler, Siegel und Charaktere in der muhammedanischen Zauberei, 1930 ; Robert Eisler, Weltenmantel und Himmelszelt.

46. V. Stasov et D. Günzburg, L'Ornement Hebreu. Berlin 1905.

47. A. Jeremias, Handbuch der altorientalischen Geisteskultur, 1929, p. 184, 196, Abb. 115.

48. Winkler, Siegel und Charaktere, p. 122.

49. R. Forrer, Die frühchristlichen Alterthumer aus dem Graberfelde von Achmin-Panopolis, Strassburg 1893, Tafel 9, Nr. 3.

50. Religion in Geschichte und Gegenwart, I, 2014.

51. Al. Gayet, L'art Copte, Paris 1901, p. 98, 307.

52 . J. Strzygowski, Koptische Kunst, Catalogue general des Antiquites Egyptiennes du Musee du Cairo, Bd. XII, Wien 1904, p. 140, 231.

53. Jurgis Baltrusaitis, Etudes sur l'art en Georgie et en Armenie. Paris 1929.

54. J. Strzygowski, Ornamente, Altarabische Grabsteine in Kairo, "Islam", 1911, II.

55. Winkler, Siegel und Charaktere, p. 120, 125.

56. S. Gottlieb, W Sudanie - panstwie z pod znaku Dawida, "Nowy Daiennik", Krakow, 28 kwietnia 1937.

57. Winkler, Siegel und Charaktere, p. 126.

58. R. Eisler, Weltenmantel und Himmelszelt, I, 302.

59. Jeremias, Handbuch p. 195; Religion in Geschichte und Gegenwart, IV, 1063.

60. Robert Eisler, Weltenmantel und Himmelszelt.

61. Sumerisches Lexikon v. P. Anton Deimel, Rom 1930, II, p. 523.

62. Lexikon fur Theologie und Kirche, 1931, III.

63. R. Eisler, Weltenmantel; Winkler, Siegel und Charaktere.

64. Karl Faulmann, Illustrierte Geschichte der Schrift, Wien 1880, p. 233.

65. M. Grunwald, Jahrbuch f.G.L., 1901, p. 125.

66. אודות שאלת הסמליות, ראה הערה 41.

67. Reallexikon der Vorgeschichte 1924, III.

68. E. Riehem, Handbuch des biblischen Altertums, 1884, p. 866

69. E. Kautzsch, Die heilige Scrift.

70. בנוסף כדאי להשוות זאת לסיפור חוני המעגל שמופיע בתלמוד הבבלי במסכת תענית כ"ג עמוד א'.

71. Prof. S. Krauss, Heerwesen bei den Juden, Judisches Lexicon, Vol II.

72. Vgl. Grunwald, Ein altes Symbol in neuer Beleuchtung, J.f.j.G.L. 1901.

73. Dr. Martin Noth, System der zwolf Stamme, Stuttgart 1930.

74. Dr. E. Bischoff, Babilonisch-Astrales im Weltbilde des Talmud und Midrash, Leipzig 1907.

75 . Franz Kobler, Jüdische Geschichte in Briefen aus Ost und West,. 1938, p. 454.

76. Mark Antokolski, Jewo zizn, tworenia, pisma i statji, ed. W. W Sasow, Peterburg 1905, p. 449.

77. ל. יפה, ספר הקונגרס, ירושלים, ז' 214.

78. Theodor Hrzl, Tagebucher, I, p. 323.

79 . מכתבו של הרצל לבודנהיימר
Mai 1898, Welt 1910 Nr. 20, p. 472

הערת המתרגמת חוה אייזנשטיין, מנהלת Yiddish Translation.com בישראל:

בשלהי שנת 2014 פנה אליי מר זאב ברקן לגבי תרגום המאמר של נוסנבלט מאידיש לעברית. עבדתי על התרגום עם כל הלב, עד כדי כך, שגם בי הבליחה השערה, שיתכן, וששת הקדקודים של המגן דוד הם כנגד "ששה סדרי משנה", שהם התורה שבעל פה שסידר "רבי" [רבי יהודה הנשיא] על סמך מה שלמד וקיבל מאבותיו ורבותיו, והיא מבוססת על התורה שבכתב שקיבל משה רבנו מפי הגבורה. וכיון ש"אין אומתנו אומה אלא בתורה" [כדברי רבנו סעדיה גאון] לכן ניתן לומר שהמגן דוד הוא הסמל של עם ישראל.

הערות של זאב ברקן:

1. פיתוחים של נושא ההתחלפויות ההדדיות בין פנטגרמה להקסגרמה לאורך ההיסטוריה ניתן לקרוא גם ב"סיגנום סלומוניס" (1918) מאת לייטה דה וסקונסלוס, וב"מגן דוד: תולדותיו של סמל" (2008) מאת גרשם שלום.

2. שמואל אבולעפיה - להערכתי הכוונה לספר "אמרי שפר" לברוך אבולעפיה שבכתב יד שלו מצויר משולש שקדקודו כלפי מטה עם כיתוב: "סימן חצי חותם שלמה".

3. להערה 7 - במילון של האחים גרים נכתב שסימן הדרודנפוס שהוא בצורת פנטגרמה או הקסגרמה הוצמד כדי לגרש את הדרודה: להדומים, למיטות, למשקופים, לספרים, לציוד, לדלתות. כדי למנוע התקפות של השד שנקרא אלפ עליך לצייר בגיר הקסגרמה על דלת חדר השינה עם שמותיהם של שלושת החכמים שביקרו את ישו לאחר לידתו: בלתזר, קספר, ומלכיאור.

4. ב"מדינת היהודים" כתב הרצל: "דגל אין לנו, אבל נחוץ הוא, אם נחפוץ להוליך אנשים רבים יחדיו, נחוץ להרים גם מעל לראשיהם. הנני מתאר לי בדמיוני דגל לבן, ועליו שבעה כוכבי זהב מזהירים.  היריעה הלבנה תהיה לאות על טוהרת חיינו החדשים, ושבעת כוכבי הזהב אות על שבע שעות עבודתנו ביום.  כי בשם העבודה ידגלו היהודים ההולכים אל ארצם החדשה".

5. להלן תרגום קטע ממכתבו של הרצל לבודנהיימר שאותו תרגמתי מתרגום לאנגלית של

Susanne Eisner-Kartagener

"עוד דבר אחד. כסימן מים השתמשת במגן דוד, עם אריה במרכזו. עד כה אנחנו די מסכימים. עם זאת, כאן, ברומניה, אנגליה, אמריקה הסמל עם שבעת הקדקודים מקובל על אנשים רבים. השרבוט שלי במרכז השדה אמור לייצג אריה. בכל אחד מששת המשולשים הקטנים יש כוכב, כמו גם כוכב למעלה. שנים-עשר הכוכבים המקיפים שהצעת אינם נכונים מהסיבה הפשוטה ששנים עשר השבטים כבר נמצאים בתוך המגן דוד".