קטע ממאמר של גרשם שלום משנת 1942

שם המאמר: על קמיע אחד של ר' יהונתן אייבשיץ ופירושו עליו

מקור: תרביץ, כרך י"ג, חוברת ד', תמוז תש"ב עמוד 243

להלן הקטע

אבל לא ראיתי מי שעמד על עצם הציור הזה של מגן-דוד שמציאותו אינה מובנת כלל מאליה

בקמיעות הישנים, ובפרט לא בתקופת התפשטות הקבלה. פה ושם יש זכר לשימוש בציור זה

שנקרא לרוב בשם "חותם שלמה", אבל טעות היא לחשוב שהציור הזה נפוץ בספרי קבלה

מעשית לפני המאה הי"ז. [14 ]  

ורצוני להעיר כאן על מה שמצאתי בס' תולדות אדם הנ"ל בסי' ע"ה: "קמיע... להרה שלא תפיל את העובר... צריך לקחת קלף צבי... והעור נעבד לשם הפעולה... ותעשה בו ציור מגן דוד וצורת מגן דוד תמצא בסי' קמ"ח [15 ]

מכאן שבזמנו היה עוד צורך להסביר לקורא מהו מגן-דוד, ובאמת נמצא בסי' קמ"ח ציור כזה. ובהמשך דבריו על הקמיע הנ"ל סי' ע"ה הוא מצוה, לכתוב "באמצע החלל של מגן דוד" כמה שילובים של שמות קדושים הנגזרים משם הויה ומסיים "וזה חותם של שלמה המלך ע"ה. בס' תולדות אדם לא נרשם מקור לדברים. בצורה משובשת הם נמצאים גם בהוצאה השנייה של ס' שער הייחודים לר' חיים ויטאל, ושם לא נזכר אלא השם חותם שלמה בלבד.

הערות

[14] בכל הספרות הרבה על ענין מגן דוד, שרובה הגדול דברי הבל, לא מצאתי ביאור מוסמך על קריאת השם מגן דוד על הציור הזה, שנקרא בימי הביניים אצל ערבים יהודים ונוצרים בשם "חותם שלמה". האמת גנוזה גם כאן בספרי המקובלים. עוד ר' אברהם אבולעפיה קורא את החותם הזה בשם הרגיל בימיו )בספר "אמרי שפר". והנה מצינו בסי החשק על ע' שמות של מטטרון שנתחבר בחוגו של ר' אלעזר מגרמיזא שאומר על השם טפטפיה: "גם דוד המלך ע"ה היה לו מגן של זהב והיה חקוק עליו שם ע"ב וטפטפיה היה חקוק תחתיו" (הוצאת לבוב תרכ"ה דף א' ע"ב) ובאמת מצאתי ציור זה בספר הגבול, פרוש על האדרא רבא שבזוהר לר' דוד בן יהודה החסיד בראשית המאה הייד (עיין עליו מאמרי בקרית ספר שנה ד' (כ"י של הסמינריון בניו־יורק דף 15b ונקרא "מגן דוד [של] א"א [אריך אנפין] ולמטה מציור המגן הידוע כתוב השם טפטפיה, וכן שם דף 18a בשם ·מגן דוד [של[] ז"א [זעיר אנפין]". בכתבי יד אחרים של הספר שראיתי נשתבש הציור. מכאן אנו מבינים את השם "מגן דוד" שהקראי יהודה הדסי מזכירו באמצע המאה הי*ב בלי כל הסברה בס' אשכול הכופר סי' רמ"ב: ·סימן זה (הנקרא מגן דוד). אמנם שלש המלים האחרונות נדפסו שם במוקפים ויתכן שאינן אלא הוספת המו"ל במקום עצם הציור שחסר שם אעפ"י שנשאר מקום פנוי בשבילו. וצדק רוברט אייזלר

( Eisler. R-: Himmelszelt und Weltenmantel

, עמי 306 ), ששיער עוד בשנת 1910 שהייתה מסורת אגדית או מגית אצל היהודים בקשר עם המגן

שדוד המלך השתמש בו במלחמותיו אעפ"י שיודעי הספרות האגדית אמרו לו אז שאין אגדה כזאת. ענין זה של השם טפטפיה החקוק על מגן דוד או מתחתיו נמשך לספרי הסגולות והקבלה המעשית וכך נתגבר השם מגן דוד על השם חותם שלמה אף כי בזמן מאוחר למדי.

[15] אין בפקודות על עשיית קמיעות שבספר תולדות אדם זכר למגן דוד אלא כאן ובסי' קי"ז.

מגן דוד בתכשיט היהודי בארצות האסלאם

"בצפון אפריקה נוצרו תכשיטים, במיוחד קמעות, שעוטרו במג דוד או עוצבו בצורת מגן דוד. צורה זו מופיעה גם כן על תכשיטים רבים מאיראן. למגן דוד משמעות מגית, שמקורה אינו ברור לנו, ולו שתי צורות אופייניות. האחת בעלת חמישה קדקודים (חותם שלמה), והשנייה בעלת שישה קדקודים. שתי הצורות היו כבר ידועות לעמי הקדם בארץ ישראל, בהודו, בבבל ובמצרים  כעיטור וכסמל שבכוחו לגרש כוחות מזיקים ('עין הרע'). מן המאה ה־ 11 ואילך החל השימוש במגן דוד ובחותם שלמה להתפשט עד המאה ה־17, ורק במאה ה־19 הוא נעשה לסמל היהודי המובהק. לכן סביר להניח שרוב התכשיטים המעוטרים במגן דוד שנוצרו בצפון אפריקה החל מן המאה ה־19, אך לא בהכרח כולם, נעשו בשביל יהודים".

מקור:

חסון, רחל. “בין התכשיט המוסלמי לתכשיט היהודי בארצות האסלאם. פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח

” Pe'amim: Studies in  Oriental Jewry,no. 11, 1982, pp. 17–26.

רקע לתפוצתו של המגן דוד בקרב היהודים בארצות האסלאם

 "בעוד שיהודי אירופה העדיפו במאה ה-19 ובתחילת ה-20 להציב במרכז תשמישי הקדושה את לוחות הברית, נמצא שהמגן-דוד מועדף כקישוט כלי קודש דווקא בארצות האסלאם. תפוצתו של סמל זה באמנות הליטורגית של צפון אפריקה או טורקיה מעוררת תמיהה, לאור העובדה שהארצות הללו לא היו בשורה הראשונה של תפוצת ההשכלה ורעיונות האמנציפציה. מגן-דוד השתלב בתשמישי קדושה אלו בדומה לשילובם של צורות עגולות קוסמיות או של שושני הרוחות. אפשר להסיק מכך שהשתלבותו של הסמל הזה באמנות היהודית השימושית בארצות האסלאם כללה גם את מטענו המיסטי והקוסמי. בנוסף לכך, חדרה הצורה כהשפעה אירופית חדשנית והייתה לחלק מהמסורת העממית. שתי המגמות, ההמשכיות המיסטית והפולקלוריסטית והחיקוי של חדירות אירופאיות, היוו רקע לתפוצתו של המגן-דוד בקרב היהודים בארצות האסלאם".

מקור:

הוברמן, אידה, and Ida Huberman. “Symbolism in Jewish Art Before the Emancipation and the Changes That Followed in Its Wake / סמלים באמנות היהודית לפני האמנציפציה והשינוי בעקבותיה.” Proceedings of the World Congress of Jewish Studies / דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, ח, 1981, pp. 113–118. 

סיפור על חותם שלמה במרוקו

קאזאבלאנקה. ‭ 23‬ (סט"א) — יהודי שנהג כאן אתמול מכונית משא  גרמנית מתוצרת חברת הנשל הגרמנית, נדרש לסלק ממנה את המגן דוד, שהיא הסמל המסחרי של החברה  הזאת. ואחרי שסירב לעשות זאת נתקף על ידי ארבעה מוסלמים.  המשטרה התערבה וניסתה לאלץ אותו אף היא לסלק את הסמל. אילם  היהודי, חאמו. עמד בהתנגדותו, הוציא מטבע מרוקנית, הנושאת אף  היא מגן דוד, אמר לשוטרים: "אוריד את הכוכב הזה, מן המכונית  שלי, כאשר יוצאו המטבעות הללו מן המחזור במרוקו. אם המכונית  שלי ציונית, ציוני גם הכסף שלכם". נימוק זה שכנע את המשטרה, והיא הרפתה ממנו.

טעות בזיהוי מטבע עם חותם שלמה

מלך כוש הכתיר את רבי נחום חיים באות הכבוד חותם שלמה

"נחום חיים: ראש רבני תורקיא; נולד בשנת 1874 בעיר מגנציא באסיא הקטנה. בן עשר שנים יצא עם אבותיו לבירות, ושם למד יסודות השפה הערבית, אח״כ נכנס לישיבתו של ר׳ דוד אבו במבריא ולמד שם תלמוד ופוסקים ארבע שנים רצופות, ובצאתו קבל תעודת הישיבה. משם בא לאיזמיר לבית ספר גבוה וגמר חוק למודיו בתורקית וצרפתית, ועבר לקושטא ושמע לקח בבית הספר לתורת המשפטים. עפ״י הרב ר׳ צדוק הכהן הואיל הברון עדמונד די ראטשילד וחברת כי״ח לתמכו להכנס לבית מדרש הרבנים בפאריס, ובשנת 1896 יצא משם מוסמך בתור ״רב גדול״. וישלחהו התברה כי״ח בתור פרופיסור להיסטוריא וחכמת ישראל להסימינאר בקושטא. בשנת 1903 ׳צא ר׳ חיים נחום בשליחות התברה כי״ח לתור את ארצות כוש (אביסיניא), למען הפיץ אור על אחינו האובדים והנדחים שם וידועים בשם פלשים (עיין ערך), ועמו נלווה דרי איבערלין, ויאסף בסיורו זה ידיעות נכבדות מאד.

בתחילת מסעם התאכסנו בארמון הנעגוס מענעליק מלך כוש, והכתיר את רבי נחום באות הכבוד "חותם שלמה" (עין ערך מגן דוד) ובהפרדו ממנו מסר בידו [בחודש מרס שנת 1908] "מאמר מלכות" אשר היה לו להגנה בהתהלכו את יושבי המדינה הזרים והמוזרים ההם". 

מקור: אנציקלופדיה אוצר ישראל, איזנשטיין, 1912, עמוד 53

חותם שלמה פנטגרמה וצלב בשער קהיר העתיקה

שער באב אל פותוח הוא אחד משלושת השערים של העיר העתיקה של קהיר שנבנו על ידי השליט הפטימי בדר אל-ג'מאלי (1074 - 1094). שער זה נבנה בשנת 1087. יש אומרים שהשליט בדר היה ארמני ולכן הביא שלושה אחים ארמנים מאדסה שבטורקיה כדי לבנות את השערים. מאידך גיסא, הארמני צ'רניקל אבו סלאח, טען כי היה אדריכל קופטי בין מעצבי השער.

מקור:

Ahmed Monir Abd-al Qader, Al-Kahera al-Fatimia. (The Catholic University of America Press, Washington D.C., 1965), p.58

כך או כך, בימינו מאד נפוץ (בעיקר בגרפיטי) עיצוב שקורא לאיחוד בין שלוש הדתות, המציג זה לצד זה את המגן דוד היהודי הסהר המוסלמי והצלב הנוצרי. מעניין לראות שכבר לפני כמעט אלף שנים היה עיצוב של המגן דוד היהודי הכוכב המחומש המוסלמי והצלב הנוצרי באחד משערי העיר הנחשבת כיום לכל כך מוסלמית - קהיר

סמלי שלש הדתות בני ימינו - צילם: זאב ברקן

 חותם שלמה פנטגרמה וצלב בשער קהיר העתיקה

צילום: יערה צ'רשניה

שער קהיר העתיקה. צילום: יערה צ'רשניה

חותם שלמה ברצפת בית חולים לחולי נפש בקהיר

עם כיתוב בערבית ובאותיות לטיניות

Elabody

ואני מתאר לעצמי שאותו דבר כתוב בערבית 

זה כנראה שם החברה שייצרה לפני כמאה שנה את מכסה הביוב הזה

כל הזכויות שמורות לצלמת: יערה צ'רשניה

חותם שלמה בקהיר

צילום: יערה צ'רשניה (c) 
2017

טבעות חותם שלמה בקהיר

תגובה של ערבי משכם למגן דוד משנת 1936

הסיפורים האטיולוגיים על סמל המגן דוד

סיפור אטיולוגי הוא סיפור שבא להסביר תופעה כלשהי. דוגמה ידועה לכך היא הסיפור המקראי שמסביר שהקשת בענן היא אות לכך שלא יהיה מבול נוסף.

במקרה של סמל המגן דוד הסיפורים האטיולוגיים אודותיו קבעו במידה רבה את משמעויותיו, והם משמשים להסבר ההבדל שבין משמעויותיו בתרבויות שונות.

צורת המגן דוד נקראת במסורת היהודית במקרים רבים גם בשם חותם שלמה. אצל המוסלמים היא מוכרת רק בשם חותם שלמה. אצל הנוצרים, לעומת זאת, נקרא הסמל בשם כוכב דוד.  

גרשם שלום ייחס [1] את מקורו של השם "מגן דוד" (בלי קשר לצורה) לאגדה מימי הביניים, שמופיעה לראשונה בספר "פירוש כ"ב שמות של מטטרון", שבה מופיע המשפט הבא: "לפי שמגן אחד היה לו לדוד המלך וחקוק עליו השם הגדול של ע"ב אותיות". הייתה גם מסורת לפיה מגן דוד היה שמו של מזמור ס"ז בתהילים, כאשר הוא מצוייר בצורת מנורת שבעת קנים. לדברי שלום, מקור ראשון למסורת זו הוא כתב יד ספרדי בענייני קבלה משנת 1394 שבו מסופר כי לדוד המלך היה טס של זהב ובו היה חקוק מזמור זה בצורת מנורה, "וכאשר היה יוצא למלחמה היה מתכוון בסודו ונוצח".

משני מקורות אלה התגבשה ככל הנראה האגדה המוכרת כיום שלפיה לדוד המלך היה מגן ועליו הייתה חקוקה צורת מגן דוד, ובזכות מגן זה ניצח במלחמותיו. לאגדה זו הייתה השפעה רבה על המשמעות של המגן דוד לאורך הדורות כסמל להשגחה האלוהית.

בתלמוד הבבלי מסופרת באריכות אגדה על שלמה המלך ואשמדאי. בין היתר נאמר שם כי שלמה המלך נתן לבניהו בן יהוידע שלשלת שחקוק עליה שֵׁם וטבעת שחקוק עליה שֵׁם, ובאלה קשר בניהו את אשמדאי והביאו לשלמה. שלמה החזיק בו עד שגמר לבנות את בית המקדש. יום אחד שאל שלמה את אשמדאי: במה השדים גדולים מבני האדם? אמר לו: הסר ממני את השלשלת ותן לי את חותמך ואראה לך את כוחי. לאגדה זו הייתה השפעה רבה על המשמעות של המגן דוד לאורך הדורות כסמל לשליטה בשדים.

אצל הנוצרים נקשר "כוכב דוד" לכוכב בית לחם שמוזכר בברית החדשה ככוכב שניווט את שלושת חכמי המזרח לבית מרי, כאשר הלכו לבשר לה על לידתו הממשמשת ובאה של ישו, בנה, שהיה, לפי המסורת הנוצרית, מבית דוד. [3]. לאגדה זו הייתה השפעה רבה על המשמעות של עבודת כוכבים ומזלות שייחסו חלק מהנוצרים למגן דוד.

  

===

הערות

[1]

גרשם שלום, "מגן דוד – תולדותיו של סמל" 2008, עמ' 35.    

[2] מסכת גיטין דף ס"ח

[3]

Matthew 2:1-12

מזוזה מאגית מתקופת הגאונים

מקור התמונה: דף ממאמרו של אפטוביצר:

Aptowitzer, V., "Les noms de dieu et des anges dans la mezouza. Contributions a l'histoire de la mystique et de la cabbale", in: Revue des études juives LX (1910), 35-52

להלן פרפרזה (א) וציטוט (ב) מתוך עמוד 231 במאמר בשם "המזוזה - בין מצווה לקמיע מאת הלל אביעזר: (כתב העת: מעליות יט, תשנ"ז).

א.

לספר "הלכות גדולות" מאת הרב יהודאי גאון (757-761), (הוצאת מקיצי נרדמים) יש שני כתבי יד עיקריים: כתב יד מילאנו וכתב יד ברלין. "סידור המזוזה" המופיע בו בסוף הלכות מזוזה מופיע רק בכתב יד מילאנו. ב"סידור מזוזה" זה מצויים בחלק הפנימי של המזוזה שמות מלאכים שונים וחותמות שונות, וביניהם סימני מגן דוד למיניהם, ועוד תגים רבים ומגוונים.

ב.

 "ב - 1936 פירסם אפטוביצר מאמר בספר היובל לש. קרויס (עמודים 96-102) תחת הכותרת

"מספרות הגאונים". מדובר במספר קטעים מכתב יד הראבי"ה שיצאו לאור זו הפעם

הראשונה... מצטט הראבי"ה מתשובות הגאונים. בתשובה זו, שנכתבה כנראה ע"י רב שרירא גאון, ניתן למצוא הדרכה מפורטת לכתיבת המזוזה, והנה בחלק הפנימי מצויים שמות מלאכים, חותמות, סימונים ועוד!  הגאון מוסיף ומסביר את הטעם מאחורי כל תוספת:

י' חותמות שבהם למה - העשויים ה' זויות קרי חותם - לפי שיש בכל חותם ה' זויות, נ' כנגד נ' שערי בינה, ז' מלאכים וג' שמות ונ' זויות של ו' חותמות, הרי ס' כנגד ששים גבורים סביב לה, נ' זויות כנגד נ' יום שמיציאת מצרים עד מתן  תורה... מזוזה זו מכילה בסה"כ 15 "שמות יה", 6 שמות מלאכים, ו - 17 חותמות גיאומטריות, כל זה בתוך הטקסט המקורי של המזוזה. בנוסף, מתחת לטקסט ניתן למצוא 10 שמות מלאכים, 3 חותמות גיאומטריות ופסוקים. אפטוביצר שעסק רבות במחקרי מזוזה מגיב בהתלהבות

על הממצא וכותב "ועתה הנה אנחנו רואים שהיא מזוזה של הגאונים. והנה אחד הגאונים דורש רשימות המזוזה וחותמיה. מזה יוצא שכבר בימיו הייתה המזוזה הסודית עניין ידוע משכבר הימים, דבר פשוט ומובן מבלי פקפוק ונדנוד".

מגן דוד בקערת השבעה עברית מהמאה השנייה או השלישית לספירה

,

מגן דוד - מסומן בקו אדום - על קערת השבעה מהמאה השנייה או השלישית לספירה, שנמצאה בשנת 1853 מדרום לכינרת ושימשה להגנה על ילד שטרם נולד.

תעתיק: "ובחטרה דמשה ובציצה דאהרן, כהנא רבה, ובעזקתא דשלמה ובמג[נה] דדויד, ובקופתה דמרבה אפ[ר]שת"
תרגום: "במקלו של אהרן ובציץ הכהן הגדול אהרן, ובטבעת שלמה ובמגן דוד ובמצנפת הכהן הגדול ביטאתי את המילה".
מקור: 

J. A. Montgomery, "Some Early Amulets from Palestine", Journal of the American Oriental Society, 31 (1911), p. 273

 

סיגנום סלומוניס - הקדמה

סיגנום סלומוניס

(מחקר אתנוגרפי השוואתי)

מאת לייטה דה וסקונסלוס (1941- 1858)

פורסם ב  1918

תרגום מפורטוגזית (של רוב המבוא - כמה מילים או משפטים הושמטו למען הבהירות)

 ***

הסמל הנקרא סיגנום סלומוניס [חותם שלמה], הנפוץ ברוב העולם מני קדם, נהנה מחיוניות רבה באמונות ובתרבות של פורטוגל, ויש לו, בפורטוגל ומחוצה לה, צורות שונות, כמו אלה שמוצגות באיורים הבאים: 1. פנטגרמה

 2 הוא כמו איור 1 אבל במהופך:

3. הקסגרמה (כוכב בן ששת קצוות) [2]

בפורטוגל נתנו את השם "חותם שלמה מקופל" לצורות הבאות או לחלקן:

[1] פנטאלפא- פנטה משמעותה "חמש", ואלפא הוא שמה של האות הראשונה באלף-בית היווני. בפנטאלפא ניתן לראות חמש פעמים את האות אלפא. פנטאלפא היא מילה שהשתמשו בה חוקרים כמו למשל:

Chr. A. Lobeck, Aglaophamus sive de theologiae mysticae Graecorum causis, 1829, p. 1346;

Minervini, Novelle dilucidazioni sopra un antico chiodo magico, 1846, p. 23;

Le Blant & Renan, in Revue Archéolog., II, 345;

Teixeira de Aragão, Moedas de Portugal, I, 147;

Head, Historia nummorum, p. 465 (pentagon or pentalpha).

היו חוקרים שהשתמשו גם בשמות פנטגרמה, פנטגון ופוליגון בצורת כוכב. באנגליה נקראת צורה זו בשם פנטקל (ראו במילון וובסטר).

בספרי מאגיה תוכלו למצוא את הביטוי כוכב מרקורי כמו בספר  

Secrets merveilleux de la magie naturelle et cabalistique du Petit Albert,

שתורגם מלטינית בעיר ליון שבצרפת בשנת 1791

כוכב מרקורי

מתוך הספר הנ"ל

ישנם גם שמות אחרים שלא מניתי כאן

אנשים גם נתנו, בשגגה, את השם חותם שלמה לספירה הארמילרית* שאותה ניתן לראות במטבעות פורטוגזיות מסוימים מן המאות ה18 וה 19. ראו:
O Archeologo Portugues, x, 171.

הדף מתוך הכרך העשירי של  O Archeologo Portugues

המוזכר לעיל
שהוא ביטאון המוזיאון האתנולוגי של פורטוגל
בעריכת לייטה דה וסקונסלוס

*על פי ויקיפדיה ערך "הספירה הארמילרית" מדובר בדגם לספירה של כיפת השמים.

 [2] הקסאלפא מקורה במילים ביווניות הקס (שש) ואלפא. מילה נרדפת: הקסגרמה.

הקסאלפא

ציור ממוחשב מאת זאב ברקן

מגן דוד באלכימיה המוסלמית

מגן דוד בכתב יד ערבי שעוסק באלכימיה וחובר בידי אחמד אל בוני בין המאות ה 12 וה- 13

מגן דוד מוסלמי על קמעות

                           מגן דוד מוסלמי על קמעות ככל הנראה מתחילת המאה התשע עשרה:  

פרופ' מקדונלד  מתאר בספר

D. B. Macdonald, Festschrift of Ignaz Goldziher

בעריכת

 Carl Bezold, Strassburg, 1911, p. 267,

קמע מכסף בצורת אגס, שנקנה בדמשק, ואורכו כשני סנטימטרים, ועליו, בצד אחד, שמות "שבעת הישנים במערה" והכלב שלהם, כתובים בצורה מעגלית סביב חותם שלמה. בצד השני יש ריבוע קסם עם השמות של ארבעת המלאכים סביב צלעותיו. 

לדברי ליין

E. W. Lane, The Thousand and one Nights

בכרך השלישי של אלף לילה ולילה (עמוד 103, הערה 93) השמות של המלאכים ושל שבעת הישנים והכלב שלהם חקוקים לעתים עם חותם שלמה בחלק התחתון של כוס, או על מגש נחושת עגול וכיוצא באלה.

מגן דוד כסמל אסטרלי

 הצורה של ההקסגרמה, שני משולשים השזורים זה בזה, איננה מעבירה בהכרח אסוציאציה של כוכב או של מגן או של חותם, אבל במהלך ההיסטוריה היהודים קראו לה מגן דוד, המוסלמים קראו לה חותם שלמה והנוצרים קראו לה כוכב דוד. נראה כי אנשים התחילו לצייר מגן דוד על מגנים, חותם שלמה על חותמות וכוכבים בשמי הלילה כהקסגרמות בגלל השם של הצורה ולא בגלל הצורה עצמה.

ארכיאולוגים גילו הקסגרמות ככוכבים או על גבי מגנים או על גבי חותמות, ו"ההוכחות" שלהם עזרו לחלוקת המשמעויות של ההקסגרמה לשלוש הקטגוריות העיקריות הללו, בעוד שלמעשה מדובר בצורה מופשטת, שהומצאה על ידי חכמי הגאומטריה, והמשמעות העיקרית שלה, הגנה, אינה תלויה בשום דבר פיזי.

הנה דוגמא למגן דוד כסמל אסטרלי בפרשנות ארכיאולוגית:

Herbert G. May מדווח בספרו

Material Remains of the Megiddo Cult, (Chicago 1935, p. 6.)

אודות הגילוי של מגן דוד, מהמאה התשיעית או שמינית לפני הספירה, חרות על הקיר של בית המקדש של ענת, מלכת השמיים, במגידו. פרופ' מאי מסביר כי "על פניו הדרומיות של הקיר הדרומי של חדר 340, ליד הפינה הדרום המזרחית ... חרות מגן דוד (ראה צילום מטופל לעיל). לאור האסוציאציות הדתיות של הבניין הזה, רשאי סימן זה להתפרש כסמל של אלת הפריון, שהיו לכבודה מקדשים כה רבים באזור זה. החותם המחומש של שלמה והמגן בעל ששת קודקודים של דוד הם כנראה ממוצא אסטרלי, והשורשים שלהם בפולחן הפוריות. זה מאושר בחלקו על ידי ההופעה של שני כוכבים בעלי חמישה ושישה קדקודים על לוחית-עשתורת מתל א-סאפי [פרופסור מאי מתייחס בהערתו לממצא זה לכוכב בעל שישה קדקודים שעשוי מששה קווים, לא מגן דוד, שמופיע על אותה לוחית-עשתורת מתל א-סאפי].

מקור האיור:

Bliss & Macalister, Excavations in Palestine, London, 1902, Plate 67 No. 15s

האשורולוגית הילדגרד לוי מביאה את הממצא הנ"ל ממגידו כאחת ההוכחות לטענה העיקרית שלה

כי "מגן דוד יכול לייצג רק אחד משלושה כוכבי לכת ... יופיטר מאדים או שבתאי". (במבוא למאמרה "מקור ומשמעות של מגן דוד":

Hildegard Lewy, Origin and Significance of the Magen Dawid, (Archiv Orientali, Vol. 18, 1950, 330-65)

מגן דוד שהוא חותם שלמה

ביצירה שלפנינו מופיע מגן דוד אבל השם שלו נעדר. נדמה שהיוצר הכיר אותו בשם חותם שלמה, שהוא שמו הנרדף של המגן דוד, שכן המלים מן הפסוק "שימני כחותם על זרועך" (שיר השירים ח, ו) מופיעות בהבלטה ב"זווית" הימנית התחתונה, והן לקוחות, כמו כל שאר המלים שמהן מורכב האיור, מ"שיר השירים", אחד משלשת הספרים המקראיים שחיבורם מיוחס לשלמה המלך.

חותם שלמה הוא השם שבו קוראים המוסלמים למגן דוד, שנפוץ אצלם לא פחות מאשר אצל היהודים, אך לאורך ההיסטוריה ישנם גם אצל היהודים מקרים רבים שבהם מופיעה צורת מגן דוד כשהיא מלווה בטקסט שלפיו שמה הוא חותם שלמה. כמה מקרים כאלה מובאים בספרו של גרשם שלום "מגן דוד: תולדותיו של סמל", הוצאת עין חרוד, 2008. אצל הנוצרים, לעומת זאת, נקראת צורה זו בשם כוכב דוד. כך או כך כל השמות לעיל מרחיקים את השומע מן המקור הגיאומטרי של שני במשולשים המשולבים  שבולט מאד ביצירה שלפנינו, כאשר המגן דוד חסום בעיגול, וכל קדקוד שלו משמש מרכז לעיגול בעל רדיוס זהה לעיגול המרכזי. בארבע הפינות יש מעין זוויות, וכל אלה מוקפים במלבן. הקשר של צורת המגן דוד לגיאומטריה נשמר רק בשם היווני הקסגרמה שמשמעו צורה של המספר שש.

 

היצירה שלפנינו כלולה באוסף מיקרוגרפיות של בית המדרש לרבנים באמריקה, ובאתר האינטרנט שלהם הם מסבירים שהיא נוצרה בשנת 1824 על ידי ברוך בן שמריה מבריסק שבליטא או מהמבורג, עבור אהרן בן אברהם ואשתו, ריינה בת יוסף קוברין, ששמותיהם, כמו גם שמו של ברוך בן שמריה, מופיעים סביב שלשת הפרחים שבמרכז, ושהתאריך מופיע בכרונוגרם, בערך המספרי של המלים אהבת עולם.    

מגן דוד שמייצג את השמש

לייטה וסקונסלוס בספרו סיגנום סלומוניס מציין כי בעמוד 250 בספר

The Evil Eye, by Frederick Thomas Elworthy, [1895]

מסופר שבתוניס נפוץ מנהג לצייר כף יד על כל אחד מזוג תופים, בעלי אופי מאגי, ומעליה לצייר סהר ו"משולש כפול", כמו באיור 108 [ראו תמונה לעיל], כאשר הסהר ממוקם מעל לאצבע המורה ומעל לאצבע האמצעית, ואילו המשולש הכפול, אשר לדעת המחבר מייצג את השמש, הוא תמיד מעל לאצבעות השלישית והרביעית. Elworthy מסיים באומרו שהציור הוא כל כך גס שקשה לומר אם היד היא ימנית או שמאלית.

וסקונסלוס מוסיף איור דומה (ראו תמונה למטה) מאלג'יריה שאותו מצא בספר על עין הרע מאת סליגמן  

 Der bõse Blick, ii, 19, e see. p. 140 by Seligmann

בעמוד 55 בכרך השני של  

Description des monuments musulmans du cabinet de M. le duc de Blacas

 By Joseph Toussaint Reinaud, 1828

מופיע מתחת לציור של מגן דוד הכיתוב הבא:

>"צורה זו נקראת על ידי המוסלמים בשם משושה [הקסגון], והיא מופיעה לעתים קרובות חרוטה על מטבעות, על אבנים ועל מונומנטים שונים... כמה חוקרים מוסלמים ראו בצורה זו רק סמל פשוט של השמש ובעצם  אובייקט אסטרולוגי.

ראו

le Traite d'Albouni, t. ii , fol. 490 recto.

היהודים, שאף הם רואים בסמל זה יתרונות גדולים, קוראים לו בשם מגן דוד. והוא מופיע גם על מבנים בהודו. ראו:

the Museaum Borgïanum by the father Paulin St. Berthélemy, pl. xxix">

המגן דוד מקורו ומשמעויותיו

המגן דוד חסום בעיגול

וכל קדקוד שלו משמש מרכז לעיגול בעל רדיוס זהה לזה של העיגול המרכזי

מיקרוגרפיה משנת 1824 מעשה ידי ברוך בן שמריה

שכלולה באוסף המיקרוגרפיות של בית המדרש לרבנים באמריקה

המגן דוד מקורו גיאומטרי, מופשט. הוא בנוי משני משולשים שמשתלבים זה בזה באופן כל כך ייחודי, עד כי 
נדמה, למרות היותם דו ממדיים, שכל צלע במשולש האחד נכנסת מעל או מתחת לצלע של המשולש האחר. רושם דומה מותיר על הצופה הסמל שבנוי משני ריבועים משתלבים. מקורם של שני הסמלים האלה בעיגול. אם יש על העיגול שמונה נקודות ומחברים כל נקודה שניה - מקבלים את הריבועים המשתלבים, ואם יש על העיגול שש נקודות ומחברים כל נקודה שניה - מקבלים את המגן דוד.

החשיבות של אבחנה זו היא בכך שהיא דוחה צורות טבעיות, מוחשיות, שנקראות מגן דוד, ונראות כמו מגן דוד, אך לא רואים בהן את שני המשולשים המשתלבים. פתית השלג אינו מגן דוד למרות שיש לו ששה קדקודים, וכך גם כתר הרימון, פרח השושן, הכוכב שבשמים, ומין מסוים של קקטוס שמתגלה בו מגן דוד כשחותכים את גבעולו לרוחב.

מקורו הגיאומטרי המופשט של המגן דוד, תואם לרעיון שאותו מבטא הסיפור המקראי של מלחמת דוד בגוליית. תחילה דוחה דוד את המגן ואת השריון ששאול מציע לו. לאחר מכן הוא אומר לגוליית: אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן [שהם מוחשיים], וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ (שמואל א, י"ז, מ"ה). המגן של דוד בפרשה זו הוא האל, וכך גם בספר תהילים, שחיבורו מיוחס לדוד. דוד פונה שם כמה פעמים לאלוהים כאל מגנו, כמו למשל : "מגני וקרן ישעי" (תהלים י"ח ג').

ישנן גם צורות מופשטות שנקראות מגן דוד, ונראות כמו מגן דוד, אך אין בהן שני משולשים משתלבים:

"מגני דוד" מלאים כמו הטלאי הצהוב, או כמו שבעת הכוכבים שבלוגו של חברת צים, או "מגני דוד" ריקים, שמופיע בהם רק קו המתאר החיצוני, כמו בסמל של צה"ל.

שני המשולשים של המגן דוד אינם משתלבים גם כאשר מניחים שני משולשים הפוכים זה לזה זה על זה. המשולש שקרוב אל הצופה יכול להיות זה שקדקודו כלפי מעלה או זה שקדקודו כלפי מטה, והמשמעות שייחסו בני הדת הזורואסטרית לסמלים אלה היא או של ניצחון הטוב על הרע או של ניצחון הרע על הטוב.

אצל היוונים בולט מקורו הגיאומטרי של המגן דוד כי שמו, הקסגרמה (צורה של שש), הוא חלק מסדרה של שמות של צורות גיאומטריות שנגמרים בסיומת "גרמה" (צורה) שכוללת את צורת החמש, פנטגרמה את צורת השבע, ספטגרמה, ואת צורת השמונה, אוקטגרמה (שני הריבועים המשתלבים).

הפנטגרמה וההקסגרמה בנויות לא רק מצורות שמשתזרות זו בזו, אלא גם ממשולשים הבנויים על מסגרת פנימית: משושה משוכלל במקרה של ההקסגרמה, ומחומש משוכלל במקרה של הפנטגרמה. לא פלא שאנשים התבלבלו ביניהן, ובמקרים רבים נתנו להן את אותו השם: חותם שלמה.

המנורה סימטרית: מה שרואים בה מימין רואים בה משמאל, ומה שרואים מלפנים רואים מאחור, אבל המנורה היא מנורה כל עוד היא עומדת, ואילו המגן דוד הוא מגן דוד גם אם מעמידים אותו על ראשו, או אם מטים אותו על צדו. תכונה זו של המגן דוד תורמת למשמעות של אחדות הניגודים כי משתלבים בו הניגודים: ימין ושמאל, מעלה ומטה, פנים ואחור.

המנורה מוחשית מהמגן דוד, כי היא העתק של כלי שמשמש לתאורה, בעוד שהמגן דוד - מופשט שבמופשט.

 ידוע לכולם שמגן דוד הוא סמל שקשור לדוד המלך, אבל רבים אינם יודעים שסמל זה קדם לדוד המלך במאות ואולי באלפי שנים. הוא מופיע במלוא הדרו בכמה וכמה חותמות מן התרבות המינואית שנוצרו לכל המאוחר בשנת 1700 לפנה"ס. [1] חותמות אלה נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות בארמון פסטוס בכרתים. מאוחר יותר המגן דוד מופיע בתרבויות שונות בארמונות נוספים ועל גבי חותמות נוספות. בזכות הופעתו בארמונות מקבל המגן דוד משמעות של מלכותיות, ואילו הופעתו על גבי חותמות מתגלגלת לשמו הנרדף של המגן דוד, חותם שלמה, שמקורו מיוחס למלך שלמה. חותם שלמה הוא גם שמו של הכוכב המחומש, הפנטגרמה.

מגן דוד על כובעו של מלך נפאל

שטר של רופי אחד משנת 1985

שלמה מתואר בתנ"ך כחכם מכל החכמים שקדמו לו. עם או בלי קשר לשלמה המלך מופיע המגן דוד כסמל לחכמה ולהשכלה בתרבות הנפאלית, שם הוא מתנוסס על שלטים בבתי הספר הממלכתיים כשבתוכו ציור של ספר פתוח.

בספר קהלת, שחיבורו מיוחס לשלמה מופיע הפסוק (ב' ח') : "עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת". חכמי התלמוד הבינו מפסוק זה שחכמת שלמה כללה שלטון על השדים. באגדות נוספות מופיע האמצעי ששימש את שלמה לשליטה בשדים - טבעת שעליה היה חקוק מגן דוד, או כוכב מחומש, או שם האל. השם הנרדף של טבעת מלכותית הוא טבעת חותם. התנ"ך מספר גם על חטאי שלמה שבנה מקדשים לאלילי נשותיו הנוכריות הרבות, ולכן נקשרה לחותם שלמה לאורך הדורות גם משמעות של עבודת כוכבים ומזלות, שמתחזקת בגלל השם הנוצרי של המגן דוד Star of David, כוכב דוד. האתיופים מאמינים שמייסד שושלת המלוכה שלהם היה בנם של מלכת שבא ושלמה המלך, ולכן אימצו את המגן דוד כאחד מסמלי בית המלוכה, וקבעו את הכוכב המחומש על דגלם.

המשמעות של מלכותיות משתלבת עם המשמעות של קדושה. גם האל וגם המלך מהווים מרכז אחד, יחיד ונעלה שאליו נשואות עיני בני העם, וממנו הם שואבים את אחדותם. שילוב מלכות וקדושה מתבטא בתפילה היהודית בכינויי האל: "אל מלך נאמן", "אבינו מלכנו" "ומלך מלכי המלכים". מחזקת משמעות זו של קדושת המגן דוד הופעתו כקישוט בבתי כנסת, בכנסיות ובמסגדים החל מן המאה החמישית לספירה ובאיורים לתנ"ך ולקוראן החל מן המאה העשירית לספירה. מלכותיות וקדושה, משרתות את משמעותו העיקרית של המגן דוד כסמל של הגנה, כי בני העם מצפים מן האל ומן המלך שיגנו עליהם מפני אויביהם. השם העברי "מגן דוד" אף הוא מחזק משמעות זו, שהרי מגן הוא כלי נשק שנועד להגנה. לא במקרה הגנה היא גם משמעותו העיקרית של הלוגו של מגן דוד אדום. מעניין שדמותו של דוד (בלי מגן ובלי מגן דוד, רק עם שמו) מופיעה בתקופה היוונית רומית (בלי מגן) על גבי קמיעות שנועדו להגנה. קמיעות שכאלה התפתחו בחוגי הקבלה, כאשר נוספה להן "חבילת הגנה" שכוללת שמות של מלאכים, שמות של האל, וצירופי אותיות.

למגן דוד כסמל של הגנה נקשרת גם משמעות של משיחיות בגלל הנבואה על משיח מבית דוד שיגן על עם ישראל באחרית הימים, כשם שהמלך דוד והמלך שלמה הגנו על עם ישראל בתקופת השגשוג שלו. על פי התלמוד רבי עקיבא דרש את הפסוק המקראי "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כ"ד, י"ז) כמנבא את הולדתו של בר כוכבא. בעקבותיו, ככל הנראה, פירשו הנוצרים את אותו פסוק כמנבא את בואו של המשיח שלהם, מייסד דתם, ישו.

המגן דוד קדם בהרבה לא רק להולדת דוד אלא אפילו להופעת היהדות. עובדת היותו שאול ומיובא מתרבויות שכנות, עוררה את חקר המגן דוד, כי ראשוני החוקרים, לא הבינו מי הרשה להכניס סמל שכזה לבתי הכנסת. הזיקה של חותם שלמה לעבודת כוכבים ומזלות עוררה אצלם את השאלה אם יהודי שעונד מגן דוד לצווארו אינו עובר עבירה. השאלות האלה כלל לא הטרידו את הציונים, שרובם היו חילונים. בזכותם, בסופו של דבר, יש לנו מגן דוד בדגלה של מדינת ישראל. ראוי לזכור שבמשך מאות השנים שקדמו לציונות היה המגן דוד נפוץ ואהוב על הדתיים, אך כאשר נעשה המגן דוד לסמל ציוני מובהק, היו מנהיגים דתיים שהתנגדו לציונות והורו לסלקו מבתי הכנסת. הציונים מצאו את המגן דוד בתוך בתי הכנסת ומעליהם, שם שימש כסמל של הגנה, ושינו את ייעודו לסמל לאומי. בתפר שבין הגנה ללאומיות המגן דוד שימש גם כמייצג של הדת היהודית, ובעיקר באמנות הנוצרית. הוא מופיע כמה וכמה פעמים ציור או על פסל של דמות נשית מכוסת עיניים שמייצגת את בית הכנסת, לצד דמות נשית שמייצגת את הכנסייה. משמעות דומה של אבחנה בין יהודים לנוצרים התגלגלה לנוהג של סימון קברים בבתי קברות משותפים לבני דתות שונות כאשר על קברים של חיילים יהודים התנוסס מגן דוד ואילו על קברי חיילים נוצרים התנוסס צלב.

כיום מעורר המגן דוד התנגדות בקרב רבים מערביי ישראל, שמרגישים שהמגן דוד מייצג את אזרחי המדינה היהודיים בלבד. לאחר מלחמת העצמאות נעשה המגן דוד לסמל מנודה בכמה ממדינות ערב המנוצחות, ורבים ממגני הדוד שהיו שם בעבר נשברו או הוסרו.

השתלבות המשולשים במגן דוד קיבלה אצל האלכימאים משמעות של אחדות הניגודים. אש ומים הם דוגמה לניגודים. המים מכבים את האש. האש מאדה את המים. אצל האלכימאים משולש אחד ייצג את האש והשני את המים. במגן דוד המשמעויות של אש ושל מים משלימות זו את זו במקום להלחם זו בזו. בכך נוספת לסמל זה המשמעות של שלום ושל השלמה, שניים שהם אחד, שני משולשים מנוגדים שיוצרים משהו חדש, מגן דוד, שמכיל את שניהם, אבל כל אחד מהם כשלעצמו אינו חצי ממנו. בעברית המלים שלום והשלמה, כמו גם שלמה (שבחותם שלמה) - מקורן באותו שורש.

מן המשמעות של אש ומים אצל האלכימאים התפתח בימי הביניים מגן דוד כסמל של משקאות אלכוהוליים ושל בתי יין, כי השם הנרדף של הברנדי היה יי"ש (יין שרף), והוא נחשב לשילוב של מים ואש (מי-אש). מעניין לציין שכאלפיים שנה קודם לכן כבר היו מגני דוד חרוטים על ידיות של קנקני יין בגבעון.

למעלה מאלף שנים לאחר הופעתו כסמל בודד בחותמת בארמון פסטוס בכרתים מופיע המגן דוד בעשרות ואולי במאות מופעים ברחבי האימפריה הרומית, כשהוא מלווה בשלל סמלים, וביניהם סמלי הגנה כמו הפֶּלְטָה (מגן האמזונות) והפנטגרמה. סמלי ההגנה שנלוו למגן דוד הרומי חיזקו את המשמעות שלו כסמל שנועד להגנה. הפנטגרמה שמשה אצל הפיתגוראים כסמל הבריאות, וסביב חמשת קדקודיה התנוססו אותיות המילה היוונית לבריאות, היגיאה, שממנה נגזרת המילה היגיינה, שכוללת בין אותיותיה, במקרה, את המילה הגנה.

התקופה הנוצרית חופפת את שלהי התקופה הרומית. המגן דוד הנוצרי ממשיך, לעתים קרובות, את הסגנון הרומי, ומופיעות בו ממש אותן חבורות סמלים, אבל בתוספת צלב.

בתקופה המוסלמית כבר ניתן למצוא מגני דוד בסגנון דומה שבמרכזם מופיע הסהר המוסלמי.

ואילו אצל ההודים אומץ רעיון המגן דוד כמסגרת והם הוסיפו למרכזו את אותיות ה"אום". גלגול נוסף של רעיון זה ניתן לראות בתקופה הציונית של המגן דוד, כאשר במרכזו המילה ציון. כל אלה ממשיכים רעיון גרפי נפוץ מאד בתקופה הרומית כאשר במרכז המגן דוד מופיעה לרוב רוזטה בעלת ששה עלים, - מוטיב צמחי שמקורו, ככל הנראה, בצורה גיאומטרית.

בקריקטורות אנטישמיות, נאציות, ואנטי ישראליות המגן דוד מופיע, לרוב, כשהוא משורטט באופן מגושם בציור ידני (לא באמצעות מחוגה וסרגל) על או על יד דמות נלעגת של יהודי או של ישראלי. מגן דוד זה מתפקד כמחליף של המילה יהודי או של המילה ישראלי. לעתים קרובות יש בקריקטורות האלה אלמנט של מקוריות והמצאה כמו, לדוגמה, מגן דוד שעשוי מקורי עכביש, או מגדרות התיל שמקיפות את עזה.

המצאת דגמים חדשים יש גם במגן דוד של המוסלמים. גם אצלם, כמו אצל היהודים, יש איסור על עשיית פסל ותמונה, והלהט האמנותי שלהם מצא ביטוי בקישוט הגיאומטרי, שכלל, בין היתר, מגני דוד.

דרך יהודית מקורית לעקוף את איסור עשיית הפסל והתמונה הייתה האיור המיקרוגרפי שבנוי בדרך כלל מפסוקים, ולא מקווים.

לסיכום, המגן דוד משמש כיום בעיקר כסמל יהודי, אך מקורו אינו יהודי. מדובר בסמל מופשט, גיאומטרי, שהמרכיב הבולט ביותר בו הוא השתלבות. מרכיב זה השפיע לאורך ההיסטוריה רק על תופעות שוליות באלכימיה ובתעשיית היין, אבל, ללא כל הסבר מוסכם, שימש המגן דוד באלפי השנים האחרונות בתרבויות שונות כסמל של הגנה. ביהדות שימש כסמל הגנה בעיקר בגלל שמו, מגן דוד, ולא בגלל צורתו. במאות השנים האחרונות השתנה ייעודו לסמל של דת, ולאחר מכן לסמל של לאום, וכיום הוא משמש בשתי המשמעויות האלה במקביל, כאשר למשמעות של ההגנה נותר זכר רק בשמו, מגן דוד. 

הערה
[1] ראוי להסתייג ולומר שהחותם המלכותי בכרתים הוא אחד מני אלפי חותמות שנתגלו שם, והארמון בפסטוס כלל גם שטחי מסחר, כך שהמלכותיות של מגני הדוד שנתגלו שם היא מזערית, וכך גם לגבי מגן דוד על חותמות אשוריים. לעומת זאת כאשר מדברים על חותם שלמה מדברים על חותם אחד שהיה לשלמה המלך, חותם מסוים, וגם כאשר מדברים על מגן דוד הכוונה היא למגן אחד מסוים שהיה בבעלותו של דוד המלך.