תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות ד"ר אשר אדר והוא לקוח מהפרק יחס חלל זמן, שאינו מופיע בספר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע בהוצאת ראובן מס
הרגשת הזמן שלנו
עלינו להבין מושגים תיאולוגיים כמו אחרית הימים, קץ הימים, באופן סובייקטיבי. הם מתכוונים לומר לנו שיש לנו אפשרות להתרומם הן כפרטים והן, בסופו של דבר, כאנושות אחת, לרמה רוחנית שבה הזמן והאין סוף מתאחדיםהאמרה הידועה מקוהלת ג: אלכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמייםפירושה שהנסיבות, כלומר, הכוחות הרלבנטיים, צריכים להיות בשלים לאירוע שבו אנו עוסקים. על התלונה של האנשים "הזמן עוד לא בשל", "לֹא עֶת-בֹּא", משיב הנביא חגי בפרק א פסוקים ב,ד הזמן הוא שלכם, "הַעֵת לָכֶם" , כלומר, הכינו את עצמכם והתלכדו. אם נבחן את המושג "תחת השמים" נראה שמושגי הזמן והרגשתם שייכים לתחום של המושגים והרגשות שלנו; אבל מעל לשמים, בתחום שמעבר, ישנה נוכחות-בכל-מקום. בהקשר זה עלינו לבחון בקצרה את המונחים נצח ואינסוףנצח פירושו משך אינסופי של דבר מה שהוא מעבר או מחוץ לזמן. לזמן יש מעצם הגדרתו התחלה וסוף; המונח אינסוף מתייחס לכמות, ולכן משתמשים בו לתאר אינסוף של חלל. עדיין שני המושגים האלה מתאחדים, לפי ההיגיון, כי לא יכול להיות אין סוף מחוץ לנצח: אין סוף של חלל ונצח של זמן הם דבר אחד. המושג הזה של אחדות עולה גם מן השפה העברית שבה אחד מתארי אלוהים, המקום, פירושו: היקום שכולל את כל הזמניםהגימטרייה של מקום היא40+100+6+40=186הגימטרייה של שם האל, יהוה, היא10+5+6+5=26סכום ריבועי המספרים האלה100+25+36+25=186בדיוק כמו הגימטרייה של מקום שראינו קודםאנחנו יכולים להסיק מכאן שיצירת החלל היא מעין הגברה של כוח האל, כאשר המרכיב של הזמן הוא אחד המרכיבים הבנויים בתוך החללאנחנו יכולים להסיק מסקנות מהתצפיות שלנו על העולם הנברא לגבי מי שברא אותו, אבל הבורא מגלה לנו את עצמו באמצעות האספקט של הזמן :באמצעות משה הוא הגדיר את שמו, "אהיה אשר אהיה"; ושני אותות הברית עם ישראל כוללים רכיבים מהותיים של זמן: ברית מילה ביום השמיני; ושמירת שבת ביום השביעי מדי שבוע ללא שום קשר לגורמי השמיםלאחר מכן ישנם החגים שחלים בזמנים קבועים: פסח; שבועות שמתחיל חמישים יום אחרי פסח, וסוכות. כמו גם ראש השנה ויום הכיפורים שמתחיל עשרה ימים אחריו. גם מצוות יסודיות אחרות מתייחסות לזמנים, כמו הכבוד למחזור של הנשים; וכך גם לגבי מצוות שכרוכות במקומות, ובראשם הר הבית, הר ציוןלמרות העובדה שמקומו של הבורא הוא בכל הבריאה הוא קבע מקום מיוחד לפולחן לכל העמים, ראו דברים י"ב: ה, ישעיהו נ"ו: זאף על פי שלפי ההיגיון יתכן רק נצח אחד, אנחנו משתמשים בביטויים כמו לנצח נצחים.ביטויים אלה אינם נכונים מבחינה מתמטית ואינם נכונים גם לפי ההיגיון, ויש להבין אותם כניסיון להעביר את הרעיון שיש פרקי זמן עצומים שאנחנו לא יכולים להבינם בשום אופן.מעניין מאוד לגלות בהקשר זה שהמונח נצח משמעו גם ניצחון. משך זמן אין סופי של כוח האל וניצחון נראים זהים.לסיכום ניתן לומר שישנם ארבעה סוגים של זמןא. הזמן של העולם/היקום שעליו אנחנו בקושי יודעים משהו על אף התיאוריות השונות כגון המפץ הגדול והזמן שאמור היה לחלוף מאז. יותר רלבנטיים לגבינו הם הזמנים האסטרולוגיים של גלגל המזלותב. הזמן המושל בכדור הארץ שלנו בגלל הקונסטלציות ותנועות השמש, הירח וכדור ארץ. בנוגע לגיל של כדור ארץ, עלינו תחילה להחליט מאיזה שלב בהתפתחות שלו אנחנו יכולים לדבר עליו כעל ענן גז או אבק טרם התגבשותו לכדור; כוכב לכת, או כדור ארץג. זמנים דתיים כמו יום כיפורים, שמיטה, יובל, או חג ההתגלות הנוצרי והרמדן באסלם. למעשה בכל דת/תרבות ידועים מחזורי זמן ספציפיים בתוך מחזורי זמן גדולים יותר, כנראה בניסיון להרים את המודעות של האדם אל מעל להגבלות של העולם הפיסיד. זמן אישי של כל אחד מאתנו ("בן 60 שנים" נספר מהתאריך והשעה של הלידה), שניתן לנו כדי שנגדל פיסית, שכלית, רוחנית. השעון הכביכול ביולוגי שלנו הוא חלק מהזמן האישי הזה שלנובהקשר זה, עלינו להעיף מבט קצר במונח שנעשה מאוד אופנתי בשנים האחרונות: הליכה אחורה בזמן. בהתבסס על ניסויים תת אטומיים שבהם חלקיקים הופיעו כנעים אחורה בזמן נפוצו סיפורים בדיוניים על הנושא, סיפורים שנמכרו היטב. אין הליכה אחורנית בזמן אף על שבחישוב מתמטי מופשט זה לפעמים נראה כך. אנחנו יכולים להשוות זאת לניסיון שכיח. כאשר אנחנו נוסעים ממערב למזרח או ממזרח למערב עלינו לכוון את השעונים שלנו, וכאשר עוברים את שורת התאריך, יתכן שנצטרך להסיק את התאריך של היום, או להוסיף את התאריך של היום. זה לא גורם לנו להיות צעירים יותר או זקנים יותר ביום או אפילו בדקה אף על פי שמנקודת תצפית מסוימת זה יכול להראות כך. זה יהיה נכון אפילו כשנטוס במטוס שמהירותו עוברת את מהירות הסתובבות כדור הארץ. זה יהיה נכון גם לגבי הניסויים התת אטומיים שהוזכרו לעילבמסגרת ההשקפה המאקרו-קוסמית הציגו מדענים את השאלה: האם היקום שכעת נתפס כמתפשט, יתכווץ אחרי שהתפשטותו תגיעה לשיאה, ואם התכווצות כזאת כוללת היפוך, או התפתלות לאחור של הזמן ושל התהליכים שקרו במשך ההתפשטות. כמובן שזה לא יכול לקרות. היפוך של תהליך (תנועה) יכול לבטל את ההשפעה של התהליך הקודם אבל אינו יכול לבטל את התהליך עצמו. , הזמן (המשך) שנדרש לצורך היפוך יצטרך להיכלל בזמן (משך) של התהליך הקודם, על אף האפשרות שהזמנים אותם חשנו במשך תהליך התכווצות היקום יכלו להיות שונים מהזמן הנוכחי שלנואמרת הזן שצוטטה לעיל: "איך נראו הפנים שלך לפני שאביך ואמך נולדו", בעצם לא מתייחסת לזמן. היא מתייחסת לאיכות, ויכולים לענות עליה באמצעות מונח קבליסטי ולומר שאלה היו הפנים של אדם קדמון, האדם האבטיפוסי. ראו בראשית א: כ"ו, כ"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה