מגן דוד מאת ד"ר משה גסטר

כבר נשאלה שאלה זו כמה פעמים: מאין מוצאו של אותו הסמל, שני משולשים משולבים, שקוראים לו מגן-דוד? ואולם אף תשובה אחת לא מצאתי שתניח את הדעת. היﬠדרן של תעודות עתיקות ומה שרק לﬠיתים רחוקות נמצא זכר לסמל זה בספרות, הביא לידי מסקנה שמוצאו קרוב לנו בזמן מאד. ﬠם זה נשארה בלי תשובה השאלה: משום מה ניתן לסמל זה בﬠל שש הקצוות (היקסגון) השם “מגן-דוד". האומנם יש ידיים להשערה, שדווקא כזו היתה צורתו של מגן הגיבורים אשר לדוד?

והנה נמצאה צורה זו חקוקה בבניינים יותר ﬠתיקים משיכלו לשער. למשל: בשﬠר העליון של בית הכנסת העתיק בגליל, שנבנה ודאי במאה השנייה או השלישית לספירה הרגילה, וכן בקמעות עתיקות, שנמצאו בתוך ה"גניזה" במצרים. ושגם הן עתיקות מאד. ואולם לתימהוננו נמצא גם ﬠל שולי הגיליונות של מגלות-קסמים יוניים שבמוזיאום הבריטי. אלה האחרונים אמנם נכתבו גם הם באותו הזמן בﬠרך שבו נבנה בית הכנסת הגלילי (במאה השנייה או השלישית), אבל כל קמיﬠ וצירופיי-קסמים, שאנו מוצאים עכשיו ודאי שהם העתקות מכתבים כאלו יותר ﬠתיקים. הרי אין לשכוח, שהמגיה היא הבריה היותר משמרת בﬠולם. אין לשנות בקמיﬠ' בציוריה וצירופי אותיותיה, אף קוצו של יוד, אם אינם רוצים, שתפסל ותאבד את כל כחה. השינוי היותר קל בשרטוט, התרשלות כל שהיא בהעברת הקווים והתלכדותם זה לזה, כבר גורמים לביטולה הגמור של כוח השפﬠתה. נזכור נא את הפינטגון, או ציור הקסמים בﬠל חמשת הקצוות, בסף חדרו של פויסט, שלא היה מרושם כהוגן. ועל ידי כך ניתנה היכולת למפיסטו לקרוא ﬠ׳׳י השבﬠה את העכבר, שﬠוד הוסיף לטשטש את הקווים ﬠד שנטל כוחו לגמרי. יוצא, איפוא, שאם אנו מוצאים את הציור בﬠל שש הקצוות אפילו בכתבים מאוחרים של צירופי המגיה, ודאי שהוא מסור להם ממסורת יותר קדומה.

ואולם סימבולים ממין זה משמשים תמיר לתכליות שונית. קודם כל  בצורות הנדסיות כאלו הוראה לרעיונות פילוסופיים ומטפיסיים והן משמשוֹת בעיקר לכוונים מיסטיים. הם מחברים את המיסטיקה של המספרים ﬠם המיסטיקה של הצורות. כוונים אלו, שמיחסים אותם לפיתגורס, מקורם בחכמת הסוד המזרחית, שהרי פיתגורס עצמו הביאם משם ביחד ﬠם שאר תורות ולמודים שרכש לו שם. אם כבר היו חכמות אלו גם בארץ-ישראל ובמצרים ﬠוד לפני פיתגורס ובית מדרשו,-  קשה להגיד בבירור; אין זה מן הנמנע, ומה גם לאחריי שנודﬠ לנו, כי מיסיונרים בודדהים כבר ﬠברו בארצות אלו בימים קדומים והללו ודאי הביאו ﬠמם, ביחד ﬠם תורתם, גם אותם הכוונים במספרים וצורות. צריך לזכור שאותיות האלפא-ביתא משמשות גם למספרים וככה נוצרה מיסטיקה מכופלת, שﬠשתה כווניה גם באותיות וגם במספרים. אין כאן המקום לעמוד יותר ﬠל עניין זה. ﬠד כמה חדרה נטייה זו לעמקי חיי הרוח וביחוד לתוך חיי הנפש הכמוסים, אפשר לראות מתוך הספקולציה העצומה, שצמחה מסביב לְ"שם המפורש". הקבלה מממשת את הלמודים האלו במﬠשה כל כמה שהיא ﬠוסקת במשחק זה של אותיות ומספרים. בספרי האורים של הסיביליות־היהודיות, שהתקיימו במאה השנייה קודם לספירתם, כבר יש למצוא צירופי גימטריות שלמים, והבקי בספרי פילון יודﬠ כמה היה משתמש נם הוא במיסטיקה זו של המספרים. ואולם נשוב נא לענייננו ﬠ"ד ה"מגן דוד".

כל מה שנתבטא במספרים חזר- ונתבטא בצורה הנדסית. ﬠל דבר ﬠרכו של המשולש במיסטיקה הנוצרית אין מן הצורך לספר. לצורות ההנדסיות ייחסו כוח טמיר סודיי, כמו לצירופי המספרים; וכשם שאלה האחרונים שמשו יסוד להשבﬠות וכשופים, כך השתמשו לצורך זה גם בצורות סימבוליות. תיאורן בלבד כבר נחשב לסגולה, והנושא סמל כזה מובטח שינצל מכל מיני מזיקים ורוחות רﬠות- ביחוד חשוב היה בﬠל חמשת הקצוות (פינטגון) מפאת האפשריות הרבות של צירופים ממתמטיים הכלולים בו, וגם מפאת זה שאפשר לתארו במשיכת קולמוס אחת אי-נפסקת. ואולם תיאורים כאלה היו משמשים גם לקישוטים ונוי. היחס בין קישוטים וקמיﬠות הולך ומתברר יותר ויותר, כל כמה שמרחיקים להתבונן ﬠד נבכי ההיסטוריה שלהם; בהמשך הזמנים הקמיע נעשית לקישוט וגם להיפך, הקישוט מסגל לו סגולתו של קמיﬠ. דבר זה האחרון מתהווה, כשאיזה סמל משמש מתחלה ובמקורו כﬠין זיכרון וסימן לאיזו אישיות מצוינה. הסימן מעורר את דמותו של האיש או של איזה רעיון, שהוא מורה ﬠליו, בדבר שאנו רואים לרוב בחותמות של בתי אבות ושל ﬠרים ומדינות. יותר מכל אפשר לראות זאת בצורות שﬠל המטבעות, שהוצקו בזמן קדום במקומות שונים, ושיש להן תמיר בצדם האחד איזו דמות סימבולית. אין לשכוח גם כן, שאלי מצרים ויוון העתיקים היו מצוירים בדמויות מוחשיות מיוחדות. הצלב האלכסוני  (Crux Ansata) של איזיס הרי יש לו ﬠרך מיוחד; בהיותו מתחלה סמל החיים.

הוא נﬠשה לאחר זמן ובדרך  הדרגית לסמל הנצרות. אמנם רבים - אבל מעוניינים - אינם רוצים להודות בכך, אבל אמת היא. דוגמאות מﬠין זה אפשר למצוא הרבה, ﬠד אין סוף.

אנו רואים, איפוא, סמנים מתמטיים-מיסטיים, סמלים וקישוטים מיסטיים, שמשתלבים זה בזה ונכנסים זה בתחומו של זה וצורה אחת משמשת לכמה וכמה הוראות. ובדרך זו יתבאר גם מוצאו של המגן-דוד. גם הוא מיוסד על הﬠרך המשולש הזה. אין ספק שבראש וראשון היה שש־הקצוות, כמו חמש-הקצוות, משמש בעיקר לספקולציה חשבונית- סודיית. כבר מצד היותו שילוב של שני משולשים, הוא נותן מקום רחב לספקולציה כזו. ואין פלא, איפוא, שהוא מופיע בתור אות-קסמים גם במגלות של היוונים וגם בקמיﬠוח של היהודים. מתחלה אין זה קישוט, אלא סמל מגי בלבד. אבל לאחרי זמן הוא הולך ונﬠשׁה גם לקישוט ונוי, וכשם שגם שאר הדמויות ההנדסיות מצטיירות לשם הידור בראש ﬠמודי-הפאר והבניינים האמנותיים, וכמו שמשתמשים בחמש-הקצוות ובעיגול בשליבת זרי פרחים, כך משתמשים גם בשש-הקצוות לשם קישוט והידור בשﬠרי בתי הכנסיות. ואולם אין הדבר מוחלט אם אין עדיין לדמות זו גם כאן ﬠרך סימבולי, והרעיון הזה מביאנו לשימושו האחרון של סמל זה בתור "מגן-דוד".

 בדמות זו של שש-קצוות אפשר לראות גם כן סמל הכוכב, שבניגוד לחמה ולבנה, שהיו מצטיירים בדמות עיגול שלם וחצי-עיגול, היו רגילים לציירו בדמות שש קרני־אור מתפזרים מתוך נקודה מרכזית. קישורו של סמל זה לשמו של דוד נובע בלי ספק ממקור הרעיון המשיחי. בנגוד לסמליהן של שאר הדתות הורגש הצורך באיזו דמות מוחשית אחרת לאמונת המשיח, בשﬠה שתנועת הלבבות גברה והגיﬠה למרומה. כידוע, היה הכתוב "דרך ככב מיעקב" (במדבר - כ"ד, י"ז) מתפרש כבר בימי החשמונאים ﬠל המשיח המקווה. ומכאן גם אגדת הכוכב שבברית החדשה, שמקורה ודאי במסורה ﬠתיקה זו. ואולם ﬠוד ביתר שאת פירוש זה תופס מקום בימי בר-כוזיבא, שﬠל יסוד אותו הכתוב הוא מכנה ﬠצמו בר-כוכבא ולכנוי זה מסכימים גם רבי עקיבא ותלמידיו הנלהבים. והיה הדבר טבעי למדי לקשור את אותה הדמות של הכוכב לשמו של דוד, אבי אבותיו של המשיח. הכוכב נﬠשה, איפוא, לסמל המשיח, ובדרך זו נﬠשה גס למוניטין וסמל בשלטו ומגנו של דוד המלך. במלים אחרות: הכוכב המצויר במגנו של דוד הוא הסמל הלאומי של ﬠם הﬠברים בנגוד לצלב ולסמליהם של שאר הﬠמים, ﬠובדי האלילים, המצוירים בשﬠרי היכליהם והחקוקים במטבעותיהם. יתכן, איפוא, להעמידו גם בשﬠר בית הכנסת כסמל התקווה הלאומית להגיﬠ ל"דריכת הכוכב" וללכת אחריו באמונה. וכך נשמרה דמות זו בהכרת הﬠם בתור סמל לאומי, בתור זכר למגנו של דוד, מבלי ידיעה נכונה ביחס המקורי שבין הכוכב, הסמל ואישיותו של דוד. 

ﬠרכו המגי של סמל זה לא נפחת על ידי כך במאומה; שם הוא משמש לתכליות אחרות, ועל ירי זה שנקשר אל הקמיﬠ, הובטח לו קיומו ﬠד היום הזה. אני חושב שﬠל ידי חקירה השוואתית זו אפשר לחשוב את שאלת מקורו של המגן־ דוד לנפתרת. 

אני נותן כאן קטﬠ מקמיﬠ, שנמצאה ב"גניזה", ושהיא נמצאת עכשיו ברשותי. היא נכתבה אמנם, כנראה, במאה העשירית, אבל אין ספק, שאינה אלא העתק ממקור יותר קדום בכמה מאות שנה, שהרי תכנה מתאים בכל להשבﬠות הארמיות, שאנו מוצאים בכלי החרס, המתגלים בחפירות מימות המאה השנייה והשלישית.

הערה:

ד"ר משה גסטר (1856-1939) חוקר, רב הקהילה הספרדית בלונדון, ציוני, וידיד של הרצל. 

מקור: מילגרוים רימון, ראשון לינואר 1923 

רקע לתפוצתו של המגן דוד בקרב היהודים בארצות האסלאם

 "בעוד שיהודי אירופה העדיפו במאה ה-19 ובתחילת ה-20 להציב במרכז תשמישי הקדושה את לוחות הברית, נמצא שהמגן-דוד מועדף כקישוט כלי קודש דווקא בארצות האסלאם. תפוצתו של סמל זה באמנות הליטורגית של צפון אפריקה או טורקיה מעוררת תמיהה, לאור העובדה שהארצות הללו לא היו בשורה הראשונה של תפוצת ההשכלה ורעיונות האמנציפציה. מגן-דוד השתלב בתשמישי קדושה אלו בדומה לשילובם של צורות עגולות קוסמיות או של שושני הרוחות. אפשר להסיק מכך שהשתלבותו של הסמל הזה באמנות היהודית השימושית בארצות האסלאם כללה גם את מטענו המיסטי והקוסמי. בנוסף לכך, חדרה הצורה כהשפעה אירופית חדשנית והייתה לחלק מהמסורת העממית. שתי המגמות, ההמשכיות המיסטית והפולקלוריסטית והחיקוי של חדירות אירופאיות, היוו רקע לתפוצתו של המגן-דוד בקרב היהודים בארצות האסלאם".

מקור:

הוברמן, אידה, and Ida Huberman. “Symbolism in Jewish Art Before the Emancipation and the Changes That Followed in Its Wake / סמלים באמנות היהודית לפני האמנציפציה והשינוי בעקבותיה.” Proceedings of the World Congress of Jewish Studies / דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, ח, 1981, pp. 113–118. 

מאמר שלי התפרסם ביקום תרבות של אלי אשד

מאמר שלי התפרסם ביקום תרבות של אלי אשד

מה למגן דוד ולפיתגוראים?

ינואר 15, 2018

מגן דוד בלשון הווה

הרב יהודה בוטרמן, מסביר בשיעור ווידיאו באתר האינטרנט של "הידברות", שהביטוי "מגן אברהם" הוא בלשון הווה, והדברים יפים גם לגבי המגן דוד. לא מדובר על האל שהגן פעם לפני שלושת אלפים שנה על דוד, אלא על האל שלגביו כל אחד מאתנו הוא דוד המלך הזקוק להגנה ומכאן השם מגן דוד בלשון הווה.

להלן תעתיק הקטע האמור מדברי הרב יהודה בוטרמן:

"שאלנו: מגן אברהם? בלשון הווה? היה צריך לכתוב באמת: "אשר הגן לאברהם", שפעם הוא עשה הגנה לאברהם. לא מגן אברהם כאן ועכשיו, לא מגן אברהם בפועל? התשובה: מגן אברהם בפועל כאן ועכשיו, בגלל שגם היום המלחמה מתמשכת, המלחמה של נמרוד ושל אברהם לא הסתיימה. היום כל אחד מאתנו הוא אברהם, וכל אלה שמשכנעים אותנו לא כל כך לשמור מצוות... כל אלו הם נמרוד. לכן בברכת העמידה אנחנו משבחים את הקב"ה שנותן לנו כוח להתמודד מול נמרוד". 

מה למנורה ולמגן דוד

מגן דוד ומנורה (כמו גם לוחות הברית, מפת ישראל, דגל ישראל, הכותל המערבי) הם סמלים נרדפים שהתחרו בעבר ומתחרים גם כיום על ייצוג העם היהודי, הציונות ומדינת ישראל.

עד חורבן בית שני בשנת שבעים לספירה שימשה המנורה ככלי פולחן. מאז ועד היום היא משמשת כסמל לחורבן המקדש, לחורבן יהדות אירופה בתקופת השואה, ולמדינת ישראל המתחדשת. המגן דוד משמש אף הוא, בצורת הטלאי הצהוב, כסמל לחורבן יהדות אירופה בתקופת השואה, ובמרכז הדגל הישראלי – כסמל למדינת ישראל המתחדשת.

המנורה מסמלת את בריאת העולם בשבעה ימים; הקנה המרכזי מסמל את השבת. המגן דוד אף הוא מסמל (בין היתר) את ששת ימי הבריאה, ואילו המרכז הבלתי-נראה שלו מסמל את השבת.

מאחר והמגן דוד והמנורה מסמלים דברים דומים אין פלא שהם מתחרים על הבכורה. מצד שני מאחר וקשה להחליט במי משניהם להשתמש אין פלא שמחליטים "ללכת על בטוח" ולהשתמש בשניהם.

דוגמה בולטת לתחרות בין המגן דוד לבין המנורה בדור של מקבלי ההחלטות נוכל למצוא בדיוני ועדת הדגל והסמל בשנת 1948 שבסופם אמנם נבחרה המנורה לסמל המדינה, אך במהלכם עלו מספר פעמים הצעות לשלב לצדה גם את המגן דוד (שמצא דרכו למרכז הדגל הישראלי).

הויכוח במסורת היהודית באשר למקורו של המגן דוד מוכיח עד כמה חשוב היה לעם ישראל להחליט איזה משני הסמלים חשוב יותר. הגרסה המקובלת היא אכן שלדוד המלך היה מגן ועליו צורת מגן דוד, אבל היו במהלך ההיסטוריה גדולי ישראל שטענו שעל המגן של דוד היתה צורת מנורה. למשל: החיד"א בספרו "מדבר קדמות", יצחק ארמה בספרו "עקדת יצחק", רבי צבי אלימלך שפירא ממונקאטש בספרו "בני יששכר" ורבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בספרו "דברי תורה".

המנורה היתה במשך דורות המייצגת הבכירה של עמנו- ארכיאולוגים מצאו בחפירותיהם הרבה יותר מנורות מאשר מגני דוד. כיום דומה כאילו הוכרע הויכוח, והמגן דוד תופס את המקום הראשון בחשיבותו כסמל לאומי.

עמדה מעניינת בויכוח זה נוקט אורי אופיר שמוכיח (במחקרו על מקורו היהודי של המגן דוד על פי גדולי ישראל) ששני הסמלים האלה שווים בחשיבותם, שהרי בית  הפתילה במנורת המשכן היה בצורת מגן דוד, ומכיוון שהמנורה כולה לא נעשתה ביד אדם- משתמע שהקדוש ברוך הוא  אחראי  הן לצורת המגן דוד והן לצורת המנורה.

מספר דוגמאות להופעות משותפות של סמלים אלה:

בבתי כנסת ובבתי קברות יהודיים מגני דוד ומנורה מופיעים לעתים קרובות ביחד.

הופעה משותפת של שני סמלים אלה הייתה שכיחה באגרות שנה טובה ובאקס-ליבריס בשנים שלפני הקמת המדינה.

מגן דוד מנורה ולוחות הברית מופיעים ביחד במוזיאון ראלי בקיסריה למן אוקטובר 1993 מעל לפסלי השיש של מנהיגים שתרמו להקמת המדינה: בנימין זאב הרצל, חיים ויצמן, ארתור ג'יימס בלפור, הארי טרומן ודוד בן-גוריון.

באסטוניה, באנדרטה לזכר השואה, חצוב מגן דוד במחצית האחת של האבן ואילו במחצית השניה חקוקה מנורה.

באנדרטה לזכר השואה בביאליסטוק יש מגן דוד מחלוקי אבן למרגלות מצבת אבן עם מנורה.

מנורה ומגן דוד צהוב (לזכר הטלאי הצהוב?) מופיעים על גבי האנדרטה שהוקמה בהר הרצל לזכר הלוחמים היהודים בצבאות פולין ונפלו במהלך מלחמת העולם השניה. בנוסף יש בהר הרצל פסל גדול ממדים של מנורה על גבי מגן דוד.

מנורה בתוך מגן דוד משמשים כיסודות המרכיבים את הלוגו של הקונגרס הציוני העולמי.

בבול קק"ל בשם "לתורה ולתעודה" מופיעים מגני דוד ביחד עם מנורה ודגל.

בגלוית תעמולה נאצית נראה הנשיא האמריקאי רוזבלט אוחז בידו מנורה עם מגן דוד – רצו לומר: רוזבלט תומך ביהודים ומזדהה עימם.

המגן דוד והמנורה היו מוטיבים נפוצים באמנות בצלאל בתחילת המאה הקודמת.

אמן הברזל והאבן חנוך בן דוב הקים במעלות מנורה גדולה שבחלקה התחתון חצוב מגן דוד.

בחמישי לנובמבר 2007 התקיים בכיכר האומה (רחוב קפלן, בסמוך לבנין הכנסת בירושלים) טקס חנוכת הפסל "מנורת דוד" של האמן דוד סוזנה. הפסל מורכב ממנורה על גבי מגן דוד.

במספר יצירות של אביבה בייגל מופיעים סמלי זהות ישראליים רבים וביניהם מגן דוד ומנורה.

בכתבה במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות מעשרים לאפריל 2007 הביאה יסמין לוי הצעות של חמישה אמנים ישראלים מובילים לשינוי הדגל. יעקב אגם הציע שם להחליף את המגן דוד שבדגל בקשת שבענן מאחר והמגן דוד אינו סמל יהודי. לעומת זאת המנורה היא סמל יהודי מובהק, שמתגלה לעין כאשר הופכים את הקשת.

הלוגו של היהודים המשיחיים הוא שילוב של מגן דוד מנורה ודג.

בבית הכנסת הקראי במושב מצליח מופיעים ביחד מגן דוד, מנורה וספר תורה.

מה ללוגו של גילדת הבירה ולמגן דוד

ידוע היטב שהלוגו של מבשלות הבירה שמתנוסס על שלטים בפתחן (וכן על גבי שלטי בתי עסק שמוכרים בירה, על חביות בירה, על כוסות בירה וכן הלאה) נראה בדיוק כמו המגן דוד.

במחקר של תופעה זו בתקופה הראשונה סברו שאין קשר בין סמל זה לבין המגן דוד היהודי, כי למרות שכל מגן דוד עשוי מששה קדקודים לא כל כוכב שיש לו ששה קדקודים הוא מגן דוד, שהרי, כידוע, יש הקסגרמות מן הטבע כמו כוכבים, פתיתי שלג ופרחים, וכן גם הקסגרמות מלאכותיות כמו תגי משטרה ודמקה סינית.

ד"ר ג'יי ג'יי הירש עשה מהפכה בגישה מחקרית זו כאשר הדגיש במאמרו "הקסגרמה" [4] כי "אלמלא האנציקלופדיה של הבונים החופשיים, ה"חיבור היהודי" להקסגרמות על מבשלות הבירה ומעל לכניסות לבתי היין של גרמניה מעולם לא היה מתגלה. להלן קטע שהוא מביא במאמרו מן האנציקלופדיה של הבונים החופשיים ערך "חותם שלמה":

"בין ראשוני המקובלים העבריים חותם שלמה היה, כמובן, קמיע, שהבטיח להגן על בעליו מפני סכנת השריפה. בתקופות מאוחרות יותר היהודים, שעדיין האמינו ביכולות ההגנה של חותם שלמה כקמע, הציבו אותו על חזיתות הבתים ומבשלות-הבירה שלהם, שהיו חשופות במיוחד לסכנת השריפה. הגויים, שראו את הסמל התלוי מעל לכניסות לבתי הייצור והשיווק היהודיים של הבירה, סברו בטעות שהמשושה, או חותם שלמה, מסמל בירה. פירוש זה אומץ על ידי פונדקים גרמניים כסימן של בית מרזח"...

מטיאס טרום טוען בתזה שלו [1] שהתיאור הקדום ביותר של איש שמבשל שיכר הוא משנת 1425 מן העיר נירנברג שבגרמניה. בציור זה מופיע מגן דוד. 

ראוי להזכיר כי ישנן שתי עובדות אודות הקשר בין הקסגרמות לבין תעשיית הכוהל: הראשונה היא שג'יימס בנט פריצ'ארד מצא בחפירותיו בגבעון שבישראל כמה הקסגרמות חרותות בידיות של כדי יין מהמאה השמינית לפני הספירה [2]. השניה היא שארכיאולוגים גילו הקסגרמות ששימשו כסמלים יווניים לסימון יינות בתאסוס ובקרטגו [3].

הסבר חלופי הוא שבאלכימיה של ימי הביניים, מהתקופה של הגילדות, מקובל היה ששני המשולשים המרכיבים את ההקסגרמה מסמלים אש (המשולש שקדקודו כלפי מעלה) ומים (המשולש שקדקודו כלפי מטה). אש ומים, למותר לציין, הם הפכים. בהקסגרמה כל ההפכים האפשריים משתלבים ומתאחדים. ההקסגרמה היא בראש ובראשונה סמל של אחדות ההפכים, ובמקרה שלפנינו היא מסמלת את מי האש, את האלכוהול, ואת הברנדי.

על פי המסורת של מבשלי הבירה סמל הגילדה שלהם בנוי מששה קדקודים (כמו המגן דוד) כדי לסמל את ששת האספקטים של בישול הבירה: מים, צמח ההופ (המעניק לבירה טעם מריר), דגן, לתת, שמרים, ואש.

הערות:

[1] תזה [בגרמנית] עבור האוניברסיטה הטכנולוגית במינכן שכותרתה: תיאורים היסטוריים, שלטי גילדות וסמלי בישול שיכר

[2]

 The Water System of Gibeon, 1961, p. 47, 48 

[3] "קדמוניות", 1973, ישראל, עמודים 2-17

[4]

Dr. J.J. Hirsh, The Hexagram, The Shekel, vol. 14, no. 3, 1981

ביקורת של ד"ר א. שנייד על המאמר "מגן דוד" מאת נפתלי נוסנבלט

בעיתון הצופה הופיע ביום שישי, יוני 06, 1941 מאמר ביקורת של ד"ר א. שנייד על מאמר של נפתלי ("טולו") נוסנבלט בשם "מגן דוד" (שאותו פרסמתי כאן בבלוג ב-7 לדצמבר 2014).

"לסמלנו הלאומי" 

במאוחר הגיע לידי מחקר חדש ﬠל בעיית מגן דוד. הוא הופיע באחת החוברות האחרונות, שהמכון ײוו"א בווילנה הצליח להוציא לאור לפני פרוץ המלחמה. מחברו הוא ד"ר נפתלי ניסנבלאט. אמנם אין הוא מאריך בשאלת התהוותו ההיסטורית של הכוכב המשושה ובראשית הופעתו באורנמנטיקה. אבל הוא תורם תרומה רצינית ומקורית להבנת המוטיב כסמל בישראל ומשום זה ראוי המחקר לתשומת לב הקהל.

נקודת מוצאו במדבר, ב', שבו ניתן תיאור מחנות שבטי ישראל, ש"מנגד סביב לאוהל מועד יחנו". השבטים, אחרי חילוק שבט יוסף לשנים, מספרם שלושה עשר. מסביב לאוהל חנו, מסודרים בארבעה מחנות, כנראה לפי השקפות אסטרטגיות: במזרח חנה המחנה המורכב מיהודה באמצע ומיששכר וזבולון לשני אגפיו; בדרום בא מחנה ראובן ועל ידו שמﬠון וגד; במערב אפרים וﬠל ידו בנימין ומנשה: בצפון חנה דן, המנהיג את אשר ואת נפתלי. "ונסﬠ אוהל מועד, מחנה הלווים בתוך המחנות, כאשר יחנו כן יסﬠו, איש על ידו לדגליהם". בתווך, מסביב לאוהל, היה איפוא מקומו של שבט לוי ואותו הקיפו ארבעת המחנות המשולשים. בשימנו החוצה את הראשים של שני מחנות, זה ממול זה, ראשי שנים פנימה, ובקשרנו בקווים את שנים ﬠשר הקצוות של ארבעת המשולשים, הרי לפנינו צורתו השלימה של מגן דוד. לפיכך חושב המחבר לסמל התאחדותם של שבטי ישראל השומרים והלוחמים על קדשם המשותף.

השﬠרה מתקבלת על הדעת וצריכה הוספה.  דרכי התפתחות הצורות והסמלים אינן ישרות והיחסים בין מסבב למסובב בהשתלשלות ההיסטורית אינם פשוטים. אדרבה, ניסיוננו מלמדנו, שהופעה אחת מוצאה לפעמים ממקורות שונים. קשריה ההיסטוריים מסובכים, אף תכניה הרוחניים מורכבים. מניין, למשל, השם "מגן דוד“? המונח "מגן" רומז בלי ספק על קמיﬠ - תהא הוראה כזאת הקודמת ומסורה אפילו מתקופות פרהיסטוריות, תהא היאִ נוספת לצורה הגמורה והנוצרת מתוך כוחות מניעים  אחרים; גם הקשר לדוד המלך יתברר.  מגן דוד בעיגול מתפלג שטחו לשלושה  שה ﬠשר בקעים. הוסף עליהם את אוהל מוצר כתא מיוחד מרכזי, הרי סך-בכל של קטעי העיגול ארבעה ﬠשר. הגימטרייה של התיבה דוד. להסברת התופעה הצטברו, איפוא, שלושה גורמים ואין ביניהם סתירה.

וﬠוד מצד אחר נגיﬠ לידי אותה הצורה. צורת הכותרת, שבארץ ישראל ובמזרח הקרוב  קדמה לכותרת העמודים היוֹניים, מוצאה  מן הטבﬠ. כלומר דוגמתו הראשונה היא הפרח הנקרא היום (בעטות) חבצלת ובתנ"ך שושנה. ציץ הפרח הזה הוא בן ששה ﬠלים (ומכאן, כידוע, שמו). במראהו מכריעות ה"וולוטוֹת", היינו שבלוּליות. וזה היה בלי ספק סגנונן של כותרות עמודי בית שלמה, יכין ובועז, שנוצרו, לפי מלכים א',  ב"מﬠשה שושן". את דמות השושנה (במובן המקראי של המלה) נמצא גם בתיאורים פלסטיים מימי קדם. כגון בתבליטים הגלופים על גבי ארונות לליקוט ﬠצמות,  שנמצאו בהר הצופים. בקשר לתבליטים אלה נבין את הדוגמה ההנדסית  של ששת הﬠלים הממלאים עיגול כחצאי קטרים מסביב למרכזו: הדוגמה איננה אלא ציץ השושנה המסוגנן, כפי שהוא נראה מלמעלה. צורה זו ישנה נושנה היא. בוודאי היא-היא תחילתה של ה"שׂושׂנת" הנמצאת כבר בארם נהריים העתיקה. בשינויים רבים משחמר וחוזר המוטיב באמנות היהודית לכל צורותיה ביחוד על גבי מצבות. אף ה"רייזעלעך" וה"שבועות'לעך" אינן אלא בנות-המין עממיות. הסמל המשותף  לכל התופעות האלה הוא, כנראה, השמש. בקושרנו בקווים את ששת קצות הצורה היסודית שלושה-שלושה   לצורת מגן דוד. (ניזכר בהשערה הישנה החושבת את מספרם של שנים  עשר בני יעקב לרמז על חדשי השנה ונמחשב עם שתים ﬠשרה נקודות החיתוך של מגן דוד ונוסף ﬠל זה שלושה עשר או ארבעה עשר  קטﬠי-הﬠיגול. סמלנו המסורתי מסמן, איפוא, את אחדות ישראל, את השמירה מהרע, את המשיח, את השושנה ואת השמש.

הסיפורים האטיולוגיים על סמל המגן דוד

סיפור אטיולוגי הוא סיפור שבא להסביר תופעה כלשהי. דוגמה ידועה לכך היא הסיפור המקראי שמסביר שהקשת בענן היא אות לכך שלא יהיה מבול נוסף.

במקרה של סמל המגן דוד הסיפורים האטיולוגיים אודותיו קבעו במידה רבה את משמעויותיו, והם משמשים להסבר ההבדל שבין משמעויותיו בתרבויות שונות.

צורת המגן דוד נקראת במסורת היהודית במקרים רבים גם בשם חותם שלמה. אצל המוסלמים היא מוכרת רק בשם חותם שלמה. אצל הנוצרים, לעומת זאת, נקרא הסמל בשם כוכב דוד.  

גרשם שלום ייחס [1] את מקורו של השם "מגן דוד" (בלי קשר לצורה) לאגדה מימי הביניים, שמופיעה לראשונה בספר "פירוש כ"ב שמות של מטטרון", שבה מופיע המשפט הבא: "לפי שמגן אחד היה לו לדוד המלך וחקוק עליו השם הגדול של ע"ב אותיות". הייתה גם מסורת לפיה מגן דוד היה שמו של מזמור ס"ז בתהילים, כאשר הוא מצוייר בצורת מנורת שבעת קנים. לדברי שלום, מקור ראשון למסורת זו הוא כתב יד ספרדי בענייני קבלה משנת 1394 שבו מסופר כי לדוד המלך היה טס של זהב ובו היה חקוק מזמור זה בצורת מנורה, "וכאשר היה יוצא למלחמה היה מתכוון בסודו ונוצח".

משני מקורות אלה התגבשה ככל הנראה האגדה המוכרת כיום שלפיה לדוד המלך היה מגן ועליו הייתה חקוקה צורת מגן דוד, ובזכות מגן זה ניצח במלחמותיו. לאגדה זו הייתה השפעה רבה על המשמעות של המגן דוד לאורך הדורות כסמל להשגחה האלוהית.

בתלמוד הבבלי מסופרת באריכות אגדה על שלמה המלך ואשמדאי. בין היתר נאמר שם כי שלמה המלך נתן לבניהו בן יהוידע שלשלת שחקוק עליה שֵׁם וטבעת שחקוק עליה שֵׁם, ובאלה קשר בניהו את אשמדאי והביאו לשלמה. שלמה החזיק בו עד שגמר לבנות את בית המקדש. יום אחד שאל שלמה את אשמדאי: במה השדים גדולים מבני האדם? אמר לו: הסר ממני את השלשלת ותן לי את חותמך ואראה לך את כוחי. לאגדה זו הייתה השפעה רבה על המשמעות של המגן דוד לאורך הדורות כסמל לשליטה בשדים.

אצל הנוצרים נקשר "כוכב דוד" לכוכב בית לחם שמוזכר בברית החדשה ככוכב שניווט את שלושת חכמי המזרח לבית מרי, כאשר הלכו לבשר לה על לידתו הממשמשת ובאה של ישו, בנה, שהיה, לפי המסורת הנוצרית, מבית דוד. [3]. לאגדה זו הייתה השפעה רבה על המשמעות של עבודת כוכבים ומזלות שייחסו חלק מהנוצרים למגן דוד.

  

===

הערות

[1]

גרשם שלום, "מגן דוד – תולדותיו של סמל" 2008, עמ' 35.    

[2] מסכת גיטין דף ס"ח

[3]

Matthew 2:1-12

ביבליוגרפיה למגן דוד

שנה	א. סקירות כלליות
1902	Vajda, B., "On the History of the Shield of David" (Hungarian), in: Magyar Zsidó Szemle XVII (1900), 310-322
1907	אייזנשטיין י.ד. , אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק 1907-1913
1916	Güdemann, M., "Der>Magen David< oder Davidschild", in: Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums 60 (=24) (1916), 135-139
1938	Nussenblatt, T., "מגן דוד", in: YIVO-Bleter 13 (1938), 460-476
1947	Grunwald, M., "The Magen David [Translated from the German by Hilde Kisch]", in: Historia Judaica 9 (1947), 178-188
1948	Scholem, G. "מגן דוד - תולדותיו של סמל" , in: Luah Haaretz, Tel Aviv 1948-1949, 148-163
1972	Scholem, G., Art. on "Magen David", in: Encyclopedia Judaica, Vol. XI, Jerusalem 1971 ff., 687-697
1990	קוסטה מ., "חתך הזהב חותם שלמה ומגן דוד", פועלים, 1990
1991	Plaut, W.G., The Magen David. How the Six-pointed Star Became an Emblem for the Jewish People, Washington D.C. 1991
1996	Oegema, G.S., The History of the Shield of David. The Birth of a Symbol (Realms of Judaism 62). Frankfurt a/M 1996.
2000	הלל רויטר כתב בהרחבה בצרפתית בחוברת קונטרס, באפריל אלפיים, על המקורות הלא יהודיים של הסמל מנקודת מבט חרדית (אנטי ציונית).
2007	ברקן, ז. , מגן דוד שחור לבן, הוצאה פרטית, 2007. הספר מסכם את הבלוג "אלבום מגן דוד".

שנה	ב. צורת הסמל
2007	ברקן, ז. , מגן דוד שחור לבן, הוצאה פרטית, 2007
1990	קוסטה מ., "חתך הזהב חותם שלמה ומגן דוד", פועלים, 1990
1990	Illuminations from Hebrew Bibles of Leningrad. Originally Published by D. / Günzburg and V. Stassoff. Facsimile of the 27 Original Large Colour Plates Accompanied by a New Introduction with 25 Additional Plates by B. Narkiss , Jerusalem 1990
1886	Gunzburg, D.; Stassof, V. L'ornement hébreux, Berlin 1905 (= Ornamentation des anciens manuscris hébreux, St. Petersburg 1886)
1974	Avrin, L., The Illumination of the Moshe ben Asher Codex of 895 C.E. , Diss. Univ. Michigan 1974

שנה	ג. שם הסמל
500	המקור הקדום ביותר לביטוי חותם שלמה נמצא בתלמוד בבלי, גיטין ס"ח, שם מובאת אגדה המספרת שלשלמה המלך הייתה טבעת חותם שבאמצעותה שלט בממלכת השדים.
500	הביטוי מגן דוד מוזכר לראשונה בתלמוד בבלי, (מסכת פסחים, דף קי"ז, ב) כשם של הפטרה
1956	Preisendanz, K., Art. on "Salomo", in: Paulys Realencyclopädie der Classischen Wissenschaft Supplement 8, Munich 1956, cols. 660-704
1997	גולדמן זאב, סמל השושן: מקורו, משמעותו ותולדותיו בימי קדם, שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום,מאגנס תשנ"ז ע' 197 -221)
2000	אורי אופיר, כתב במחקרו (בעיתון הצופה ב - 9.5.2000. בעיתון מקור ראשון ב - ‏23/4/2004. בירחון "זמן ומקום" – באייר תשס"א) על מקורו היהודי של המגן דוד, כי בתקופת יציאת מצרים אלוהים ברא את המגן דוד במנורת המשכן. אורי אופיר הוכיח על פי מפרשים מסורתיים שהמגן דוד היה בצורת פרח שושן צחור.
1991	Klagsbald, V., "'Comme un lis entre les chardous'. De la symbolique de la fleur de lis aux origines du Magen Dawid", in: Revue des études juives CL.1-2 (January-June 1991), 133-150
1966	איילת השחר הראובני מציגה במאמרה (התפרסם בעיתון "היום" 1/7/1966: "מצמחי התנ"ך והתלמוד, השושן ומגן-דוד") תיאוריה לפיה בתקופת דוד היה המגן הקרוי על שמו עשוי מחודים שאותם היה החייל נועץ בקרקע באמצעות דריכה ברגלו בבחינת התגשמות נבואת בלעם "דרך כוכב מיעקב". לטענתה המגן דוד נבנה בצורת השושן (ליליום קנדידום)- הוא נרקיס העמקים.

שנה	ד. משמעות הסמל
1922	Grotte, A. (and H. Vorwahl), "Eine neue Hypothese über den Ursprung des Magen David" (and "Das Hakenkreuz"), in: Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums 66 (=30) (1922), 1-11
1934	Michaelis, J., "Das Davidschild. Ein Versuch zur Wiederauffindung des Symbolinhaltes", in: Der Morgen (1934), 80-85
1950	Wachseler, T., (טוביה וכסלר) 'המגן דוד משמעותו ומוצאו', in: Ha-Olam 26.1.50, 323-324 and 2.2.50, 339
1953	Diamant, P. I., "?כיצד הפך מגן דוד סמל היהדות" , in: Reshummot 5 (1953), 93-103
1970	כוכב הגאולה, פראנץ רוזנצווייג, ירושלים: מוסד ביאליק ומכון ליאו בק, תש"ל. הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג נתן פירוש ייחודי למגן דוד, כשטען שיש משולש בסיסי שמאפיין את מוקדי המחשבה הפילוסופית בעולם: אלוהים, אדם, עולם, בעוד המשולש השני מסמל את שלשת עקרונות היסוד של היהדות: בריאה התגלות וגאולה.
1987	Eder, A., The Star of David. An Ancient Symbol of Integration, Jerusalem 1987

	שנה	ה. שימוש בסמל
נוצרים קופטיים	1904	J. Strzygowski, Koptische Kunst, Catalogue general des Antiquites Egyptiennes du Musee du Cairo, Bd. XII, Wien 1904, p. 140, 231.
מוסלמים	1994	ד"ר רחל מילשטיין, חותם שלמה, בהוצאת מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים, 1994
קבלה	2011	אידל משה, נחמיה בן שלמה הנביא על מגן דוד והשם טפטפיה: ממגיה יהודית, לקבלה מעשית, ולקבלה עיונית. תא שמע א (תשע"ב) 1-76, 2011
קבלה	2008	גרשם שלום, "מגן דוד: תולדותיו של סמל", בהוצאת משכן לאמנות עין חרוד, 2008
ציונות	1896	Herzl, Th., Der Judenstaat. Versuch einer modernen Lösung der Judenfrage, 1896, reprint Berlin 1918
אנטישמיות	2001	סקירה כללית מנקודת מבט אנטישמית  O. J. Graham, Six-Pointed Star: Its Origin and Usage, 2001.
אנטישמיות	1976	Hirsch Goldberg The Jewish Connection. NY: Stein & Day, 1976 .סקירה כללית מנקודת מבט אנטישמית

Notes	שנה	ו. סמלים נלווים
טלאי צהוב	1996	Oegema, G.S., The History of the Shield of David. The Birth of a Symbol (Realms of Judaism 62). Frankfurt a/M 1996.
טלאי צהוב	2008	ברקן ז., אלבום הטלאי הצהוב, הוצאה פרטית, ירושלים 2008
פנטגרמה	1930	Winkler H. A., Siegel und Charaktere in der Muhammedanischen Zaubere
פנטגרמה	1918	José Leite de Vasconcelos, Signum Salomonis, 1918
דגל ישראל	1991	אליק מישורי, לקורותיו של דגל מדינת ישראל, קתדרה, 62, תשנ"ב, 1991, 155-171.
מנורה	1998	רחל ארבל,‫ בין המנורה והמגן-דוד: סמל ציוני בהתגבשותו לאור המנורה, קטלוג תערוכה, ירושלים: מוזיאון ישראל, תשנ"ח, 1998, עמ' 187-190 .
מנורה	1999	Rachel Arbel In the light of the Menorah, 1999. - p. 205-209.The book concludes with a discussion of the relationship between the menorah and the Magen David, a symbol that has accompanied the menorah since the late middle Ages, sometimes even taking its place.

ממצא	שנה	ז. ממצאים אחדים
אבן גבול בווינה	1913	גרונוואלד מ., געשיכטע דער יודען אין ווין 1625-1740 , וינה 1913
אבני חופה	1991	Wiesemann, F., "Der Davidstern auf Hochzeitssteine", in: Der Davidstern. Zeichen der Schmach - Symbol der Hoffnung, Stegemann, W.: Eichmann.J. (Ed.). Dorsten 1991, 86-91
אגינה, אי ביוון	1907	Ernest Babelon, Traite des monnaies grecques et romaines. II, 1 (Paris 1907) p. 661.
בולים	1957	Tolkowsky, E., "The Magen David on Stamps", in: The Holy Land Philatelist 111.33 (July 1957), 738-739
גבעון	1973	אפרים שטרן ארץ-ישראל בשלהי תקופת המלוכה : סקירה ארכיאולוגית, קדמוניות ו’, תשלג 1973. מובאות שם תמונות של חרסים מגבעון מהמאה השמינית לפנה"ס ועליהם מגן דוד.
דגלי מדפיסים	1943	Yaari, A., Printer's Marks. From the Beginning of Hebrew Printing to the End of the 19th Century (Hebrew and English), Jerusalem 1943
הגניזה בקהיר	1886	Gunzburg, D.; Stassof, V. L'ornement hébreux, Berlin 1905 (= Ornamentation des anciens manuscris hébreux, St. Petersburg 1886)
הקסגרמה אטרוסקית	1929	Jeremias A., Handbuch der altorientalischen Geisteskultur, 1929, p. 196, Abb. 115.
הקסגרמה נבטית מחפירות גזר	1912	Macalister, R.A.S., The Excavations at Gezer, Vol. III, London 1912
חותם מצידון	1934	Diringer, D., Le Iscrizione antico-ebraiche Palestinesi, Florence 1934
חותמות	1987	Friedenberg, D. M., Medieval Jewish Seals from Europe , Detroit 1987
חותמות מהתקופה המינואית בכרתים	1981	Yule, Paul, Early Cretan seals: a study of chronology (Marburg studies of Pre- and Early History, Vol. 4) Mainz 1981
כפר נחום	1916	Kohl, H.; Watzinger, C., Antike Synagogen in Galilea, Leipzig 1916
לוח זמנים	1990	קוסטה מ., "חתך הזהב חותם שלמה ומגן דוד", פועלים, 1990
מגידו	1935	Herbert G. May, Material Remains of the Megiddo Cult, (Chicago 1935, p. 6.)
מצבה בטרנטום	1902	Adler, H.M., "The Jews in Southern Italy", in: Jewish Quarterly Review 14 (1902), 111-115
סמל בירה	1990	Freimark, P., "Davidschild und Brauerstern. Zur Synonymie eines Symbols", in. Jahrbuch 1990 der Gesellschaft für die Geschichte und Bibliographie des Brauwesens e.V., Berlin 1990, 49-69
פומפיי	1930	Marion Blake, The Pavements of the Roman Buildings, 1930
צרפת ובריטניה בתקופת הברונזה	1880	Dakwins William Boyd., Early Man in Britain and His Place in the Tertiary Period, London, 1880, p. 378,

הוברמן, אידה, and Ida Huberman. “Symbolism in Jewish Art Before the Emancipation and the Changes That Followed in Its Wake / סמלים באמנות היהודית לפני האמנסיפציה והשינוי בעקבותיה.” Proceedings of the World Congress of Jewish Studies / דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, ח, 1981, pp. 113–118. JSTOR, www.jstor.org/stable/23528712.