תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק ל בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה
התורה מספקת לנו פתרון להפרדה המחריפה בין דת ממדע. אנחנו קוראיםבעשרת הדברותשֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. ַׁבּשבָת... לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָההחלק הראשון של הפסוק מכיל מצווה חיובית- לעשות, עבודה, שרות, ומלאכה, עמל, כאשר מלאכה נראית כחלק מהעבודה; החלק השני, המצווה לא תעשה, מתייחס רק למלאכה ובכך מפריד אותה מן העבודהעבודה או שרות, במובן הרחב ביותר, כוללים את עבודת העבד. על מנת לקדש את השבת, יום מנוחתנו, העבודה, או השרות יכולים להתמקד בסגידה, בשירה, בשבח לאל ובתפילה. אף על פי כן, במשך ששת ימי השבוע שלנו מלאכה, או עמל, או עסק, צריכים אף הם להיות חלק מעבודתנו, כפי שמבוטה בעשרת הדברות. זה אומר שעלינו לעשות את מלאכתנו במשך השבוע על מנת לכבד ולפאר את האלוהים לא פחות מאשר כשאנחנו עושים את עבודת האל שלנו בשבת. בהקשר זה כמובן, שאין לעשות מלאכה בשבת שהרי אינה תורמת לכבוד האל ולתפארתו; גם אין מקום לכך שאנשים יהיו משועבדים לאנשים אחרים. הנחת היסוד לעבודתנו היום יומית צריכה להיות שנעשה את כבוד האל לכבודנוסימנו של המשיח שהוא רוכב על החמור, ולא להפך. כלומר, אדם אמיתי אין עליו לדחות את החומר כבסיס, וגם לא להיות משועבד לו, אלא להשתמש בו בהדרכת החכמה האלוהית. יתר על כן, קבלת המצווה הזאת של עשרת הדברות, לראות את המלאכה כחלק אינטגראלי מהעבודה, כשרות אלוהי, היתה משפרת את הגישה הנכונה בכל מערכות היחסים העסקיות שלנו: יחסי מעביד עובד, יחסי עובד- מעביד; יחסים בין אנשי עסקים לבין עצמם, ובינם לבין לקוחותיהם; יחסם של פקידי ממשלה לציבור, ושל הציבור אליהם, וכו'. המושג הזה יכול להראות כחלק אינטגראלי של הדברה היסודיתואהבת לרעך כמוךכמובן, יש גם מצוות ודיברות שעוסקות באספקטים ספציפיים של הנושא, כמו לא לראות באחר אובייקט לניצול אלא לראותו כאדם שווה ערך; לשלם את המשכורת המגיעה לו ולשלמה בזמן. כל זה מוצע על ידי האטימולוגיה של המלה מלאכה. השורש שלה במלה מלאך, ועם ה"ה המגמה ניתן לפרשה באופן מילולי "לקראת מלאך", ז"א אנחנו צריכים לעשות את כל עסקנו כשליחים של אלוהים, בצלם בוראנו. זה נכון לגבי כולם אבל כאן בישראל, אחרי השיבה מגלותנו הארוכה, יהיה עלינו להבין ולעשות את המלאכה כמצווה שברכה בצדה. מצד שני, מלאכה שאיננה חלק מעבודת ה', כוללת כל מיני השתעבדויות ומובילה באורח בלתי נמנע לעבודת אלילים, לעבודה זרה. עבודה זרה מבחינה מילולית פרושה שרות לישויות זרות. כמובן שמושג המלאכה התנכי אינו מצמצם אנשים לכלל בובות. בעשרת הדברות נאמר במפורש כי עלינו לעשות בששת ימים את כל מלאכתנו. אכן אנחנו חופשיים לבחור באיזו מלאכה נעסוק: מלאכת יד, מסחר, מחקר, עבודה משרדית, לימודים, ספורט, וכו'. אנחנו יכולים לעשותה לפרנסתנו, או כאימון פיסי או אינטלקטואלי, או להנאתנואנחנו יכולים גם לומר שמלאכה קשורה לכישורים החיצוניים של האדם, לאספקט של הכמות; בעוד שעבודה רוחנית מתייחסת לאדם הפנימי, לאספקט של האיכות. חוסר איזון או הפרדה בין שני האספקטים האלה מובילים למתח, מחלה, והתמוטטות, גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית. העבודה החיצונית, שכוללת התקשרות לאדמתנו, משלימה את השרות הפנימי/הרוחני, והיא אמצעי לבנין האיש האינטגראלי, או האדם האמיתי. לכן עבודה ומלאכה, שבת ושבוע, קודש וחול, שונים לא במהותם אלא בצורתם. זה נרמז בתורה עצמה שקושרת את שני האספקטים האלהוְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת דברים ה: י"בשֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ שמות ל"א: ט"זומשה, המחוקק שלנו, אומר במזמור תהילים צ: י"זוִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּאת החלק האחרון של הפסוק ניתן לפרש באופן שמעשה ידינו יכונן על הארץ את הקדושה שידי האל כבר כוננו בשבילנו בשמים. כפי שנאמר בשמות ט"ו י"זמָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, ה' מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָבגישה האלוהית הזאת, אפילו פעילויות שהן לכאורה חילוניות כמו מלאכה, אכילה ומין, מועלות מעלה אל המישור של הקדושה. ככל שהן עולות מעלה הן נעשות, בסופו של דבר, פחות רעות או מזיקות ויותר מועילות, משמחות, מאחדות ומשמעותיות. החיבור של העבודה עם המלאכה, השרות האלוהי והעבודה היומיומית, או אפילו אחדותם, מתבררים בפסוקים אחרים בתנ"ך. הבה נתבונן באחדים מהםלכל אחד משלושת הרגלים עליהם נצטווינו בתורה, פסח, שבועות, וסוכות, יש אספקטים רוחניים וחקלאיים. בפסח, אנחנו חוגגים את השחרור ממצרים, אבל אנחנו חוגגים גם את האביב. שבועות, חמישים ימים אחרי פסח, הוא חג מתן תורה בהר סיני, וגם חג אסיף החיטה. שני האספקטים משולבים בספר רות.. רות, שמשמשת כמופת לכל הגרים, מקבלת את התורה באמצעות תשובתה המפורסמת לנעמיעַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.... כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיףובשדה בועז היא עוזרת באסיף החיטהחג הסוכות מזכיר לנו שבמשך ארבעים שנות הנדודים במדבר בני ישראל לא גרנו במבני קבע. באמצעות המגורים במשך שבוע שלם בסוכות הקטנות אנחנו זוכרים את החשיפה הזאת לתנאי מזג האוויר הגרועים, אבל גם חוגגים את האסיף האחרון. בזמן בית השני, חיברו את שמחת בית השואבה לדברי ישעיהו י"ב: ב-וכִּי-עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה', וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה. וּשְׁאַבְתֶּם-מַיִם, בְּשָׂשׂוֹן, מִמַּעַיְנֵי, הַיְשׁוּעָהיתר על כן, לוח השנה העברי מוודא שכל החגים יתרחשו בתאום עם העונות החקלאיות. בחג הפסח החיטים מתחילים להבשיל. חג השבועות הוא חג הקציר, וסוכות הוא חג אסיף הפרי מן העצים; באמצע חנוכה מתחיל הקור של החורף; ט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות, מציין את העונה הטובה ביותר לשתילת עצים; תפילת קידוש הלבנה הנאמרת בעשרה הימים הראשונים של החודש העברי מציינת את הזמן המועדף לזריעה. לפיכך, לא תתכן הוכחה טובה יותר לקשר בין דת וחקלאות, כחלק ממלאכה, מאשר לוח השנה העברי. פסוק אחר בתורה שמדגיש את האחדות הזאת נמצא בויקרא כ"ו: גאִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָםהמונח חוקותי כאן פירושו החוק האחד שמושל בכל הבריאה כולל האספקטים הרוחניים כמו גם הפיזיים שלה. הפסוק מלמד אותנו, באמצעות השימוש במלה חוק, לתפוס את חוקי הטבע ואת המצוות האלוהיות כחלק מאותו סדר. ההקדשה של השבת מדי שבוע וההקדשה של החגים נראים כשייכים לטבע ולרוח בעת ובעונה אחת, וגם ההקדשה של הר מוריה, הר הבית. אפילו הלוויים היו יכולים וצריכים לטפל בנכסים הקטנים שלהם בזמן שלא היו בתפקיד בבית המקדש, כאמור לעילהוידוי - ה' אחד - כולל גם את האספקטים הרוחניים וגם את האספקטים הפיסיים של הקיום, את עבודה וגם את המלאכה. הסמל שלנו, המגן דוד, עם שני המשולשים המשתלבים שלו, הוא סמל מושלם של הנחת היסוד הזאת. במצב הנוכחי שלנו, על כל פנים, הוא סמל של תקווה יותר מאשר של עובדה קיימתלעומת זאת, אצל עמים אחדים בעולם, הוא מתחלף למרבה העניין בסמלים אחרים, ובעיקר בכוכב המחומש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה