יחסיות הזמן

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק ל"ו [ה] בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

יחסיות הזמן

בפרק הקודם חזרנו ואמרנו שישנה הסכמה כללית על מושגי השעות, הימים, והעונות שלנו. אף על פי כן, כאשר מסתכלים יותר מקרוב, מבעד לזכוכית מגדלת כביכול, רואים שמושג הזמן שלנו קצת מעוגל וסובייקטיבי. כאשר מישהו באנגליה או בסקנדינביה נהנה מיום קיץ נחמד על החוף, הוא בקושי מודע לכך שבאותו הזמן ישנו חורף בחצי הכדור הדרומי. הוא היה צריך להזכיר לעצמו את זה אם הוא היה אמור לטוס למלבורן למחרת, ולארוז את בגדי החורף שלו. כל מי שהולך, נוהג, או טס נאמר ממוסקווה לפריז צריך לכוון את השעון שלו לפי הזמן המקומי. בדרך כלל זה נעשה בזמן ההגעה. אבל איך הוא יוכל לכוון את השעון שלו אם מאיזו שהיא סיבה הוא יצטרך לדעת מדי דקה, או אחרי כל קילומטר של נסיעה, את הזמן המדויק

אפילו הדוגמה הפשוטה הזאת יכולה לתת לנו רעיון על מסובכות הקשר הפנימי שבין החישוב של המיקום המדויק בשלושת ממדי החלל לבין הזווית ביחס לשני המאורות הגדולים שהיו, עד אלינו, לאותות ולמועדים ולימים ושנים ולשעות, ולדקות, ולשניות

בנוסף לארבעה הממדים האלה, שלושת הממדים הרגילים של החלל, וממד הזמן הקשור אליהם, צריכים לקחת בחשבון גם את מהירות הגוף הנע ביחס לתנועות של הגופים האחרים (כדור ארץ, שמש מטוסים אחרים, וכו'). יש בזה צורך למשל בשביל לחשב את המסלולים של טילים ושל לווינים. בהתבסס על שיקולים מעין אלה המדע המודרני פיתח את מושג החלל-זמן בניגוד לחלל והזמן הרגילים, בכדי לסמן את הקשר הפנימי שבין המרכיבים האלה. אלברט איינשטיין פיתח את תיאוריית היחסות שלו באלף תשע מאות וחמש מתוך התבוננות בשיקולים מעין אלה והמתמטיקאי הרמן מינקובסקי הציג באלף תשע מאות ושמונה את המושג של "אחדות החלל והזמן", או בקצרה, חלל-זמן. המושגים החדשים האלה, לבד מהמהפכה המדעית שגרמו, פתרו את הויכוח הפילוסופי העתיק בנושא אובייקטיביות או סובייקטיביות: על פי הטבע אנחנו כפופים לסובייקטיביות. למשל, אנחנו תופסים את השמש ככדור קטן אף על פי שקוטרה הוא פי למעלה ממאה יותר מזה של כדור הארץ שלנו. אנחנו גם תופסים את הקטרים של השמש והירח כשווים אף על פי שהאחרון אפילו יותר קטן מכדור הארץ. בנוסף, אנחנו מסיקים את כל המדידות שלנו – יחידות אורך של מטרים, מיילים, ימים, שנים, שנות אור, וכו' על פי תצפיות סובייקטיביות שנוגעות לכדור הארץ שלנו, הופכים אותן לנוחותנו לסטנדרטים, ומתייחסים אל התוצאות כאילו היו אובייקטיביות. זה בסדר כל עוד אנחנו מודעים לכך שאין להן אחיזה לגבי כוכבי לכת אחרים (מאדים, צדק, וכו'), שלא לדבר על מערכות שמש אחרות. כפי שנאמר קודם. ההקסגרמה שלנו עם הקווים הישרים שלה מתארת את המצבים האלה שבהם אנחנו חיים באופן הולם. בעקבות השיקולים המודרניים שפורטו לעיל המונח זמן מוחלט נעשה אופנתי. אף על פי כן, המונח הזה הוא רק אחד מני הרבה דוגמאות לנפיחות המודרנית ולבלבול שבשפה. זמן הוא יחסי מעצם הגדרתו, יחסי למיקום/ים של הגוף (ים) שנצפה/ים ברגע נתון. אף על פי כן, בגלל שאין שני גופים שיכולים להיות באותו הרגע באותו המקום, לכל אחד מהם יש מיקום משלו ולכן יש לו גם זמן משלו.
ההבדלים הם בדרך כלל כה דקים עד שאין להם השלכות ממשיות לגבי חיי היומיום שלנו, ולכן אנחנו יכולים לשכוח אותם. אבל לדבר על זמן מוחלט ("אבסולוטי") זאת כבר הגזמה פראית.
אפילו בשידור חי בטלוויזיה הגלים האלקטרומגנטיים צריכים לעבור את המרחק ממקום הצילום למקלט הטלוויזיה (למשל, לעבור מצד אחד של כדור הארץ לצדו השני לוקח בערך שביעית שניה). גם ביקום אין זמן מוחלט בגלל שכל דבר זז באופן יחסי לכל דבר אחר. יתר על כן, גם המהירויות וגם המרחקים שנמדדים בשנות אור הם כל כך ענקיים שאי אפשר להבין אותם בו זמנית