המאמר השושן ומגן-דוד במלואו

לפני שבוע פרסמתי כאן סיכום של מאמרה של אילת-השחר הראובני אודות השושן ומגן-דוד

מאחר שהתרשמתי ממקוריותה של מחברת המאמר ומאהבתה לצמחי הארץ, לשפה העברית ולתנ"ך, ביקשתי (וקיבלתי) רשות מן הבוטנאי נוגה הראובני, לפרסם את מאמרה של אחותו במלואו. נוגה הוא מייסד , שמורה לאומית של טבע הארץ במקורות ישראל, ליד יער בן שמן

המאמר נתפרסם בעיתון "היום" בראשון ליולי, אלף תשע מאות ששים ושש תחת הכותרת

מצמחי התנ"ך והתלמוד

השושן ומגן-דוד

LILIUM CANDIDUM

-מאת אילת-השחר הראובני-

אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה

אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב

וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל

וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב... וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת!

פרשת בלק-במדבר,כ"ד, יז

אחת הזמירות הנודעות ביותר למוצאי שבת בשם "אל תירא עבדי יעקב", הכתובה לפי סדר אלפא-באתי, מדגישה בשורה המתחילה באות ד' את שלוש המלים "דרך כוכב מיעקב", מתוך נבואת בלעם. במשך דורות רבים, הושר המזמור הזה ברטט בבתי שישראל בתפוצות ואח"כ בארצנו, מבלי להתעמק כלל מה פשר שלוש המלים הללו – למרות כל הקסם והרז שהן חופנות

דרך המזל

חוקרים ומפרשי תנ"ך מסבירים את מוצאן של שלוש המלים האלה מתוך אמונות אליליות בכוכבים ובמזלות. עד היום מקובלת בארצות המזרח האמונה העתיקה מלפני אלפי שנים שכאשר רואים בשמים הכהים הזרועים כוכבים, כוכב "עף" או "נופל", ניתנת ההזדמנות הנפלאה לבקש מהכוכב כל בקשה... ואם מספיקים להגיד במלואה את הבקשה, כל עוד נראה לעין הכוכב במעופו, ודאי שגם תתקיים במלואה

ואם לא התקיימה, סימן שסוף הבקשה נאמר לאחר ש"הכוכב עף" ונעלם למעשה מהעין... החוקרים והמפרשים הנוטים לשייך את המלים "דרך כוכב מיעקב" לאמונות כגון אלה, נשענים על האמונה האלילית שכוכבי המזלות הם החצים העפים מקשתו הדרוכה של האליל, שהוא הקובע את דרך חייו וגורלו של האדם. ומכאן נולד הביטוי "דרך מזלו" או "דרך כוכבו". אך לא לשווא אמרו חכמים: "אותיות מחכימות", כלומר: יש ללמוד את הדברים לא מתוך שמועה כללית ושטחית, אלא מתוך כל אות ואות שבכתוב. והנה, אם נשים לב, הרי כתוב דרך כוכב מיעקב. וברור מכאן שכוונת הדברים להורות: שיעקב דרך את הכוכב! אילו היה הכתוב אומר דרך כוכב יעקב, כי אז אולי היה מקום לשקול בערכו ש...הפירוש המסתמך על המזלות, אך מכיוון שהכתוב מדבר בכיוון לגמרי אחר, היות שמ' השימוש מצביעה כאן על חוויה ריאלית שהתרחשה ויצאה לפועל על ידי שבטי יעקב, יש לכוון את המחקר בחיפושיו, במגמה לגמרי אחרת מהתפיסה הישנה שהיתה לה זיקה לאמונה במזלות

מקור הכוכב 

אחת התמיהות שבדברים אלה היא: למה התכוון בלעם במלה כוכב? אם לא לקבל את ההשערה שכאן מדובר בענין הקשור בכוכב שמימי, הרי מוכרח להיות איזה נושא ריאלי הקשור בדמות הכוכב בשבטי יעקב, ואין ספק שיש לחפש את מקורו בענין סמלי מובהק.

מחקר מקיף וממושך בנושא זה, מוכיח בצורה רב צדדית שהכוכב הנזכר בפסוק זה, הוא מגן-דוד בעל הצורה הכוכבית, שודאי יתפלא הקורא לשמוע שבד בבד עם גילוי תבניתו המלאה לפרטיה, נתברר שהוא מושתת על "דגם השושן"

השושן בישראל 

לפני שנדבר על פרטי תגלית תבניתו העתיקה של "המגן", נתעכב על ערכו הרב של "השושן" בסמלי ישראל. כעם שלא ניצל את הטבע למטרות שונות למעשה, אלא שהרחיב והעמיק לדעת ולהכיר את חויות הטבע, הבדיל כבר לפני אלפי שנים את קבוצת הפרחים הנקראת "שושנים" מכל שאר מיני הפרחים שמספרם עולה בארצנו לאלפיים וחמש מאות בערך (מספר שלא נמצא כמוהו בשום יבשת בעולם). מכיוון שמספר אברי הפרח במיני השושן הוא קבוע ומושתת על המספר ששה: ששה עלים צבעוניים בפרח- "ניצה"; ששה אבקנים; וששה קוי-אורך על בית הזרע. בעקבות המספר הקבוע הזה, קראו אבותינו לפרחים האלה בשם שושנים

ויש ב"זוהר" שריד נפלא לתפיסה זו האומר: מאי שושנה? דאית לה שיתא טרפין! (מי זאת השושנה? שיש לה ששה עלים). מענין מאוד שבזמנים כל כך עתיקים, כבר לפני אלפי שנים, הבחינו אבותינו וקבעו שהשושנים למיניהן מצטיינות במבנה המורפולוגי שלהן (=במבנה הצורות שלהן) יותר מכל שאר מיני הצמחים – בשכלולים המיוחדים שיש למצוא בהן המרימים אותן לפסגת עולם הצומח. בקשר לשכלולים אלה יש למצוא בהן מנגנונים מפליאים להאבקה משוכללת מאין כמוה. כמו כן מצטיינים הפרחים האלה ביופים המיוחד

בהתאם לתפיסה זו בעולם הצומח, בחר לעצמו עם ישראל, שבשלה אצלו ההכרה שהוא הנבחר מכל העמים וכי הוא בעל תעודת הפסגה בהיסטוריה האנושית, את השושן שהוא בפסגת הצומח, כסמל לעצמו, ומתוך כך כינה את עצמו בשם: "עם השושנים"

יש בפרח השושן עוד סגולה גיאומטרית חשובה מאוד למטרת הסמליות והיא: החלק הפנימי שלו המרכזי, שהוא למעשה חלק שביעי גיאומטרי בין ששת העלים המקיפים.

מכיוון שהמספר "שבעה" תפס מקום נכבד מאוד ומקודש בישראל, כגון "שבעה ימים בשבוע"; שבע שנות שמיטה; שבעה קנים במנורה ועוד, ועצם המלה "שבועה" נגזרה מהמספר "שבעה", הרי לא רק מקומו של השושן הנכבד בעולם הצומח היה בעל קסם רב, אלא גם הצורה האדריכלית שלו בעלת שבעת החלקים (ששה חיצוניים ואחד פנימי) היתה בעלת חשיבות רבה. לכן התלכדו ב"שושן" סגולות רבות שהעלו אותו אל הסמלים הרמים ביותר בישראל

מענין לציין שלא רק עם ישראל קיבל את הכינוי "שושנים" אלא ראויה היתה הארץ להיקרא ארץ השושנים הודות למספר העצום של מאות מיני שושן בצבעים ובגדלים ססגוניים ביותר שאין כדוגמת הצרופים האלה בשום מקום בעולם. (כמובן שכיום נוכל לדבר, לצערנו הרב, רק על נציגים ששרדו לנו מהימים ההם). אחד המינים הבולטים ביותר בין מיני השושן השונים ששרידיו נמצאו בטבע בהרי הכרמל, בהרי הגלעד, ועל יד הכפר פקיעין הוא השושן העולה בפעמונים צחורים גדולים ועתירי-בושם בקנה זקוף, לגובה האדם. השושן הזה ברוב חינו מופיע ב"שיר השירים" ומופיע בכותרות של עמודי המקדש, וכפי שנתברר מופיע בחותמו של מגן דוד. שושן אחר שגם שרידיו נמצאו בטבע במספר זעום הוא נרקיס העמקים, או כפי שנתגלה להיות "שושנת העמקים" הנזכרת ב"שיר השירים", שקוטרו מגיע לאורך של שמונה סנטימטר. שושן זה נתגלה להיות הדגם והמקור האדריכלי לבניינו העתיק של "מגן דוד". גם הוא מצטיין בבושמו הנפלא. סמליות עם ישראל ב"שושנת העמקים" מובאת בפיוט מוסף של יום הכפורים המתחיל במלים "שושן עמק איומה, שבת שבתון לקימה" וכו

התבנית השלמה של מגן דוד 

מובן מאליו שבמסגרת של מאמר כזה אין אפשרות להתעכב על ההוכחות והנימוקים הקשורים בתגלית התבנית השלמה העתיקה של "מגן דוד" המושתת על פרח "נרקיס העמקים"- שושנת העמקים

נתברר שבדומה לששת עלי הנרקיס הזה המחודדים "בצפורן" בקצותיהם ושקערוריים באמצעם נבנו ששת "עלי מגן דוד" שהיו מחודדים מאד בקצותיהם ושקערוריים – בדמות פירמידה כל אחד מהם, בדמותו של החלק הפנימי של הפרח המורכב משש צלעות נבנה החלק הפנימי המרכזי של המגן, אף הוא בדמות פירמידה שלבסיסה שש צלעות. בכל אחת משש הפירמידות המקיפות שלוש צלעות, ממש כשן שבכל אחד מעלי הנרקיס הלבנים בולטות שלוש צלעות. בפסגתה של כל פירמידה נקבע חור לראיה. כל המגן היה עשוי ממתכת דקה, כך שמצדו האחד היו הפירמידות חלולות וקעורות ומצדו השני היו הפירמידות בולטות. יתרון מיוחד היה למבנה הזה שהקנה למגן קלות משקלים ויחד עם זאת חוזק רב של מתכת עבה במינימום של חומר לפי החוק הפיזיקאלי של "התנגדות דפנות אלכסוניים". יתרון אחר הקנו הדפנות האלכסוניים של המגן בזה שהחצים שניחתו בו התחלקו על פניהם ובזאת איבדו במדה רבה את עוצמת המכה שלהם. לששת הקצוות המחודדים של "המגן" היה ערך מיוחד במינו בכך: שהחייל היה דורך ברגלו בין שני קצוות בחוזקה ובתנועתו זאת היה ננעץ "המגן" בתוך הקרקע על ידי שני הקצוות המחודדים שעמדו על הקרקע. לאחר דריכת המגן היה החייל משתטח מיד מאחוריו, והוא שימש לו עמדה בזעיר אנפין שהגנה עליו מפני חצי האויב ויחד עם זאת יכול היה להסתכל יפה יפה דרכה ולכוון את קשתו כלפיו. כמו כן יכול היה החייל לגלגל את המגן על פני הקרקע לימין ולשמאל ובאופן זה להתקדם לא רק לפנים אלא גם לצדדים בהיותו מוגן

בהתאם לתגלית זאת יובנו ראשי הפרקים בתהילים מה, ס, סט, פ, שכולם מתחילים במלים "למנצח על שושנים"; או "למנצח על שושן" בפרק ס. כל המזמורים האלה עוסקים בתפילה לד' המנחה את צבא ישראל במלחמותיו עם האויב ומתוך תוכן הדברים ברור שכאן כשהמדובר בשושנים הכוונה היא לעם ישראל נושא "מגן השושן" הסמלי לקראת המלחמה. המגן הזה שבצד אחד הוא בנוי לפי דגם של פרח ומאידך גיסא צורתו היא צורת כוכב, הוא המופיע בשירת בלעם "דרך כוכב מיעקב" ורק לאור התמונה הזאת אפשר להבין את שאר דברי הפסוק אשר לאחר השימוש בנשק הנפלא הזה יכלו בני ישראל למחוץ את פאתי מואב המבוצרת ולקרקר ולהרוס את חומות בני שת. בתקופת התנחלות בני ישראל בארצם נקרא המגן הזה בשם "כוכב יעקב". דוד המלך חידש את שמושו לאחר שנים רבות של הזנחה, כחובב הנשק הקל ומאז הוא נקרא בשם "מגן דוד". דורות לאחר מכן חידשו את שמושו המכבים שגם הם היו חסידי הנשק הקל ועל שמו נקראו המכוכבים או בקצור "המכבים", כלומר נושאי הכוכבים, ובקשר לזה מזמרים בחנוכה "נס נעשה לשושנים"

הערה 

מזל – נתברר שמקור השם הזה בא מהשורש "זיל" בארמית, פירושו "ללכת". השם מזל לכוכב הוא שם נרדף לכוכב לכת