[ג] פרח השושן הכרתי-המיקני

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן

פרק יא מתוך 23 פרקים

שושנים בציור קיר בארמון קנוסוס, הרקליון, כרתים

מן האלף השני לפני הספירה

תמונת CC מאת

davesandford

מפליקר

תפרחת שושנים מן האי תרה (סנטורין),

סביב 1500 לפנה"ס. 

מוזיאון לאומי, אתונה

תמונת CC מאת

kkoukopoulos

מפליקר
לוח 2 - IX

[ג] פרח השושן הכרתי-המיקני

אב טיפוס של הציץ בעל שלושת העלים הוא השושן הכרתי-המיקני, 

שמוצאו מהשושן הצחור (Lilium candidum) אינו מוטל בספק. 24

תיאוריו הדקורטיביים התדירים, בראש ובראשונה בקרמיקה,

יסודם כאב טיפוס נטורליסטי הנמצא בציורי קיר באי כרתים עצמו,

 באי סנטורין (תרה) ובמיקני (לוח IX, 4-1).

בתפרחות הפרחים הגדולות של ציורי קיר אלה אפשר להבחין בנקל

בשלושה שלבים של הפריחה: פקעים, פרחים פתוחים למחצה ופרחים

 פתוחים לגמרי. סידורם על גבי התפרחת הוא בדרך כלל כזה: פקעים בקצה העליון,

פרחים פתוחים למחצה באמצע והפתוחים כליל – למטה.

כל שלושת השלבים שימשו בעיצוב האורנמנטאלי: צורת הפקעים במיעוט בולט, 

אך מרובים הם שני הסוגים האחרים.

כדוגמה ישמש לנו קנקן (אמפורה) ממוזיאון הירקליון של כרתים

 (לוח IX, 3). משולבים בו צורות שונות של שני שלבים הפריחה של השושן:

ארבעת הפרחים הקטנים, התחתונים, של שיח הפרחים האמצעי

 פתוחים למחצה בלבד.

סמוך להם נראה זר צפוף של אבקנים המסודרים בחצי עיגול

 (המזכיר את כותרת הפרח של הפפירוס).

שני הפרחים העליונים, הגדולים, הם בדרגת פריחה מלאה

ולהם עלעלים גדולים צדדיים דמויי שבלולים (וולוטות).

במקום האבקנים שבאב הטיפוס הנטורליסטי מופיע כאן

בחלק האמצעי פרח פתוח למחצה. לעומת זאת השיחים הצדדיים בקנקן

 הם בעלי פריחה מלאה עם עלעלי פרח צדדיים לולייניים ואבקנים

 אם גם בצורה מסוגננת מאוד.

דוגמה זו היא רק אחת מתוך מגוון גדול של רבות,

 ושאין לנו אפשרות לפרטן כאן. הדבר הקובע לענייננו הוא שאב הדגם

 הטבעי של השושן הלבן אף פעם לא ניטש למרות עיצובו הדקורטיבי העשיר

 (לוח XI, 4).

המורשת הכרתית המיקנית נעשתה לאחד היסודות העיקריים של

האמנות היוונית בתקופה הארכאית של המאה השישית לפנה"ס

 ובתקופה הקלאסית של המאה החמישית.

ההסבר לעובדה היסטורית זו הוא בכך שבמשך שלוש מאות השנים

 שבהן שלט הסגנון הגיאומטרי בקרמיקה של אתונה המשיכה המורשת

 הכרתית המיקנית להתקיים בעולם האמנותי של האיים האגאיים

 – כמו ברודוס, במלוס, וכן בדרום איטליה – והתמזגה לבסוף עם

האמנות היוונית הארכאית והקלאסית. מאז המאה הרביעית לפנה"ס נסוג השושן

יותר ויותר לטובת הפלמטה באורנמנטיקה היוונית, עד שחדל למלא תפקיד כלשהו.

דומה שלשושן הכרתי המיקני היתה השפעה מועטת על האורנמנטיקה המצרית

 של האלף השני לפנה"ס, ואף לא על זו הפניקית והישראלית של תקופות הברזל.

הפרח המשולש המצרי, שמקורו בסמל ההראלדי של מצרים העליונה,

והלוטוס המצומצם המצרי הם אשר קבעו את צורת הציץ בעל שלושת העלים

 באמנות הפניקית והישראלית, והם המהווים את אב הטיפוס שלו, כפי שראינו.

= = = = = =  =

24. השווה:

O. Warburg. Heimat und Geschichte der Life, 

aus: Fedde Repertotium,

XVI; (Berichte der freien Vereinigung fur Pflanzengeographie

 und systematische Botanik), 1925.

צ' זילברשטיין, "על השושן הצחור (Lilium candidum)", מדע, 1 (ינואר 1956), עמ' 1 ואילך.

3. הציץ בעל שלושת העלים במסורת המקראית (המשך)

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן

פרק יב מתוך 23 פרקים

[א] התפקיד העיטורי של הציץ בעל שלושת העלים

 בקישוט האמנותי של מקדש שלמה

מטה אהרן היה כאמור לסמל העדות של אוהל מועד וציץ המטה היה

 לסמל הסגולי של אהרן ושל הכוהן הגדול בכלל. אפשר היה אפוא

לצפות לכך שסמל חשוב זה יהיה אחת הצורות האורנמנטאליות המקובלות

 ביותר באמנות הישראלית בכלל ובארכיטקטורה הדתית בפרט.

ואמנם, כן הדבר, אנו מוצאים את הציץ כמרכיב השכיח ביותר

בעיטורי מקדש שלמה (מל"א ו יח, כט, לב, לה) 25 

ואלה הם מרכיבי העיטורים: כרובים, תימורות, פקעים ופטורי ציצים.

במסגרת עבודה זו נתמקד בתפקיד העיטורי של הציץ באולמות בית המקדש.

מקדש שלמה היה מורכב משלושה אולמות עיקריים: דביר או קודש הקודשים,

היכל ואולם. לכל אולם היתה תוכנית עיטורית משלו.

= = = = = = = = =

25. דיווח מקביל, אם כי שונה במידה מסוימת, נמצא בדה"ב ג.

(1) הדביר

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן

פרק יג מתוך 23 פרקים

הדביר עוטר בדמויות פיגורטיביות גדולות – כרובים ותימורות. 

מידותיו היו 20x20x20 אמות (שם פס' כ; 10x10x10 מ' בקירוב). 

ליד ארון הברית ניצבו שני כרובים.

קומתם היתה עשר אמות, כחמישה מטרים (שם פס' כג). הם פנו לחזית,

כנפיהם פרושות אופקית מקיר לקיר והיו מצופים זהב 

(שם פס' כג-כח; השווה: לוח IV, 2).

גם קירות הארז של הדביר מצופי זהב היו. 

עיטורם היה מורכב מתבליטי תימורות (השווה: לוח IX, 1, 2)

וכרובים גבוהים שליד ארון הברית. הם נערכו על גבי הקיר במרחקים שווים,

ואפריזי ציצים סגרו על כל שטח הקיר מסביב 

וחילקו את שורותיהם בצורה מאוזנת.

האפריזים עצמם היו מורכבים מפטורי ציצים זקופים ומקבילים

(שם פס' כט), דהיינו מגבעולי פרחים, 

בדומה לדוגמאות המצריות והפניקיות

 (לוח VII וכן לוח X, 1, 3). 

ממדי הציץ הקטנים יחסית למוטיבים הפיגורטיביים

 התאימו במיוחד לתפקיד הדקורטיבי של מסגור השטח וחלוקתו, 

כפי שהתחוור לנו כבר

בהתייחסנו לתפקידים הדקורטיביים של הציץ באמנות תבליטי השן הפניקיים

 26  (לוח X, 3-1).

= = = = = = = = =

26. ראה לעיל בפרק הקודם

הכרובים בבית המקדש הראשון

צייר:בן ציון קפלן 

צילם: מאיר חרמון

(c)

(2) ההיכל

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן
 פרק יד מתוך 23 פרקים

קישוט כותלי ההיכל היה מורכב ממסכת פקעים ותפרחות ציצים:

"מקלעת פקעים ופטורי ציצים" (שם פס' יח). 27  תמונה מוחשית

של עריכה עיטורית מעין זו נמצא שוב באמנות המצרית. במערכות

 קברים של השושלת ה-18-19 במדינת הבו ובתביי נשתמרו קישוטי

קיר ותקרה, ההולמים בהחלט את תיאור המקרא, והם בוודאי שימשו

דוגמאות מופת לעיטור הישראלי (=הפיניקי) של מקדש שלמה בכלל

 ושל ההיכל בפרט  28  (לוח IIV).

שושן צחור בתרבות מצרים העתיקה

התמונה מתפרסמת באדיבות

Maitri from Flickr

העיקרון האמנותי של העיטור המצרי הוא עריכת מוטיבים פרחיים,

כמו הלוטוס, הפפירוס, הפלמטה והציץ בעל שלושת העלים,

בשורות רצופות שבהן הפרחים ניצבים בצורה זקופה ומקבילה זה ליד זה.

לעתים הפרחים מחוברים בתחתיהם על ידי חצאי קשתות רצופות,

 אך לא תמיד (השווה לוח VII). גם בתבליטי השן הפניקיים נמצא רצף 

עיטורי מעין זה (לוח X, 1, 3). עיקרון עיטורי מצרי זה של רצף פרחים

זקופים ומקבילים אינו משמש רק בעריכת אפריזים ומסגרות קישוט אלא

 גם למילוי שטחים שלמים. דוגמה בולטת היא עיטור התקרה בארמונו

 של רעמסס השלישי במדינת הבו 29  (לוח VII). 
הגבעולים הישרים המאורכים שם של הפרח המשולש

 המצרי ושל פרח הלוטוס המצומצם (ה"פטורים" של המקרא) מחוברים

 בתחתיהם על ידי חצאי עיגולים.

טורי פרחים אלה משתלבים לכעין מסכת צפופה.

פטורי הציצים של טור אחד חודרים כביכול אל הרווחים בין התפרחות

 של הטור השני ממול, ולהיפך. חצאי העיגולים נוגעים זה בזה בקדקודיהם

 כך שנוצרת כעין מסכת אין סופית של מוטיבים דקורטיביים מקבילים.

במרכז כל אחד מן הרווחים הרומבואידיים שבין טורי חצאי העיגולים

הנוגעים זה בזה, ניצב אורנמנט עגול. 30

הגבעולים המקבילים והמוארכים של התקרה במדינת הבו

  "פטורי הציצים" של המקרא

- והמסכת הצפופה של כל המוטיבים הדקורטיביים – "מקלעת" במקרא –

עיטרו בוודאי את קירות ההיכל.

בשיטה דקורטיבית זאת עוטרו כותלי ההיכל באופן שווה,

ויש להניח שאפריזים של פטורי ציצים סייעו לארגון מאוזן ואסתטי 

של השטחים המעוטרים.

הכינוי "פקע" במקור המקראי (שם פס' יח) מובנו "ניצה".

דומה שכוונת המקרא אינה לפקע הלוטוס דמוי היתד,

השכיח באמנות הדקורטיבית המצרית, מאחר שהוא אינו מצוי

באמנות הישראלית המאוחרת של הגלוסקמאות, 

כשם שפרח הלוטוס אינו מקובל.

יותר סביר שהכוונה לצורות האורנמנטאליות העגולות 

המצויות תדיר בקישוטי הקיר

המצריים של הממלכה החדשה. 31  דומה שלעיגולים רצופים אלה

היה תפקיד עיצובי מכריע באמנות המצרית. הם מהווים כעין נקודות מוצא

 עריכת כל יתר המוטיבים הדקורטיביים. בעריכתם במרווחים שווים, קצובים,

הם יוצרים על שטח הקיר כעין "רשת" רצופה

-  "מקלעת הפקעים" של המקרא – ושימשו בוודאי כתשתית לעיצוב העיטורי

של הקיר בכלל. 32  אך מעבר לתפקידם זה לובשים עיגולים אלה צורה

 קישוטית והופכים לדגם עיטורי בזכות עצמם.

באמנות הישראלית המאוחרת, של הגלוסקמאות, למשל,

מקובלות מאוד צורות דקורטיביות עגולות 33  (לוח I, 4)

שמקורן בעיטור המצרי הפניקי בכלל, ובמקדש שלמה בפרט. 34

= = = = = = = = =

27. תרגומו של לותר, "Gedrehte Knoten und Blumenwerk", 

הוא כללי מכדי לתת דימוי מוחשי.

28. השווה: פורטובה שמלובה (לעיל, הערה 13), איורים 118, 290, 299.

29. ראה: שם, איורים 140, 146-142, 151-150, 168-154, 170.

30. ראה: שם, איורים 203-201, 325.

31. ראה: שם, איורים 109-105.

32. ראה: שם איורים 15-13, 46-31, 51, 54, 72-56, 76,

100-81, 113-102, 115, 121-118, 125-123, 128-107,

 34-133, 138, 141, 149-143, 153-152, 162, 231-228,

 54-244, 157-156, 285-281, 297-295, 306-305, 308,

 10, 312, 316, 334-333.

33. ראה דוגמאות רבות בערך "Round Objects" 

באינדקס אצל:

E.R. Goodenough. Jewish Symbols in the Greco Roman Period

 (Bollingen Series, XXXVII), I, New York 1933, p. 294

34. אנו מוצאים את הביטוי 'פקע' שוב בקישוט ים הנחושת של מקדש שלמה

 מל"א ז כד). שני טורי פקעים סובבו את מכל הברונזה העצום מתחת לשתפו.

המדובר כאן בקישוט תבליטי, שהיה בוודאי בצורת "כפתורים" פלסטיים בולטים.

בתיאור הצורות העיטוריות המרכיבות את מנורת שבעת הקנים, מדובר על

 'כפתור ופרח' (שמ' כה לא-מ; לז יז-כד).

בעת שהצורה התבליטית של הים מכונה 'פקע',

מכונה הצורה המלאה של המנורה 'כפתור',

ובשני המקרים הכוונה לאותו דגם קישוטי עגול. הצורות הדקורטיביות

 מלאות של המנורה משתוות, אפוא, לצורות הדקורטיביות השטוחות של ההיכל,

שמונחיהן המקבילים הם 'פקע וציץ'. בתיאורי המנורה מופיע לעיתים קרובות

במקום הצורה העגולה ה'סתמית' של הכפתור תיאור של 'רימון' 

(השווה לוח XII, 1). קיימת, אם כן, קרבה צורנית בין פקע, כפתור ורימון,

כשרימון הוא הגלגול הנטורליסטי של הצורות המעוגלות המופשטות של

 פקע וכפתור. לסמל הרימון השווה:

M.W. Praussnitz. Excavations at Shave-Zion, Rome 1967,

 pp. 44ff; P.Romanoff. Jewish Symbols on Ancient Jewish Coins, 

Philadelphia 1944, pp. 51ff

(3) הדלתות

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן
פרק טו מתוך 23 פרקים

על דלתות המקדש, הן על דלתות ההיכל (שם פס' לה)

 והן על דלתות הדביר

 (שם פס' לב),

נאמר שהן קושטו בכרובים, בתימורות ובפטורי ציצים.

כיוון שמדובר כאן בשטחים צרים וגבוהים יחסית,

הם היו ודאי מחולקים למס' דיוטות ותת החלוקה שלהן נעשתה

 אמצעות אפריזי הציצים 35.

= = = = = = = 
35. בדה"ב ג מוצאים אנו (כאמור, ראה הערה 25) דו"ח נוסף של

עיטור המקדש. אך בעוד התיאור במל"א ו מציג תמונה ברורה יחסית,

הרי התיאור ברה"ב ג הוא בלתי ברור ומלא סתירות.

מקום "מקלעת פקעים ופטורי ציצים" של ההיכל (מל"א ו יח),

מוזכרים כאן 'תמרים ושרשרות' כעיטור של הבית כולו (פס' ה).

אף 'כרובים' מוזכרים בעיטור של הבית כולו (פס' ז).

 בקשר לדביר מוזכרים רק שני הכרובים בצד ארון הברית (פס' י).

קישוט קירותיו – הכרובים והתימורות על פי מל"א ו כט – כלל אינו נזכר.

מתקבל הרושם שתיאור זה מאוחר ומתבסס כנראה על העיטור של הבית השני.

להשוואת שני הדו"חות ראה: ש' ייבין, 'מקדש שלמה',

ב'ירושלים לתקופותיה', הכנס הארכיאולוגי ה-25,

אוקטובר 1967, עמ' 12, 25-23.

(4) האולם

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן
פרק טז מתוך 23 פרקים 

גם לאולם הכניסה, המכונה בקיצור 'אולם', היתה תוכנית עיטורית משלו.

אורכו היה עשרים אמה (דה"ב ג ד).

כותרות העמודים שלו 'מעשה שושן' היו בגודל ארבע אמות

(מל"א ז יט), והן היו ללא ספק כותרות פרוטו-איוניות מקובלות (לוח VIII, 1),

כמו אלה שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות באתרים שונים בארץ. 36

כותרת זו מהווה התפתחות ארכיטקטונית-עיטורית מסוימת של מוטיב הציץ
בעל שלושת העלים המצרי, אך בגדר עבודה זו לא נוכל להסב את הדיבור עליה.

שושן בכותרת פרוטו איאולית מגולפת בראש עמוד 

על גב מטבע ישראלית עכשווית בערך של חמישה ש"ח

דומה מאד לכותרת מתקופת בית ראשון שגילה יוחנן אהרוני

בחפירות ברמת רחל בשנים 1959-1962 

ולכותרת שנתגלתה במגידו מתקופת שלמה המלך

צילום שלי

שושן בהעתק של כותרת פרוטו איאולית מגולפת בראש עמוד

 שגילה יוחנן אהרוני

בחפירות ברמת רחל בשנים 1959-1962 

צילום שלי

 = = = = = = = = = = =  =

36. ראה: Y. Shiloh. 'The Proto-Aeolic Capital and Israelite Ashlar Masonry', 

Qedem, 11 (1979), pp. 1-49

(5) העמודים יכין ובועז

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן
פרק יז מתוך 23 פרקים

עמודי יכין ובועז 

אחד שחור שני לבן ובראשם השושן

קלף טארוט מן המאה השמונה עשרה

הכוהנת הגדולה מחזיקה בידיה ספר שעליו כתובה באותיות לטיניות המילה תורה

תמונת CC מאת

Pamela Coleman Smith

ויקיפדיה ערך The High Priestess

לפני חזית בית המקדש ניצבו העמודים התאומים יכין ובועז.

קומתם היתה שמונה עשרה אמה. הם עמדו באופן חופשי ללא חיבור

 רכיטקטוני למקדש עצמו (שם פס' טו). הם נוצקו נחושת על ידי חירם,

בעל מלאכה מצור שהועסק על ידי שלמה (שם פס' יג, יד). כותרות

 העמודים 'מעשה שושן' היו, וגובהן חמש אמות (שם פס' כא, כב).

הזכרנו לעיל, שהאומנות התאומות החופשיות של תחות'מס השלישי,

שניצבו לפני מקדש ספינת אמון בכרנך, שימשו ככל הנראה כעין

דוגמאות מופת ליכין ובועז. אך היות והאחרונים הוצגו במלוא היקפם העגול,

ולא כאומנות מרובעות כמו בכרנך, גם את 'מעשה השושן' של הכותרות

היה צריך לצקת במלוא גופו של הפרח, דהיינו במקום שלושה

 עלעלי כותרת הפרח כמו בכרנך – שישה.

ישנן תבניות חרס פקיניות אחדות של מקדשים קטנים

מתקופת הברזל הראשונה, וכותרות השושן של שני עמודים חופשיים

 מעוצבות בהן באופן מלא. דוגמה אחת מאידליון (קפריסין) תבאר לנו זאת

 (לוח VIII, 2).

כרובים, תימורות, פקעים, ציצים בעלי שלושה עלים ומעשי שושן היו,

אפשר לומר, צורות היסוד של העיטור המקודש במקדש שלמה.

הם בוודאי לא נעדרו גם בבית המקדש השני, הבתר-גלותי

(אם גם בשינויים מסוימים בהתאם לזמן).

וכן מסתברת הופעתם מחדש באמנות הישראלית המאוחרת,

על מטבעות יהד, על סרקופגים וגלוסקמאות, על מטבעות החשמונאים, 

על רצפות פסיפס של התקופה הביזנטית ועוד (לוחות I, 5-1; XVI, 1).

גלוסקמאות מאוסף מוזיאון הכט

תמונת CC שהעלה לויקיפדיה

 © Golf Bravo

פסיפס תל שקמונה

תמונת CC שהעלה "שועל" © לויקיפדיה ערך תל שקמונה

לוח I

 5b