תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות ד"ר אשר אדר והוא לקוח מהפרק יחס חלל זמן, שאינו מופיע בספר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע בהוצאת ראובן מס
המיוחדות של הזמן
מהו זמן זוהי שאלה שנשאלה משחר ההסטוריה. מילון אוקספורד מגדיר זמן כמשך, קיום מתמשך; התקדמות של הנצפה כאשר הוא משפיע על בני אדם או על דברים. זמן מוקצב או חלק של זמן הניתן להשגהנוכל גם לומר שהזמן הוא תפיסת הרציפות המשתנה של דברים הבאים בזה אחר זה. לפי המילון, המלה זמן באנגלית נגזרת מהשורש של מלה גרמנית עתיקה ממנה נגזרות גם המלים גיאות ושפל. לעתים קרובות ניתן להחליף את המלה זמן במלים גיאות ושפל בעוד שהמלים משך וזמן אינן תמיד זהותאיך אנחנו יודעים על זמן או על קיום מתמשךכמובן רק אם אנחנו יכולים להתייחס אליו, או להשוות אותו למשהו אחרנניח שהיקום מכיל רק את כדור הארץ ואת השמש כאשר כדור הארץ מסתובב סביב השמש ללא הפוגה בעיגול מושלם אבל אינו מסתובב על צירו. תהליך זה יכול להיות מתואר כמשך, קיום מתמשך של השמש ושל כדור הארץ, אבל מה לגבי גאות ושפל, או זמן קצוב? נניח שבן אנוש חי בכדור ארץ כזה, אם בכלל משהו יכול לחיות בו, והוא מודע למשך, אבל האם יוכל לפתח גם חוש זמן? באופן ברור, בכדי לעשות זאת הוא יצטרך נקודה שלישית, ונקודה זו צריכה להיות קבועה כדי שהוא יוכל להתייחס אליה. נקודה כזאת יכולה להיות נקודה כהה בשמש בתנאי שהיא נשארת תמיד באותו מקום ; או שהיא זזה, במרווחים שחוזרים על עצמם באופן שווה. אם כדור ארץ כזה לא מסתובב סביב השמש אלא נשאר נייח ביחס אליה או אם שמש וכדור ארץ כאלה זזים כמו זוג שמרקד, נקודה כהה כזאת מאפשרת לפתח חוש של זמן רק אם היא מופיעה כמשנה מיקום או במרווחים שחוזרים על עצמםבקיצור, בשביל לפתח חוש של זמן ובשביל למדוד אותו נדרשות לפחות שלוש נקודות, או מיקומים שזזים זה ביחס לזה. זה נכון לגבי תהליכים כימיים ואחרים, כולל התנודות של אטום שמספק את הבסיס לשעונים אטומיים, שגם הם מאפשרים לתפוס את הזמן רק בהקשר לנקודה שלישית.בכדי לפתח חוש של זמן ובכדי למדוד אותו צריכה להיות תצפית מודעת של בן אנוש על התנועות האלה או על השינויים בחלל. אטומים ומינרלים יכולים לשנות תרכובת קומפוזיציה ו/ או צורה כל אחד בחלל שלו, אבל משך הזמן שבו שינויים קורים יכולים להיתפס על ידי בן אדם כזמן אם הוא יכול להשוות את השינוי שהוא רואה בהקשר לנקודות אחרות או לאירועים אחריםנובע שכל מדידה של זמן צריכה לשאול את המרכיבים שלה ממדידות חלל/מרחב. כל אורך של זמן יכול באופן מתמטי להיות מוצג כאורך מרחבי. באופן תיאורטי, חלל יכול להתקיים במשך, בלי גיאות ושפל, בלי רווחים מדידים, אבל זמן לא יכול להתקיים בלי חלל.צמחים ובעלי חיים אינם יכולים לחוש זמן. בהתאם לתבניות הטבועות בהם הם מגיבים לשינויי טמפרטורה ו/או לכמויות של אור ולכן הם מתנהגים באופן מבולבל בחורף שהוא חם מן הרגיל, למשל. תחושת הזמן, היכולת לחשב אותו, והיכולת לסדר את החיים שלנו בהתאם, או אפילו באופן עצמאי במידת מה, ניתנת רק לבני אדם. החוק היסודי הזה מותווה בספר בראשית א: יד שם נאמרוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִיםהרעיון כולו מתבטא במלה עולם. המלה עולם באנגלית מורכבת במקורה משתי מלים גרמניות עתיקות: המלה איש והמלה זקן, וזה מתאר את הזיקה שלנו לזמן. כל אדם הוא עולם לעצמוכל המציל נפש אחת - כאילו הציל עולם ומלואו." אומרים חז"לכל איש הוא עולם לעצמו עם הזמן של עצמו, אבל החיים בחברה דוחפים כל אחד ליישר קו עם האחרים, לפחות במידת מה. איך להתמודד עם זה זו בחירה של כל אחד מאתנובאופן דומה מורכבת המלה הידועה מיה בסנסקריט מהמלה מנו שמשמעותה איש ומהמלה יה שנגזרת מהמלה יוגה, בוו שרוקה, שמשמעותה גיל, זמן. היא מתארת את הנטייה שלנו ליחס ממשות לדברים כבולי זמן וחולפים במקום לחבר אותנו לנצחי באמצעות היוגהב. זמן מותנה בתנועה/תנועותכפי שראינו אין אפשרות לפתח מודעות לזמן בלי תנועה/תנועות. תנועה היא תהליך שמתבצע ואשר ההמשך שלו מובן כזמן, ז"א הזמן שלוקח למשהו לעבור ממקום למקום או ממצב למצב. כאשר מטר, מייל, וכו', הם מדידות של מרחק, אנחנו יכולים לומר שזמן הוא תפיסה ו/או מדידה של המשכיות של מה שבו קורים השינויים בהם אנו צופים, שמשתנים ממיקום למיקום בגלל תנועות פיסיות או בגלל תהליכים כימיים ביולוגיים רוחניים וכו'ג. חלל בלי זמןמושגי זמן הם רלבנטיים לגבי בני האדם על כדור הארץ, כלומר, על המשטח של הגלובוס שלנו. במכרות פחם, מכרות מחצבים וכו' כמה מאות מטרים מתחת למשטח זה, הזמן אינו יכול להיות נתפס חוץ מאשר באמצעות שעון שהותאם למדידות הזמן המקובלות עלינו; או על ידי הרגשת רעב, או על ידי הרגשת עייפות, בהתאם למרווחים שהמערכת שלנו התרגלה אליהם. במקומות אלה אין שינוי של אור, וגם לא של טמפרטורה, וגם אין מרווחים אחרים שהיו יכולים לאפשר לפתח חוש של שינוי, או מושג של זמןגם השמש שלנו לא "יודעת" מהו זמן: היא משמשת כמקור של אור וחום, וכוכבי הלכת המסתחררים סביבה אינם יכולים לספק כל רמז למדידות זמן ברות משמעות. לכל כוכב לכת יש מסלול ספציפי משלו ; "שנה" ספציפית משלו, כלומר הזמן שהוא צריך להקפת מסלול אחת; לכל כוכב לכת יש מהירות משלו, שקטנה ביחס לצפיפות המסה שלו וביחס למרחקו מהשמש. הדוגמה הזאת מראה, דרך אגב, את הקשר הפנימי בין זמן לחומר; ובהמשך לכך את הקשר הפנימי בין זמן לכוחות שנובעים מהחומרהצוותים בחלליות מודעים לזמן או באמצעות שעונים, בדומה לכורים, או באמצעות הוראות שנשלחות אליהם מהתחנות שלהם על כדור ארץ. יש באופן מוחלט חלל בכל המקרים הנ"ל: שמש, מכרות, חללית - אבל הם לא מאפשרים לפתח מושג של זמן.זה מראה לנו שמושג הזמן שלנו מושתת בסופו של דבר על התפיסה של מרווחים, כמו בגאות ושפל, בעוצמות אור שמש וירח שמשקף אור ו/או חום שמגיעים למשטח כדור הארץ שלנו. אנחנו ילדים של אור, לפחות מבחינה זוד. בגלל שיוצר העולם נוכח בכל, ולכן נצחי, אף מדידה אינה יכולה לחול עליו. מעניין שאחד מתארי האל הוא המקום, שבדרך כלל מובן כנוכחות אלוהית. מושג זה הוא אחת הסיבות העיקריות לכך שהיהדות לא מכירה ב"מקומות קדושים" חוץ מהר הבית, אבל מדגישה זמנים קדושים ובראשם את השבת. מאפיין נוסף של השפה העברית הוא וו ההיפוך שמשנה את זמן העתיד של הפועל לזמן עבר ולהפך. זה מסמן, בין השאר, שעבר ועתיד אינם חלים על האל הנוכח בכל. אלה חלים רק עלינו. כדאי לשים לב להוראות ההלכה לגבי אורח החיים שכוללות את ארגון הזמנים של היחיד. מושג הזמן בנוסף להיותו מתנה שהאדם קיבל הוא גם הקדשה של זמנים מסוימים שבאמצעותם האדם יכול להתרומם בדרגה אל מעבר לבעלי החיים. כל בני אנוש רשאים להשתתף בזכות מיוחדת זאתאנחנו צריכים לציין כאן ששמירת השבת מדי שבוע לא מקושרת לעונות השנה של הטבע מלבד השקיעות שמציינות את כניסת וצאת השבת. שמירת השבת נותנת לנו קצב שמתאים לטבע הספציפי שלנו כבני אדם, ולכן היא מועילהמאחר שהמושג של בורא העולם נראה בלתי-מובן למדענים רבים, הבה נשקול את התופעה של כוח הכובד לשם המחשה. בניגוד לכוחות אחרים אין לו מהירות או תנועה, ולכן אין לו נקודת התחלה. בידע המוגבל שלנו, אנחנו יכולים כעת רק לומר שהוא קיים. אנחנו מרגישים אותו בחיי היומיום שלנו, וחושבים שאנחנו מבינים אותו ככוח שגורם לתפוח ליפול מן העץ אל הקרקע, ואשר מחזיק את מערכת השמש שלנו במצבה. אבל כעת זה מעבר ליכולת ההבנה שלנו לקלוט אותו ככוח או כמדיום שמחזיק גלקסיות ענקיות עם ההתארכויות העצומות שלהן בצורת ספירלות.איוב נשאל כבר שאלה זו בפרק ל"ח: לאהַתְקַשֵּׁר, מַעֲדַנּוֹת כִּימָה; אוֹ-מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַדיבור על כוח הכובד באמצעות המונח "שדה" במקום באמצעות המונח "כוח" אין בו כדי להסביר את התופעה ואינו אלא התחמקות ממנה. עד כמה נוכל להעז להבין או לתאר את הבורא. אחד מתארי האל הוא הנוכח בכל. הנוכח בכל אינו זקוק לתנועות, ולכן הוא נצחי.הקו אי-סי בגרף שלנו יכול לתאר, אם אנחנו רוצים לעשות זאת- את מה שנקרא כביכול זמן הבריאה המושלם כולל את גיל היקום כפי שהוא נתפס מהפרספקטיבה שלנו, אבל מה שחשוב יותר שהוא מתאר את הזמנים היחסיים בגלובוס שלנו כפי שהוא נתפס מהפרספקטיבה שלנו. נפרט זאת בקטעים הבאים ארבע וחמשלגבי הגיל של היקום, עלינו לבאר תחילה אם אנחנו יכולים לדבר ברצינות על כמה ענני מימן כיקום לפני שהם כאילו התעבו לכוכבים וגלקסיות, וכו'. ספקולציות על הגיל של היקום מבוססות על תצפיות שמתייחסות למערכת השמש שלנו שהיא צעירה באופן יחסי, ואותן אנחנו מטילים על שאר היקום שהוא עתיק ורחב לאין שעור, כפי שאנחנו תופסים אותו עכשיו.על סמך אמרת הזן המפורסמתאיך נראו הפנים שלך לפני שאבא ואמא שלך נולדואנחנו יכולים לשאול: מה היה הזמן לפני שמערכת השמש שלנו החלה להתקיים, והאם הזמן היה בכדור הארץ שלנו תמיד אותו זמן, או שהיו שינויים בימים, בעונות, ובשנים בגלל הבדלים במהירות סיבוב כדור הארץ, הטייתו, מסלולו, שינויים שאולי קרו בתקופת הקיום שלו. קשה להשיב על שאלות אלה, ואף בלתי-אפשרי עבורנו להבין אנרגיה וכוח לפני שמשהו נברא. נזכיר שגלים אפילו בצורה הכי קצרה שלהם הם כבר משהו, כלומר, דבר בעדינות הגדולה ביותר שלומה היה לפני מה שנקרא המפץ הגדול. מה גרם להיווצרותו? מדוע? ומדוע התוצאה היתה היקום? במונחים תיאולוגיים היינו יכולים לשאול: מה היה הבורא לפני הבריאה? אם נהיה ישרים עם עצמנו נצטרך להודות שבגלל מוגבלותנו איננו מסוגלים באמת להבין את התחלת היקום; וגם לא את הסוף שלו; וגם לא את הקיום הנצחי שלו בלי איזו התחלה וסוף, על אף האפשרות שבתוך נצח מושלם כזה הוא יכול לשנות את צורת הופעתו. על כל פנים יהיו מי שירצו לדבר על נצחיות היקום, מנקודת המבט שלנו, בתוך הנצח של הנצחים. שקילת השאלה הזאת מובילה אותנו למסקנה שהבריאה היא נצחית ואין סופית כמו שהבורא הוא נצחי ואין סופי. בהשקפה כזו אמנם מחזיקים בקוסמולוגיה ההודית כשמדברים לפיכך על תהליך ממושך לאין סוף של התרחבות והתכווצות של היקום. הם מציגים זאת כתהליך של שאיפה-נשיפה של ברהם, הכוח המוחלט, לפני גילויו כברהמה, האספקט היצירתי. נראה שהשפות שלנו תומכות בהשקפה כזאת. גם בעברית וגם באנגלית, המלה בריאה מסמנת אפילו מבחינה דקדוקית תהליך שמתמשך לנצח. המשפט הראשון בתנ"ך "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" משמעו שבתחילת הזמן על כדור הארץ שלנו השמים והארץ נעשו מיועדים להיות שותפים בתהליך המתפתח של הבריאה הזאת שנוגעת לאדם בכדור הארץ, כאשר השמים מתגלים כמלכות שמים עלי אדמותבתוך התהליך המתמשך הזה יכולות להתרחש הרבה תת יצירות, כביכול. הן נעות מיצירה בחיי היום יום כמו כתיבת ספר, ועד ליצירת אופנה חדשה ועד יצירות שכתובות בתנ"ך כמו תהלים נ"א: י"ב, ירמיהו ל"א כ"א. התנ"ך מתחיל במלים בראשית ברא, כלומר באות בי"ת ולא באות אל"ף שהיא הראשונה באלפבית. מסבירים זאת בכך שאל"ף היא סמל למקור, לאלוהים, ואילו בי"ת משמעה בית, כלומר שהתנ"ך ניתן לנו בשביל לחיות בבית שהוא עולמנו ולא בשביל לתהות על נצחיות הבורא והיקום, כפי שראינו כבר בפרקים על האלף/ביתקבלה, בהכירה באי היכולת שלנו להשיב לשאלות על היוצר האין סופי הנצחי, מצהירה שמעבר לבריאה היה, ועדיין יש, אין סוף, שבשפה הסמלית של המתימטיקה נראה כמו הספרה שמונה במאוזן ושהכל כמו טבוע בתוכו. נבראנו כישויות מוגבלות ולכן אנו יכולים להבין, במידת מה, רק ישויות. כמו להבין דברים מוגבלים ומתכווצים. עקב זאת, החלקים האלו של היקום שאותם אנחנו יכולים לתפוס, מתוארים בגרף שלנו על ידי הקטעים אייץ' -איי וקיי- אל עם תוצאת התחשיב שמוצגת בקטע ג'י-אם. התצפיות והחישובים האלה אינם מדויקים מכמה סיבות ובעיקר בגלל העובדה שהמיקומים והתנועות הממשיים של גרמי השמיים ,הכוכבים וגלקסיות אחרות, וכנראה גם הבוהק שלהם, השתנו מהרגע שהם פלטו לפני אלפי ואולי אפילו מיליוני שנות אור, את גלי האור שאנחנו קולטים רק עכשיורבים מהם אולי אפילו הפסיקו להתקיים אף כי עדיין גלי האור שלהם נעים אלינו. מצד שני, גרמי שמיים חדשים אולי נולדו אך גלי האור שלהם עדיין בדרך אלינו. יתר על כן, המיקום שלנו ביחס לגופים אלה כמו גם המיקומים שלהם זה ביחס לזה, כנראה השתנו, ואנחנו לא רואים אותם למעשה במקום שבו הם ממוקמים. אם זה אמיתי שהיקום מתפשט, ושהכל זז הלאה, אנחנו לא יודעים באיזה כיוון הכוכבים והגלקסיות זזים הלאה או, במילים אחרות, איפה הם היו כאשר הם פלטו את האור שאנחנו קולטים עכשיוקרובה אלינו מן הספקולציות האלה היא העובדה הידועה שאנחנו תופסים את קרני השמש שמגיעים אלינו, בקו מכופף או עקום. כאשר אנחנו רואים את השקיעה, והשמש כמו נוגעת באופק, היא למעשה כבר מתחתיו. בגלל שלוקח לקרניים זמן של בערך 8 דקות לנוע מהשמש לכדור הארץ, התפיסה שלנו נמצאת בפיגור ביחס למיקום האמיתי של השמש. בעצם כל הקרניים של גרמי השמיים נפלטות מהם בצורה ישרה ומגיעות אלינו בצורה עקומה. העובדות האלה וגם עובדות נוספות שנציג לעיל משבשות את הדיוק של החישובים שלנו. ההבדלים בין המצבים הממשיים לבין החישובים שלנו מסומנים בגרף שלנו על ידי ההבדל בין הקווים הישרים והקווים העקומים ואנחנו אפילו לא יודעים את השיעור של עקמומיותם. ראו לעיל פיסקה תשיעית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה