[ג] פרח השושן הכרתי-המיקני

סמל השושן- מאמר מאת דוקטור זאב גולדמן

פרק יא מתוך 23 פרקים

שושנים בציור קיר בארמון קנוסוס, הרקליון, כרתים

מן האלף השני לפני הספירה

תמונת CC מאת

davesandford

מפליקר

תפרחת שושנים מן האי תרה (סנטורין),

סביב 1500 לפנה"ס. 

מוזיאון לאומי, אתונה

תמונת CC מאת

kkoukopoulos

מפליקר
לוח 2 - IX

[ג] פרח השושן הכרתי-המיקני

אב טיפוס של הציץ בעל שלושת העלים הוא השושן הכרתי-המיקני, 

שמוצאו מהשושן הצחור (Lilium candidum) אינו מוטל בספק. 24

תיאוריו הדקורטיביים התדירים, בראש ובראשונה בקרמיקה,

יסודם כאב טיפוס נטורליסטי הנמצא בציורי קיר באי כרתים עצמו,

 באי סנטורין (תרה) ובמיקני (לוח IX, 4-1).

בתפרחות הפרחים הגדולות של ציורי קיר אלה אפשר להבחין בנקל

בשלושה שלבים של הפריחה: פקעים, פרחים פתוחים למחצה ופרחים

 פתוחים לגמרי. סידורם על גבי התפרחת הוא בדרך כלל כזה: פקעים בקצה העליון,

פרחים פתוחים למחצה באמצע והפתוחים כליל – למטה.

כל שלושת השלבים שימשו בעיצוב האורנמנטאלי: צורת הפקעים במיעוט בולט, 

אך מרובים הם שני הסוגים האחרים.

כדוגמה ישמש לנו קנקן (אמפורה) ממוזיאון הירקליון של כרתים

 (לוח IX, 3). משולבים בו צורות שונות של שני שלבים הפריחה של השושן:

ארבעת הפרחים הקטנים, התחתונים, של שיח הפרחים האמצעי

 פתוחים למחצה בלבד.

סמוך להם נראה זר צפוף של אבקנים המסודרים בחצי עיגול

 (המזכיר את כותרת הפרח של הפפירוס).

שני הפרחים העליונים, הגדולים, הם בדרגת פריחה מלאה

ולהם עלעלים גדולים צדדיים דמויי שבלולים (וולוטות).

במקום האבקנים שבאב הטיפוס הנטורליסטי מופיע כאן

בחלק האמצעי פרח פתוח למחצה. לעומת זאת השיחים הצדדיים בקנקן

 הם בעלי פריחה מלאה עם עלעלי פרח צדדיים לולייניים ואבקנים

 אם גם בצורה מסוגננת מאוד.

דוגמה זו היא רק אחת מתוך מגוון גדול של רבות,

 ושאין לנו אפשרות לפרטן כאן. הדבר הקובע לענייננו הוא שאב הדגם

 הטבעי של השושן הלבן אף פעם לא ניטש למרות עיצובו הדקורטיבי העשיר

 (לוח XI, 4).

המורשת הכרתית המיקנית נעשתה לאחד היסודות העיקריים של

האמנות היוונית בתקופה הארכאית של המאה השישית לפנה"ס

 ובתקופה הקלאסית של המאה החמישית.

ההסבר לעובדה היסטורית זו הוא בכך שבמשך שלוש מאות השנים

 שבהן שלט הסגנון הגיאומטרי בקרמיקה של אתונה המשיכה המורשת

 הכרתית המיקנית להתקיים בעולם האמנותי של האיים האגאיים

 – כמו ברודוס, במלוס, וכן בדרום איטליה – והתמזגה לבסוף עם

האמנות היוונית הארכאית והקלאסית. מאז המאה הרביעית לפנה"ס נסוג השושן

יותר ויותר לטובת הפלמטה באורנמנטיקה היוונית, עד שחדל למלא תפקיד כלשהו.

דומה שלשושן הכרתי המיקני היתה השפעה מועטת על האורנמנטיקה המצרית

 של האלף השני לפנה"ס, ואף לא על זו הפניקית והישראלית של תקופות הברזל.

הפרח המשולש המצרי, שמקורו בסמל ההראלדי של מצרים העליונה,

והלוטוס המצומצם המצרי הם אשר קבעו את צורת הציץ בעל שלושת העלים

 באמנות הפניקית והישראלית, והם המהווים את אב הטיפוס שלו, כפי שראינו.

= = = = = =  =

24. השווה:

O. Warburg. Heimat und Geschichte der Life, 

aus: Fedde Repertotium,

XVI; (Berichte der freien Vereinigung fur Pflanzengeographie

 und systematische Botanik), 1925.

צ' זילברשטיין, "על השושן הצחור (Lilium candidum)", מדע, 1 (ינואר 1956), עמ' 1 ואילך.