הפאנקיסט הציוני

איתי אשר כתב ב"מעריב" מינואר 2001 על אבי ונונו, מקעקע מקצועי שיצא לתחרות בינלאומית בצרפת

פעם נחשבו בעלי הקעקוע לפורעי חוק וליורדי ים חסרי רסן. בארץ רוב המקועקעים היו צעירים חובבי רוק או פאנקיסיטים, שנחשבו לפושעים או לילדים רעים. התדמית בארץ של בעלי הקעקוע היתה שלילית גם בשל סיבות יחודיות הקשורות ליהדות ולמסורת. התורה אוסרת על קעקוע הגוף: "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תתנו בכם", ויקרא, י"ט, כ"ח , וקובעת, כי העונש על כך הוא שלושים ותשע מלקות לכל קעקוע. בארץ גם מתקשר הקעקוע למספרים שקועקעו על זרועותיהם של היהודים בשואה. אבל גם תדמיתם של מבצעי הקעקוע לא היתה ממש חיובית, בלשון המעטה, ונקשרה למקומות אפלים אפופי עשן. אבל מאז השתנו הדברים. כאשר בחמש מכל עשר פרסומות בטלוויזיה מופיעים קעקועים, הגישה השתנתה והתחום קיבל לגיטימציה, ובעולם אפילו מתקיימות תחרויות ואליפויות...היום באים אלינו בני כל הגילאים ומכל השכבות, מספר ונונו. היו אצלי בסטודיו קצינים בכירים בצה"ל בדרגות סגן אלוף ואלוף משנה. מגיעים לכאן גם מיחידות מובחרות שמבקשים שנעשה להם קעקועים של סמלי היחידה. לאחרונה קעקענו לצוות שלם של יחידת דובדבן דובדבנים על הגוף. אם זה נשמע לכם ביזארי, חכו לשמוע את המקרה הבא. יש לנו לקוח קבוע שזכה לכינוי הפאנקיסט הציוני, מספר ונונו. כל הגוף שלו מקועקע בסמלי המדינה. יש לו קעקוע של מגן דוד, מנורה, ועל הרגל הכתובת: יזכור. יש לו גם קעקוע של טלאי צהוב, וקעקוע של ניצולים מהשואה שמתנוסס מעל לכיתוב: לעולם לא נשכח, לצד קעקוע של האנדרטה לזכרם של לוחמי גטו ורשה. באים לכאן הרבה מאד תיירים יהודים שמבקשים קעקועים של מגן דוד, חי או חאמסה