אורי רז

התמונה היא באדיבות אורי רז
וכל הזכויות עליה שייכות לו

אורי כתב לי

יש לי עבודה אחת ספציפית שנוגעת באופן מסוים בנושא – מגן דוד או טלאי צהוב. השם שלה הוא: "המציאות במראת ההיסטוריה". אתה תוכל לראות שהדימוי הזה בעבודה שלי, בא מכיוון הפוך לחלוטין ממה שאני מניח רוב אלו שעוסקים בטלאי הצהוב של מגן דוד נוגעים בנושא

אורי רז, יליד 1971, חי ועובד בישראל, השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות וזכה בפרסים ובמלגות. משלב בעבודותיו רישומי פחם, רישומי עיפרון, רישומי עט, ציורי שמן, ציורי אקריליק, צילומים מבוימים ודוקומנטריים, רקעים שונים: מאפר סיגריות וכתמי קפה. אוסף את החומרים מהמציאות ומהדמיון, סורק אותם למחשב ובעזרתו יוצר אוסף חדש של קומפוזיציות, רעיונות ונושאים, שמודפסים לאחר מכן על בדים, עליהם הוא מוסיף נגיעות מכחול בצבע. אורי הוציא ספר שירה וספר פרוזה וכמו כן דיסק "חלום שבור" בו הוא קורא משיריו

אילנה גרף כתבה עליו
הוא משלב את הכל לציור אחד, מעין קולאז´. לעיתים הוא מוסיף כיתוב,שיר או משפט ידוע אין לדרוך על הדשא, פרוק ונצור הנשק בכניסה. כל זה מעובד ומאוגד באמצעות תכנת מחשב
התוצר הסופי מוגדל באמצעות טכניקת הדפסה של הזרקת צבע פיגמנטית - ג´יקלה, אשר אורי הוא אחד החלוצים בארץ בשימושה באמנות, לגדלים שמעניקים ליצירות אופי אחר
בהגדלת ה- שרבוטים - לבדים גדולים בהזרקת דיו, משנה אורי את מהות המיקרו והמקרו, ומעניק להם עוצמה מסוג אחר

להלן הסבר של אורי רז ליצירתו המציאות במראת ההיסטוריה

רקע הציור הינו גן משחקים נאיבי, תמים, מעין גן עדן קטן, מאויר, אפילו עם הומור ועליצות
המיועדים לילדים זכים ותמימים. המציאות היא משהו שאנו עדיין לא רוצים לחשוף אותם אליו - סכנות, פחדים, סבל, כלי נשק, חוסר הכבוד לזולת, כובשים ונכבשים, ובמלה אחת: רוע

המראה משקפת את המלכה הרעה המביטה במראה ושואלת מי הכי יפה – המלכה עדיין הכי יפה טוענת המראה

ואז אנו נחשפים לרובד נוסף שהמראה חושפת בפנינו: שלש דמויות של בני אדם, שתי דמויות מצולמות נמצאות במצב שהן כסויות עיניים באספלנית, יושבות באיזה חוסר נוחות - מפני שהן גם אזוקות באזיקונים על הידיים שמאחורי גבן – שתי דמויות אלו הם שבויים או עצירים פלשתינאים, מי הם? מה הם עשו שניטל מהם החופש

המלכה מביטה במראה ומתחילה לראות איזה קמט בעור פניה, היא כבר לא ממש הכי יפה

הדמות השלישית, שנמצאת באמצע, בין שתי הדמויות המיוסרות שמסווגות כאזרחים סוג ב', היא המפתח הראשי של השתקפות המציאות, בהווה ובעבר. הדמות הזו, היא של חייל במדי צבא ההגנה לישראל. הדמות מצולמת בתוך מצב בו היא חושפת שיניים לטרוף את הצופה. כאן, כבר ברור ששני העצירים, נתפסו ונאזקו בידי אותן שתי ידיים של החייל הישראלי, כפות ידיו משחרות לטרף, פיו עוד רגע ינשוך את כל מי שבא בדרכו. המראה חושפת את מציאות הכיבוש בבירור, ואת הרוח המיליטנטית

זה כשלעצמו, ממש לא מחמיא למלכה, שכבר רואה שהיא נתפסת כרעה ואכזרית, וזה ניכר במבטה, על כן היא לא מוסיפה להביט במראה

אך זה לא הכל, המראה קוראת ומתחננת למלכה, שתבוא ותראה מה היה, לפני שהמלכה הוכתרה: המראה מראה את נקודת הדם הקטנה, במרכז כף כל יד של החייל הישראלי. המראה מבהירה למלכה, שדורות על דורות אחורה בזמן – החייל, שהמלכה הנה נצר שלו, היה בעצם ישו מלך היהודים מנצרת, עם הדם על כפות ידיו, אשר ננעצו במסמרים לצלב, למיתה כואבת ואכזרית, אשר הינו סמל לייסורים, ולגאולה, של כל בני האדם, וזה שמגיש את הלחי השנייה, ודוגל באהבת לרעך כמוך. המראה מחזירה אחורה בזמן את המלכה לראות את הסבל של משפחתה דורות אחורה בזמן. האם המראה אומרת בכך, שבכל זאת יש למלכה, איזה חן, בכך שדורות אחורה, משפחתה של המלכה, הייתה בגדר המשפחה המלכותית – הסובלת, המדוכאת? ואולי בשם הסבל, של דורות העבר של המלכה, אולי זה לגיטימי לפעמים, להיות הצד החזק, הכופה עצמו על האחר, וגורם לו לסבל? סבל, שרוח דורות העבר של המלכה, סבלו, נכבשו, דוכאו, ואם כך, שן תחת שן ועין תחת עין, זה עדיין לא ממש מלכה מכוערת

אך לא, המראה לא יכולה לשקר יותר, היא מצביעה למלכה על הטלאי של המגן דוד הצהוב, על מדי החייל. וכאן המראה אומרת, שהיא משקפת כעת, בפני המלכה, את הרגע הנורא, אך המכונן בהיסטוריה. המראה, מראה באמצעות הטלאי של המגן דוד, את הזכות של המלכה ונתיניה להיות עם בארצו המובטחת. כעת, המראה גורמת למלכה, להיזכר, איך העם של המלכה דוכא, נרצח, נטבח, כמעט הוכחד, נגזזו שיערותיו בבושה, הפשיטו מערומי גברים ונשים, שיעבדו לעבודה ללא תמורה, עשו סלקציות, שרפו, הרעילו, אנסו, קראו להם בני אדם נחותים, הזכות הייתה רשות לפגוע בהם בכל דרך, העלו באש ספרי קודש ובתי כנסת, הגלו ממקום למקום, לא התייחסו עוד אליהם כבני אדם, הקצו אותם, הפרידו משפחות, עשו ניסויים רפואיים אכזריים על גופם

אז מה את אומרת בזאת מראה? מראה, מראה, מה יש להבין מטלאי אחד של מגן דוד צהוב על לבוש? המראה מתחילה לומר: אני ציור שנקרא "המציאות במראת ההיסטוריה" משום שאם את מלכתי, נבונה, ונאורה דייך, תביני, שאת הסבל שאת, וכל משפחת המלוכה שלך, וכל נתינייך, ספגתם בהיסטוריה, דווקא אתם, עם הספר, העם הנבחר, צריכים לדעת להעריך. אתם צריכים להוות דוגמא, שאתם, לא תגיעו לעולם, למצב בו דווקא אתם, תהיו האכזריים

אני מצרף כאן גם שיר שכתבתי לפני הרבה שנים בספר השירים הראשון שלי שיצא בשנת 94 – הוא לא נוגע במגן דוד באותו האופן או הדרך של הציור, אבל אני חושב שיש לו משקל בפני עצמו

היה חסר לי רק ניסיון בכדי שהכאב יחלוף
צריך לסגור מעגל שהוא מעין רוטינה
הנכונה לתגובה מהירה
בכל נושא בענייני חברה
ולהושיב בשקט במעגל את הנפש
ולהגן עליה בחרדת קודש
כי היא כל מה שיש
לגדל קוצים כדרבן
או להצמיד משולשים הפוכים
אחד על השני
לכדי מגן דוד
שישמור אותנו בחודיו
מכל כיוון שתבוא הרעה