(2) ההיכל

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן
 פרק יד מתוך 23 פרקים

קישוט כותלי ההיכל היה מורכב ממסכת פקעים ותפרחות ציצים:

"מקלעת פקעים ופטורי ציצים" (שם פס' יח). 27  תמונה מוחשית

של עריכה עיטורית מעין זו נמצא שוב באמנות המצרית. במערכות

 קברים של השושלת ה-18-19 במדינת הבו ובתביי נשתמרו קישוטי

קיר ותקרה, ההולמים בהחלט את תיאור המקרא, והם בוודאי שימשו

דוגמאות מופת לעיטור הישראלי (=הפיניקי) של מקדש שלמה בכלל

 ושל ההיכל בפרט  28  (לוח IIV).

שושן צחור בתרבות מצרים העתיקה

התמונה מתפרסמת באדיבות

Maitri from Flickr

העיקרון האמנותי של העיטור המצרי הוא עריכת מוטיבים פרחיים,

כמו הלוטוס, הפפירוס, הפלמטה והציץ בעל שלושת העלים,

בשורות רצופות שבהן הפרחים ניצבים בצורה זקופה ומקבילה זה ליד זה.

לעתים הפרחים מחוברים בתחתיהם על ידי חצאי קשתות רצופות,

 אך לא תמיד (השווה לוח VII). גם בתבליטי השן הפניקיים נמצא רצף 

עיטורי מעין זה (לוח X, 1, 3). עיקרון עיטורי מצרי זה של רצף פרחים

זקופים ומקבילים אינו משמש רק בעריכת אפריזים ומסגרות קישוט אלא

 גם למילוי שטחים שלמים. דוגמה בולטת היא עיטור התקרה בארמונו

 של רעמסס השלישי במדינת הבו 29  (לוח VII). 
הגבעולים הישרים המאורכים שם של הפרח המשולש

 המצרי ושל פרח הלוטוס המצומצם (ה"פטורים" של המקרא) מחוברים

 בתחתיהם על ידי חצאי עיגולים.

טורי פרחים אלה משתלבים לכעין מסכת צפופה.

פטורי הציצים של טור אחד חודרים כביכול אל הרווחים בין התפרחות

 של הטור השני ממול, ולהיפך. חצאי העיגולים נוגעים זה בזה בקדקודיהם

 כך שנוצרת כעין מסכת אין סופית של מוטיבים דקורטיביים מקבילים.

במרכז כל אחד מן הרווחים הרומבואידיים שבין טורי חצאי העיגולים

הנוגעים זה בזה, ניצב אורנמנט עגול. 30

הגבעולים המקבילים והמוארכים של התקרה במדינת הבו

  "פטורי הציצים" של המקרא

- והמסכת הצפופה של כל המוטיבים הדקורטיביים – "מקלעת" במקרא –

עיטרו בוודאי את קירות ההיכל.

בשיטה דקורטיבית זאת עוטרו כותלי ההיכל באופן שווה,

ויש להניח שאפריזים של פטורי ציצים סייעו לארגון מאוזן ואסתטי 

של השטחים המעוטרים.

הכינוי "פקע" במקור המקראי (שם פס' יח) מובנו "ניצה".

דומה שכוונת המקרא אינה לפקע הלוטוס דמוי היתד,

השכיח באמנות הדקורטיבית המצרית, מאחר שהוא אינו מצוי

באמנות הישראלית המאוחרת של הגלוסקמאות, 

כשם שפרח הלוטוס אינו מקובל.

יותר סביר שהכוונה לצורות האורנמנטאליות העגולות 

המצויות תדיר בקישוטי הקיר

המצריים של הממלכה החדשה. 31  דומה שלעיגולים רצופים אלה

היה תפקיד עיצובי מכריע באמנות המצרית. הם מהווים כעין נקודות מוצא

 עריכת כל יתר המוטיבים הדקורטיביים. בעריכתם במרווחים שווים, קצובים,

הם יוצרים על שטח הקיר כעין "רשת" רצופה

-  "מקלעת הפקעים" של המקרא – ושימשו בוודאי כתשתית לעיצוב העיטורי

של הקיר בכלל. 32  אך מעבר לתפקידם זה לובשים עיגולים אלה צורה

 קישוטית והופכים לדגם עיטורי בזכות עצמם.

באמנות הישראלית המאוחרת, של הגלוסקמאות, למשל,

מקובלות מאוד צורות דקורטיביות עגולות 33  (לוח I, 4)

שמקורן בעיטור המצרי הפניקי בכלל, ובמקדש שלמה בפרט. 34

= = = = = = = = =

27. תרגומו של לותר, "Gedrehte Knoten und Blumenwerk", 

הוא כללי מכדי לתת דימוי מוחשי.

28. השווה: פורטובה שמלובה (לעיל, הערה 13), איורים 118, 290, 299.

29. ראה: שם, איורים 140, 146-142, 151-150, 168-154, 170.

30. ראה: שם, איורים 203-201, 325.

31. ראה: שם, איורים 109-105.

32. ראה: שם איורים 15-13, 46-31, 51, 54, 72-56, 76,

100-81, 113-102, 115, 121-118, 125-123, 128-107,

 34-133, 138, 141, 149-143, 153-152, 162, 231-228,

 54-244, 157-156, 285-281, 297-295, 306-305, 308,

 10, 312, 316, 334-333.

33. ראה דוגמאות רבות בערך "Round Objects" 

באינדקס אצל:

E.R. Goodenough. Jewish Symbols in the Greco Roman Period

 (Bollingen Series, XXXVII), I, New York 1933, p. 294

34. אנו מוצאים את הביטוי 'פקע' שוב בקישוט ים הנחושת של מקדש שלמה

 מל"א ז כד). שני טורי פקעים סובבו את מכל הברונזה העצום מתחת לשתפו.

המדובר כאן בקישוט תבליטי, שהיה בוודאי בצורת "כפתורים" פלסטיים בולטים.

בתיאור הצורות העיטוריות המרכיבות את מנורת שבעת הקנים, מדובר על

 'כפתור ופרח' (שמ' כה לא-מ; לז יז-כד).

בעת שהצורה התבליטית של הים מכונה 'פקע',

מכונה הצורה המלאה של המנורה 'כפתור',

ובשני המקרים הכוונה לאותו דגם קישוטי עגול. הצורות הדקורטיביות

 מלאות של המנורה משתוות, אפוא, לצורות הדקורטיביות השטוחות של ההיכל,

שמונחיהן המקבילים הם 'פקע וציץ'. בתיאורי המנורה מופיע לעיתים קרובות

במקום הצורה העגולה ה'סתמית' של הכפתור תיאור של 'רימון' 

(השווה לוח XII, 1). קיימת, אם כן, קרבה צורנית בין פקע, כפתור ורימון,

כשרימון הוא הגלגול הנטורליסטי של הצורות המעוגלות המופשטות של

 פקע וכפתור. לסמל הרימון השווה:

M.W. Praussnitz. Excavations at Shave-Zion, Rome 1967,

 pp. 44ff; P.Romanoff. Jewish Symbols on Ancient Jewish Coins, 

Philadelphia 1944, pp. 51ff