יום שני, נובמבר 20, 2006

שבע מצוות בני נוח, אז ועכשיו

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק כ"ד בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

קבלת התנ"ך ולימוד דרכי אלוהי יעקב אין פירושם שעמים יצטרכו להמיר דתם ליהדות
היום, לפי חז"ל, גויים אמורים להתחייב על שבע מצוות בני נח שאוסרות על

עבודת אלילים
חילול השם
רצח
גילוי עריות
גנבה
אכילת אבר מן החי
אכילת הבשר יחד עם הדם
חוקים אמורים להיגזר מעקרונות היסוד האלה
במבט ראשון, אולי נחשוב שהכללים האלה כבר נשמרים. אבל אם זה היה כך- האם העולם לא היה במצב מסודר יותר
קחו בחשבון את העובדה שעבודת אלילים אין פירושה רק השתטחות לפני פסלים או מסירות מוגזמת לגורו של איזו כת. בעברית, המונח עבודת אלילים מתאר כל גישה שבאמצעותה דברים, רעיונות, בני אדם או חשיבות עצמית נעשים ליותר חשובים מאלוהים. זה כולל, לכן, את הסגידה לחפצים חומריים ואת הסגידה למדינה. האמרה 'ארצי לטוב או לרע' משקפת את הגישה של בני עמים רבים, לעיתים קרובות בכזאת עוצמה שאלוהים נראה כמשרת את המדינה במקום שזה יהיה להפך. פולחן הכוח והאישיות שסומל בימי קדם על ידי מאדים עדיין דומיננטי
יש נוצרים ומוסלמים רבים שרוצים להשליט על היהודים עקרונות דת ופולחן משלהם, וזאת למרות העובדה שזה לא תמיד מתאים אפילו לכתבי הקודש שלהם עצמם, שלא לדבר של התנ"ך. האם הנציגים של גישה זו אינם מודעים לכך שהם יוצרים אלוהים מדמיונם ומפירושיהם הזדוניים? הנביא שמואל גינה זאת כעבודת אלילים כשאמר
הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. שמואל א, טו: כב; דברים יג:ב-ה, יח:יח-כב

באופן דומה, פונדמנטליסטים דתיים רבים בוחרים להם קטעים מסוימים מכתבי הקודש שלהם שמדברים אל חשיבותם העצמית הנפוחה, והופכים אותם לבסיס לעקרונות הדת ולמעשיהם. ויש אחרים שעבורם אקזיסטנציאליזם הוא פסגת סדר העדיפויות של האדם. בגלל שיהודים לא יכלו למחול על עבודות האלילים האלה, הם הואשמו כקשי עורף, מיושנים, מקפידים על דקדוקי עניות וכו', וכו', ונרדפו על נאמנותם לברית שאלוהי שמים וארץ כרת אתם
חילול השם מתבצע כאשר מגדפים את הזולת, שהרי כולנו נבראנו בצלם אלוהים, או כאשר מדברים בצורה אפיקורסית על אלוהים עצמו. להתייחס לאל עליון כאל אלוהי התנ"ך, או אלוהי נקם, בניגוד לאלוהי האהבה של הברית החדשה פירושו לנאץ; כך גם הקטנת האל כאלוהים של היהודים, שהתפתח מאלוהים שבטי לאלוהים עירוני ולבסוף נעשה לאלוהים לאומי
אף על פי שעמים מחוקקים חוקים שאוסרים על פשעים כמו רצח, גילוי עריות וגניבה, החוקים האלה אינם מתרחבים בהשפעתם אל מעבר לפשעים שבוצעו על ידי אזרחים נגד החברות שלהם. כאשר מלחמה, או מהפכה עקובה מדם, מצליחה, תומכיה לא רק שאינם נענשים אלא שהם מורמים לדרגת גיבורים, ולא משנה כמה אנשים הם שדדו והרגו. דם יהודי נשפך חינם, והרוצחים ואלה שקוראים להשמדת העם היהודי מתקבלים בכינוסים בינלאומיים כאדונים נכבדים. יתר על כן, הסתה והסכמה לרצח גרועים באותה מידה כמו הפעולה הנפשעת עצמה. לעשות זאת בשם אללה, בתחפושת הג'יהאד שתרגומו מלחמה קדושה- גם אלה נחשבים לניאוץ. אנטישמיות, הוצאת דיבה על יהודים, משמעם הנחת בסיס להריגת יהודים. כך גם לגבי השמצת כל קבוצה אתנית. הסטיות האלה הן התוצאות של עבודת אלילים, שגורמת לעמים לעבור על חוקים או החלטות לפי הנוחות הזמנית שלהם, או פשוט לא לציית לחוקים שהם עצמם קבעו
למרות איסורים מוחלטים בבראשית ט: ד ובברית החדשה, מעשי השליחים טו: כ עמים לא שומרים על האיסור לאכול את הבשר יחד עם הדם. הדם הוא הנפש. על ידי אכילת דם, או אכילת בשר עם הדם שלו, אדם מערבב את הנשמה האלוהית שלו עם זו של יצור שנברא מהאדמה. על ידי כך הוא מפחית בערך המורשת האלוהית שלו ופותח עצמו להשפעת האינסטינקטים של בעל החיים שאכל. עד כה, עמים לא היו מוכנים לבוא אל הר האלוהים ללמוד את דרכי אלוהי יעקב. איך הם יכולים לעשות זאת אחרי שהם החריבו את בית המקדש הקדוש; אחרי שהשתמשו בהר הבית כמקום להשלכת אשפה; אחרי שהם גידפו את האל
שם אלוהים עדיין נסתר מעיני העולם. שבע מצוות בני נח אינן נשמרות כיוון שלעמים חסרה תובנה אמיתית של חוקים אלה. המחסור הזה מתבטא בגישות שננקטות כלפי המגן דוד שנעות בין אי ודאות וחשד לבין דחייה מכל וכל. איך עמים יכולים להוקיר את הסמל הזה אם הם לא יודעים את שם אלוהי השמים והארץ, ואם הם לא מקבלים אותו כמגן שלהם
לפי הנביאים, השם שלו יתגלה בתחיית המתים של ישראל. אז יכירו העמים את האמת של התורה שנמסרה באמצעות משה והנביאים. הם ייעשו מודעים לקיומו של אלוהים: הבנה חדשה ועמוקה יותר תשתרר עליהם. הם יפתחו תשוקה ללמוד את דרכי אלוהי יעקב וייהנו מהברכות הנלוות אליהן. הם ישימו לב לשבע מצוות בני נח והם יתעוררו על ידי הקריאה: אני האלוהים. עמים יתחילו לכבד את המצוות האחרות של התורה, אף על פי שאלה לא תהיה כפויות עליהם. יראת האל ואהבתו יחלחלו ללבבם והם ירצו לתקן את דרכיהם ולציית למצוות האלה. למשל, שמירת שבת היא גם מצווה וגם סימן לברית עם בני ישראל. הגויים לא חייבים לכבד את היום הזה. אבל הם יתחילו לשמור שבת כיום מנוחה, מתוך כבוד לישראל, כי הם יבינו שזה היום השביעי שברך אלוהים
עמים גם יכירו בתפקיד של ישראל ככוהן; תפקיד שהחל מאז ימי אברהם. במקום גאווה תהיה להם יראת כבוד ; במקום שנאה, אהבה ; במקום חוסר הרמוניה- הסכמה. הם יתחילו להכיר מה זה אומר כאשר ישראל נקרא בשם האלוהים. שני המשולשים של הבלבול, אם רואים אותם כמייצגים את ישראל והעמים, ישתנו למגן דוד הרמוני

נדן לחנית של שכירי חרב ברברים


התמונה היא באדיבות יאיר דווידי ורואים בה הקסגרמה על נדן לחנית מן המאה הרביעית לספירה שנתגלה בשנת
1885
בחפירות ארכיאולוגיות בורמן, צפון מערב צרפת, בקבר של שכירי חרב ברברים בשרות רומי
הנדן מוצג כעת במטרופוליטן בניו יורק

יום ראשון, נובמבר 19, 2006

ירושלים, האימא של הכל


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק כ"ב בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
ככל שנדמה לנו שאנחנו רחוקים מאחדות ומשלום, בל נחשוב שירושלים, במובן העמוק של המלה, היא רק חלום באספמיא. ירושלים היא עיר נוכחית וממשית, וכל אחד נתקל לפחות בכותרות שהיא עושה בעיתונות העולם. בעצם קיומה, במישור הארצי והשמימי כאחד, ירושלים מהווה אבן פינה ואבן בוחן למחשבות ולמעשים של כולנו, אנשים ועמים. יתר על כן, היא משמשת כאנדרטה לדור חדש שמאופיין על ידי הבנה, אחדות ושלום. מסיבה זו ציון איננה רק תורת מוסר רוחנית, אלא גם ביטוי לאחדות העם, הארץ ואלוהים, כפי שמגלה התורה
מה שנאמר עד עכשיו לגבי בת ציון, עם ישראל, שריר בסופו של דבר לגבי כל העמים, כי כולנו צאצאים של אדם. מלבד אב קדמון משותף זה, יש לתושבי כדור הארץ לימוד משותף שמקורו בירושלים והוא נפוץ הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב. אמנם הנצרות והאיסלאם, שחסידיהן מהווים למעלה מחצי ממספר האוכלוסייה בעולם, נחשבות בדרך כלל כדתות-בנות של היהדות, אך מעט מאוד אנשים מודעים להשפעות אחרות של הלימוד האלוהי על העולם. אנחנו קוראים, למשל, שאברהם נתן מתנות לשבעת הבנים שהיו לו מאישתו השניה, ושלח אותם למזרח. אפילו אם המתנות האלה היו רק מתנות חומריות, כפי שחלק מהמלומדים סבורים, אנחנו יכולים להיות בטוחים שבנים אלה נשאו אתם את החינוך שקיבלו בבית אביהם, והביאו אותו לארצות אליהן הוביל אותם גורלם
מאוחר יותר נעשתה חכמת שלמה המלך ידועה כדי כך

ויבואו, מכל-העמים, לשמוע, את חכמת שלמה--מאת כל-מלכי הארץ, אשר שמעו את-חכמתו - מלכים א פרק ה: יד

אנחנו יכולים להניח בבטחה שאלה שבאו לשמוע את חכמת שלמה מסרו לאנשיהם את מה שלמדו ממנו. חירם מלך צור ראוי להיות מוזכר במיוחד בהקשר זה

וישלח חירם מלך-צור את-עבדיו, אל-שלמה, כי שמע, כי אותו משחו למלך תחת אביהו: כי אוהב, היה חירם לדויד--כל-הימים - מלכים א פרק ה: טו

עבדי חירם, שהיו בנאים מומחים, עזרו לשלמה לבנות את בית המקדש; מצד שני ודאי למדו משלמה. כתוצאה מכך התפתח מה שידוע ככתב הפניקי, שמצדו השפיע השפעה מכרעת על האלפבית היווני, כפי שכבר ראינו
אירוע אחר שתועד באופן מפורט הוא הפגישה של מלכת שבא עם שלמה המלך. מפגישה זו הביאה עמה מלכת שבא הביתה לא רק את מה שלמדה מחכמת שלמה אלא גם, לפי המסורת האתיופית, בן, שנקרא מנלק הראשון, שייסד את השושלת האתיופית שהמשיכה עד הילה סלסי, שהיה המלך המאתיים חמישים ושביעי בשושלת זו שתחילתה, כאמור, בשלמה. איננו יודעים אם היו גם יוונים בין אלה שבאו לשמוע את חכמת שלמה אבל ברור מאוד שהיו יוונים בתקופת בית המקדש הראשון שהכירו את סגנון הכתב העברי של האלפבית והפכו אותו לאלפבית שלהם, כפי שנרמז בפרק השניים עשר לעיל, או שהשיגו את הידע הזה באמצעות הפיניקים

הרבה מאות שנים לאחר מכן, השבטים הפזורים של המלכות הצפונית של ישראל וודאי הפיצו ברחבי העולם את הלימוד שמקורו בירושלים. הנביא הושע מבליט עניין זה בפרק ב: כד-כה כאשר הוא משווה את ישראל ליזרעאל, זרע אלוהים, שיהיה זרוע באדמה. מרשים מאד שמאות שנים לאחר גלות שבטי ישראל הופיעו מורים מצוינים בחלקים שונים של העולם. אנחנו יכולים להניח שמורים אלה עיצבו את המסר היהודי בהתאם לתרבויות בהן שכנו, תרבויות שהתחילו עם שלושה בני נוח. המימרה המפורסמת "צדק יסוד שלטון", איננה המצאה רומאית, כפי שסבורים לעיתים קרובות; מקורה בלימוד הרבה יותר קדום של המלכים דוד ושלמה
צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאֶךָ - תהילים פט:טו

אחרי שכל הניצוצות האלה, ורבים שכמותם, יצאו מירושלים ונזרעו בעולם, הגיע הזמן להיפוך הכיוון, לקראת ירושלים, כאשר עם ישראל חזר בימינו אלה לאדמת אבותיו. התמקדות העולם בירושלים, אף כי מקורה לעיתים קרובות בהתנגדות לישראל, היא חלק מתהליך תיקון העולם, השבת העולם לסדר האלוהי שלו. מאחר וירושלים כבר הגשימה פעם את מלכות אלוהים על פני אדמות, ניתן להתייחס אליה כאל בית המקדש, אל ארץ ישראל כאל ירושלים ואל ארץ ישראל כאל העולם. התפקיד של ישראל בין העמים יהיה אז דומה לזה שהיה לכוהנים וללוויים בקרב בני ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים. כלומר, העמים יכירו ויקבלו את התפקיד של ישראל כממלכת כוהנים (שמות יט:ו; ישעיהו סא:ו). עם ישראל הוא הבן הבכור של אלוהים ובעתיד הוא יבנה, ביחד עם העמים האחרים שיוולדו אחריו, את האחווה של האנושות בחסות אביהם שבשמיים.

לציונות המודרנית אותה מטרה, כי השגתה מחדש של הארץ איננה מטרתה היחידה; עליה לשלב זאת עם התפתחות מוסר המושתת על תורת המידות ועל האמונה כפי שמלמדת התורה. בנין חברה, שדוקטור תאודור הרצל הציב לפנינו כיעד, הוא תהליך תמידי, אתגר עיקרי לכל דור. לחלוצים הראשונים היה רעיון שהתבטא בסיסמה: בבניין הארץ אנחנו בונים את העצמיות האמיתית שלנו. ניתן לומר גם שבבניין העצמיות האמיתית שלנו נבנה את הארץ. אין להסיק מכאן שכל תושבי כדור הארץ, או אפילו כל תושבי ישראל, ייהפכו לישויות טהורות. ציונות איננה חלום אוטופי. הדחף שלה, מתבטא באמונה ובתקווה, שביום מן הימים רוח האמת והצדק של אלוהים יחליפו את רוח הבלבול, הרוע וההרס. אי הצדק אולי לא ייעלם, אך כפי שנאמר בתהילים ק"ז: מ"ב כל עוולה תקפוץ את פיה ולא תהיה מסוגלת יותר להתעות

סבון


דומה שאין גבול למוצרים שמתבססים על מגן דוד כמקדם שיווק. את הסבון הזה קיבלתי מן החברה של ידידי ארנון שביקרה בביתי, התרשמה מפריטי מגן דוד שכבר יש לי, והחליטה להוסיף לי עוד אחד לאוסף

ירושלים כמרכז העולם


התמונה היא באדיבות 
pianoforte
שפרסם אותה בפליקר שם כתב שצילם אותה בספרייה הציבורית של בוסטון, מסצ'וסטס מתוך מפת קלובר שצוירה בידי הינריך בנטינג בשנת אלף חמש מאות שמונים וחמש. הצביעה של המפה נעשתה שנים רבות לאחר הכנתה

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק כ [ב] בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

למרות שהחיבור הגיאוגרפי בין החלק העליון של עיר דוד לחלקה התחתון מובן מאליו, דוד המלך העניק לו מימד רוחני. בזמן הבית הראשון ושני, יהודים עלו מעיר דוד להר הבית, שיכול לייצג את ירושלים השמימית. הכל תלוי בה: ירושלים הארצית, חקלאים ורועים, מזרח ומערב, צפון ודרום
יש מידה ניכרת של אמת במפה מימי הביניים שמראה את ירושלים כמרכז העולם
אנחנו יכולים לטעון שלירושלים אין משמעות אחרת מזו שהעניק לה המלך דוד. האופי הכפול הזה של ירושלים משתקף גם בשמה בעל הסיומת יו"ד מ"ם שיכול לסמן כפילות. אף על פי כן זו בעצם איננה סיומת דקדוקית אלא שייכת לשורש המלה "שלם". בכל זאת, המבטא תומך בכפילות. ואמנם, האם יש עיר אחרת שמסוגלת בעצם קיומה לחבר את האספקטים השונים שנזכרו לעיל, ובראשם חיבור הארצי עם השמימי?. החלק הראשון של המילה ירושלים, ירו, הוא העתיד ברבים של הפועל יורה, שניתן לפרשו כלירות, כמו לירות חץ, ללמד, להצביע על, או להניח בסיס. על פי המובנים האלה, וגם על פי ההיסטוריה הסוערת שלה, קשה לומר שירושלים היא כבר עכשיו עיר השלום, אף על פי שנוהגים לעיתים קרובות לפרש כך את שמה. השם ירושלים מרמז שהיא בסיס של אלוהים ללימוד שלום, להצבעה בכיוון השלום, כאשר המלה שלום מובנת לא רק כהעדר מלחמה, אלא כמצב של אחדות בין הארצי והשמימי בתוכנו ומסביבנו. לפיכך, המונח ירו בצורתו העתידית מבטא את התקווה לשלום זה
אותו רעיון מבוטא על ידי המלה ציון. השורש שלה נותן מקור למילים כמו לצוות, לציין. זה אומר שציון, בפקודת אל עליון, היא מצבת זיכרון לשמו ולריבונותו. זה גם מציין את המוקד הרוחני שבאדם, והוא ביטוי לכמיהה הרוחנית הפנימית ביותר שלו. לכן, זה סמל של הרמוניה ושלום שנובע מן התחייה הרוחנית של עם ישראל אחרי הגלות ושל עמים בעקבותיו, עליה שר מחבר התהילים בפרק פז
אֹהֵב יְהוָה שַׁעֲרֵי צִיּוֹן; מִכֹּל, מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב...וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר, אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד־בָּהּ; וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן׃ יְהוָה, יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים; זֶה יֻלַּד־שָׁם סֶלָה׃

כאשר אנחנו מבינים את ציון כאיחוד של הזמני עם האלוהי, ובבוא היום כאיחוד של העמים עם ישראל, אנחנו יכולים להבין שאין אף סמל אחר שיכול לבטא את הרעיון הזה באופן כה מדויק וכה יפה כמו המגן דוד שלנו עם המשולשים השלובים שלו. הסמל הזה נקרא בצדק על שם דוד המלך, מייסד ציון, משיח האל. כל זה יכול ללמד אותנו שחלוקת ירושלים או חלוקת הארץ, לא יכולה להשיג שלום. להפך

יום שבת, נובמבר 18, 2006

אבות האומה


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק כ"א [ב] בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
הטבע הכפול של מאבקי דוד נעשה אפילו ברור יותר כאשר אנחנו משווים את המונח מגן דוד עם המונח מגן אברהם. נכון שהמונח מגן מתייחס בשני המקרים לאלוהים ההבדל נעוץ בעובדה שלאברהם הארץ רק הובטחה ולכן לא נאלץ למעשה להלחם עליה ( אף על פי שלא היסס להשתתף במלחמה כדי להציל את לוט), בזמן שדוד נאלץ להלחם במלחמות רבות כדי לאבטח את הארץ לפיכך, למונח מגן אברהם אין סמל גרפי מתאים; כיוון שאלוהים אינ יכול להיות מתואר על ידי צורה כלשהי, אפילו לא על ידי עיצוב מופשט. מצד שני, המגן דוד לא ממש מתאר את אלוהים, אלא יותר את הקוטביות האנושית האלוהית בהיותה מאוזנת. במקרה של דוד, זה כולל את מערכת יחסים שבין העם הארץ והאל
מסורת יהודית עתיקה שראוי להזכיר כאן מספרת שהמלך דוד שאל מדוע התנ"ך מדבר על מגן אברהם, המגן של אברהם, אבל לא מזכיר את המונח מגן דוד? בתשובה האלוהית נאמר שאברהם עמד היטב בכל הפיתויים והניסיונות בעוד דוד נכשל כמה פעמים, כמו בפרשת בת שבע. למרות זאת אלוהים המשיך להגן על דוד בגלל שחזר בתשובה. דוד המלך עשה מעשה יוצא דופן כאשר ייסד את ציון, האיחוד המאוזן של הארצי והשמימי תחת ריבונות היוצר. המלך דוד היה ודאי מודע לכך שאם יתן עדיפות לארצי התוצאה תהיה לאומנות, ואילו דגש על רוחניות ישמיט את הקרקע מתחת לרגלי אנשיו
עד כה, ההיסטוריה אנושית אכן מאופיינת על ידי מצבים דו ערכיים שכאלה. לכל אורך חייו, שמר דוד על האיזון הזה בנפשו, באמצעות חרטה עמוקה ותשובה כל אימת שהפר אותו. הוא היה ככל האדם בכל ענייניו האישיים אך היה יוצא דופן כמחבר תהילים, כלוחם, וכמדינאי, עד כדי כך שבעץ הקבלה ספירת מלכות יכולה להיות מתוארת על פי אישיותו

לשאיפתו של דוד לבנות את בית המקדש היתה משמעות כבדה עוד יותר. בית המקדש הוא התחום של הכוהנים. בנכונותו להעביר אותו אליהם, הוא זנח למעשה חלק גדול מן הכוח שהיה לו כשליט אבסולוטי. הנכונות שלו להקשיב לכוהנים ולנביאים מובאת כמה פעמים בתנ"ך, הדוגמה הכי ידועה היא קבלת תוכחה מנתן הנביא
אנחנו יכולים לומר שבית המקדש שירת, בין היתר גם כסוכנות לתיקון המערכת הפוליטית של העם. הגרף שלנו, המגן דוד, מראה באופן מושלם שחלוקת הכוחות, שמסומנת על ידי שני המשולשים, תוצאתה הרמוניה ואחדות אם היא נשלטת על האלוהים
אף על פי שאין עדות היסטורית או ארכיאולוגית להוכיח שהמגן דוד אמנם שימש כסמלו האישי של דוד הסמל מראה את הרוח של שלמות, ולכן של קדושה, כפי שצלחה על דוד ישנו רמז אחד שראוי לציון שהמגן דוד היה ידוע לדוד. הפסוקים של שבעה מפרקי תהילים שחיבר נכתבים בסדר אלפביתי והנושאים של כל אחד מהם משקפים סדר שבנוי כתבנית גיאומטרית מיוחדת. התבנית של מזמור תהילים קמ"ה שמאפיינת את מחשבות דוד, מציעה מגן דוד מושלם עם עיגול במרכז. כשלוקחים כל זאת בחשבון, אנחנו יכולים לראות עכשיו למה שדוד התכוון כאשר דיבר על אלוהים כמגן שלו : המגן הוא לפני כל מי שמחזיק בו. כפי שאמר בתהילים ט"ז ח
שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד: כִּי מִימִינִי, בַּל-אֶמּוֹט

אף על פי כן, דוד לא התרכז רק בכוח ההגנתי של אלוהים. אלוהים היה התוכן של חייו עד כדי כך שהוא יכול היה לתת ביטוי למערכת יחסים הזאת בשירי תהילה, בהם הוא משבח את אלוהים פעמים רבות

יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר. כ"ג: א
סַלְעִי וּמְצוּדָתִי-- וּמְפַלְטִי י"ח: ג
אַךְ-הוּא צוּרִי, וִישׁוּעָתִי ס"ב:ח
עַל-אֱלֹהִים, יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי; ס"ב: ח
צוּר-עֻזִּי מַחְסִי, בֵּאלֹהִים ס"ב: ח
הֱיֵה לִי, לְצוּר מָעוֹן לָבוֹא ע"א:ג
צוּר-לְבָבִי וְחֶלְקִי--אֱלֹהִים לְעוֹלָם ע"ג: כ
"וחַסְדִּי וּמְצוּדָתִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי-לִי: קמ"ד: ב
אֶל-אֵל, שִׂמְחַת גִּילִי מ"ג: ד

זה מראה שרוח של אלוהים היתה בתוך דוד ומסביבו
מכוונות ומגוננת עליו כמו חליפה של שריון אלוהי. ברוח הזאת, דוד נלחם את מלחמות האלוהים ואנשיו גם שמרו על קדושתם לאלוהים אפילו כאשר השתתפו במערכות נוראיות.
הסמל שלנו יכול גם להציג את אבות האומה : אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד. כל אחד מהם הרים את תרומתו לעם , אך דוד היה זה שאיחד את כל התרומות האלה בייסדו את ציון. לכן הוא נקרא מלך ישראל
הגרף שלנו, המגן דוד יכול להיות מיושם למצבים שונים בחיינו. למשל. בפרקים קודמים קראנו שהתחום האמצעי שלו יכול לתאר את העולם הנראה; או את שבט לוי; בהקשר לעיל, אנחנו יכולים ליחס אותו לייסוד מלכות דוד, עם ששת אבות האומה האחרים שמסמלים המשולשים שמסביב לתחום האמצעי הרעיון שמבטא עיצוב זה מתאים לזה שמבוטא בעץ הקבלה. ראו פרק שביעי

מגן דוד, המגן של דוד


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק כ"א [א] בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
רבים רואים את המגן דוד כראשי תיבות של שמו של המלך דוד. הם מצביעים על כך שהשם דוד מורכב מהאותיות, דל"ת ו"ו דל"ת, כאשר הו"ו היא ו"ו החיבור: דל"ת ודל"ת. בכתב העברי העתיק, מהמאה העשירית עד השישית לפנה"ס, היתה לאות דל"ת צורה של משולש קטן, בדומה לאות דלתא של הכתב היווני העתיק. השילוב של שתי אותיות הדל"ת שיוצר מגן דוד יכול לבטא היטב את ההישג של דוד בחברו את השבטים הצפוניים של ישראל (יוסף) עם השבטים הדרומיים של יהודה תחת שלטון האל האחד; או את השאיפה האדירה שלו לאחד את הארצי עם השמימי תחת ריבונות אלוהים. כל זה מודגש על ידי השם העברי של הסמל מגן דוד, שמתורגם לאנגלית ככוכב של דוד
לפי המסורת היהודית היה חרות מגן דוד על מגן הקרב של המלך דוד, וששת המשולשים החיצוניים ייצגו את שש התכונות של רוח אלוהים

רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה

מסורת ערבית עתיקה, שככל הנראה מסתעפת מכאן, אומרת שלמגן הקרב של דוד היתה צורה של כוכב בעל ששה קצוות

המובן היותר פנימי ועמוק של המסורות האלה הוא שדוד, במאבקיו האישיים, כמו גם והלאומיים, שיוה תמיד את אלוהים לנגדו והיה תחת הגנתו אפילו כאשר חטא. במקביל, הנשק של דוד לאבטחת הארץ כלל גם את התכונות של רוח האל וגם את החרב

ירושלים/ ציון

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק כ [א] בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

סיפורה של עיר כל כך היסטורית זו מתחיל בימי מלכיצדק, מלך שלם, כוהן לאל עליון, שלפי המסורת היהודית, היה שם, אחד מבני נוח. בשלם, שנקראת כיום בשם ירושלים פגש אברהם את מלכיצדק. מאז אותם ימים רחוקים ירושלים נעשתה מוקד לצאצאי אברהם, ומשקל נגד לבבל. אבל זאת ועוד- דוד המלך, המשיך את המסורת של אברהם ואישר את ירושלים כעיר ההכרה באלוהים וכעיר שמכריזה על מלכות האל בישראל ובעמים
ניטיב להבין הכרזה זו כאשר נבין את משמעות המיקום הגיאוגרפי של ירושלים. העיר נמצאת על רכס הרים שנמשך מצפון לדרום כאשר שיפוליו המערביים נהנים משפע של גשמי חורף, ובהם אדמה פורייה לחקלאים, ואילו שיפוליו המזרחיים צחיחים, ומהווים אדמת מרעה. הטריטוריה של שבט יהודה כוללת את שני החלקים האלה, וכשבט השולט עליו לאזן את האינטרסים השונים של חברות הרועים והאיכרים ואת התרבויות שכל אחת מהן פיתחה - קין והבל בתחילת ההיסטוריה האנושית; ובימינו אנו, נצרות ממערב ומצפון לירושלים, ואסלם ממזרח ומדרום; על שבט יהודה הוטל לכונן שלום המושתת על החוק האלוהי
לפיכך ירושלים היא אכן הפסגה של עבודת האל בהדרכת האנושות ובחינוכה. מזמורי התהילים של דוד ולאחריו הוראות הנביאים – כל אלה מכוונים לחגיגה הראויה של ריבונות האל על פני תבל. שלמה המלך, המשיך את מפעלי דוד אביו ובנה בירושלים את בית המקדש כבית האלוהים, כמשכן הנראה לעין לשמו. מאז ימי דוד ושלמה, ירושלים נקראה גם בשם "עיר הקודש" או "ציון". השמות האלה מרמזים שירושלים הארצית היא הבסיס האיתן, שאינו ניתן לשינוי, של ירושלים השמימית. כך הוא הדבר לרווחת האנושות כולה
מדהים לגלות זאת בטופוגרפיה של ירושלים: ירושלים הארצית התחילה ליד מעין הגיחון, שהוא הנקודה הנמוכה ביותר בכל האזור. היא נבנתה על גבעה קטנה בין עמק קדרון לעמק “עושי הגבינה”, כינוי שהומצא בתקופת היוונים, שכיום כמעט מלא בחצץ. הגבעה הזאת הכילה את עיר דוד, כפי שירושלים נקראה לאחר שדוד כבש אותה. למעשה, זו בליטה, או "עופל", שיוצאת מהר המוריה. גיאוגרפית וגיאולוגית, עיר דוד והר המוריה, הידוע גם בשם הר הבית, יוצרים יחידה אחת, כאשר עיר דוד נמצאת בחלק התחתון והר הבית בחלק העליון. [כאן מופיע בספר איור שמראה את הקווים הטופוגרפיים של האזור ואיור שמראה את עיר דוד המוקפת חומה עם הר הבית ברקע, כפי שניתן לראות בקנה מידה של אחד לחמישים במודל שהיה מחוץ למלון הולילנד וכעת הועבר למוזיאון ישראל]

יום שישי, נובמבר 17, 2006

ישראל והעמים


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק י"ט בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
מבחינות רבות ישראל הוא עם ככל העמים, גוי ככל הגויים, ש"נבחר" והובדל כדי שתוטל עליו משימה מיוחדת. בעיני העולם זה נראה כאילו עם ישראל נפרד ממנו. כפי שאמר הנביא הנוכרי בלעם
הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב

עם ישראל לא הפריד עצמו משאר האומות מתוך התפארות, כפי שיש מי שטוענים; המיוחדות שלו היא תוצאה טבעית מבריתו עם האלוהים ומקיום הדיברות המיוחדות הנחוצות לצורך שירותו בקודש. אל לנו לשכוח שמי שסטה מהסדר שקבע נוח היה נמרוד, שעל ידי ייסוד בבל ניסה להסתדר בלי שם ועבר ובלי התורה האלוהית שהם מייצגים. לפיכך היציאה של אברהם מבבל היתה צעד הכרחי בתהליך ריפוי העולם.
במסגרת תהליך הריפוי הזה ישראל נקראים "ממלכת כוהנים, וגוי קדוש" כלומר, עם ישראל ממלא תפקיד של כוהן עבור האומות האחרות שנשבו לתורת נמרוד ולסיסמתו "נעשה לנו שם", נגד ובמקום ה'; מאחר ושרות זה נעשה בשם האל, יתברך שמו, ישראל הם גם "עם קדושים". כך ששם האל מונח על כתפי היהודים והם עוברים בהיסטוריה כנושאי השם, שמים, עדים גלויים לעין לברית האלוהית. אין בחטאי היהודים וגם לא בעיוורונם די בכדי לפרק את הברית או בכדי לבטל את תפקידם ככוהנים. רק התמזגות עם תרבויות אחרות יכולות להאבידם, כפי שלמדנו מגורל עשרת השבטים ה”אבודים” של הממלכה הצפונית, שפנו עורף לירושלים, בנו בתי המקדש משלהם, אימצו אידיאולוגיות זרות ופולחנים נוכריים, נבללו באומות, ונעלמו זמן קצר לאחר שהוגלו על ידי אשור
סכנת ההתבוללות הדאיגה מאד את הנביאים, והם חזרו והזהירו מפניה. במהלך ההיסטוריה, היהודים סבלו רבות מן הניסיונות לקעקע את בריתם עם האל. לעתים באו ניסיונות אלה מתוך העם, ולעתים מחוצה לו, כמו, למשל, כאשר חמור בן שכם הציע שבני ישראל יצטרפו לעמו. דוגמאות אחרות כוללות את התחבולות הערמומיות של בלעם, את המיסיונריות המודרנית, ואת הניסיון לקרוע מאחיזת היהודים את הר הבית וחלקים אחרים ממולדתם העתיקה. יש במזמור תהילים פג פסוקים שלוש עד אחד עשרה תאור מדהים של ניסיון שכזה
כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ
עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ.
אָמְרוּ--לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד

בהקשר זה צריך להדגיש שעם ישראל, שלא כמו הקתולים והפרוטסטנטים, הוא לא רק קהילה דתית אלא גם אומה מסוימת שקשורה לארץ מסוימת, עם כל ההשלכות הנלוות לכך, כמו הצורך לפתח את הארץ, לנהל אותה ולהגן עליה. עם ישראל לא אמור להישאר מרוחק מן העולם; להפך, הוא צריך להיות מעורב בו באופן מלא, אבל בלי לאמץ את מושגיו אל חיקו. עם ישראל גם לא אמור להטיף מוסר לאומות האחרות. עליו ללמד על ידי דוגמה אישית, ולפתור את כל הבעיות האנושיות במסגרת המשפחה שלו ולאור התורה האלוהית. מפרספקטיבה זו החיים בארץ ישראל חיוניים להגשמה עצמית של עם ישראל, ולריפוי העולם
ארץ הקודש היא עבור היהודים ארץ המקדש, ארץ המוריה וארץ העברים. מונחים אלה משרתים כדי לזהות אותנו כאשר אנחנו קוראים להגשמה עצמית, ומספקים בסיס לחלק ניכר מן התפקידים של ישראל ככוהני האנושות. זו הסיבה שאלוהים חילק לבני ישראל את ארץ ישראל כירושה נצחית.
במסגרת תפקידו ככוהן האנושות נאלץ עם ישראל לרדת שלוש פעמים לעולם: תחילה למצרים, לאחר מכן לבבל, ולאחרונה לכל רחבי העולם, ולחזור לארץ האבות, לארץ התורה, לארץ הנביאים. לירידות ולעליות אלה חשיבות רבה שכן הן מעידות על אצבע אלוהים בהיסטוריה. התגלות מתמשכת זו מעניקה בעצם מובן וכיוון להיסטוריה, שאחרת היתה מופיעה כשרשרת של מקרים אקראיים, או כדוגמה נוספת לעובדה שהחזקים טורפים את החלשים. יתר על כן, היא מוכיחה לעולם את קיומו ואת כוחו של האל. לכן, שיבת ישראל לאדמת אבותיו אינה צריכה בשום פנים ואופן להיראות ככיבוש. עם ישראל ראוי יותר לתיאור של הנביא ירמיהו, שמונה להיות נביא לגויים

שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק; וְאִמְרוּ, מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ, כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ... וּבָאוּ, וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן
פרק לא פסוק ט-יא
הכוונה היא שהאנושות באה להכיר את אלוהיה ובוראה האמיתי, ולהכיר בחוקים שלו בתחומים הפיסיים והרוחניים כאחד, כדי לעובדו שכם אחד למען השלום והרווחה לכל. ידיעת האל כרוכה עם שלום ועם רווחה. למטרה זו

וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם, לְעֵינֵיהֶם
יחזקאל לו כג

אם נשתמש במונחי הסמל שלנו, עם ישראל, שנושא את שם האל, יכול להיות מיוצג היטב על ידי משולש אחד, והעמים על ידי המשולש השני. על שניהם להצטרף למגן דוד ההרמוני, המרוכז באל

יום חמישי, נובמבר 16, 2006

מגן דוד משוקולד


הצילום הוא באדיבות ג'ין פלמינג, משוקולד דבי
אשר ביחד עם ג'סיקה בארד מפסלת שוקולדים בהזמנה . אחד העיצובים שהן מציעות ללקוחותיהם הוא מגן דוד משוקולד ויש אגף מיוחד באתר האינטרנט שלהן שמספר באופן מאוד חינני את סיפורו של סמל זה. הנה הקטע האהוב עלי

מסופר שהמגן דוד קישט את המגן של דוד, המלך לעתיד של ישראל, שבו השתמש כאשר, כנער, נאבקנגד גוליית הענק בשדה קרב בעמק האלה. אבל, כל אחד שמכיר את הסיפור הזה גם יודע שדוד הביס את הענק ללא הגנה - היו לו פשוט מקלעת ואמונה. כמובן, שכאן המגן באמת נכנס לסיפור: המגן שלו לא היה חפץ פיסי עם לוגו, האמונה שלו היא היא שהגנה עליו

מחלק אחר, שמסביר את הפילוסופיה שמאחורי העשיה הזאת הבנתי שהמגן דוד שייך למשפחה של סמלים של שמאפיינות אותם התכונות הבאות

אהבה ומותרות, שימחה ואושר, חמלה, שלום ושלווה, רפואה ופוריות של הגוף והדמיון

מזוזה


ישנן מזוזות רבות שעליהן מגן דוד. להערכתי הדבר נובע מן הכוח ההגנתי שמייחסים לשניהם. המזוזה שומרת על דלתות הבית ואם יש אות אחת פגומה במגילה שבתוכה מאמינים שמזל רע עלול לנחות על בעלי הבית. מגן דוד כשמו כן הוא - מגן מפני עין רעה ושאר מרעין בישין

התהוותו של עם ישראל




תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק יח בספרו של דר אשר אדר מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת 1987. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה.


 מוכר וידוע הסיפור התנכי אודות אברם העוזב את בבל ונעשה לאברהם, אב המון גויים; פחות ידוע הרקע לסיפור זה. חקירת רקע זה תעזור לנו להבין את המיקום של עם ישראל במשפחת האדם, ובהקשר זה נוכל גם להבין את משמעות המגן דוד, סמלו של עם ישראל.
אחרי המבול קבע נוח לאנושות סדר מסוים, באמצעות שלושת בניו שם, חם, ויפת. בנים אלה הם האבות הקדמונים של העמים ושל השבטים השונים, אבל הם מייצגים גם את שלושת האספקטים האנושיים היסודיים ; רוח, רגש ושכל.
אחד הצאצאים של שם (שם גם במובן של כינוי וגם במובן של עיקרון רוחני) נקרא עבר, שפירושו מי שחי את חייו לפי העקרונות של שם, מי שנושא את השם האלוהי. בן גילו של עבר, צאצא של חם (חום רגשי, וגם עיקרון הרגש) נקרא נמרוד, שפירושו נתמרד. המרד של נמרוד, שהתבטא בפנייתו לאגו של האנשים ולתשוקות של כל אחד ואחד מהם, כוון נגד שם, נושא השם האלוהי והאב הקדמון של שבט הכוהנים המשרת את העמים האחרים בקודש, ונגד עבר, האב קדמון של העברים. נמרוד הקים את מלכות בבל, בעקבות המרד. המלה בבל בשפה הבבלית משמעה הדלת של אלוהים. נמרוד התהלל, בעצם מתן שם זה לממלכתו, בגישה ישירה לאלוהים, ללא הצורך בהדרכה של שם ועבר, ובלי האיכויות שהם ייצגו; ורצה שאנשיו יקבעו בעצמם מה טוב ומה רע. רעיון זה בא לידי ביטוי בסיסמת בבל:
וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶהלָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ, שֵׁם
בכך החליפו הבבלים את שם האל בשמם הם בניסיון לנכס את מלכות האלוהים לעצמם
אבל כאשר הדוקטרינות התיאולוגיות והאידיאולוגיות, הכל כך שגויות ומבוססותאגו, נעשו לעקרונות של חיים, הן פיתו את חסידיהם לבצע פעולות שנראו להם מוצדקות אבל לא היו מוצדקות בעיני הבורא של הכול, מה שהוביל להתנגשות בין חסידי נמרוד לבין חוקי האל, כמו גם בינם לבין עצמם, ובאורח בלתי נמנע גם בינם לבין העם שנקרא ממלכת הכוהנים. ניסיונו של נמרוד לבסס את מלכותו הרוחנית גרם לפילוג בעולם, ועבר ציין זאת באמצעות נתינת השם פלג לאחד מבניו
וּלְעֵבֶר יֻלַּד, שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ, וְשֵׁם אָחִיו, יָקְטָן 
עם זאת הפילוג הזה לא התרחש רק בין שם ועבר, מצד אחד, לבין חסידי נמרוד מצד שני. חסידי נמרוד היו מפולגים בינם לבין עצמם, ועדיין הם מפולגים. אל לנו לחשוב שהתפלגות זו התרחשה כתוצאה מקללה אכזרית שקלל מקור שמחוץ לכדור הארץ. מדובר בתוצאה ישירה ומאוד טבעית של עבודת אלילים במקום לעבוד את האל האחד; מדובר בתוצאה של ביסוס עקרונות שאו שהם האלהה של כוחות טבע, או שהם פשוט השתקפויות האגו של ממציאיהם, ולעיתים קרובות בכסות דתית. אנשים שונים מבטאים את ההבנה שלהם ואת הדעות עליהם בדרכים שונות, אך מאחר ואף אחד מהם אינו מהווה סמכות מוחלטת, לבסוף הם נפרדים, מתחרים, מתקוטטים, מתבלבלים ומבלבלים אחרים. אברהם ראה את חוסר התועלת שבמשימות בבל. הוא היה הראשון שנענה לקריאה האלוהית ועזב את בבל. אלוהים כרת עמו ברית וכך מתחילה ההיסטוריה של עם ישראל.
במהלך פרשת אברהם אנחנו קוראים בבראשית יז ה, ששמו המקורי, אברם, שונה לאברהם באמצעות הוספת האות הא, כאמור. באופן דומה השם של שרי שונה לשרה, באמצעות החלפת האות יוד באות הא. האות הא מייצגת את התכונות האלוהיות של חסד ורחמים; כאשר היא מופיעה בסוף מלה, היא מסמנת מגמה או כיוון. אברהם, הדמות התנכית הראשית בקרב האנושות שאחרי המבול, מאופיין על ידי אות זו, וגם שרה אישתו, וגם יהודה, השבט הראשי בעם ישראל
מיד מתחילת התהוותו נקרא עם ישראל להיות עם סגולה (שמות יט ה). עזיבת בבל, או מאוחר יותר עזיבת מצרים אין בה די כדי לייסד את עם ישראל כעם מיוחד או כעם סגולה. למשל, גם אשור עזב את בבל, אבל הוא לא נעשה עם סגולה. במקרה של ישראל, ההליכה לכיוון הר סיני ולארץ היעד היא שגרמה למיוחדות עם ישראל והיא שהעניקה תפנית חיובית לעזיבת בבל ומצרים. בלי תפנית זו לא היה עם ישראל שונה בהרבה מכל עם אחר
ביטוי מכריע לתפנית זו אנחנו מוצאים בשבט לוי ובמה שהוא מייצג. על מנת להיטיב להבין עניין זה, הבה נתבונן במבנה של עם ישראל. כידוע, עם ישראל מושתת על שנים עשר בני יעקב (בראשית לה כב). המספר שנים עשר יכול להתייחס לשנים עשר סימני גלגל המזלות ולמלאות של עולם החומר שהוא מייצג. גם מספר זה אינו הופך את עם ישראל לעם סגולה. עמים רבים אחרים מתייחסים למלאות הזאת, ואפילו ישמעאל מוזכר כמי שיוליד שנים עשר נשיאים (בראשית יז כ ; כהטז), בלי שנעשו לעם סגולה. עם ישראל לא אמור להשתעבד לכוח של גלגל המזלות ולעולם החומר שהוא מייצג; הוא מיועד להיות נאמן לאלוהים, הבורא של הכל, באמצעות דבקות בדיברות המיוחדות שניתנו לו באמצעות משה בהר סיני – ראו שמות יט5; ויקרא יא מגמה; דברים כח ה; ובמקומות רבים אחרים.
כידוע, משה היה בן לשבט לוי. בני שבט זה נבחרו לשרת ככוהנים עבור בני ישראל. בשל יעוד זה לא ירשו נחלה. משפחותיהם חולקו בין השבטים האחרים על מנת לשרת שם בזמן שלא עבדו בבית המקדש. הוצאת שבט לוי מהקצאת הנחלות עלולה היתה להקטין את מספר השבטים יורשי הנחלה משנים עשר לאחד עשר. מחסור זה אוזן באמצעות חלוקת יוסף לשני שבטים, אפרים ומנשה, ובהכללתם ברשימת מקבלי הנחלה בהתאם לברכה המיוחדת שברך אותם יעקב. כך נשאר המספר שנים עשר בתוקף. לפיכך שבט לוי הוא חלק מכל השבטים. באמצעותם יש לו חלק בנחלה ומצד שני הוא מיועד לחלוטין לשרת בקודש בלי להיות קשור לנחלה מסוימת
לאחר שבני ישראל נכנסו לארץ באו לידי ביטוי ייחודי משמעות שבט לוי ומיקומו בין השבטים. ששה שבטים עלו להר גריזים להכריז משם את הברכות, בעוד ששת השבטים האחרים עלו להר עיבל להכריז את הקללות שיפלו על ראשי מי שיפרו את המצוות, ואילו שבט לוי נשאר בעמק שבין שתי גבעות אלה. ליתר דיוק לא כל שבט לוי ניצב בעמק אלא רק אלו שהיו בתפקיד פעיל ככוהנים או לוויים. לוי גם נזכר כאחד השבטים שעלו להר גריזים, ואילו אפרים ומנשה מופיעים במקרה זה לא כשני שבטים אלא כשבט אחד, יוסף. מכאן אנו למדים שלוי, למרות שהיה שבט כוהנים, לא נותק מן הארץ, וגם לא מן העם. הוא לא ירש נחלה כמו השבטים האחרים, אלא משפחות לוויים קיבלו אדמות (סוג של נכסים קטנים) בשטחים של השבטים האחרים, היכן שחיו ועבדו כאשר לא שרתו בקודש
מה שנאמר כאן על שבט לוי, תופס באופן דומה לגבי עם ישראל במיקומו כמלכות כוהנים בין העמים. המגן דוד שלנו מאפשר, או אפילו מתבקש, להדגים את הסגולה הזאת להפליא. אנחנו יכולים לשים את השמות של ששת השבטים שהיו בהר גריזים ליד ששת הקודקודים של המגן דוד, ואת השמות של ששת השבטים האחרים בששת הזוויות החיצוניות שביניהם ולשים את אלה משבט לוי ששירתו בקודש במשושה שבמרכז. הדגמה זו תבליט היטב בצורה גרפית את הסגולה של ישראל.
לסיכום, מיקום עם ישראל ומשימתו בהתבסס על המשנה האלוהית, מלאכי פרק ב פסוק ז אומר
כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא 
בלי לוי, ישראל בכלל, או כל אחד מהשבטים שלו בפרט, הם ככל העמים ; לעומת זאת לוי בלי ישראל הם בגדר כת נפרדת. הביחד האחדותי הפנימי הזה של שבטי ישראל, כולל לוי, הוא שעושה אותם לעם סגולה, לממלכת הכוהנים של האנושות כולה. סגולה זו קיימת בין אם העם בגלות ובין אם הוא באי, אלא שכאשר העם בגלות תפקידו כמשרת בקודש נעשה חלקי ומקוצץ

הערות דר אדר

המלה הבבלית באבאל מופיעה בעברית כבבל שאותה ניתן לפרש בתוך בל, שהוא שם של אלוהות בבלית. ראו ירמיהו נ ב; נא מד. פרוש אחר ב בלי, בכלום
על פי תורה שבעל פה כאשר האזרחים של בבל בנו את המגדל שלהם, הם לא דאגו אם אחד מהפועלים נפל ומת, אבל אם אחת מהלבנים היקרות נשברה, הם היו הורגים את האחראי לכך. סיפור פשוט זה הראה שהם העריכו ערכים חומריים יותר מאשר חיים של בני אנוש
הפצרה, דחיפת האגו קדימה היא בבחינת עבודת אלילים. ראו שמואל א טו כג
גם אשור עזב את בבל. הוא לא הצטרף לבבל, וגם לא לאברהם. הוא חיפש דרך שלישית , ובנה את נינוה. ראו בראשית ייא. מאחר ואין דרך שלישית,, אשור נעשה אויב לישראל ממש כמו בבל. האמרה מי שאינו אתנו יהיה נגדנו הוכיחה את אמיתותה במשך אלפי שנים

יום רביעי, נובמבר 15, 2006

האות אל"ף


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק יד בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
את ההצבה האלכסונית של אותיות המלה אבא במגן דוד לעיל ניתן לגלות גם באות אל"ף עצמה. כאשר מתבוננים בה היטב רואים שלמעשה היא שילוב של שתי אותיות וו ויו"ד כאשר האות יו"ד מופיעה פעמיים
יו"ד פרושה יד. לעיתים קרובות הכוונה ליד האל שנמצאת כביכול בכל מקום. לכן היא אמנם נמצאת בכל אחת מעשרים ושתיים אותיות האל"ף בי"ת, ומשמעותה היא שגבורתו ונוכחותו של האל הן בכל מקום, בין אם נרגיש בהן ובין אם לאו
וו פירושה אנקול, הכל תלוי בה. ויש גם את וו החיבור. וו מסמלת את האדם האינטגרלי, אשר לשליטתו העביר אלוהים את הבריאה. אדם זה נברא בצלם אלוהים ולא כמחריב. יש לו, לאדם זה טבע כפול: גוף פיסי ונפש רוחנית. הוא נברא כדי שהוא, ורק הוא, יוכל לחבר את החומרי עם הרוחני במודע ומרצון. כפי שמחבר תהילים אומר בפרק ח פסוק ז
תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת-רגליו

והאות וו מסמלת עובדה זו היטב
בכל אופן, באות אל"ף, הוו אינה ניצבת זקופה, אלא באלכסון. פירוש הדבר הוא שהאדם נמצא בתהליך ממושך של צמיחה. בתהליך זה, הוא מוצא עצמו כשרוח אלוהים מרחפת על פניו כפי שמסמלת אותה האות יו"ד שנמצאת מעליה בצד ימין; הוא מוצא את עצמו עם הניצוץ האלוהי שבתוכו שאותו מסמלת האות יו"ד שנמצאת מתחתיו בצד שמאל. עם זאת, האות יו"ד שמתחתיו לא זהה בדיוק ליו"ד שמעליו, וזאת, כנראה על מנת להזכיר לנו שהניצוץ האלוהי באדם, על אף שהוא במהותו זהה לבורא, אינו הבורא עצמו. טיפה של מים מהאוקיינוס היא ביסודו של דבר זהה למקורה, אך איננה אוקיינוס. לפיכך האלוהי שבתוכנו רחוק מלהיות האלוהים שהוא בורא הכל. כמי שנבראו בצלמו ובדמותו, אנחנו יכולים להשתתף ביצירה של אלוהים כבוראים שותפים אך בלי היכולת שיש לאלוהים ליצור יש מאין. האות אל"ף, לפיכך, מסמלת את הרוח היצירתית של אלוהים גם לפני שיצאה לפועל בבריאה וגם בבריאה עצמה, ובמיוחד באדם. הרוח הזאת היא שמרימה את האדם מדרגת בעל חיים לדרגה של אנושיות אמיתית. השפה העברית מביעה זאת להפליא: במלה אדם, במובן של אנושות, מוצבת האות אל"ף לפני המלה "דם". יוצא שהאדם הוא יצור חי, בשר ודם, שנשלט על ידי רוח האל


הערות ד"ר אדר לפרק זה

מעניין שהערך בגימטרייה של מרכיבי האות אל"ף הוא 26 כמו שם ההוויה
v. Aryeh Kaplan, Meditation and the Bible, p.82 (Samuel Weiser, Inc; York Beach, Maine, 1978, ISBN 0-87728-364-8)

הביטוי התנכי "נעשה אדם" בבראשית א: כט אינו רומז לשילוש או לכל ריבוי אחר באלוהות. הוא מציין שאלוהי השמיים ממלא תפקיד בתהליך עשיית האדם - כאשר השמיים כוללים שמש ירח וכוכבים לפי בראשית ב:א - ראו הערות 6 לפרק 7 ו 8 לפרק 8. אלוהים לא אמר אעשה אדם כי זה היה מצמצם את מהות האדם לזו של בעל חיים פסיבי שאותו ניתן לכל היותר לאלף למשימה מוגבלת. לכן אנו מצווים בתהילים לב: ט אַל-תִּהְיוּ, כְּסוּס כְּפֶרֶד-- אֵין הָבִין בְּמֶתֶג-וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם. כבני אדם אנו בבחינת ותחסרהו מעט מאלוהים כפי שנאמר בתהילים ח: ו

יש שש אותיות במגן דוד


איור בעיצוב שלי בפוטושופ לאחד ההסברים הפשוטים ביותר למקורו של המגן דוד: יש במלים "מגן דוד" שש אותיות וכל אחת צריכה משולש משלה. כמובן שההסבר הזה לא תופס באנגלית שם הוא נקרא הכוכב של דוד

הסוכנות היהודית


אחד ממגני הדוד המפורסמים ביותר הוא זה שבלוגו של הסוכנות היהודית
התמונה היא באדיבותו של 
lukepix
ברר רבי
שצילם אותה בחיפה

יום שלישי, נובמבר 14, 2006

האות דל"ת


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק יז בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
האות דל"ת פירושה דלת. מתפקידה של כל דלת לאפשר מעבר או לחסום אותו. אם רוצים להיכנס לבית, או לעבור בתוכו מחדר לחדר, יש לעבור דרך הדלת. עובדה הפשוטה זו חלה גם על הדרך מה"אדם הארצי", הטבעי, ל"אדם הרוחני". ראו לעיל, פרקים שבע ושמונה
אברם-אברהם ציית לקריאה האלוהית לעזוב את בבל. הוא פתח את הדלת למלכות האלוהים. משמעותה של פתיחת דלת זו עבורו ועבור זרעו אחריו היא בו זמנית: מעבר בכיוון אחד וסגירת דלת כדי למנוע את החזרה לבבל. בגלל המעבר הזה הוענק לאברהם הכינוי העברי שפירושו המילולי "זה שעבר, או זה שחצה", במלים אחרות, זה שחצה את הדרך מהעולם של בבל אל העולם האמיתי של רוח אלוהים. אברהם, שהיה צאצא פיסי של עבר, נעשה גם לבנו הרוחני באמצעות המעבר הזה, והפך להיות ראוי לשם הזה
, לאחר חלוקת ממלכת דוד והיעלמות הממלכה הצפונית הוטל על שבט יהודה להמשיך את תפקידו של אברהם. השם יהודה נוצר על ידי הוספת האות דל"ת, שהיא האות הרביעית באל"ף-בי"ת העברי, לשם ההוויה בן ארבע האותיות, הטטרגרמטון. פירוש הדבר הוא ששם השבט, יהודה, כבר מסמן את המשימה שלו שהיא פתיחת דלת למלכות האלוהים, וחיבור ארבעת העולמות תחת ריבונותו. אף על פי כן, הכל חוזר אל אברהם, שבו מתחילה ההיסטוריה של ישראל שנועדה להוביל את האנושות אל מלכות האלוהים, שמסומלת על ידי האות החמישית של האל"ף-בי"ת העברי, כלומר, ה"א. ההכנסה של אות זו. ה"א, לשם המקורי אברם הופכת אותו לאברהם, ומצביעה על ייעודו

הערות ד"ר אדר לפרק זה
איש שלא מוכן לצאת לחופשי מובא באורח סמלי אל הדלת, ומרצעים את אוזנו שמות כא: ה,ו. משמעותי, שהמצווה לשחרר עבדים מתחילה את רשימת המצוות שמופיעה מיד אחרי עשר הדברות

פירוש השם עבר שמופיע בבראשית י:כד; יא :יד- טו, הוא עברי כלומר אחד שעבר מהעולם של הבלבול למלכות האלוהית של האמת. מעבר הירדן מבבל לארץ הקודש מבטא זאת באופן גיאוגרפי. עבר הוא אב טיפוס של העבריות, המונח הזה מוגבל לקו אברהם יצחק יעקב וצאצאיהם שידועים כשמים. ראו שמות ז: י; במדבר ו: כט; דברים כח: י

יהודה משמעו "הוא יודה לאלוהים או יתוודה בפניו מעצם מהותו

ניתן לומר שיהודה הוא התשובה של אלוהים לבבל של נמרוד

ארבעת העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה מופיעים בעץ החיים של הקבלה
see Adam and the Kabbalistic Tree, by Z'ev ben Shimon Halevi, p.28

ישנם מלומדים שקושרים את הוספת האות ה"א לאברהם בבראשית יז: ה למלה בהבראם שמופיעה בבראשית ב: ד: שמאפשרת את הפירוש בה"א בראם. כיון שבמלה בהבראם אותן אותיות כמו באברהם ניתן לפרש שעם אברהם יעשה האל את השמים ואת הארץ, ישנם מלומדים שמוצאים את הרעיון הזה מודגש בתורה באמצעות כתיבת האות ה"א במחצית מגודלה הרגיל. הצורה המוקטנת הזאת יכולה לספר לנו על ההתחלה הצנועה של הרעיון האלוהי, שאחר כך מתגלם באברהם, מתרחב לישראל ולבסוף לכל האנושות ולפיכך ה"א יכולה לסמל את מלכות האל

האות גימ"ל


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק טז בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
אם מסירים את האות יו"ד העליונה מן האות אל"ף האל"ף מאבדת את שלמותה ונעשית לאות גימ"ל, שהיא האות השלישית באל"ף בי"ת העברי. גימ"ל פירושה גמל. ביתו של הגמל הוא במדבר. לגמל יש אינטליגנציה שעוזרת לו להסתדר בתנאים הקשים של המדבר ולמצוא נאות מדבר, אבל הוא, כמובן, לא חי בגן עדן. נוכל להשוות את המצב דמוי הגמל הזה לשדה האמצעי של המגן דוד שלנו כאשר הוא בלי ששת המשולשים שמקיפים אותו. או אז הוא נראה קודר מאוד וחסר משמעות; קו המתאר שלו דומה לתא של יערת דבש, שיכולה לסמל את החיים האינטליגנטיים אך חדגוניים בכוורת דבורים או בטכנוקרטיה חסרת נשמה
אם מתבוננים היטב באות גימ"ל, ומשווים אותה לאות אל"ף, מבחינים שהאות יו"ד שבו קטנה מזו שבאל"ף, בעוד הו"ו שבו זוקפת את ראשה כמשתדלת להחליף את יו"ד העליונה. ניתן לפרש זאת כסמל לבבל של נמרוד. אמנם, אפילו בבבל העתיקה ניסו האנשים לגמול חסדים במידת מה, וידעו מהו עונשו של האל למי שאינם גומלים חסדים אך למרות זאת הכל נגמר שם בבלבול בגלל דחיית שם, שמסומלת על ידי האות יו"ד העליונה החסרה בגימ"ל. כשם שגימ"ל אינה האות האחרונה באל"ף-בי"ת העברי, כך בבל איננה המטרה וגם לא הסוף של ההיסטוריה האנושית. חז"ל אומרים שהאות גימ"ל נראית כמו אדם שרץ לכיוון האות הבאה באל"ף-בי"ת העברי

העולם כבית


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק טו בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד
כפי שנאמר קודם האות בי"ת משמעה בית, כמו למשל בשם בית-לחם, בית של לחם. היא יכולה גם לייצג את הבית שהבורא הכין עבורנו, שהוא העולם הנברא כולו. התנ"ך מתחיל באות בי"ת, ונשאלת השאלה מדוע הוא מתחיל באות בי"ת ולא באות אל"ף, מדוע האות בי"ת היא שמסמנת את התחלת הבריאה? תשובה מרשימה לשאלה זו היא שהתנ"ך אינו עוסק בטיעונים תיאולוגיים או בספקולציות אודות האל אלא בחוקי האל ובהוראותיו לאדם על פני האדמה שהיא ביתו של האדם
עצם העיצוב של האות בי"ת מרמז על הרעיון הזה; היא פתוחה רק בכיוון אחד, ז"א הכיוון שבו עברית נכתבת, כאשר עברית היא השפה שבאותיותיה ובצירופיהן אלוהים ברא את העולם. לפיכך כתבי הקודש הם תורה, הוראה, שניתנת מכיוונו של אלוהים, הבורא, לכיוונו של האדם וזה בא לידי ביטוי בצורה החד כיוונית של האות בי"ת. הוראות אלה ניתנות לאדם שמתגורר בבי"ת

יום שני, נובמבר 13, 2006

כיפות


כיפות מוצעות למכירה בבית הכנסת פינקסובה ברובע היהודי בפרג, צ'כיה. ישנן כיפות רבות עם מגן דוד עליהן, אך העיצוב הזה נראה לי ייחודי וכיפי. בהחלט אקנה את כל הדגמים של העיצוב הזה אם אפתח אי פעם מוזיאון לחפצים שנושאים עליהם סמל זה
התמונה באדיבות
pupumann0
מפליקר

מדרגות וכוכבים


גרם מדרגות מעוטר במגני דוד מהמוזיאון היהודי בחרבין. התמונה היא באדיבות
the zen master
מפליקר

המוזיאון היהודי בחרבין, סין


קראתי על הכוונה להקים מוזיאון יהודי בבית הכנסת החדש בחרבין במאמר משנת אלפיים. היה כתוב שם שקהילת חרבין מנתה עשרים וחמישה אלף יהודים בין המאה התשע עשרה לתחילת המאה העשרים. נראה שהכוונה להקים מוזיאון התממשה מאחר ולפני חודש פרסם בפליקר "אמן הזן" את התמונה הזאת מן המוזיאון היהודי בחרבין, והתיר לחברי פליקר להשתמש בה. המגן דוד שעל הרצפה דומה מאד למגן דוד מהואנג שן שפרסמתי לא מזמן בשניהם הנקודה הגבוהה במגן דוד הפנימי מצביעה על הנקודה הנמוכה במגן דוד החיצוני. זהו עיצוב די ייחודי ונראה לי שיש קשר בין שני המופעים של הסמל באותה מדינה

יום ראשון, נובמבר 12, 2006

שַּׁבָּת וְשֶׁבֶת


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק יג (א) ספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה



השליח פעול הציע לחסידיו מקרב הגויים, כנראה בעקבות התגלות דתית שחווה, שיכללו את המלה "אבא" בתפילותיהם

קִבַּלְתֶּם רוּחַ הַמַּקְנָה מַעֲמָד שֶׁל בָּנִים, וּבְרוּחַ זֹאת אָנוּ קוֹרְאִים אַבָּא, אָבִינוּ

ניתן לקרוא את המלה "אבא" מימין לשמאל ולהפך גם בארמית גם בעברית וגם בשפות הלטיניות. בעברית ובארמית האותיות שמרכיבות את המלה הן אל"ף בי"ת ואל"ף, אל"ף במשמעות של אחד, המקור האחד או העיקרון המכוון האחד; בי"ת במובן של שניים, או במובן של בית, רמז אפשרי לכך שהבריאה היא הבית שבו מתקיים התהליך הממשי של הגידול. ניתן לומר שהכל בא מאל"ף (האחד), עובר דרך בי"ת (העולם של הקוטביות והכפילות), ומתאחד מחדש באל"ף. בבית זה ישנם חדרים רבים, גם ליהודים גם לנוצרים ולמוסלמים, וגם לחסידי דתות אחרות, בתנאי שילכו לפי מה שנוח אב האנושות אחרי המבול קבע. מאחר וכל אנוש הוא צאצא של אדם הראשון, הוא מוזמן להכיר גם באבהות האל וגם באחוות האנושות. אין כל צורך בקטטה או במדון, ככתוב

הנה, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד


המילה שבת והמלה שבת כתובות באורח זהה. שבת, יום המנוחה, אפילו יום ששבת אלוהים מכל מלאכתו, היא אותה רמת תודעה אליה אנו מיועדים להגיע, ובה נשאר לאחר שנשלים את "ששת ימי המעשה" שלנו. השבת שלנו, שחוזרת מדי שבוע, מסמלת מטרה סופית זו.
אם אנחנו מחשיבים את ששת המשולשים החיצוניים במגן דוד כסמל לששת ימי החול של השבוע, השדה אמצעי יכול לסמל היטב את היום השביעי, שבת. טבוע במרכז המגן דוד הוא יכול לציין את סיום הבריאה כמו גם את פנימיותנו, בני אנוש, שהיא בדמות הבורא. לפיכך חילול שבת הוא בבחינת זלזול בחוקי הבריאה ובפנימיותנו. נכון שמעבר לעולם הנברא, הכבול בזמן, קיימים האין סוף והנצח - "היום השמיני"- אבל בעולמנו הנוכחי אנחנו כפופים למקום ולזמן ועלינו לקחתם בחשבון. לפיכך המגן דוד מייצג איזון הרמוני של כוחות כאשר האלוהי במרכזו, והעולם החומרי מאורגן סביבו

אל"ף בי"ת


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק יג (ב) ספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה
שהודפסה

הבה ננסה להתייחס לשדה המרכזי כאל הבית של בי"ת, הבריאה, ואל אל"ף כאל הכוח המתמשך המקורי שפועל מעבר לעולם הגלוי לעין ומחלחל בתוכו. כוח זה מחלחל במיוחד בנו, בני האדם, שעל אף היותנו חלק מן העולם הנראה, נוצרנו בצלם אלוהים, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו. זו הסיבה לכמיהה העמוקה שיש לנו למציאויות היותר גבוהות, ליצר שיש לנו להשיג את זכותנו מלידה ולהיעשות לאדם אמיתי. משיכה משותפת זו מנוסחת כ"אלוהים בחיפוש אחר האדם" ו"אדם בחיפוש אחר אלוהים". כאמור, הכוח היצירתי העיקרי והמחלחל הזה, אינו מוגבל למערכת היחסים של אדם עם אלוהיו - הוא נמצא בכל מקום. לכן אנחנו יכולים לשים את אל"ף בכל המשולשים שמעבר לתחום האמצעי
חשוב להבין שהאותיות אל"ף ובית אינן ישויות נפרדות או מנוגדות; אנחנו לא צריכים לקבע את עינינו רק על אחת מהן. אם נביט אך ורק באל"ף נזניח את בי"ת, ואז תהיה לנו משיכה ל"ספיריטואליות" בלי שתהיה קרקע מתחת לרגלינו; אם נביט רק בבי"ת נלכד בהשקפת עולם אקזיסטנציאליסטית, בלי שתהיה לנו מטרה מחוץ לסיפוק צרכי הגוף ותשוקותיו. הייעוד האמיתי של האדם הוא לאחד את הבי"ת והאל"ף, להעלות את הארצי אל תוך האלוהי. איחוד זה של הבי"ת עם האל"ף יוצר את המלה אב והנה שתי האותיות האלה ביחד מתארות את האלפבית העברי שהוא הרכב של שפה והתגלות. ואמנם, האיחוד הזה של אדם עם אלוהיו הוא המהות של האל"ף בי"ת - האותיות האחרות מספקות את הרקע, את הפרטים, את ההנחיה בדרך

אב


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק יג (ג) ספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת
1987
בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
ראינו שהאותיות אל"ף ובי"ת יוצרות את המלה "אב" ומוסרות מסר עמוק וכפול
הן מסמלות את האלף בית, כשרון השפה כבסיס לתרבות האנושית
הן מציבות בפני כל אחד מאתנו את השאלה המכריעה: האם אנחנו מקבלים את בורא הכל כאבינו וכמיטיבנו, או שמא אנו מעדיפים להישאר מסובכים במושגים של עובדי האלילים, כמו שניסח זאת המצביא המפורסם קלאוזוביץ
המלחמה היא האב של הכל
גם בתפילת השחרית שלנו האלוהים מוזכר כבעל המלחמות שאנו בני אנוש מביאים על עצמנו כתוצאה מחסרונותינו. נכון שהמאבק להישרדות, וההישרדות של המתאימים ביותר שנובעת ממנו, הוא מרכיב הכרחי של החיים על כדור הארץ. בעוד שלכל בעל חיים יש כלים שונים למאבק, ציפורנים, טלפיים, שיניים חדות; או צבעי הגנה, או רגלים קלות, או חושים מפותחים במיוחד וכו' - אנו, בני אנוש, מצוידים בעיקר בשכל וברצון. האם עלינו להמשיך להשתמש בהם ברמה של בעל חיים, או שמא נוכל ליישם את יכולותינו ברמה אלוהית, בדמות אבינו בוראנו (ולא בדמות המחריב)? לגבי האקסיומה של הישרדות המסתגלים ביותר בהיסטוריה האנושית, עלינו להודות שעם ישראל, שהוא הקטן בעמים, הוכיח את יכולת ההסתגלות שלו. בהמשך נברר מה עומד מאחורי עובדה מדהימה זאת


הערות ד"ר אדר לפרק זה

במלה הארמית אבא משתמשים גם בעברית, במיוחד על ידי ילדים שפונים לאבותיהם. ראו אל הרומאים ח: טו; אגרת אל הגלטיים ד: טז

למלה אותיות שני מובנים : פלאים על טבעיים של השגחה אלוהית, שלעיתים קרובות נחבאים בבגדי הטבע, וסימנים, אותיות האלפבית, אבני הבניין של עולמנו. כל אחת מהן מתארת מצב מיוחד של התכווצות של האור העל טבעי ושל כוח החיים. השילוב של "אבני בנין" אלה למלים נותנת חיים למה שהן מתייחסות אליו וקוראות בשמו. אנחנו יכולים לומר שעשרים ושתים אותיות האלפבית של העברית הן הבשורה הראשונה והתורה היא הפירוש האלוהי שלה. ספרי תהילים והנביאים הם הבהרות נוספות

היום השמיני ממלא תפקיד חשוב ביהדות. למשל, "המוסד של ברית המילה ביום השמיני מלמד אותנו לשחרר את עצמנו מהחרצובות של עולם החושים כתנאי מוקדם לברית שלנו עם האלוהים" – הרש"ר בהערה לתהילים ו: א

יום שבת, נובמבר 11, 2006

תופעת השפה ותופעת ההתגלות


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס, והוא לקוח מספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

תופעת השפה היא אולי המאפיין הבולט ביותר של הקיום האנושי. אין ספק שהתקשורת קיימת בכל היקום, גם ברמה האורגנית וגם ברמה הלא אורגנית שלו. אטומים, ואפילו חלקיקים תת אטומיים, "מתקשרים", וכך עושים גם בעלי החיים. מערכות התקשורת שלנו- רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, וכו', מציעות שיטות טכניות לשידור מסרים, מוסיקה או חדשות. ניתן להמחיש את כלי התקשורת האלה באמצעות קו שמקשר בין נקודה אל"ף שמייצגת את השולח, לבין נקודה בי"ת שמייצגת את הנמען. בעוד שעל הנקודות אל"ף ובי"ת להיות שדות אנרגיה כדי לפעול כפי שהן פועלות, התקשורת עצמה איננה שדה אנרגיה, אלא גל, שלמרות עוצמתו הוא פשוט בטבעו
לעומת התקשורת השפה מייצגת שדה אנרגיה בפני עצמו, שדה שהוא נפרד מהמשוחחים. למעשה, זהו אחד מן השדות רבי העוצמה ביותר שאנחנו יכולים ליצור. כפי שהבחין המלך שלמה, החכם באדם, באומרו בספר משלי פרק יח פסוק כא

מות וחיים ביד-לשון

אנחנו יכולים להמחיש את שדה האנרגיה של הדיבור האנושי, כמו כל שדה אחר של אנרגיה, באמצעות משולש נוכל לתאר כל משתתף בדו שיח על ידי משולש. המידה בה הם מוצאים "שפה משותפת" תקבע את המיקומים היחסיים של המשולשים. אם משתתף אחד לא הצליח לנסח את מחשבותיו (או רגשותיו) באופן ברור, ואולי אפילו פלט מלה לא ראויה, המשולש שלו לא יוכל להיות מצוייר כשווה צלעות, והמסר שלו לא יתקבל כפי שהוא תכנן. יתכן שהמשתתף האחר, על ידי "סינון" החלקים המסולפים, יוכל "לנחש" את המסר, אבל הוא לא יוכל להיות בטוח שהבין אותו כראוי. בודהא, מודע לקשיים אלה, סירב לדבר על אלוהים. הוא הסביר שבתור יצור אנושי מוגבל הוא אולי לא לגמרי יבין את האלוהות הבלתי-מוגבלת, ושבגלל המגבלות של הדיבור האנושי, הוא אולי אפילו לא יהיה מסוגל לבטא כמו שצריך את מה שהוא יחשוב שהבין. גם מי ששומע אותו, בגלל המגבלות שלו, עלול שלא להבין את המסר המוגבל שהוא, בודהא, התכוון להעביר לו. לכן, במקום לדבר על אלוהים, בודהה התרכז בלימוד הדרך, ז"א דרך שמונה השיטות של בודהה להארה
גישתו זו של בודהא מסבירה מצד אחד את הצורך ההכרחי במחשבה ברורה ובשפה ברורה, לא רק בעניינים של קדושה אלא אפילו בעניינים רגילים; צורך זה מבליט את החשיבות של פתיחות לקליטה נאותה של המסר, או, אם לומר זאת בשפה של הסמל שלנו, להביא את שני המשולשים שווי הצלעות לחיבור הרמוני שייצור את הכוכב. אלוהים אינו מתקשר אתנו רק באמצעות הבריאה החומרית שלו, אלא, ובמידה גדולה בהרבה, באמצעות התגלויות, כמו אלו שחוו משה בהר סיני, ודוד [כפי שביטא אותן בתהילים] שהן בין הדוגמאות הנפלאות ביותר לנושא ההתגלות. בתפילות התודה, ההערצה התחנונים וכו' אנחנו פונים אל אלוהים ומתקשרים אתו. אנחנו עונים על השאלה הנצחית שלו אלינו

אדם, איכה

אנחנו מתקשרים אתו באמצעות מתן התורה הנצחי, ומקווים לקבל הוראות והנחיה אישית כדי שנוכל אכן להשיב: הנני, לעשות את רצונך

התנ"ך, חוץ ממסירת הוראות אלוהיות וחוקים, מראה לנו בדוגמאות חוזרות ונשנות את הברכות הנובעות מהתחברויות אינטימיות כאלה לאלוהים, בוראנו, כגון משה; יהושוע; המלכים דוד, יאשיהו, חזקיהו; מצד שני התנ"ך מראה לנו על התקלות בתקשורת; כמו בפרשת קברות התאווה המתוארת בספר במדבר פרק י"א פסוקים שלושים ושניים עד שלושים וארבע; כמו בפרשת המרגלים; או כמו המלך שאול שביעתה אותו רוח רעה לאחר שנמשח למלך.


בעוד שאת החלומות, החזיונות ואת קול המצפון אנחנו מרגישים בדרך כלל בלבנו, ההתגלות האלוהית באה מלמעלה, או מהצד הימני העליון. מסיבה זו העברית כשפת ההתגלות נכתבת מימין לשמאל. אפילו האות הראשונה של האלף-בית העברי שמסמלת את הכוח היצירתי לפני שהוא בא לידי ביטוי, ואשר אין לה היגוי ברור משלה, מתחילה מהצד הימני העליון, גם בכתב וגם בדפוס
פעם גם הכתב היווני נכתב מימין לשמאל בהשפעת דרך הכתיבה של העמים השמיים שנמסרה להם על-ידי הפניקים, אנשי צור, שמלכם, חירם התחבר עם המלכים דוד ושלמה. מאוחר יותר התחילו היוונים לכתוב "כפי שהשור חורש" : השורה הראשונה מימין לשמאל, השניה משמאל לימין, השלישית שוב מימין לשמאל
וחוזר חלילה. בערך מהמאה החמישית לפנה"ס, התקבלה הכתיבה משמאל לימין על ידי כל השפות של בני יפת לא רק לצורך פישוט טכניקות הכתיבה, כפי שחלק מההיסטוריונים מציעים, אלא כביטוי למצב רוחני. העמים השמיים, שנועדו להתגלות אלוהית, כתבו מימין לשמאל, בזמן שבני יפת קיבלו את ההתגלות מהעמים השמיים, ולכן "הלכו לקראתם" משמאל לימין. סגנון הכתיבה הערבי מבטא הגיון דומה. מתקבל הרושם שערבית, על אף שהיא נכתבת מימין לשמאל כמו העברית, נכתבת מלמטה כלפי מעלה, ואילו האותיות המודפסות של עברית (כמו הסוגים של האות האשורית של התנ"ך ) נראות כנכתבות מלמעלה למטה
ערבית היא השפה של האיסלאם, שנעשה לדת החשובה ביותר של בני חם. סגנון הכתיבה שלהם רומז שבדרכם למעלה הם יפגשו את העברית ויקבלו את ההתגלות שהוטלה על עם הספר (נעסוק ברעיון הזה בפרק הבא). כל זה בהסכמה מושלמת עם מעין מגילת יסוד שניסח נוח שמופיעה בפרק ט בבראשית

ויאמר, ארור כנען: עבד עבדים, יהיה לאחיו. ויאמר, ברוך ה' אלוהי שם; ויהי כנען, עבד למו. יפת אלוהים ליפת, וישכון באוהלי-שם...

הליכה זו של האחד לקראת האחר, מימין לשמאל ומשמאל לימין יכולה להוביל לויכוחים ולאיבה. אם יפת, במקום שיהיה מוכן לשכון באוהלי שם ולהצטרף לשם בשרות האל, ירצה להיות בעל דרך משלו, או ללכת, בלי או נגד שם, אחרי הקריאה של נמרוד, אחיינו של כנען, מייסד בבל, שהמשמעות המילולית של שמו היא הבה נתמרד

ויאמרו הבה נבנה-לנו עיר, ומגדל וראשו בשמיים, ונעשה-לנו, שם

באופן דומה, האגף השולט באיסלאם רואה את הגרסה שלו כדת האמיתית השרירה והיחידה, ורוצה לסלק את "אנשי השם", את בני ישראל ואת ייעודם המיוחד. מאז ומעולם במקום לתת כבוד לאלוהים, שהוא השם של השמות, יש לאדם שאפתנות לעשות לו שם וזו הסיבה היחידה לבלבול הבבלי שנמשך עד ימינו, עם האנטישמיות הטבועה בתוכו ועם מעשי האיבה הבלתי פוסקים. מטרת הבריאה היא אחדות ושלום ולא ויכוחים ומעשי איבה. אחדות ושלום אלה אינם תלויים בהמצאת תוכניות פוליטיות מבריקות אלא הם תוצאה של תקשורות ללא רבב שמבוססות על האמת האלוהית כפי שתוארה לעיל, וכפי שסיכמוה הנביאים

צפניה ג: ט כי-אז אהפך אל-עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד
זכריה יד, ט וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה ה' אֶחָד--וּשְׁמוֹ אֶחָד.

השליח הנוצרי פעול, שהיה תלמיד של רבן גמליאל, חשב כנראה על הדברים האלה כאשר הדגיש את האחדות של העמים עם בני ישראל. העמים שהתנצרו מבטאים את המחשבה הזאת (אף על פי שבאופן לא מודע) כאשר הם אומרים בתפילת האדון שאימצו

יתקדש שמך, תבוא מלכותך

באופן דומה המוסלמים מתחילים כל סורה של הקוראן, וכל תפילה, במלים

בשם אללה, הרחמן, הרחום

אנחנו יכולים להמחיש את האיבות והויכוחים באמצעות משולשים מנוגדים, ואת הצטרפותם ביחד על ידי המשולשים המשתלבים של המגן דוד

בית הכנסת החדש ישן בפרג


תרגום קטע זה מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק א (יג) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד
בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

יתר על כן, גם בבתי כנסת התחילו עכשיו להציג את ההקסגרמה, כך בעיר המלין בגרמניה וכך בבית הכנסת הישן חדש המפורסם בפראג, שניהם נבנו בסוף המאה השלוש עשרה

לפני שנכנס יותר לתוך פרטים על בית הכנסת הישן חדש, נעיף מבט קצר אל ההקשר ההיסטורי, כלומר, אל האווירה החברתית של אותם ימים

הקיסר יוסטיניאנוס העניק לאנטישמיות הנוצרית גיבוי חוקי במאה השישית, והיא הפכה להיות אלימה בתקופת מסעי הצלב. ידוע לכל על הטבח של יהודים בצרפת ובגרמניה, ואחר כך גם בירושלים. לאחר התבוסה של הצלבנים ואיבוד ירושלים, התפתחה בנצרות מגמה חדשה לגמרי: "ירושלים הארצית" הוחלפה ב"ירושלים השמיימית". רעיון זה מצא את הביטוי האדריכלי שלו בסגנון הגותי של הקתדרלות והכנסיות, עם הקשתות המוגבהות המוארכות והמחודדות שלהן המסמלות את הנטייה כלפי השמים, ועם המגדלים הנישאים שראשם בשמיים. במסגרת המגמה החדשה הזאת, גזרה המועצה הרביעית של מוסדות האפיפיור ברומא בשנת 1215 שעל היהודים (והסרסינים) ללבוש מעתה והלאה בגדים שונים משל הנוצרים כאשר ההבדל נראה לעין. הממשלות (בתור "יד החרב" של הכס הקדוש) היו אמורות לנפק תקנון שיפרט את הלבושים ולהעניק גיבוי חוקי לענידת "תג יהודי" ( זה נעשה למשל ב"ספר החוקים" שליקט: אלפונסו העשירי מקסטיליה
1252-82
  ;אדוארד מלך אנגליה 
1275ב
  אלפונסו הרביעי מלך פורטוגל
ב1325
 . התגים האלה, שהיו אמורים להיות ענודים על מגבעת או על החזה, היו בעיקר עגולים, בצבע אדום או צהוב, אבל היו גם סימנים אחרים של בידול, כגון המיגבעת היהודית המחודדת; פירוט של צבעי הלבוש ; וגם תגים בצורה של ההקסגרמה. על פי גזרה מלכותית, שנגזרה במהלך המהומות האנטי-יהודיות בספרד בסוף המאה הארבע עשרה, הוכרחו היהודים ללבוש "כוכב אדום עם שש קצוות".בתמונה שצוירה בידי נובו גונקלבס, שתלויה כעת באזור המזבח של כנסיית סנט וינסנט בפורטוגל, מופיע כוכב אדום כזה על החלוק של הרב הראשי של פורטוגל, ממש מעל ללבו
במסגרת השתלשלויות היסטוריות אלה, נתבונן כעת יותר מקרוב בתפקיד המרכזי שמילא בית הכנסת החדש ישן של פראג במעבר האיטי של ההקסגרמה ממעמד של תג מקרי למעמד של סמל העם היהודי
בית הכנסת החדש ישן של פראג נבנה במאה ה-13 בסגנון הגותי המוקדם של אז, ויש הקסגרמות דמויות שושן על שני החלונות העגולים שבחזיתו

ואהבת לרעך כמוך


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
אנשים חושבים לעיתים קרובות שכדי ליהנות ממערכות יחסים מספקות עם עמיתיהם די שיצייתו למצוות ואהבת לרעך כמוך. בצורה גרפית ניתן לתאר מערכת יחסים כזאת באמצעות קו שמחבר שתי נקודות, נגיד אל"ף ובי"ת, שכל אחת מהן מייצגת איש. העיצוב הזה משקף באופן הולם את המציאות הנוכחית של חיי היום יום של רוב האנשים
לעתים רחוקות שמים לב לכך שהתורה אומרת לא רק
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ

או אפילו
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹך

אלא מוסיפה תוספת חשובה מאוד לפסוק
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, ה
לניסוח זה יש כמה השלכות : א. מילית החבור "ו" שבתחילת הפסוק מצמידה אותו לפסקה שלפניו. לכן כדי להבין באופן מלא את הדברים רצוי לקרוא את הפסוקים א עד יח של פרק יט בספר ויקרא, ובמיוחד את החלק האחרון של הפסוק האחרון הזה
אֲנִי, ה'


שמופיע אז כסיכום של הפסוקים הקודמים

המונח "לרעך" מרמז ש אל"ף לא צריך רק לנסות לראות את בי"ת כרעו אלא שהוא צריך להתנהג בדרך שבי"ת יוכל לראות ולקבל אותו כרעו. כך במתן או בקבלת נדבה, וכך גם באספקטים אחרים בחיים, כמו במערכות יחסים עסקיות, יחסי עובד מעביד, וכו'
ג. המונח "כמוך" כולל גם הוראה וגם הצהרה. אין מי שיכול לאהוב את זולתו יותר, או בצורה אחרת, מאשר את עצמו. ההכרה וההתכוונות למהות העצמית או לחלק האלוהי שבנו מחוללת את הגישה הנכונה ואת התנהגות הנאותה כלפי הזולת
אמנם, מצוות ואהבת לרעך כפי שמחייבת התורה איננה מתייחסת למישהו מיוחד שאותו אוהבים, אלא בגישה כללית או בנטיית האופי, כאמור במשלי

בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ


אנחנו חייבים, אומרת התורה, לראות בכל זולת את הרע שלנו. לפיכך אהבת הרע האמיתית איננה מוגבלת לחבריך או לבני המשפחה, העם, או האמונה שלך. מצד שני, מישהו שאוהב או מברך את זולתו, אוהב ומברך זו זמנית גם את עצמו, מאחר ומהותם של כל בני אנוש היא שנבראו בצלם אלוהים ולכן הם בעצם אחדות אחת

ד. כדי להשיג מטרה זו, התורה מעלה את מערכת היחסים הפשוטה שתוארה קודם בין אל"ף לבין בי"ת מקו למשולש, בהוסיפה את המלים

אֲנִי, ה'


בכך התורה אומרת, בין היתר, שאהבתך לאלוהים ואהבתך לרעך אינן יכולות להיות נפרדות

המגן דוד עשוי לתאר זאת היטב באמצעות שני המשולשים שווי הצלעות שלו.

ה. מצוות אהבת הרע היא אחת המצוות המעטות שאינן עוסקות רק בעשה או לא תעשה אלא מערבות גם את הלב. עלינו לזכור שהפסוק הקודם (17) אומר
לא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶך

לכן הסיום של פסוק 18
אֲנִי, ה'

מחבר את שני הפסוקים למצווה לאהוב את האלוהים בכל לבבך, כך שהראש והלב, השכל והרגש, מאוחדים באלוהים

כמה עיצובים גרפיים יכולים לעזור להדגים טענה זו. את יחסי האנוש האפשריים הרבים שנזכרו בתחילת פרק הזה ניתן לתאר על ידי מספר קוים שנשלחים לכיוונים אקראיים, לפי המיקום של כל אחד מהאנשים. אבל אם יחיד מיוחד (אל"ף) עושה עצמו רע לבי"ת כדוגמה לאהבה שלו לאלוהים, האנרגיה שהוא מייצר חייבת להיות מתוארת על ידי משולש. אם אנחנו מתארים גם את האנרגיה של בי"ת על ידי משולש (עושה עצמו רע לאל"ף כדוגמה לאהבה שלו לאלוהים) שני המשולשים יצטרפו באופן הרמוני במגן דוד כאשר המרכזים של כל אחד מהמשולשים חופפים, ומסמלים את מרכזיותו של המושג
אֲנִי, ה'

בחיים של כל אחד מהם
ואם כל אדם יחליף את היחס הפשוט "אני-אתה" שהוא יחוס הרגיל לעולם, כפי שהראינו בשרטוט לעיל הכמעט כאוטי למראה, ביחס "אני-אתה-אלוהים", הגזע האנושי ימצא לעצמו מרכז משותף, וכתוצאה מכך יזכה לשלום, שמחה ורווחה. לפיכך, מציאת מרכז משותף, אלוהים, יכולה לאחד את כל הגזע האנושי. עם זאת אין מדובר כאן באחידות. כל פרט ישמור על אופיו ויוכל לבטא אותו. ראו עד כמה היו שונים באופיים למשל, שלושת האבות, או משה, דוד, ישעיהו, ועמוס; או הילל ושמאי; או רבי עקיבא, אבן גבירול, והרמב"ם, או הבעל שם טוב והרב א"י הכהן קוק, או, מהעולם הלא יהודי: המלך כורש, הקיסר אשוקה, גורו ננק מייסד דת הסיקים, ג'לאל א דין רומי, המשורר הסופי, הגורו ההודי סנט קירפל סינג ואלברט שוייצר), אם נזכיר אחדים מכל אלה שמיקדו את לבם באל האחד
אמנם, כל אחד משתדל בדרכו להיות דומה ככל האפשר לדמות האל, אך הוא יכול וצריך לבטא באופן מלא אספקט ספציפי של האלוהות האין סופית ולהותיר מקום לכל אחד אחר לבטא את עצמו
כפי שרבי זושא אמר
בשמים לא ישאלו אותי מדוע לא הייתי משה רבנו, אלא מדוע לא הייתי רבי זושא

אמרה מפורסמת אחרת שמדגימה טענה זו מיוחסת לרבי הילל
מעשה בנכרי אחד שבא לפני הלל אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור
-תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, עמוד א

אמנם, עלינו ללמוד איך לאהוב כיאות כדי לא לגרום נזק, בין אם מדובר בטיפול בילדים, ביחסי נשואים, בעזרה לפצועים, או בעזרה רוחנית. מאחר והרבה ממצוות התורה מתייחסות למערכת היחסים בין אדם למקום, ברור שרבי הלל, כלל אותן בתשובתו לנכרי, וזה אומר שאפילו החלקים של התורה שעוסקים לכאורה בפולחן ובתפארת האל כוונתם לרווחה פיסית ורוחנית של המין האנושי. תפארת האל איננה במות הרשע, אלא ברווחת האנושות ובשלומה

הבנה זאת באה לידי ביטוי גם במצווה
צדק צדק תרדוף

השאלה המתעוררת היא מדוע כתבי הקודש חוזרים על המלה צדק? רש"י, אומר בפרשנות שלו על הפסוק שהסיבה היא ששופט צריך לשקול בזהירות את טעוני שני הצדדים, התובע והנאשם. אף על פי כן, האידיאל אינו ללכת לבית משפט, וגם לא להיות מובא לבית משפט. אין לנו סיבה לחשוש מלהופיע לפני בית משפט ארצי או שמימי אם אנחנו מכבדים לא רק הזכויות שלנו אלא גם את הזכויות של השכנים שלנו.
יהי ממון חברך, חביב עליך כשלך

היא אחת מן ההוראות הרבות של חז"ל בנושא זה. מצד שני, אם מיליארדי בני אנוש משלמים רק מס שפתיים כשהם מודים בקיומו של אל יחיד, בזמן שלמעשה כל אחד מהם מרוכז בענייניו או במעמדו האגואיסטי, המשולשים המסמלים יחסי אנוש ייראו מעוותים, לא מאוזנים, או מנוגדים, כי לא יהיה להם מרכז מאחד: החריגה מהמרכז היא אמנם הסיבה לכך שאפילו פעולות של אהבה לכאורה, כמו בין גבר לאישה, בין הורים לילדים, בין שכנים, או בין קבוצות פוליטיות ודתיות, מייצרות, לעיתים קרובות כל כך, ריב ומדון. באופן ברור, התיקון כרוך בהבנה הנכונה של האהבה ושל הדרכים להביע אותה. שני המשולשים שווי הצלעות מסמלים את האידיאל של אחדות ושלום בין שני אנשים שונים ( ובין כל "אני" לכל "אתה"). אחדות ושלום מושגים באמצעות התמקדות באל הבורא שרק הוא יכול אכן להיקרא בשם אהבה
בהקשר זה נדון בסיסמה המאוד אופנתית ועכשווית: " עשו אהבה, לא מלחמה". הרעיון זה, ככל שהוא נשמע מודרני, מקורו באלכסנדר מקדון. בניסיון להתגבר על האיבות בנות מאות השנים בין יוון לבין פרס, הורה אלכסנדר הגדול לקציניו, אחרי שהביס את פרס, לעשות אהבה עם בנות האצולה הפרסית ואפילו להתחתן איתן. אלא שהרעיון הנחמד הזה שלו לא הצליח: לא די שרוב הגבירות הפרסיות לא חיבבו את היוונים, גם מריבות פרצו מיד על "בעיות יום יומיות" כמו ירושה; יתר על כן, האימפריה הענקית שלו התפרקה מיד אחרי מותו, ושלושת הטוענים לכתר נלחמו זה בזה; והאימפריה הסלווקית שקמה אחרי אלכסנדר הגדול התנגשה עם הנתינים היהודיים שלה על השאלה "חרויות הפרט או חיי תורה", והובסה על ידי החשמונאים


הערות ד"ר אשר אדר לפרק זה

בדרך כלל נאמר ואהבת את ואילו בויקרא יט: יח מופיע ואהבת ל שפירושו שתהיה רע לזולת. אמרה דומה יש במשל המפורסם בברית החדשה, בלוקס פרק עשירי פסוק עשרים וחמש. אהבת הרע כגישה כללית למעשה מבוטאת על ידי הניסוח של מצווה זאת. במלה ואהבת הו"ו איננה רק ו"ו החיבור אלא גם מחברת לפסוק הקודם כך שאם תנהג לפי מה שנאמר בויקרא יט: א-יז או אז וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, ה'. לנהוג כך משמע שאהבת הרע היא תהליך מתמשך. למעשה, זה ביטוי של תודעת אלוהים מתמדת. השפה העברית מבטאת זאת על ידי הסיומת ה"א במלה אהבה כאשר הה"א היא ה"א המגמה ומשמעה האפשרי הוא בכיוון לאהוב. כמוכן אריק פרום בספרו אמנות האהבה
(Unwin Books, London, ISBN 0-04-157002-2)
רואה באהבת הרע כמוך נטיית אופי (עמודים 38, 46). בגימטרייה המלה כמוך ערכה שמונים ושש- שקולה כנגד אלוהים – שמונים ושש- וגם מכאן אנחנו יכולים להסיק על הקשר הפנימי שבין המצווה לאהוב את אלוהים לבין המצווה לאהוב את הרע

ראו איוב מב: י שם משתמשים במונח רע לגבי אליפז התימני בלדדי השוחי וצופר הנעמתי שהם גויים. באופן דומה בספר שמות יא: ב המונח מוחל על מצרים. המלה רע בצרה יכולה להקרא גם כרע בפתח ולכן יתכנו גם הפירושים הבאים: כפי שהיופי הוא בעיני המתבונן כך גם הרע שאנו רואים באחרים הוא בעצם בנו. ראו משלי כז: יט. יש להתגבר על כך באמצעות פיתוח גישה של אהבה כזאת... אם מישהו בא אלינו כאויב ואנחנו אוהבים אותו, יש לקוות שנשנה את עוינותו לידידות. ראו משלי טז: ז

מעניין שהערך הנומרולוגי של "ואהבת לרעך כמוך" עולה כדי תשע מאות ושבע "ואהבת את ה' אלוהיך" – תשע מאות ושבע-. יתר על כן, המלה אהבה היא שלוש עשרה, אהבת רע הדדית היא עשרים ושש
(2x13)
שהוא גם ערך שם אלוהים 
5+6+5+10
המשמעות היא שבמקום שיש אהבה הדדית אלוהים נוכח, כמובן שאהבתו נוכחת תמיד. היא רוצה לעורר את אהבתנו אליו ואל ברואיו. זה מובע באופן נפלא בתפילת שמע, "ה' אלוהינו ה' אחד" כאשר אחד זה שלוש עשרה, כמו אהבה. ניתן לפרש זאת כאלוהים הוא אהבה. זה צד אחד של המטבע או צד אחד של המגן דוד כאשר הצד השני הוא סמל לאהבת האדם , שנדרשת כדי ליצור את המגן דוד כסמל לאחדות באהבה

המילה בעברית לצדק קרובה לצדקה, נדבה, רחמים, נדיבות לב. עם מפרשים את הה"א שבסוף המלה צדקה כה"א-המגמה המשמעות היא לקראת צדק