מנהיגים יהודים שהתנגדו לשימוש במגן דוד

כאשר החל שימוש נרחב במגן דוד במאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים היו מנהיגים יהודים חשובים שהתנגדו לשימוש במגן דוד

המשורר יהודה לייב גורדון שהיה מראשי תנועת ההשכלה ברוסיה אמר שהסמל לקוח מן הערבים 

(ראו בהמשך)

הרב ההונגרי ליאופולד לאו אמר שהמגן דוד לקוח מהמיתולוגיה הגרמנית

מוריץ גודמן כתב שמשכילים יהודים אינם רשאים לקבל את העובדה שיהודים חופרים בעליית הגג של האמונות התפלות שלהם ומוציאים משם סמל ששייך לאורוות

הלל רויטר מצטט את גרשם שלום בחוברת קונטרס, אפריל אלפיים, עמוד חמישים וארבע, שכתב שיעקב רייפמן, מראשי תנועת ההשכלה, התנגד לשימוש במגן דוד על סמך הפסוק מתהילים קו: לה

וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם; וַיִּלְמְדוּ, מַעֲשֵׂיהֶם

יהודה ליב גורדון (1831–1892)  בפיליטונים מן הסדרה "צלוחית של פלייטון" מספר במקום אחד שקיבל מכתב ועליו חותמת מגן דוד בעל שש קצוות ובזויותיו רשום כזאת 

"מלכות השמים, ירושלים של מעלה, א' אפריל. במרכבות השמש עד אופק הארץ ומשם ע"י שפנינא"

במקום אחר הוא תוקף את אימוץ סמל המגן דוד בידי יהודים והכנסתו לבית הכנסת במלים הבאות:

כאשר כלתה מלאכת הבנין [של בית הכנסת] העמידו הבונים על המגדלים אשר על גג ההיכל תמונות כוכב בעל ששה קצוות הנקרא "מגן דוד", ולא היה מכל אנשי העיר נודד כנף ופוצה פה ומצפצף כנגדם, לא מצד היראים, שעליהם לדעת שאיסוּר העמדת  פסל וכל תמונה גדול הוא מאיסור העתקת הבימה לצד מזרח, ובמקום שיש בו משום מַראית  העין צריך עוד יותר להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, ולא מצד החדשים, הנקראים על שם ההשׂכּלה ואִלו היו מתחַקים על שורש הדבר היה נודע להם שאין לתמונת "מגן  דוד" שום קדוּשה ושום סימן של ממש לא בדת ישׂראל ולא בקורות ימיו.  כל עיקר מוצאה של התמונה הזאת היא מאגדה ערבית, האומרת שתמונה כזאת היתה בחותמו של שלמה המלך ובכוחה שׂם באזיקים את אשמדאי שׂר השדים.  משם לקחוה המקוּבלים הראשונים והביאוה לגבול ישׂראל,  וגם המעוֹננים והמנחשים אצל הטייטאנים הקדמונים השתמשו בלהטיהם בתמונה הזאת,  הנודעת אצלם בשם "דרואידענפוּסס"; אבל בספרי קדמונינו לא נמצא שום רמז  וזכר שתהיה התמונה הזאת ממקור ישׂראל ושהיתה באמת מצוירת על מגנו של דוד או על  מגנם של המכּביים, כמו שאחרים משערים.  ובני הדור החדש אשר כל  ישעם וכל חפצם רק להדמוֹת בכל מה דאפשר אל בני הנכר אשר סביבותם, לא נמנעו מלעבור  על לאו מפורש בעשׂרת הדבּרות ולהעמיד תמונה על גג היכלם, כדי לרמות רגע אחד את  עיני הרואים שלא ידעו מי הוא אשר שכּן שמו בבית הזה.  האגדה אומרת, שאנשי  העיר הנזכרת השׂיגו מבוּקשם זה וחפצם בידם הצליח, כי פעם אחת עבר אכּר נוצרי על  פני בית הכנסת וירא את התמונה המבצבצת וידמה כי תמונה קדשו היא ויסר את מצנפתו  ויתחיל לאמר קדוֹש קדוֹש קדוֹש, אבל פתאום הכיר בטעותו וירק ויאמר: "שרא לי מרי! צלם של יהודים הוא; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא!".

ד. לשם כתב בהמודיע שהתפרסם ביום ג' בשבט תשנ"ח, ובי"ז בשבט שלאחריו מאמר רחב היקף אודות המגן דוד ובו הוא טוען שהיחיד שדיבר על צורת המגן דוד היה הרב אברהם הכהן מניקלסבורג בעל "ארץ החיים", בביאור לתהלים יח שנתפרסם לפני כמאתיים וחמישים שנה. ביקר אותו על כך בעל "מנחת אליעזר" ממונקטש שלחם בקנאות נגד הציונים ונגד המגן דוד שאימצו לעצמם. החכם רבי יצחק לאמפרונטי
(1756-1679) תמה בספרו "פחד יצחק" על אותם אנשים שרושמים על בשרם קשר של שלמה ומגן דוד וכיוצא- מאין יצא להם היתר זה.

האדמו"ר ממונקאטש,חיים אלעזר שפירא (1871-1937) בספר "דברי תורה" אמר על צורת המגן דוד: לא מצינו חביבותה בתורה ולא בדברי חז"ל. שנואה היא עתה בעיני כל יראי השם ושרידי בני ישראל ...וכן שמעתי מצדיק, רבי שלמה מבאבוב כמובא בספר דברי תנא, שהסיר צורת המגן דוד ממעילי ספרי תורה או פרוכות

 Yakov M. Rabkin

כתב בעמוד 189 בספרו

Au nom de la Torah: une histoire de l'opposition juive au sionisme

כי החרדים נמנעים מלקשט את בתי הכנסת שלהם במגן דוד, למרות שלפני הקמת המדינה לא נהגו כך. לדבריו, הם מסתמכים על פירוש רש"י לפסוק כב בפרק טז בספר דברים: "ולא תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלהיך". רש"י:"ולא תקים לך מצבה" - מצבת אבן אחת להקריב עליה אפילו לשמים. "אשר שנא" - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא כי חוק היתה לכנענים, ואע"פ שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חק לע"א".

יהודה אידל שרשבסקי התנגד לשימוש במגן דוד בבתי כנסת:

"נהגו העם לעשות תמונה משולש נעוץ במשולש ויכנוה בשם 'מגן דוד', והתמונה הזאת זכתה לכבוד גדול, עד אשר פשט המנהג בכל הקהילות לציירה לתופרה ולרוקמה על כל דבר נכבד וחשוב... ואנשי קלן בבנותם בית הכנסת (ראו תמונה למטה)... הציבו עליו תמונת מגן דוד המתנשאה עד 158 רגל (כרמל שנה ראשונה מספר 21)... במה זכתה התמונה הזאת לכל הכבוד הזה? ואני חפצתי תמיד לדעת מבטן מי יצאה, מי הולידה ומי הביאה הלום? חיפשתיה בין כתבי חז"ל ולא מצאתיה... אבל מצאתיה על נכון בספר תמים דעים* (פרק שלישי) להרב החכם ר' בצלאל עליאשבערג ז"ל והוא הערה לי את מקורה: שהייתה מתנוססת על דגלי בתי תפלתם

(המליץ - 05 דצמבר 1861)

*בספריה הלאומית מוזכר מאמר "תמים דעות" מאת אליאשברג, יהודה בצלאל בן זאב וולף

והוא כעין הקדמה לספר מרפא לעם, כולל הלכות כשפים ... הלכות נחושים, ווילנא : דפוס מנחם מן, שמחה זימל, תר"ב

מגן דוד על בית כנסת בקלן 

מקור התמונה והטקסט שלהלן

בויקיפדיה בערך: בית הכנסת גלוקנגאסה

"בית הכנסת גלוקנגאסה (Glockengasse; רחוב הפעמון) היה אחד משני בתי הכנסת הגדולים בעיר קלן בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה. נחנך בשנת 1861, ונהרס יחד עם יתר כ-600 בתי הכנסת בגרמניה במהלך אירועי ליל הבדולח ב-10/9 בנובמבר 1938".

המליץ - 15 אוגוסט 1884

במדור "חוץ לארצנו" מסופר על "שרידי אחינו מלפנים אשר נתרחקו מעט מעט מעלינו והנם הולכים ומתקרבים לאמונה הנוצרית... הם השבטים היושבים בחבש, זו אבסיניא. עוד היום אמונתם מעורבה בהרבה מנהגי דתנו המעידים על תחילתם ומקורם כי לנו היו... מיוחסי המשפחות האבסיניות מתאמרים להיות צאצאי בן מלכת שבא שילדה לשלמה המלך ותקרא שמו מנלך (מני לך?)... אבל הנפלא מכל היא אות הכבוד הנהוג בממלכה הזאת מקדם קדמתא הוא "מגן דוד" בעל שני משולשים כמגן דוד הנהוג אצלנו - וגם בו נתערבה הברית החדשה, כי עתה נמצא בתוכו שתי וערב [ הערה: הכוונה לצלב הנוצרי]... הדבר הזה נכבד מאד להכריע בו על דעת האומרים כי האות בעל ששת הקצוות הנקרא אצלנו בשם "מגן דוד"  איננו ממקור ישראל - האות המוחשי הזה, הברור כשמש, מבטל הוא בפעם אחת את כל חקירותיהם המחוכמות, ואות נאמן הוא לנו כי הוא היה חותם תכנית מלכי בית דוד מלפנים".

הצפירה - 04 מרץ 1887

במאמר בשם "בראש הומיות", טוען מיכל ובר, עוזרו של נחום סוקולוב בעריכת "הצפירה", שהמגן דוד התקבל אצל היהודים בגלל שקינאו בצלב שקישט את מודעות הנוצרים. תחילה חשבו לאמץ סמל לוחות הברית, אבל זה כבר היה בשימוש של אומות אחרות. הכותל המערבי נפסל כי לא רצו שיחשדו בהם שרצונם לעלות לפלשתינה. גם ההצעה לאמץ כסמל את נחש הנחושת נפסלה, כי אין סומכים על הנס. בסופו של דבר אימצו את המגן דוד, אבל יש החולקים עליהם בטענה ש"אמונת ישראל נקיה היא מאותות וסימבולים, ולא בגבורת הזרוע יתפאר ישראל, וגם מגינו של דוד מלכנו אינו עטרה שהולמתו, כי תפארת ישראל היא רוחו, רוח מופשט מכל מוחשיות וגופניות".  

המליץ - 07 ינואר 1891

מחבר המאמר דוחה את הטענה שהמגן דוד מקורו בכוהנים הקלטים בצרפת ובאנגליה. לדעתו נתקבל המגן דוד בדורות קודמים כי ראשי הגולה הקפידו תמיד שלא ללכת בדרכי הגויים, והם עצמם כיבדו את המגן דוד והשתמשו בו "לכל דבר שבקדושה". מחבר המאמר מצטט את א.י. ניימן שכתב הסבר על המגן דוד ב"אונפארטייאאישע בעאכאלטער" בעריכת ארתור ויסמן, שמגן דוד היה המגן של המלך דוד, למרות ש"כל מבטחו היה באלוהים", והפך ל"שלט גבורים", אות למשפחת אצילים, שהיה נהוג בישראל ככתוב בבמדבר ב, ב: "איש על דגלו באתות לבית אבותם". לגבי שלמה "ממילא מובן כאשר ישב על כיסא אביו השתמש גם הוא בחותם תכנית משפחתו, כוכב בעל שש צלעות ושם הוויה חרות עליו... אשר בכוחו הנפלא עשה נסים... להלן הקטע המסיים מאמר זה: "כאשר אמרנו למעלה, וכדברי בעל המאמר בעצמו, לא נתבררה השערתו בראיות מהימנות, כדרוש לענין כזה, אך מפני שאין מקורים עתיקים להוכיח מהם על מה ולמה נקדשה התמונה בעל שני טריגונים אין ספק כי מוצאה מקדם קדמתה וממקום קדוש תהלך".  

המליץ ב 17 ליוני 1889

הביבליוגרף יאפ״ז (ישראל איסר גולדבלום), מזכיר במאמר בשם "על דבר המגן דוד" כי בילדותו בוולוז'ין קרא דברים נכבדים אודות המגן דוד ב"המגיד" וגם בספר בשם "המרכלת" מאת רייצענזאהן מאודסה*, "המרבה שמה לפלפל בזה". לדעתו "ראוי לבעלי הסוד שיתמכו בתבנית הזה של 'חותם שלמה' כי יש בו סגולות רבות בחכמת החשבון ומדידה".

* בקטלוג הספרייה הלאומית מופיע ספר בשם זה משנת 1874 שחיבר אריה ליב לבנדה ותרגם לעברית יהושע בן משה  יצסזון מאודסה.

המליץ - 17 נובמבר 1897

הסופר יצחק יעקב ויסברג (1840-1904) מתנגד למגן דוד. לדבריו המגן דוד זר לרוח היהדות כמו שזר לה כל ציור או פסל או תמונה, "כי רק קול דברים שמענו ותמונה לא ראינו זולתי קול". לדבריו לפני ארבע עשרה שנים שלח יהודה ליב גורדון מכתב לד"ר ש. רובין ובו הוא מפרט את התנגדותו למגן דוד בשל מוצאו של סמל זה מהגויים, שהשתמשו בו לצורכי כישוף, ואצלנו הוא מופיע בספר רזיאל. וויסברג מציין שהמכתב מופיע בכרך ב של אגרות יהודה ליב גורדון, אגרת רכ"ח). וויסברג מוסיף שר"י רייפמן כתב ב"השחר" שנה ב, שהמגן דוד מופיע בספרותנו רק בספרי קבלה מעשית כגון "שושן סודות" (דף ה, סוד גלומי עולה בגי' פ"ט). תמונת מגן דוד הייתה אצל כוהני ורופאי הצרפתים הדרואידים, ומהם למדו הגרמנים לחרוט את הדרוידענפוסס על ערישות ילדיהם  הקטנים בהאמינם שיש בה כוח לשמרם מכישוף ומכל רע. המגן דוד מופיע על בתי יין של הגויים. הגנוסטיקאים ייחסו למגן דוד חשיבות רבה וכנו אותו "חותם המלך" "והתפארו לעשות בו פלאים גדולים (מאנטפויקאן* תמונה 60, ואוריגינוס** בספרו נגד צעלאס ספר ששי פרק כ"ה סימן 649). ואצל עם האשכנזים הקדמונים, שהיו עובדים לאליל טיס הייתה בת כוהני האליל הזה נקראת בשם טרוטען, הייתה על מנעליהם מצויירת תמונה זו והייתה נקראת טרוטענפוס, רוצה לומר רגל הטרוטען".

* Montfaucon 
**Origines in his book Against Celsus

הצפירה -  26 מרץ 1903

ש.י. יצקן מספר ש"חסידי ה'צדיק' מלובלין הכריזו איסור חמור על 'מגן דוד' וגם קרעו לקרעים את ה"מגן דוד" שעל פרוכת ה'שטיבעל' שלהם, יען כי מנהג ציוני הוא... אחדים מנדיבי קובנא, למשל, התפטרו מלתת את נדבותיהם לטובת ה'גמילות חסד' יען כי על חותם החברה נחרת תמונת 'מגן דוד' ".

המצפה - 17 יוני 1904

במדור "מכתבים מערי המדינה" מסופר על בן האדמו"ר מוויוניץ שהחטיף סטירה לציוני שהעז לחרות צורת מגן דוד על אחת מן המצות שאפה בבית הרבי, ואת המצה השליך בן האדמו"ר לתנור תוך שהוא מקלל את הציוני במלים: "כן תשרפנה עצמותיך ועצמות כל הציונים". 

הצפירה - 10 נובמבר 1904 

במאמר בשם "מלחמה במגן דוד" במדור "מכתבים מגליציא" מספר מאיר חרטינר (1880-1972) – סופר, מתרגם ועורך, על מקומות שבהם הוסר המגן דוד בלחץ המתנגדים לו:
בטרנופול בבניין חדש שנועד לשמש בית ספר לתלמידים יהודיים עניים הוסר המגן דוד שהיה עשוי מרעפים "כפי שעושים גם בבתי כנסיות ובבתי חולים העברים" בהוראת ראש ועד בניין בית הספר ד"ר הורוויץ הגדול. 

ברימאנוב הוקמה חברה ציונית בשם "אחווה". הצדיק של העיר החרים אותה אך הסכים לבסוף לקיומה בתנאי שלא יהיו מגני דוד על בתי הכנסת שעתידים להיבנות על ידיה.

בלבוב קרעו מגני דוד מעל הפרוכות  ומעל מעילי ספרי התורה. בבית כנסת אחר מחקו מגן דוד שעל הכותל.

בקרקוב ציוו ראשי הקהל לדקדק בבחורים הבאים לבית הכנסת שלא יהיו מגני דוד על תיקי התפילין שלהם. 

המצפה - 3 מרץ 1908

 במדור "מכתבי מערי המדינה" הופיע קטע במאמר של צו"ש שלפיו מתנגד הציונות הרב נטקע סבור שמגן דוד גרוע מצלם והציונים גרועים מעכו"ם ולכן יינם הבא מן הקולוניות יין נסך הוא ואין מתירים לשתותו:

המצפה - 10 נובמבר 1911

מאיר אליעזר הכהן רפפורט הרטשטיין במדור "עיון בספרים חדשים" מבקר את האנציקלופדיה אוצר ישראל חלק ששי מאת י.ד. איזנשטיין. בביקורתו לערך "מגן דוד" הוא כותב: "בפרוספקט בישר העורך כי הוא מן הערכים הנכבדים ויש שם חקירה אם הוא ממקור ישראל ובפנים לא מצאנו מאומה. בסדר עולם זוטא נאמר כי עוד שרש אחד היה לבית דוד בימי מר זוטרא ושחדו למלך לעשותו לנשיא ואחר כך נכנסה צרעה בנחיריו ומת 'ומשום הכי צייהן לבית דוד (חותמם) דודבא (צרעה) על חתמייהו'. מזה נראה  כי לא מגן דוד היה חותמם, כי לא היו מבטלים חותם ישן מפני הצרעה".

הערה: איזנשטיין מסכם בערך מגן דוד באוצר ישראל: בכלל נראה כי האות של המגן דוד איננו נובע ממקור ישראלי כי על פי הדין אסור לעשות צלם וכל דמות לאותות אמונה.

המודיע - 18 אפריל 1912

יעקב גרושווסקי מווניגורודקי שבפלך קיוב כותב במאמר בשם "על דבר המגן דוד" שאין לקדושת המגן דוד אסמכתה כל שהיא  בספרותנו העתיקה, ומקורה הוא באגדות הערביות, שבהן היא נקראת חותם שלמה. משם נתקבלה ביהדות לשמש בקמיעות וכדומה. לדבריו, יש אומרים שהופעת המגן דוד על חפצי קודש מעידה על קדושתו משנים קדמוניות, אבל ההסבר למנהג לרקום מגן דוד על מטפחות ספרי תורה, כפי ששער מר זלמן בן יונה ב"הפלס" חוברת ח משנת תרס"א, הוא שלפני המצאת הדפוס כל הספרים נכתבו על קלף, וכדי להבדיל בין ספרי התורה לשאר הספרים היו רוקמים את הכוכב בעל ששת הקצוות לסמן שמדובר בספר תורה שצריך ששה רווחים: ארבעה בין ספר לספר, אחד בתחילתו ואחד בסופו. ואחר כך סימנו כך את ספרי הנביאים על פי הדרש: "ועשית לך שם כשם הגדולים שאומרים בנביאים מגן דוד", ומזה נשתרבב השם מגן דוד. ויש אומרים שהמגן דוד נשתרבב ליהדות דרך חסידי שבתאי צבי, כי הוא מרמז לשלושה שהם אחד, והם ממשילים זאת לדם לעצמות ולבשר שהם בגוף אחד.  גרושווסקי מציע לרבנים להשתמש בסמל של לוחות הברית ולא במגן דוד.      

הרב אברהם ישראל בספרו :ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה, חלק ה, פרק ד' - הלכות בית הכנסת:

"אנשים שרוצים לתרום פרוכת להיכל הקודש, יש להזהירם שלא יביאו פרוכת שרקומות עליה צורות של אריות, או ציור של סמלי י"ב השבטים, כגון אריה נחש צבי וזאב, מפני שאסור להתפלל כנגד אותם צורות, ונמצא שמכשילים את הקהל שיתפללו כנגד צורות אלו.

אולם פרוכת שרקום עליה סמל של "מגן דוד", או סמל של "שני לוחות הברית" וכיוצא בזה, יש להקל לתלותה בבית הכנסת... ומה שכתבנו שצורת מגן דוד מותרת, הנה בספר שאל אביך ויגדך (ח"ג עמוד ער) כתב, שהציוֹנים בראשית דרכם, פרסמו את ה"מגן דוד" בניסיון להטעות את ההמונים בסמל יהודי עתיק, כדי למשוך אותם למלכודת שלהם. ומסופר על הגאון רבי ברוך ליבוביץ זצ"ל ראש ישיבת קמניץ, שפעם נכנס לאולם הישיבה והבחין לתדהמתו שמישהו חרט על ה"סטנדר" את סמל "מגן דוד", ומיד הגיב ואמר: מי הוא שחרט צלם על ארון הקודש של תורה שבעל פה?! ע"כ.

אולם בשו"ת אגרות משה חלק ג (או"ח סימן טו) כתב, שכפי הידוע זה מאות בשנים שעשו ציור מגן דוד על פרוכת ועל מעילים ומטפחות, ולא היה מי שיערער על זה. וכבר קודם שהיו הציונים בעולם, ולא היו מינים וכופרים בבתי כנסיות כלל, כבר היתה מפורסמת צורה זו. ולכן מותר להניחה על כלי הקודש, ויש בזה ענין להזכיר שה' יתברך מלך למעלה ולמטה ולכל ד' רוחות השמים. עכ"ד.

והרב בן איש חי בדרשותיו (פרשת כי תצא) כתב, שלדוד המלך היה מגן שהיה בו שישה קצוות [כמו מגן דוד שלנו] כנגד שישה הויות אלו שהיה נוצח על ידם. ע"ש. ואם כן, מאחר שמצאנו יסוד וטעם נכון לסמל "מגן דוד", אין למחות באותם המקילים לתלותו, והנח להם לישראל במנהגם".