קטע ממאמר של גרשם שלום משנת 1942

שם המאמר: על קמיע אחד של ר' יהונתן אייבשיץ ופירושו עליו

מקור: תרביץ, כרך י"ג, חוברת ד', תמוז תש"ב עמוד 243

להלן הקטע

אבל לא ראיתי מי שעמד על עצם הציור הזה של מגן-דוד שמציאותו אינה מובנת כלל מאליה

בקמיעות הישנים, ובפרט לא בתקופת התפשטות הקבלה. פה ושם יש זכר לשימוש בציור זה

שנקרא לרוב בשם "חותם שלמה", אבל טעות היא לחשוב שהציור הזה נפוץ בספרי קבלה

מעשית לפני המאה הי"ז. [14 ]  

ורצוני להעיר כאן על מה שמצאתי בס' תולדות אדם הנ"ל בסי' ע"ה: "קמיע... להרה שלא תפיל את העובר... צריך לקחת קלף צבי... והעור נעבד לשם הפעולה... ותעשה בו ציור מגן דוד וצורת מגן דוד תמצא בסי' קמ"ח [15 ]

מכאן שבזמנו היה עוד צורך להסביר לקורא מהו מגן-דוד, ובאמת נמצא בסי' קמ"ח ציור כזה. ובהמשך דבריו על הקמיע הנ"ל סי' ע"ה הוא מצוה, לכתוב "באמצע החלל של מגן דוד" כמה שילובים של שמות קדושים הנגזרים משם הויה ומסיים "וזה חותם של שלמה המלך ע"ה. בס' תולדות אדם לא נרשם מקור לדברים. בצורה משובשת הם נמצאים גם בהוצאה השנייה של ס' שער הייחודים לר' חיים ויטאל, ושם לא נזכר אלא השם חותם שלמה בלבד.

הערות

[14] בכל הספרות הרבה על ענין מגן דוד, שרובה הגדול דברי הבל, לא מצאתי ביאור מוסמך על קריאת השם מגן דוד על הציור הזה, שנקרא בימי הביניים אצל ערבים יהודים ונוצרים בשם "חותם שלמה". האמת גנוזה גם כאן בספרי המקובלים. עוד ר' אברהם אבולעפיה קורא את החותם הזה בשם הרגיל בימיו )בספר "אמרי שפר". והנה מצינו בסי החשק על ע' שמות של מטטרון שנתחבר בחוגו של ר' אלעזר מגרמיזא שאומר על השם טפטפיה: "גם דוד המלך ע"ה היה לו מגן של זהב והיה חקוק עליו שם ע"ב וטפטפיה היה חקוק תחתיו" (הוצאת לבוב תרכ"ה דף א' ע"ב) ובאמת מצאתי ציור זה בספר הגבול, פרוש על האדרא רבא שבזוהר לר' דוד בן יהודה החסיד בראשית המאה הייד (עיין עליו מאמרי בקרית ספר שנה ד' (כ"י של הסמינריון בניו־יורק דף 15b ונקרא "מגן דוד [של] א"א [אריך אנפין] ולמטה מציור המגן הידוע כתוב השם טפטפיה, וכן שם דף 18a בשם ·מגן דוד [של[] ז"א [זעיר אנפין]". בכתבי יד אחרים של הספר שראיתי נשתבש הציור. מכאן אנו מבינים את השם "מגן דוד" שהקראי יהודה הדסי מזכירו באמצע המאה הי*ב בלי כל הסברה בס' אשכול הכופר סי' רמ"ב: ·סימן זה (הנקרא מגן דוד). אמנם שלש המלים האחרונות נדפסו שם במוקפים ויתכן שאינן אלא הוספת המו"ל במקום עצם הציור שחסר שם אעפ"י שנשאר מקום פנוי בשבילו. וצדק רוברט אייזלר

( Eisler. R-: Himmelszelt und Weltenmantel

, עמי 306 ), ששיער עוד בשנת 1910 שהייתה מסורת אגדית או מגית אצל היהודים בקשר עם המגן

שדוד המלך השתמש בו במלחמותיו אעפ"י שיודעי הספרות האגדית אמרו לו אז שאין אגדה כזאת. ענין זה של השם טפטפיה החקוק על מגן דוד או מתחתיו נמשך לספרי הסגולות והקבלה המעשית וכך נתגבר השם מגן דוד על השם חותם שלמה אף כי בזמן מאוחר למדי.

[15] אין בפקודות על עשיית קמיעות שבספר תולדות אדם זכר למגן דוד אלא כאן ובסי' קי"ז.

מגן דוד מאת ד"ר משה גסטר

כבר נשאלה שאלה זו כמה פעמים: מאין מוצאו של אותו הסמל, שני משולשים משולבים, שקוראים לו מגן-דוד? ואולם אף תשובה אחת לא מצאתי שתניח את הדעת. היﬠדרן של תעודות עתיקות ומה שרק לﬠיתים רחוקות נמצא זכר לסמל זה בספרות, הביא לידי מסקנה שמוצאו קרוב לנו בזמן מאד. ﬠם זה נשארה בלי תשובה השאלה: משום מה ניתן לסמל זה בﬠל שש הקצוות (היקסגון) השם “מגן-דוד". האומנם יש ידיים להשערה, שדווקא כזו היתה צורתו של מגן הגיבורים אשר לדוד?

והנה נמצאה צורה זו חקוקה בבניינים יותר ﬠתיקים משיכלו לשער. למשל: בשﬠר העליון של בית הכנסת העתיק בגליל, שנבנה ודאי במאה השנייה או השלישית לספירה הרגילה, וכן בקמעות עתיקות, שנמצאו בתוך ה"גניזה" במצרים. ושגם הן עתיקות מאד. ואולם לתימהוננו נמצא גם ﬠל שולי הגיליונות של מגלות-קסמים יוניים שבמוזיאום הבריטי. אלה האחרונים אמנם נכתבו גם הם באותו הזמן בﬠרך שבו נבנה בית הכנסת הגלילי (במאה השנייה או השלישית), אבל כל קמיﬠ וצירופיי-קסמים, שאנו מוצאים עכשיו ודאי שהם העתקות מכתבים כאלו יותר ﬠתיקים. הרי אין לשכוח, שהמגיה היא הבריה היותר משמרת בﬠולם. אין לשנות בקמיﬠ' בציוריה וצירופי אותיותיה, אף קוצו של יוד, אם אינם רוצים, שתפסל ותאבד את כל כחה. השינוי היותר קל בשרטוט, התרשלות כל שהיא בהעברת הקווים והתלכדותם זה לזה, כבר גורמים לביטולה הגמור של כוח השפﬠתה. נזכור נא את הפינטגון, או ציור הקסמים בﬠל חמשת הקצוות, בסף חדרו של פויסט, שלא היה מרושם כהוגן. ועל ידי כך ניתנה היכולת למפיסטו לקרוא ﬠ׳׳י השבﬠה את העכבר, שﬠוד הוסיף לטשטש את הקווים ﬠד שנטל כוחו לגמרי. יוצא, איפוא, שאם אנו מוצאים את הציור בﬠל שש הקצוות אפילו בכתבים מאוחרים של צירופי המגיה, ודאי שהוא מסור להם ממסורת יותר קדומה.

ואולם סימבולים ממין זה משמשים תמיר לתכליות שונית. קודם כל  בצורות הנדסיות כאלו הוראה לרעיונות פילוסופיים ומטפיסיים והן משמשוֹת בעיקר לכוונים מיסטיים. הם מחברים את המיסטיקה של המספרים ﬠם המיסטיקה של הצורות. כוונים אלו, שמיחסים אותם לפיתגורס, מקורם בחכמת הסוד המזרחית, שהרי פיתגורס עצמו הביאם משם ביחד ﬠם שאר תורות ולמודים שרכש לו שם. אם כבר היו חכמות אלו גם בארץ-ישראל ובמצרים ﬠוד לפני פיתגורס ובית מדרשו,-  קשה להגיד בבירור; אין זה מן הנמנע, ומה גם לאחריי שנודﬠ לנו, כי מיסיונרים בודדהים כבר ﬠברו בארצות אלו בימים קדומים והללו ודאי הביאו ﬠמם, ביחד ﬠם תורתם, גם אותם הכוונים במספרים וצורות. צריך לזכור שאותיות האלפא-ביתא משמשות גם למספרים וככה נוצרה מיסטיקה מכופלת, שﬠשתה כווניה גם באותיות וגם במספרים. אין כאן המקום לעמוד יותר ﬠל עניין זה. ﬠד כמה חדרה נטייה זו לעמקי חיי הרוח וביחוד לתוך חיי הנפש הכמוסים, אפשר לראות מתוך הספקולציה העצומה, שצמחה מסביב לְ"שם המפורש". הקבלה מממשת את הלמודים האלו במﬠשה כל כמה שהיא ﬠוסקת במשחק זה של אותיות ומספרים. בספרי האורים של הסיביליות־היהודיות, שהתקיימו במאה השנייה קודם לספירתם, כבר יש למצוא צירופי גימטריות שלמים, והבקי בספרי פילון יודﬠ כמה היה משתמש נם הוא במיסטיקה זו של המספרים. ואולם נשוב נא לענייננו ﬠ"ד ה"מגן דוד".

כל מה שנתבטא במספרים חזר- ונתבטא בצורה הנדסית. ﬠל דבר ﬠרכו של המשולש במיסטיקה הנוצרית אין מן הצורך לספר. לצורות ההנדסיות ייחסו כוח טמיר סודיי, כמו לצירופי המספרים; וכשם שאלה האחרונים שמשו יסוד להשבﬠות וכשופים, כך השתמשו לצורך זה גם בצורות סימבוליות. תיאורן בלבד כבר נחשב לסגולה, והנושא סמל כזה מובטח שינצל מכל מיני מזיקים ורוחות רﬠות- ביחוד חשוב היה בﬠל חמשת הקצוות (פינטגון) מפאת האפשריות הרבות של צירופים ממתמטיים הכלולים בו, וגם מפאת זה שאפשר לתארו במשיכת קולמוס אחת אי-נפסקת. ואולם תיאורים כאלה היו משמשים גם לקישוטים ונוי. היחס בין קישוטים וקמיﬠות הולך ומתברר יותר ויותר, כל כמה שמרחיקים להתבונן ﬠד נבכי ההיסטוריה שלהם; בהמשך הזמנים הקמיע נעשית לקישוט וגם להיפך, הקישוט מסגל לו סגולתו של קמיﬠ. דבר זה האחרון מתהווה, כשאיזה סמל משמש מתחלה ובמקורו כﬠין זיכרון וסימן לאיזו אישיות מצוינה. הסימן מעורר את דמותו של האיש או של איזה רעיון, שהוא מורה ﬠליו, בדבר שאנו רואים לרוב בחותמות של בתי אבות ושל ﬠרים ומדינות. יותר מכל אפשר לראות זאת בצורות שﬠל המטבעות, שהוצקו בזמן קדום במקומות שונים, ושיש להן תמיר בצדם האחד איזו דמות סימבולית. אין לשכוח גם כן, שאלי מצרים ויוון העתיקים היו מצוירים בדמויות מוחשיות מיוחדות. הצלב האלכסוני  (Crux Ansata) של איזיס הרי יש לו ﬠרך מיוחד; בהיותו מתחלה סמל החיים.

הוא נﬠשה לאחר זמן ובדרך  הדרגית לסמל הנצרות. אמנם רבים - אבל מעוניינים - אינם רוצים להודות בכך, אבל אמת היא. דוגמאות מﬠין זה אפשר למצוא הרבה, ﬠד אין סוף.

אנו רואים, איפוא, סמנים מתמטיים-מיסטיים, סמלים וקישוטים מיסטיים, שמשתלבים זה בזה ונכנסים זה בתחומו של זה וצורה אחת משמשת לכמה וכמה הוראות. ובדרך זו יתבאר גם מוצאו של המגן-דוד. גם הוא מיוסד על הﬠרך המשולש הזה. אין ספק שבראש וראשון היה שש־הקצוות, כמו חמש-הקצוות, משמש בעיקר לספקולציה חשבונית- סודיית. כבר מצד היותו שילוב של שני משולשים, הוא נותן מקום רחב לספקולציה כזו. ואין פלא, איפוא, שהוא מופיע בתור אות-קסמים גם במגלות של היוונים וגם בקמיﬠוח של היהודים. מתחלה אין זה קישוט, אלא סמל מגי בלבד. אבל לאחרי זמן הוא הולך ונﬠשׁה גם לקישוט ונוי, וכשם שגם שאר הדמויות ההנדסיות מצטיירות לשם הידור בראש ﬠמודי-הפאר והבניינים האמנותיים, וכמו שמשתמשים בחמש-הקצוות ובעיגול בשליבת זרי פרחים, כך משתמשים גם בשש-הקצוות לשם קישוט והידור בשﬠרי בתי הכנסיות. ואולם אין הדבר מוחלט אם אין עדיין לדמות זו גם כאן ﬠרך סימבולי, והרעיון הזה מביאנו לשימושו האחרון של סמל זה בתור "מגן-דוד".

 בדמות זו של שש-קצוות אפשר לראות גם כן סמל הכוכב, שבניגוד לחמה ולבנה, שהיו מצטיירים בדמות עיגול שלם וחצי-עיגול, היו רגילים לציירו בדמות שש קרני־אור מתפזרים מתוך נקודה מרכזית. קישורו של סמל זה לשמו של דוד נובע בלי ספק ממקור הרעיון המשיחי. בנגוד לסמליהן של שאר הדתות הורגש הצורך באיזו דמות מוחשית אחרת לאמונת המשיח, בשﬠה שתנועת הלבבות גברה והגיﬠה למרומה. כידוע, היה הכתוב "דרך ככב מיעקב" (במדבר - כ"ד, י"ז) מתפרש כבר בימי החשמונאים ﬠל המשיח המקווה. ומכאן גם אגדת הכוכב שבברית החדשה, שמקורה ודאי במסורה ﬠתיקה זו. ואולם ﬠוד ביתר שאת פירוש זה תופס מקום בימי בר-כוזיבא, שﬠל יסוד אותו הכתוב הוא מכנה ﬠצמו בר-כוכבא ולכנוי זה מסכימים גם רבי עקיבא ותלמידיו הנלהבים. והיה הדבר טבעי למדי לקשור את אותה הדמות של הכוכב לשמו של דוד, אבי אבותיו של המשיח. הכוכב נﬠשה, איפוא, לסמל המשיח, ובדרך זו נﬠשה גס למוניטין וסמל בשלטו ומגנו של דוד המלך. במלים אחרות: הכוכב המצויר במגנו של דוד הוא הסמל הלאומי של ﬠם הﬠברים בנגוד לצלב ולסמליהם של שאר הﬠמים, ﬠובדי האלילים, המצוירים בשﬠרי היכליהם והחקוקים במטבעותיהם. יתכן, איפוא, להעמידו גם בשﬠר בית הכנסת כסמל התקווה הלאומית להגיﬠ ל"דריכת הכוכב" וללכת אחריו באמונה. וכך נשמרה דמות זו בהכרת הﬠם בתור סמל לאומי, בתור זכר למגנו של דוד, מבלי ידיעה נכונה ביחס המקורי שבין הכוכב, הסמל ואישיותו של דוד. 

ﬠרכו המגי של סמל זה לא נפחת על ידי כך במאומה; שם הוא משמש לתכליות אחרות, ועל ירי זה שנקשר אל הקמיﬠ, הובטח לו קיומו ﬠד היום הזה. אני חושב שﬠל ידי חקירה השוואתית זו אפשר לחשוב את שאלת מקורו של המגן־ דוד לנפתרת. 

אני נותן כאן קטﬠ מקמיﬠ, שנמצאה ב"גניזה", ושהיא נמצאת עכשיו ברשותי. היא נכתבה אמנם, כנראה, במאה העשירית, אבל אין ספק, שאינה אלא העתק ממקור יותר קדום בכמה מאות שנה, שהרי תכנה מתאים בכל להשבﬠות הארמיות, שאנו מוצאים בכלי החרס, המתגלים בחפירות מימות המאה השנייה והשלישית.

הערה:

ד"ר משה גסטר (1856-1939) חוקר, רב הקהילה הספרדית בלונדון, ציוני, וידיד של הרצל. 

מקור: מילגרוים רימון, ראשון לינואר 1923 

ביבליוגרפיה למגן דוד

שנה	א. סקירות כלליות
1902	Vajda, B., "On the History of the Shield of David" (Hungarian), in: Magyar Zsidó Szemle XVII (1900), 310-322
1907	אייזנשטיין י.ד. , אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק 1907-1913
1916	Güdemann, M., "Der>Magen David< oder Davidschild", in: Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums 60 (=24) (1916), 135-139
1938	Nussenblatt, T., "מגן דוד", in: YIVO-Bleter 13 (1938), 460-476
1947	Grunwald, M., "The Magen David [Translated from the German by Hilde Kisch]", in: Historia Judaica 9 (1947), 178-188
1948	Scholem, G. "מגן דוד - תולדותיו של סמל" , in: Luah Haaretz, Tel Aviv 1948-1949, 148-163
1972	Scholem, G., Art. on "Magen David", in: Encyclopedia Judaica, Vol. XI, Jerusalem 1971 ff., 687-697
1990	קוסטה מ., "חתך הזהב חותם שלמה ומגן דוד", פועלים, 1990
1991	Plaut, W.G., The Magen David. How the Six-pointed Star Became an Emblem for the Jewish People, Washington D.C. 1991
1996	Oegema, G.S., The History of the Shield of David. The Birth of a Symbol (Realms of Judaism 62). Frankfurt a/M 1996.
2000	הלל רויטר כתב בהרחבה בצרפתית בחוברת קונטרס, באפריל אלפיים, על המקורות הלא יהודיים של הסמל מנקודת מבט חרדית (אנטי ציונית).
2007	ברקן, ז. , מגן דוד שחור לבן, הוצאה פרטית, 2007. הספר מסכם את הבלוג "אלבום מגן דוד".

שנה	ב. צורת הסמל
2007	ברקן, ז. , מגן דוד שחור לבן, הוצאה פרטית, 2007
1990	קוסטה מ., "חתך הזהב חותם שלמה ומגן דוד", פועלים, 1990
1990	Illuminations from Hebrew Bibles of Leningrad. Originally Published by D. / Günzburg and V. Stassoff. Facsimile of the 27 Original Large Colour Plates Accompanied by a New Introduction with 25 Additional Plates by B. Narkiss , Jerusalem 1990
1886	Gunzburg, D.; Stassof, V. L'ornement hébreux, Berlin 1905 (= Ornamentation des anciens manuscris hébreux, St. Petersburg 1886)
1974	Avrin, L., The Illumination of the Moshe ben Asher Codex of 895 C.E. , Diss. Univ. Michigan 1974

שנה	ג. שם הסמל
500	המקור הקדום ביותר לביטוי חותם שלמה נמצא בתלמוד בבלי, גיטין ס"ח, שם מובאת אגדה המספרת שלשלמה המלך הייתה טבעת חותם שבאמצעותה שלט בממלכת השדים.
500	הביטוי מגן דוד מוזכר לראשונה בתלמוד בבלי, (מסכת פסחים, דף קי"ז, ב) כשם של הפטרה
1956	Preisendanz, K., Art. on "Salomo", in: Paulys Realencyclopädie der Classischen Wissenschaft Supplement 8, Munich 1956, cols. 660-704
1997	גולדמן זאב, סמל השושן: מקורו, משמעותו ותולדותיו בימי קדם, שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום,מאגנס תשנ"ז ע' 197 -221)
2000	אורי אופיר, כתב במחקרו (בעיתון הצופה ב - 9.5.2000. בעיתון מקור ראשון ב - ‏23/4/2004. בירחון "זמן ומקום" – באייר תשס"א) על מקורו היהודי של המגן דוד, כי בתקופת יציאת מצרים אלוהים ברא את המגן דוד במנורת המשכן. אורי אופיר הוכיח על פי מפרשים מסורתיים שהמגן דוד היה בצורת פרח שושן צחור.
1991	Klagsbald, V., "'Comme un lis entre les chardous'. De la symbolique de la fleur de lis aux origines du Magen Dawid", in: Revue des études juives CL.1-2 (January-June 1991), 133-150
1966	איילת השחר הראובני מציגה במאמרה (התפרסם בעיתון "היום" 1/7/1966: "מצמחי התנ"ך והתלמוד, השושן ומגן-דוד") תיאוריה לפיה בתקופת דוד היה המגן הקרוי על שמו עשוי מחודים שאותם היה החייל נועץ בקרקע באמצעות דריכה ברגלו בבחינת התגשמות נבואת בלעם "דרך כוכב מיעקב". לטענתה המגן דוד נבנה בצורת השושן (ליליום קנדידום)- הוא נרקיס העמקים.

שנה	ד. משמעות הסמל
1922	Grotte, A. (and H. Vorwahl), "Eine neue Hypothese über den Ursprung des Magen David" (and "Das Hakenkreuz"), in: Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums 66 (=30) (1922), 1-11
1934	Michaelis, J., "Das Davidschild. Ein Versuch zur Wiederauffindung des Symbolinhaltes", in: Der Morgen (1934), 80-85
1950	Wachseler, T., (טוביה וכסלר) 'המגן דוד משמעותו ומוצאו', in: Ha-Olam 26.1.50, 323-324 and 2.2.50, 339
1953	Diamant, P. I., "?כיצד הפך מגן דוד סמל היהדות" , in: Reshummot 5 (1953), 93-103
1970	כוכב הגאולה, פראנץ רוזנצווייג, ירושלים: מוסד ביאליק ומכון ליאו בק, תש"ל. הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג נתן פירוש ייחודי למגן דוד, כשטען שיש משולש בסיסי שמאפיין את מוקדי המחשבה הפילוסופית בעולם: אלוהים, אדם, עולם, בעוד המשולש השני מסמל את שלשת עקרונות היסוד של היהדות: בריאה התגלות וגאולה.
1987	Eder, A., The Star of David. An Ancient Symbol of Integration, Jerusalem 1987

	שנה	ה. שימוש בסמל
נוצרים קופטיים	1904	J. Strzygowski, Koptische Kunst, Catalogue general des Antiquites Egyptiennes du Musee du Cairo, Bd. XII, Wien 1904, p. 140, 231.
מוסלמים	1994	ד"ר רחל מילשטיין, חותם שלמה, בהוצאת מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים, 1994
קבלה	2011	אידל משה, נחמיה בן שלמה הנביא על מגן דוד והשם טפטפיה: ממגיה יהודית, לקבלה מעשית, ולקבלה עיונית. תא שמע א (תשע"ב) 1-76, 2011
קבלה	2008	גרשם שלום, "מגן דוד: תולדותיו של סמל", בהוצאת משכן לאמנות עין חרוד, 2008
ציונות	1896	Herzl, Th., Der Judenstaat. Versuch einer modernen Lösung der Judenfrage, 1896, reprint Berlin 1918
אנטישמיות	2001	סקירה כללית מנקודת מבט אנטישמית  O. J. Graham, Six-Pointed Star: Its Origin and Usage, 2001.
אנטישמיות	1976	Hirsch Goldberg The Jewish Connection. NY: Stein & Day, 1976 .סקירה כללית מנקודת מבט אנטישמית

Notes	שנה	ו. סמלים נלווים
טלאי צהוב	1996	Oegema, G.S., The History of the Shield of David. The Birth of a Symbol (Realms of Judaism 62). Frankfurt a/M 1996.
טלאי צהוב	2008	ברקן ז., אלבום הטלאי הצהוב, הוצאה פרטית, ירושלים 2008
פנטגרמה	1930	Winkler H. A., Siegel und Charaktere in der Muhammedanischen Zaubere
פנטגרמה	1918	José Leite de Vasconcelos, Signum Salomonis, 1918
דגל ישראל	1991	אליק מישורי, לקורותיו של דגל מדינת ישראל, קתדרה, 62, תשנ"ב, 1991, 155-171.
מנורה	1998	רחל ארבל,‫ בין המנורה והמגן-דוד: סמל ציוני בהתגבשותו לאור המנורה, קטלוג תערוכה, ירושלים: מוזיאון ישראל, תשנ"ח, 1998, עמ' 187-190 .
מנורה	1999	Rachel Arbel In the light of the Menorah, 1999. - p. 205-209.The book concludes with a discussion of the relationship between the menorah and the Magen David, a symbol that has accompanied the menorah since the late middle Ages, sometimes even taking its place.

ממצא	שנה	ז. ממצאים אחדים
אבן גבול בווינה	1913	גרונוואלד מ., געשיכטע דער יודען אין ווין 1625-1740 , וינה 1913
אבני חופה	1991	Wiesemann, F., "Der Davidstern auf Hochzeitssteine", in: Der Davidstern. Zeichen der Schmach - Symbol der Hoffnung, Stegemann, W.: Eichmann.J. (Ed.). Dorsten 1991, 86-91
אגינה, אי ביוון	1907	Ernest Babelon, Traite des monnaies grecques et romaines. II, 1 (Paris 1907) p. 661.
בולים	1957	Tolkowsky, E., "The Magen David on Stamps", in: The Holy Land Philatelist 111.33 (July 1957), 738-739
גבעון	1973	אפרים שטרן ארץ-ישראל בשלהי תקופת המלוכה : סקירה ארכיאולוגית, קדמוניות ו’, תשלג 1973. מובאות שם תמונות של חרסים מגבעון מהמאה השמינית לפנה"ס ועליהם מגן דוד.
דגלי מדפיסים	1943	Yaari, A., Printer's Marks. From the Beginning of Hebrew Printing to the End of the 19th Century (Hebrew and English), Jerusalem 1943
הגניזה בקהיר	1886	Gunzburg, D.; Stassof, V. L'ornement hébreux, Berlin 1905 (= Ornamentation des anciens manuscris hébreux, St. Petersburg 1886)
הקסגרמה אטרוסקית	1929	Jeremias A., Handbuch der altorientalischen Geisteskultur, 1929, p. 196, Abb. 115.
הקסגרמה נבטית מחפירות גזר	1912	Macalister, R.A.S., The Excavations at Gezer, Vol. III, London 1912
חותם מצידון	1934	Diringer, D., Le Iscrizione antico-ebraiche Palestinesi, Florence 1934
חותמות	1987	Friedenberg, D. M., Medieval Jewish Seals from Europe , Detroit 1987
חותמות מהתקופה המינואית בכרתים	1981	Yule, Paul, Early Cretan seals: a study of chronology (Marburg studies of Pre- and Early History, Vol. 4) Mainz 1981
כפר נחום	1916	Kohl, H.; Watzinger, C., Antike Synagogen in Galilea, Leipzig 1916
לוח זמנים	1990	קוסטה מ., "חתך הזהב חותם שלמה ומגן דוד", פועלים, 1990
מגידו	1935	Herbert G. May, Material Remains of the Megiddo Cult, (Chicago 1935, p. 6.)
מצבה בטרנטום	1902	Adler, H.M., "The Jews in Southern Italy", in: Jewish Quarterly Review 14 (1902), 111-115
סמל בירה	1990	Freimark, P., "Davidschild und Brauerstern. Zur Synonymie eines Symbols", in. Jahrbuch 1990 der Gesellschaft für die Geschichte und Bibliographie des Brauwesens e.V., Berlin 1990, 49-69
פומפיי	1930	Marion Blake, The Pavements of the Roman Buildings, 1930
צרפת ובריטניה בתקופת הברונזה	1880	Dakwins William Boyd., Early Man in Britain and His Place in the Tertiary Period, London, 1880, p. 378,

הוברמן, אידה, and Ida Huberman. “Symbolism in Jewish Art Before the Emancipation and the Changes That Followed in Its Wake / סמלים באמנות היהודית לפני האמנסיפציה והשינוי בעקבותיה.” Proceedings of the World Congress of Jewish Studies / דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, ח, 1981, pp. 113–118. JSTOR, www.jstor.org/stable/23528712.