משה גרשוני

משה גרשוני הוא אחד הציירים הישראלים שמרבים לעסוק בנושא המגן דוד

דנה גילרמן כתבה בעיתון הארץ מיום עשרים לספטמבר אלפיים ושתיים על השימוש ביודאיקה באמנות הישראלית

אחד מחלוצי העיסוק ביהדות, משה גרשוני, רשם בשנות השמונים על גבי צלחות קרמיקה ועל כלי אוכל אירופיים טקסטים שעוסקים בשואה וביהדות וסמלים כמו מגן דוד וצלב קרס. בעשייה זו שחלקה מוצג בתערוכה בטבעון המשיך גרשוני מסורת יהודית של כתיבה על קרמיקה

רלב מביא בקבוצת דיון שנקראת פרש ציור של משה גרשוני שכותרתו "שם" , שנאמר:לשכן שמו שם

רלב מעיר

צריך מומחה מיוחד במינו כדי להבין וליהנות מעבודותיו של גרשוני הנאה אסתטית כלשהי

משה גרשוני יליד אלף תשע מאות שלושים ושש צייר את ציורו הראשון בנושא "שם" באלף תשע מאות שמונים ושלוש. קופסת נעליים הושטחה ויצרה צורת צלב, שעליה הוכתם כתם דמוי-דם. הדריכה על הארץ... מעומתת עם הגבוה, עם הנשגב שבחוויית הצליבה והמוות. צמד ברושים מרמזים בפאתי הציור על בית-קברות, בה במידה שצירוף כף-יד עם צורה המרמזת למגן-דוד מתקשר לציור מציבה-עצמית שצייר אליעזר ליסיצקי באלף תשע מאות עשרים ושתים. וראה בנושא זה פרשנותו של איתמר לוי בקטלוג תערוכת גרשוני, מוזיאון תל-אביב, אלף תשע מאות ותשעים. והנה, במרכז המרחב המורבידי הזה של סבל ודם צפה לה המילה "שם", כמו איששה את חוויית האינסוף של המילה והאל מתוך חידלון הגוף האנושי. הצלב ו/או האיור הפולחני-יהודי מאשרים את שם-האלוהים מתוך הקורבן, שהוא אובדן הגוף. באלף תשע מאות שמונים ושבע צייר גרשוני את שני ציורי "שם" המוצגים בתערוכתנו. באחד, אף הוא מצוייר על קופסת נעליים שנפרשה כצלב, רשם גרשוני את המילה "שם" לצד צורת מגן-דוד בראש ה"צלב", כשהוא מצטט בתחתיתו

שנאמר: לשכן שמו שם דברים, יב; ירמיהו, ז

משפט המסיר מהמקום הארצי, ויהא זה ארץ-ישראל, או כל מקום אחר, את החסינות, וממקם את שם-האל ב"שמה" מופשט ורחוק

בציור האחר, מקושרת המילה "שם" לשיר שנהגה אמו של האמן לשיר בילדותו: "שם בעמק נחל מים זורם...", שיר על אודות מקום בו יוגשמו כל התקוות והמאוויים