פרספקטיבה של זמן

תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק ל"ו [ח] בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע
בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

הורגלנו לתפוס את הזמן כזרם מתמשך, שיש לו התחלה בעבר והוא זורם דרך ההווה אל תוך איזה שהוא עתיד. ההסטוריה נתפסת בתרבות המערבית כשרשרת של מקרים שיש ללומדם לפי סדרם הכרונולוגי. על פי תפיסה זו מקרה יכול לקרות רק פעם אחת
המונח זמן ליניארי נותן ביטוי לתפיסה זו: בזרם הזה של הזמן הליניארי אנחנו רוכבים על אחד הגלים במורד הנהר. כמעט כל שפה מכירה גם מונחים שמעבר לתפיסה זו
למשל, אנחנו יכולים להשתמש במילה "פעם" גם עבור מקרים בעבר וגם עבור מקרים בעתיד: " פעם היה... פעם יהיה
מונח נוסף שמעבר לתפיסה הנ"ל הוא "ים של זמן". בים יכולים להיות זרמים שונים, אבל אנחנו נמצאים איפה שהוא בו, והוא מקיף אותנו. אנחנו יכולים להרגיש כיוונים כמו שמאל ימין ; צפון דרום, וכו'. בעברית המושג הזה מצא את הביטוי שלו במילים יום, ים וכאשר מוסיפים את האות וו לים הוא מציין את מיקומנו באוקיינוס הזמן. הריבוי של שתי המלים, יום וים, הוא ימים שמובנו גם ימי השבוע וגם אוקיינוסים. בלב ים פירושו גם באמצע היום וגם באמצע הים. הליניאריות של הזמן מתמוססת במודעות. אנחנו יכולים לראות את המודעות הזאת כתנאי הראשון לנבואה, וגם לסליחה. אנחנו יכולים להעלות בזיכרון מקרים מהעבר, לעבור עליהם שנית, אלא שהפעם במבט מגבוה שמאפשר לנו להשתחרר מהשפעתם. הגרף שלנו מתאר כל זאת באופן מרשים. כל הילכדות במושג זמן ליניארי מבוטאת על ידי הקו אי-סי. במסגרת סוג זה של השקפת עולם, אנחנו צופים בתנועות, או במקרים, ברצף הכרונולוגי שלהם, ומזמינים אותם בהתאם
אבל כאשר אנחנו זזים לכיוון המרכז שמצוין על ידי המספר שבע בגרף שלנו, אנחנו לא רק כמו באמצע אוקיינוס של מקרים וזמנים אלא שאנחנו במרכז הפנימי והאמיתי ביותר שלנו, או לפחות לידו, כביכול מעבר ומעל למקרים מהעבר וההווה אלה מצוינים על ידי הקווים אי-בי ואי-סי. הגענו לשלב של הבנה יותר רחבה ויותר מקיפה