תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק כג (א) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד
את התמונה צילם ד"ר אשר אדר לפני כארבעים שנה
הבלבול והמדון שבעולמנו מתעוררים בעיקר כתוצאה מן העובדה שאנשים נוהגים לרדוף שלום ורווחה בהתאם לדעותיהם ובהתאם לשאיפותיהם האישיות, אף על פי שהם טוענים שכוונתם לטובה. דעות ושאיפות אישיות אלה אינם עולים כמובן בקנה אחד עם ההוראות האלוהיות שמסרו לנו משה והנביאים. הן רק מובילות לכל מיני התנגדויות, שלעיתים קרובות מכוונות נגד עם ישראל, עם הספר. אמת עצובה זו בולטת מתוך השרשרת הארוכה של מעשי האיבה נגד ישראל, ובמיוחד השואה, והג'יהאד של ימינו אלה. בעתיד היסטוריונים יתארו כנראה את הפרק האפל והמזעזע ביותר במאה העשרים כתקופה שבה עמדו בסכנת הכחדה אותם אנשים שהיו מיועדים לשמש ככוהנים המלכותיים של האנושות כולה. איום קיומי זה הכריח את הישראלים להלחם בעבר ועדיין מכריח אותם להלחם, מה שמאלץ אותם להסיט חלק ניכר מהאנרגיה הרוחנית שלהם לצורך מאבק ההישרדותדרך אגב, איום זה על הישרדותם הפיסית תרם להמשכיות התשוקה היהודית הישנה להגשמה עצמית על פי הצו האלוהי מהר סיני. בגלל השואה באירופה ובגלל שעמי העולם סירבו לקבל פליטים יהודיים, לא נותרה ליהודים ברירה אלא לחזור, באופן חוקי ובלתי חוקי, אל אדמת אבותיהם כמקלט של הישרדות פיסית וכבסיס להתחדשות רוחנית. יתכן שדוקטור תאודור הרצל הבין שנסיבות אלה יכפו על היהודים את החזרה לארץ ישראל כאשר אמר לבאי הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897בתוך 50 שנים תהיה לכם מדינה יהודית, בין אם תרצו ובין אם לא תרצובהקשר זה, הקרב המתמשך כאן בארץ האבות הוא מעין המשך להתנגדות המזוינת שהתחילה בגטו ורשה. העולם כנראה שכח שבמהלך מרד ורשה, המופתי הגדול אמין חוסייני התחיל לקרוא ל"מלחמה קדושה" נגד היהודים בשם אללה; הוא שידר את קריאתו מברלין שם שהה כידיד וכבעל ברית של הנאצים; בשנת 1946, אחרי אושוויץ ולפני הקמת מדינת ישראל, הוא הקים את הליגה הערבית לשם מלחמה כוללת נגד כל התנחלות יהודית באדמה שנקראה אז פלסטיןבעקבות קריאת המופתי, בחרו העמים הערביים להלחם במקום לדבוק במה שכתוב בקוראן שלהם. הקוראן יכול היה לכוון אותם "לתת מקלט ועזרה למי שהוגלו ונאבקו למען האל". הערבים יכולים היו להעניק ליהודים את הזכות להתיישב בארץ אבותיהם, אפילו תחת ריבונות ערבית. הם יכלו ללמוד מן הדוגמא ההיסטורית המאלפת של המלך כורש הגדול, שהקוראן קורא לו דהול קרנין. אבל במקום לקחת את המלך כורש כדוגמה, המנהיגים הערביים, עיוורים מגאווה ומשנאה, דחפו את בני ישראל למלחמה בזמן שאלה חוו את האסון הכי נורא בתולדותיהם. האיבה הזאת ליהודים של המנהיגים הערביים של התקופה שאחרי מלחמת העולם השניה עומדת בניגוד חד לגישה של סלח א-דין, שהציע לרמב"ם לקרוא ליהודים המפוזרים והנרדפים בגלות לחזור עכשיו, אחרי המפלה שהנחיל לצלבנים, אל אדמת אבותיהם. דוגמה נוספת היא של האימפריה התורכית המוקדמת, שקיבלה לתחומה את היהודים שהצליחו לברוח מן האינקוויזיציה. המאבק הנוכחי הוא דוגמה נוספת להתנגדות מזוינת בהיסטוריה היהודית שלאחר גלות בבבל, שכללה את מרד המכבים נגד היוונים, ואת המרד האבוד מראש נגד רומא. דוגמאות אלה מלמדות שהיהודים נלחמים רק כאשר עצם הקיום שלהם ניצב בסכנה. הרצון של עם ישראל תואם את ייסוד ציון הנצחית על ידי דוד המלך. השלום שכולם רוצים אינו יכול להיות מושג על ידי השמדה או פגיעה בציון, שהיא סמל ליעוד האלוהי של האדםשלום גם אינו יכול להיות מושג על ידי השחתת סמל השלום, המגן דוד, כמו שעשה קנאי מוסלמי אשר ניסר שני משולשים מהמגן דוד באוהל יצחק ורבקה במערת המכפלה בזמן השלטון הירדני בחברון, כפי שרואים בתמונה לעיל
שלום אמתי ובר קיימא, ולכן הגורל האנושיאינם תלויים ביכולתו של האדם ללמוד שיעורים חדשים או לגלות דברים חדשים, אלא בקבלת השיעורים שלמד מהנביאים לפני אלפי שניםכפי שחרות על מרכז רוקפלר בניו יורקהקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, מבטא את האמת הזאת בדרך דומה. אנחנו קוראים שם שאללה אומר (מדבר בגוף ראשון רבים)אנחנו הענקנו למשה הדרכה ולבני ישראל את ספר התורה למען יזכרוהו אנשי תבונה; ואתה המאמין התאזר בסבלנות כי הבטחת אללה תתאמת. בקש סליחה על חטאיך ושבח והלל ריבונך ערב ובוקרבשורת המאמין" 56,57וכאשר לא רצה פרעה לשלוח את בני ישראל מארצו הטבענו אותו וכל אשר לו יחדיו ואחר כך אמרנו לבני ישראל התנחלו בא"י ביום האחרון תופיע בפנינו כהמון מעורבבשורת מסע הליל שנקראת גם בשורת בני ישראל 104-106למד לקח מעבדנו דוד, שהיה בעל כוח ואייל ובעל תשובה והיטלנו עליו ועל ההרים מלכותו לשבחנו ערב ובוקר... ואת מלכותו חיזקנו, ונתנו לו את החכמה ואת כשרון ההבחנה והשיפוט בדין. .. ואחר כך אמרנו לו: דויד, עשינוך ממלא מקומנו בארץ ולכן שפוט בצדק בין האנשים ... אנחנו הורדנו אליך את ספר התהילים המבורך למען יעיינו בפסוקיו אנשי תבונה ויוזהרובשורת האות צ., 16,19,25,28לכולכם [כלומר, יהודים, נוצרים, מוסלמים], קבענו דינים והלכות והייתם יכולים ברצון אללה להיות אומה אחת אך הוא רצה לנסות אותכם במה שניתן לכם לכן תתחרו ביניכם במעשים טובים כי כולכם אל אללה תשובו ום יבהיר לכם הכל ויסלק את חילוקי הדעות ביניכםבשורת השולחן, 53אף על פי שהקוראן מכיל גם מספר פסוקים שגוערים בישראל באופן קשה בשל חטאיהם, אף פסוק לא מערער או מכחיש את ייעודו של עם ישראל ואת הברית האלוהית עמו. בזאת, הקוראן נשאר נאמן להצהרה שלו שהוא " מאשר את הספר שהיה לפניו, ומבטיח אותו" זה מראה לנו, בין היתר, שהגישה העוינת הנוכחית של העמים הערביים איננה חופפת את לימודי האיסלאם כפי שהם מופיעים בקוראן ; הגישה העוינת הנוכחית היא תוצאה של פירוש זדוני. לכן, הקוראן עצמו יכול לשמש עזרה בהתגברות על האיבה הזאת ולפייס את העולם המוסלמי כלפי ישראל. פיוס שכזה יכול לסלול את הדרך להגשמה של אחד החזונות של ישעיהו בפרק יט פסוק כד-כהביום ההוא, יהיה ישראל שלישיה, למצרים, ולאשור: ברכה, בקרב הארץ אשר ברכו יהוה צבאות, לאמר: ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי, ישראללכן, אם אנחנו חוזרים לטקסט המקורי של הקוראן, ובהקשר זה גם לכתבים של פעול, ומנסים להבין אותם לפי העדויות שלהם עצמם בהתאמה לספר הספרים אפשר לראות ששלושת הספרים האלה אינם סותרים זה את זה, על אף שהם מייעדים טקסים שונים לחסידיהם. סתירות ואיבות התעוררו כתוצאה מהדגשתם השאפתנית של כמה אספקטים, ומדחייתם של אספקטים אחרים. כאשר יהודים, נוצרים ומוסלמים מתחילים להבין זה את ספריו של זה כחלקים אינטגראליים של אמת אלוהית אחת, למצוא ולמלא את החלק התקין שלנו, כמו חברים בתזמורת שמצייתים למנצח אחד.כפי שניתן להבין מהציטוטים לעיל כתבי הקודש השונים לא מתכוונים ליצור אי הבנות ואי הסכמות אלא להפך. פסקה מהברכה הראשונה שלפני קריאת שמע של שחרית שמתייחסת למשרתים הקדושים של אלוהים יכולה לשמש כרעיון מרכזי ותקף עבור כולנווכולם עושים באימה וביראה רצון קונם וכולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה, בשירה ובזמרה ומברכין ומשבחין ומפארין ומעריצין ומקדישין וממליכין את שם האל המלך הגדול והנורא קדוש הוא וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה. כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודותנאי קודם ל"כולם כאחד עונים" הוא "בשפה ברורה". המושגים והשקפות השונים הנוכחיים לגבי הקדושה יצטרכו להיטהר על ידי חזרה למובן המקורי שתואם לתורה ולנביאים. ה"קדוש" המשולש הזה לקוח מישעיהו פרק ו פסוק ג והוא בדרך כלל מובן כמבטא את הדרגות של הקדושה העולות במאונך. הטיהור של המחשבה ושל הדיבור מאפשרים לנו להבין זאת גם באופן אופקי, כביכול. מה שאומר ששלוש האמונות הגדולות של צאצאי אברהם: יהדות, נצרות ואסלם, יכולות, כל אחת בהדרכת המלאך שלה לומר "קדוש" בהרמוניה ובאחדות זו עם זו. דבר זה יכבד, ואפילו יקדש את השם ולא יגרום לאף אחד מהם לבושהתהילים פה,יאחסד~ואמת נפגשו; צדק ושלום נשקואין דרך אחרת לשלום. ה"בעיה היהודית", מאז ימי אברהם, היא הבעיה של אלה שמסרבים לכלול בהשקפת העולם שלהם את המובן של הקיום של אברהם ושל היעוד האלוהי שלו, ושל ישראל אחריו. בזמן שלנו, הבעיה הזאת לבשה צורה של אנטישמיות בארצות נוצריות, ושל אנטי ציונות בג'יהאד של הארצות המוסלמיותהיריבויות האלה בתוך המשפחה המורחבת של אברהם יכולות היו להיות הכרח היסטורי למען ההתפתחות של האנושות, אבל הן לא אמורות להישאר כך לנצח. הן מעולם לא היו אמורות להפוך לעוינות, כפי שהקוראן אומר באופן כל כך הולם, הטקסים השונים ניתנו לנו כדי שנוכל להתחרות בעשיית הטוב, כאמור לעיל. כשם ששלוש הדתות האלה יצאו מירושלים אל העולם, כך הן עושות עכשיו את דרכן חזרה, להיפגש באורח פיסי ובאופן רוחני. מתאים שהתהליך הזה קורה בזמננו אנו, כאשר כולנו חייבים לבחור באם להיות בעלי עולם אחד, או שלא יהיה לנו עולם בכלל. האם הדתות האלה, שההתנגשויות ביניהן בודאי לא היו בהוראה מגבוה, אלא כתוצאה מליקויים אנושיים, יביאו עוד מחלוקת לעולם הטרוד הזה, במקום לעבוד בכיוון של הבנה ושלום? אם עלינו לבחור בין חיים לבין מות, בין ברכה לבין קללה עלינו לבחור בחיים. בחירה בחיים פירושה להחליט החלטות נכונות ולפעול פעולות שמבוססות על החוקים הנצחיים של הבריאה והבוראהחיים אינם יותר מתנת חינם. עלינו להיות ראויים להם. כולם צריכים למשוך על עצמנו את הברכה על ידי שיבה למקור החיים, לבורא של הכלנאמר לנו שאלוהים רוצה לקדש את שמו על ידי קיבוץ גלויות ישראל ב"ארץ אבות". לכן, כולנו, יהודים, נוצרים, מוסלמים, נקראים לקדש את שמו בהתאם לרצון הבורא המוצהר. ג'יהאד נגד ישראל ; וניסיונות לעצב את ישראל כעם ככל העמים [כלומר לסגוד לבעל פעור בעצת בלעם, או להמיר דתם של ישראל לדתות אחרות} מזיקים לקידוש השם, וחסרי תועלת. התוצאה תהיה יותר מאמצים ויותר מלחמות. אם אנחנו רוצים שלום, אנחנו לא יכולים להתעלם מן ההוראות התנכיות או אפילו מחלקים מהן ( כפי שניסו לעשות הניהיליזם והקומוניזם האתאיסטי). לא יכול להיות מושג שלום על ידי תיקוני גבול או על ידי מכשירים פוליטיים אחרים. נכון שהתשוקה לשלום קיימת, אבל כדי ליצור ולטפח אהבה אמיתית לשלום, ולהכין את האנשים בעולם לעלות על השביל למטרה הזאת, עלינו להבין וליישם את תורת הנביאים. בלי יסוד דתי כזה, אמנות של שלום יכולות בקלות להפוך לתחבולות מלחמה
הערות ד"ר אדר
בעוד שבמחשבה המערבית יש לחופש ולחרות לעיתים קרובות הקשר של חופש מחוקים, או מחקיקה לפי הטעם של הרוב, או אפילו של מתירנות, המילה העברית חרות מופיעה בשמות לב: טז - "חרות על הלוחות" של עשרת הדברות - ומכאן שהחרות האמיתית של האדם היא לחיות לפי החוק האלוהי, בלי הפרעה של פרעה ודומיו. לכן, המלה העברית הזו מרמזת על התחיבות ואחריות. ראו: ירמיהו ל: ח, ט. תהילים קו: מז; דברי הימים א טז:לה; מסכת אבות ו: ב; לוקס א: עד. בכל אופן חופש הוא תנאי לחרות , החופש לחיות לפי מצוות התורה
אמין חוסייני, המארגן העיקרי של המהומות נגד היהודים ב 1920-1 ואחת קיבל מהבריטים את משרת המופתי של ירושלים. הוא כינה} עצמו המופתי הגדול של ירושלים ופלסטין, והשתמש במשרדו להסית למהומות ולפוגרומים, שגרמו למות מאות יהודים ואלפי ערבים שהוא האשים בשיתוף פעולה עם היהודים. המאורעות של שלושים ושש- שלושים ושמונה כוונו נגד העלייה של פליטים יהודיים מגרמניה הנאצית. הבריטיים הדיחו אותו, והוא הגיע דרך לבנון לעיראק, שם הוא מילא תפקיד עיקרי במרד הפרו נאצי של אלף תשע מאות ארבעים ואחת. המרד דוכא, אבל הוא ברח לגרמניה נאצית. . הוא נתפס אך שוחרר על ידי הצרפתים, והגיע לקהיר אלף תשע מאות ארבעים ושש שם המשיך במעלליו
כורש מלך בערך משנת חמש מאות חמישים ושמונה עד חמש מאות חמישים ותשע לפנה"ס. מאחר והיה צדיק ופשוט בכל דרכיו, נתן ליהודים לחזור לביתם מהשבי הבבלי שלהם. הוא אפילו פקד ששיקום בית המקדש בירושלים ימומן על ידי בית האוצר הפרסי. ראו דברי הימים ב לו: כג עזרא א- א-ג; ה: יג-טז. הנביא ישעיהו מדבר על כורש בפרק מה פסוק א כעל משיח האל. התנ"ך חובר בעיקר בתקופת הריבונות הפרסית
פירושו המילולי של המונח "דהול קרניין" הוא בעל שתי הקרניים ולעתים קרובות מבינים זאת כאדון המזרח והמערב. לפי מחקר מקיף של מולאנה אבו איקלאם עזאד שנערך על ידי משרד החינוך ההודי, זה מתייחס לאייל בעל שתי הקרניים שנזכר בדניאל ח: ג כסמל לאימפריה של מדי-פרס שהוקמה על ידי כורש. לפיכך כורש הוא בעל שתי הקרניים
See Pasargadae - The Oldest Imperial Capital of Iran, by Ali-Sami (translated by Rev. Sharp), Shiraz, 1971, pp.181-207.
שיך דהר אל עומר משמש דוגמא נוספת. אחרי כיבוש הגליל מהטורקים במאה השמונה עשר, הוא הציע לרבנים הראשיים של מרוקו וקונסטנטינופול לקרוא ליהודים לחזור לאדמת אבותיהם ולעזור לשקמה
מזמן הרומאים עד אלף תשע מאות ארבעים ושמונה בני ישראל היו אמנם כצאן לטבח. תהילים מד: כב; וגם יד: ד. שלא פתחו פיהם ככתוב בישעיהו נג: ז. גם המלחמה הנוכחית של הערבים ביהודים שנקראת ג'יהאד, מלחמה קדושה, היא מלחמה כוללת במחלצות דת, שכוונתה בלהשמיד את המדינה היהודית. מנהיגים ערביים מקווים להשיג את המטרה שלהם בעזרת העולם הנוצרי האנטישמי, כפי שתואר בועידה באוניברסיטת אל-אזהר בקהיר בספטמבר אלף תשע מאות ששים ושמונה. לפרטים ראו
Arab Theologians on Jews and Israel, Extracts from the Proceedings of the Fourth Conference of the Academy of Islamic Research. Copies available from :"Les Editions de l'Avenir", 10 rue de l'Avenir, 1207 Geneva, Switzerland.
10) Quoted from The Koran Interpreted, by Arthur J. Arberry, Oxford University Press, 1964
עדיין, מנהיגים מוסלמיים מרתיעים את אנשיהם מלקרוא את ספר התנ"ך בגדפם אותו כזיוף רבני. זאת בהתעלמות מהעובדה שהספר נתקדש הרבה מאות שנים לפני ליקוט הקוראן, ושמגילות הקומרן מוכיחות את הדיוק של התנ"ך. אף על פי כן, הקוראן מדבר על זמן שבו האנשים המוסלמיים יעשו מודעים לכך שהמנהיגים שלהם הוליכו אותם בדרך לא נכונה
(Sura, The Confederates, 66-69; Sand-Dunes, 8,9; and others)
השמות מצרים ואשור לא רק מתארים ארצות ; הם מייצגים גם גישות רוחניות : מצרים מייצגת אדם שמושלים בו כוחות הטבע אותם הוא מעריץ, כפי שמסמל הנילוס; אשור מייצגת גישה אנטי דתית, שמעריצה כוח... כאשר בני שתי גישות אלה ידעו את שם האלוהים , הם יצטרפו לעם ישראל . בבל לא נזכרת בהקשר זה . כנראה, היא עדיין מסובך מדי ביהירותה, כפי שאומר ירמיהו בפרק נא: ט רִפִּאנוּ (רִפִּינוּ) אֶת־בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה
אחד מתארי האל הוא מנצח. כינוי זה מתייחס לאל שמכוון אתמהלך העניינים לקראת נצחונו. זה מתבהר במיוחד בתהילים סז ובישעיהו מב: א-גץ ראו כם פירוש הרש"ר לתהילים ד: א. הרעיון הבסיסי הזה בא לידי ביטוי גם בקורינתים א יד: לב, לג וְרוּחוֹת הַנְּבִיאִים כְּפוּפוֹת לַנְּבִיאִים, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים אֵינוֹ אֱלֹהֵי מְהוּמָה אֶלָּא אֱלֹהֵי הַשָּׁלוֹם
צפניה ג: ט. "שפה טהורה", משמעו ללא מחשבות זרות והקשרים זרים והוא מרמז על ריפוי השפה הבבלית מבלבולה. ראו גם תהילים כט: ו, ז
השינוי מסביל לפעיל מסומן על ידי הניסוח של הברכות לאברהם אבינו. בבראשית יב: ג נאמר: וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה ואילו בבראשית כו: ד נאמר: התברכו בזרעך כל גויי הארץ. התברכו הוא פועל חוזר. לשם התחלה, ברכת אברהם ותורתו באו אמנם על העמים בלי שהם רצו בהן או עבדו למענן. . מאוחר יותר נוצרים ומוסלמים הרבו להפיץ את המסר התנכ"י בכל רחבי העולם, וניסו למשוך את העמים לעקרונות הדת שלהם. עכשיו שתחיית ישראל מספקת הוכחה בהירה של הברית עם אברהם מוטל על העמים, שנעשו מודעים לאמת התורה באמצעות האירועים ההיסטוריים, לרצות ולעבוד למען הברכה. הם יעשו זאת בהסכמה עם ישראל, כפי שנאמר וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. בבראשית כו: ד נאמר במפורש ליצחק שזה יקרה לאחר הקמת ארץ הברית: וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ... הם ימשכו את הברכה על עצמם על ידי שיברכו את זרעו של יצחק כפועל יוצא של העובדה הידועה בדרך כלל שמי שטוב לאחר טוב לעצמו
החזון הידוע של ישעיהו בפרק ב: ב מסביר זאת
בנוגע ליהודים, הרעיון של "לברך את עצמם" בארץ בא לידי ביטוי בישעיהו סה: טז ובמקומות אחרים. רעיון השיבה מתואר יפה בעברית במלה תשובה שמובנת גם כתשובה לשאלה, וגם לשבות ממלאכה נגזר מאותו שורש. ראו פרק 13. לכן, המושג של חזרה, חרטה, הוא בעצם אחת התשובות של השאלחה האלוהית: אדם, אייכה. לקיחת אחריות בהתאם לתשובה הנכונה, להתיישב בארץ בשלום, לנוח בשבת ולקדש אותה. מצד שני: וְהָרְשָׁעִים, כַּיָּם נִגְרָשׁ: כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל, אֵין שָׁלוֹם...לָרְשָׁעִים. ישעיהו נז: כ, כא
פירוש הרש"ר לתהילים לד: טו קובע: שלום בהחלט אינו המטרה העליונה האחת שעבורה כל דבר אחר חייב להיות מושלך הצידה . אנחנו צריכים להקריב למען השלום רק את מה שביכולתנו לוותר עליו, למשל רווח אישי, יתרונות אישיים, הטענות שלנו והכבוד שלנו. אבל יחסי שלום עם שכנינו לעולם לא יוכלו לכפר על חטאינו כלפי אלוהים . אנחנו חייבים להיות מוכנים, במקרה הצורך, לעמוד מול התנגדות ואיבה אפילו של העולם כולו ולעמוד לבד, עם אלוהים ועם חוש החובה שלנו כבעלי בריתנו היחידים"
המוסלמים גם חופשיים להפר את הברית שלהם עם האויבים אם הם חוששים שאויביהם יבגדו בהם . ", זהו אחד העקרונות של ג'יהאד, לדברי השייך עבדאללה גושאש, שופט עליון של המלכות הירדנית
Quoted from Arab Theologians on Jews and Israel
ראו נספחים
“THE PARABLE OF THE OLIVE TREE; and
Summary of the essay “ PEACE IS POSSIBLE BETWEEN ISHMAEL AND ISRAEL ACCORDING TO TANAKH AND KORAN”
מנורת שבעת הקנים שמתוארת בשמות כה: לב מוצגת בדרך כלל על תלת רגל. רק שער הנצחון ברומא מתאר אותה על שני לוחות משושים, כיוון שכנראה המודל היה מזוייף. יוספוס פלביוס כתב שהמנורה שנבזזה מירושלים היתה בעלת צורה שונה מזו שבה השתמשו בדרך כלל
(The Jewish War, book 7, ch.5, par.5)
