הערך מגן דוד באנציקלופדיה היהודית

מאת

Joseph Jacobs

(1854 –1916)

Ludwig Blau

1861 - 1936))

Jewish Encyclopedia

תרגם מאנגלית: זאב ברקן

ההקסגרמה נוצרת באמצעות שילוב של שני משולשים שווי צלעות; היא משמשת כסמל ליהדות. מציבים אותה על בתי כנסת, מקשטים בה כלי קודש, וכיוצא באלה, והיא שימשה לצורכי חברת הפרסום היהודית האמריקנית בשנת 1873 (ראו איור), הקונגרס הציוני בבאזל, העיתון הווינאי די וועלט, ביטאונה הרשמי של הציונות - וגופים אחרים. החברה קדישא של הקהילה היהודית ביוהנסבורג, דרום אפריקה, נקראת "חברה קדישא מגן דוד אדום" בעקבות שמם של ארגוני "הצלב אדום".

לוגו של חברת הפרסום היהודית האמריקנית מ- 1873

ההשקפה היהודית שאסרה על עשיית תמונה של האל, התנגדה ועדיין מתנגדת לקבלת סמלים כלשהם, ואכן, התנ"ך והתלמוד אינם מכירים בקיומם. בנוסף, ראוי לציין, כי מגן דוד אינו מוזכר בספרות הרבנית. ה"מגן דוד", לפיכך, ככל הנראה אין מקורו בחוגים הרבניים, שמהווים את היהדות הרשמית והדומיננטית במשך יותר מ -2,000 שנה. עם זאת, מגן דוד נתגלה לאחרונה במצבה יהודית בטרנטום, בדרום איטליה, שהיא אולי מן המאה השלישית לספירה (ראו הרברט אדלר בעמוד 111 ב JQR גיליון 14).

מגן דוד ב"מזרח"

המקור הספרותי הקדום ביותר המזכיר את המגן דוד הוא "אשכול הכופר" מאת הקראי יהודה הדסי (אמצע המאה ה -12), שכותב בעמוד רמ"ב: "ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים מיכאל וגבריאל" וכו'  "ה' ישמרך וסימן זה  (הנקרא מגן דוד) כתוב בכל מלאך". המגן דוד היה, אפוא, באותה תקופה, סימן על קמיעות.

בפפירוסים המאגיים של ימי קדם, מופיעות פנטגרמות, יחד עם כוכבים וסימנים אחרים, לעתים קרובות על קמיעות הנושאים את השמות היהודים של אלוהים: "צבאות", "אדוני", "אלוהי" ומשמשים להגנה מפני חום ומחלות אחרות (ווסלי, "Neue Zauberpapyri" עמ' 68, 70, והערה). למרבה הפלא, רק הפנטגרמה מופיעה שם, ולא ההקסגרמה. בפפירוס המאגי הגדול בפריז ובלונדון יש עשרים ושניים סימנים זה בצד זה, ומעגל עם שנים עשר סימנים, אבל ללא הפנטגרמה וללא ההקסגרמה

Wessely, l.c. pp. 31, 112)) אם כי מופיע שם משולש, אולי במקום ההקסגרמה.  באיורים הרבים של קמיעות שניתן לראות בספר Egyptian Magic, London, 1899 מאת Budge הפנטגרמה והקסגרמה אינן מופיעות. המגן דוד אין מקורו, לפיכך, בסינקרטיזם של השפעות הלניסטיות, יהודיות וקופטיות. סביר להניח שהקבלה היא שאימצה את הסמל מהטמפלרים

(ראו: Vajda in "Magyar Zsidó Szemle," xvii. 314 et seq.;

German reprint in Grunwald's "Mitteilungen der Gesellschaft für Jüdische Volkskunde," x. 138 et seq.).

הקבלה, למעשה, עושה שימוש בסימן זה, שמסדיר בתוכו את עשר הספירות, והוא מופיע בקמיעות של מקובלים (ראו איורים: Jew. Encyc. i. 181, 550; iii. 475

הפנטגרמה, הנקראת חותם שלמה, משמשת גם כקמיע, והנרי משער שההודים קיבלו אותה מן העמים השמיים. (ראו: "Magic dans l'Inde Antique" p. 93, Paris, 1904))

אם כי השם [חותם שלמה] אינו מוכיח בשום אופן שמוצא הסמל הוא יהודי או שמי. גם ההודים השתמשו בהקסגרמה כאמצעי הגנה, ובתור שכזו היא מוזכרת במקור הקדום ביותר, שצוטט לעיל. בבתי הכנסת,  היא, אולי, תפסה את מקומה של המזוזה, וייתכן שהשם "מגן דוד" ניתן לה בגלל סגולות ההגנה המיוחסות לה. ייתכן שההקסגרמה שימשה במקור גם כקישוט אדריכלי בבתי הכנסת, כפי שהיא, לדוגמא, בקתדרלות של ברנדנבורג וסטנדל, ועל המרקטקירש בהאנובר. פנטגרמה שנועדה לקישוט מופיעה בבית הכנסת העתיק בכפר נחום. קארל הרביעי. העניק ליהודים בפראג, בשנת 1354 דגל אדום שעליו התנוססו גם מגן דוד וגם חותם שלמה, בעוד שעל הדגל האדום שהניפו היהודים שנפגשו עם מלך הונגריה, מתיאס, במאה החמש עשרה התנוססו שתי פנטגרמות עם שני כוכבי זהב. (ראו:

Schwandtner, "Scriptores Rerum Hungaricarum," ii. 148).

מכאן שייתכן שגם הפנטגרמה הייתה בשימוש בקרב היהודים. היא מופיעה בכתב יד כבר ב 1073 (פקסימיליה בהוצאת מ.פרידמן: "סדר אליהו רבא וסדר אליהו זוטא", וינה, 1901).

ביבליוגרפיה:

1) M. Grunwald, Jahrb. für Jüdische Gesch. und Literatur, vol. iv., Berlin, 1901; Mitteilungen der Gesellschaft für Jüdische Volkskunde, x. 137-140, Hamburg, 1902.

2) B. Vajda, Zur Gesch. des Davidsschildes, in Magyar Zsidó Szemle, 1900, xvii. 310-322.

3) Zunz, Ritus, p. 149 (מזמור תהילים ס"ז בצורת מנורה).

4) D. Mayer, Der Aberglaube des Mittelalters, p. 257, Basel, 1884.

צילום הדף הנ"ל מספרו של מאייר