דגל חיל הים

מגן דוד כחול על גבי לבן, כמו בדגל ישראל, מופיע בדגל חיל הים, שרומז אולי לצבעי הים וקצף הגלים, בעוד שדגל ישראל רומז לתכלת של הטלית

התמונה מויקיפדיה

סמל אגף מודיעין

מגן דוד מופיע כאלמנט מרכזי בסמל של אגף המודיעין של צה"ל

התמונה מויקיפדיה

סמל צה"ל

החרב מסמלת מלחמה. הזית מסמל את הרצון בשלום. המגן דוד מסמל את העם היהודי ואת ההיסטוריה שלו

הסמל עוצב בידי האדריכל אריה אלחנני 

1898-1985

 אלחנני

עיצב גם את סמלי ההגנה והפלמ"ח

התמונה מויקיפדיה

היינריך היינה

היינריך היינה נהג לחתום על מאמריו בשנת

1840

לעיתון אוגסבורגר צייטונג  במגן דוד על מנת להדגיש את זהותו היהודית, למרות שהיה מומר 

  בפרויקט בן יהודה התפרסם מכתב של היינריך היינה למשה מוזר ובו רמז למשמעות העמוקה שייחס למגן דוד

גאַינגן, 20 יולי 1824

– – – גם בלילה הזה ראיתיך בחלום. לבוש היית תלבושת הישפנפית עתיקה ורכבת על סוס אנדלוזי בתוך מחנה אנשים יהודים העולים ירושלימה. מרקוס הקטן עם מפות הארץ הגדולות ועם ספרי-המסע שלו דבר לפניכם בתור מורה-דרך. צונץ הלך בסנדליו הקלים ובידו "העתון" הכרוך בעור עזים אדום; אשת הדוקטור צונץ נחפזה עם המחנה בתור מוכרת-מזון לאנשי-הצבא, ועל שכמה חבית קטנה של יי"ש ל"יום-טוב". הצבא היה צבא יהודי גדול מאד, וגנז רץ מן האחד אל השני, בכדי להחזיק את הסדר על מכונו. ליהמן וכן ווהלויל נשאו את הדגלים, ועליהם התנוססו ציורי מגן דוד ותורתו של בן-דוד. צוקר-כהן הנהיג את אנשי ההיכל. נערים אחדים, אשר היו לפנים חברים של הועד נשאו את עצמות שאול-אשר. וכל היהודים שהמירו את דתם שמשו בתור קבלנים ויסעו אחרי המחנה, והמון כרכרות הולכות אחרי המחנה בכרכרה האחת יושב ד"ר אופּרט בתור רופא של הצבא ביחד עם יוסט, העתיד לכתוב את "קורות היהודים" אשר תקרינה במסע הזה, ובכרכרה השנית יושב פרידלנדר ביחד עם האשה החשובה פון דר רקה. – – – אין זאת כי-אם אתמול בערב הרביתי להתעמק בקריאת ספרו של בנז' (בדבר היהודים) ונרדמתי. – – 

ה. הינה

הערה:
גם בנימין זאב הרצל נהג לחתום על מאמריו במגן-דוד ולא בשמו - אולי קיבל את הרעיון הזה מהיינריך היינה שקדם לו בכמה עשרות שנים 
מקור: כתבי הרצל, חלק שביעי, עמ' 59, הערה 1.

אהיל סיני עם הקסגרמה

זה עתה קבלתי אהיל סיני לבן זה מצ'יינה טאון, ניו יורק. בתחתיתו יש הקסגרמה מוקפת במשושה

אט אט מצטברים אצלי חפצים שעליהם צורת מגן דוד... הכנה למוזיאון שיעסוק אך ורק בנושא מגן דוד

שבת אחים גם יחד

כבר פרסמתי בבלוג זה מגן דוד עם צלב, צלב קרס, חצי סהר. להשלמת הסדרה הזאת של מפגשי סמלים דתיים הנה מפגש של מגן דוד עם אום שפרסם את התמונה במקור בפליקר, והואיל להרשות לי לפרסמה כאן, כתב לי שצילם את התמונה הזאת בגינת ביתה של אמנית הודית בעיר צ'ניי . לדבריו אמנית זו איננה חסידה של דת כלשהי אבל היא מאמינה באור האנושי ובאנושיות. לעניות דעתי אנושיות היא אכן עמק השווים שבו יכולים חסידי הדתות השונות לפגוש זה את זה מהצד של הנה מה טוב ומה נעים

אהיה אשר אהיה

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק ח בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד.

התהליך של יצירת אדם, והפחת חיים בתוכו מיוחס למונח "ה' אלוהים". את התוספת של המונח "אדוני" למונח "אלוהים" בהחלט אין להבין כהוספת של אלוהים חדש חוץ שנוסף על האלוהים שהופיע בפרק הראשון של ספר בראשית. המונח "אדוני" מצביע על הממד של הרחמים שהוא ממד מכריע ספציפי של היוצר שהוא אחד

כדי להבין את המידה האלוהית הזאת של רחמים, נשקול את המילה העברית לאדוני, ז"א הטטרגרמטון, שם שאין לנו אפשרות לבטא, וגם לא לתרגם, כי הוא כולל את כול מה שניתן לבטא במילים וגם את מה שמעבר למילים. יתר על כן, המבנה שלו נראה כעבר הווה ועתיד של שורש המלה להיות. אנחנו, בני אנוש, לא מסוגלים לבטא שלושה אספקטים אלה של זמן, או, לחשוב על שלושת המושגים האלה באופן בו זמני, ועוד פחות יכולים אנחנו להעיז לבטא את שם ההוויה, ולכן לעיתים קרובות אנחנו מסתפקים בכינוי "השם". ואמנם, ביטוי זה מבטא את שני האספקטים: כינוי ועצם הדבר- ולכן אנו עושים דבר לשמו

אנחנו מוצאים את אחד הפירושים הכי עמוקים של המובן של שם ההוויה כאשר השם מתגלה למשה במלים

אהיה אשר אהיה

משפט זה מדגיש את העתיד בהתאם לתוכנית האלוהית. הסבה זו של שם ההוויה לזמן עתיד אינה מצמצמת כמובן את האלוהות למימד כזה או אחר של זמן. הזמן כשלעצמו אינו כוח, ולכן אינו נכלל באלוהות. אלוהים כנראה רוצה לחנך ולגדל אותנו, כפרטים וגם כיחד, בתהליך תלוי-זמן שיחול על הטבע הרוחני והגשמי שלנו, באופן דומה לצורך של כוחות פיזיקליים לפרק זמן מסוים כדי לפעול את פעולתם

זה מתברר בפסוקים ובפרקים שאחרי ההתגלות בסנה הבוער באש, המתארים את היציאה ממצרים, את קבלת התורה בהר סיני, ואת השנים במדבר כתהליך של לימוד ושל הכנה לכניסה לתוך ארץ היעד, שהיא המקום המהותי בשביל להוציא לפועל את הלימוד האלוהי. כל זה קורה במידת החסד האלוהית. ההיסטוריה של עם ישראל משרתת כדוגמא לכל המין האנושי; אלוהי ישראל מסמל את האיחוד של הרצון האנושי עם הרצון של אלוהים, שהוא הבורא של הכול

תהליך זה ניתן להמחיש על ידי יישום המשפט

אהיה אשר אהיה

על עץ החיים של הקבלה או על המגן דוד. מאחר ונבראנו בצלם אלוהים, ומאחר ואנו אמורים לגדול אל תוך הדמות שלו, אנחנו יכולים להסיק שאנחנו אמורים להיעשות מה שנהיה על ידי רצון האל, או להפך, שהשם רוצה שתכונותיו האלוהיות יבואו לידי ביטוי מלא באמצעותנו

תהליך דו סטרי זה מסומן גם על ידי המלה "אשר" שמופיעה בפרשת ההתגלות בסנה הבוער. מובנה היסודי של המלה "אשר" הוא להתקדם, לפסוע קדימה. כאשר אנחנו מיישמים את ההתגלות בסנה הבוער על העץ של הקבלה, אנחנו צריכים לשים את שתי ההופעות של המילים אהיה שבפסוק "אהיה אשר אהיה" פעם אחת במעוין העליון ופעם שניה במעוין התחתון ואת המלה, אשר, עלינו לשים במעוין המרכזי והמקשר של ספירת תפארת. כאשר מיישמים את ההתגלות בסנה הבוער למגן דוד אנו יכולים להציג בכל אחד משני המשולשים את המלה "אהיה", ואילו במרכז לשים את המלה "אשר" ואת מה שהיא משדרת

מתן תורה

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק ח בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

בעשרת הדברות, אנחנו מוצאים הוראות יסודיות איך להתקדם. בדיברות אלה, שניתנו לנו על ידי אלוהים, ואשר מהוות מרכיב מרכזי של התורה, משתקפת פעם נוספת האחדות היסודית של דין וחסד. ידוע לכל שהלוח האחד עוסק במצוות שבין אדם למקום, בעוד השני עוסק במצוות שבין איש לרעהו. יש לציין כי התורה אומרת לנו על שני לוחות האלה בספר שמות פרק ל

כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים

הצד האחד משקף את הציווי החמור של הדין

לא תעשה לך פסל וכל תמונה, לא תרצח לא תגנוב וכולי

ואילו הצד השני משקף את החסד וניתן לפרש את הלוחות באופן שהעבד ששוחרר מבית העבדים מודרך על ידי רוח האל

לא תעשה לך פסל וכל תמונה; לא תרצח; לא תגנוב; לא תחמוד

עשר הדיברות עוסקות גם בדין וגם בחסד, והן מספקות הוראות ברורות באשר לדרך הנכונה. חסד אינו יכול לסתור את הדין. חסד הוא מצב של מודעות קבועה ושל הדרכה על ידי הנוכחות האלוהית. הרעיון הזה מתגלה בעצם המונח "מתן תורה". צרוף מלים זה אינו מדבר על נתינה חד פעמית של התורה בעבר המרוחק אלא על מתן תמידי של התורה, מתנה שיש לקבל בכל דור מחדש

אנחנו יכולים עכשיו גם להבין מדוע התורה מדגישה שה' הוא אלוהינו. אנחנו לא צריכים לסגוד לכוחות הטבע, ולהתייחס אליהם כאל אמת מוחלטת; אנחנו לא צריכים לסגוד לטבלאות אסטרולוגיות, אלילים ולאלילות של פוריות, לכוח הפיסי של חיות, או לגוף האנושי, מתוך הנחה שבגוף בריא תשכון נפש בריאה באופן אוטומטי, וגם אל לנו לסגוד לאל המודרני של המדע כמי שיכול לענות לכל הצרכים האנושיים

בכל הדברים האלה יש מידת מה של אמת. הם נועדו לעזור לנו, בתנאי שגישתנו אליהם נכונה. אך אם נצמד רק אליהם הם יהפכו לאדונינו ואנו נשאר "בלתי-מפותחים". הנפש האלוהית תישאר בפיגור או תקמול, ומה שיישאר ממנה יהיו רק קליפות אנושיות. נהיה כמו חיות עם מנת משכל כלשהי

לרוע המזל, ההיסטוריה האנושית סיפקה מספיק הוכחות לכך. על כל פנים מטרת הבריאה היא אדם בדמות אלוהים ולא התבהמות של בני אדם שהיא היכולת להשתמש בשכלו כבנשק המסוכן ביותר

אפשרויות מרובות של התפתחות מתגלות בתהליך הזה של יצירת אדם. זה נובע באופן חלקי מהרצון החופשי שלנו שאותו אנחנו יכולים להפעיל במסגרת חוקי הטבע והרוח שחלים על הבריאה. החיים עצמם, כמו גם המסר הכלול בכל הפרקים שאחרי תאור הבריאה, מראים את האפשרויות האלה בצורה בהירה

לפיכך גם חיי האדם וגם המבנה של כתבי הקודש - שהם למעשה הספר של האדם ועולמו - יכולים להתפרש כמצייתים לתבנית האלוהית שתוארה בפרקים "משמעות המשולשים", ו"קוטביות.

המגן דוד שלנו מהווה ביטוי מושלם להשתלבות של הפרקים הראשון והשני בספר בראשית ולמשמעותם, שכן שני המשולשים יכולים לייצג היטב האחד את האחדות של החומר והשני את האספקטים רוחניים של הטבע האנושי שלנו

נפש ונשמה

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק ח בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

המונח 'נשמת חיים' משמעו לא רק נפש רוחנית, או נפש אלוהית אלא שבאמצעות נשימת אותה נשמת החיים נעשה האדם לנפש חיה לבעלי החיים אין נשמת חיים למרות שהם נושמים ולמרות שהתנ"ך מדגיש שיש להם נפש (לכן האיסור לאכול דמם שנפשם בו). הנפשות שלהם מקורן באדמה. בגלל העובדה שאותם חוקים של אותו יוצר יחיד מושלים על כל היקום יש פעולות מסוימות של בעלי החיים שדומות להתנהגויות אנושיות, אבל אין לזה כל קשר עם נשמת חיים.

כאן עלינו לציין שהמלה נשימה לא ממש מעבירה את המשמעות של המלה "ויפח", שמתארת תהליך של התרחבות, או התארכות. הרעיון הוא להאריך את נפש האדם, שנברא בצלם האל, אל התחום של צלם אלוהים; או, אם להשתמש במינוח מודרני, להעלות את ההכרה שלו אל מעל להגבלות והאיסורים של העולם הזה לתוך הספירה האלוהית, אל העולם הבא שהוא עולם שכבר נמצא כאן אבל צריך עדיין לחדור לנפש ולתודעה שלנו. במונחים של עץ החיים של הקבלה יכולנו לומר שהמילה "ויפח" מתארת את ההתרחבות מספירת יסוד אל הספירות שמעל לקו של נצח-הוד. לא מדובר כאן, כמובן, על ניפוח האגו, אלא על העלאתו לתוך המציאות היותר גבוהה של הנוכחות האלוהית.

לכן, כתבי הקודש, בדברם על האדם שנעשה לנפש חיה באמצעות נשמת החיים שננפחה לתוכו, מדגישים שתי נקודות חשובות

א. בן-אדם נחשב כנפש חיה, או לבעל חיים רוחניים, לא בגלל שהוא נושם באופן פיסי אלא בגלל שהוא מתעלה באמצעות הנשימה האלוהית. על נפש חיה שכזו נאמר

נר אלוהים נשמת אדם

אף על פי כן, באמצעות אדם הראשון קיבלנו כולנו חלק בנשימה האלוהית, או ב"ניצוץ האלוהי", אם להשתמש במינוח שגור אחר.

ב. לא האדמה וגם לא האדם יכולים ליצור נשמת חיים. זו מתנה מאלוהים.

הסיפור על בריאת האדם, והספור על נפיחת נשמת חיים לתוכו סמוכים זה לזה מה שאומר ששתי הפעולות האלה ביחד הן שיוצרות את האדם האמיתי. בריאת צורת האדם בלי נפיחת נשמת החיים בתוכו היא כמו בריאת אנשים שהם מתים רוחנית, שהם עפר מן האדמה. באותו אופן נפיחת נשמת חיים באדם בלי להעניק לו צורת אדם אינה יוצרת אדם; היא יכולה אולי לברוא מלאכים, או רוחות

לאף אחת משתי הפעולות האלה, בריאה או נשימה אין עדיפות על פני האחרת ואין עדיפות גם לחומר המתלווה לבריאה על האספקטים הרוחניים הנלווים לנשימה. ישנן כמה אסכולות מחשבה שנוטות לראות בחומר של הטבע, ושל האדם במיוחד, משהו אפל ורע, היהדות, לעומתן, רואה זאת כחלק שווה של היצירה, שנכלל בהצהרה

וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד

ראיית שני אספקטים אלה כשווים אין פירושה שניתן להתפשר על האיזון הרמוני ביניהם. אין שום צורך לדכא את היצרים היסודיים הגופניים שלנו ובאותו אופן אין להניח להם לשלוט בנו; יש, לכוון אותם ולהשתמש בהם בשביל לקדם את המטרה האלוהית שלטובת האדם ולטובת הטבע הניתן לשליטתו.

נתבונן בארוחות היומיות שלנו כדי להמחיש הנקודה זו: מצוות התורה בקשר לטומאה וטוהרה של מזונות כמו גם הכמויות שראוי לאוכל מובאות בצורה מסכמת בספר משלי . פרק ל' פסוק ח'

הטריפני לחם חוקי

עלינו ליהנות מהארוחות היומיות שלנו במסגרת חוקי התזונה והמידה הנכונה, ולהודות עליהם כעל מתנה אלוהית

נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו

נאמר בתהילים קלו פסוק 25. עלינו להכניס לפינו את המאכלים בכוונה לשמור על בריאותנו ועל כושרנו למלא את משימותינו האלוהיות. ביהדות, ובקבלה במיוחד, מתארים זאת כהעלאה של הגשמי לתוך השמימי. כאשר מתארים את האספקטים האלה של החומרי והרוחני, או של הגשמי והאלוהי על ידי משולשים שווי צלעות, יוצרים את המגן דוד ההרמוני, או במונחים של עץ החיים של הקבלה את המעוין העליון והתחתון

בתור צאצאים של האדם הראשון, אנחנו שותפים לאותה תבנית; זו הירושה שלנו וזו זכותנו המולדת. אף על פי כן, אנחנו חופשיים לבחור אם להשתמש בה או אם להזניחה. כפי שאנחנו יכולים להתגעגע למזונות גשמיים ולשמחה, אנחנו יכולים להתגעגע למזון רוחני ולשמחה. ואמנם, הכמיהה הזאת טבעית בכל אחד מאתנו, אף על פי שהיא לעיתים קרובות מוליכה אותנו שולל או מתכסה בכל מיני תחליפים. הפתגמים הבאים עוסקים בשני הצרכים שווי הערך האלה לאדם

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם

(דברים ח, ב-ג)

אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח

(אבות פ"ג מי"ז). חיוני לבריאותנו לראות שני אספקטים אלה כשווי ערך. כל חוסר איזון עלול לגרום לנו למתחים ועקב זה למחלות בגוף ובנפש

תנך קניקוט

דף 318, אחד מ"דפי השטיח" הרבים של תנך קניקוט שמופיע מיד אחרי ספרי הנביאים

התמונה היא באדיבות אמן הקרמיקה פול ברצ'ילון שעיצב קערות לליל הסדר בהשפעת ציור מיקרוגרפי של יוסף אבן חיים בתנך קניקוט. כאן מופיעה גירסה של פול ברצ'ילון לאותו ציור - מגן דוד גדול על רקע של ששה מעגלים

תנך קניקוט קרוי על שם בנימין קניקוט, חוקר כתבי יד אנגלי שנפטר בשנת 1783. תנך קניקוט נחתם בשנת 1476, כשש עשרה שנה לפני גרוש ספרד. גרשם שלום בספרו: מגן דוד תולדותיו של סמל, משכן לאמנות עין חרוד, 2008, עמוד 42 מעיר שמגן דוד זה מוצב באלכסון ומתארו כ

ביצוע נפלא עשוי תשליב קווים וצורות גיאומטריות  ומוקף במעגל על ערבסקה בצבע מרהיב

ציורו של יוסף אבן חיים מזכיר לי מאד את דף השטיח של קודקס לנינגרד שנכתב כחמש מאות שנים קודם לכן, וגם בו מופיע מגן דוד גדול במסגרת ציור מיקרוגרפי. נדמה כאילו המסורת הזאת של איור ספרי תנך תוך הקדשת חשיבות מיוחדת למגן דוד נמשכה מאות שנים

איור מתוך תנ"ך סרווירה

בסרווירה, יישוב קטן בקטלוניה, ספרד, נכתב בשנת 1300 ספר תנ"ך ובו איורים של יוסף הצרפתי. באחד מאיורים אלה מופיע מגן דוד וניתן לראותו במהדורה מפוארת של לוח שנה בהוצאת טורנובסקי בדף של חודש ספטמבר שנת 1989 שם גם כתוב 

מתוך ספר הניקוד לרד"ק ובו שני טורי טקסט ממוסגרים בשלושה עצים מסוגננים ואריות רובצים למרגלותיהם. למעלה סמלי הממלכה המאוחדת של קסטיליה וליאון בתוך כוכבי שש פינות

 (מגן דוד)

בתנ"ך קניקוט שנכתב כמאתיים שנה אחריו, אף הוא בספרד, מופיע גם כן מגן דוד על אחד מדפי השטיח. חוקרים גילו שהמאייר יוסף בן חיים הושפע מיוסף הצרפתי

יוסף בן יהודה מרוואס סיים בשנת 1307 את כתיבת התנ"ך ואיורו. בסוף ספר דברים שלו יש מגן דוד בתוך עיגול שבו כל משולש מצוייר בקו כפול. יוסף בן יהודה מרוואס שייך לאסכולה הספרדית של האיור שאליה משתייך גם תנ"ך קניקוט שגם בו יש מגן דוד

תנך קניקוט דף 122

טוב ורע

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק י בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

טוב ורע אינם ניגודים כמו רוח וחומר או כמו זכר ונקבה. כל מה שאלוהים ברא הוא טוב לחלוטין

לו היה קיים בעולם רוע מוחלט, היו קיימים בעולם שני בוראים מנוגדים והיו קיימות בעולם שתי בריאות מנוגדות. המאבק בין טוב לרע אינו קיים בעולם הצמחים ובעולם של בעלי החיים; אלה מסוגלים להתנהג רק בהתאם לתבניות הטבועות בהם. המאבק בין טוב לרע נובע ממעמדו המיוחד של האדם, אשר בא לידי ביטוי במודעותו לאני שלו, וביכולתו להשיג ידע ולהפעיל רצון חופשי. אם הידע הזה הוא חלקי, חשוך או מעוות, הדברים לא ייראו בפרספקטיבה הנכונה שלהם, תהיינה טעויות בשיפוט שתאפשרנה לכוחות, שיכולים להיות לא-רעים כשלעצמם, למשוך אנשים הלאה מדרך הישר, על כל ההשלכות הרעות שתנבענה מסטייה זו

לבני אדם יש גם יכולת להשתמש באמצעים שונים כדי להחשיך או לעוות את המוחות של בני אדם אחרים על מנת שיוכלו לנצל אותם למטרותיהם המרושעות. לכן, התשוקה הטבעית של האדם לגידול ולשלמות יכולה להיות מכוונת גם לברכה וגם לקללה. האפשרות לרצות דברים שעדיין חסרים, למשל, האפשרות להשתוקק לשלמות והבחירה הנלווית אליה, נובעות מן העובדה שהאדם נוצר בצלם אלוהים, ומיועד להגיע לדמות אלוהים; או אם לנסח זאת במונחים מודרניים, האדם נועד להגיע לשיעור הקומה של האבטיפוס שלו. בתהליך זה של גידול וחינוך, האנשים והאנושות יכולים לבחור את הבחירות הלא נכונות, יכולים ללכת בדרך הלא נכונה, יכולים לעשות מעשים רעים ויכולים לסבול מהשלכותיהם - עד אשר הלקח נלמד

כל זה לא יוצר רע וטוב מקוטבים. המושגים האנושיים של "טוב" ו"רע" קיימים בפער שבין הפוטנציאל הטבוע בבריאת האדם המקורית לבין הליקויים בהוצאת פוטנציאל זה לפועל, בפער שבין ילדות ובגרות. באמירתו החדה של הנביא ישעיהו

אני ה' ואין עוד יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה (מה: ז)

האמירה שהאלוהים "בורא רע" מתיחסת לעובדה שכבני אדם ניתן לנו רצון חופשי לאכול מ עץ דעתנו במקום מעץ החיים של התורה

לכן אנו יכולים לבחור בחירות לא נכונות או רעות . עם זאת, הכשרון להתפתח ולתרגל רצון חופשי אינו ניתן לילדים קטנים. כמו שכתוב בבראשית פרק ח פסוק עשרים ואחד

כי יצר לב האדם רע מנעוריו

היצר ניתן לנו כדי שנלמד וכדי שנגדל. משה רבנו , המחוקק הגדול, אומר לנו בהקשר זה של בן אנוש המועד לטעויות: תהלים צ פסוק ג

תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם

בין אם אנחנו עושים טוב ובין אם לאו, אנחנו תמיד יונקים מהמקור האחד של האנרגיה האלוהית. לפיכך אנחנו אחראים לשימוש הנאות – או, חס וחלילה, הבלתי נאות באנרגיה האלוהית, ואנחנו תמיד נשאלים על ידי אלוהים

אדם אייכה

חומר ורוח, אלוהים והטבע

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 

והוא לקוח מפרק ט בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

כאמור, המגן דוד יכול להמחיש גם את מערכת היחסים שבין כוח לצורה, רוח לחומר, בורא לבריאה, אלוהים לאדם. אין בכך כדי לרמוז שהבורא הוא מחוץ לבריאתו, או שהוא נפרד ממנה בכל דרך שהיא, על אף שהטבע מגלה רק חלק ממנו. אילו היה נפרד מהבריאה, היינו צריכים להמחיש זאת באמצעות שני משולשים, אחד מעל לאחר

אבל כמובן, הבריאה לכשעצמה איננה אלוהים. כשם שאור החשמל איננו חשמל אלא רק ביטוי שלו, הבריאה היא רק ביטוי אחד של אלוהים, הבורא

המילה טבע, בדרך כלל מובנת כמשהו טבעי אבל בעצם משמעה ביטוי. אלוהים מובן ככוח ראשוני. היקום הפיסי על חוקי הסיבה והתוצאה שלו הוא רק ביטוי לטבע של אלוהים, או צורה אחת שבה הוא מתגלה. לכן הוא יכול לעשות את מרכבותיו מעננים, או ללכת על כנפי הרוח (תהילים 104:3,4) או לחצות את ים סוף (תהילים 136:13), התנהגויות שהן בעינינו בבחינת נסים

אספקטים אחרים של אינסופיות האל כוללים את רחמיו, את קפדנותו ואת סליחתו

הרחמים היו דומיננטיים בבריאת האדם, קפדנות וסליחה שימשו כחותמות איכות של עיצוב חייו. התהליך החינוכי של אלוהים מכוון לא לדיכוי הטבע, אלא להדרכתו הזהירה של האדם, עד שישיג את הטבע האמיתי האלוהי שלו. הרעיון הזה נתמך על ידי פסוקים כמו

אני ה' אלוהיך, ה' הוא האלוהים

על ידי ייחוס המלה אלוהים לטבע, אנחנו יכולים לתרגם את המשפטים האלה כך

אני ה' הטבע (האמיתי) שלך

או ה' הוא הטבע (האמיתי) שלנו

שני האספקטים האלה של טבענו הם קטבים של מציאות אחת, אדם.

טבע (ביטוי) מאפשר לנו ללמוד רבות אודות היוצר ואודות חוקיו, אבל איננו יכולים להכיר אותו לגמרי. הוא נשאר תמיד מעל ומעבר למה שאפשר לדעת ולהשיג. אנחנו יודעים על כמה מהתכונות של החשמל, עדיין לאף אחד אין הגדרה מספקת של מה שהוא באמת. הרבה יותר חצוף לחשוב שאדם מסוגל אי פעם להבין את אלוהים

אנחנו יכולים לדעת אודות אלוהים

א. דרך תצפית על הבריאה שלו ועל דרכיה, וזה עיקרו של המחקר מדעי

ב. דרך הגילויים שלו לנביאיו, שהם, או שהם צריכים להיות, הנושא של הדת

ג. דרך התצפיות וההתנסויות שלנו בהתאמה לשתי הנקודות הקודמות.

הכל מושתת על שלושת העמודים האלה 

כל זה מראה לנו שאלוהים נמצא בתוך בריאתו, אבל בתור מי שברא אותה ומי שמקיים אותה הוא גם מעליה (טרנסצנדנטי). המגן דוד שלנו מסמל את זה היטב: שני המשולשים השווים שלו הם הרמוניים ומאוזנים למרות שמיקומיהם מנוגדים. אם אנחנו מתייחסים אל השדה האמצעי שלו כאל עולם התפיסה שלנו, ואל אלוהים כנמצא מעל, המשולש הקטן שמעל התחום האמצעי יכול אז לסמל את החלק הזה שלו שהוא מעבר להבנה שלנו. אף על פי שאנחנו כבולים לעולם התפיסה, שמסמל השדה האמצעי, אנחנו ספוגים בהוויה של אלוהים

מאחר ואין מעל או מתחת לאלוהים, חמשת המשולשים האחרים מסביב לתחום האמצעי יכולים גם הם לסמל את יכולתו האינסופית ואת נוכחותו האינסופית של האל

כפי שאנחנו קוראים במזמור 139 בתהילים

אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח: אם אסק שמיים - שם אתה, ואציעה שאול – הנך

מצד שני, כפי שאנחנו מכונסים ביכולת ובנוכחות האינסופיות של האל כך מכונסים החוקים שלו בתוכנו- כמו שנאמר בתהלים מ' ט'

ותורתך בתוך מעי

למעשה אנחנו יכולים להחליף כל אחד מששת המשולשים החיצוניים במשולש העליון או במשולש התחתון, ועדיין נקבל תמיד את אותה צורה של שני משולשים משתלבים. אבל מאחר שהמוח האנושי זקוק לדבר במונחים של מעל ומתחת, אנחנו יכולים לראות את הנקודה התחתונה במגן דוד כמסמלת איש ששולח את ידיו מתוך המעמקים לכיוון האלוהים. המוח האנושי הוא סופי, לכן איננו יכולים לעולם להבין לגמרי את אלוהים. אבל אלוהים יורד למטה לפגוש אותנו בחצי הדרך, מחבק אותנו עם בשתי ידיו, שהן הדין והחסד ומקרב אותנו אל לבו בהרמוניה ובשלום

התמונה הזאת מגלמת למעשה באופן מדויק את עיקר האמונה היהודית כפי שהיא באה לידי ביטוי באופן כל כך ציורי בחלום יעקב. יעקב ראה

סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו והנה יהוה ניצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק

כאן, ההשתוקקות של האדם לפגוש את האלוהי הפגישה אותו עם ההתגלות שבאה מלמעלה

אף על פי כן, אנחנו לא צריכים לדמיין את אלוהים רק ככוח אין סופי עליון (כמו הבעל). שורש המונח אדוני הוא דן, והוא מתאר את הסמכות שמקיימת את הצדק (הזכות של אלה שטיפלו בהם באופן לא הוגן). מזה מסתעפת גם המלה, אדן, בסיס, או אדן חלון, שזה סוג של תמיכה. לכן, המילה אדוני יכולה להיות מובנת היטב כאדון ושופט, וגם כעוזר ותומך במי שאנחנו

איש ואישה

אשר אדר בספרו על המגן דוד כותב שהאותיות יו"ד וה"א שבקדקדים העליון והתחתון של המגן דוד יוצרות את המלה יה

שמצביעה על זיווג מן השמים

כאשר נוטלים את היו"ד מהמלה איש ואת ההא מן המלה אשה נשארת המלה אש שמלמדת על יחסים הרסניים

השרטוט שלפניכם מתבסס על ציור של אשתי לחתונה של זוג מכרים

היא קלטה את הקשר בין מגן דוד לנישואין באופן עצמאי

גם אלכסנדר מישורי כותב בספרו שורו הביטו וראו עם עובד אפקים 2000 עמוד 124

שהנישואין הם מושלמים כאשר עדיין מבחינים במשולשים המקוריים שיצרו את המגן דוד

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס

והוא לקוח מפרק כז (א) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

באשר למערכת היחסים שבין זכר לנקבה, התורה משתמשת בביטוי שונה לגבי בעלי חיים מזה שבו היא משתמשת לגבי בני אנוש. לגבי בעלי החיים, אחרי שהאדמה הוציאה אותם, כל אחד מהם על פי מינו, התורה אומרת בפשטות שעליהם לפרות ולרבות, בברכת האל. נוח לקח לתוך התיבה זכר ונקבה מכל מין לצורכי רבייה. באשר לגזע האנושי, אנחנו קוראים בבראשית א פסוק עשרים ושבע

ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם

יש כאן רמז לכך שהאדם הוא האבטיפוס הרוחני שמתבטא גם בצורת הזכר וגם בצורת הנקבה. יתר על כן, נאמר שאדם ידע את חווה אישתו. על ידי מונח הזה, התורה קובעת תקן עבור הגזע האנושי שאינו יכול להימצא במלכות בעלי החיים. איננו נוהגים לומר שבעלי החיים יודעים זה את זה, וגם איננו נוהגים להשתמש במלה אהבה לתיאור מערכות היחסים שביניהם. התרנגול איננו אוהב את התרנגולת ; סוס ההרבעה איננו אוהב את הסוסה ; השור איננו אוהב את הפרה. איננו מתארים כאהבה אפילו מערכות יחסים בין בעלי חיים זוגיים כמו זוג יונים. אהבה זקוקה לרצון בכדי שתוכל להתקיים

ניתן לתאר מערכות יחסים בין בעלי החיים באמצעות קו שמקשר שתי נקודות שמייצגות את שני הקטבים המיניים. מאחר ומערכת היחסים של זוג אנושי מורכבת מהרבה יותר מאשר מאינסטינקטים גופניים, אין אנו יכולים לתאר אותה באמצעות קו שכזה. בני אנוש הם בעלי אינטלקט ורוח, בנוסף לאינסטינקט ולרגשות. בגלל התכונות האלה אנחנו מרגישים שאנחנו שונים מבעלי החיים ומיתר הנבראים, אבל באופן פרדוקסאלי זו גם הסיבה לכך שאנו גם שואפים לדעת ושואפים להתאחד זה עם זה. אם הרוח, האינטלקט והרגש מאוזנים, אנחנו יכולים לתאר את שדה האנרגיה שהם יוצרים באמצעות משולש שווה צלעות. באהבה הרמונית, שני המשולשים מסמלים את שני השותפים המצטרפים ומשתלבים כמו במגן דוד שלנו

השפה העברית עוזרת להגדיר את מערכת היחסים הזאת אפילו ביתר דיוק. המלה איש מאופיינת על ידי האות יו"ד, שמסמנת יד, או חוזק; ואילו המלה אישה מאופיינת על ידי האות ה"א, שמייצגת את האספקט הנשי של הקבלה. שתי האותיות האלה יחד יוצרות את שם האל יה, ורומזים לכך שאיש ואישה הנם אספקטים מאוחדים בבורא של הכול, ושעליהם להיות מאוחדים בזוג

קוטביות

התמונה היא מויקיפדיה ובה הקסגרמה מן המאה החמש עשרה גואש על בד מתוך ספר מאת רווי קומאר קוסמולוגיה של ג'אין, 2005,

ISBN 8187330082

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מהפרק החמישי בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

ריבוי הניגודים שיש בעולם הינו אחד המאפיינים היותר בולטים שלו. בהמשך לניגוד המקורי בורא-בריאה, ישנה ניגודיות בכל מימד של הבריאה, למשל: רוח וחומר, צפון ודרום, זכר ונקבה, חיובי ושלילי בחשמל, וכן הלאה. עיקרון זה הוא גם העיקרון הסיני של יין ויאנג שמבטא אספקטים של ניגודיות. דוגמה מדהימה של שני כוחות שיוצרים באיזון שלהם שדה אנרגיה מועיל מאוד הם הכוחות הצנטריפוגליים שמחזיקים את כוכבי הלכת במקומם על ידי כוח המשיכה שמפעילה השמש. בלעדיה כוכבי הלכת, כולל כדור הארץ שלנו, היו מסתובבים איפה שהוא במרחבי החלל; ובלי הכוחות הצנטריפטאליים הם היו צוללים אל תוך השמש ונמסים בכור האטומי שלה. כאשר מתבוננים מקרוב בכל אחת מן הדוגמאות האלה, רואים שחלק מהן מורכבות משני שדות כוח מקושרים, כמו זכר-נקבה, בזמן שאחרים בנויים משני צדדים של אותו כוח, כמו במקרה של חשמל. בלי זרם, החשמל היה קיים רק כפוטנציאל. למעשה, הפיסיקה נותנת לכל דבר את התכונות הספציפיות שלו, אך לצורך המטרות שלנו, נקבץ את כולם כניגודים ונתרכז בכוח המקשר בין ה"קטבים" שלהם. אף קוטב אינו יכול להתקיים בלי ניגודו, וגם לא יוכלו להיות קטבים בלי הכוח המקשר. למשל, אטום לא יהיה אטום בלי הכוח שבין החלקיקים החיוביים והשליליים שלו, וגם המין האנושי לא יוכל להמשיך להתקיים בלי הכוח המשותף שהזכר והנקבה נוטלים בו חלק. מצד שני, לא נוכל למצוא כוח מאחד בין פסלים של זכרים ושל נקבות, או בין דג זכר לבין נקבה של צפור. כל ניגודיות, כאשר היא מובנת היטב, כולל זו של רוח וחומר, היא קטגוריה של מערכות יחסים, ולא של עימות. לכן, קטבים אינם מקומות מנוגדים גרידא; הם ניגודים וביחד עם זאת הם נקודות מקושרות בשדה של אנרגיה. מוט המגנט עם שדה הכוח שלו המתגלה באמצעות סיגי ברזל מציג עניין זה באופן ברור.

מעניין לציין שההצהרה הראשונה בכתבי הקודש מסמנת ניגודיות

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ

כאן, בפסוק השמיני בפרק א', השמים היא מלה שמסמנת גם את הרקיע וגם ישות רוחנית, שמימית שנקראת לעיתים קרובות "מלכות השמים". "מלכות שמים" זו קיימת על פני כדור הארץ, שהוא הקוטב החומרי שלה. באופן ברור, כולנו נחשפים לקוטביות הזאת שמפעפעת בקרבנו, בין אם אנחנו מכירים בה ובין אם לאו. שאלה מעניינת הועלתה כבר בימי קדם: היכן השמים מתחילים? מעבר לעננים? מעבר לאטמוספרה? מעבר לירח? התשובה היתה: בערך מטר מעל פני האדמה, שזה באזור של הסרעפת של אדם מבוגר, בין אם הוא חי גבוה בהרי ההימלאיה, ובין אם הוא עובד במכרה מאות מטרים מתחת לפני האדמה. כל האברים מתחת לסרעפת נחשבים לגופניים בעוד אלו שמעליה נחשבים לרוחניים או לאיכויות אלוהיות (כגון קול; אינטלקט; מודעות עצמית; רחמים; סליחה). "האברים הגבוהים" אמורים להנחות את "האברים הנמוכים" ולטפל בהם באמצעות האיכויות שלהם. באורח סמלי הלב, שהוא בעל טבע כפול, ממוקם ממש מעל הסרעפת, וממלא את תפקיד הצ'אקרה המאחדת, כפי שנאמר כבר בפרק השני, וראו גם בפרק השביעי על עץ החיים של הקבלה.

גורל רצון ויעוד

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק ד בספרו של ד"ר אשר אדר : מגן דוד סמל עתיק של איחוד

גורל ויעוד אינם זהים

בשום פנים ואופן. על פי מילון אוקספורד בעוד שהגורל הוא ה"כוח שקובע את האירועים", היעוד הוא " הגורל הממונה". באופן כללי ניתן לומר שגורלו של כל אדם להיוולד אל תוך עולם החומר הזה, כ"ילוד אישה", לחיות בו ולמות, אבל גורל זה אינו קובע איך חיים או איך מתים. ישנה אמת באמרה :

אף אחד אינו אחראי לפנים עמם הוא נולד, אבל כל אחד אחראי לפנים עמם הוא מת ..

דוגמה יותר ספציפית: מישהו יכול, , להתחתן בגיל מסוים בהתאם למפה האסטרולוגית שלו, אבל זה לא יבטיח את מידת ההצלחה של נשואים אלה. מישהו יכול למלא תפקיד מוביל בחברה, אבל היעוד האמיתי שלו, או "הגורל הממונה" שלו, יהיה אם יוכל למלא את התפקיד בתוכן אנושי, לתועלת החברה שבה הוא חי ולכבודה. גורל קשור לנסיבות חיצוניות, בעוד יעוד פירושו להרים את עצמך מעל לנסיבות החיצוניות האלה אל הרמה האנושית ממש, או האלוהית. לשם כך נדרש הרצון לומר ליעוד: "הנני". השאלה הנצחית של אלוהים לאדם

אייכה

נועדה לגרום לנו לומר "הנני". גורל, רצון ויעוד, אם הם שווי עוצמה ומאוזנים, יוצרים שדה אנרגיה שאותו ניתן לתאר כמשולש שווה צלעות. בזמן שגורל ויעוד אולי יהיו שונים עבור כל פרט בחברה, הרצון לענות "הנני" לקריאה האלוהית שלנו יוביל לאחדות ולהרמוניה בתוך אותו פרט בחברה ובינו לבין שכניו, כפי שמבטאים המשולשים המשולבים באופן הרמוני בתוך הכוכב בעל ששת הקצוות. ראה פרק ואהבת לרעך בהמשך הספר

פתיתי שלג

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 

והוא לקוח מפרק ג (ד) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד. פרק זה דן במשמעות המשולשים שמרכיבים את המגן דוד

הכל מתקיים בתוך שדה הכוח הכביר של הבריאה, אשר כולל מספר אין סופי של תת שדות, שכל אחד מהם מבטא את האפשרויות הטבועות בו

דוגמה מרשימה לכך היא פתיתי השלג. מימן ומים יוצרים את החומר בכלל ואת החיים בפרט. מעניין לציין שהתבנית של שש יכולה להתגלות בהם אף על פי שיכולות להיות גם תבניות אחרות כמו טבעות, ודיסקים...

גבישים של פתיתי שלג, ככל הנראה מחקים את הקביעות היסודית של ענן ההסתברות של אטום המימן, בדרך כלל הם מאמצים את התבנית של שש האונות ... בצורה של ההקסגרמה...עובדה מופלאה זו שכל חלק פרקטלי דומה לשלם נלקחה בחשבון במהלך ההתפתחות של ההולוגרמות

מגן דוד מורכב ממעויינים

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק כג (ג) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

אם אמנם שלוש הדתות התנכיות, יהדות, נצרות ואיסלאם, יוכלו באמת להתפייס על בסיס תורת הנביאים, ניתן יהיה להמחיש מצב זה על ידי הכוכב בן שש הקצוות כאשר הוא מכיל שלושה מעוינים שמשתלבים זה בזה. התחום האמצעי של הכוכב ייווצר על ידי החלקים האמצעיים של שלושת המעוינים. המעוינים יהיו בצבעים שונים, וכל אחד מהם יתחלק לשלושה חלקים: החלק האמצעי ייצג את הצד המוסרי של כל דת, העליון את הרוחני, והתחתון את הפולחן. אין זה מקרי שהצד המוסרי מתואר בתרשים כחלק הגדול והמרכזי של המעוין. מוסר הוא זה שמעניק משמעות וערך לחיי היום יום שלנו. לפיכך מוטל על כל דת לדאוג בעיקר למוסר. לימודי דת שמדגישים יתר על המידה את הפן הרוחני או את הפן הפולחני יתדרדרו באורח בלתי נמנע לכיוון של התנזרות וקנאות. התחום האמצעי הוא שמקשר את הפן הרוחני עם הפן הפולחני, והוא שמאזן את שניהם. אנחנו יכולים לראות את המוסר, כמו שראו אבותינו, כפרוזדור שבו מעשינו בעולם הזה קובעים את גורלנו בעולם הבא. המשולשים העליונים, שמסמלים את הלימוד הרוחני שבכל דת, פונים כלפי שמיא. בכל מיקום של המשולשים האלה בהקסגרמה, הם מעל למרכזה, וזאת ניתן לפרש כמיקום שמעל לספירת תפארת של עץ החיים של הקבלה

האספקט של הפולחן אמור לבטא את המציאות האלוהית כפי שהיא פועלת בכל רמה, כאשר היא תומכת במוסר, שחודר לחיי היום יום, ומחזקת אותו. כפי שנאמר בדברים ח:

ושמרתם את-דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל-אשר תעשון

לכל דת יש פולחן שמיוחד לה, אבל במעוין האמצעי של המוסר אנחנו יכולים למצוא את ההבנה ואת הבסיס המשותפים לכל הדתות. על בסיס זה ניתן יהיה להגיע להסכמה. ככל שכל אחת מהדתות האלה תתמקד בהתגלות האלוהית האחת, ותביא את עיקר ההבנה העצמית שלה לחפיפה עם האחרות כן ייטב. באמצעות חפיפה שכזאת הכוכב שלנו בעל שלושת המעויינים יוכל להעביר את הרעיון הזה בצורה גרפית. לסינג, בספרו "נתן החכם", הדגיש רעיון זה באמצעות המשל על שלוש הטבעות. ניתן למצוא את העיצוב הזה גם בכיפת הסלע אשר בהר הבית בירושלים

אין חדש תחת השמש

מניסיוני האישי יכולתי לוודא, להפתעתי ולהתרגשותי, את האמת שבפסוק תנכי זה בנוגע לעיצובים הנ"ל של המעוינים המשתלבים ושל הטבעות שהזכיר לסינג. כמה חודשים אחרי שעיצבתי אותם, נפקחו עיני לתפוס את הרעיון הזה שכבר בא לידי ביטוי באבן המגולפת של בית אל, שבה עיצוב עתיק זה מציג בברור את המרכז המשותף לכל המשולשים המעויינים והטבעות שנזכרו לעיל

השחתת מגן דוד במערת המכפלה

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 

והוא לקוח מפרק כג (א) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

את התמונה צילם ד"ר אשר אדר לפני כארבעים שנה

הבלבול והמדון שבעולמנו מתעוררים בעיקר כתוצאה מן העובדה שאנשים נוהגים לרדוף שלום ורווחה בהתאם לדעותיהם ובהתאם לשאיפותיהם האישיות, אף על פי שהם טוענים שכוונתם לטובה. דעות ושאיפות אישיות אלה אינם עולים כמובן בקנה אחד עם ההוראות האלוהיות שמסרו לנו משה והנביאים. הן רק מובילות לכל מיני התנגדויות, שלעיתים קרובות מכוונות נגד עם ישראל, עם הספר. אמת עצובה זו בולטת מתוך השרשרת הארוכה של מעשי האיבה נגד ישראל, ובמיוחד השואה, והג'יהאד של ימינו אלה. בעתיד היסטוריונים יתארו כנראה את הפרק האפל והמזעזע ביותר במאה העשרים כתקופה שבה עמדו בסכנת הכחדה אותם אנשים שהיו מיועדים לשמש ככוהנים המלכותיים של האנושות כולה. איום קיומי זה הכריח את הישראלים להלחם בעבר ועדיין מכריח אותם להלחם, מה שמאלץ אותם להסיט חלק ניכר מהאנרגיה הרוחנית שלהם לצורך מאבק ההישרדות

דרך אגב, איום זה על הישרדותם הפיסית תרם להמשכיות התשוקה היהודית הישנה להגשמה עצמית על פי הצו האלוהי מהר סיני. בגלל השואה באירופה ובגלל שעמי העולם סירבו לקבל פליטים יהודיים, לא נותרה ליהודים ברירה אלא לחזור, באופן חוקי ובלתי חוקי, אל אדמת אבותיהם כמקלט של הישרדות פיסית וכבסיס להתחדשות רוחנית. יתכן שדוקטור תאודור הרצל הבין שנסיבות אלה יכפו על היהודים את החזרה לארץ ישראל כאשר אמר לבאי הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897

בתוך 50 שנים תהיה לכם מדינה יהודית, בין אם תרצו ובין אם לא תרצו

בהקשר זה, הקרב המתמשך כאן בארץ האבות הוא מעין המשך להתנגדות המזוינת שהתחילה בגטו ורשה. העולם כנראה שכח שבמהלך מרד ורשה, המופתי הגדול אמין חוסייני התחיל לקרוא ל"מלחמה קדושה" נגד היהודים בשם אללה; הוא שידר את קריאתו מברלין שם שהה כידיד וכבעל ברית של הנאצים; בשנת 1946, אחרי אושוויץ ולפני הקמת מדינת ישראל, הוא הקים את הליגה הערבית לשם מלחמה כוללת נגד כל התנחלות יהודית באדמה שנקראה אז פלסטין

בעקבות קריאת המופתי, בחרו העמים הערביים להלחם במקום לדבוק במה שכתוב בקוראן שלהם. הקוראן יכול היה לכוון אותם "לתת מקלט ועזרה למי שהוגלו ונאבקו למען האל". הערבים יכולים היו להעניק ליהודים את הזכות להתיישב בארץ אבותיהם, אפילו תחת ריבונות ערבית. הם יכלו ללמוד מן הדוגמא ההיסטורית המאלפת של המלך כורש הגדול, שהקוראן קורא לו דהול קרנין. אבל במקום לקחת את המלך כורש כדוגמה, המנהיגים הערביים, עיוורים מגאווה ומשנאה, דחפו את בני ישראל למלחמה בזמן שאלה חוו את האסון הכי נורא בתולדותיהם. האיבה הזאת ליהודים של המנהיגים הערביים של התקופה שאחרי מלחמת העולם השניה עומדת בניגוד חד לגישה של סלח א-דין, שהציע לרמב"ם לקרוא ליהודים המפוזרים והנרדפים בגלות לחזור עכשיו, אחרי המפלה שהנחיל לצלבנים, אל אדמת אבותיהם. דוגמה נוספת היא של האימפריה התורכית המוקדמת, שקיבלה לתחומה את היהודים שהצליחו לברוח מן האינקוויזיציה. המאבק הנוכחי הוא דוגמה נוספת להתנגדות מזוינת בהיסטוריה היהודית שלאחר גלות בבבל, שכללה את מרד המכבים נגד היוונים, ואת המרד האבוד מראש נגד רומא. דוגמאות אלה מלמדות שהיהודים נלחמים רק כאשר עצם הקיום שלהם ניצב בסכנה. הרצון של עם ישראל תואם את ייסוד ציון הנצחית על ידי דוד המלך. השלום שכולם רוצים אינו יכול להיות מושג על ידי השמדה או פגיעה בציון, שהיא סמל ליעוד האלוהי של האדם

שלום גם אינו יכול להיות מושג על ידי השחתת סמל השלום, המגן דוד, כמו שעשה קנאי מוסלמי אשר ניסר שני משולשים מהמגן דוד באוהל יצחק ורבקה במערת המכפלה בזמן השלטון הירדני בחברון, כפי שרואים בתמונה לעיל

שלום אמתי ובר קיימא, ולכן הגורל האנושי

אינם תלויים ביכולתו של האדם ללמוד שיעורים חדשים או לגלות דברים חדשים, אלא בקבלת השיעורים שלמד מהנביאים לפני אלפי שנים

כפי שחרות על מרכז רוקפלר בניו יורק

הקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, מבטא את האמת הזאת בדרך דומה. אנחנו קוראים שם שאללה אומר (מדבר בגוף ראשון רבים)

אנחנו הענקנו למשה הדרכה ולבני ישראל את ספר התורה למען יזכרוהו אנשי תבונה; ואתה המאמין התאזר בסבלנות כי הבטחת אללה תתאמת. בקש סליחה על חטאיך ושבח והלל ריבונך ערב ובוקר

בשורת המאמין" 56,57 

וכאשר לא רצה פרעה לשלוח את בני ישראל מארצו הטבענו אותו וכל אשר לו יחדיו ואחר כך אמרנו לבני ישראל התנחלו בא"י ביום האחרון תופיע בפנינו כהמון מעורב

בשורת מסע הליל שנקראת גם בשורת בני ישראל 104-106 

למד לקח מעבדנו דוד, שהיה בעל כוח ואייל ובעל תשובה והיטלנו עליו ועל ההרים מלכותו לשבחנו ערב ובוקר... ואת מלכותו חיזקנו, ונתנו לו את החכמה ואת כשרון ההבחנה והשיפוט בדין. .. ואחר כך אמרנו לו: דויד, עשינוך ממלא מקומנו בארץ ולכן שפוט בצדק בין האנשים ... אנחנו הורדנו אליך את ספר התהילים המבורך למען יעיינו בפסוקיו אנשי תבונה ויוזהרו

בשורת האות צ., 16,19,25,28

לכולכם [כלומר, יהודים, נוצרים, מוסלמים], קבענו דינים והלכות והייתם יכולים ברצון אללה להיות אומה אחת אך הוא רצה לנסות אותכם במה שניתן לכם לכן תתחרו ביניכם במעשים טובים כי כולכם אל אללה תשובו ום יבהיר לכם הכל ויסלק את חילוקי הדעות ביניכם

בשורת השולחן, 53 

אף על פי שהקוראן מכיל גם מספר פסוקים שגוערים בישראל באופן קשה בשל חטאיהם, אף פסוק לא מערער או מכחיש את ייעודו של עם ישראל ואת הברית האלוהית עמו. בזאת, הקוראן נשאר נאמן להצהרה שלו שהוא " מאשר את הספר שהיה לפניו, ומבטיח אותו" זה מראה לנו, בין היתר, שהגישה העוינת הנוכחית של העמים הערביים איננה חופפת את לימודי האיסלאם כפי שהם מופיעים בקוראן ; הגישה העוינת הנוכחית היא תוצאה של פירוש זדוני. לכן, הקוראן עצמו יכול לשמש עזרה בהתגברות על האיבה הזאת ולפייס את העולם המוסלמי כלפי ישראל. פיוס שכזה יכול לסלול את הדרך להגשמה של אחד החזונות של ישעיהו בפרק יט פסוק כד-כה 

ביום ההוא, יהיה ישראל שלישיה, למצרים, ולאשור: ברכה, בקרב הארץ אשר ברכו יהוה צבאות, לאמר: ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי, ישראל

לכן, אם אנחנו חוזרים לטקסט המקורי של הקוראן, ובהקשר זה גם לכתבים של פעול, ומנסים להבין אותם לפי העדויות שלהם עצמם בהתאמה לספר הספרים אפשר לראות ששלושת הספרים האלה אינם סותרים זה את זה, על אף שהם מייעדים טקסים שונים לחסידיהם. סתירות ואיבות התעוררו כתוצאה מהדגשתם השאפתנית של כמה אספקטים, ומדחייתם של אספקטים אחרים. כאשר יהודים, נוצרים ומוסלמים מתחילים להבין זה את ספריו של זה כחלקים אינטגראליים של אמת אלוהית אחת, למצוא ולמלא את החלק התקין שלנו, כמו חברים בתזמורת שמצייתים למנצח אחד. 

כפי שניתן להבין מהציטוטים לעיל כתבי הקודש השונים לא מתכוונים ליצור אי הבנות ואי הסכמות אלא להפך. פסקה מהברכה הראשונה שלפני קריאת שמע של שחרית שמתייחסת למשרתים הקדושים של אלוהים יכולה לשמש כרעיון מרכזי ותקף עבור כולנו

וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם וכולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה, בשירה ובזמרה ומברכין ומשבחין ומפארין ומעריצין ומקדישין וממליכין את שם האל המלך הגדול והנורא קדוש הוא וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה. כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו

תנאי קודם ל"כולם כאחד עונים" הוא "בשפה ברורה". המושגים והשקפות השונים הנוכחיים לגבי הקדושה יצטרכו להיטהר על ידי חזרה למובן המקורי שתואם לתורה ולנביאים. ה"קדוש" המשולש הזה לקוח מישעיהו פרק ו פסוק ג והוא בדרך כלל מובן כמבטא את הדרגות של הקדושה העולות במאונך. הטיהור של המחשבה ושל הדיבור מאפשרים לנו להבין זאת גם באופן אופקי, כביכול. מה שאומר ששלוש האמונות הגדולות של צאצאי אברהם: יהדות, נצרות ואסלם, יכולות, כל אחת בהדרכת המלאך שלה לומר "קדוש" בהרמוניה ובאחדות זו עם זו. דבר זה יכבד, ואפילו יקדש את השם ולא יגרום לאף אחד מהם לבושה

תהילים פה,יא

חסד~ואמת נפגשו; צדק ושלום נשקו

אין דרך אחרת לשלום. ה"בעיה היהודית", מאז ימי אברהם, היא הבעיה של אלה שמסרבים לכלול בהשקפת העולם שלהם את המובן של הקיום של אברהם ושל היעוד האלוהי שלו, ושל ישראל אחריו. בזמן שלנו, הבעיה הזאת לבשה צורה של אנטישמיות בארצות נוצריות, ושל אנטי ציונות בג'יהאד של הארצות המוסלמיות

היריבויות האלה בתוך המשפחה המורחבת של אברהם יכולות היו להיות הכרח היסטורי למען ההתפתחות של האנושות, אבל הן לא אמורות להישאר כך לנצח. הן מעולם לא היו אמורות להפוך לעוינות, כפי שהקוראן אומר באופן כל כך הולם, הטקסים השונים ניתנו לנו כדי שנוכל להתחרות בעשיית הטוב, כאמור לעיל. כשם ששלוש הדתות האלה יצאו מירושלים אל העולם, כך הן עושות עכשיו את דרכן חזרה, להיפגש באורח פיסי ובאופן רוחני. מתאים שהתהליך הזה קורה בזמננו אנו, כאשר כולנו חייבים לבחור באם להיות בעלי עולם אחד, או שלא יהיה לנו עולם בכלל. האם הדתות האלה, שההתנגשויות ביניהן בודאי לא היו בהוראה מגבוה, אלא כתוצאה מליקויים אנושיים, יביאו עוד מחלוקת לעולם הטרוד הזה, במקום לעבוד בכיוון של הבנה ושלום? אם עלינו לבחור בין חיים לבין מות, בין ברכה לבין קללה עלינו לבחור בחיים. בחירה בחיים פירושה להחליט החלטות נכונות ולפעול פעולות שמבוססות על החוקים הנצחיים של הבריאה והבורא

החיים אינם יותר מתנת חינם. עלינו להיות ראויים להם. כולם צריכים למשוך על עצמנו את הברכה על ידי שיבה למקור החיים, לבורא של הכל

נאמר לנו שאלוהים רוצה לקדש את שמו על ידי קיבוץ גלויות ישראל ב"ארץ אבות". לכן, כולנו, יהודים, נוצרים, מוסלמים, נקראים לקדש את שמו בהתאם לרצון הבורא המוצהר. ג'יהאד נגד ישראל ; וניסיונות לעצב את ישראל כעם ככל העמים [כלומר לסגוד לבעל פעור בעצת בלעם, או להמיר דתם של ישראל לדתות אחרות} מזיקים לקידוש השם, וחסרי תועלת. התוצאה תהיה יותר מאמצים ויותר מלחמות. אם אנחנו רוצים שלום, אנחנו לא יכולים להתעלם מן ההוראות התנכיות או אפילו מחלקים מהן ( כפי שניסו לעשות הניהיליזם והקומוניזם האתאיסטי). לא יכול להיות מושג שלום על ידי תיקוני גבול או על ידי מכשירים פוליטיים אחרים. נכון שהתשוקה לשלום קיימת, אבל כדי ליצור ולטפח אהבה אמיתית לשלום, ולהכין את האנשים בעולם לעלות על השביל למטרה הזאת, עלינו להבין וליישם את תורת הנביאים. בלי יסוד דתי כזה, אמנות של שלום יכולות בקלות להפוך לתחבולות מלחמה

הערות ד"ר אדר

בעוד שבמחשבה המערבית יש לחופש ולחרות לעיתים קרובות הקשר של חופש מחוקים, או מחקיקה לפי הטעם של הרוב, או אפילו של מתירנות, המילה העברית חרות מופיעה בשמות לב: טז - "חרות על הלוחות" של עשרת הדברות - ומכאן שהחרות האמיתית של האדם היא לחיות לפי החוק האלוהי, בלי הפרעה של פרעה ודומיו. לכן, המלה העברית הזו מרמזת על התחיבות ואחריות. ראו: ירמיהו ל: ח, ט. תהילים קו: מז; דברי הימים א טז:לה; מסכת אבות ו: ב; לוקס א: עד. בכל אופן חופש הוא תנאי לחרות , החופש לחיות לפי מצוות התורה

אמין חוסייני, המארגן העיקרי של המהומות נגד היהודים ב 1920-1 ואחת קיבל מהבריטים את משרת המופתי של ירושלים. הוא כינה} עצמו המופתי הגדול של ירושלים ופלסטין, והשתמש במשרדו להסית למהומות ולפוגרומים, שגרמו למות מאות יהודים ואלפי ערבים שהוא האשים בשיתוף פעולה עם היהודים. המאורעות של שלושים ושש- שלושים ושמונה כוונו נגד העלייה של פליטים יהודיים מגרמניה הנאצית. הבריטיים הדיחו אותו, והוא הגיע דרך לבנון לעיראק, שם הוא מילא תפקיד עיקרי במרד הפרו נאצי של אלף תשע מאות ארבעים ואחת. המרד דוכא, אבל הוא ברח לגרמניה נאצית. . הוא נתפס אך שוחרר על ידי הצרפתים, והגיע לקהיר אלף תשע מאות ארבעים ושש שם המשיך במעלליו

כורש מלך בערך משנת חמש מאות חמישים ושמונה עד חמש מאות חמישים ותשע לפנה"ס. מאחר והיה צדיק ופשוט בכל דרכיו, נתן ליהודים לחזור לביתם מהשבי הבבלי שלהם. הוא אפילו פקד ששיקום בית המקדש בירושלים ימומן על ידי בית האוצר הפרסי. ראו דברי הימים ב לו: כג עזרא א- א-ג; ה: יג-טז. הנביא ישעיהו מדבר על כורש בפרק מה פסוק א כעל משיח האל. התנ"ך חובר בעיקר בתקופת הריבונות הפרסית

פירושו המילולי של המונח "דהול קרניין" הוא בעל שתי הקרניים ולעתים קרובות מבינים זאת כאדון המזרח והמערב. לפי מחקר מקיף של מולאנה אבו איקלאם עזאד שנערך על ידי משרד החינוך ההודי, זה מתייחס לאייל בעל שתי הקרניים שנזכר בדניאל ח: ג כסמל לאימפריה של מדי-פרס שהוקמה על ידי כורש. לפיכך כורש הוא בעל שתי הקרניים

See Pasargadae - The Oldest Imperial Capital of Iran, by Ali-Sami (translated by Rev. Sharp), Shiraz, 1971, pp.181-207.

שיך דהר אל עומר משמש דוגמא נוספת. אחרי כיבוש הגליל מהטורקים במאה השמונה עשר, הוא הציע לרבנים הראשיים של מרוקו וקונסטנטינופול לקרוא ליהודים לחזור לאדמת אבותיהם ולעזור לשקמה

מזמן הרומאים עד אלף תשע מאות ארבעים ושמונה בני ישראל היו אמנם כצאן לטבח. תהילים מד: כב; וגם יד: ד. שלא פתחו פיהם ככתוב בישעיהו נג: ז. גם המלחמה הנוכחית של הערבים ביהודים שנקראת ג'יהאד, מלחמה קדושה, היא מלחמה כוללת במחלצות דת, שכוונתה בלהשמיד את המדינה היהודית. מנהיגים ערביים מקווים להשיג את המטרה שלהם בעזרת העולם הנוצרי האנטישמי, כפי שתואר בועידה באוניברסיטת אל-אזהר בקהיר בספטמבר אלף תשע מאות ששים ושמונה. לפרטים ראו

Arab Theologians on Jews and Israel, Extracts from the Proceedings of the Fourth Conference of the Academy of Islamic Research. Copies available from :"Les Editions de l'Avenir", 10 rue de l'Avenir, 1207 Geneva, Switzerland.

10) Quoted from The Koran Interpreted, by Arthur J. Arberry, Oxford University Press, 1964

עדיין, מנהיגים מוסלמיים מרתיעים את אנשיהם מלקרוא את ספר התנ"ך בגדפם אותו כזיוף רבני. זאת בהתעלמות מהעובדה שהספר נתקדש הרבה מאות שנים לפני ליקוט הקוראן, ושמגילות הקומרן מוכיחות את הדיוק של התנ"ך. אף על פי כן, הקוראן מדבר על זמן שבו האנשים המוסלמיים יעשו מודעים לכך שהמנהיגים שלהם הוליכו אותם בדרך לא נכונה

(Sura, The Confederates, 66-69; Sand-Dunes, 8,9; and others)

השמות מצרים ואשור לא רק מתארים ארצות ; הם מייצגים גם גישות רוחניות : מצרים מייצגת אדם שמושלים בו כוחות הטבע אותם הוא מעריץ, כפי שמסמל הנילוס; אשור מייצגת גישה אנטי דתית, שמעריצה כוח... כאשר בני שתי גישות אלה ידעו את שם האלוהים , הם יצטרפו לעם ישראל . בבל לא נזכרת בהקשר זה . כנראה, היא עדיין מסובך מדי ביהירותה, כפי שאומר ירמיהו בפרק נא: ט רִפִּאנוּ (רִפִּינוּ) אֶת־בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה

אחד מתארי האל הוא מנצח. כינוי זה מתייחס לאל שמכוון אתמהלך העניינים לקראת נצחונו. זה מתבהר במיוחד בתהילים סז ובישעיהו מב: א-גץ ראו כם פירוש הרש"ר לתהילים ד: א. הרעיון הבסיסי הזה בא לידי ביטוי גם בקורינתים א יד: לב, לג וְרוּחוֹת הַנְּבִיאִים כְּפוּפוֹת לַנְּבִיאִים, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים אֵינוֹ אֱלֹהֵי מְהוּמָה אֶלָּא אֱלֹהֵי הַשָּׁלוֹם

צפניה ג: ט. "שפה טהורה", משמעו ללא מחשבות זרות והקשרים זרים והוא מרמז על ריפוי השפה הבבלית מבלבולה. ראו גם תהילים כט: ו, ז

השינוי מסביל לפעיל מסומן על ידי הניסוח של הברכות לאברהם אבינו. בבראשית יב: ג נאמר: וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה ואילו בבראשית כו: ד נאמר: התברכו בזרעך כל גויי הארץ. התברכו הוא פועל חוזר. לשם התחלה, ברכת אברהם ותורתו באו אמנם על העמים בלי שהם רצו בהן או עבדו למענן. . מאוחר יותר נוצרים ומוסלמים הרבו להפיץ את המסר התנכ"י בכל רחבי העולם, וניסו למשוך את העמים לעקרונות הדת שלהם. עכשיו שתחיית ישראל מספקת הוכחה בהירה של הברית עם אברהם מוטל על העמים, שנעשו מודעים לאמת התורה באמצעות האירועים ההיסטוריים, לרצות ולעבוד למען הברכה. הם יעשו זאת בהסכמה עם ישראל, כפי שנאמר וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. בבראשית כו: ד נאמר במפורש ליצחק שזה יקרה לאחר הקמת ארץ הברית: וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ... הם ימשכו את הברכה על עצמם על ידי שיברכו את זרעו של יצחק כפועל יוצא של העובדה הידועה בדרך כלל שמי שטוב לאחר טוב לעצמו

החזון הידוע של ישעיהו בפרק ב: ב מסביר זאת

בנוגע ליהודים, הרעיון של "לברך את עצמם" בארץ בא לידי ביטוי בישעיהו סה: טז ובמקומות אחרים. רעיון השיבה מתואר יפה בעברית במלה תשובה שמובנת גם כתשובה לשאלה, וגם לשבות ממלאכה נגזר מאותו שורש. ראו פרק 13. לכן, המושג של חזרה, חרטה, הוא בעצם אחת התשובות של השאלחה האלוהית: אדם, אייכה. לקיחת אחריות בהתאם לתשובה הנכונה, להתיישב בארץ בשלום, לנוח בשבת ולקדש אותה. מצד שני: וְהָרְשָׁעִים, כַּיָּם נִגְרָשׁ: כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל, אֵין שָׁלוֹם...לָרְשָׁעִים. ישעיהו נז: כ, כא

פירוש הרש"ר לתהילים לד: טו קובע: שלום בהחלט אינו המטרה העליונה האחת שעבורה כל דבר אחר חייב להיות מושלך הצידה . אנחנו צריכים להקריב למען השלום רק את מה שביכולתנו לוותר עליו, למשל רווח אישי, יתרונות אישיים, הטענות שלנו והכבוד שלנו. אבל יחסי שלום עם שכנינו לעולם לא יוכלו לכפר על חטאינו כלפי אלוהים . אנחנו חייבים להיות מוכנים, במקרה הצורך, לעמוד מול התנגדות ואיבה אפילו של העולם כולו ולעמוד לבד, עם אלוהים ועם חוש החובה שלנו כבעלי בריתנו היחידים"

המוסלמים גם חופשיים להפר את הברית שלהם עם האויבים אם הם חוששים שאויביהם יבגדו בהם . ", זהו אחד העקרונות של ג'יהאד, לדברי השייך עבדאללה גושאש, שופט עליון של המלכות הירדנית

Quoted from Arab Theologians on Jews and Israel

ראו נספחים

“THE PARABLE OF THE OLIVE TREE; and

Summary of the essay “ PEACE IS POSSIBLE BETWEEN ISHMAEL AND ISRAEL ACCORDING TO TANAKH AND KORAN”

מנורת שבעת הקנים שמתוארת בשמות כה: לב מוצגת בדרך כלל על תלת רגל. רק שער הנצחון ברומא מתאר אותה על שני לוחות משושים, כיוון שכנראה המודל היה מזוייף. יוספוס פלביוס כתב שהמנורה שנבזזה מירושלים היתה בעלת צורה שונה מזו שבה השתמשו בדרך כלל 

(The Jewish War, book 7, ch.5, par.5)

מבצר אנטוניה

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק ב (ד) בספרו של ד"ר אשר אדר, הכוכב בן ששת הקצוות לאורך ההיסטוריה ובמסלול הגאולה. פרק זה עוסק בהקסגרמה בתרבויות אחרות

צילום: ד"ר אשר אדר

ישנן הקסגרמות גם על כמה מונומנטים מוסלמיים בהודו. אף על פי כן, המונח שבו השתמשו בחוגים מוסלמיים לציון הכוכב בעל ששת הקצוות היה חותם שלמה. בכל אופן, באומנות האסלאמית נמנעו לבסוף מלהשתמש בהקסגרמה, כפי שנמנעו מלהשתמש בה גם בתרבות הנוצרית. ישנו משחק לוח מעניין בצורת כוכב בעל ששה קודקודים שמוכר כיום בשם שח סיני. כל שחקן מציב את הכלים שלו באחד המשולשים החיצוניים וצריך להעביר אותם מעבר לשטח הביניים אל תוך המשולש של היריב, תוך כדי קפיצה מעל לעמדות שכבר נכבשו. הרעיון מאחורי המשחק הוא שהשחקנים מגיעים, וממלאים את המשולש של היריב "מעבר" לתחום האמצעי (ראו את הפרק על "קוטביות"). משחק זה כנראה שחקו חיילים רומאיים, כפי שניתן להסיק מחריטה באבן שנמצאה באחת מאבני המרצפת של החצר הפנימית של המבצר ע"ש אנטוניה בירושלים

חצי הסהר והכוכב המחומש

תרגום קטע זה מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מסוהוא לקוח מפרק כח בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

ישנו כוכב מחומש בדגלים של כמה מדינות מוסלמיות: מרוקו, סוריה, תורכיה, מצרים ואחרות. יש לכך סיבות מוצדקות. ארצות כמו עיראק וערב הסעודית, ערש האיסלאם, הן היורשות הישירות של התרבות הבבלית העתיקה. עד לפלישות הצלבנים והמונגולים התרבות האסלאמית, עם בגדאד כמרכזה, החיתה את המדעים של ימי קדם והעבירה אותם לאירופה. מצד שני, יש לאיסלאם גם מערכת יחסים מיוחדת עם ירושלים. כיוון התפילה (הקיבלה) המקורי הצביע אל עבר הר הבית בירושלים, שנקרא בשם אל אקצה, שפירושו "בקצה הרחוק" ביחס למכה. לפי המסורת האסלאמית, הר הבית הוקם על ידי שלמה המלך כמקום תפילה לכל העמים, בברכתו המיוחדת של אללה, שהביא ממכה להר הבית את מוחמד, נביאו, כדי להראות לו את אותותיו. אירוע זה נקרא מסע הלילה של מוחמד והעלייה לשמיים. שני גורמים אלה, התחייה של המדעים העתיקים ומערכת היחסים עם אתר בית מקדש של שלמה, יכולים היו להשפיע על עיצוב הדגלים של כמה מהעמים המוסלמים. על כל פנים ברוב הדגלים נלווה לעתים קרובות הסהר אל הכוכב המחומש. הסהר הוא סמל מוסלמי נוסף שבא גם הוא בירושה מבבל העתיקה (ומופיע בעיקר על הדגלים של טורקיה, לוב, טוניס ומצרים)

רוב התרבויות העתיקות הנ"ל, במיוחד אלה שהתפתחו במדבר או באזורים טרופיים, התייחסו יותר לירח מאשר לשמש. נבונאיד, מלכה האחרון של בבל העתיקה, לא רק הצטרף לכת הירח אלא גם ניסה לעצב את בבל הפוליתיאיסטית כחברה "מונותיאיסטית" שמכירה בעליונות של אל הירח. הירח, מלבד השפעתו על העונות החקלאיות, מאפשר את המחשבה שהאדם, שאין לו אור משלו, דומה לירח, שמשקף את האור של השמש באופן טהור. יתר על כן, הירח המתמלא ומתמעט מדי חודש בחודשו מסמל חידוש מתמיד, מסמל תחייה ומסמל אפילו את תחיית המתים. בבל, שהיתה באותם ימים החברה היותר מתקדמת במזרח תיכון מן הבחינות של מדע, טכנולוגיה, מבנה סוציאלי ואבולוציה פוליטית, ייצאה את הרעיונות האלה לערב שבה נבונאיד העדיף לחיות. מוחמד לא סילק את הרעיונות האלה, אלא הכליל אותם באיסלאם, כפי שעשה גם עם הקעבה

השילוב של שני הסמלים, חצי הסהר והכוכב מחומש, ניתן לפירושים שונים, וכולם משתקפים בזרם החיים האסלאמיים

א. לכמה מ "ארצות חצי הסהר" יש קירבה לכוחות המדע, שמסמל הכוכב המחומש. טכנולוגיות נדרשות להפקת שמן. מצד שני הארצות המפותחות מבחינה טכנולוגית, תלויות בנפט, השמן השחור שבא מתחת, ומשתמטות מן "השמן הלבן" שממעל שאותו מסמלת ירושלים

ב. ישנם אחרים המתנגדים לכוחות הנ"ל, בדרך כלל קנאים דתיים המתנגדים לקדמה

ג. הממסד האסלאמי רואה בבית המקדש של שלמה שמסומל על ידי הכוכב המחומש שמסמל את הר הבית, חלק מן הריבונות שלו

ד. הממסד האסלאמי מתנגד להקמת בית מקדש עצמאי 

הג'יהאד או ה"מלחמה הקדושה" נגד ישראל

ה. חצי הסהר בצורת חצי עיגול מסיג את גבולו של הכוכב המחומש (שיכול לסמל את בית המקדש ואת "אדמת מוריה" הסמוכה לו), בדומה למדינות הערביות שכיום מסיגות את גבולה של ישראל; לו היו מתקיימים יחסי שלום בין ישראל לשכנותיה המוסלמיות, חצי הסהר היה יכול לתאר את חזון ישעיהו על השלום. בית המקדש, אם היה מסומל על ידי הכוכב המחומש, היה מטיל את אורו על ארצות חצי הסהר, שהיו משקפות אותו כפי שהירח משקף את אור השמש

מצב כזה יכול היה לבוא לידי ביטוי סמלי על ידי המגן דוד, כאשר משולש אחד מסמל את שדות הכוח שמסמל חצי הסהר של האיסלאם והמשולש השני מסמל את בית המקדש שמסומל על ידי הכוכב המחומש

כפי שראינו, בדגל של ארצות הברית יש גם כוכב מחומש וגם הקסגרמה. דבר זה יכול לבטא באופן סמלי את האתגר שמצפה לארה"ב: לעבוד למען האיזון ההרמוני של האנרגיות ששני הסמלים האלה מייצגים

דריסת שלום מישראל

התמונה היא באדיבות עדלי סטוק עימו שוחחתי באריכות על המגן דוד

עדלי שלח לי פוסטר מפורסם זה שהוא עצמו עיצב: יונת השלום הדרוסה בצורת מגן דוד

וגלגלי הרכב הדורס בצורת פסי דגל ישראל

עדלי עוסק במיתוג ובעיצוב בחברת עדלי-פרטנרס

על פי הידיעון הראשון המופיע באתר של החברה עדלי נקרא על שם הקואובוי הראשון בהסטוריה והוא 

מופיע בדברי הימים א פרק כז בפסוק כט

ועל-הבקר בעמקים, שפט בן-עדלי... ; כל-אלה שרי הרכוש, אשר למלך דויד

על פי הקשר העתיק בין בן-עדלי לבין דויד אין פלא שצורת המגן דוד מעסיקה מאד את עדלי

מגן דוד לוחמני

התמונה היא באדיבות עדלי סטוק ששלח לי פוסטר מפורסם זה, שהוא עצמו עיצב, ובו מצוייר מגן דוד לוחמני המורכב מרובים

מה שמזכיר לי

את הצורך הדחוף להוסיף משפט מוסגר למגילת העצמאות

אנו מושיטים יד שלום [האוחזת בנשק] ...לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו

מודעות עצמית

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס

והוא לקוח מפרק ח (ג) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

האם חייב האגו הזה או המודעות הזאת לעצמי להופיע כמתנה דו צדדית? יש גבולות לאגו, או למודעות העצמית כצורה מיוחדת של רגש ומחשבה, כמו שיש גבולות לכל דבר אחר. גבולות אלה משמעם הפרדה. אנחנו מרגישים נפרדים זה מזה, ואנחנו אפילו מרגישים נפרדים מאלוהים בוראנו. להרגיש נפרד פירושו לפחוד ולהשתוקק. אנחנו משתוקקים תחילה לאהבת ההורים ומאוחר יותר לשותף לחיים, לסוג של יחד בקבוצה, בעם, באנושות; ואנחנו משתוקקים לאלוהים

רגש של הפרדה הוא תוצאה של בריאתנו בדמות אלוהים שהיא הבסיס, או נקודת ההתחלה במסע שלנו אל דמות האלוהים. מטרה זו איננה ניתנת להשגה בצורה מושלמת, מאחר ואלוהים הוא אין סופי, ולכן הוא תמיד נמצא מחוץ לטווח ההשגה. זו הסיבה לכך שדתות עתיקות מדגישות את החשיבות של הדרך : יהדות מדגישה את ההלכה שהיא באופן מילולי דרך, או הליכה, שמטרתה היא איחוד עם ה'. למשל, בתפילה שלפני קריאת "שמע" נאמר: להודות לך ולייחדך באהבה; וכן בברכת הלולב: ליחד שם י"ה בו"ה. הנוצרים הראשונים מוכרים בשם חסידי הדרך; ודומה גם הטאו הסיני שפירושו דרך אך גם מטרה, כי לשתיהן מהות אחידה. הדחף להשתדל להצליח נובע לעיתים קרובות מן ההשתוקקות להיות מוכר ונאהב. אכזבות ממאבקים יכולים להוביל לרגשות של אשמה, כעס, קנאה ודיכאון

לכן, יוצא שהמתנה לכאורה של האגו הדו צדדי אמורה לאתגר אותנו באופן קבוע: הצורך המתמיד שלנו להחליט מי מבין שתי האלטרנטיבות תשלוט בחיינו: זו שכוללת רגש של הפחד ודחפים הגופניים, או זו שכוללת את הרוח של התכונות האלוהיות. אלוהים שהוא אל הרוחות של כל בשר שואל אותנו תמיד

אדם, אייכה

וגומל לנו לפי התנהגותנו, באמצעות עזרה ובאמצעות הכוונה בדרכנו. לשם כך נתן לנו את התורה. המלה תורה פירושה המילולי ההוראה האלוהית

מגן דוד כסמל של האדם

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 

והוא לקוח מפרק ח (ב) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

בפרק השני בספר בראשית מתוארת בניית האדם, והיא מופיעה באופן משמעותי לאחר הדברים על היום השביעי, השבת, המוסד האלוהי המבורך. אנחנו קוראים בפסוק בשביעי

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה

קטע זה אומר במפורש שהאדם מורכב גם מעפר האדמה שהוא המרכיב החומרי שלו, וגם מנשמת חיים שהיא המרכיב הרוחני שלו שמהווה זכות שמיוחדת לו ביחס ליתר הנבראים

מאחר וקטע זה הוא בעל מובן עמוק ביותר ובעל חשיבות רבה ביותר לצורך הבנתנו את הקיום האנושי על טבעו הכפול, כפי שהוא בא לידי ביטוי במגן דוד, נוסיף ונתבונן בקצת מן האספקטים שבו הקטע מצביע בפרוש על הטבע הכפול של האדם, כלומר על החומר הארצי שלו ועל הטבע הרוחני שלו, ומציג אותו, ורק אותו בעת ובעונה אחת גם כתוצר של העפר וגם של נשימת החיים האלוהית

אם לנקוט במונחים של הסמל שלנו, המגן דוד, נאמר שהמשולש של שכל-רוח-רגש מתנה את המשולש של תנועה-דיבור-מחשבה, ושניהם יוצרים את המגן דוד, שמתפרש בהקשר זה כסמל של האדם

אפילו בסוג החומר הארצי ממנו נברא האדם מעמדו שונה משל הצמחים ושל בעלי חיים, כי אלה נוצרו מן האדמה, ועוצבו בידי אלוהים, בעוד הוא נוצר מחומר גלם בצורה הכי דקה שלו, עפר, ואלוהים נתן לו את צורתו.

מתן צורה זה מוצא את הביטוי החשוב ביותר שלו במודעותנו לאני או לאגו שלנו. אין אף בעל חיים עם מודעות דומה. צורת הגוף של בני האדם, כולל עמידתם הזקופה ואברי הדבור, מבטאת את המאפיין המיוחד הזה. בדרך כלל, מודעותם של ילדים לאני שלהם מתחילה להתפתח ביחד עם יכולתם לעמוד זקוף וללכת.

וכך אנו יכולים לחשוב ולדבר, להיות מודעים לעצמנו ולהיות יצירתיים, לשלוט בטבע הגשמי שלנו, לשפוט ולהיות רחומים או קפדנים, לסלוח, ולעבור על החוק, ואנחנו יכולים להשתמש בכל התכונות האלה לצרכים אלטרואיסטים ומועילים, או לצרכים אנוכיים והרסניים

בצלמנו כדמותנו

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס

והוא לקוח מפרק ח (א) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

עיקרון הקוטביות פועל גם בתוך העולם הרוחני המוכר לנו. למשל משפט ורחמים, דין וחסד, קפדנות וטוב לב. כל אחד מאלה יוצר שדה כוח, והמשחק ההרמוני ביניהם הוא תנאי מוקדם והכרחי לתפקוד התקין של החברה האנושית. אהבה כוללת את שתי המידות האלה, דין וחסד, ולכן, מי שאוהבים באמת, לעולם יכבדו ויוקירו זה את זה בנוסף לחיבה ההדדית שהם מרגישים. האהבה מתנוונת במהירות אם היא מתבססת רק על שפע של אדיבות. מצד שני, זו לא אהבה אם רק הקפדנות היא ששולטת.

התנ"ך רומז על עניין זה בשני ההסברים השונים לבריאה, בפרקים אלף ובית בספר בראשית. שני הפרקים האלה אינם שתי גרסאות שבאות משתי מסורות שונות שהונחו בספר בראשית זו בצד זו בידי עורכים מתוחכמים, כפי שכמה למדנים מודרניים אוהבים לציין. פרקים אלה נמצאים בקשר הדדי קרוב באמצעות הנושא המרכזי המשותף להם, האדם.

הפרק הראשון, שמדבר בעיקר על בריאת הטבע, משתמש במונח אלוהים (כוח יצירתי מונחה מטרה). המונח הזה תמיד קשור עם הממד של החוק, כגון חוקי הבריאה, חוקי הטבע, סיבה ותוצאה. בכמה מקומות, חייבים לתרגם את המלה אלוהים כשופט.

בריאת האדם, אף היא שייכת לקטגוריה זו של הדין, ליתר דיוק בפסוק עשרים ושש בפרק הראשון מוצגת הכוונה

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ

פסוק זה מתאר את הבריאה הממשית של אדם בצלם אלוהים, אבל באופן משמעותי נשמטה בפסוק שלאחריו המלה דמות

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמו

התורה רומזת באמצעות ההשמטה הזאת על כך שדמותו של אלוהים איננה רק תוצר של החלק הזה של הבריאה שכפוף לחוקים הנוקשים של טבע. אלא שהיא המטרה של תהליך התפתחות וגידול שמעבר לחוקים האלה. רק האדם נהנה מהזכות ומהיעוד המיוחדים האלה

שם חם ויפת

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס, והוא לקוח מפרק ג (ה) בספרו של ד"ר אשר אדר: "מגן דוד סמל עתיק של איחוד". פרק זה דן במשמעות המשולשים שמרכיבים את המגן דוד

המספר שלוש ממלא תפקיד חשוב כמעט בכל אומה ותרבות, והוא מופיע בשיטות חשיבה שונות כמספר קדוש, סמלי או מיסטי. הוא יכול לתאר את מערכת יחסים שבין אב אם ובן בכל הקשר, אמיתי או אלגורי. בפילוסופיה ההינדית, הכוח הראשי, בראהם, הוא בעל שלושה אספקטים: בראהמה, וישנו, ושיווה, בורא, מקיים ומטהר. האי צ'ינג הסיני מתייחס להקסגרמות, כאשר בכל אחת מהן יש שתי טריגרמות

ניתן לתאר את התהליכים היצירתיים שלנו, בני האדם, על ידי משולש שווה צלעות. שלוש התכונות העיקריות שלנו הן: הרצון ליצור, הכוחות שנדרשים כדי ליצור, ומתן הכיוון, הסדר והצורה לכוחות האלה כדי שלא יישארו במצב של תוהו ובוהו

המספר שלוש הוא בעל משמעות גם בתנ"ך, שבו הוא מופיע בדרך כלל כמבשר על התפתחויות חדשות. בין הדוגמאות המוכרות יש את הדוגמא מספר בראשית שמפרטת את שלושת סוגי האור: האור האלוהי שנזכר בפסוק השלישי בפרק א, ושני המאורות שנזכרים שם בפסוקים יד' עד טז', המאורות אשר אמורים למשול ביום ובלילה

לתיבת נוח יש שלושה מפלסים, ולנוח יש שלושה בנים: שם, חם ויפת, שהם לא רק האבות הקדמונים הפיסיים של הלאומים שלאחר המבול אלא שהם גם, כמו שנרמז בשמותיהם, הנציגים האב טיפוסיים של הרוח, הרגש והשכל, שהם שלושת האספקטים של טבע האדם. שלושת הצאצאים העיקריים של אברהם: ישמעאל, ישראל ועשו השפיעו על ההתנהגות הדתית והתרבותית של בני חם, בני שם ובני יפת בהתאמה לשלושת האורות על אף שיש יוצאים מן הכלל ארעיים כמו פרס המוסלמית או ארצות נוצריות באפריקה